זוֹהִי תְּמוּנָתוֹ שֶׁל קֶנְגּוּרוֹ בְּרֵאשִׁיתוֹ, וְאַרְבַּע רַגְלַיִם קְצָרוֹת לוֹ. צִיַּרְתִּי אוֹתוֹ אָפוֹר וְשָׂעִיר, וְהַנָּקֵל לִרְאוֹת, שֶׁהוּא גֵא וְיָהִיר, לְפִי זֵר הַפְּרָחִים שֶׁעָטַר לְרֹאשׁוֹ. הוּא רוֹקֵד עַל זִיז סֶלַע בְּאֶמְצַע אוֹסְטְרַלְיָה, בְּשָׁעָה שֵׁשׁ לִפְנֵי פַּת־שַׁחֲרִית. הַנָּקֵל לִרְאוֹת, שֶׁהַשָּׁעָה הִיא שֵׁשׁ, לְפִי הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה זֶה עַתָּה.

זֶה בַּעַל הָאָזְנַיִם וְהַפֶּה הַפָּעוּר הוּא הָאֵל הַקָּט נְקָא. נְקָא מִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, כִּי לֹא רָאָה קֶנְגּוּרוֹ רוֹקֵד כָּכָה מִיָּמָיו. הָאֵל הַקָּט נְקָא אָמַר זֶה עַתָּה: “הִסְתַּלֵּק!” אַךְ הַקֶּנְגּוּרוֹ שָׁקוּעַ בְּרִקּוּדוֹ, וְלֹא שָׁמַע דָּבָר עֲדַיִן.

לֹא תָּמִיד הָיְתָה לַקֶּנְגּוּרוֹ צוּרָה זוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כַּיּוֹם, אֶלָּא הָיְתָה לוֹ צוּרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ, צוּרַת חַיָּה, וְלָהּ אַרְבַּע רַגְלַיִם קְצָרוֹת. אָפוֹר הָיָה עוֹרוֹ וּמְכֻסֶּה צֶמֶר רַךְ וְסָמִיךְ, וּלְגַאֲוָתוֹ אֵין שִׁעוּר. הוּא רָקַד עַל זִיז־סֶלַע בְּאֶמְצַע אוֹסְטְרַלְיָה, וּבָא אֵצֶל הָאֵל הַקָּט נְקָא.

הוּא בָּא אֵצֶל נְקָה בְּשֵׁשׁ, לִפְנֵי פַּת־שַׁחֲרִית וְאָמַר: – עֲשֵׂנִי שׁוֹנֶה מִכָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, עַד חָמֵשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, הַיּוֹם.

קָפַץ נְקָא מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ עַל הַחוֹל וְצָעַק: הִסְתַּלֵּק מִכָּאן!

אָפוֹר הָיָה עוֹרוֹ וּמְכֻסֶּה צֶמֶר רַךְ וְסָמִיךְ, וּלְגַאֲוָתוֹ אֵין שִׁעוּר: הוּא רָקַד עַל זִיז־סֶלַע בְּאֶמְצַע אוֹסְטְרַלְיָה וְהָלַךְ אֵצֶל הָאֵל הַבֵּינוֹנִי נְקִינְג.

הוּא הָלַךְ אֵצֶל נְקִינְג בִּשְׁמוֹנָה, אַחֲרֵי פַּת־שַׁחֲרִית, וְאָמַר: – עֲשֵׂנִי שׁוֹנֶה מִכָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; גַּם עֲשֵׂנִי אָהוּב וְחָבִיב עַל הַבְּרִיּוֹת מֵאֵין כָּמוֹנִי, עַד חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם, הַיּוֹם.

קָפַץ נְקִינְג מִמְּאוּרָתוֹ בְּעִשְׂבֵי־הַבָּר וְצָעַק: הִסְתַּלֵּק מִכָּאן!

אָפוֹר הָיָה עוֹרוֹ וּמְכֻסֶּה צֶמֶר רַךְ וְסָמִיךְ וּלְגַאֲוָתוֹ אֵין שִׁעוּר: הוּא רָקַד עַל גִּבְעַת־חוֹל בְּאֶמְצַע אוֹסְטְרַלְיָה וְהָלַךְ אֵצֶל הָאֵל הַגָּדוֹל נְקוֹנְג.

הוּא הָלַךְ אֵצֶל נְקוֹנְג בְּעֶשֶׂר לִפְנֵי פַּת־צָהֳרַיִם וְאָמַר: – עֲשֵׂנִי שׁוֹנֶה מִכָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ; עֲשֵׂנִי אָהוּב וְחָבִיב וְרָצוּי לְכָל בִּרְיָה מֵאֵין כָּמוֹנִי, עַד חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם, הַיּוֹם.

קָפַץ נְקוֹנְג וְעָלָה מִן הָרַחְצָה בַּאֲגַם־הַמֶּלַח וְקָרָא: – כִּדְבָרְךָ כֵּן אֶעֱשֶׂה!

קָרָא נְקוֹנְג לְדִינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ – תָּמִיד רָעֵב, תָּמִיד מְכֻסֶּה אָבָק בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ – וְהֶרְאָה לוֹ אֶת קֶנְגּוּרוֹ. וְכֹה אָמַר נְקוֹנְג: – דִּינְגוֹ! עוּרָהּ, דִּינְגוֹ! רוֹאֶה אַתָּה אָדוֹן זֶה הָרוֹקֵד עַל בּוֹר־הָרֶמֶץ? רְצוֹנוֹ לִהְיוֹת אָהוּב וְחָבִיב וְרָצוּי לְכָל בִּרְיָה. דִּינְגוֹ, אַתָּה תְּמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ.

קָפַץ דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ – עַל רַגְלָיו וְאָמַר: – מַה, שָׁפָן בֶּן־חָתוּל שֶׁכְּמוֹתוֹ?

נָשָׂא רַגְלָיו דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ – תָּמִיד רָעֵב, מְחַיֵּךְ כָּאֳנִיַּת־פֶּחָם – וְרָץ אַחֲרֵי קֶנְגּוּרוֹ.

נִבְהַל קֶנְגּוּרוֹ הַגֵּאֶה וְנָשָׂא אֶת אַרְבַּע רַגְלָיו הַזְּעִירוֹת, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת.

בָּזֶה, הוֹ אֲהוּבַי וַחֲבִיבַי, מִסְתַּיֵּם הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה.

הוּא רָץ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר; הוּא רָץ דֶּרֶךְ הֶהָרִים; הוּא רָץ דֶּרֶךְ אַגְמֵי־מֶלַח; הוּא רָץ דֶּרֶךְ קְנֵי־הַסּוּף; הוּא רָץ דֶּרֶךְ עִשְׂבֵי־הַבָּר; הוּא רָץ עַד שֶׁחָשׁ בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת!

רָץ אַחֲרָיו דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ – תָּמִיד רָעֵב, מְחַיֵּךְ כְּמַלְכֹּדֶת־עַכְבָּרִים, לֹא מִתְקָרֵב אֵלָיו כִּמְלוֹא־נִימָה, לֹא מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה – רָץ אַחֲרֵי קֶנְגּוּרוֹ. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת!

אָץ־רָץ קֶנְגּוּרוֹ – קֶנְגּוּרוֹ הַמִּסְכֵּן. הוּא רָץ בֵּין הָעֵצִים; הוּא רָץ בֵּין הַשִּׂיחִים. הוּא רָץ בָּעֵשֶׂב הַגָּבֹהַּ; הוּא רָץ בָּעֵשֶׂב הַנָּמוּךְ; הוּא רָץ בֵּין הָאֲזוֹרִים הַחַמִּים שֶׁל מַזַּל גְּדִי וּמַזַּל סַרְטָן; הוּא רָץ עַד שֶׁחָשׁ בְּרַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת!

אָץ־רָץ דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ – רָעֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מְחַיֵּךְ כְּקוֹלָר שֶׁל סוּס, לֹא מִתְקָרֵב כִּמְלוֹא נִימָה, לֹא מִתְרַחֵק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה; עַד שֶׁבָּאוּ לִשְׂפַת הַנָּהָר ווֹלְגוֹנְג.

וְהִנֵּה אֵין גֶּשֶׁר לַעֲבֹר בּוֹ, וְאֵין רַפְסֹדֶת לַחֲצוֹת בָּהּ אֶת הַנָּהָר, וְלֹא יָדַע קֶנְגּוּרוֹ, אֵיךְ יַגִּיעַ לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי; עַל כֵּן נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְהִגְבִּיהַּ קְפֹץ.

לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת!

הוּא קָפַץ דֶּרֶךְ הָרִים וּגְבָעוֹת; הוּא קָפַץ דֶּרֶךְ עֲמָקִים וְגֵאָיוֹת; הוּא קָפַץ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּרוֹת בְּאֶמְצַע אוֹסְטְרַלְיָה. הוּא קָפַץ כְּקֶנְגּוּרוֹ.

בַּתְּחִלָּה קָפַץ בְּגֹבַהּ אַמָּה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם; אֲזַי קָפַץ בְּגֹבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת; אֲזַי קָפַץ בְּגֹבַהּ שֶׁבַע אַמּוֹת; מִתּוֹךְ כָּךְ הִתְחַזְּקוּ רַגְלָיו; מִתּוֹךְ כָּךְ הִתְאָרְכוּ רַגְלָיו. לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לָנוּחַ, אוֹ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, אַף כִּי עָיַף וְרָעַב עַד מְאֹד.

וְדִינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ, הוֹסִיף לָאוּץ, הוֹסִיף לָרוּץ, מְבֻלְבָּל עַד מְאֹד, רָעֵב עַד מְאֹד, וְהוּא תָּמֵהַּ לָדַעַת, עַל מָה וְלָמָּה קֶנְגּוּרוֹ קוֹפֵץ כָּכָה.

כִּי הָיָה קוֹפֵץ כִּצְרָצַר; כְּאָפוּי עַל מַחֲבַת; כְּכַדּוּר־גּוּמִי חָדָשׁ עַל רִצְפַּת חֲדַר־הַיְלָדִים.

לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת!

הוּא קִפֵּל אֶת רַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת; הוּא קָפַץ עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת; הוּא זָקַף אֶת זְנָבוֹ לְשִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל מֵאֲחוֹרָיו. וְהוּא קָפַץ דֶּרֶךְ הָעֲרָבוֹת הַנִּרְחָבוֹת.

לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת!

וַעֲדַיִן רָץ דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הֶעָיֵף דִּינְגוֹ – רָעֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, נָבוֹךְ עַד מְאֹד, וְתָמֵהַּ לָדַעַת, עַד מָתַי יְהֵא קֶנְגּוּרוֹ קוֹפֵץ, מָתַי סוֹף־סוֹף יֵעָצֵר.

אֲזַי עָלָה נְקוֹנְג מִן הָרַחֲצָה בְּאַגְמֵי־הַמֶּלַח וְאָמַר: שָׁעָה חָמֵשׁ הִגִּיעָה.

יָשַׁב עַל הָאָרֶץ דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַמִּסְכֵּן דִּינְגוֹ – תָּמִיד רָעֵב, מְכֻסֶּה אָבָק בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ; שָׁלַח לְשׁוֹנוֹ מִפִּיו וְיִלֵּל.

יָשַׁב עַל הָאָרֶץ קֶנְגּוּרוֹ, צָנַף זְנָבוֹ מֵאֲחוֹרָיו וְאָמַר: – תּוֹדָה לָאֵל, כִּי חָלְפָה צָרָה זוֹ!

פָּתַח נְקוֹנְג, הַמְהַדֵּר בְּנִמּוּסִים תָּמִיד, וְאָמַר: – הֲלֹא תַּכִּיר טוֹבָה לַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ? הֲלֹא תּוֹדֶה לוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְמַעֲנֶךָ?

זוֹהִי תְּמוּנָתוֹ שֶׁל קֶנְגּוּרוֹ בְּשָׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁזָּכָה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת הַנֶּחְמָדוֹת, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאֵל הַגָּדוֹל נְקוֹנְג. הַנָּקֵל לִרְאוֹת, שֶׁהַשָּׁעָה הִיא חָמֵשׁ, כִּי כֵן אוֹמֵר שְׁעוֹנוֹ שֶׁל הָאֵל הַגָּדוֹל נְקוֹנְג. נְקוֹנְג הוּא זֶה, הַיּוֹשֵׁב בָּאַמְבַּטְיָה וְכַפּוֹת רַגְלָיו שְׁלוּחוֹת הַחוּצָה. קֶנְגּוּרוֹ מִתְחַצֵּף אֶל הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ. הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ רָדַף אַחַר קֶנְגּוּרוֹ וְנִסָּה לְתָפְסוֹ, בְּכָל רַחֲבֵי אוֹסְטְרַלְיָה. הַנָּקֵל לְהַכִּיר אֶת עִקְּבוֹת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל קֶנְגּוּרוֹ בְּכָל מִדְרוֹנֵי הֶהָרִים הַחֲשׂוּפִים. הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ צֻיַּר שָׁחוֹר, כִּי לֹא נִתַּן לִי לְצַיֵּר תְּמוּנוֹת אֵלֶּה בַּגְּוָנִים הַנְּכוֹנִים מִתּוֹךְ תֵּבַת הַצְּבָעִים; וְזֹאת לָדַעַת עוֹד, שֶׁהַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ נִתְכַּסָּה אָבָק שָׁחוֹר לְאַחַר מְרוּצָתוֹ הַמְּמֻשֶּׁכֶת.

שְׁנֵי הַיְצוּרִים הַקְּטַנִּים שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בַּמִּדְבָּר, הֵם שְׁנֵי הָאֵלִים הָאֲחֵרִים, שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם קֶנְגּוּרוֹ בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר. וְזֶה שֶׁמְּסֻמָּן בָּאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, הוּא כִּיסוֹ שֶׁל קֶנְגּוּרוֹ: כִּי אִי־אֶפְשָׁר לַקֶּנְגּוּרוֹ בְּלֹא כִּיס, כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא רַגְלָיִם.

עָנָה לוֹ קֶנְגּוּרוֹ – קֶנְגּוּרוֹ הֶעָיֵף – וְאָמַר: – הוּא גֵרְשַׁנִי מֵאַרְצִי וּמִמּוֹלַדְתִּי; הוּא בִּלְבֵּל עָלַי שְׁעוֹת־סְעוּדוֹתַי הַקְּבוּעוֹת; הוּא שִׁנָּה אֶת צוּרָתִי לְאֵין תַּקָּנָה; וְהוּא קִפַּח אֶת רַגְלַי הַנָּאוֹת.

עָנָה נְקוֹנְג וְאָמַר: – אוּלַי זִכְרוֹנִי מַטְעֵנִי, אַךְ כְּלוּם לֹא בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי לַעֲשׂוֹתְךָ שׁוֹנֶה מִכָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, גַּם אָהוּב וְחָבִיב עַל כָּל בִּרְיָה? וְהִנֵּה הַשָּׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם.

– כֵּן – אָמַר קֶנְגּוּרוֹ – מִצְטַעֵר אֲנִי עַל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי כָּזֹאת. כְּסָבוּר הָיִיתִי, שֶׁתַּעֲשֶׂנָּה בִּכְשָׁפִים וּלְחָשִׁים, אַךְ אַתָּה חָמַדְתָּ לָצוֹן עִמָּדִי. – לָצוֹן! – אָמַר נְקוֹנְג. – חֲזֹר עַל דִּבּוּר זֶה וַאֲשַׁסֶּה בְּךָ אֶת דִּינְגוֹ, עַד שֶׁתֹּאמַר שָׁלוֹם לְרַגְלֶיךָ הָאֲחוֹרִיּוֹת.

– לֹא – אָמַר הַקֶּנְגּוּרוֹ. – הִנְנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, רַגְלַיִם הֵן רַגְלַיִם, וְאֵין לְךָ צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת אֶת צוּרָתָן, אִם לְדַעְתִּי תִּשְׁאַל. לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי אֶלָּא לְבָאֵר לְהוֹד רוֹמְמוּתְךָ, שֶׁלֹּא בָּא אֹכֶל אֶל פִּי מֵאָז הַבֹּקֶר, וּבִטְנִי רֵיקָה מְאֹד, בֶּאֱמֶת. – כֵּן – אָמַר דִּינְגוֹ – הַכֶּלֶב הַצָּהֹב דִּינְגוֹ – כָּמוֹהוּ כָּמוֹנִי גַּם אֲנִי. עָשִׂיתִי אוֹתוֹ שׁוֹנֶה מִכָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; אַךְ מָה אֹכַל עִם הַתֵּה?

עָנָה נְקוֹנְג מִמֶּרְחָצוֹ בְּאַגְמֵי־הַמֶּלַח וְאָמַר: – בּוֹא וּשְׁאָלֵנִי עַל כָּךְ מָחָר בַּבֹּקֶר, כִּי מִתְרַחֵץ אֲנִי כָּעֵת.

וְכָךְ הָיוּ עוֹמְדִים בְּאֶמְצַע אוֹסְטְרַלְיָה – קֶנְגּוּרוֹ מִזֶּה וְדִינְגוֹ מִזֶּה – וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: – אַתָּה הָאָשֵׁם בְּכָל אֵלֶּה.

