עֶרֶב אֶחָד הִשְׁתַּגַע הַיָרֵחַ. הִתְרַגֵּז וְהִתְעַצְבֵּן וְהֶחֱלִיט עַל דַעַת עַצְמוֹ: הַלַיְלָה לֹא יַעֲלֶה לַשָׁמַיִם!

דַי, נִמְאַס לוֹ כְּבָר! כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן, כָּל יוֹם, כָּל יוֹם אוֹתוֹ סִפּוּר: לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. לְמִי יֵשׁ כֹּחַ לָזֶה?

נִבְהֲלוּ הַכּוֹכָבִים, בָּאוּ אֵלָיו כֻּלָם וְהִתְחַנְנוּ לְפָנָיו בְּמַקְהֵלָה: אֵיךְ זֶה תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ? אֵיךְ זֶה תַּשְׁאִיר אוֹתָנוּ לְבַדֵנוּ? וּמִי יִשְׁמֹר עָלֵינוּ בַּלַיְלָה, וּמִי יָאִיר לָנוּ פָּנָיו מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה? וּמִי יִזְרֹק לָנוּ עָשָׁן־שֶׁל־כֶּסֶף בֵּין הָעֵינַיִם?

בִּקְשׁוּ, הִתְחַנְנוּ, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם. הַיָרֵחַ הִתְעַקֵשׁ וּמֵאֵן לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם.

כְּבָר נַעֲשָׂה מְאֻחָר, וְעוֹד מְעַט יִהְיֶה חֹשֶׁךְ גָמוּר. וְהַכּוֹכָבִים מֵרֹב בֶּהָלָה, וּמֵרֹב דְאָגָה, כְּבָר הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. שָׁמְעָה אוֹתָם הַשֶׁמֶשׁ, בְּתוֹךְ הַיָם, וְשָׁאֲלָה אוֹתָם:

“מַה לָכֶם חֲבִיבִים? מַה לָכֶם בּוֹכִים? לָמָה תַּפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתִי?”

סִפְּרוּ לָהּ הַכּוֹכָבִים, בִּדְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם, מַה שֶׁקָרָה:

הַיָרֵחַ עָיֵף, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָאִיר עוֹד. וְאֵיךְ זֶה יִהְיוּ לְבַדָם בַּשָׁמַיִם כָּל הַלַיְלָה?

אָמְרָה לָהֶם הַשֶׁמֶשׁ:

“אַל תִּבְכּוּ חֲמוּדִים, אַל תִּבְכּוּ נֶחְמָדִים. אֲנִי אֵצֵא וַאֲשַׁכְנַע אוֹתוֹ”.

יָצְאָה לָהּ מִן הַיָם, רְטֻבָּה כֻּלָהּ, בָּאָה לָהּ אֶל הַיָרֵחַ, וּמִיָד צָעֲקָה עָלָיו:

“עַצְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ, בַּטְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ! תַּעֲלֶה לַשָׁמַיִם תֵּכֶף וּמִיָד! מָה אַתָּה חוֹשֵׁב לְךָ מָה, שֶׁאֲחֵרִים יְשָׁרְתוּ אוֹתְךָ כָּל הַחַיִים? כֻּלָּם עוֹבְדִים וּמִתְאַמְצִים, וְרַק אַתָּה תִּשְׁכַּב לְךָ וְתִישַׁן לְךָ, גַם בַּיוֹם וְגַם בַּלַיְלָה? לֹא, לֹא חֲבִיבִי! זֶה לֹא יִהְיֶה! קוּם 'חַת וּשְׁתַּיִם וַעֲלֵה לַעֲבוֹדָתְךָ!…”

אֲבָל הַיָרֵחַ לֹא נִבְהַל.

“נִמְאַס לִי”, אָמַר “נִמְאַס לִי כְּבָר כָּל הָעֵסֶק. כָּל יוֹם אוֹתוֹ הַמַעֲשֶׂה. לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. כֹּחַ כְּבָר אֵין לִי – אֲבָל סְחַרְחֹרֶת יֵשׁ לִי!…”

וְלֹא עָלָה לַשָׁמַיִם.

רָאוּ הַכּוֹכָבִים שֶׁגַם הַשֶׁמֶשׁ לֹא הוֹעִילָה, וּפָרְצוּ בִּבְכִי מַר.

