זוֹהִי תְּמוּנַת פָּאוּ־אַמָּא הַסַּרְטָן, הָעוֹלֶה מִן הַיָּם, וְגָבְהוֹ כְּגֹבַה הֶעָשָׁן הַפּוֹרֵץ מִשְּׁלֺשָׁה הָרֵי־גַעַשׁ. לֹא צִיַּרְתִּי אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֵי־הַגַּעַשׁ, מֵחֲמַת גָּדְלוֹ שֶׁל פָּאוּ־אַמָּא. הַדּוּגִית הִיא הַדּוּגִית, בָּה הִפְלִיגוּ הָאָדָם וְאִתּוֹ הַיַּלְדָּה הַפּעוּטָה, עִם זְקַן־האַשָּׁפִים, מִנְּהַר פֵּרָק. הָאָדָם מְנוֹפֵף אֶת סַכִּינוֹ הָעֲקֻמָּה לְעֻמַּת פָּאוּ־אַמָּא. הַיַּלְדָּה יוֹשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בְּאֶמְצַע הַדּוּגִית, כִּי בּוֹטַחַת הִיא בְּאַבָּא שֶׁלָּהּ. זְקַן־הָאַשָּׁפִים עוֹמֵד בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדּוּגִית ועוֺשֶׂה בִּקְסָמָיו. הוּא פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו, לְבַל יֵרָטְבוּ בַּמַּיִם.
זוֹהִי תְּמוּנַת פָּאוּ־אַמָּא, הַסַּרְטָן הַבּוֹרֵחַ, בְּעוֹד זְקַן־האַשָּׁפִים מְדַבֵּר אֶל הָאָדָם וּבִתּוֹ הַפְּעוּטָה. שְׁלֹשֶׁת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר לִפְנֵי זְקַן־האַשָּפִים הֵם שְׁלֹשֶת פִּרְחֵי־הַקְּסָמִים. בְּרֹאשׁ הָהָר אַתֶּם רוֹאִים אֶת הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, וְאֶת הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, וְאֶת הַצָּב הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, הַיּוֹצְאִים לְשַׂחֵק, כַּאֲשֶׁר צִוָּם זְקַן־האַשָּפִים. לרַגְלֵי הָהָר אַתֶּם רוֹאִים אֶת יֶתֶר בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁלָּמְדוּ זֶה עַתָּה אֶת מִשְׂחָקָם. יֶתֶר הַחַיּוֹת הֵן מֵעֵבֶר לָהָר, וְעַל כֵּן לֹא צִיַּרְתִּין. הַבַּיִת הַקָט בְּמַעֲלֵה הָהָר הוּא הַבַּיִּת הָאֶחָד וְהַיָּחִיד שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם, וּזְקַן־האַשָּפִים בָּנָהוּ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָאָדָם, אֵיךְ יִבְנֶה לוֹ בָּתִּים לִכְשֶׁיִּרְצֶה. הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה מַבִּיטָה אֶל פָּאוּ־אַמָּא וְרוֹאָה בִּבְרִיחָתוֹ. הַיְּצוּר הַגִּבֵּן שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בַּמַּיִּם הוּא הוּא פָּאוּ־אַמָּא. וְלֹא סַרְטָן פָּשׁוּט הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם, כִּי אִם מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים. עַל כֵּן שׁוֹנֶה הוּא בְּמַרְאֵהוּ מִכָּל הַסַּרְטָנִים אֲשֵׁר רְאִיתֶם עַד כֹּה.
לִפְנֵי הֱיוֹת יְמֵי־קֶדֶם קַדְמוֹנִים, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, הָיֹה הָיְתָה רֵאשִׁית הַיָּמִים; הֵם הַיָּמִים בָּהֶם עָשָׂה זְקַן־הָאַשָּׁפִים אֶת רֵאשִׁית הַדְּבָרִים. תְּחִלָּה עָשָׂה אֶת הָאָרֶץ; אַחֲרֵי־כֵן עָשָׂה אֶת הַיָּם; וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, לָצֵאת וּלְשַׂחֵק לְפָנָיו. וַיֹּאמְרוּ ַּעֲלֵי־הַחַיִּים: – הוֹ, זְקַן־הָאַשָּׁפִים, בַּמֶּה נְשַׂחֵק? וַיֹּאמֶר: – אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם. – וַיִּקְרָא לַפִּיל – הוּא הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד – וַיֹּאמֶר: שַׂחֵק מִשְׂחַק הַפִּיל – וַיַּעַשׂ הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד כֵּן. וַיִּקְרָא לַבִּיבָר – הוּא הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד – וַיֹּאמֶר: שַׂחֵק מִשְׂחַק הַבִּיבָר – וַיַּעַשׂ הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד כֵּן. וַיִּקְרָא לַפָּרָה – הִיא הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה – וַיֹּאמֶר: שַׂחֲקִי מִשְׂחַק הַפָּרָה – וַתַּעַשׂ הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה כֵּן. וַיִּקְרָא לְצַב־הַיָּם – הוּא ַב־הַיָּם הָאֶחָד וְהַיָּחִיד – וַיֹּאמֶר: שַׂחֵק מִשְׂחַק צַב־הַיָּם – וַיַּעַשׂ צַב־הַיָּם הָאֶחָד וְהַיָּחִיד כֵּן. אֶחָד־אֶחָד קָרָא לְכָל הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים וּמְלַמֵּד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֶת הַמִּשְׂחָק אֲשֶׁר יְשַׂחֵק בּוֹ.