¹

בִּתְמוּנָה זוֹ נִתַּן סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ, וְאַתֶּם רוֹאִים בָּהּ אֶת הַנָּמֵר וְהַקִּפּוֹד וְהַצָּב וְאֶת נוֹשֵׂא־הַנֶּשֶׁק, כֻּלָּם יַחַד בְּעִרְבּוּבְיָה. הַצָּב הוּא בְּאֶמְצַע, וְהוּא לוֹמֵד לְהִתְכּוֹפֵף וְעַל כֵּן קַשְׂקַשָּׂיו מִתְפָּרְקוֹת וּמִתְפָּרְדוֹת כָּל־כָּךְ. הוּא עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַקִּפּוֹד, הַמְחַכֶּה לְתוֹרוֹ, לִלְמֹד אֶת חָכְמַת הַשְּׂחִיָּה.

נָמֵר מְנֻמָּר כַּפּוֹ הָרַכָּה חֲבוּשָׁה לוֹ בִּידֵי אִמּוֹ, לְאַחַר שֶׁנִּסָּה לִבְחֹשׁ בָּהּ אֶת הַקִּפּוֹד. הוּא מִשְׁתּוֹמֵם לְמַעֲשֵׂה הַצָּב, וְכַפּוֹ הַפְּצוּעָה מַכְאִיבָה לוֹ מְאֹד. הַיְצוּר הַחַרְטֻמָּנִי, שֶׁעֵינוֹ זְעִירָה כָּל־כַּךְ, וְשֶׁנָּמֵר מְנֻמָּר מְנַסֶּה לְטַפֵּס עָלָיו, הוּא נוֹשֵׂא־הַנֶּשֶׁק, שֶׁאֵלָיו יִדָּמוּ הַצָּב וְהַקִּפּוֹד, בִּגְמַר נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם לְהִתְכּוֹפֵף וְלִשְׂחוֹת בְּמֵי הַנָּהָר.

הֲרֵי מַעֲשֶׂה עוֹד אֶחָד, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, מִן הַיָּמִים הָהֵם, מִקַּדְמוֹנֵי קַדְמוֹנִים. הָיֹה הָיָה בְּעֶצֶם הַיָּמִים הָהֵם קִפּוֹד דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי, וּמִשְׁכָּנוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר הֶעָכוּר אֲמָזוֹן, וּמַאֲכָלוֹ – שַׁבְּלוּלִים צְדוּפִים וְכַדּוֹמֶה. וִידִיד־נֶפֶשׁ לוֹ, צָב־אִטִּי־אָטוּם, וּמִשְׁכָּנוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר הֶעָכוּר אֲמָזוֹן, וּמַאֲכָלוֹ עֲלֵי־חַסָּה יְרֻקִּים וְכַדּוֹמֶה. עַד כָּאן טוֹב וְיָפֶה, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי. בַּנְתֶּם?

אַךְ בְּעֶצֶם הַיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים הָהֵם הָיֹה הָיָה גַם נָמֵר מְנֻמָּר, וְגַם מִשְׁכָּנוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר הֶעָכוּר אֲמָזוֹן; וּמַאֲכָלוֹ מִכָּל אֲשֶׁר בָּא אֶל פִּיו. כְּשֶׁלֹּא יָכֹל לִתְפֹּס צְבָאִים אוֹ קוֹפִים, הִסְתַּפֵּק בִּצְפַרְדֵּעִים וְחִפּוּשִׁיוֹת; וּכְשֶׁלֹּא יָכֹל לִתְפֹּס צְפַרְדֵּעִים וְחִפּוּשִׁיוֹת, הָלַךְ אֶל אִמּוֹ הַנְּמֵרָה, זוֹ נָתְנָה לוֹ לֶקַח בַּאֲכִילַת קִפּוֹדִים וְצַבִּים.

הִיא אָמְרָה לוֹ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ בְּחֵן וָחֶסֶד: – בְּנִי, כִּי תִּמְצָא קִפּוֹד, הֲטִילֵהוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, כִּי אָז תֻּתַּר צְנֵפָתוֹ, וְצָב כִּי תִּתְפֹּס, בְּחָשֵׁהוּ בְּכַפְּךָ, לְהוֹצִיאוֹ מִקְּלִפָּתוֹ. וּבְכֵן, עַד כָּאן טוֹב וְיָפֶה, אֲהוּבַי וַחֲבִיבַי.

לֵיל־חֲמֻדוֹת אֶחָד עַל שְׂפַת הַנָּהָר הֶעָכוּר אֲמָזוֹן, מָצָא נָמֵר מְנֻמָּר אֶת קִפּוֹד דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי וְאֶת צָב אִטִּי־אָטוּם יוֹשְׁבִים מִתַּחַת לְגֶזַע עֵץ, שֶׁהִפִּיל הָרוּחַ. לֹא הָיְתָה לָהֶם שָׁהוּת לְהִמָּלֵט, עַל כֵּן צָנַף עַצְמוֹ דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי כְּכַדּוּר, כְּדֶרֶךְ הַקִּפּוֹדִים מֵאָז וּמֵעוֹלָם, וְצָב אִטִּי־אָטוּם אָסַף אֶת רֹאשׁוֹ וְרַגְלָיו לְתוֹךְ קְלִפָּתוֹ כְּדֶרֶךְ הַצַּבִּים מֵאָז וּמֵעוֹלָם; עַד כָּאן, אֵפוֹא, טוֹב וְיָפֶה, חֲבִיבַי וַאֲהוּבָי. בַּנְתֶּם?

– עַתָּה שִׁמְעוּ שָׁמֹעַ – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר – כִּי עִנְיָן זֶה חָשׁוּב מְאֹד־מְאֹד. אִמִּי אָמְרָה, כִּי מִדֵּי מָצְאִי קִפּוֹד, עָלֵי לַהֲטִילֵהוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, כִּי אָז תֻּתַּר צְנֵפָתוֹ, וּמִדֵּי מָצְאִי צָב עָלַי לְבָחֳשׁוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִקְּלִפָּתוֹ בְּכַפִּי. וְעַתָּה הַגִּידוּ לִי, מִי מִשְּׁנֵיכֶם הַקִּפּוֹד, וּמִי הַצָּב? כִּי בַּחֲבַרְבֻּרוֹתַי נִשְׁבַּעְתִּי, אֵינֶנִּי מַבְחִין בֵּינֵיכֶם וְלֹא כְּלוּם.

– הֲבָטוּחַ הִנְּךָ בְּמַה שֶּׁאָמְרָה לְךָ אִמָּא שֶׁלְּךָ? – אָמַר קִפּוֹד דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – הֲבָטוּחַ הִנְּךָ בְּהֶחְלֵט? אוּלַי אָמְרָה, כִּי מִדֵּי הַתִּירְךָ צְנֵפַת הַצָּב, עָלֶיךָ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַמַּיִם בְּמַבְחֵשׁ, וּמִדֵּי נְפֹל קִפּוֹד בְּכַפְּךָ, עָלֶיךָ לַהֲטִילוֹ עַל קְלִפָּתוֹ?

– הֲבָטוּחַ הִנְּךָ בְּמַה שֶּׁאָמְרָה לְךָ אִמָּא שֶׁלְּךָ? – אָמַר צָב אִטִּי־אָטוּם – הֲבָטוּחַ הִנְּךָ בְּהֶחְלֵט? – אוּלַי אָמְרָה, כִּי מִדֵּי רְאוֹתְךָ קִפּוֹד, עָלֶיךָ לַהֲטִילוֹ לְתוֹךְ כַּפְּךָ, וּמִדֵּי פָּגְעֲךָ בְּצָב, עָלֶיךָ לְקַלְּפוֹ עַד שֶׁתַּתִּיר צְנֵפָתוֹ?

– אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב, שְׁאֵלָה הָיוּ דְבָרֶיהָ אֵלַי – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר, אַךְ הוּא נָבוֹךְ בְּמִקְצָת. – אָנָּא, אִמְרוּ מַה שֶּׁאֲמַרְתֶּם. שֵׁנִית וּבְיֶתֶר בְּהִירוּת.

– כְּשֶׁאַתָּה בּוֹחֵשׁ מַיִם בְּכַפְּךָ, עָלֶיךָ לְהַתִּיר צְנֵפָתָם בְּקִפּוֹד – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – זְכֹר דָּבָר זֶה, כִּי חָשׁוּב הוּא.

– אֲבָל – אָמַר הַצָּב – כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן אֶת בְּשָׂרְךָ בְּכַפְּךָ, עָלֶיךָ לַהֲטִילוֹ לְתוֹךְ צָב בְּמַבְחֵשׁ. כְּלוּם לֹא תָּבִינָה זֹאת?

– חָשׁ אֲנִי בַּחֲבַרְבֻּרוֹתַי מֵרֹב דִּבְרֵיכֶם – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר. – וְחוּץ מִזֶּה, לֹא שָׁאַלְתִּי בַּעֲצַתְכֶם כָּל עִקָּר. רַק אַחַת בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת, מִי מִשְּׁנֵיכֶם הַקִּפּוֹד וּמִי הַצָּב.

– זֹאת לֹא אֲגַלֶּה לֵךְ – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – אַךְ יָכוֹל אַתָּה לְבָחֳשֵׁנִי וּלְהוֹצִיאֵנִי מִקְּלִפָּתִי, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ.

– כָּךְ! – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר. – עַתָּה יָדַעְתִּי, שֶׁאַתָּה הַצָּב. כְּסָבוּר הָיִיתָ, שֶׁלֹּא אֵדַע, וְעַתָּה נוֹדַע לִי הַדָּבָר. – וְנָמֵר מְנֻמָּר שָׁלַח אֶת כַּפּוֹ הָרַכָּה, בּוֹ בְּרֶגַע שֶׁדּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי צָנַף עַצְמוֹ צְנֵפָה, וְכַמּוּבָן, נִתְמַלְאָה כַּפּוֹ הָרַכָּה שֶׁל נָמֵר קוֹצִים לְמַכְבִּיר. וְרָעָה מִזֹּאת, כִּי הֵטִיל אֶת דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, לְבֵין עֲצֵי־הַיַּעַר וְתַחַת הַשִּׂיחִים, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יָכֹל לְמָצְאוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה. אֲזַי שָׂם אֶת כַּפּוֹ בְּפִיו, וּמוּבָן, שֶׁהַקּוֹצִים הִכְאִיבוּ לוֹ עוֹד יוֹתֵר. כְּשֶׁשָּׁב אֵלָיו כֹּחַ דִּבּוּרוֹ, אָמַר: – עַתָּה יָדַעְתִּי, שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ צָב כָּל עִקָּר. אֲבָל – וְהוּא גֵרֵד אֶת רֹאשׁוֹ בְּכַפּוֹ שֶׁלֹּא נִדְקְרָה – אֵיךְ אֵדַע, שֶׁזֶּה הַשֵּׁנִי הוּא צָב?

– אַךְ צָב הִנֵּנִי – אָמַר אִטִּי־אָטוּם. – כְּדִבְרֵי אִמְּךָ כֵּן הוּא. הִיא אָמְרָה, שֶׁעָלֶיךָ לְבָחֳשֵׁנִי בְּכַפְּךָ מִתּוֹךְ קְלִפָּתִי. הָחֵל!

– לֹא אָמַרְתָּ, שֶׁכֵּן אָמְרָה, לִפְנֵי רֶגַע – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר, כְּשֶׁהוּא מוֹצֵץ אֶת הַקּוֹצִים מִתּוֹךְ כַּפּוֹ הָרַכָּה. – אָמַרְתָּ, שֶׁהִיא אָמְרָה מַשֶּׁהוּא שׁוֹנֶה מִזֶּה לַחֲלוּטִין.

– יָפֶה, וְאֵם נַנִּיחַ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁהִיא אָמְרָה מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה מִזֶּה לַחֲלוּטִין, אֵין זֶה מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד; מִפְּנֵי שֶׁאִם אָמְרָה מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר, שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁאָמְרָה אִמָּא שֶׁלְּךָ, הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי, מַה שֶּׁאָמְרָה אִמָּא שֶׁלְּךָ, שֶׁאָמְרָה לְךָ. מִצַּד שֵׁנִי, אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁאָמְרָה, שֶׁעָלֶיךָ לְהַתִּיר אֶת צְנֵפָתִי בְּמַבְחֵשׁ, תַּחַת בָּחֳשֵׁנִי טִפִּין־טִפִּין בְּכַפְּךָ, אֵינֶנִּי רוֹאֶה תַּקָּנָה לַדָּבָר, לֹא כֵן? – אַךְ אַתָּה אָמַרְתָּ, שֶׁרְצוֹנְךָ לְהִבָּחֵשׁ בְּכַפִּי, עַד שֶׁאוֹצִיאֲךָ מִתּוֹךְ קְלִפָּתְךָ – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר.

– אִם תָּשׁוּב וְתַחֲשֹׁב בַּדָּבָר, תִּמְצָא, שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי כָּל דָּבָר מֵעֵין זֶה. אֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁאִמְּךָ אָמְרָה, שֶׁתִּבְחָשֵׁנִי וְתוֹצִיאֵנִי מִתּוֹךְ קְלִפָּתִי – אָמַר אִטִּי־אָטוּם.

– מַה יִּהְיֶה, אִם אֶעֱשֶׂה כֵּן? – אָמַר הַנָּמֵר בִּזְהִירוּת וְחַשְׁדָנוּת יְתֵרָה. – אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כִּי מֵעוֹלָם עוֹד לֹא בְּחָשׁוּנִי וְלֹא הוֹצִיאוּנִי מִתּוֹךְ קְלִפָּתִי; אַךְ זֹאת אֹמַר לְךָ בְּתֹם־לֵבָב, שֶׁאִם רְצוֹנְךָ לִרְאוֹת אוֹתִי שׂוֹחֶה מִמְּךָ וָהָלְאָה, אֵין לָךְ אֶלָּא לַהֲטִילֵנִי לְתוֹךְ הַמָּיִם.

פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר. – אַתָּה בִּלְבַּלְתָּ כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁאָמְרָה לִי אִמָּא שֶׁלִּי לַעֲשׂוֹת, עִם הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי אִם בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁלֹּא אָמְרָה לִי לַעֲשׂוֹת, עַד שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עוֹד לְהַבְחִין בֵּין רֹאשִׁי לִזְנָבִי הַמְנֻמָּר. וְעַתָּה אַתָּה בָּא וְאוֹמֵר לִי דָבָר, שֶׁאֲנִי יָכֹל לְהָבִין, וַהֲרֵי זֶה מְבַלְבֵּל אוֹתִי עוֹד יוֹתֵר. אִמִּי אָמְרָה, שֶׁעָלַי לְהָטִיל אֶחָד מִשְּׁנֵיכֶם לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה מַעֲמִיד פָּנִים כְּמִי שֶׁרוֹצֶה מְאֹד שֶׁיְּטִילוּהוּ, סָבוּר אֲנִי, שֶׁאֵין אַתָּה רוֹצֶה כְּלָל, שֶׁיְּטִילוּךָ. קְפֹץ, אֵפוֹא, לְתוֹךְ הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר וְאַל תִּתְמַהְמֵהַּ.

– אֲנִי מַזְהִיר אוֹתְךָ, שֶׁאִמָּא שֶׁלְּךָ לֹא תְּהֵא מְרֻצָּה. אַל תֹּאמַר לָהּ, שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לְךָ זֹאת – אָמַר אִטִּי־אָטוּם.

– אִם תּוֹצִיא מִפִּיךָ עוֹד הֶגֶה אֶחָד עַל מַה שֶּׁאָמְרָה אִמָּא שֶׁלִּי – עָנָה הַנָּמֵר, אַךְ לֹא הוֹסִיף, עַד שֶׁצָּלַל אִטִּי־אָטוּם חֶרֶשׁ לְתוֹךְ הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר, הִרְחִיק שְׂחוֹת מִתַּחַת לַמַּיִם וְעָלָה אֶל הַחוֹף בְּמָקוֹם שֶׁחִכָּה לוֹ דוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי.

– בְּנֵס נִצַּלְנוּ – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – אֵין נָמֵר מְנֻמָּר זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי. מֶה עָנִיתָ לִשְׁאֵלָתוֹ, מִי אַתָּה?

– אָמַרְתִּי לוֹ דְבַר־אֱמֶת, שֶׁהִנְנִי צָב אֲמִתִּי, אַךְ הוּא לֹא הֶאֱמִין וְאִלְּצַנִי לִקְפֹּץ לְתוֹךְ הַנָּהָר, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אֱמֶת בְּפִי, וְאָמְנָם רָאָה וְהִשְׁתּוֹמֵם. עַתָּה זֶה הָלַךְ לְסַפֵּר לְאִמָּא שֶׁלּוֹ. הַאֲזִינָה!

מֵרָחוֹק שָׁמְעוּ אֶת קוֹל נָמֵר מְנֻמָּר שֶׁהִתְרוֹצֵץ בְּנַהַם בֵּין הָעֵצִים וְהַשִּׂיחִים עַל שְׂפַת הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר, עַד שֶׁבָּאָה אִמָּא שֶׁלּוֹ.

– בְּנִי, בְּנִי! – אָמְרָה אִמּוֹ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ בְּחֵן וָחֶסֶד – מַה זֹּאת עָשִׂיתָ וְלֹא צִוִּיתִיךָ לַעֲשׂוֹתָהּ?

– אֲנִי נִסִּיתִי לִבְחֹשׁ מַשֶּׁהוּ אֶחָד, שֶׁאָמַר כִּי רְצוֹנוֹ שֶׁאֶבְחָשֶׁנּוּ בְּכַפִּי וְאוֹצִיאֶנּוּ מִתּוֹךְ קְלִפָּתוֹ, וְהִנֵּה כַּפִּי מְלֵאָה קוֹצְ־צִים – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר.