“אַח, מַה לָכֶם מְמָרְרִים בְּבֶכִי? מָה אַתֶּם רוֹצִים מֵחַיַי?” שָׁאֲלָה הַשֶׁמֶשׁ בְּרֻגְזָה “וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם מְשֻׁגָע שֶׁכָּזֶה?”

וְהִיא חָזְרָה וְקָפְצָה לָהּ לַיָם, לִישֹׁן אֶת שְׁנַת־הַלַיְלָה הַרְטֻבָּה שֶׁלָהּ.

הִתְרוֹצְצוּ הַכּוֹכָבִים בַּשָׁמַיִם וְלֹא יָדְעוּ מַה יַעֲשׂוּ, וּמֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרָם. וְהִנֵה פָּגְשׁוּ אֶת הָרוּחַ. רָצָה לָהּ, נוֹשֶׁפֶת לָהּ, נוֹהֶמֶת וְנֶחְפֶּזֶת מְאֹד. רָאֲתָה הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָבִים בּוֹכִים, עָצְרָה וְשָׁאֲלָה:

“מַה לָכֶם כּוֹכָבִים? מַה לָכֶם שׁוֹבָבִים?”

סִפְּרוּ לָהּ הַכּוֹכָבִים אֵיךְ הִתְעַצֵל הַיָרֵחַ הַבַּטְלָן, וְאֵיךְ הוּא מְסָרֵב לַעֲלוֹת וּלְהָאִיר אֶת הַשָׁמַיִם. וְאֵיךְ בָּאוּ אֵלָיו הִתְחַנְנוּ וּבָכוּ – וְהוּא מְסָרֵב! וְאֵיךְ בָּאָה אֵלָיו הַשֶׁמֶשׁ, צָעֲקָה וְגָעֲרָה בּוֹ – וְהוּא מְסָרֵב! וְעַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים מַה יַעֲשׂוּ…

אָמְרָה לָהֶם הָרוּחַ: “אֲנִי אֲדַבֵּר אִתּוֹ!”

הָלְכָה הָרוּחַ וּבָאָה אֶל הַיָרֵחַ הֶעָצֵל, וְאָמְרָה לוֹ:

“יָרֵחַ רָשָׁע, יָרֵחַ פּוֹשֵׁעַ! מַה זֶה תִּתְעַצֵל, מַה זֶה תִּתְבַּטֵל? וּמִי יָאִיר בַּלַיְלָה אֶת דַרְכִּי? אֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת עֵצִים, גַגוֹת, אַנְטֶנוֹת? הֲרֵי עוֹד אֶתָּקֵל בָּהֶם וְאֶפָּצַע! אֵיךְ אֶרְאֶה מִפְרָשִׂיוֹת שֶׁל דַיָגִים בַּיָם? וְאֵיךְ אֶרְאֶה אֶת הַשַׁבְשָׁבוֹת בְּרֹאשׁ הַגַגוֹת? וְאֵיךְ, וְאֵיךְ, וְאֵיךְ?…”

שָׁמַע הַיָרֵחַ, וְשָׁתַק.

וְלַעֲלוֹת – לֹא עָלָה.

אָמְרָה הָרוּחַ לַכּוֹכָבִים: “מַה לַעֲשׂוֹת, עִם מְשֻׁגָעִים אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְהִסְתַּדֵר!”

הִתְעוֹפְפָה וְהָלְכָה לָהּ.

הָלְכוּ הַכּוֹכָבִים וּבָכוּ, וְלֹא יָדְעוּ מַה יַעֲשׂוּ. פָּגְשׁוּ אוֹתָם עֶדְרֵי־הָעֲנָנִים. הָעֲנָנִים הַלְבַנְבַּנִים וְהַקַלִים. שָׁאֲלוּ אוֹתָם הָעֲנָנִים:

“מַדוּעַ תִּבְכּוּ כּוֹכָבִים, מַדוּעַ תִּבְכּוּ, חֲבִיבִים?”

