

תולדותיו 🔗
ר' חיים בן אריה הלברשטם נולד בשנת תקנ"ג1, וכבר בנעוריו נתפרדם כעילוי. בן שבע־עשרה נשא אשה ושנה לאחר מכן נתמנה לרב בעיירה רודניק. אז התקרב לחסידות בבית מדרשו של ר' נפתלי מרופשיץ. כעשרים שנה לאחר מכן נתמנה לרב בעיר צאנז שבגליציה והקים בה “חצר” והפך אותה למרכז תורני וחסידי. כאן כיהן כרב עד הסתלקותו.
ר' חיים היה גדול בתורה. פירסם חיבורים מקיפים בהלכות מקוואות וגיטין והשיב על שאלות בענינים שונים שהגיעו אליו מקהילות ברחבי אירופה המזרחית. נודע כתקיף ונחוש בדעתו ולא חשש להביע בגלוי דיעות מנוגדות לאלו של גדולים בדורו. התנגד בחריפות לכל נסיונות הרפורמה באורח החיים היהודי והורה לשמור במיוחד את צורת הלבוש והחינוך.
גם בחסידות גדול היה. נודע בעבודת השם שלו בדבקות, בתפלתו הנלהבת “המרעידה מלאכים ושרפים”, ובהקפדתו על טבילה במקוה טהרה יומיום, אף שהיה חולני וחלוש בגופו. כל כספי ה“פדיונות” והמתנות שקיבל חילק לצדקה וגם הורה לחסידיו לעשות כן. לעיתים, כשביקש לסייע להכנסת כלה יתומה ועניה או ליורד מנכסיו ולא נמצאו בידו הסכומים, התנה עריכת ה“שולחן” שלו לחסידיו בנתינתם הכסף הדרוש.
ר' חיים העלה על נס את הניגון. ב“חצרו” נתחברו ניגונים רבים, שחסידיו היו שרים אותם בשעת התפלה בחגים או בשעת עריכת “השולחן”.
בשנות חייו האחרונות פרצה מחלוקת חריפה בינו לבין הצדיקים לבית רוז’ין־סדיגורה. הדיה הגיעו לקהילות רבות ורבנים שונים, צדיקים ו“מתנגדים” כאחד, ניסו לשכך אותה.
ר' חיים העמיד בנים, והם כיהנו ברבנות ובאדמו“רות בערי גליציה. נסתלק בשנת תרל”ו2. זכר צדיק לברכה.
בזכות לימוד תורה 🔗
לצדיק הצנזאי רב חיים, היתה התורה עץ חיים, שתול על פלגי מים, ויבוא זה המעשה ויזכיר את מעשה־הלל, ואהבת רבּ חיים לתורה נהלל:
רבּ יצחק אַיזיק הצעיר, היה נודד מכפר לכפר, מעיר לעיר, כדי למצוא דעת ובינה, ולעבוד אלוקים ברעד ורינה. תקופת טבת, קודרים השמים, שלגים מגיעים עד לברכים. דרכים ושבילים שובשו בינתים, קפאו כל נהרות המים, ולסוסים וכלי רכב אין מוצא ביניים. על כרחו התאכסן בבית רבּ חיים, כשבועיים. אך פיו לא פסק מתורת שמים, לא ביום ולא בליל, והיה נע מעל הגמרא בלהב כלפיד, כמוהו לא היה מתמיד.
באחד מלילי הכפור, ראה רבּ חיים אור, בבית המדרש, הלך לאורו ושמע סוד ודרש, מתנגנים בפי רבּ איזיק. נתלקח בו זיק, ונמשך אחר הניגון, בדיון, של ישראל סבא: “הוי, אמר אביי, הוי, אמר רבא”… והדלת לפתוח לא ההין, אלא ראשו עליה השעין, כדי להאזין, לדברי הרזין. ולפי שדברי איזיק קרנו מחום, ופיאותיו מאור, לא חש רבּ חיים בקרח וכפור. אז זקנו ופאותיו נדבקו לכפות המנעול, ולא היה כלל בהול, הוסיף שם לעמוד, להתחמם באש הסוד.
כשראו בבית שהרבי נעדר, ובחוץ הקור גבר, הדליקו פנסים, והחלו בחיפושים מדוקדקים, ומצאוהו שזקנו ופיאותיו מודבקים, בקרח הדלת של בית המדרש, מאזין בלהט וממקומו לא מש. מיד הביאו חמים, והפשירו הקרח מרבּ חיים. וכששאלוהו לכך טעמים השיב:
כשקולו של רבּ איזיק עלה למרומים, ומילא עולם בשׂמים, נתפעלתי בהמיה, כי שמעתי קול יונה הומיה. ואילו היו אומרים לי אז: הסתלק מזה הרז, ותכנס לגן עדן! – ממקומי לא הייתי זז.