– בְּנִי, בְּנִי! – אָמְרָה אִמּוֹ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ בְּחֵן וָחֶסֶד – רוֹאֶה אֲנִי בַּקּוֹצִים שֶׁנִּתְקְעוּ בְּכַפְּךָ הָרַכָּה, שֶׁהָיָה זֶה קִפּוֹד, בְּלִי סָפֵק. צָרִיךְ הָיִיתָ לְהָטִיל אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַמָּיִם. אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת לַשֵּׁנִי; וְהוּא אָמַר, שֶׁצָּב הִנֵּהוּ, אַךְ אֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי לוֹ, וְאָמְנָם כֵּן הָיָה, וְהוּא צָלַל בָּאֲמָזוֹן הֶעָכוּר, וְלֹא יַעֲלֶה עוֹד עַל־פְּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין לִי אַף כַּזַּיִת לְאָכְלָה, וְחוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁמּוּטָב לָנוּ לְחַפֵּשׂ דִּירָה בְּמָקוֹם אַחֵר. פִּקְחִים הֵם מִדַּי עַל שְׂפַת הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר בִּשְׁבִילִי, הַמִּסְכֵּן.

– בְּנִי, בְּנִי! – אָמְרָה אִמּוֹ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ בְּחֵן וָחֶסֶד. – עַתָּה שְׁמַע בְּשִׂים לֵב וּזְכֹר אֶת אֲשֶׁר אֹמֵר אֵלֶיךָ. קִפּוֹד צוֹנֵף עַצְמוֹ כְּכַדּוּר, וְכָל קוֹצָיו מִסְתַּמְּרִים בְּבַת־אַחַת מִכָּל עֲבָרִים.

בְּאֵלֶּה תַּכִּיר אֶת הַקִּפּוֹד. – אֵין זְקֵנָה זוֹ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי כְּלָל – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי, בְּצֵל עָלֶה גָדוֹל. – תָּמֵהַּ אֲנִי, מַה יָּדוּעַ לָהּ עוֹד?

– צָב אֵינוֹ יָכוֹל לִצְנֹף עַצְמוֹ – הִמְשִׁיכָה אִמָּא נְמֵרָה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ בְּחֵן וָחֶסֶד. – הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא לֶאֱסֹף אֶת רֹאשׁוֹ וְרַגְלָיו לְתוֹךְ קְלִפָּתוֹ. בָּזֹאת תַּכִּיר אֶת הַצָּב.

– אֵין זְקֵנָה זוֹ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי כְּלָל וּכְלָל – אָמַר צָב אִטִּי־אָטוּם. – אֲפִלּוּ טִפֵּשׁ כְּנָמֵר מְנֻמָּר לֹא יִשְׁכַּח הוֹרָאוֹת אֵלֶּה. חֲבַל מְאֹד, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי.

– אַל תְּדַבֵּר אֵלִי – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – אַתָּה צֵא וַחֲשֹׁב, מַה טּוֹב הָיָה חֶלְקְךָ, אִלּוּ יָדַעְתָּ לִצְנֹף עַצְמֶךָ. אַךְ זוֹ צָרָה צְרוּרָה! הַאֲזֵן לְקוֹל נָמֵר מְנֻמָּר.

נָמֵר מְנֻמָּר יָשַׁב עַל שְׂפַת הַנָּהָר הֶעָכוּר אֲמָזוֹן, מָצַץ קוֹצִים מִתּוֹךְ כַּפּוֹתָיו וְשִׁנֵּן לְעַצְמוֹ – שֶׁנִּצְנָף וְלֹא שׂוֹחֶה – דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָן הוּא זֶה! לֹא נִצְנָף, וְהוּא שׂוֹחֶה – אַךְ אִטִּי־אָטוּם הוּא זֶה!

– פִּזְמוֹן זֶה לֹא יִשָּׁכַח מִלִּבּוֹ עַד צֵאת הַחֹדֶשׁ – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – הָרֵם אֶת סַנְטֵרִי, אִטִּי־אָטוּם. יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְנַסּוֹת וְלִלְמֹד לִשְׂחוֹת. אוּלַי יִהְיֶה לִי הַדָּבָר לְתוֹעֶלֶת.

– אֵין כָּמוֹךָ! – אָמַר אִטִּי־אָטוּם; וְהוּא הֵרִים אֶת סַנְטֵרוֹ שֶׁל דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי, בְּעוֹד דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי בּוֹעֵט־חוֹבֵט בְּמֵימֵי הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר.

– אַתָּה עוֹד תִּהְיֶה שַׂחְיָן בַּשַּׂחְיָנִים – אָמַר אִטִּי־אָטוּם. – וְכָעֵת, אִם תּוּכַל לְהַתִּיר מְעַט קָט אֶת שְׂרוֹכֵי קַשְׂקַשַּׂי הָאֲחוֹרִיּוֹת, אֲנַסֶּה וְאֶלְמַד לִצְנֹף עַצְמִי. אוּלַי יִהְיֶה לִי הַדָּבָר לְתוֹעֶלֶת.

דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי עָזַר לְאִטִּי־אָטוּם לְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹכֵי קַשְׂקַשָּׂיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, וּלְאַחַר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת הַרְבֵּה, הִצְלִיחַ אִטִּי־אָטוּם בֶּאֱמֶת לִצְנֹף עַצְמוֹ מְעַט קָט.

– אֵין כָּמוֹךָ! – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי; – אַךְ מוּטָב שֶׁתָּנוּחַ שָׁעָה קַלָּה מֵעַתָּה. פָּנֶיךָ הִשְׁחִירוּ מֵרֹב הִתְאַמְּצוּת. נַהֲלֵנִי־נָא עוֹד פַּעַם לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְאֶתְאַמֵּן בְּאוֹתָהּ חֲבָטָה צְדָדִית, שֶׁהִיא קַלָּה כָּל־כַּךְ לִדְבָרֶיךָ. –

וְכָךְ הוֹסִיף דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי לְהִתְאַמֵּן, וְאִטִּי־אָטוּם שָׂחָה לִימִינוֹ.

– אֵין כָּמוֹךָ! – אָמַר אִטִּי־אָטוּם. – תִּתְאַמֵּן עוֹד מְעַט קָט, וְתִשְׂחֶה כְּאַחַד הַתַּנִּינִים. כָּעֵת, אִם תּוֹאִיל לְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹכֵי קַשְׂקַשַּׂי הָאֲחוֹרִיּוֹת וְהַקִּדְמִיּוֹת עוֹד כְּדֵי חוֹרִים שְׁנַיִם, אֲנַסֶּה וְאֶלְמַד אוֹתָהּ כְּפִיפָה נִפְלָאָה, שֶׁהִיא קַלָּה כָּל־כַּךְ, לִדְבָרֶיךָ. אֵיזוֹ אַפְתָּעָה נָכוֹנָה לְנָמֵר מְנֻמָּר!

– אֵין כָּמוֹךָ! – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי, שֶׁנִּרְטַב כֻּלּוֹ בְּמֵי הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר. – הֲרֵינִי מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ, שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לִדְמוֹת לְאֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי מַמָּשׁ. שְׁנֵי חוֹרִים אָמַרְתָּ, כִּמְדֻמַּנִי? אַךְ אַל תִּנְאַק כֹּה הַרְבֵּה, פֶּן יִשְׁמַע נָמֵר מְנֻמָּר. כְּשֶׁתִּגְמֹר, רְצוֹנִי לְנַסּוֹת אוֹתָהּ צְלִילָה לָעֹמֶק, שֶׁהִיא קַלָּה כָּל־כַּךְ, לִדְבָרֶיךָ. אֵיזוֹ אַפְתָּעָה נָכוֹנָה לְנָמֵר מְנֻמָּר!

וְכָךְ צָלַל דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי, וְאִטִּי־אָטוּם צָלַל אַחֲרָיו. – אֵין כָּמוֹךָ! – אָמַר אִטִּי־אָטוּם. – תַּעֲצֹר בִּנְשִׁימָתְךָ עוֹד מְעַט קָט, וְתוּכַל לִבְנוֹת לְךָ בַּיִת עַל קַרְקַע הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר. כָּעֵת אֲנַסֶּה לִלְמֹד וְלִכְרֹךְ אֶת רַגְלַי הָאֲחוֹרִיּוֹת סָבִיב לְאָזְנַי – כְּרִיכָה, שֶׁהִיא נוֹחָה כָּל־כַּךְ, לִדְבָרֶיךָ. אֵיזוֹ אַפְתָּעָה נָכוֹנָה לְנָמֵר מְנֻמָּר!

– אֵין כָּמוֹךָ! – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – אַךְ אַתָּה מוֹתֵחַ אֶת קַשְׂקַשֶּׂיךָ הָאֲחוֹרִיּוֹת קְצָת יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. שׁוּב אֵינָן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, אֶלָּא מְכַסּוֹת וּמַאֲפִילוֹת זוֹ עַל זוֹ.

– אַח, אֵלֶּה הֵן תּוֹצְאוֹת הַתַּרְגִּילִים – אָמַר אִטִּי־אָטוּם. – רוֹאֶה אֲנִי אֶת קוֹצֶיךָ – כְּאִלּוּ נִבְלָעִים זֶה בָּזֶה, וְאַתָּה מַתְחִיל לִדְמוֹת יוֹתֵר לְאִצְטְרוֹבָל מֵעֵץ הָאֹרֶן, וּפָחוֹת לְתַרְמִיל מִפְּרִי הָעַרְמוֹן, שֶׁאֵלָיו דָּמִיתָ תְּחִלָּה.

– הַאֻמְנָם? – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – אֵלֶּה תּוֹצְאוֹת שְׁרִיָּתִי בַּמַּיִם. הוֹ, אֵיזוֹ אַפְתָּעָה נָכוֹנָה לְנָמֵר מְנֻמָּר

הֵם הִמְשִׁיכוּ אֶת תַּרְגִּילֵיהֶם, זֶה בְּעֶזְרַת זֶה, עַד אוֹר הַבֹּקֶר; וּבִזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ נָחוּ וְהִתְיַבְּשׁוּ. אֲזַי רָאוּ וְהִנֵּה שׁוֹנִים הֵם לַחֲלוּטִין מִמַּה שֶּׁהָיוּ תְּחִלָּה.

– דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי – אָמַר צָב לְאַחַר פַּת־שַׁחֲרִית – אֵין אֲנִי מַה שֶּׁהָיִיתִי אֶתְמוֹל; אַךְ סָבוּר אֲנִי, שֶׁעוֹד אֲבַדַּח אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל נָמֵר מְנֻמָּר. – מַחֲשָׁבָה זוֹ מַמָּשׁ עָלְתָה בְּלִבִּי זֶה עַתָּה – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי. – דּוֹמַנִי, שֶׁטּוֹבוּ קַשְׂקַשִּׂים מִקּוֹצִים לְאֵין שִׁעוּר – עַל אַחַת כַּמָּה, כְּשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת. הוֹ, אֵיזוֹ אַפְתָּעָה נָכוֹנָה לְנָמֵר מְנֻמָּר! הָבָה נֵלֵךְ וְנִמְצָאֶנּוּ.

לֹא אָרְכָה הַשָּׁעָה עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת נָמֵר מְנֻמָּר, וְהוּא מְטַפֵּל עֲדַיִן בְּכַפּוֹ הָרַכָּה, זוֹ נִפְגְּעָה אֶמֶשׁ. הוּא נִדְהַם כָּל־כַּךְ, עַד שֶׁנָּפַל שָׁלשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת אֲחוֹרַנִּית עַל זְנָבוֹ הַמְנֻמָּר שֶׁלּוֹ.

– בֹּקֶר טוֹב! – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי – וּמַה שְּׁלוֹם אִמְּךָ הַיְקָרָה וְרַבַּת־הַחֶסֶד, הַבֹּקֶר? – הִיא בְּרֵיאָה וּשְׁלֵמָה, חֵן־חֵן, – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר. – אַךְ תִּסְלַח לִי, כִּי לֹא אֶזְכֹּר אֶת שִׁמְךָ כְּרֶגַע.

– לֹא נָאֶה לְךָ לִשְׁכֹּחַ דָּבָר זֶה – אָמַר דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי – וַהֲרֵי רַק אֶתְמוֹל, בְּשָׁעָה זוֹ עַצְמָהּ, נִסִּיתָ לְבָחֳשֵׁנִי וּלְהוֹצִיאֵנִי מִקְּלִפָּתִי בְּכַפְּךָ הָרַכָּה.

– אֲבָל אַתָּה לֹא לָבַשְׁתָּ שִׁרְיוֹן. רַק קוֹצִים וְקוֹצִים – אָמַר נָמֵר מְנֻמָּר. – מִבְּשָׂרִי חָזִיתִי. הַבֵּט אֶל כַּפִּי וּרְאֵה!

– אַתָּה צִוִּיתַנִי לִקְפֹּץ לְתוֹךְ הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר וְלָרֶדֶת מְצוּלוֹת – אָמַר אִטִּי־אָטוּם. – מַדּוּעַ אַתָּה מִתְחַצֵּף כָּל־כַּךְ הַיּוֹם – וְשׁוֹכֵחַ הַכֹּל?

– כְּלוּם אֵינְךָ זוֹכֵר מַה שֶּׁהִגִּידָה לְךָ אִמֵּךְ? – אָמַר דוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי – לֹא נִצְנָף, וְהוּא שׂוֹחֶה – דּוֹקְרָנִי־עוֹקְצָן הוּא זֶה! שֶׁנִּצְנָף וְלֹא שׂוֹחֶה – אַךְ אִטִּי־אָטוּם הוּא זֶה!

וּשְׁנֵיהֶם צָנְפוּ עַצְמָם וְהִתְגַּלְגְּלוּ סָבִיב־סָבִיב לְנָמֵר מְנֻמָּר, עַד שֶׁיָּצְאוּ עֵינָיו מֵחוֹרֵיהֶן, כִּמְעַט.

אֲזַי הָלַךְ נָמֵר מְנֻמָּר אֵצֶל אִמּוֹ. – אִמָּא – פָּתַח וְאָמַר – שְׁנֵי בַּעֲלֵי־חַיִּים חֲדָשִׁים רָאִיתִי בַּיַּעַר הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, שׂוֹחֶה, וְהָאֶחָד אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִצָּנֵף, נִצְנָף; וְדוֹמַנִי שֶׁהֵם שֻׁתָּפִים לַקּוֹצִים, וּשְׁנֵיהֶם מְקֻשְׂקָשִׂים מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, תַּחַת הֱיוֹת הָאֶחָד חָלָק, וְהַשֵּׁנִי דוֹקְרָנִי מְאֹד; וְחוּץ מִזֶּה הֵם מִתְגַּלְגְּלִים־מִדַּרְדְּרִים, בְּלִי הֶפְסֵק, וַאֲנִי מְפַחֵד.

– בְּנִי, בְּנִי – אָמְרָה אִמָּא־נְמֵרָה פְּעָמִים אֵין־מִסְפָּר וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ בְּחֵן וָחֶסֶד. – קִפּוֹד הוּא קִפּוֹד, וּלְעוֹלָם לֹא יֶחְדַּל לִהְיוֹת קִפּוֹד; וְצָב הוּא צָב, וּלְעוֹלָם לֹא יֶחְדַּל לִהְיוֹת צָב.

– אֲבָל זֶה אֵינֶנּוּ קִפּוֹד, וְזֶה אֵינֶנּוּ צָב. יֵשׁ בָּזֶה מְעַט מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת שְׁמוֹ הַנָּכוֹן.

– שְׁטֻיּוֹת! – אָמְרָה אִמָּא־נְמֵרָה. – כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם וּשְׁמוֹ הַנָּכוֹן. אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ הָיִיתִי קוֹרֵאת לוֹ “נוֹשֵׂא־נֶשֶׁק”, עַד שֶׁיִּוָּדַע שְׁמוֹ הַנָּכוֹן. וְהָיִיתִי מְנִיחָה לוֹ.

עָשָׂה נָמֵר מְנֻמָּר כַּאֲשֶׁר צֻוָּה, וּבְיִחוּד נִזְהַר לְהָנִיחַ לִשְׁתֵּי הַבְּרִיּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת. אַךְ רְאֵה זֶה פֶּלֶא, כִּי לְמִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹי חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, לֹא קָרָא עוֹד אִישׁ, לְכָל אֹרֶךְ הַחוֹף שֶׁל הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר, לְדוֹקְרָנִי־עוֹקְצָנִי וּלְאִטִּי־אָטוּם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם, אֶלָּא נוֹשְׂאֵי־נֶשֶׁק קֹרָא לָהֶם. יֵשׁ קִפּוֹדִים וְיֵשׁ צַבִּים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, כַּמּוּבָן (מֵהֶם תִּמְצְאוּ בְּתוֹךְ גַּנִּי);

אוּלָם לַזְּקֵנִים הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁקַּשְׂקַשֵּׂיהֶם מְכַסּוֹת זוֹ עַל זוֹ, כְּקַשְׂקַשֵּׂי אִצְטְרוֹבָלִים שֶׁל עֵץ־הָאֹרֶן, אֲשֶׁר חָיוּ עַל שְׂפַת הָאֲמָזוֹן הֶעָכוּר בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים הָהֵם, נוֹשְׂאֵי־נֶשֶׁק יְקֹרָא, כִּי כֹּה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים הֵם.

