קעז אָמְרוּ: כֵּיוָן שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, עָלֶה וְיָשַׁב לוֹ בְּדַפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא. יָרְדָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה לֵחָרֵב? אָמַר לָהֶם: לָאו, אֶלָּא יְהוֹיָקִים מָרַד בִּי, תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִיהוֹיָקִים: נְבוּכַדְנֶאצַּר מְבַקֵּשׁ נַפְשְׁךָ. אָמַר לָהֶם: כָּךְ עוֹשִׂין – דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ? דּוֹחִין נַפְשִׁי וּמְקַיְּמִין נַפְשְׁכֶם? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “לֹא־תַּסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו?” (דברים כג, טז)? אָמְרוּ לוֹ: לֹא כֵן עָשְׂתָה זְקֶנְתְּךָ לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי – “הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה” (שמואל ב כ, כא)? כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם, עָמְדוּ וּנְטָלוּהוּ וְשִׁלְשְׁלוּהוּ לִנְבוּכַדְנֶאצַּר.
מָה עָשָׂה לוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוֹ, וְקָרַע אֶת הַחֲמוֹר וְהִכְנִיסוֹ לְתוֹכוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר” (ירמיה כב, יט). רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְחַתֵּךְ מִבְּשָׂרוֹ כְּזֵיתִים וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר” – הֵיכָן קְבוּרָתוֹ שֶׁל חֲמוֹר – לֹא בִּמְעֵי הַכֶּלֶב?
כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג יְהוֹיָקִים הִמְלִיךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת יְכָנְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו וְיָרַד לוֹ לְבָבָל. וְיָצְאוּ כָּל בְּנֵי בָבֶל לְקַלְּסוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מָה עָשִׂיתָ? אָמַר לָהֶם: יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מָרַד בִּי וַהֲרַגְתִּיו וְהִמְלַכְתִּי יְכָנְיָה בְּנוֹ תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ: הַמָּשָׁל אוֹמֵר: “גּוּר טוֹב מִכֶּלֶב רַע לֹא תְּגַדֵּל”, גּוּר רַע מִכֶּלֶב רַע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד שָׁמַע לָהֶם וְיָשַׁב בְּרִיסֵי אַנְטוֹכְיָא. יָרְדָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בֵּית ה' לֵחָרֵב? אָמַר לָהֶם: לָאו, אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. הָלְכוּ וְאָמְרוּ לִיכָנְיָה: נְבוּכַדְנֶאצַּר מְבַקֵּשׁ נַפְשְׁךָ. מָה עָשָׂה? עָמַד וְכִנֵּס כָּל מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִין לְפָנֶיךָ – הֲרֵי מַפְתְּחוֹתֶיךָ לְפָנֶיךָ. יָרְדָה כְמִין יָד שֶׁל אֵשׁ וּנְטָלָתַם מִמֶּנּוּ. מָה עָשָׂה נְבוּכַדְנֶאצַּר? נְטָלוֹ לִיכָנְיָה וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נֶחְבָּשׁ בְּיָמָיו לֹא הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם (ויק“ר יט, ו; ירושלמי שקלים ו, ב; ילק”ש למלכים ב, רמט־רנ).
דַפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא – פרוור של אנטיוכיא שבצפון סוריה.
יְהוֹיָקִים מָרַד – מלכים ב כד, א.
מְבַקֵּשׁ נַפְשְׁךָ – רוצה להמיתך.
דּוֹחִין נֶפֶשׁ וגו' – מפקירים חיי אדם אחד כדי להציל חיי אחר.
זְקֶנְתְּךָ – אישה חכמה, שהציעה להרוג את שבע בן בכרי כדי להציל עיר שלמה.
שִׁלְשְׁלוּהוּ – הורידו אותו בשרשרת מעל החומה.
נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ – לקח וסובב אותו.
קָרַע אֶת הַחֲמוֹר – ביקע את בטנו של חמור.
כְּזֵיתִים – נתחים קטנים בגודל זית.
לְקַלְּסוֹ – לשבחו.
הַמָּשָׁל אוֹמֵר וגו' – פתגם עממי שפירושו: אל תצפה שמדבר רע יצא דבר טוב.
רִיסֵי – אצטדיון.
גִזְבֶָּרִין – המופקדים על אוצרות בית המקדש.
נְטָלָתַם – לקחה אותם.
חֲבָשׁוֹ – אסר אותו.
*
קעח אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אֲבוּיָה: כָּתוּב עַל גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים: “זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת”. זְקֵנוֹ שֶׁל רַ' פְּרִידָא מָצָא גֻלְגֹּלֶת אַחַת, שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָיָה כָתוּב עָלֶיהָ: “זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת”. קְבָרָה – וְחָזְרָה וּבִצְבֵּצָה; קְבָרָה – וְחָזְרָה וּבִצְבֵּצָה. אָמַר: זוֹהִי גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: “קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם” (ירמיה כב, יט). אָמַר: מֶלֶךְ הוּא, וְאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְבַזּוֹתוֹ. נְטָלָהּ וּכְרָכָהּ בְּשֵׁירָאִים וּנְתָנָהּ בְּתֵבָה. בָּאָה אִשְׁתּוֹ וְרָאֲתָה – יָצְאָה וְאָמְרָה לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ. אָמְרוּ לָהּ: שֶׁל אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה הִיא – שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכְחָהּ. הִסִּיקָה תַּנּוּרָהּ וּשְׂרָפַתָּה. כְּשֶׁבָּא רַ' חִיָּא אָמַר: זוֹהִי שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: “זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת” (סנהדרין פב ע"א).
זְקֵנוֹ – סבו (והוא ר' חיא בר אבויה).
בִּצְבְּצָה – צצה מן הקבר.
כְּרָכָהּ בְּשֵׁירָאִים – עטף אותה באריגי משי.
תֵּבָה – ארגז.
בָּאָה אִשְׁתּוֹ – של ר' חיא.
“זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת” – פעם אחת כבר נתבזתה הגולגולת (כשנתגלגלה ברשות הרבים) וכעת נתבזתה בשנייה (עם שריפתה).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.