אַךְ לְעֵת עֶרֶב, עֵת תִּתְעַיֵּף כָּל בִּרְיָה מֵעֲמַל הַיּוֹם וְלֹא תֵדַע מָנוֹחַ, בָּא הָאָדָם (עִם בִּתּוֹ הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה?) – כֵּן, עִם בִּתּוֹ הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה, הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל כְּתֵפוֹ, וַיֹּאמֶר: – מָה הַמִּשְׂחָק ַזֶּה לְךָ, זְקַן־הָאַשָּׁפִים? וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – הוֹ, בֶּן־אָדָם, זֶהוּ מִשְׂחַק יְמֵי־בְּרֵאשִׁית; אַךְ אַתָּה חָכָם וְנָבוֹן מִדַּי, לְשַׂחֵק בִּכְמוֹ אֵלֶּה. – וַיִּשָּׂא הָאָדָם יָדוֹ בִּבְרָכָה וַיֹּאמֶר: – אָמְנָם כֵּן, הִנְנִי חָכָם וְנָבוֹן מִדַּי, לְשַׂחֵק בִּכְמוֹ אֵלֶה; אַךְ תֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת אִם תְּצַוֶּה עַל כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי.
וְהִנֵּה, בְּעוֹד הַשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים זֶה אֶל זֶה, נֶחְפַּז פָּאוּ־אַמָּא הַסַּרְטָן, שֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ בַּמִּשְׂחָק, לְהִסְתַּלֵּק הַצִּדָּה, וַיָּבוֹא בְּמֵי הַיָּם, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: – אֲנִי אֲשַׂחֵק אֶת מִשְׂחָקִי לְבַדִּי בִּמְצוּלוֹת־יָם, וּלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁמַע בְּקוֹל בֶּן־הָאָדָם הַזֶּה. – לֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּלֶכְתּוֹ, חוּץ מֵהַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה, זוֹ נִשְׁעֲנָה עַל כֶּתֶף הָאָדָם. וְהַמִּשְׂחָק נִמְשַׁךְ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרוּ עוֹד בַּעֲלֵי־חַיִּים בְּלֹא הוֹרָאוֹת; וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים נִעֵר אֶת הָאָבָק הַדַּק מִיָּדָיו, וַיִּתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם לִרְאוֹת בְּבַעֲלֵי־הַחַיִּים, אִם מְשַׂחֲקִים הֵם כַּהֲלָכָה.
הוּא הָלַךְ צָפוֹנָה, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, וּמָצָא אֶת הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד חוֹפֵר בְּשִׁנָּיו וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו בָּאֲדָמָה הַחֲדָשָׁה וְהַטּוֹבָה, שֶׁהֻתְקְנָה בִּשְׁבִילוֹ.
– קוּן? – אָמַר הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: – הֲטוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי?
– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: – טוֹב מְאֹד. – וַיִפַּח בַּסְּלָעִים הַגְּדוֹלִים וּבְרִגְבֵי הֶעָפָר, אֲשֶׁר עָקַר הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, וַיִּהְיוּ לְהָרֵי־הַהִימָלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְהִנֵּה הִנָּם לִפְנֵיכֶם עַל מַפַּת הָאָרֶץ.
הוּא הָלַךְ מִזְרָחָה, וּמָצָא אֶת הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה רוֹעָה בַּשָּׂדֶה, שֶׁהֻתְקַן בִּשְׁבִילָהּ, וְהִיא לִחֲכָה בִּלְשׁוֹנָהּ יַעַר שָׁלֵם בְּבַת־אַחַת וַתִּבְלָעֶנּוּ, וַתִּרְבַּץ לְהַעֲלוֹת גֵּרָתָהּ.
– קוּן? – אָמְרָה הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה.
– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים; וַיִּפַּח בְּכִבְרַת־הָאָרֶץ הַחֲשׂוּפָה, מְקוֹם שָׁם אָכְלָה, וּבִמְקוֹם שָׁם רָבְצָה לְהַעֲלוֹת גֵּרָתָהּ, וַיְהִי הַמָּקוֹם הָאֶחָד לְמִדְבַּר הֹדוּ הַגָּדוֹל, וְהַשֵּׁנִי לְמִדְבַּר סַהָרָה, וְהִנֵּה הִנָּם לִפְנֵיכֶם עַל מַפַּת הָאָרֶץ.
הוּא הָלַךְ מַעֲרָבָה וּמָצָא אֶת הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד בּוֹנֶה סְכָרִים בְּפִי נְהָרוֹת רַחֲבֵי־יָדַיִם, שֶׁהֻתְקְנוּ בִּשְׁבִילוֹ.
– קוּן? – אָמַר הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד.
– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. וַיִּפַּח בַּחוֹלוֹת וּבַסְּלָעִים, בִּמְקוֹם שָׁם נָפְלוּ הַיָּמָּה, וַיִּהְיוּ לְאִיֵּי־הַחֲמוּדוֹת בּוֹרְנֵאוֹ, צֶלֶבֶּס, סוּמַטְרָה, יָוָה וְיֶתֶר אִיֵּי הַקְּבוּצָה הַמָּלָאִית, וְהִנֵּה הִנָּם גַּם הֵם לִפְנֵיכֶם עַל מַפַּת הָאָרֶץ.
וַיְהִי הַיּוֹם, וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים רָאָה אֶת הָאָדָם בָּא לִקְרָאתוֹ, עַל שְׂפַת נְהַר פֵּרָק, וַיֹּאמֶר: – הוֹ, בֶּן־אָדָם! – הֲשׁוֹמְעִים כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים כֻּלָם בְּקוֹלֶךָ?