וּבְכֵן, כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי. בַּנְתֶּם?

שָׁבוּעַ לְאַחַר שֶׁנִּכְשְׁלָה טָפִימֵי מֶטָלוּמֵי (אָנוּ נוֹסִיף לִקְרֺא לָהּ טָפִי, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי) בְּעִנְיַן הַחֲנִית שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהּ וְהָאִישׁ הַזָּר וּמִכְתַּב־הַצִּיּוּרִים וְכֻלֵּי, יָצְאָה שׁוּב לְצֵיד שִׁבּוּטוֹת עִם אַבָּא שֶׁלָּהּ. אִמָּא שֶׁלָּהּ בִּקְשָׁה שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת וְתַעֲזֺר לָהּ לִתְלוֹת אֶת עוֹרוֹת־הַחַיּוֹת עַל מוֹטוֹת־הַיִּבּוּשׁ הַגְּדוֹלִים מִחוּץ לִמְעָרָתָם – מְעָרָה מִתְּקוּפַת־הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה, אַךְ טָפִי הִתְחַמְּקָה בְּהַשְׁכָּמַת הַבֺּקֶר וְיָרְדָה אֶל אָבִיהָ, וְהָיוּ עוֹסְקִים בְּדָיִג. בִּמְהֵרָה הִתְחִילָה צוֹחֶקֶת, וְאַבָּא שֶׁלָּהּ אָמַר: – אַל תִּשְׁתַּטִּי, תִּינוֹקֶת.

– אַךְ כְּלוּם לֺא הָיָה זֶה עִנְיָן! – אָמְרָה טָפִי. – כְּלוּם לֺא תִּזְכֺּר, אֵיךְ נִפַּח רֺאשׁ־הָאַלּוּפִים אֶת לְחָיָיו, וְכַמָּה מְגֻחָךְ הָיָה מַרְאֵה הַזָּר הַנֶּחְמָד, וְהַטִּיט בְּשַׂעֲרוֹתָיו?

– ו‏ַדַּאי זוֹכֵר אֲנִי – אָמַר טֶגוּמֵי, – הָיָה עָלַי לְשַׁלֵּם שְׁנֵי עוֹרוֹת־צְבָאִים – עוֹרוֹת רַכִּים עִם צִיצִיּוֹת – לָאִישׁ הַזָּר, גְּמוּל כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לוֹ.

– אֲנַחְנוּ לֺא עָשִׂינוּ כְּלוּם – אָמְרָה טָפִי. –זֶה עָשׂוּ אִמָּא שֶׁלִּי וְיֶתֶר הַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת־הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה – וְהַטִּיט.

– לֺא נְדַבֵּר עוֹד בְּעִנְיָן זֶה – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – נִסְעַד פַּת־צָהֳרָיִם.

טָפִי לָקְחָה עֶצֶם וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמְכַרְסֶמֶת אוֹתָהּ, דּוֹמֶמֶת כְּעַכְבְּרוֹשׁ מֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת שְׁלֵמוֹת, בְּעוֹד אַבָּא שֶׁלָּהּ שׂוֹרֵט בְּשֵׁן שֶׁל כָּרִישׁ בְּפִסּוֹת שֶׁל קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה. אֲזַי אָמְרָה: – אַבָּא, עָלְתָה בְּדַעְתִּי שֶׁלִּי אַפְתָּעָה, שֶׁכֻּלָּהּ סוֹד. אַתָּה פְּתַח פִּיךָ בְּקוֹל – כָּל קוֹל שֶׁהוּא.

– אָ! אָמַר טֶגוּמֵי. – כְּלוּם דַּי בְּכָךְ, בְּתוֹרַת הַתְחָלָה? – כֵּן – אָמְרָה טָפִי. – אַתָּה דוֹמֶה מְאֺד לְשִׁבּוּטָה, בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹעֶרֶת אֶת פִּיהָ. אֱמֺר זֺאת שֵׁנִית, בְּבַקָּשָׁה.

– אָ! אָ! אָ! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – אַל תִּתְחַצְּפִי, בִּתִּי. – אֲנִי לֺא מִתְכַּוֶּנֶת לְהִתְחַצֵּף, בְּחַיַּי – אָמְרָה טָפִי. – זֶה שַׁיָּךְ לְאַפְתָּעַת־הַסּוֹד שֶׁעָלְתָה בְּדַעְתִּי שֶׁלִּי. אָנָּא, אַבָּא, אֱמֺר: אָ! וְהַשְׁאֵר פִּיךָ פָּתוּּחַ בְּסוֹפוֹ, וּמְסֺר לְיָדִי שֶׁן־כָּרִישׁ זוֹ. רְצוֹנִי לְצַיֵּר פֶּה שֶׁל דַּג־שִׁבּוּטָה, שֶׁהוּא פָּעוּר לָרְוָחָה.

– לְשֵׁם מָה? – שָׁאַל אַבָּא שֶׁלָּהּ. – כְּלוּם אֵינְךָ מֵבִין? – אָמְרָה טָפִי וְהוֹסִיפָה לִשְׂרֺט בִּקְלִפַּת־הָעֵץ. – זֺאת תִּהְיֶה אַפְתָּעַת־סוֹד שֶׁלָּנוּ.

כְּשֶׁאֲצַיֵּר דַּג־שִׁבּוּטָה פּוֹעֵר פִּיהוּ בַּפִּיחַ שֶׁעַל גַּבֵּי מְעָרָתֵנוּ מֵאֲחוֹרֶיהָ – אִם לֺא אִכְפַּת לְאִמָּא שֶׁלִּי – יַזְכִּיר לְךָ קוֹל אָ זֶה. אֲזַי נוּכַל לְהַעֲמִיד פָּנִים, שֶׁאֲנִי זֺאת קָפַצְתִּי מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְעָשִׂיתִי לְךָ אַפְתָּעָה בְּקוֹל־נַהַם זֶה, כְּמָה שֶׁעָשִׂיתִי בְּבִצַּת הַבֵּיבָרִים, בְּחֺרֶף שֶׁל אִשְׁתַּקַּד.

– בֶּאֱמֶת? – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ בְּרָב עִנְיָן. – הַמְשִׁיכִי, טָפִי. – הוֹי, שֶׁבֶר! – אָמְרָה טָפִי. – אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְצַיֵּר דַּג־שִׁבּוּטָה בִּשְׁלֵמוּתוֹ, אַךְ יְכוֹלָה אֲנִי לְצַיֵּר מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לְפֶה שֶׁל דַּג־שִׁבּוּטָה. כְּלוּם לֺא רָאִיתָ, אֵיךְ הֵם עוֹמְדִים עַל רָאשֵׁיהֶם, תְּקוּעִים בַּטִּיט? נִיחָא, הִנֵּה כְּמוֹ דַג־שִׁבּוּטָה (נוּכַל לְהַעֲמִיד פָּנִים, שֶׁצֻּיַּר לְכָל פְּרָטָיו). הֲרֵי זֶה הַפֶּה שֶׁלּוֹ וְרוֹצֶה לוֹמַר: אָ. וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– זֶה לֺא רַע – אָמַר טֶגוּמֵי וְשָׂרַט גַּם הוּא בְּפִסַּת קְלִפַּת־הָעֵץ שֶלּוֹ; – אֲבָל, שָׁכַחְתְּ¹ אֶת הַמָּשׁוֹשׁ, הַתָּלוּי לוֹ עַל פִּיהוּ.

– אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְצַיֵּר, אַבָּא. – אֵין לָךְ צֺרֶךְ לְצַיֵּר מִמֶּנּוּ דָבָר חוּץ מִפֶּתַח פִּיו וְהַמָּשׁוֹשׁ מֵעָלָיו. כִּי אָז נֵדַע, שֶׁדַּג־שִׁבּוּטָה הִנֵּהוּ, כִּי לָאוֹקוּנוּס וְלַשֶּׁמֶק אֵין מְשׁוֹשִׁים. הַבִּיטִי פֺּה, טָפִי, וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– כָּעֵת אַעְתִּיק אֶת צִיּוּרְךָ – אָמְרָה טָפִי. – כְּלוּם תָּבִין זֺאת לְמַרְאֵה עַיִן? וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– וַדַּאי וּוַדַּאי – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – וְאֶהְיֶה מֻפְתָּע לֺא פָּחוֹת, כְּשֶׁאֶרְאֶנָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּאִלּוּ רְאִיתִיךְ קוֹפֶצֶת מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הָעֵצִים וְאוֹמֶרֶת אָ! – וְעַתָּה הַשְׁמִיעֵנִי קוֹל אַחֵר – אָמְרָה טָפִי בְּגַאֲוָה רַבָּה.

– יָא! אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, בְּקוֹל רָם מְאֺד. – הְמְ – אָמְרָה טָפִי – אַךְ זֶה קוֹל מְשֻׁנֶּה. אָ – זֶה הַפֶּה שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה, אַךְ מַה נַּעֲשֶׂה בַּקּוֹל הֶחָדָשׁ? יָ!

– הֲרֵי זֶה דוֹמֶה מְאֺד לְקוֹל הַיּוֹצֵא מִפִּי דַג־הַשִּׁבּוּטָה. הָבָה נְצַיֵּר עוֹד חֵלֶק קָטָן שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה וּנְחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים יַחַד – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. גַּם הוּא הִתְלַהֵב לֺא מְעַט.

– לֺא, אִם נְחַבֵּר אוֹתָם יַחַד, אֶשְׁכַּח אֲנִי הַכֺּל. מוּטָב לְצַיֵּר אוֹתָם לְחוּד. צַיֵּר אֶת זְנָבוֹ. אִם הוּא עוֹמֵד עַל הָרֺאשׁ, הֲרֵי עוֹלֶה הַזָּנָב לְמַעְלָה. חוּץ מִזֶּה, קַל לִי יוֹתֵר מִכֺּל לְצַיֵּר זְנָבוֹת – אָמְרָה טָפִי!

– רַעְיוֹן מֻצְלָח – אָמַר טֶגוּמֵי. – הֲרֵי זְנָבוֹ שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה. לְהַזְכִּיר לָךְ קוֹל יָ. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

כָּעֵת אֲנַסֶּה אֲנִי – אָמְרָה טָפִי. – זְכֺר, שֶׁלֺּא יְכוֹלָה אֲנִי לְצַיֵּר כָּמוֹךָ, אַבָּא. כְּלוּם מַסְפִּיק שֶׁאֲצַיֵּר רַק הַחֵלֶק הַסָּדוּק שֶׁל הַזָּנָב? וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

אַבָּא שֶׁלָּהּ נִעְנַע בְּרֺאשׁוֹ, וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ מֵרֺב הִתְפָּעֲלוּת. – זֶה נֶחְמָד – אָמְרָה טָפִי. – וְעַתָּה הַשְׁמִיעֵנִי קוֹל אַחֵר, אַבָּא.

– סָא! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, בְּקוֹל רָם מְאֺד. – אֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה – אָמְרָה טָפי. – אַתָּה פּוֹתֵחַ פִּיךָ כְּבֵיצָה סְגַלְגַּלָּה אוֹ כָּאֶבֶן הַזֺּאת. עַל כֵּן תַּסְפִּיק לָנוּ בֵּיצָה אוֹ אֶבֶן.

– לֺא תָּמִיד נוּכַל לִמְצֺא בֵּיצִים אוֹ אֲבָנִים. יִהְיֶה עָלֵינוּ לִשְׂרֺט מַשֶּׁהוּ סְגַלְגַּל בְּדוֹמֶה לָזֶה. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– בְּחַיַּי! אָמְרָה טָפִי, – כַּמָּה קוֹלוֹת צִיַּרְנוּ בִּתְמוּנוֹת – פֶּה שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה, זָנָב שֶׁל הַשִּׁבּוּטָה, וְאֶבֶן! עַתָּה הַשְׁמִיעֵנִי עוֹד קוֹל אֶחָד, אַבָּא.

– שְׁ – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, בְּקַמְּטוֹ אֶת מִצְחוֹ, אַךְ טָפִי הָיְתָה נִרְגָּשָׁה מִדַּי וְלֺא הִשְׁגִּיחָה בְּכָךְ. – אֵין לְךָ דָבָר קַל מִזֶּה – אָמְרָה וְשָׂרְטָה בִּקְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה.

– אִי, מָה? – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – רָצִיתִי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְצָרִיךְ שֶׁיְּהִי שֶׁקֶט.

– אַף־עַל־פִּי־כֵן, הִשְׁמַעְתָּ קוֹל. הֲרֵי זֶה קוֹל שְׁפִיפוֹן עֲלֵי דֶרֶךְ, אַבָּא, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְלֺא רוֹצֶה שֶׁיַּפְרִיעוּ לוֹ. נְצַיֵּר קוֹל שְׁ זֶה בִּדְמוּת שְׁפִיפוֹן. כָּךְ יִהְיֶה יָפֶה? – וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– רוֹאֶה אַתָּה – אָמְרָה לְאַבָּא שֶׁלָּהּ – זוֹהִי אַפְתָּעַת־סוֹד עוֹד אַחַת. כְּשֶׁתְּצַיֵּר שְׁפִיפוֹן שׁוֹרֵק לְיַד הַדֶּלֶת שֶׁל מְעָרָתְךָ הָאֲחוֹרִית הַקְּטַנָּה, בַּמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מְתַקֵּן אֶת חֲנִיתוֹתֶיךָ, אֵדַע, שֶׁאַתָּה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת; וַאֲנִי אֶכָּנֵס בְּשֶׁקֶט, כָּעַכְבָּר הַזֶּה. וָאִם תְּצַיְּרוֹ² עַל עֵץ לְיַד הַנָּהָר בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה צָד דָּגִים, אֵדַע שֶׁרוֹצֶה אַתָּה, כִּי אֶתְהַלֵּךְ בְּשֶׁקֶט כְּשִׁבְעָה עַכְבָּרִים, כְּדֵי שֶׁלֺּא תִּרְעַשׁ אַדְמַת הַחוֹף מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַי.

– נָכוֹן מְאֺד – אָמַר טֶגוּמֵי. – וּמִשְׂחָק זֶה חָשׁוּב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁאַתְּ מְשַׁעֶרֶת. טָפִי יַקִּירָתִי, נִדְמֶה לִי, שֶׁבַּת אַבָּא שֶׁלָּךְ מָצְאָה אֶת הַמְּצִיאָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר, מֵאָז הֵחֵל שֵׁבֶט טֶגוּמֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁן־הַכָּרִישׁ בִּמְקוֹם אַבְנֵי חַלָּמִישׁ, לְחֻדֵּי חֲנִיתוֹתָיו.

סָבוּר אֲנִי, שֶׁגִּלִּינוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל בְּכָל סוֹדוֹת הָעוֹלָם.

– הָא כֵּיצַד? – אָמְרָה טָפִי, וְעֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ מֵרֺב הִתְרַגְּשׁוּת.

– אֲנִי אַרְאֶה לָךְ – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ – מַה שֵּׁם קוֹרְאִים בְּנֵי טֶגוּמֵי לְמַיִם, בִּלְשׁוֹנָם?

– יָא, כַּמּוּבָן, וְכֵן יִקְרְאוּ גַם לְנָהָר – כְּמוֹ וַגַּאי־יָא – הַנָּהָר וַגַּאי.

– מָה הֵם הַמַּיִם הָרָעִים, שֶׁאַתְּ שׁוֹתָה וְהֵם מְבִיאִים עָלַיִךְ אֶת הַקַּדַּחַת – הַמַּיִם הַשְּׁחוֹרִים – מֵי הַבִּצָּה? – אָי, כַּמּוּבָן.

– כָּעֵת הַבִּיטִי – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – נָנִיחַ, שֶׁאַתְּ רוֹאָה אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה שְׂרוּטִים בְּצַד אֲגַם בְּבִצַּת־הַבֵּיבָרִים? וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– דַּג־הַשִּׁבּוּטָה וְהַזָּנָב שֶׁלּוֹ. שְׁנֵי קוֹלוֹת כְּאֶחָד! אָי, מַיִם רָעִים – אָמְרָה טָפִי. – כַּמּוּבָן, שֶׁלֺּא אֶשְׁתֶּה אֵלֶּה הַמַּיִם, כִּי אֵדַע שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁרָעִים הֵם".

– אֲבָל יִתָּכֵן, שֶׁלֺּא אֶהְיֶה קָרוֹב לַמַּיִם, כְּלָל. יִתָּכֵן, שֶׁאֶרְחַק מֶרְחָק רַב, לָצוּד צַיִד, וּבְכָל זֺאת

* * *

– וּבְכָל זֺאת, יִהְיֶה הַדָּבָר דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד כָּאן וְאוֹמֵר: “שְׂאִי רַגְלַיִךְ, טָפִי, וָלֺא – תָּבוֹא עָלַיִךְ הַקַּדַּחַת”. וְכָל זֶה בִּתְמוּנָה אַחַת שֶׁל דַּג־שִׁבּוּטָה וְזָנָב שֶׁל דָּג! הוֹ, אַבָּא, נְמַהֵר וּנְסַפֵּר לְאִמָּא! – וְטָפִי כִּרְכְּרָה וּפִזְּזָה סְבִיבוֹ.