תפוחים טובים 🔗
אלמנה אחת עניה, שכנתו של רבי חיים מצאנז, התפרנסה בדוחק ממכירת תפוחים בקיוסק שלה. ביום שישי אחד באה לפני ר' חיים והסיחה לבה בדמעות:
הנה ערב שבת קודש, ועדיין לא השׂתכרתי מאומה לכבוד שבת.
ומדוע אינך מוכרת את התפוחים שלך?
איש אינו רוצה לקנותם, רבי.
מדוע?
אומרים שהם חמוצים.
כששמע ר' חיים כך, קם מיד ויצא עם האלמנה ועמד לפני חלונו של הקיוסק והכריז:
תפוחים טובים, תפוחים מתוקים, מי רוצה לקנות תפוחים?
כשראו האנשים מיהו המוכר, נתקהלו ליד הקיוסק בהמונם וחטפו את התפוחים במחיר כפול ומשולש, והיו גם שפתחו ארנקיהם בעין יפה והמטירו גשם של מטבעות על העניה, עד שלא יכלה למנותם.
ואין צריך לומר שמהפדיון הכינה האלמנה שבתות הרבה.
כשביקשה האלמנה להודות לצדיק, אמר לה בפשטות:
ראי נא אשה, התפוחים טובים היו, אלא האנשים לא ידעו על כך.
אהבת הצדקה 🔗
ר' חיים היה נוהג להעניק בעין יפה כספים לנצרכים.
והנה בא אליו בנו ר' ברוך ואמר לו, שהוא עומד לחתן את בתו ואין לו לנדוניא ולא לצרכי חתונה.
השיב לו אביו: אין לי כסף עכשיו.
לא יצאו ימים מעטים, ועשירים העניקו לר' חיים סכומים גדולים. בו ברגע שלח הצדיק לקרוא לעני אחד, שבנותיו בוגרות היו, והעניק לו כל הסכום שהיה בידו.
כששמע הבן ר' ברוך על מתנתם של העשירים, נכנס אל אביו בשמחה ושוב השמיע לו אותה בקשה, אך האב הצדיק סיפר לו שכל הכסף מסר לעני פלוני.
פרץ הבן בבכי ואמר:
אבי, קדושי, איך אחתן את נכדתך? וכי באמת נופל אני בכול מאותו עני?
חלילה, אלא אתה, בני, כשתסע למקומות שחסידינו העשירים מצויים שם, בלי ספק יעניקו לך לצרכי נדוניא וחתוה בעין יפה, אך העני הזה, אילו הייתי מונע ממנו האמצעים להשיא את בוגרותיו – מי היה עוזר לו?
כשראה ר' חיים שבנו לא התעודד, הוסיף:
הרי ידוע לך שהייתי נוסע לכמה וכמה צדיקים כדי ללמוד מדרכיהם, והייתי אצל ר' צבי, משמשו של הרבי מרימנוב, כדי ללמוד ממנו מעשה צדקה, ולא הצלחתי לקבל ממנו משהו, כי כל סכום שהיה בידו היה מחלק מיד לעניים והוא עצמו היה שרוי בעוני ובדחקות; ואפילו כשלא נתן לעניים כלום, היה שרוי בשמחה. אך אני, אם אין לי כל ממון להעניק לעניים בדחקם, נעשה בשרי חידודין חידודין ואני הולך ונרזה מיום ליום מרוב צער.
ניחוחו של צדיק 🔗
האדמו"ר ר' חיים מצאנז עבר פעם דרך כפר אחד וראה מלון קטן. ציווה לעגלון לעצור הסוסים, ירד מהמרכבה ונכנס למלון. שאל:
האם יש כאן זקן או זקנה?
אמרו לו: לבעל המלון אֵם בת תשעים.
ביקש הצדיק להביאה לפניו. שאל אותה:
האם התאכסן כאן אי פעם צדיק מן הצדיקים?
השיב לו: זכור לי שר' לוי יצחק מברדיצ’ב התאכסן אצלנו כשבועים.
