תולדותיו    🔗

ר' זאב בן ר' אברהם לנדאו הולד בשנת תקס"ה¹ אביו היה הצדיק מצ’כאנוב.

ר' זאב היה תלמידם הוותיק של ר' מנחם מנדל מקוצק ושל ר' יצחק מאיר מגור.

כתב מאמרים בלשון מליצית על נושאי מוסר. גם שירים כתב. הספר “זר זהב” נמנה ע כתביו.

נסתלק בשנת תרנ"א². זכר צדיק לברכה.

במה הם משוחחים    🔗

פעם אחת עמד ר' זאב בפינה בבית המדרש וראה שני חסידים עומדים בזוית שממולו ומשוחחים.

פנה לחברו ואמר:

ראה, לפי ניע שפתותיהם אומר לך במה הם משוחחים.

דגים לכבוד שבת    🔗

יום אחד סר רבי זאב וולף לעירם של קרוביו שהיו דרים בשתי שכונות מרוחקות זו מזו. בשעת ביקורו בביתם נתן לו כל אחד מהם דגים לכבוד שבת. משחזר לביתו ראתה אשתו ששני הדגים תואמים כשתי טיפות מים. התקינה והמליחה אותם, ומה גדל תמהונם של בני הבית כשרבי זאב וולף הצביע על הדגים לאחר שנתבשלו ואמר: דג זה קיבלתי מקרוב פלוני ודג זה מאלמוני.

היתום    🔗

יום אחד טייל רבי זאב בעגלה עם חסידים בשדה, ראה מרחוק נערים רועים ליד עדריהם.

פנה לחבריו ואמר: רואים אתם, נער פלוני יתום הוא. התפלאו החסידים והתקשו להאמין. ירדו מן העגלה, ניגשו לאותו נער רועה, שאלו את פיו, והוברר שבאמת יתום הוא. חזרו לרבם בדומיה של הערצה. הסתכל בהם וחייך, החריש רגעים ואמר להם: סבורים אתם שברוח הקודש ראיתי זאת? כלל וכלל לא! על פי לבושו ומראיתו הבנתי כי יתום הוא, הנה מגבעת הקש שלו גדולה עליו כי ירושה מאביו היא, גם אופן ישיבתו ודיבורו מעידים על יתמותו.

הפגם באתרוג    🔗

פעם אחת הציעו אתרוג הדור לרבי מקוצק. שאל רבי מנדל לדעת חסידיו אם הדור הוא כל צרכו. החלו החסידים לשבח ולהלל את הפרי, את גידולו הנאה, את בליטותיו ושקעיו, את פיטמו ועוּקצו, בקיצור: כשר למהדרין מן המהדרין.

לבסוף שאל הקוצקאי: והיכן רבי זאב?

הבינו שרוצה לשמוע את דעתו. כשבא והסתכל גילה בו פגם. ענה אחריו הרבי מקוצק ואמר: כיוונת דעתך לדעתי. השתוממו החסידים על כך.

אמר להם זאב וולף: לא אליהו גילה לי רז זה, אלא מעצמי הבנתי; אם אין רבנו מרוצה מן האתרוג ונזקק לשמוע דעתנו, ברור שהרגיש בו פגם. בדקתי ומצאתי.