– עֲדַיִן לֺא – אָמַר טֶגוּמֵי – נַמְתִּין עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹד מַשֶּׁהוּ. נַחֲשֺׁב בַּדָּבָר. “אָי” פֵּרוּשׁוֹ מַיִם רָעִים. וְ“שַׁס” בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי, פֵּרוּשׁוֹ תַּבְשִׁיל עַל הָאֵשׁ, לֺא כֵן? וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– כֵּן, שְׁפִיפוֹן וְאֶבֶן – אָמְרָה טָפִי. – וּפֵרוּשׁוֹ: הַסְּעוּדָה כְּבָר הֻתְקְנָה. כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹת אֵלֶּה שְׂרוּטִים עַל עֵץ, תֵּדַע שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָבוֹא אֶל הַמְּעָרָה. וְכֵן גַּם אָנִי.> – חֲבִיבָתִי וְיַקִּירָתִי! – אָמַר טֶגוּמֵי. – גַּם זֶה נָכוֹן. אַךְ הַמְתִּינִי עוֹד רֶגַע קַל. רוֹאֶה אֲנִי קֺשִׁי בַּדָּבָר.

“שַׁס” פֵּרוּשׁוֹ: “בּוֹא לֶאֱכֺל פַּת־צָהֳרַיִם”, אֲבָל שַׁז" פֵּרוּשׁוֹ: הַמּוֹטוֹת, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים עֲלֵיהֶם אֶת עוֹרוֹת־הַחַיּוֹת, לְיַבְּשָׁם.

– מוֹטוֹת אֲרוּרִים! – אָמְרָה טָפִי. – כַּמָּה שְׂנוּאָה עָלַי עֲבוֹדָה זוֹ, לִתְלוֹת עֲלֵיהֶם עוֹרוֹת כְּבֵדִים, חַמִּים, שְׂעִירִים, אִלּוּ צִיַּרְתָּ אֶת הַשְּׁפִיפוֹן עִם הָאֶבֶן, וְסָבַרְתִּי, שֶׁפֵּרוּשָׁם פַּת־צָהֳרַיִם, וּבָאתִי מִן הַיַּעַר וּמָצָאתִי, שֶׁפֵּרוּשָׁם לַעֲזֺר לְאִמָּא, לִתְלוֹת אֶת הָעוֹרוֹת עַל הַמּוֹטוֹת, לְיַבְּשָׁם, מֶה הָיִיתִי עוֹשָׂה?

– הָיִית³ כּוֹעֶסֶת. וְגַם אִמָּא הָיְתָה כּוֹעֶסֶת. עָלֵינוּ לְצַיֵּר תְּמוּנָה חֲדָשָׁה לְ“שַׁז”. עָלֵינוּ לְצַיֵּר שְׁפִיפוֹן מְנֻמָּר, שֶׁשּׁוֹרֵק “שׁ–שׁ” וּנְדַמֶּה בְּנַפְשֵׁנוּ, שֶׁהַשְּׁפִיפוֹן הַפָּשׁוּט שׁוֹרֵק רַק “שׁשׁשׁשׁ”.

– אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֶל נָכוֹן, אֵיךְ לְנַקֵּד אֶת הַשְׁפִיפוֹן, שֶׁיִּהְיֶה מְנֻמָּר – אָמְרָה טָפִי. – וְאֶפְשָׁר, שֶׁלֺּא יִהְיֶה לְךָ פְּנַאי, וְאַתָּה תִּשְׁכַּח לִשְׂרֺט אֶת הַנְּקֻדּוֹת, וַאֲנִי אֶחֱשֺׁב שֶׁזֶּה “שַׁס”, בִּמְקוֹם “שַׁשׂ”, וְאִמָּא תִּתְפֺּס אוֹתִי, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. לֺא! מוּטָב שֶׁנְּצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁל הַמּוֹטוֹת הַגְּבֺהִים, הַנִּבְזִים, כְּמוֹ שֶׁהֵם, וְלֺא תִּפֺּל טָעוּת כָּל־שֶׁהִיא. אֲנִי אָשִׂים אוֹתָם בְּצַד הַשְּׁפִיפוֹן הַשּׁוֹרֵק וַאֲכַסֶּה בְּעוֹר שֶׁל חַיָּה. הַבִּיטָה! – וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– זֶה וַדַּאי בָּרוּר יוֹתֵר. וּבֶאֱמֶת זֶה דוֹמֶה מְאֺד לַמּוֹטוֹת, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים עֲלֵיהֶם אֶת הָעוֹרוֹת לְיַבְּשָׁם – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ בִּצְחוֹק. – עַתָּה אַשְׁמִיעֵךְ קוֹל חָדָשׁ. אֲנִי אֺמַר “שׁוֹ”. זוֹהִי חֲנִית בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי, טָפִי. – וְהוּא מִלֵּא פִּיו צְחוֹק.

– אַל תִּלְעַג לִי – אָמְרָה טָפִי, בְּזָכְרָהּ אֶת מִכְתַּב־הַצִּיּוּרִים שֶׁלָּהּ וְאֶת הַטִּיט בְּשַׂעֲרוֹת הָאִישׁ הַזָּר. – אַתָּה תְּצַיֵּר זֺאת, אַבָּא.

– הַפַּעַם לֺא נְצַיֵּר בֵּיבָרִים וְלֺא הָרִים, אִי? – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, – אֲנִי אֲצַיֵּר רַק קַו יָשָׁר, לְסִמַּן הַחֲנִית שֶׁלִּי, – וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

אֲפִלּוּ אִמָּא לֺא תָּבוֹא לִכְלַל טָעוּת וְלֺא תַּחֲשֺׁב שֶׁנֶּהֱרַגְתִּי. – אָנָּא אַל תִּתְלוֹצֵץ, אַבָּא. אַתָּה מַזְכִּיר לִי דְבָרִים לֺא נְעִימִים. הַשְׁמִיעֵנִי נָא עוֹד קוֹלוֹת. הִפְלֵאנוּ לַעֲשׂוֹת עַד כֺּה.

הְמְ־ם! – אָמַר טֶגוּמֵי וְנָשָׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם. – נֺאמַר “שַׁח”. פֵּרוּשׁוֹ, בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי, שָׁמָיִם.

טָפִי צִיְּרָה אֶת הַשְּׁפִיפוֹן וְאֶת הַמּוֹט, אַךְ הִפְסִיקָה תֵּכֶף. – עָלֵינוּ לְצַיֵּר תְּמוּנָה חֲדָשָׁה לְקוֹל זֶה שֶׁבַּסּוֹף, לֺא כֵן?

– שַׁח־ח־ח־ח! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – הֲרֵי זֶה כְּקוֹל הַבֵּיצָה הַנִּשְׁפֶּכֶת. – וּבְכֵן אוּלַי נְצַיֵּר בֵּיצָה סְגַלְגַּלָּה וְדַקָּה, וְנַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ זוֹ צְפַרְדֵּעַ, שֶׁלֺּא אָכְלָה דָבָר בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.

– לְ־לֺא! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – אִם נְצַיֵּר אוֹתָהּ בְּחִפָּזוֹן, יִתָּכֵן שֶׁנִּטְעֶה וְנַחְשֺׁב, שֶׁזּוֹהִי הַבֵּיצָה הַסְּגַלְגַּלָּה עַצְמָהּ. שַׁח־ח־ח! אֲנִי אֺמַר לַךְ, מַה נַּעֲשֶׂה. אֲנַחְנוּ נִפְתַּח חוֹר קָטָן בִּקְצֵה הַבֵּיצָה הַסְּגַלְגַּלָּה, לְהַרְאוֹת כֵּיצַד הִיא נִשְׁפֶּכֶת וּמְחַרְחֶרֶת, חְ־חְ־חְ. בְּצוּרָה זוֹ. – וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– הֶאָח, מַה נֶּחְמָד! יָפֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצְּפַרְדֵּעַ דַּקָּה. הַמְשִׁיכָה – אָמְרָה טָפִי.

אַבָּא שֶׁלָּהּ הִמְשִׁיךְ אֶת הַצִּיּוּר, וְיָדוֹ רָעֲדָה מֵרֺב הִתְרַגְּשׁוּת. הוּא הִמְשִׁיךְ, עַד שֶׁיָּצָא מִתַּחַת יָדוֹ הַצִּיּוּר דִּלְקַמָּן.

– אַל תַּבִּיטִי בָּעֲנָנִים, טָפִי – אָמַר אֵלֶיהָ. – נַסִּי לִמְצֺא אֶת פֵּרוּשׁוֹ בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי. אִם תִּמְצְאִי, הֲרֵי שֶׁנִּתְגַּלָּה לָנוּ הַסּוֹד.

– שְׁפִיפוֹן – בֵּיצָה שְׁפוּכָה – זְנַב הַשִּׁבּוּטָה וּפִי הַשִּׁבּוּטָה – אָמְרָה טָפִי.

– שַׁחְיָא. מֵי־שָׁמָיִם. גֶּשֶׁם. – בְּרֶגַע זֶה נָפַל נֵטֶף עַל יָדָהּ, כִּי הָיָה הַיּוֹם מְעֻנָּן. – הוֹ, אַבָּא, גֶּשֶׁם יוֹרֵד. הַאֻמְנָם זֺאת נִתְכַּוַּנְתָּ לוֹמַר לִי?

– כַּמּוּבָן – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – וְאָמַרְתִּי לָךְ זֺאת בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי, לֹא כֵן?

– סְבוּרָה אֲנִי, שֶׁהָיִיתִי תּוֹפֶסֶת זֺאת כְּרֶגַע. אַךְ נֵטֶף־גֶּשֶׁם זֶה נָתַן לִי בִּטָּחוֹן גָּמוּר בַּדָּבָר. מֵעַתָּה זֺאת אֶזְכֺּר תָּמִיד. “שַׁחְיָא” פֵּרוּשׁוֹ גֶשֶׁם, אוֹ “בִּמְהֵרָה יֵרֵד גֶּשֶׁם”. הוֹ, אַבָּא! – הִיא קָמָה וְרָקְדָה סְבִיבוֹ – נְשַׁעֵר, שֶׁהָלַכְתָּ לִפְנֵי שֶׁנִּתְעוֹרַרְתִּי וְצִיַּרְתָּ “שַׁח־יָא” בְּפִיחַ עַל הַכֺּתֶל, אֲזַי אֵדַע, שֶׁבִּמְהֵרָה יֵרֵד גֶּשֶׁם. וְאֶחְבֺּשׁ אֶת הַבַּרְדָּס מֵעוֹר הַבִּיבָר לְרֺאשִׁי. כַּמָּה תֻּפְתַּע אִמָּא, כְּשֶׁתִּרְאֵנִי בְּכָךְ!"

טֶגוּמֵי קָם עַל רַגְלָיו וְרָקַד. (הַגְּדוֹלִים לֺא חָשְׁשׁוּ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בַּיָּמִים הָהֵם). – וְלֺא זוֹ בִּלְבַד! לֺא זוֹ בִּלְבַד! – אָמַר בַּעֲלִיצוּת. – נָנִיחַ, רְצוֹנִי לְהַגִּיד לָךְ, שֶׁלֺּא יֵרֵד גֶּשֶׁם הַרְבֵּה וְשֶׁתָּבוֹאִי לִשְׂפַת הַנָּהָר, מַה נְּצַיֵּר? אִמְרִי זֺאת בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי תְּחִלָּה.

– שַׁח־יָא־לָאשׁ־יָא־מָרָח (מֵי־שָׁמַיִם כָּלִים. לַנָּהָר תָּבוֹאִי). כֺּה הַרְבֵּה קוֹלוֹת חֲדָשִׁים! אֲנִי לֺא רוֹאָה⁴, אֵיךְ נְצַיֵּר אֶת כֻּלָּם.

– אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה – אֲנִי רוֹאֶה! – אָמַר טֶגוּמֵי. – הַטִּי אָזְנֵךְ לְרֶגַע, טָפִי, וְלֺא נוֹסִיף לְצַיֵּר עוֹד הַיּוֹם. כְּבָר צִיַּרְנוּ “שַׁח־יָא” כַּהֲלָכָה, לֺא כֵן? אוּלָם “לָאשׁ” זֶה מְשַׁטֶּה בִּי בְּמִקְצָת. “לָ־לָ־לָ!” – וְהוּא נוֹפֵף אֶת שֶׁן־הַכָּרִישׁ שֶׁבְּיָדוֹ.

– כְּבָר צִיַּרְנוּ שְׁפִיפוֹן שׁוֹרֵק זֶה שֶׁבַּסּוּף וּפִי הַשִּׁבּוּטָה הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו – “אָשׁ־אָשׁ־אָשׁ”. מֵעַתָּה חָסֵר לָנוּ רַק “לָ־לָ” – אָמְרָה טָפִי.

– יוֹדֵעַ אֲנִי, אַךְ עָלֵינוּ לְצַיֵּר “לָ־לָ”. וַאֲנַחְנוּ רִאשׁוֹנִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנִּסּוּ פַּעַם לַעֲשׂוֹת מֵעֵין זֶה, טָפִימֵי.

– נִיחָא – אָמְרָה טָפִי וּפִהֲקָה, כִּי הִתְעַיְּפָה בְּיוֹתֵר. “לָאשׁ” פֵּרוּשׁוֹ לִשְׁבֺּר וְגַם לִגְמֺר, לֺא כֵן?

– אָמְנָם כֵּן – אָמַר טֶגוּמֵי – “יָא־לָאשׁ” פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאֵין לְאִמָּא מַיִם בֶּחָבִית, לְבַשֵּׁל בָּהֶם – וְדַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לָצוּד צָיִד.

– וְ“שׁוֹ־לָאשׁ” פֵּרוּשׁוֹ שֶׁחֲנִיתְךָ נִשְׁבְּרָה. חֲבַל שֶׁלֺּא עָלְתָה זֺאת עַל דַּעְתִּי לִפְנֵי שֶׁצִּיַּרְתִּי תְּמוּנוֹת טִפְּשִׁיּוֹת שֶׁל בִּיבָרִים בִּשְׁבִיל הָאִישׁ הַזָּר.

– לָ־לָ־לָ – אָמַר טֶגוּמֵי וְנוֹפֵף אֶת מַקְלוֹ בְּקֺצֶר־רוּחַ, – חֲזִיז וָרַעַם! – יָכֺלְתִּי לְצַיֵּר “שׁוֹ” בְּקַלּוּת יְתֵרָה – הִמְשִׁיכָה טָפִי, – וְאַחֲרֵי־כֵן הָיִיתִי מְצַיֶּרֶת אֶת חֲנִיתְךָ, שֶׁהִיא שְׁבוּרָה לִרְסִיסִים, כָּכָה! וְהִיא שָׂרְטָה עַל קְלִפַּת עֵץ הַלִּבְנֶה.

– כַּפְתּוֹר וָפֶרַח – אָמַר טֶגוּמֵי – הֲרֵי זֶה “לָ” מַמָּשׁ, וְגַם אֵין כָּל דִּמְיוֹן לְיֶתֶר הַסִּמָּנִים, – וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– וְכָעֵת: “יָא”. לֺא, כִּי זֺאת צִיַּרְנוּ קֺדֶם. וְכָעֵת: “מָרָח”. מְ־מְ־מְ. “מְ” בּוֹלֵם פִּיו שֶׁל אָדָם, לֺא כֵן: נְצַיֵּר אֵפוֹא פֶּה נִבְלָם בְּרֶסֶן כְּעֵין זֶה. – וְהוּא צִיֵּר עַל קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה.

– וּשְׁנֵי דְגֵי שִׁבּוּטָה פּוֹעֲרִים פִּיּוֹתֵיהֶם מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֺאלוֹ: הֲרֵי “אִמָּא” – אִמָּא שֶׁלִּי!

– אַךְ מַה נַּעֲשֶׂה בִּ“רְ־רְ־רְ” רַע זֶה, טָפִי? – אַךְ זֶה קוֹל חַד וּמְנַסֵּר, כְּקוֹל הַמַּשּׂוֹר מִשִּׁנֵּי־הַכָּרִישׁ, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה גוֹזֵר לוּחוֹת־עֵץ לְסִירָה.

– רְצוֹנֵךְ לוֹמַר: כֻּלּוֹ מְחֻדָּד בִּקְצוֹתָיו. כְּגוֹן זֶה? – אָמַר טֶגוּמֵי. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– בְּדִיּוּק – אָמְרָה טָפִי. – אַךְ אֵין לָנוּ צֺרֶךְ בְּכָל אוֹתָן הַשִּׁנַּיִם. דַּיֵּנוּ בִּשְׁתַּיִם. – אֲנִי אֶסְתַּפֵּק בְּאַחַת – אָמַר טֶגוּמֵי. – אִם יְהִי מִשְׂחָקֵנוּ זֶה לְתוֹעֶלֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֵהוּ – כָּל הַמֵּקֵל צוּרַת הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– מֵעַתָּה יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדֵנוּ – אָמַר טֶגוּמֵי, בְּעָמְדוֹ עַל רֶגֶל אַחַת. – עַתָּה אֲצַיֵּר אֶת כֻּלָּם בְּמַחֲרֺזֶת אַחַת, כַּדָּגִים הַלָּלוּ.

– הֲלֺא מוּטָב לָנוּ לָשִׂים כְּפִיס־עֵץ אוֹ מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לָזֶה בֵּין מִלָּה לְמִלָּה, וְלֺא תִּדָּחֵקְנָה כִּדְגֵי־הַשִּׁבּוּטוֹת הַלָּלוּ?