פסק ר' חיים לחסידיו־מלוויו:
אך נכנסתי לכפר זה, חשתי בניחוח מבשׂם של צדיק. עכשיו הוברר לי שזה מריחו ומרוּחו הקדושה של האדמו"ר ר' לוי יצחק מברדיצ’ב.
חשד שווא כרציחה 🔗
בכפר שליד צאנז ישב יהודי בעל בית מזיגה ומלון. פעם בא אליו עני לבוש קרעים. נתן לו הכפרי לאכול, ואחרי ברכת המזון רצה לתת לו גם נדבה. סירב העני לקבל. שאל בעל בית המלון: אולי זה מעט ואוסיף לך?
חס ושלום, אל תפציר בי לקבל נדבה! ברוך השם, עשיר גדול אני.
תמה עליו: אם כן, על שום מה נע ונד אתה בדרכים כקבצן?
פתח הקבצן וסיפר:
יש לי כפרים, שדות וכרמים. פעם נגנב ממני סכום גדול. החשד נפל על המשרתת היתומה שבביתי, והבאנו אותה לראש המשטרה בעיר לחקירה. היכוה השוטרים מאוד כדי שתודה, אך היא טענה בעקשנות שלא גנבה הכסף. כשהוחזרה לביתה חלתה ומתה ממכות השוטרים. לאחר שבועים נמצאה הגניבה. נקף מצפוני מאוד, הלא בשל חשד השוא שלי מתה עלובה זו. מרוב יסורי נפשי נסעתי לרבי ר' מאיר מפרמישליאן, שיתן לי תשובה ותיקון.
סח לי הרבי: בחר לך אחת משלוש אלו: מוות, ויהיה לך עולם הבא; או מחלה קשה לשלוש שנים; או עריכת גלות, כדין הורג נפש בשגגה.
קשה היה לי לקבל עונש אחד מן השלושה. חזרתי הביתה. פתאום חשתי מכאובים בכל אברי גופי ונפלתי למשכב. קראו לרופא, וזה אמר נואש לחיי. אמרתי בלבי: ודאי הועיד לי הרבי מיתה לכפרת עווני. מיד שלחתי לו סכום כסף לפדיון נפש וכתבתי לו שיתפלל להבראתי, ואז אסע אליו ואקבל כל מה שיטיל עלי. וכך היה.
כשהבראתי נסעתי לפרמישליאן ובאתי לפניו. אמר לי: למות יש לך זמן, וחולה כבר היית, אלא לזמן קצר. על כן עליך לערוך גלות למשך שלוש שנים.
הסכמתי, והצדיק הוסיף: עכשיו אלמדך איך עורכים גלות:
כל שבידך בשעה זו, בגדים וכסף, תניח אצלי ותלבש קרועים ותצא לנדודים; במקום שתלין לילה זה, לא תשהה שם למחרתו; לא תבקש נדבה ולא מזון, רק ממי שיגיש לך מתוך רחמנות תקח; לא תסע בעגלה, אלא תלך ברגל; ולא תבוא לביתך אלא כשיתמו שלוש השנים. אז תלך בכיוון לעירך ותשאר ממתין מחוצה לה ותשלח שליח לאשתך שתמציא לידך הפנקסאות מכל עסקיך, ורק כשתראה שיש לך הפסדים, תהא ראוי לחזור לביתך. אלא תחילה תבוא אלי ואחזיר לך כל חפציך שהפקדת בידי, ואזי אתן לך הוראות איך להתנהג כל ימיך.
אתה רואה, אם כן, אמר הנודד לבעל המלון, כבר שנתים אני בגלות, ועכשיו שמעתי שהרבי ר' מאיר מפרמישליאן נפטר, ואיני יודע מה לעשות.
נאנח האיש, נשתהה לרגע והוסיף:
הנה שמעתי שבעיר צאנז ישנו צדיק גדול. אלך אליו ואספר לו כל שנתארע לי, והוא בודאי יגיד לי מה לעשות.
שמע בעל המלון את סיפורו של העשיר־העני ונתעוררה בו סקרנות. קם והלך עמו לר' חיים מצאנז כדי לשמוע מה יגיד לו. כשרק נכנס האיש לבית הצדיק ועמד לפניו, אמר לו:
סע לביתך דרך פרמישליאן ותסור שם לקברו של הצדיק ר' מאיר ותאמר לו כך:
הרבי מצאנז אמר לי: די לך בשתי שנים, כי קיימת אותן במסירות נפש.
עשה האיש כדברי ר' חיים והוסיף לחיות שנים רבות עם בני ביתו בעשירות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות