תולדותיו    🔗

ר' מנחם מנדל שניאורסון היה האדמו“ר השלישי לבית חב”ד, נכדו של בעל ה“תניא”. נולד בליאדי בשנת תק“ו¹. בילדותו נתייתם מהוריו ונלקח לבית סבו רש”ז. בן שלוש־עשרה נשא אשה. כבר אז החל לכתוב על עניני חסידות, ומאמרו “שורש מצות התפלה” נעשה למאמר־יסוד בתורת חב“ד. אכן לא בסתם ראה בו סבו את ממשיכו ויורשו. בהיותו בן שלושים ושמונה בלבד הוכתר לאדמו”ר לכל חסידי חב“ד. התפרסם כגדול בתורה, ושו”ת (שאלות ותשובות) שלו כונסו לאחר פטירתו בספרים הידועים בשם “צמח צדק” (וילנה תרל“א – תרמ”ד)², בהם גם חידושיו ופירושיו למשנה ולתלמוד. לאחר מכן יצאו לאור ספרים נוספים, ביניהם “דרך מצוותיך”, שבו ניתוח של שיטות וזרמים שונים תוך בקיאות מפליאה ושילובם ברוח חב"ד.

רמ“מ פעל להעמקת חסידות חב”ד ויסד ישובים חקלאיים לפרנסת חסידיו. כן פעל נגד חטיפת ילדים יהודים לשירות בצבא הרוסי בימי הצאר ניקולאי הראשון.

רמ"מ היה דמות רבגונית מקובלת ואהודה על חוגים שונים. סמוך לפטירתו השתתף באסיפת רבנים בפטרבורג נגד תנועת ההשכלה. כאן השתתפו גם גדולי הרבנים “המתנגדים”. משעמדו על גדלותו חדלו לרדוף את החסידים, וכך החל להתאחות הקרע ההיסטורי בין שני המחנות. אף הממשלה הרוסית העניקה לו תואר כבוד.

רמ“מ נסתלק בשנת תרכ”ו³. זכר צדיק לברכה.

 

איך התמנה בעל ה“צמח צדק” לאדמו"ר    🔗

לאחר שנפטר ר' דוב בר, בנו של רש“ז, בעל ה”תניא“, החליטו החסידים למנות לרבם את חתנו, ר' מנחם מנדל (שנקרא לימים בעל ה“צמח צדק”) – אבל הוא סרב לקבל את הכהונה הרמה הזאת וטען שדודו, ר' חיים אברהם, בנו של “התניא”, חשוב ממנו. אבל ר' חיים אברהם רמז לחסידים: לכו אליו, ואני אבוא אחריכם ואסיר כל מכשול בדרככם, כי לו נאה ירושת האדמו”רות.

הם עשו כך ובאו לר' מנחם מנדל, ומיד אחריהם הגיע גם ר' חיים אברהם. כשנכנס לפנים, קם ר' מנחם מנדל לכבודו. אמר דודו:

ישב נא במקומו. אמנם אני הדוד, אך הוא הרבי.

איך אוכל להיות רבי, קרא ר' מנחם מנדל, הלא רבי חייב לדעת רזי תורה, ואני מה? לוא נודעתי לכך משמים, הייתי מקבל רמז מסבא שלי הגאון זצ"ל.

אמרו לו: בחלום שחלמת פעם קיבלת רמז לכך.

ומהו החלום?

שבוע לפני פטירת רש"ז חלה מנחם־מנדל, ובהזיתו המדומדמת התחיל צועק. שאלו סבו: מה אתה צועק?

סיפר לו: חלמתי שספר תורה נפל לארץ, ואיש אינו יכול להרימו. רצתי בכל כוחי והרמתי את ספר התורה והעמדתי אותו בארון הקודש.

נתפעל אז בעל ה“תניא” ואמר: אכן, רק אתה הרמת והגבהת.

לבסוף, בכוח פשר החלום והפצרות החסידים, קיבל רמ“מ על עצמו לעמוד בראש קהל החסידים, והפיץ ביניהם תורת חב”ד בנגלה ובנסתר משך שלושים ושמונה שנים.

 

גמילות חסד של צדיק    🔗

ר' מנחם מנדל היה רגיל לראות בהקיץ ובחלום את סבו, האדמו“ר הזקן בעל ה”תניא", גם לאחר פטירתו, והיה הסב הקדוש מחנכו בנגלה ובנסתר.