– הוֹ, לְכָךְ אֶתֵּן רֶוַח בֵּינוֹתָן – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – וּבְהִתְלַהֲבוּת רַבָּה צִיֵּר אֶת כֻּלָּם בִּתְנוּפָה אַחַת עַל פִּסָּה⁵ חֲדָשָׁה וּגְדוֹלָה שֶׁל קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה.

– שַׁח־יָא־לָאשׁ־יָא־מָרָח – אָמְרָה טָפִי, בְּקָרְאָהּ כָּל אֵלֶּה, קוֹל אַחַר קוֹל.

– זֶה יַסְפִּיק לְהַיּוֹם. – אָמַר טֶגוּמֵי. – וְאַתְּ גַּם הִתְעַיַּפְתְּ, טָפִי. אֵין דָּבָר, חֲבִיבָתִי. מָחָר נַשְׁלִים אֶת הַמְּלָאכָה, וְאָז יִזְכְּרוּ אוֹתָנוּ. שָׁנִים עַל שָׁנִים לְאַחַר שֶׁכָּל הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים הַלָּלוּ יִכָּרֵתוּ לְהַדְלִיק בָּהֶן מְדוּרוֹת.

הֵם הָלְכוּ הַבַּיְתָה, וְכָל אוֹתוֹ הָעֶרֶב יָשַׁב טֶגוּמֵי מִצַּד אֶחָד שֶׁל הָאֵשׁ, וְטָפִי מִצַּד שֵׁנִי, וְהָיוּ מְצַיְּרִים בְּפִיחַ שֶׁעַל הַכֺּתֶל צִיּוּרֵי “יָא” וְ“אָי” וְ“שַׁח” ו“שׁוֹ” וְצוֹחֲקִים זֶה אֶל זוֹ, עַד שֶׁאָמְרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ:

בְּחַיַּי, טֶגוּמֵי, אַתָּה גָרוּעַ מִטָּפִי שֶׁלִּי. – אָנָּא אַל תָּשִׂימִי לֵב אֵלֵינוּ – אָמְרָה טָפִי. – זוֹ רַק אַפְתָּעַת־סוֹד שֶׁלָּנוּ, אִמָּא יַקִּירָה, וַאֲנַחְנוּ נְגַלֶּה לָךְ הַכֺּל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁתִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה; אַךְ עַתָּה אָנָּא אַל תִּשְׁאָלִינִי, שֶׁאִם תִּשְׁאֲלִי, יִהְיֶה עָלַי לְגַלּוֹת סוֹד.

עַל כֵּן נִזְהֲרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ וְלֺא שָׁאֲלָה מְאוּמָה; וּלְמָחֳרַת הַבֺּקֶר הִשְׁכִּים טֶגוּמֵי קוּם וַיֵּרֶד לִשְׂפַת הַנָּהָר לַחְשֺׁב עַל צִיּוּרֵי־קוֹלוֹת חֲדָשִׁים, וּכְשֶׁנִּתְעוֹרְרָה טָפִי מִשְּׁנָתָהּ רָאֲתָה אֶת הַמִּלִּים “יָא־לָאשׁ” (הַמַּיִם כָּלוּ, אוֹ נִשְׁפְּכוּ) כְּתוּבוֹת בְּגִיר עַל גִּיגִית־הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה מִחוּץ לַמְּעָרָה.

– הֻמ – אָמְרָה טָפִי – צִיּוּרֵי־הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ טַרְדָנִים הֵם! כְּאִלּוּ בָּא לְפָנַי אַבָּא בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לִי לִשְׁאֺב מַיִם בִּשְׁבִיל אִמָּא, לְבַשֵּׁל בָּהֵם. הִיא יָרְדָה אֶל הַמַּעְיָן שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שָׁאֲבָה מִמֵּימָיו בִּדְלִי מִקְּלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה, עַד שֶׁמִּלְאָה אֶת הַגִּיגִית, אֲזַי רָצָה לִשְׂפַת הַנָּהָר וּמָשְׁכָה בְּאָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהּ, הִיא הָאֺזֶן שֶׁהֻתַּר לָהּ לִמְשֺׁךְ בָּהּ בִּשְׁעַת חֶסֶד.

– עַתָּה בּוֹאִי וּנְצַיֵּר כָּל יֶתֶר צִיּוּרֵי־הַקּוֹלוֹת – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, וּשְׁנֵיהֶם בִּלּוּ כָּל הַיּוֹם בַּנְּעִימִים, עִם פַּת־צָהֳרַיִם נֶהְדָּרָה, וּשְׁנֵי מִשְׂחֲקֵי־קְפִיצָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְטֵי"ת, אָמְרָה טָפִי, כִּי מִכֵּיוָן שֶׁשְּׁמָהּ וְשֵׁם אַבָּא שֶׁלָּהּ וְשֵׁם אִמָּא שֶׁלָּהּ כֻּלָּם פּוֹתְחִים בְּקוֹל זֶה, עֲלֵיהֶם לְצַיֵּר מֵעֵין תְּמוּנַת מִשְׁפָּחָה, דְּבוּקָה וּצְמוּדָה יַחַד. הֵם לֺא נִתְקַשּׁוּ לְצַיְּרָהּ פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפַּעַם הַשִּׁשִּׁית וְהַשְּׁבִיעִית, חָדְלוּ טָפִי וְטֶגוּמֵי לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֶיהָ, עַד שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה נוֹתְרוּ מִמֶּנָּה רַק רֺאשׁוֹ שֶׁל טֶגוּמֵי, זְרוֹעָהּ שֶׁל טֶשׁוּמֵי וְרַגְלָהּ הָאַחַת שֶׁל טָפִי. הַבִּיטוּ אֶל שְׁלֺשׁ הַתְּמוּנוֹת הָאֵלֶּה וְתִרְאוּ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר.

רַבּוּ עוֹד תְּמוּנוֹת אֲחֵרוֹת, יָפוֹת וְנֶחְמָדוֹת, אֲבָל קָשׁוֹת לְצִיּוּר, בְּיִחוּד לִפְנֵי פַּת־הַצָּהֳרַיִם. אַךְ לְאַחַר שֶׁצֻּיְּרוּ שׁוּב וְשׁוּב עַל גַּבֵּי קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה, נַעֲשׂוּ פְּשׁוּטוֹת וְקַלּוֹת יוֹתֵר, עַד שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה אָמַר אֲפִלּוּ טֶגוּמֵי, שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא בָּהֶן כָּל פְּסוּל. הֵם צִיְּרוּ בּ' בְּצוּרַת בַּיִת פָּתוּחַ,

לְהַכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים וְג' בּצוּרַת גָּמָל

וְגָרוֹן לוֹ אָרֺךְ. וְכֵן צִיְּרוּ ד' בְּצוּרַת דָּג

עַל חֻדָּהּ שֶׁל חֲנִית. וּמִפְּנֵי שֶׁקּוֹל נ' מִתְאַנְפֵּף תָּמִיד, צִיְּרוּהוּ פַּעַם, פַּעֲמַיִם וְשָׁלֺש בְּצוּרַת אַף. עוֹדָם עוֹשִׂים כֺּה

וָכֺה, צִיְּרוּ כּ' בְּצוּרַת פִּי הַכָּרִישׁ, וְאִלּוּ

ק', שֶׁהוּא קָשֶׁה יוֹתֵר, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְהוֹסִיף עָלָיו חֲנִית שֶׁל אַבָּא שֶׂל טָפִי, כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בַּצִּיּוּר דִּלְקַמָּן. וְכֵן הָלְאָה וְכֵן

הָלְאָה. עַד שֶׁשָּׂרְטוּ וְצִיְּרוּ כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁבִּקְשׁוּ לָתֵת בָּהֶם סִמָּנִים. וְכָךְ חִבְּרוּ אֶת הָאָלֶף־בֵּית, מֵאָלֶף עַד תָּו.

וּלְאַחַר אַלְפֵי־אַלְפֵי־אַלְפֵי שָׁנִים, וְאַחֲרֵי כְּתָב־הַיְתֵדוֹת וּכְתָב־הַחַרְטֻמִּים, וּכְתָב־הַוָּוִים וּכְתָב־הַתָּגִים וְכָל מִינֵי־כְּתָב אֲחֵרִים – הָיֺה הָיָה אָלֶף־בֵּית פָּשׁוּט וָקַל, שֶׁכָּל חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי יְכוֹלִים לְלָמְדוֹ בְּהַגִּיעָם לְבֵית רַבָּם.

אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר אֶת טֶגוּמֵי בּוֹפְּסוּלֵי, וְאֶת טָפִימֵי מֶטָלוּמֵי וְאֶת טֶשׁוּמֵי טֵוִינְדְרוֹ, אִמָּא הַיְקָרָה שֶׁלָּהּ, וְכָל אֲשֶׁר הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר – לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים, עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַגָּדוֹל, נְהַר וַגָּאי!

זוֹהִי תְּמוּנַת פָּאוּ־אַמָּא הַסַּרְטָן, הָעוֹלֶה מִן הַיָּם, וְגָבְהוֹ כְּגֹבַה הֶעָשָׁן הַפּוֹרֵץ מִשְּׁלֺשָׁה הָרֵי־גַעַשׁ. לֹא צִיַּרְתִּי אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֵי־הַגַּעַשׁ, מֵחֲמַת גָּדְלוֹ שֶׁל פָּאוּ־אַמָּא. הַדּוּגִית הִיא הַדּוּגִית, בָּה הִפְלִיגוּ הָאָדָם וְאִתּוֹ הַיַּלְדָּה הַפּעוּטָה, עִם זְקַן־האַשָּׁפִים, מִנְּהַר פֵּרָק. הָאָדָם מְנוֹפֵף אֶת סַכִּינוֹ הָעֲקֻמָּה לְעֻמַּת פָּאוּ־אַמָּא. הַיַּלְדָּה יוֹשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בְּאֶמְצַע הַדּוּגִית, כִּי בּוֹטַחַת הִיא בְּאַבָּא שֶׁלָּהּ. זְקַן־הָאַשָּׁפִים עוֹמֵד בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדּוּגִית ועוֺשֶׂה בִּקְסָמָיו. הוּא פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו, לְבַל יֵרָטְבוּ בַּמַּיִם.

זוֹהִי תְּמוּנַת פָּאוּ־אַמָּא, הַסַּרְטָן הַבּוֹרֵחַ, בְּעוֹד זְקַן־האַשָּׁפִים מְדַבֵּר אֶל הָאָדָם וּבִתּוֹ הַפְּעוּטָה. שְׁלֹשֶׁת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר לִפְנֵי זְקַן־האַשָּפִים הֵם שְׁלֹשֶת פִּרְחֵי־הַקְּסָמִים. בְּרֹאשׁ הָהָר אַתֶּם רוֹאִים אֶת הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, וְאֶת הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, וְאֶת הַצָּב הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, הַיּוֹצְאִים לְשַׂחֵק, כַּאֲשֶׁר צִוָּם זְקַן־האַשָּפִים. לרַגְלֵי הָהָר אַתֶּם רוֹאִים אֶת יֶתֶר בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁלָּמְדוּ זֶה עַתָּה אֶת מִשְׂחָקָם. יֶתֶר הַחַיּוֹת הֵן מֵעֵבֶר לָהָר, וְעַל כֵּן לֹא צִיַּרְתִּין. הַבַּיִת הַקָט בְּמַעֲלֵה הָהָר הוּא הַבַּיִּת הָאֶחָד וְהַיָּחִיד שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם, וּזְקַן־האַשָּפִים בָּנָהוּ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָאָדָם, אֵיךְ יִבְנֶה לוֹ בָּתִּים לִכְשֶׁיִּרְצֶה. הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה מַבִּיטָה אֶל פָּאוּ־אַמָּא וְרוֹאָה בִּבְרִיחָתוֹ. הַיְּצוּר הַגִּבֵּן שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בַּמַּיִּם הוּא הוּא פָּאוּ־אַמָּא. וְלֹא סַרְטָן פָּשׁוּט הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם, כִּי אִם מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים. עַל כֵּן שׁוֹנֶה הוּא בְּמַרְאֵהוּ מִכָּל הַסַּרְטָנִים אֲשֵׁר רְאִיתֶם עַד כֹּה.

לִפְנֵי הֱיוֹת יְמֵי־קֶדֶם קַדְמוֹנִים, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, הָיֹה הָיְתָה רֵאשִׁית הַיָּמִים; הֵם הַיָּמִים בָּהֶם עָשָׂה זְקַן־הָאַשָּׁפִים אֶת רֵאשִׁית הַדְּבָרִים. תְּחִלָּה עָשָׂה אֶת הָאָרֶץ; אַחֲרֵי־כֵן עָשָׂה אֶת הַיָּם; וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, לָצֵאת וּלְשַׂחֵק לְפָנָיו. וַיֹּאמְרוּ ַּעֲלֵי־הַחַיִּים: – הוֹ, זְקַן־הָאַשָּׁפִים, בַּמֶּה נְשַׂחֵק? וַיֹּאמֶר: – אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם. – וַיִּקְרָא לַפִּיל – הוּא הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד – וַיֹּאמֶר: שַׂחֵק מִשְׂחַק הַפִּיל – וַיַּעַשׂ הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד כֵּן. וַיִּקְרָא לַבִּיבָר – הוּא הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד – וַיֹּאמֶר: שַׂחֵק מִשְׂחַק הַבִּיבָר – וַיַּעַשׂ הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד כֵּן. וַיִּקְרָא לַפָּרָה – הִיא הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה – וַיֹּאמֶר: שַׂחֲקִי מִשְׂחַק הַפָּרָה – וַתַּעַשׂ הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה כֵּן. וַיִּקְרָא לְצַב־הַיָּם – הוּא ַב־הַיָּם הָאֶחָד וְהַיָּחִיד – וַיֹּאמֶר: שַׂחֵק מִשְׂחַק צַב־הַיָּם – וַיַּעַשׂ צַב־הַיָּם הָאֶחָד וְהַיָּחִיד כֵּן. אֶחָד־אֶחָד קָרָא לְכָל הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים וּמְלַמֵּד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֶת הַמִּשְׂחָק אֲשֶׁר יְשַׂחֵק בּוֹ.

אַךְ לְעֵת עֶרֶב, עֵת תִּתְעַיֵּף כָּל בִּרְיָה מֵעֲמַל הַיּוֹם וְלֹא תֵדַע מָנוֹחַ, בָּא הָאָדָם (עִם בִּתּוֹ הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה?) – כֵּן, עִם בִּתּוֹ הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה, הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל כְּתֵפוֹ, וַיֹּאמֶר: – מָה הַמִּשְׂחָק ַזֶּה לְךָ, זְקַן־הָאַשָּׁפִים? וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – הוֹ, בֶּן־אָדָם, זֶהוּ מִשְׂחַק יְמֵי־בְּרֵאשִׁית; אַךְ אַתָּה חָכָם וְנָבוֹן מִדַּי, לְשַׂחֵק בִּכְמוֹ אֵלֶּה. – וַיִּשָּׂא הָאָדָם יָדוֹ בִּבְרָכָה וַיֹּאמֶר: – אָמְנָם כֵּן, הִנְנִי חָכָם וְנָבוֹן מִדַּי, לְשַׂחֵק בִּכְמוֹ אֵלֶה; אַךְ תֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת אִם תְּצַוֶּה עַל כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי.

וְהִנֵּה, בְּעוֹד הַשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים זֶה אֶל זֶה, נֶחְפַּז פָּאוּ־אַמָּא הַסַּרְטָן, שֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ בַּמִּשְׂחָק, לְהִסְתַּלֵּק הַצִּדָּה, וַיָּבוֹא בְּמֵי הַיָּם, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: – אֲנִי אֲשַׂחֵק אֶת מִשְׂחָקִי לְבַדִּי בִּמְצוּלוֹת־יָם, וּלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁמַע בְּקוֹל בֶּן־הָאָדָם הַזֶּה. – לֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּלֶכְתּוֹ, חוּץ מֵהַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה, זוֹ נִשְׁעֲנָה עַל כֶּתֶף הָאָדָם. וְהַמִּשְׂחָק נִמְשַׁךְ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרוּ עוֹד בַּעֲלֵי־חַיִּים בְּלֹא הוֹרָאוֹת; וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים נִעֵר אֶת הָאָבָק הַדַּק מִיָּדָיו, וַיִּתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם לִרְאוֹת בְּבַעֲלֵי־הַחַיִּים, אִם מְשַׂחֲקִים הֵם כַּהֲלָכָה.

הוּא הָלַךְ צָפוֹנָה, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, וּמָצָא אֶת הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד חוֹפֵר בְּשִׁנָּיו וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו בָּאֲדָמָה הַחֲדָשָׁה וְהַטּוֹבָה, שֶׁהֻתְקְנָה בִּשְׁבִילוֹ.

– קוּן? – אָמַר הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: – הֲטוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי?

– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: – טוֹב מְאֹד. – וַיִפַּח בַּסְּלָעִים הַגְּדוֹלִים וּבְרִגְבֵי הֶעָפָר, אֲשֶׁר עָקַר הַפִּיל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, וַיִּהְיוּ לְהָרֵי־הַהִימָלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְהִנֵּה הִנָּם לִפְנֵיכֶם עַל מַפַּת הָאָרֶץ.