– כֵּן – אָמַר הָאָדָם.
– הֲשׁוֹמַעַת כָּל הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ בְּקוֹלֶךָ?
– כֵּן – אָמַר הָאָדָם.
– הֲשׁוֹמֵעַ כָּל הַיָּם כֻּלּוֹ בְּקוֹלֶךָ?
– לֹא – אָמַר הָאָדָם. – מִדֵּי יוֹם וּמִדֵּי לַיְלָה מֵצִיף הַיָּם אֶת נְהַר פֵּרָק, וּמֵשִׁיב אֶת מֵימָיו הַמְּתוּקִים לְתוֹךְ הַיַּעַר וּמַתִּיזָם אֶל כָּתְלֵי בֵּיתִי; מִדֵּי יוֹם וּמִדֵּי לַיְלָה סוֹחֵף הוּא אֶת הַנָּהָר וְשׁוֹאֵב אֶת כָּל מֵימָיו לְתוֹכוֹ, וּמַשְׁאִיר בּוֹ רַק רֶפֶשׁ מִתַּחַת לְדוּגִיתִי הַהֲפוּכָה. הֲזֶה הַמִּשְׂחָק אֲשֶׁר יָעַדְתָּ לוֹ?
– לֹא – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – זֶהוּ מִשְׂחָק חָדָשׁ וְרַע מְאֹד.
– הַבֵּט! – אָמַר הָאָדָם, וּבְעוֹדוֹ מְדַבֵּר, גָּאָה הַיָּם הַגָּדוֹל וַיִּשְׁתַּפֵּךְ אֶל נְהַר פֵּרָק, וַיָּשֶׁב אֶת הַנָּהָר אֲחוֹרַנִּית, עַד אֲשֶׁר סָחַף אֶת כָּל הַיְּעָרוֹת הָאֲפֵלִים בְּמֶרְחַק מִילִים רַבִּים וַיָּצֶף אֶת בֵּית הָאָדָם.
– דָּבָר זֶה אֵינוֹ כַּדִּין. הוֹרֵד אֶת הַדּוּגִית הַמַּיְמָה, וְנַחְקֹר לָדַעַת מִי הוּא זֶה הַמְשַׂחֵק בַּיָּם – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. הֵם יָרְדוּ בַּדּוּגִית; הַיַלְדָּה הַפְּעוּטָה יָרְדָה אִתָּם; וְהָאָדָם לָקַח אִתּוֹ אֶת הַקְּרִיס – פִּגְיוֹן עָקֹם וּפְתַלְתֹּל, שֶׁלַּהֲבוֹ כְּעֵין הָאֵשׁ – וַיַּפְלִיגוּ בְּמֵי נְהַר פֵּרָק. וַיְגַלְגֵּל הַיָּם אֶת מֵימָיו, הָלוֹךְ וְגַלְגֵּל אֲחוֹרַנִּית, וַיִּסְחַף אֶת הַדּוּגִית מִפִּי נְהַר פֵּרָק וַיִּשָּׂאֶנָּה מֵעֵבֶר לְסֵלַנְגּוֹר, מֵעֵבֶר לְמָלָקָה, מֵעֵבֶר לְסִינְגַפּוּר, הָלְאָה־הָלְאָה עַד הָאִי בִּינְטָנְג, וַיְהִי כְּמוֹשְׁכָהּ בִּמְשִׁיכָה.
וַיָּקָם זְקַן־הָאַשָּׁפִים וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וַיִּקְרָא בְּקוֹל: – הוֹ, חַיּוֹת, עוֹפוֹת וְדָגִים, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם תַּחַת יָדַי בִּימֵי בְּרֵאשִׁית, וָאֲלַמֶּדְכֶם לְשַׂחֵק כָּל אֶחָד בְּמִשְׂחָקוֹ שֶׁלּוֹ, מִי בָּכֶם מְשַׂחֵק בַּיָּם?
וַיֹּאמְרוּ כָּל הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים, קוֹל אֶחָד: – אָנָּא, זְקַן־הָאַשָּׁפִים, מְשַׂחֲקִים אֲנַחְנוּ כְּכָל אֲשֶׁר לִמַּדְתָּנוּ – אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי־בָנֵינוּ. אַךְ אֵין בָּנוּ אַף אֶחָד הַמְשַׂחֵק בַּיָּם.
וְיָרֵחַ גָּדוֹל וּמָלֵא עָלָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם, וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים לַזָּקֵן הַגִּבֵּן הַיּוֹשֵׁב בַּיָּרֵחַ וְטוֹוֶה חוּטִים לְחַכָּה, בָּהּ יְקַוֶּה לָצוּד אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, יוֹם אֶחָד: – הוֹ, דַּיָּג שׁוֹכֵן יָרֵחַ, הַאַתָּה זֶה מְשַׂחֵק בַּיָּם?
– לֹא – אָמַר הַדַּיָּג – טוֹוֶה אֲנִי חוּטִים לְחַכָּה, בָּהּ אָצוּד אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, יוֹם אֶחָד; אַךְ אֵין אֲנִי מְשַׂחֵק בַּיָּם. – וַיּוֹסֶף לִטְווֹת הַחוּטִים לְחַכָּתוֹ.
וְהִנֵּה יוֹשֵׁב בַּיָּרֵחַ גַם עַכְבְּרוֹשׁ אֶחָד הַמְכַרְסֵם וּמְכַלֶּה אֶת חוּטֵי הַדַּיָּג הַזָּקֵן תֵּכֶף לִטְוִיָּתָם, וַיִּפֶן זְקַן־הָאַשָּׁפִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו: – הוֹ, עַכְבְּרוֹשׁ שׁוֹכֵן־יָרֵחַ! הַאַתָּה זֶה מְשַׂחֵק בַּיָּם?
וַיֹּאמֶר הָעַכְבְּרוֹשׁ: – עָסוּק אֲנִי מִדַּי בְּכִרְסוּם הַחוּטִים, שֶׁדַּיָּג זָקֵן זֶה טוֹוֶה. אֵין אֲנִי מְשַׂחֵק בַּיָּם. – וַיּוֹסֶף לְכַרְסֵם אֶת הַחוּטִים.
וְהַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה נָשְׂאָה זְרוֹעוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת, הַחוּמוֹת וְהָרַכּוֹת, עִם צְמִידֵי־ הַצְּדָפִים הַלְּבָנִים וְהַחֲמוּדִים, אֶל עָל, וַתֹּאמֶר: – הוֹ, זְקַן־הָאַשָּׁפִים! כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אָבִי אֵלֶיךָ בִּימֵי בְּרֵאשִׁית, וַאֲנִי נִשְׁעַנְתִּי עַל כְּתֵפוֹ, בְּעוֹד בַּעֲלֵי־הַחַיִּים לוֹמְדִים אֶת מִשְׂחֲקֵיהֶם, הָלַךְ לוֹ בַּעַל־חַי שׁוֹבָב אֶחָד הַיָּמָּה, וְלֹא לָמַד אֶת מִשְׂחָקוֹ מִפִּיךָ.
וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – כַּמָּה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים הַיְלָדִים הַפְּעוּטִים הַלָּלוּ, שֶׁעֵינָם פְּקוּחָה וּלְשׁוֹנָם לֹא יַחֲרֹצוּ! מֶה הָיָה מַרְאֵה הַיְצוּר הַהוּא?
וַתֹּאמֶר הַפְּעוּטָה: – עָגֹל הָיָה וְגַם חָלָק, וְעֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן הַחוּצָה; וּבְלֶכְתּוֹ הִתְנַעְנַע מִצַּד אֶל צַד. וְשִׁרְיוֹן חָזָק לוֹ עַל גַבּוֹ.
וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – כַּמָּה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים הַיְלָדִים הַפְּעוּטִים הַלָּלוּ, שֶׁכָּל דְּבָרָם אֱמֶת! עַתָּה יָדַעְתִּי לְאָן הָלַךְ פָּאוּ־אַמָּא. תֵּן אֶת הַמָּשׁוֹט בְּיָדִי!
וַיִּקַּח אֶת הַמָּשׁוֹט בְּיָדוֹ, אַךְ לֹא הָיָה כָּל צֹרֶךְ לַחְתֹּר, כִּי זָרְמוּ הַמַּיִם בְּלִי־הֶרֶף עַל־פְּנֵי כָּל הָאִיִּים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמָקוֹם בְּשֵׁם פּוּזָט־טָזֶק – לֶב הַיָּם – מְקוֹם הַנֶּקַע הַגָּדוֹל הַמּוֹלִיךְ מַטָּה־מָטָּה עַד לְלִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם; וּבַנֶּקַע הַזֶּה צוֹמֵחַ עֵץ־הַפְּלָאוֹת פָּאוּ־גָ’נְגִי, הוּא הָעֵץ הַמַּצְמִיחַ אֶת אֱגוֹזֵי־הַתְּאוֹמִים רַבֵּי־הַקְּסָמִים. וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים טָבַל אֶת זְרוֹעוֹ, עַד לַכָּתֵף, בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים וְהַחֲמִימִים וּמִתַּחַת לְשָׁרְשֵׁי עֵץ־הַפְּלָאוֹת נָגַע בְּגַבּוֹ הָרָחָב שֶׁל פָּאוּ־אַמָּא הַסַּרְטָן. וּפָאוּ־אַמָּא הִתְכַּוֵּץ לְמַגַּע יָדוֹ, וְכָל הַיָּם כֻּלּוֹ גָאָה וְעָלָה עַל גְּדוֹתָיו, כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ הַמַּיִם בִּקְעָרָה, בִּטְבֹל יָדְךָ בָּהֶם.
– אַח! – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – עַתָּה יָדַעְתִּי, מִי הוּא זֶה הַמְשַׂחֵק בַּיָּם. – וַיִּקְרָא בְּקוֹל: – מַה מַּעֲשֶׂיךָ, פָּאוּ־אַמָּא?
וַיַּעַן פָּאוּ־אַמָּא מִמַּעֲמַקִּים וַיֹּאמֶר: – פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הִנְנִי יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת מְזוֹנוֹתַי. פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הִנְנִי חוֹזֵר לִמְעָרָתִי. וְעַתָּה הַנַּח לִי.
וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – אַתָּה שְׁמָעֵנִי, פָּאוּ־אַמָּא. מִדֵּי צֵאתְךָ מִמְּעָרָתְךְ, מִשְׁתַּפְּכִים מֵי־הַיָּם לְפוּזָט־טָזֶק וְכָל חוֹפֵי הָאִיִּים כֻּלָּם נֶחְשָׂפִים וְהוֹלְכִים וּדְגֵי־הָרְקָק הַקְּטַנִּים מֵתִים, וְרָגָ’ה מוֹיַנְג קַבָּן, מֶלֶךְ הַפִּילִים, רַגְלָיו נִרְפָּשׁוֹת. מִדֵּי שׁוּבְךָ לַמְּעָרָה וּבְשִׁבְתְּךָ בְּפוּזָט־טָזֶק, גּוֹאִים מֵי הַיָּם, וּמַחֲצִית הָאִיִּים הַקְּטַנִּים שׁוֹקְעִים בַּמַּיִם, וּבֵיתוֹ שֶׁל הָאָדָם מִסְתַּחֵף, וְרָגָ’ה עַבְּדְאַלְלָה, מֶלֶךְ הַתַּנִּינִים, פִּיו מִתְמַלֵּא מֵי־מֶלַח.
וַיִּצְחַק פָּאוּ־אַמָּא מִמַּעֲמַקָּיו וַיֹּאמֶר: – אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, מָה רַבָּה חֲשִׁיבוּתִי. מֵעַתָּה אֶהְיֶה יוֹצֵא שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְלֹא יִרְגְּעוּ הַמַּיִם עוֹלָמִית.
וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – לֹא אוּכַל לִכְפּוֹת עָלֶיךָ אֶת הַמִּשְׂחָק, שֶׁיָּעַדְתִּי לְךָ, פָּאוּ־אַמָּא, כִּי נִמְלַטְתָּ מִפָּנַי בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים; אַךְ אִם אֵינְךָ מְפַחֵד, עֲלֵה מִמַּעֲמַקִּים וּנְדַבֵּר דְּבָרֵינוּ.
– אֵינֶנִּי מְפַחֵד – אָמַר פָּאוּ־אַמָּא, וַיַּעַל מִמְּצוּלוֹת לְאוֹר הַיָּרֵחַ. לֹא קָם עוֹד בָּעוֹלָם עֲנָק כְּפָאוּ־אַמָּא – כִּי הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים כֻּלָם: לֹא סַרְטָן סְתָם, כִּי אִם מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים. הַקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל שִׁרְיוֹנוֹ הַגָּדוֹל נָגַע בְּחוֹף סָרָוָק; וְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי נָגַע בְּחוֹף פָּהָנְג; וְקוֹמָתוֹ גָבְהָה מֵעֲשַׁן שְׁלֹשֶׁת הָרֵי־גָעַשׁ! וּבְהִתְנַשְּׂאוֹ בֵּין עַנְפֵי עֵץ־הַפְּלָאוֹת, נִתְלַשׁ מִן הָעֵץ אֶחָד מִפֵּרוֹת־הַתְּאוֹמִים הַגְּדוֹלִים – אֱגוֹזִים דּוּ־חַרְצָנִיִּים אֵלֶּה, שֶׁבִּרְכַּת־נְעוּרִים בָּהֶם לְאוֹכְלֵיהֶם – וְהַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה רָאֲתָה אֶת הָאֱגוֹז צָף עַל יַד הַדּוּגִית, וַתִּמְשֵׁהוּ מִן הַמַּיִם, וַתָּחֶל לְפַצְּחוֹ וּלְהוֹצִיא אֶת גַּרְעִינָיו מִתּוֹכוֹ, בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל זָהָב.
– וְעַתָּה, פָּאוּ־אַמָּא – אָמַר הָאַשָּׁף – קְסֹם לָנוּ מִקְּסָמֶיךָ, וְיָדַעְנוּ, כִּי אָמְנָם בִּרְיָה חֲשׁוּבָה הִנֶּךָ.
וַיְגַלְגֵּל פָּאוּ־אַמָּא אֶת עֵינָיו, וַיַּחְתֹּר בְּרַגְלָיו, אַךְ לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לְהַעֲלוֹת דָּבָר חוּץ מִגַּלִּים בַּיָּם, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים, אַךְ סַרְטָן הָיָה כְּכָל הַסַּרְטָנִים, וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים פָּרַץ בִּצְחוֹק.
– אֵין אַתָּה בִּרְיָה חֲשׁוּבָה כָּל־כַּךְ, עַל־אַף הַכֹּל, פָּאוּ־אַמָּא – אָמַר הָאַשָּׁף. – וְעַתָּה, הָבָה אֲנַסֶּה אֲנִי אֶת כֹּחִי. וַיַּעַשׂ בִּקְסָמָיו בְּיַד שְׂמֹאלוֹ – בָּאֶצְבַּע הַקְּטַנְטֹנֶת הָאַחַת שֶׁבְּיַד שְׂמֹאלוֹ, וְהִנֵּה – אוֹי וַאֲבוֹי, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי – נָשַׁר הַשִּׁרְיוֹן הַקָּשֶׁה, ַכָּחֹל־הַיָּרֹק־הַשָּׁחוֹר מֵעַל פָּאוּ־אַמָּא, כִּקְלִפָּה הַנּוֹשֶׁרֶת מֵעַל אֱגוֹז־הֹדּוּ זֶה, וַיִּשָּׁאֵר פָּאוּ־אַמָּא עָרֹם וָרַךְ כֻּלּוֹ – רַךְ כְּאַחַד הַסַּרְטָנִים הַקְּטַנִּים, שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים לִפְעָמִים עַל שְׂפַת הַיָּם, חֲבִיבַי וַאֲהוּבָי.
– אָכֵן חָשׁוּב אַתָּה בִּמְאֹד מְאֹד – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – הַאֲבַקֵּשׁ מֵאָדָם זֶה לְבַתְּרְךָ בְּסַכִּינוֹ? הַאֶקְרָא לְרָגָ’ה מוֹיַנְג קַבָּן, מֶלֶךְ הַפִּילִים, לְשַׁסְּעֶךָ בְּמַלְתְּעוֹתָיו? אוֹ אוּלַי אֶקְרָא לְרָגָ’ה עַבְּדְאַלְלָה, מֶלֶךְ הַתַּנִּינִים, לְנָשְׁכֶךָ?
וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי! הָשִׁיבָה לִי אֶת שִׁרְיוֹנִי הַקָּשֶׁה וּתְנֵנִי לַחְזֹר לְפוּזָט־טֶזָק, כִּי אָז אֵצֵא רַק פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה, לְהָבִיא אֶת מְזוֹנוֹתַי.
וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – לֹא, פָּאוּ־אַמָּא כִּי לֹא אָשִׁיבָה לְךָ אֶת שִׁרְיוֹנְךָ, פֶּן תִּגְדַּל וְתִתְחַזֵּק וְתִתְגָּאֶה עוֹד יוֹתֵר, וְאוּלַי תִּשְׁכַּח אֶת הַבְטָחָתְךָ וְתָשׁוּב לְשַׂחֵק בַּיָּם.
וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – מָה אֶעֱשֶׂה מֵעַתָּה? הֵן לֹא אוּכַל לְהִסָּתֵר בִּלְתִּי אִם בְּפוּזָט־טֶזָק, וְאִם אֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַאֲנִי רַךְ וְעָרֹם מֵעַתָּה, יֹאכְלוּנִי הַכְּרִישִׁים וּדְגֵי־הַכֶּלֶב. וְאִם לְפוֹזָט־טֶזָק אֵלֵךְ, וַאֲנִי רָךְ וְעָרֹם מֵעַתָּה, אַף כִּי אֵשֵׁב בּוֹ לָבֶטַח, לְעוֹלָם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וּלְהָבִיא אֶת מְזוֹנוֹתַי, וְכֹה מוֹת אָמוּת. – וַיִּפְרֹשׂ בְּרַגְלָיו וַיְקוֹנֵן.
– שְׁמַע, פָּאוּ־אַמָּא – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – אַתָּה לֹא תּוּכַל עוֹד לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק אֲשֶׁר יָעַדְתִּי לְךָ, כִּי נִמְלַטְתָּ מִיָּדִי בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים; לִרְצוֹנְךָ, אֲצַוֶּה עַל כָּל אֶבֶן וְכָל חוֹר וְכָל אֲגֻדַּת־עֵשֶׂב בַּיַּמִּים כֻּלָּם וְהָיוּ פוּזָט־טֶזָק בָּטוּחַ לְךָ וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.
וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – יָפֶה מְאֹד, אַךְ עוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר. הַבֵּט! הִנֵּה הָאָדָם, אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֶיךָ בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים. הוּא הִרְבָּה עָלֶיךָ דְבָרִים, עַל כֵּן קָצְרָה רוּחִי וָאֶבְרַח, וְרַק בּוֹ הָאָשָׁם. מַה יַּעֲשֶׂה הוּא לְמַעֲנִי?
וַיֹּאמֶר הָאָדָם: – לִרְצוֹנְךָ, אֶעֱשֶׂה בִּקְסָמַי, וְהָיוּ מְצוּלוֹת הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה גַם יַחַד לְמִשְׁכָּן לְךָ וּלְזַרְעֲךָ – כִּי אָז תּוּכַל לְהִסָּתֵר בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, כְּאֶחָת.
וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – עוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר. הַבֵּט! הִנֵּה הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר רָאַתְנִי בִּבְרִיחָתִי בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים. הִיא לֹא פָּתְחָה פִּיהָ בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כֵּן לֹא קָרָא לִי זְקַן־הָאַשָּׁפִים לָשׁוּב, וְעַל כֵּן בָּאוּנִי כָּל אֵלֶּה. מַה תַּעֲשֶׂה הִיא לְמַעֲנִי?
וַתַּעַן הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה וַתֹּאמֶר: – טוֹב הָאֱגוֹז הַזֶּה אֲשֶׁר בְּפִי לְמַאֲכָל. לִרְצוֹנְךָ, אֶעֱשֶׂה בִּקְסָמַי, וְנִתְּנוּ לְךָ מִסְפָּרַיִם אֵלֶּה, הַחַדִּים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, כִּי אָז תּוּכַל אַתָּה וְזַרְעֲךָ לֶאֱכֹל אֱגוֹזֵי־הֹדּוּ כָּאֵלֶּה מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, מִדֵּי עֲלוֹתְךָ מִן הַיָּם אֶל הַיַּבָּשָׁה; אוֹ תּוּכַל לַחְפֹּר לְךָ פוּזָט־טָזֶק, בְּמִסְפָּרַיִם אֲשֶׁר אִתְּךָ, בְּאֵין אֶבֶן אוֹ חוֹר בְּקִרְבָתְךָ; וְאִם תִּמְצָא אֶת הַקַּרְקַע קָשֶׁה מִדַּי, יוֹעִילוּ לְךָ מִסְפָּרַיִם אֵלֶּה עַצְמָם לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת בְּאַחַד הָעֵצִים.
וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – עוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר, כִּי רַךְ בְּשָׂרִי מֵעַתָּה, וּמַה יִּתְּנוּ וּמַה יּוֹסִיפוּ לִי הַמַּתָּנוֹת הַלָּלוּ? הָשִׁיבָה לִי אֶת שִׁרְיוֹנִי, הוֹ זְקַן־הָאַשָּׁפִים, כִּי אָז אֲשַׂחֵק כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי.
וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – אֲנִי אֲשִׁיבֵהוּ לְךָ, פָּאוּ־אַמָּא, לְאַחַד עָשָׂר חֳדָשִׁים בַּשָּׁנָה; אַךְ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, יָשׁוּב שִׁרְיוֹנְךָ וְיֵרַךְ, לְהַזְכִּיר לְךָ וּלְכָל זַרְעֲךָ אֶת כֹּחַ קְסָמַי, וּלְלַמֶּדְךָ מִדַּת עֲנִיווּת, פָּאוּ־אַמָּא; כִּי רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאִם תּוּכַל לְהִתְרוֹצֵץ מִתַּחַת לַמַּיִם וּבַיַּבָּשָׁה כְּאַחַת, תֶּרֶב עַזּוּתְךָ; וְאִם תּוּכַל לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים וּלְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים וְלִנְקֹב חוֹרִים בְּמִסְפָּרֶיךָ, תַּחְמֹד כָּל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ, פָּאוּ־אַמָּא.
וַיַּחְשֹׁב פָּאוּ־אַמָּא רֶגַע קָט וַיֹּאמֶר: – עַתָּה הֶחְלַטְתִּי בַּדָּבָר. אֲנִי אֲקַבֵּל אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת כֻּלָּן.
וַיִּקְסֹם זְקַן־הָאַשָּׁפִים בְּיַד יְמִינוֹ – בְּכָל חֲמֵשׁ הָאֶצְבָּעוֹת אֲשֶׁר בְּיַד יְמִינוֹ, וְהִנֵּה – אוֹי וַאֲבוֹי, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי! – הִצְטַמֵּק פָּאוּ־אַמָּא וַיִּקְטַן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד כִּי לָאַחֲרוֹנָה נוֹתַר רַק סַרְטָן קָט וְיָרֹק, שָׁט בְּתוֹךְ הַמַּיִם, בְּצַד הַדּוּגִית, וְהוּא מִתְחַנֵּן בְּקוֹל חֲרִישִׁי: – תְּנוּ לִי אֶת הַמִּסְפָּרַיִם!
וַתִּמְשֵׁהוּ הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה מִן הַמַּיִם וַתְּשִׂימֵהוּ עַל כַּף יָדָהּ הַקְּטַנָּה וְהַחוּמָה, וַתַּנִּיחֵהוּ בְּתַחְתִּית הַדּוּגִית וַתִּתֵּן לוֹ אֶת מִסְפָּרֶיהָ. וַיְנוֹפֵף אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת, וַיִּפְתְּחֵם וַיִּסְגְּרֵם שׁוּב וָשׁוּב, וַיֹּאמֶר: – יָכוֹל אֲנִי לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים. יָכוֹל אֲנִי לְפַצֵּחַ קְלִפּוֹת. יָכוֹל אֲנִי לִנְקֹב חוֹרִים. יָכוֹל אֲנִי לְטַפֵּס בָּעֵצִים, יָכוֹל אֲנִי לִנְשֹׁם בָּאֲוִיר הַיָּבֵשׁ, וְיָכוֹל אֲנִי לִמְצֹא פוּזָט־טֶזָק בָּטוּחַ מִתַּחַת לְכָל אֶבֶן. לֹא יָדַעְתִּי, מָה רַבָּה חֲשִׁיבוּתִי. קוּן?
– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים, וַיִּצְחַק וַיְבָרְכֵהוּ. וַיִּצְנַח פָּאוּ־אַמָּא הַקָּט מִן הַדּוּגִית הַמַּיְמָה. וְכֹה זָעִיר נַעֲשָׂה פָּאוּ־אַמָּא, עַד כִּי הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לְהִסְתַּתֵּר בְּצֵל עָלֶה כָּמוּשׁ עַל הָאָרֶץ אוֹ מִתַּחַת לְקוֹנְכִיָּה רֵיקָה עַל קַרְקַע הַיָּם.
– הֲטוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּעֵינֶיךָ? – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים.
– כֵּן – אָמַר הָאָדָם. אַךְ עָלֵינוּ לָשׁוּב לְפֵרָק, וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה. לוּ חִכִּינוּ עַד צֵאת פָּאוּ־אַמָּא מִפּוּזָט־טֶזָק וְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, כִּי אָז נְשָׂאוּנוּ הַמַּיִם, בְּלִי עָמָל וָטֹרַח.
– אַךְ עָצֵל הִנְּךָ – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – וְגַם בָּנֶיךָ יִהְיוּ עֲצֵלִים כָּמוֹךָ. לֹא יִהְיוּ עֲצֵלִים כְּמוֹהֶם בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲצַלְתּוֹנִים יִקְרְאוּ לָהֶם – כִּי בַּעֲצַלְתַּיִם יִנְהֲגוּ. – וַיִּשָּׂא אֶת אֶצְבָּעוֹ אֶל מוּל הַיָּרֵחַ וַיֹּאמֶר: – הוֹ, דַּיָּג שׁוֹכֵן־יָרֵחַ, הִנֵּה הָאָדָם הַזֶּה עָצֵל מִדַּי לְהָשִׁיט אֶת דּוּגִיתוֹ הַבַּיְתָה. מְשֹׁךְ אֶת דּוּגִיתוֹ בְּחַכָּתְךָ, דַּיָּג.
– לֹא – אָמַר הָאָדָם. – אִם זֶה גוֹרָלִי, לְהִתְעַצֵּל כָּל יָמַי, יַעַבְדֵנִי נָא הַיָּם פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, לְעוֹלָם וָעֶד, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטִים.
וַיִּצְחַק זְקַן־הָאַשָּׁפִים וַיֹּאמֶר: – פָּיָא קוּן.
וַיֶּחְדַּל הָעַכְבְּרוֹשׁ יוֹשֵׁב־הַיָּרֵחַ לְכַרְסֵם אֶת הַחַכָּה. וַיַּשְׁלֵךְ הַדַּיָּג אֶת חַכָּתוֹ לְמַטָּה, עַד אֲשֶׁר נָגְעָה בְּמֵי הַיָּם, וַיִּמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת כָּל הַיָּם הֶעָמֹק, מֵעֵבֶר לָאִי בִּינְטַנְג, מֵעֵבֶר לְסִינְגַפּוּר, מֵעֵבֶר לְמָלָקָה, מֵעֵבֶר לְסֵלַנְגּוֹר, עַד אֲשֶׁר הוּטְלָה הַדּוּגִית שׁוּב לְפִי הַנָּהָר פֵּרָק.
– קוּן? – אָמַר הַדַּיָּג שׁוֹכֵן־הַיָּרֵחַ.
– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – וּמֵעַתָּה תִּמְשֹׁךְ אֶת הַיָּם בְּחַכָּתְךָ, פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם וּפַעֲמַיִם בַּלַּיְלָה, לְעוֹלָם וָעֶד, וְלֹא יִצְטָרְכוּ דַיָּגֵי־הָעֲצַלְתּוֹנִים לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטֵיהֶם. אַךְ הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר, לֹא לְהֵחָפֵז וְלֹא לִמְשֹׁךְ בְּחָזְקָה, וָלֹא – אֶקְסֹם גַּם לְךָ, כַּאֲשֶׁר קָסַמְתִּי לְפָּאוּ־אַמָּא.
וַיָּשׁוּטוּ כֻּלָּם יַחַד בִּנְהַר פֵּרָק וַיַגִּיעוּ הַבַּיְתָה, וַיַּעֲלוּ עַל יְצוּעֵיהֶם לִישֹׁן, חֲבִיבַי וַאֲהוּבָי.
וְעַתָּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ.
מִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה מוֹשֵׁךְ הַיָּרֵחַ תָּמִיד אֶת מֵי הַיָּם, מַעְלָה וּמָטָּה – גֵּאוּת וָשֶׁפֶל נִקְרָא לְאֵלֶּה. יֵשׁ וְהַדַּיָג שוֹכֵן־הַיָּרֵחַ אָץ וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַיָּם בְּחָזְקָה – אֲזַי יָבוֹאוּ עָלֵינוּ שִׁטְפוֹנוֹת־הָאָבִיב. וְיֵשׁ וְהוּא מוֹשֵׁךְ בַּעֲצַלְתַּיִם – אֲזַי תָּבוֹא הַבַּצֹּרֶת; אַךְ כִּמְעַט תָּמִיד הוּא נִזְהָר לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ זְקַן־הָאַשָּׁפִים.
וּפָאוּ־אַמָּא? כִּי תִּתְהַלְּכוּ עַל שְׂפַת־הַיָּם, רָאֹה תִּרְאוּ, וְהִנֵּה כָּל יְלָדָיו הַפְּעוּטִים שֶׁל פָּאוּ־אַמָּא תָּרִים לָהֶם מִפְלָט תַּחַת כָּל אֶבֶן וַאֲגֻדַּת־עֵשֶׂב עַל הַחוֹלוֹת. תִּרְאוּ אוֹתָם מְנוֹפְפִים אֶת מִסְפָּרֵיהֶם הַקְּטַנִּים; וְיֵשׁ אֲרָצוֹת בָּעוֹלָם, שָׁם יִשְׁכְּנוּ כָּל יְמֵיהֶם בַּיַּבָּשָׁה, וְטִפְּסוּ עַל הַדְּקָלִים וְאָכְלוּ אֱגוֹזֵי־הֹדּוּ, כְּכָל אֲשֶׁר הִבְטִיחָה הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה. אַךְ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה שׂוּמָה עַל כָּל יַלְדֵי פָּאוּ־אַמָּא לְהַשִּׁיר אֶת שִׁרְיוֹנֵיהֶם הַקָּשִׁים וְלַחְשׂף אֶת בְּשָׂרָם הָרַךְ – לְהַזְכִּיר לָהֶם כֹּחַ מַעֲשָׂיו שֶׁל זְקַן־הָאַשָּׁפִים, עַל כֵּן לֹא הוֹגֵן הַדָּבָר לַהֲרֹג אוֹ לָצוּד אֶת יַלְדֵי פָּאוּ־אַמָּא, בַּאֲשֶׁר הִתְנַהֵג פָּאוּ־אַמָּא הַזָּקֵן בְּגַסּוּת טִפְּשִׁית, לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים.
וְעוֹד זֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעת, כַּמָּה כּוֹעֲסִים יַלְדֵי פָאוּ־אַמָּא עַל כָּל הַמוֹצִיאָם מִן הַפּוּזָט־טֶזָק הַזָּעִיר שֶׁלָּהֶם וּמְבִיאָם הַבַּיְתָה בְּתוֹךְ צְלוֹחִיּוֹת־שִׁמּוּרִים. עַל כֵּן יִצְבְּטוּכֶם בְּמִסְפָּרֵיהֶם, וּרְאוּיִים אַתֶּם לְעֹנֶשׁ זֶה!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.