יום אחד שקע במשנתו ונתקל בבעיות שהתקשה לפתרן ונכסף לסבו הצדיק שיתגלה אליו, אך לא בא. הצטער מאוד. כעבור מספר ימים כשהלך לבית הכנסת (אותו יום יום השוק היה בלובביץ'), ניגש אליו יהודי וביקש ממנו גמילות־חסד שלושה רובלים עד למחר. השיב לו ר' מנחם מנדל: סור לביתי לאחר התפלה ואלווה לך.

כשנכנס לבית הכנסת ועמד להתעטף בטלית, נזכר בבקשת האיש.

מה עשיתי? – אמר בלבו תוך נקיפות מצפון – הרי יום השוק היום, אילו הלוויתי לו מיד, היה מרויח משהו, ועכשיו יתכן שאני גורם לו הפסד.

מיד הוריד הטלית מכתפיו ורץ לביתו, נטל חמשה רובלים (ולא שלושה) ומיהר לשוק, שכבר היה מלא איכרים, נדחק בקושי במרפקיו עד שמצא אותו יהודי נצרך ונתן לו הגמילות־חסד ומיהר לבית הכנסת.

מיד חש אורה ושמחה בלב, וכשנתעטף בטלית ותפלין הופיע לפניו בעל ה“תניא” במאור פנים ופתר לו את כל בעיותיו במשנתו ואמר לו:

הגומל חסד עם אדם מישראל בלב שלם, באהבה, הריהו מקיים “ואהבת לרעך כמוך” – אז נפתחים לפניו השערים של היכלי מעלה.

 

שכרו של המקבל יסורים בשמחה    🔗

רבי מנחם־מנדל מלובביץ' קירב מאד חסיד אחד. תמה בנו של הצדיק, מה טעם ראה אביו לכך, שהרי אותו חסיד לא היה מפורסם וגם לא התבלט ב“מדרגות” שלו. לבסוף שאל את אביו.

בעל יסורים שכמותו אין למצוא – ענה לו הצדיק – ואף על פי כן הוא מקבלם בשמחה. אין הכוונה שיוצא בריקודים, אלא שסובל בלי טרוניה ומתוך אמונה שלמה. גם ענו גדול הוא, לא איכפת לו שכולם מבטלים אותו. אכן, ראוי הוא לכל טוב – סיים הצדיק.

מיד לאחר מכן עזב החסיד את לובביץ', ולאחר שלוש שנים הופיע שם כעשיר גדול.

 

התלמיד שנרפא    🔗

החסיד הרב ר' אליהו יוסף היה מגדולי תלמידיו של בעל ה“צמח צדק”, והיה האדמו"ר שולח לתלמידו זה שבפולוצק העיר תלמידים הרבה. והנה חלה ר' אליהו יוסף במחלה קשה, ורופאיו אמרו נואש לחייו.

ומה היה טיב מחלתו?

ב“שולחן ערוך” נחלקו ר' יוסף קארו ור' משה איסרליש במחלה דומה לגבי בהמה: “הבית יוסף” (ר' יוסף קארו) מכשיר, והרמ"א (ר' משה איסרליש) מטריף.

אמר ר' אליהו יוסף: אעלה לארץ ישראל, שם מכהן בעל ה“בית יוסף”, ושם תהיה הלכה כמותו, היינו – כשר.

ואכן נסע לארץ ישראל וחי כאן למעלה מעשרים שנה ונפטר בירושלים. ממנו אנו למדים קל וחומר לגבי גדלותו של רבו, בעל ה“צמח צדק”.

 

איך ניצל שוחט־מוהל משדים    🔗

במסיבה אחת עם הרבי ר' מנחם מנדל היה נר דלוק על השולחן וסביבו חסידים, שהיו מגלגלים במעשי צדיקים. יצא הרבי לרגע מחדרו, וכשחזר שאל את הנוכחים: על מי מספרים?

אמרו: על ר' מנדיל מהורודוק שחי בארץ ישראל.

אמר להם: כשמספרים על רבי זה יש להדליק נרות הרבה, כי הוא היה צדיק אמת ואור אמת. אספר לכם על גדלותו:

בהורודוק העיר היה שוחט־מוהל תלמיד חכם וחסיד. אמר לו ר' מנדלי, שיזהר מאד מפני החיצונים (השדים) האורבים לו להפילו ברשתם, אך הוא לא שם לב לאזהרה. חזר הרב והזהירו מפניהם כמה וכמה פעמים.