בָּכוּ הַכּוֹכָבִים וְסִפְּרוּ לָעֲנָנִים אֵיךְ הִשְׁתַּגַע הַיָרֵחַ. וְאֵיךְ הוּא מְסָרֵב לַעֲלוֹת לַשָׁמַיִם. וְעוֹד מְעַט כְּבָר לַיְלָה, וְהַחֹשֶׁךְ גָדוֹל וְהֵם מְפַחֲדִים לְהִשָׁאֵר כָּל הַלַיְלָה לְבַדָם! וּכְבָר הִתְחַנְנוּ לִפְנֵי הַיָרֵחַ וְלֹא הִסְכִּים! וּכְבָר קָרְאוּ לַשֶׁמֶשׁ וְהִיא לֹא הוֹעִילָה כְּלוּם! וּכְבָר קָרְאוּ לָרוּחַ, וְהִיא הִפְצִירָה בּוֹ – וְלֹא הִסְכִּים! וְעַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים מַה לַעֲשׂוֹת…

אָמְרוּ הָעֲנָנִים:

“אַל תִּבְכּוּ חֲמוּדִים, אַל תִּבְכּוּ שׁוֹבָבִים! סִמְכוּ עָלֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵר אִתּוֹ”.

שָׁטוּ הָעֲנָנִים וּבָאוּ אֶל הַיָרֵחַ. לִטְפוּ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ הַקֵרֵחַ, דִגְדְגוּ אוֹתוֹ מִתַּחַת לְסַנְטְרוֹ הֶעָגֹל, וְאָמְרוּ לוֹ:

“מַה לְךָ חֲמוּדִי? מַה לְךָ חֲבִיבִי? מַה זֶה שֶׁלֹא עָלִיתָ הָעֶרֶב לְהָאִיר לָנוּ אֶת הַלַיְלָה? אֵיךְ נָשׁוּט בַּשָׁמַיִם מִבְּלִי לִרְאוֹת? אֵיךְ נַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ הַמְאִירוֹת בְּחֵיקֵנוּ? אֵיךְ נַעֲרֹךְ תַּחֲרֻיוֹת־מֵרוֹצִים עִם הָרוּחַ, כְּשֶׁאֵינֶנוּ רוֹאִים אֲפִילוּ אֶת הַמַסְלוּל?!…”

וְהַיָרֵחַ שָׁמַע, הֶחֱרִישׁ, וְלֹא עָנָה.

הִסְתַּלְקוּ לָהֶם הָעֲנָנִים בְּבֹשֶׁת־פָּנִים. וְהַכּוֹכָבִים הַמִסְכֵּנִים אִבְּדוּ אֶת תִּקְוָתָם הָאַחֲרוֹנָה, וּכְבָר הִתְיָאֲשׁוּ מִכָּל הָעִנְיָן. יָשְׁבוּ בִּמְקוֹמָם וּבָכוּ בִּדְמָעוֹת שֶׁל אוֹר: מִי יַעֲזֹר לָנוּ, מִי יַעֲלֶה אֶת הַיָרֵחַ לַשָׁמַיִם, מִי?

*

וּלְמַטָה, עַל הָאָרֶץ, בְּבֵית־הַיְלָדִים, בַּמִטָה שֶׁלְיַד הַחַלוֹן – מִי שׁוֹכֵב לוֹ שָׁם? כַּמוּבָן, שָׁאוּלִי הַקָטָן. וּמַה שָׁר לוֹ שָׁאוּלִי הַקָטָן לְעַצְמוֹ, לִפְנֵי שֶׁהוּא נִרְדַם?

שִׁיר יָפֶה הוּא שָׁר.

וְאֵיזֶה שִׁיר שָׁר לוֹ שָׁאוּלִי הַקָטָן, לִפְנֵי שֶׁהוּא נִרְדַם?

שִׁיר עֶרֶשׂ הוּא שָׁר – עַל כּוֹכָבִים וְעַל יָרֵחַ.

וּמָה אוֹמֵר הַשִׁיר? הַשִׁיר כָּךְ אוֹמֵר:

"דוֹד יָרֵחַ בַּשָׁמַיִם

לֹא עָצַם אֶת הָעֵינַיִם

כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשֵׁן

בַּמִקְטֶרֶת מְעַשֵׁן…"

שָׁמַע הַיָּרֵחַ אֶת שִׁירוֹ שֶׁל שָׁאוּלִי הַקָטָן, וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. הוּא הִתְחִיל לְהִתְחָרֵט. אוּלַי יַחֲזֹר לַשָׁמַיִם אֶל הַכּוֹכָבִים שֶׁלוֹ? אֶל הָרוּחוֹת שֶׁלוֹ? אֶל הָעֲנָנִים שֶׁלוֹ? לְהָאִיר כָּל עֶרֶב בֶּאֱמֶת נִמְאַס לוֹ, אֲבָל לְעַשֵׁן מִקְטֶרֶת – הוֹי! – לַתַּעֲנוּג הַזֶּה הוּא כְּבָר נוֹרָא מִתְגַעְגֵעַ!