הוּא הָלַךְ מִזְרָחָה, וּמָצָא אֶת הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה רוֹעָה בַּשָּׂדֶה, שֶׁהֻתְקַן בִּשְׁבִילָהּ, וְהִיא לִחֲכָה בִּלְשׁוֹנָהּ יַעַר שָׁלֵם בְּבַת־אַחַת וַתִּבְלָעֶנּוּ, וַתִּרְבַּץ לְהַעֲלוֹת גֵּרָתָהּ.

– קוּן? – אָמְרָה הַפָּרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה.

– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים; וַיִּפַּח בְּכִבְרַת־הָאָרֶץ הַחֲשׂוּפָה, מְקוֹם שָׁם אָכְלָה, וּבִמְקוֹם שָׁם רָבְצָה לְהַעֲלוֹת גֵּרָתָהּ, וַיְהִי הַמָּקוֹם הָאֶחָד לְמִדְבַּר הֹדוּ הַגָּדוֹל, וְהַשֵּׁנִי לְמִדְבַּר סַהָרָה, וְהִנֵּה הִנָּם לִפְנֵיכֶם עַל מַפַּת הָאָרֶץ.

הוּא הָלַךְ מַעֲרָבָה וּמָצָא אֶת הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד בּוֹנֶה סְכָרִים בְּפִי נְהָרוֹת רַחֲבֵי־יָדַיִם, שֶׁהֻתְקְנוּ בִּשְׁבִילוֹ.

– קוּן? – אָמַר הַבִּיבָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד.

– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. וַיִּפַּח בַּחוֹלוֹת וּבַסְּלָעִים, בִּמְקוֹם שָׁם נָפְלוּ הַיָּמָּה, וַיִּהְיוּ לְאִיֵּי־הַחֲמוּדוֹת בּוֹרְנֵאוֹ, צֶלֶבֶּס, סוּמַטְרָה, יָוָה וְיֶתֶר אִיֵּי הַקְּבוּצָה הַמָּלָאִית, וְהִנֵּה הִנָּם גַּם הֵם לִפְנֵיכֶם עַל מַפַּת הָאָרֶץ.

וַיְהִי הַיּוֹם, וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים רָאָה אֶת הָאָדָם בָּא לִקְרָאתוֹ, עַל שְׂפַת נְהַר פֵּרָק, וַיֹּאמֶר: – הוֹ, בֶּן־אָדָם! – הֲשׁוֹמְעִים כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים כֻּלָם בְּקוֹלֶךָ?

– כֵּן – אָמַר הָאָדָם.

– הֲשׁוֹמַעַת כָּל הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ בְּקוֹלֶךָ?

– כֵּן – אָמַר הָאָדָם.

– הֲשׁוֹמֵעַ כָּל הַיָּם כֻּלּוֹ בְּקוֹלֶךָ?

– לֹא – אָמַר הָאָדָם. – מִדֵּי יוֹם וּמִדֵּי לַיְלָה מֵצִיף הַיָּם אֶת נְהַר פֵּרָק, וּמֵשִׁיב אֶת מֵימָיו הַמְּתוּקִים לְתוֹךְ הַיַּעַר וּמַתִּיזָם אֶל כָּתְלֵי בֵּיתִי; מִדֵּי יוֹם וּמִדֵּי לַיְלָה סוֹחֵף הוּא אֶת הַנָּהָר וְשׁוֹאֵב אֶת כָּל מֵימָיו לְתוֹכוֹ, וּמַשְׁאִיר בּוֹ רַק רֶפֶשׁ מִתַּחַת לְדוּגִיתִי הַהֲפוּכָה. הֲזֶה הַמִּשְׂחָק אֲשֶׁר יָעַדְתָּ לוֹ?

– לֹא – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – זֶהוּ מִשְׂחָק חָדָשׁ וְרַע מְאֹד.

– הַבֵּט! – אָמַר הָאָדָם, וּבְעוֹדוֹ מְדַבֵּר, גָּאָה הַיָּם הַגָּדוֹל וַיִּשְׁתַּפֵּךְ אֶל נְהַר פֵּרָק, וַיָּשֶׁב אֶת הַנָּהָר אֲחוֹרַנִּית, עַד אֲשֶׁר סָחַף אֶת כָּל הַיְּעָרוֹת הָאֲפֵלִים בְּמֶרְחַק מִילִים רַבִּים וַיָּצֶף אֶת בֵּית הָאָדָם.

– דָּבָר זֶה אֵינוֹ כַּדִּין. הוֹרֵד אֶת הַדּוּגִית הַמַּיְמָה, וְנַחְקֹר לָדַעַת מִי הוּא זֶה הַמְשַׂחֵק בַּיָּם – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. הֵם יָרְדוּ בַּדּוּגִית; הַיַלְדָּה הַפְּעוּטָה יָרְדָה אִתָּם; וְהָאָדָם לָקַח אִתּוֹ אֶת הַקְּרִיס – פִּגְיוֹן עָקֹם וּפְתַלְתֹּל, שֶׁלַּהֲבוֹ כְּעֵין הָאֵשׁ – וַיַּפְלִיגוּ בְּמֵי נְהַר פֵּרָק. וַיְגַלְגֵּל הַיָּם אֶת מֵימָיו, הָלוֹךְ וְגַלְגֵּל אֲחוֹרַנִּית, וַיִּסְחַף אֶת הַדּוּגִית מִפִּי נְהַר פֵּרָק וַיִּשָּׂאֶנָּה מֵעֵבֶר לְסֵלַנְגּוֹר, מֵעֵבֶר לְמָלָקָה, מֵעֵבֶר לְסִינְגַפּוּר, הָלְאָה־הָלְאָה עַד הָאִי בִּינְטָנְג, וַיְהִי כְּמוֹשְׁכָהּ בִּמְשִׁיכָה.

וַיָּקָם זְקַן־הָאַשָּׁפִים וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וַיִּקְרָא בְּקוֹל: – הוֹ, חַיּוֹת, עוֹפוֹת וְדָגִים, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם תַּחַת יָדַי בִּימֵי בְּרֵאשִׁית, וָאֲלַמֶּדְכֶם לְשַׂחֵק כָּל אֶחָד בְּמִשְׂחָקוֹ שֶׁלּוֹ, מִי בָּכֶם מְשַׂחֵק בַּיָּם?

וַיֹּאמְרוּ כָּל הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים, קוֹל אֶחָד: – אָנָּא, זְקַן־הָאַשָּׁפִים, מְשַׂחֲקִים אֲנַחְנוּ כְּכָל אֲשֶׁר לִמַּדְתָּנוּ – אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי־בָנֵינוּ. אַךְ אֵין בָּנוּ אַף אֶחָד הַמְשַׂחֵק בַּיָּם.

וְיָרֵחַ גָּדוֹל וּמָלֵא עָלָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם, וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים לַזָּקֵן הַגִּבֵּן הַיּוֹשֵׁב בַּיָּרֵחַ וְטוֹוֶה חוּטִים לְחַכָּה, בָּהּ יְקַוֶּה לָצוּד אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, יוֹם אֶחָד: – הוֹ, דַּיָּג שׁוֹכֵן יָרֵחַ, הַאַתָּה זֶה מְשַׂחֵק בַּיָּם?

– לֹא – אָמַר הַדַּיָּג – טוֹוֶה אֲנִי חוּטִים לְחַכָּה, בָּהּ אָצוּד אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, יוֹם אֶחָד; אַךְ אֵין אֲנִי מְשַׂחֵק בַּיָּם. – וַיּוֹסֶף לִטְווֹת הַחוּטִים לְחַכָּתוֹ.

וְהִנֵּה יוֹשֵׁב בַּיָּרֵחַ גַם עַכְבְּרוֹשׁ אֶחָד הַמְכַרְסֵם וּמְכַלֶּה אֶת חוּטֵי הַדַּיָּג הַזָּקֵן תֵּכֶף לִטְוִיָּתָם, וַיִּפֶן זְקַן־הָאַשָּׁפִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו: – הוֹ, עַכְבְּרוֹשׁ שׁוֹכֵן־יָרֵחַ! הַאַתָּה זֶה מְשַׂחֵק בַּיָּם?

וַיֹּאמֶר הָעַכְבְּרוֹשׁ: – עָסוּק אֲנִי מִדַּי בְּכִרְסוּם הַחוּטִים, שֶׁדַּיָּג זָקֵן זֶה טוֹוֶה. אֵין אֲנִי מְשַׂחֵק בַּיָּם. – וַיּוֹסֶף לְכַרְסֵם אֶת הַחוּטִים.

וְהַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה נָשְׂאָה זְרוֹעוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת, הַחוּמוֹת וְהָרַכּוֹת, עִם צְמִידֵי־ הַצְּדָפִים הַלְּבָנִים וְהַחֲמוּדִים, אֶל עָל, וַתֹּאמֶר: – הוֹ, זְקַן־הָאַשָּׁפִים! כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אָבִי אֵלֶיךָ בִּימֵי בְּרֵאשִׁית, וַאֲנִי נִשְׁעַנְתִּי עַל כְּתֵפוֹ, בְּעוֹד בַּעֲלֵי־הַחַיִּים לוֹמְדִים אֶת מִשְׂחֲקֵיהֶם, הָלַךְ לוֹ בַּעַל־חַי שׁוֹבָב אֶחָד הַיָּמָּה, וְלֹא לָמַד אֶת מִשְׂחָקוֹ מִפִּיךָ.

וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – כַּמָּה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים הַיְלָדִים הַפְּעוּטִים הַלָּלוּ, שֶׁעֵינָם פְּקוּחָה וּלְשׁוֹנָם לֹא יַחֲרֹצוּ! מֶה הָיָה מַרְאֵה הַיְצוּר הַהוּא?

וַתֹּאמֶר הַפְּעוּטָה: – עָגֹל הָיָה וְגַם חָלָק, וְעֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן הַחוּצָה; וּבְלֶכְתּוֹ הִתְנַעְנַע מִצַּד אֶל צַד. וְשִׁרְיוֹן חָזָק לוֹ עַל גַבּוֹ.

וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – כַּמָּה חֲכָמִים וּנְבוֹנִים הַיְלָדִים הַפְּעוּטִים הַלָּלוּ, שֶׁכָּל דְּבָרָם אֱמֶת! עַתָּה יָדַעְתִּי לְאָן הָלַךְ פָּאוּ־אַמָּא. תֵּן אֶת הַמָּשׁוֹט בְּיָדִי!

וַיִּקַּח אֶת הַמָּשׁוֹט בְּיָדוֹ, אַךְ לֹא הָיָה כָּל צֹרֶךְ לַחְתֹּר, כִּי זָרְמוּ הַמַּיִם בְּלִי־הֶרֶף עַל־פְּנֵי כָּל הָאִיִּים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמָקוֹם בְּשֵׁם פּוּזָט־טָזֶק – לֶב הַיָּם – מְקוֹם הַנֶּקַע הַגָּדוֹל הַמּוֹלִיךְ מַטָּה־מָטָּה עַד לְלִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם; וּבַנֶּקַע הַזֶּה צוֹמֵחַ עֵץ־הַפְּלָאוֹת פָּאוּ־גָ’נְגִי, הוּא הָעֵץ הַמַּצְמִיחַ אֶת אֱגוֹזֵי־הַתְּאוֹמִים רַבֵּי־הַקְּסָמִים. וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים טָבַל אֶת זְרוֹעוֹ, עַד לַכָּתֵף, בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים וְהַחֲמִימִים וּמִתַּחַת לְשָׁרְשֵׁי עֵץ־הַפְּלָאוֹת נָגַע בְּגַבּוֹ הָרָחָב שֶׁל פָּאוּ־אַמָּא הַסַּרְטָן. וּפָאוּ־אַמָּא הִתְכַּוֵּץ לְמַגַּע יָדוֹ, וְכָל הַיָּם כֻּלּוֹ גָאָה וְעָלָה עַל גְּדוֹתָיו, כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ הַמַּיִם בִּקְעָרָה, בִּטְבֹל יָדְךָ בָּהֶם.

– אַח! – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – עַתָּה יָדַעְתִּי, מִי הוּא זֶה הַמְשַׂחֵק בַּיָּם. – וַיִּקְרָא בְּקוֹל: – מַה מַּעֲשֶׂיךָ, פָּאוּ־אַמָּא?

וַיַּעַן פָּאוּ־אַמָּא מִמַּעֲמַקִּים וַיֹּאמֶר: – פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הִנְנִי יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת מְזוֹנוֹתַי. פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה הִנְנִי חוֹזֵר לִמְעָרָתִי. וְעַתָּה הַנַּח לִי.

וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – אַתָּה שְׁמָעֵנִי, פָּאוּ־אַמָּא. מִדֵּי צֵאתְךָ מִמְּעָרָתְךְ, מִשְׁתַּפְּכִים מֵי־הַיָּם לְפוּזָט־טָזֶק וְכָל חוֹפֵי הָאִיִּים כֻּלָּם נֶחְשָׂפִים וְהוֹלְכִים וּדְגֵי־הָרְקָק הַקְּטַנִּים מֵתִים, וְרָגָ’ה מוֹיַנְג קַבָּן, מֶלֶךְ הַפִּילִים, רַגְלָיו נִרְפָּשׁוֹת. מִדֵּי שׁוּבְךָ לַמְּעָרָה וּבְשִׁבְתְּךָ בְּפוּזָט־טָזֶק, גּוֹאִים מֵי הַיָּם, וּמַחֲצִית הָאִיִּים הַקְּטַנִּים שׁוֹקְעִים בַּמַּיִם, וּבֵיתוֹ שֶׁל הָאָדָם מִסְתַּחֵף, וְרָגָ’ה עַבְּדְאַלְלָה, מֶלֶךְ הַתַּנִּינִים, פִּיו מִתְמַלֵּא מֵי־מֶלַח.

וַיִּצְחַק פָּאוּ־אַמָּא מִמַּעֲמַקָּיו וַיֹּאמֶר: – אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, מָה רַבָּה חֲשִׁיבוּתִי. מֵעַתָּה אֶהְיֶה יוֹצֵא שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְלֹא יִרְגְּעוּ הַמַּיִם עוֹלָמִית.

וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – לֹא אוּכַל לִכְפּוֹת עָלֶיךָ אֶת הַמִּשְׂחָק, שֶׁיָּעַדְתִּי לְךָ, פָּאוּ־אַמָּא, כִּי נִמְלַטְתָּ מִפָּנַי בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים; אַךְ אִם אֵינְךָ מְפַחֵד, עֲלֵה מִמַּעֲמַקִּים וּנְדַבֵּר דְּבָרֵינוּ.

– אֵינֶנִּי מְפַחֵד – אָמַר פָּאוּ־אַמָּא, וַיַּעַל מִמְּצוּלוֹת לְאוֹר הַיָּרֵחַ. לֹא קָם עוֹד בָּעוֹלָם עֲנָק כְּפָאוּ־אַמָּא – כִּי הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים כֻּלָם: לֹא סַרְטָן סְתָם, כִּי אִם מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים. הַקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל שִׁרְיוֹנוֹ הַגָּדוֹל נָגַע בְּחוֹף סָרָוָק; וְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי נָגַע בְּחוֹף פָּהָנְג; וְקוֹמָתוֹ גָבְהָה מֵעֲשַׁן שְׁלֹשֶׁת הָרֵי־גָעַשׁ! וּבְהִתְנַשְּׂאוֹ בֵּין עַנְפֵי עֵץ־הַפְּלָאוֹת, נִתְלַשׁ מִן הָעֵץ אֶחָד מִפֵּרוֹת־הַתְּאוֹמִים הַגְּדוֹלִים – אֱגוֹזִים דּוּ־חַרְצָנִיִּים אֵלֶּה, שֶׁבִּרְכַּת־נְעוּרִים בָּהֶם לְאוֹכְלֵיהֶם – וְהַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה רָאֲתָה אֶת הָאֱגוֹז צָף עַל יַד הַדּוּגִית, וַתִּמְשֵׁהוּ מִן הַמַּיִם, וַתָּחֶל לְפַצְּחוֹ וּלְהוֹצִיא אֶת גַּרְעִינָיו מִתּוֹכוֹ, בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל זָהָב.

– וְעַתָּה, פָּאוּ־אַמָּא – אָמַר הָאַשָּׁף – קְסֹם לָנוּ מִקְּסָמֶיךָ, וְיָדַעְנוּ, כִּי אָמְנָם בִּרְיָה חֲשׁוּבָה הִנֶּךָ.

וַיְגַלְגֵּל פָּאוּ־אַמָּא אֶת עֵינָיו, וַיַּחְתֹּר בְּרַגְלָיו, אַךְ לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לְהַעֲלוֹת דָּבָר חוּץ מִגַּלִּים בַּיָּם, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ הַסַּרְטָנִים, אַךְ סַרְטָן הָיָה כְּכָל הַסַּרְטָנִים, וּזְקַן־הָאַשָּׁפִים פָּרַץ בִּצְחוֹק.