יום אחד הזמינו את השוחט־מוהל לכפר סמוך למול את בנו של כפרי אחד. אך יצא את העיר תעה העגלון ונקלע ליער עבות, והעגלה הוקפצה על הרים וגבעות, עד שהגיעו לבית היולדת. כשנכנסו לשם, חש החסיד שנישבה למקום טמא. נזכר באזהרת הרבי, והיה מצפונו נוקפו שלא ציית לרבו.

כשראתה אותו היולדת נתרגשה וסיפרה לו בבכי מר, שלפני שנים נתפסה לכאן, לבין שדים, והיא שבויה ביניהם, ואבי התינוק הוא מנהיגם.

שאל אותה המוהל: איך משתחררים מכאן?

אמרה לו: אם תשלוט ברוחך ולא תטעם מאומה מן הסעודה, תצא בשלום, ואם לא – תשאר כאן לעולם.

בלילה הגיעו לשם מאות אנשים והביאו עמהם כל מיני מאכלי מלכים, שריחם גירה מאד את תאבונו של השוחט־מוהל, אף הפצירו בו שיאכל. אך הוא התאפק ולא טעם כלום. למחרת שוב נתכנסו שם מאות אנשים וערכו ברית מילה בסעודה גדולה, וגם הפעם הגישו כל מיני מעדנים. אך החסיד שלט ברוחו, אף על פי שהיה רעב.

עם גמר הסעודה ביקש לחזור לביתו. מיד החזירוהו. בינתים ציוה ר' מנדילי למשמשים: כשיבוא אותו שוחט, אל תתנו לו להכנס. תגידו לו שהרבי אמר: צא, טמא! צא, טמא!

עשו כך וגירשוהו מבית הרבי. נזדעזע השוחט והפציר בחסידים חשובים, ידידיו, שישתדלו אצל הרבי שירשה לו לבוא לפניו. סוף סוף קיבלו ואמר לו:

הרי הזהרתיך לא פעם מסכנה זו, ולא שמעת. אף אני הצטערתי בגללך מאד והתפללתי עליך הרבה, שחס ושלום לא תרד עם החיצונים שאולה. אמנם לא תפסו אותך הפעם, אך עדיין אתה בסכנה, ועוד תעמוד לפני סכנות ונסיונות קשים. וזאת עשה: כשיזמינו אותך אליהם שוב – תסכים, וכשתבוא לשם תגיד למנהיגם בביטול גמור: אין אתה ולא כלום! ובזה הלשון תאמר לכל אחד מהם. דע לך, בביטולך המוחלט שתבטלם גנוז תיקונך, ותיפטר מהם לגמרי.

שוב הזמינו אותו השדים. ניגש תחילה לרבי ר' מנדילי וקיבל ממנו ברכתו ואחר נסע אליהם. רק נכנס לביתם, פנה לכל אחד מהם ואמר: אתה הנך ולא כלום! בהחלט אתה לא כלום!

סיפרו זאת למנהיגם, והוא ציוה להביאו לפניו. אך אפילו אצלו, במעמד קהלו, חזר החסיד על דברו בביטול גמור: כולכם אָין ואפס, אין אתם ולא כלום!

רמז המנהיג לכנופייתו, והתחילו להבהילו בכל מיני להטוטים מפחידים, אבל השוחט לא הפסיק מדבריו התקיפים, שהחלו לפעול: אנשי הכנופיה הלכו ופחתו ונעלמו יותר ויותר. צעק עליו המנהיג: איך זה אתה מעז בחוצפה שכזו לבטל את כולנו! הרי בידי להעיפך לעולם אפל שלא תצא משם לעולם!

ענה לו השוחט: דע לך, שלא בכוחי אני נאבק עמכם אלא בכוח הרבי ר' מנדילי מהורודוק.

כששמע את שמו של הרבי, קרא לאנשיו והורה להם להביא הפנקסים, שרשומים שם שמות כל הרביים ותורותיהם, והעיר: אם שמו של רבי מנדלי לא יהיה רשום שם, אהיה נאלץ להחזיר את הברנש הזה בשלום לביתו.

הביאו הפנקסים, דיפדפו ועילעלו בהם, ושמו של ר' מנדלי לא מצאו. מיד שיחררוהו ושב בשלום לביתו. בא לר' מנדלי, והצדיק אמר לו: מעתה שלום לך ולביתך ולכל אשר לך שלום.

סיים בעל ה“צמח צדק” את סיפורו ואמר: על כן ציויתי עכשיו להדליק נרות הרבה, כי הרבי הזה היה צדיק אמת ואור אמת.