וְשָׁאוּלִי הַקָטָן לְמַטָה, עַל הַמִטָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵרָדֵם. וְהוּא שָׁר לוֹ עוֹד וָעוֹד:

"וְהֶעָשָׁן עָף לוֹ עָף

לַכּוֹכָבִים

אֶל תּוֹךְ הָאַף…"

וְהַיָרֵחַ בֶּאֱמֶת מַתְחִיל עַכְשָׁו לְהִתְגַעְגֵעַ. וְהוּא מַתְחִיל לִצְחֹק בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב אֵיךְ יָעִיף אֶת הֶעָשָׁן מִן הַמִקְטֶרֶת – לַכּוֹכָבִים אֶל תּוֹךְ הָאַף!… וְהַכּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְגָרֵד, יַתְחִילוּ לְהִתְעַטֵשׁ וּלְהִתְעַטֵשׁ, וְכָכָה יְזוֹרְרוּ לָהֶם כָּל הַלַיְלָה!… וְהוּא, הַיָרֵחַ, יָצִיץ לוֹ עֲלֵיהֶם לַהֲנָאָתוֹ, יִמְצֹץ לוֹ לַהֲנָאָתוֹ מִן הַמִקְטֶרֶת וְיִשְׁלַח בָּהֶם טַבְּעוֹת־עָשָׁן – עוֹד וְעוֹד! – אֶל הַנְחִירַיִם. וְהַכּוֹכָבִים יִתְפּוֹצְצוּ לָהֶם מִצְחוֹק וּמֵעִטוּשִׁים כָּל הַלַיְלָה. וְגֶשֶׁם שֶׁל אַבְקַת־זָהָב יוֹרֵד מִן הַשָׁמַיִם. וְהַיָרֵחַ מַפְרִיחַ לוֹ טַבְּעוֹת־עָשָׁן, מַפְרִיחַ וּמַפְרִיחַ – אֶת כָּל הָרָקִיעַ מַסְרִיחַ…

וְשָׁאוּלִי הַקָטָן, בְּבֵית־הַיְלָדִים, לְיַד הַחַלוֹן, שָׁר לוֹ עוֹד:

“דוֹד יָרֵחַ בַּשָׁמַיִם…”

שָׁמַע זֹאת הַיָרֵחַ, וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק. מִיָד זִנֵק וְקָפַץ יָשָׁר אֶל אֶמְצַע הַשָׁמַיִם. נִזְדָרֵז וְהוֹצִיא אֶת מִקְטַרְתּוֹ, הִדְלִיק לוֹ אוֹתָהּ, וְהֵחֵל לְעַשֵׁן. מְעַשֵׁן – וּמֵעִיף אֶת הֶעָשָׁן לַכּוֹכָבִים אֶל תּוֹךְ הָאַף. וְהַכּוֹכָבִים, מֵרֹב שִׂמְחָה, צוֹחֲקִים וּבוֹכִים, בּוֹכִים וְצוֹחֲקִים. וְאֵין לָדַעַת – הַדְמָעוֹת שֶׁבְּעֵינֵיהֶם – דְמָעוֹת שֶׁל צַעַר הֵן אוֹ שֶׁל שְׂחוֹק.

וְהַיָרֵחַ מִסְתַּכֵּל לְמַטָה אֶל שָׁאוּלִי הַקָטָן, וְאוֹמֵר בְּחִיוּךְ שׁוֹבָב:

“זֶה הַכֹּל בִּגְלָלְךָ יֶלֶד, הַכֹּל בִּגְלָלְךָ!…”

וְשָׁאוּלִי הַקָטָן נִרְדַם לוֹ מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְעַל שְׂפָתָיו פּוֹרֵחַ קְצֵה הַשִׁיר:

"וְהֶעָשָׁן עָף לוֹ עָף –

לַכּוֹכָבִים

אֶל תּוֹךְ הָאַף!…"