– אֵין אַתָּה בִּרְיָה חֲשׁוּבָה כָּל־כַּךְ, עַל־אַף הַכֹּל, פָּאוּ־אַמָּא – אָמַר הָאַשָּׁף. – וְעַתָּה, הָבָה אֲנַסֶּה אֲנִי אֶת כֹּחִי. וַיַּעַשׂ בִּקְסָמָיו בְּיַד שְׂמֹאלוֹ – בָּאֶצְבַּע הַקְּטַנְטֹנֶת הָאַחַת שֶׁבְּיַד שְׂמֹאלוֹ, וְהִנֵּה – אוֹי וַאֲבוֹי, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי – נָשַׁר הַשִּׁרְיוֹן הַקָּשֶׁה, ַכָּחֹל־הַיָּרֹק־הַשָּׁחוֹר מֵעַל פָּאוּ־אַמָּא, כִּקְלִפָּה הַנּוֹשֶׁרֶת מֵעַל אֱגוֹז־הֹדּוּ זֶה, וַיִּשָּׁאֵר פָּאוּ־אַמָּא עָרֹם וָרַךְ כֻּלּוֹ – רַךְ כְּאַחַד הַסַּרְטָנִים הַקְּטַנִּים, שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים לִפְעָמִים עַל שְׂפַת הַיָּם, חֲבִיבַי וַאֲהוּבָי.

– אָכֵן חָשׁוּב אַתָּה בִּמְאֹד מְאֹד – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – הַאֲבַקֵּשׁ מֵאָדָם זֶה לְבַתְּרְךָ בְּסַכִּינוֹ? הַאֶקְרָא לְרָגָ’ה מוֹיַנְג קַבָּן, מֶלֶךְ הַפִּילִים, לְשַׁסְּעֶךָ בְּמַלְתְּעוֹתָיו? אוֹ אוּלַי אֶקְרָא לְרָגָ’ה עַבְּדְאַלְלָה, מֶלֶךְ הַתַּנִּינִים, לְנָשְׁכֶךָ?

וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי! הָשִׁיבָה לִי אֶת שִׁרְיוֹנִי הַקָּשֶׁה וּתְנֵנִי לַחְזֹר לְפוּזָט־טֶזָק, כִּי אָז אֵצֵא רַק פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה, לְהָבִיא אֶת מְזוֹנוֹתַי.

וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – לֹא, פָּאוּ־אַמָּא כִּי לֹא אָשִׁיבָה לְךָ אֶת שִׁרְיוֹנְךָ, פֶּן תִּגְדַּל וְתִתְחַזֵּק וְתִתְגָּאֶה עוֹד יוֹתֵר, וְאוּלַי תִּשְׁכַּח אֶת הַבְטָחָתְךָ וְתָשׁוּב לְשַׂחֵק בַּיָּם.

וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – מָה אֶעֱשֶׂה מֵעַתָּה? הֵן לֹא אוּכַל לְהִסָּתֵר בִּלְתִּי אִם בְּפוּזָט־טֶזָק, וְאִם אֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַאֲנִי רַךְ וְעָרֹם מֵעַתָּה, יֹאכְלוּנִי הַכְּרִישִׁים וּדְגֵי־הַכֶּלֶב. וְאִם לְפוֹזָט־טֶזָק אֵלֵךְ, וַאֲנִי רָךְ וְעָרֹם מֵעַתָּה, אַף כִּי אֵשֵׁב בּוֹ לָבֶטַח, לְעוֹלָם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וּלְהָבִיא אֶת מְזוֹנוֹתַי, וְכֹה מוֹת אָמוּת. – וַיִּפְרֹשׂ בְּרַגְלָיו וַיְקוֹנֵן.

– שְׁמַע, פָּאוּ־אַמָּא – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – אַתָּה לֹא תּוּכַל עוֹד לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק אֲשֶׁר יָעַדְתִּי לְךָ, כִּי נִמְלַטְתָּ מִיָּדִי בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים; לִרְצוֹנְךָ, אֲצַוֶּה עַל כָּל אֶבֶן וְכָל חוֹר וְכָל אֲגֻדַּת־עֵשֶׂב בַּיַּמִּים כֻּלָּם וְהָיוּ פוּזָט־טֶזָק בָּטוּחַ לְךָ וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.

וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – יָפֶה מְאֹד, אַךְ עוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר. הַבֵּט! הִנֵּה הָאָדָם, אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֶיךָ בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים. הוּא הִרְבָּה עָלֶיךָ דְבָרִים, עַל כֵּן קָצְרָה רוּחִי וָאֶבְרַח, וְרַק בּוֹ הָאָשָׁם. מַה יַּעֲשֶׂה הוּא לְמַעֲנִי?

וַיֹּאמֶר הָאָדָם: – לִרְצוֹנְךָ, אֶעֱשֶׂה בִּקְסָמַי, וְהָיוּ מְצוּלוֹת הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה גַם יַחַד לְמִשְׁכָּן לְךָ וּלְזַרְעֲךָ – כִּי אָז תּוּכַל לְהִסָּתֵר בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, כְּאֶחָת.

וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – עוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר. הַבֵּט! הִנֵּה הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר רָאַתְנִי בִּבְרִיחָתִי בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים. הִיא לֹא פָּתְחָה פִּיהָ בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כֵּן לֹא קָרָא לִי זְקַן־הָאַשָּׁפִים לָשׁוּב, וְעַל כֵּן בָּאוּנִי כָּל אֵלֶּה. מַה תַּעֲשֶׂה הִיא לְמַעֲנִי?

וַתַּעַן הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה וַתֹּאמֶר: – טוֹב הָאֱגוֹז הַזֶּה אֲשֶׁר בְּפִי לְמַאֲכָל. לִרְצוֹנְךָ, אֶעֱשֶׂה בִּקְסָמַי, וְנִתְּנוּ לְךָ מִסְפָּרַיִם אֵלֶּה, הַחַדִּים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, כִּי אָז תּוּכַל אַתָּה וְזַרְעֲךָ לֶאֱכֹל אֱגוֹזֵי־הֹדּוּ כָּאֵלֶּה מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, מִדֵּי עֲלוֹתְךָ מִן הַיָּם אֶל הַיַּבָּשָׁה; אוֹ תּוּכַל לַחְפֹּר לְךָ פוּזָט־טָזֶק, בְּמִסְפָּרַיִם אֲשֶׁר אִתְּךָ, בְּאֵין אֶבֶן אוֹ חוֹר בְּקִרְבָתְךָ; וְאִם תִּמְצָא אֶת הַקַּרְקַע קָשֶׁה מִדַּי, יוֹעִילוּ לְךָ מִסְפָּרַיִם אֵלֶּה עַצְמָם לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת בְּאַחַד הָעֵצִים.

וַיֹּאמֶר פָּאוּ־אַמָּא: – עוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר, כִּי רַךְ בְּשָׂרִי מֵעַתָּה, וּמַה יִּתְּנוּ וּמַה יּוֹסִיפוּ לִי הַמַּתָּנוֹת הַלָּלוּ? הָשִׁיבָה לִי אֶת שִׁרְיוֹנִי, הוֹ זְקַן־הָאַשָּׁפִים, כִּי אָז אֲשַׂחֵק כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי.

וַיֹּאמֶר זְקַן־הָאַשָּׁפִים: – אֲנִי אֲשִׁיבֵהוּ לְךָ, פָּאוּ־אַמָּא, לְאַחַד עָשָׂר חֳדָשִׁים בַּשָּׁנָה; אַךְ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, יָשׁוּב שִׁרְיוֹנְךָ וְיֵרַךְ, לְהַזְכִּיר לְךָ וּלְכָל זַרְעֲךָ אֶת כֹּחַ קְסָמַי, וּלְלַמֶּדְךָ מִדַּת עֲנִיווּת, פָּאוּ־אַמָּא; כִּי רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאִם תּוּכַל לְהִתְרוֹצֵץ מִתַּחַת לַמַּיִם וּבַיַּבָּשָׁה כְּאַחַת, תֶּרֶב עַזּוּתְךָ; וְאִם תּוּכַל לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים וּלְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים וְלִנְקֹב חוֹרִים בְּמִסְפָּרֶיךָ, תַּחְמֹד כָּל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ, פָּאוּ־אַמָּא.

וַיַּחְשֹׁב פָּאוּ־אַמָּא רֶגַע קָט וַיֹּאמֶר: – עַתָּה הֶחְלַטְתִּי בַּדָּבָר. אֲנִי אֲקַבֵּל אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת כֻּלָּן.

וַיִּקְסֹם זְקַן־הָאַשָּׁפִים בְּיַד יְמִינוֹ – בְּכָל חֲמֵשׁ הָאֶצְבָּעוֹת אֲשֶׁר בְּיַד יְמִינוֹ, וְהִנֵּה – אוֹי וַאֲבוֹי, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי! – הִצְטַמֵּק פָּאוּ־אַמָּא וַיִּקְטַן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד כִּי לָאַחֲרוֹנָה נוֹתַר רַק סַרְטָן קָט וְיָרֹק, שָׁט בְּתוֹךְ הַמַּיִם, בְּצַד הַדּוּגִית, וְהוּא מִתְחַנֵּן בְּקוֹל חֲרִישִׁי: – תְּנוּ לִי אֶת הַמִּסְפָּרַיִם!

וַתִּמְשֵׁהוּ הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה מִן הַמַּיִם וַתְּשִׂימֵהוּ עַל כַּף יָדָהּ הַקְּטַנָּה וְהַחוּמָה, וַתַּנִּיחֵהוּ בְּתַחְתִּית הַדּוּגִית וַתִּתֵּן לוֹ אֶת מִסְפָּרֶיהָ. וַיְנוֹפֵף אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת, וַיִּפְתְּחֵם וַיִּסְגְּרֵם שׁוּב וָשׁוּב, וַיֹּאמֶר: – יָכוֹל אֲנִי לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים. יָכוֹל אֲנִי לְפַצֵּחַ קְלִפּוֹת. יָכוֹל אֲנִי לִנְקֹב חוֹרִים. יָכוֹל אֲנִי לְטַפֵּס בָּעֵצִים, יָכוֹל אֲנִי לִנְשֹׁם בָּאֲוִיר הַיָּבֵשׁ, וְיָכוֹל אֲנִי לִמְצֹא פוּזָט־טֶזָק בָּטוּחַ מִתַּחַת לְכָל אֶבֶן. לֹא יָדַעְתִּי, מָה רַבָּה חֲשִׁיבוּתִי. קוּן?

– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים, וַיִּצְחַק וַיְבָרְכֵהוּ. וַיִּצְנַח פָּאוּ־אַמָּא הַקָּט מִן הַדּוּגִית הַמַּיְמָה. וְכֹה זָעִיר נַעֲשָׂה פָּאוּ־אַמָּא, עַד כִּי הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לְהִסְתַּתֵּר בְּצֵל עָלֶה כָּמוּשׁ עַל הָאָרֶץ אוֹ מִתַּחַת לְקוֹנְכִיָּה רֵיקָה עַל קַרְקַע הַיָּם.

– הֲטוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּעֵינֶיךָ? – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים.

– כֵּן – אָמַר הָאָדָם. אַךְ עָלֵינוּ לָשׁוּב לְפֵרָק, וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה. לוּ חִכִּינוּ עַד צֵאת פָּאוּ־אַמָּא מִפּוּזָט־טֶזָק וְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, כִּי אָז נְשָׂאוּנוּ הַמַּיִם, בְּלִי עָמָל וָטֹרַח.

– אַךְ עָצֵל הִנְּךָ – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – וְגַם בָּנֶיךָ יִהְיוּ עֲצֵלִים כָּמוֹךָ. לֹא יִהְיוּ עֲצֵלִים כְּמוֹהֶם בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲצַלְתּוֹנִים יִקְרְאוּ לָהֶם – כִּי בַּעֲצַלְתַּיִם יִנְהֲגוּ. – וַיִּשָּׂא אֶת אֶצְבָּעוֹ אֶל מוּל הַיָּרֵחַ וַיֹּאמֶר: – הוֹ, דַּיָּג שׁוֹכֵן־יָרֵחַ, הִנֵּה הָאָדָם הַזֶּה עָצֵל מִדַּי לְהָשִׁיט אֶת דּוּגִיתוֹ הַבַּיְתָה. מְשֹׁךְ אֶת דּוּגִיתוֹ בְּחַכָּתְךָ, דַּיָּג.

– לֹא – אָמַר הָאָדָם. – אִם זֶה גוֹרָלִי, לְהִתְעַצֵּל כָּל יָמַי, יַעַבְדֵנִי נָא הַיָּם פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, לְעוֹלָם וָעֶד, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטִים.

וַיִּצְחַק זְקַן־הָאַשָּׁפִים וַיֹּאמֶר: – פָּיָא קוּן.

וַיֶּחְדַּל הָעַכְבְּרוֹשׁ יוֹשֵׁב־הַיָּרֵחַ לְכַרְסֵם אֶת הַחַכָּה. וַיַּשְׁלֵךְ הַדַּיָּג אֶת חַכָּתוֹ לְמַטָּה, עַד אֲשֶׁר נָגְעָה בְּמֵי הַיָּם, וַיִּמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת כָּל הַיָּם הֶעָמֹק, מֵעֵבֶר לָאִי בִּינְטַנְג, מֵעֵבֶר לְסִינְגַפּוּר, מֵעֵבֶר לְמָלָקָה, מֵעֵבֶר לְסֵלַנְגּוֹר, עַד אֲשֶׁר הוּטְלָה הַדּוּגִית שׁוּב לְפִי הַנָּהָר פֵּרָק.

– קוּן? – אָמַר הַדַּיָּג שׁוֹכֵן־הַיָּרֵחַ.

– פָּיָא קוּן – אָמַר זְקַן־הָאַשָּׁפִים. – וּמֵעַתָּה תִּמְשֹׁךְ אֶת הַיָּם בְּחַכָּתְךָ, פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם וּפַעֲמַיִם בַּלַּיְלָה, לְעוֹלָם וָעֶד, וְלֹא יִצְטָרְכוּ דַיָּגֵי־הָעֲצַלְתּוֹנִים לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטֵיהֶם. אַךְ הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר, לֹא לְהֵחָפֵז וְלֹא לִמְשֹׁךְ בְּחָזְקָה, וָלֹא – אֶקְסֹם גַּם לְךָ, כַּאֲשֶׁר קָסַמְתִּי לְפָּאוּ־אַמָּא.

וַיָּשׁוּטוּ כֻּלָּם יַחַד בִּנְהַר פֵּרָק וַיַגִּיעוּ הַבַּיְתָה, וַיַּעֲלוּ עַל יְצוּעֵיהֶם לִישֹׁן, חֲבִיבַי וַאֲהוּבָי.

וְעַתָּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה מוֹשֵׁךְ הַיָּרֵחַ תָּמִיד אֶת מֵי הַיָּם, מַעְלָה וּמָטָּה – גֵּאוּת וָשֶׁפֶל נִקְרָא לְאֵלֶּה. יֵשׁ וְהַדַּיָג שוֹכֵן־הַיָּרֵחַ אָץ וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַיָּם בְּחָזְקָה – אֲזַי יָבוֹאוּ עָלֵינוּ שִׁטְפוֹנוֹת־הָאָבִיב. וְיֵשׁ וְהוּא מוֹשֵׁךְ בַּעֲצַלְתַּיִם – אֲזַי תָּבוֹא הַבַּצֹּרֶת; אַךְ כִּמְעַט תָּמִיד הוּא נִזְהָר לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ זְקַן־הָאַשָּׁפִים.

וּפָאוּ־אַמָּא? כִּי תִּתְהַלְּכוּ עַל שְׂפַת־הַיָּם, רָאֹה תִּרְאוּ, וְהִנֵּה כָּל יְלָדָיו הַפְּעוּטִים שֶׁל פָּאוּ־אַמָּא תָּרִים לָהֶם מִפְלָט תַּחַת כָּל אֶבֶן וַאֲגֻדַּת־עֵשֶׂב עַל הַחוֹלוֹת. תִּרְאוּ אוֹתָם מְנוֹפְפִים אֶת מִסְפָּרֵיהֶם הַקְּטַנִּים; וְיֵשׁ אֲרָצוֹת בָּעוֹלָם, שָׁם יִשְׁכְּנוּ כָּל יְמֵיהֶם בַּיַּבָּשָׁה, וְטִפְּסוּ עַל הַדְּקָלִים וְאָכְלוּ אֱגוֹזֵי־הֹדּוּ, כְּכָל אֲשֶׁר הִבְטִיחָה הַיַּלְדָּה הַפְּעוּטָה. אַךְ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה שׂוּמָה עַל כָּל יַלְדֵי פָּאוּ־אַמָּא לְהַשִּׁיר אֶת שִׁרְיוֹנֵיהֶם הַקָּשִׁים וְלַחְשׂף אֶת בְּשָׂרָם הָרַךְ – לְהַזְכִּיר לָהֶם כֹּחַ מַעֲשָׂיו שֶׁל זְקַן־הָאַשָּׁפִים, עַל כֵּן לֹא הוֹגֵן הַדָּבָר לַהֲרֹג אוֹ לָצוּד אֶת יַלְדֵי פָּאוּ־אַמָּא, בַּאֲשֶׁר הִתְנַהֵג פָּאוּ־אַמָּא הַזָּקֵן בְּגַסּוּת טִפְּשִׁית, לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים.

וְעוֹד זֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעת, כַּמָּה כּוֹעֲסִים יַלְדֵי פָאוּ־אַמָּא עַל כָּל הַמוֹצִיאָם מִן הַפּוּזָט־טֶזָק הַזָּעִיר שֶׁלָּהֶם וּמְבִיאָם הַבַּיְתָה בְּתוֹךְ צְלוֹחִיּוֹת־שִׁמּוּרִים. עַל כֵּן יִצְבְּטוּכֶם בְּמִסְפָּרֵיהֶם, וּרְאוּיִים אַתֶּם לְעֹנֶשׁ זֶה!