תולדותיו    🔗

ר' שמואל (שמילקא) נולד בשנת תפ“ו¹. היה תלמידו של הבעש”ט, מראשוני תנועת החסידות ומפיציה בפולין ובגליציה.

ר' שמילקא כיהן כרב בערי גאליציה השונות, ובשנותיו האחרונות – כרב וכצדיק כאחד בניקלשבורג שבקיסרות הגרמנית, למרות שרבים התנגדו אז למינויו כרב בעיר־מדינה זו, משום שלא היה בקיא בלשון הגרמנית ולא מעורה בחיי הקיסרות.

דרכו בהנהגה החסידית היתה רחוקה מדרך רבו הבעש"ט. נהג להתרחק מן ההמון והרבה להסתגף ולהשמיע באזני חסידיו – רובם אברכים בני תורה – מחאתו כנגד ההווי החסידי שהיתה בו, לדעתו, קלות־ראש הרבה. אף על פי כן נקשרו לדמותו סיפורי נסים.

ר' שמילקא נסתלק בשנת תקל"ח². זכר צדיק לברכה.

איך התמנה ר' שמליקא לרב בניקלשבורג    🔗

האחים הצדיקים ר' שמילקא ור' פנחס נתבקשו לכס הרבנות בפרנקפורט ובניקלשבורג, ויהודי אותן ערים לא יכלו להכריע מי מהם יכהן בפרנקפורט, שהיתה בה קהילה גדולה וחשובה יותר, ומי בניקלשבורג.

ביקשו מהאחים להחליט. אך גם הם לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה: כל אחד מהם הציע לאחיו את הכבוד לשמש ברבנות פרנקפורט.

קמו ונסעו למגיד ממזריץ' לשאול בעצתו.

כשהגיעו אל הצדיק ועמדו ליד חדרו, שוב פתחו בוויכוח, מי יכנס אליו הראשון, כי כל אחד מהם נתן הזכות הזאת לאחיו.

פתח המגיד את הדלת ואמר:

הרב מניקלשבורג יכנס תחילה, כי הוא גדול האחים.

וכך היה, ר' שמילקא נתמנה לרבנות בקהילת ניקלשבורג.

הנסיון שנכשל לבזות צדיק    🔗

בעיר ניקלשבורג היה יהודי עשיר שנודע כ“מתנגד” גדול. בערב יום הכיפורים בא האיש אל רב העיר, הרבי ר' שמילקא, והביא לו במתנה יין חריף, כדי שהצדיק ישתה וישתכר ויהיה ללעג בפי חסידיו. ולשמחתו אכן שתה הצדיק כוסות אחדות. לאחר “כל נדרי” ו“מעריב” אמר הצדיק תהלים עם הקהל: הוא קרא פסוק, והציבור ענה אחריו. כשהגיע לפסוק “בזאת ידעתי כי חפצת בי, כי לא ירע אויבי עלי”, חזר עליו כמה וכמה פעמים ואף תירגם אותו לאידיש וקרא בקול:

בזאת אדע כי אתה, ה', חפץ בי, אם לא תעשה, חס וחלילה, רעה לאויבי בגללי; ואפילו אויבי חפצים בבזיוני – מחל להם!

נזדעזעו כל המתפללים. עמד ביניהם גם אותו “מתנגד”, שהבין היטב אלי מי מרמזים הדברים. ניגש אל ר' שמילקא וביקש סליחה, אף התוודה ברבים על מזימתו. השיב לו הצדיק:

דע לך, בני, שלא משום הכבוד קיבלתי עלי את הרבנות בניקלשבורג, אדרבא, לו היית מבייש את שמילקא, טובה גדולה היית עושה לו בכך, מכמה וכמה עבירות היית מנקה אותו; ועכשיו ראה, כמה ציערת אותו כשלא הצלחת לבזותו.

כששמע האיש כך, פרץ בבכי מר.

מאותו יום ואילך נעשה לחסידו הנלהב של ר' שמילקא.

שירת הים השיטה סירה    🔗

בימיו של הרבי ר' שמילקא מניקלשבורג יצאה גזירה רעה על העיר מטעם שלטונות אוסטריה. נסע הצדיק עם תלמידו ר' לייב מסאסוב לוינה לחצר המלך להשתדל שתבוטל הגזירה. הגיעו לנהר דנובה לקראת האביב, בעונה של הפשרת השלגים. צפו אז בנהר גושי קרח גדולים, ואי אפשר היה לעבור אותו בספינה גדולה. נכנסו ר' שמילקא ותלמידו לסירה קטנה ואמרו “שירת הים” בדביקות ועברו בין גושי הקרח והגיעו לשפת הנהר השניה בשלום.

אנשי וינה, שעמדו על שפת הנהר, ראו זאת, התפעלו והשתוממו. מיד פשטה השמועה בכל העיר.

כשנודע למלך על הנס שהתרחש בנהר מגודל קדושתו של ר' שמילקא, ביטל מיד את הגזירה.

תענית מבטלת תורה    🔗

הרבי ר' אלימלך מליז’נסק שבת פעם אצל רבו ר' שמילקא מניקלשבורג. כשעבר ברחוב שמע מתוך אחד הבתים קול של לומד תורה בהתלהבות. נכנס לשם. ראה אברך שקוע בעיון בגמרא. עמד והתבונן בו כשעה, והלומד הגאון לא הרגיש בו כלל. לבסוף אמר לו ר' אלימלך:

אחי, עליך לעשות תשובה!

חלשה דעתו של אותו אברך. בצאת השבת בא אל ר' שמילקא וסיפר לו על דברי ר' אלימלך וביקש לדעת פשרם.

אתה התענית כל השבוע, ענה לו הצדיק, ובכך גרמת לביטול תורה. דע לך, תלמיד חכם שכמותך חייב ללמוד תורה מתוך שמחה, ואסור לך לצער עצמך בתענית.