שָׁבוּעַ לְאַחַר שֶׁנִּכְשְׁלָה טָפִימֵי מֶטָלוּמֵי (אָנוּ נוֹסִיף לִקְרֺא לָהּ טָפִי, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי) בְּעִנְיַן הַחֲנִית שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהּ וְהָאִישׁ הַזָּר וּמִכְתַּב־הַצִּיּוּרִים וְכֻלֵּי, יָצְאָה שׁוּב לְצֵיד שִׁבּוּטוֹת עִם אַבָּא שֶׁלָּהּ. אִמָּא שֶׁלָּהּ בִּקְשָׁה שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת וְתַעֲזֺר לָהּ לִתְלוֹת אֶת עוֹרוֹת־הַחַיּוֹת עַל מוֹטוֹת־הַיִּבּוּשׁ הַגְּדוֹלִים מִחוּץ לִמְעָרָתָם – מְעָרָה מִתְּקוּפַת־הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה, אַךְ טָפִי הִתְחַמְּקָה בְּהַשְׁכָּמַת הַבֺּקֶר וְיָרְדָה אֶל אָבִיהָ, וְהָיוּ עוֹסְקִים בְּדָיִג. בִּמְהֵרָה הִתְחִילָה צוֹחֶקֶת, וְאַבָּא שֶׁלָּהּ אָמַר: – אַל תִּשְׁתַּטִּי, תִּינוֹקֶת.

– אַךְ כְּלוּם לֺא הָיָה זֶה עִנְיָן! – אָמְרָה טָפִי. – כְּלוּם לֺא תִּזְכֺּר, אֵיךְ נִפַּח רֺאשׁ־הָאַלּוּפִים אֶת לְחָיָיו, וְכַמָּה מְגֻחָךְ הָיָה מַרְאֵה הַזָּר הַנֶּחְמָד, וְהַטִּיט בְּשַׂעֲרוֹתָיו?

– ו‏ַדַּאי זוֹכֵר אֲנִי – אָמַר טֶגוּמֵי, – הָיָה עָלַי לְשַׁלֵּם שְׁנֵי עוֹרוֹת־צְבָאִים – עוֹרוֹת רַכִּים עִם צִיצִיּוֹת – לָאִישׁ הַזָּר, גְּמוּל כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לוֹ.

– אֲנַחְנוּ לֺא עָשִׂינוּ כְּלוּם – אָמְרָה טָפִי. –זֶה עָשׂוּ אִמָּא שֶׁלִּי וְיֶתֶר הַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת־הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה – וְהַטִּיט.

– לֺא נְדַבֵּר עוֹד בְּעִנְיָן זֶה – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – נִסְעַד פַּת־צָהֳרָיִם.

טָפִי לָקְחָה עֶצֶם וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמְכַרְסֶמֶת אוֹתָהּ, דּוֹמֶמֶת כְּעַכְבְּרוֹשׁ מֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת שְׁלֵמוֹת, בְּעוֹד אַבָּא שֶׁלָּהּ שׂוֹרֵט בְּשֵׁן שֶׁל כָּרִישׁ בְּפִסּוֹת שֶׁל קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה. אֲזַי אָמְרָה: – אַבָּא, עָלְתָה בְּדַעְתִּי שֶׁלִּי אַפְתָּעָה, שֶׁכֻּלָּהּ סוֹד. אַתָּה פְּתַח פִּיךָ בְּקוֹל – כָּל קוֹל שֶׁהוּא.

– אָ! אָמַר טֶגוּמֵי. – כְּלוּם דַּי בְּכָךְ, בְּתוֹרַת הַתְחָלָה? – כֵּן – אָמְרָה טָפִי. – אַתָּה דוֹמֶה מְאֺד לְשִׁבּוּטָה, בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹעֶרֶת אֶת פִּיהָ. אֱמֺר זֺאת שֵׁנִית, בְּבַקָּשָׁה.

– אָ! אָ! אָ! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – אַל תִּתְחַצְּפִי, בִּתִּי. – אֲנִי לֺא מִתְכַּוֶּנֶת לְהִתְחַצֵּף, בְּחַיַּי – אָמְרָה טָפִי. – זֶה שַׁיָּךְ לְאַפְתָּעַת־הַסּוֹד שֶׁעָלְתָה בְּדַעְתִּי שֶׁלִּי. אָנָּא, אַבָּא, אֱמֺר: אָ! וְהַשְׁאֵר פִּיךָ פָּתוּּחַ בְּסוֹפוֹ, וּמְסֺר לְיָדִי שֶׁן־כָּרִישׁ זוֹ. רְצוֹנִי לְצַיֵּר פֶּה שֶׁל דַּג־שִׁבּוּטָה, שֶׁהוּא פָּעוּר לָרְוָחָה.

– לְשֵׁם מָה? – שָׁאַל אַבָּא שֶׁלָּהּ. – כְּלוּם אֵינְךָ מֵבִין? – אָמְרָה טָפִי וְהוֹסִיפָה לִשְׂרֺט בִּקְלִפַּת־הָעֵץ. – זֺאת תִּהְיֶה אַפְתָּעַת־סוֹד שֶׁלָּנוּ.

כְּשֶׁאֲצַיֵּר דַּג־שִׁבּוּטָה פּוֹעֵר פִּיהוּ בַּפִּיחַ שֶׁעַל גַּבֵּי מְעָרָתֵנוּ מֵאֲחוֹרֶיהָ – אִם לֺא אִכְפַּת לְאִמָּא שֶׁלִּי – יַזְכִּיר לְךָ קוֹל אָ זֶה. אֲזַי נוּכַל לְהַעֲמִיד פָּנִים, שֶׁאֲנִי זֺאת קָפַצְתִּי מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְעָשִׂיתִי לְךָ אַפְתָּעָה בְּקוֹל־נַהַם זֶה, כְּמָה שֶׁעָשִׂיתִי בְּבִצַּת הַבֵּיבָרִים, בְּחֺרֶף שֶׁל אִשְׁתַּקַּד.

– בֶּאֱמֶת? – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ בְּרָב עִנְיָן. – הַמְשִׁיכִי, טָפִי. – הוֹי, שֶׁבֶר! – אָמְרָה טָפִי. – אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְצַיֵּר דַּג־שִׁבּוּטָה בִּשְׁלֵמוּתוֹ, אַךְ יְכוֹלָה אֲנִי לְצַיֵּר מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לְפֶה שֶׁל דַּג־שִׁבּוּטָה. כְּלוּם לֺא רָאִיתָ, אֵיךְ הֵם עוֹמְדִים עַל רָאשֵׁיהֶם, תְּקוּעִים בַּטִּיט? נִיחָא, הִנֵּה כְּמוֹ דַג־שִׁבּוּטָה (נוּכַל לְהַעֲמִיד פָּנִים, שֶׁצֻּיַּר לְכָל פְּרָטָיו). הֲרֵי זֶה הַפֶּה שֶׁלּוֹ וְרוֹצֶה לוֹמַר: אָ. וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– זֶה לֺא רַע – אָמַר טֶגוּמֵי וְשָׂרַט גַּם הוּא בְּפִסַּת קְלִפַּת־הָעֵץ שֶלּוֹ; – אֲבָל, שָׁכַחְתְּ¹ אֶת הַמָּשׁוֹשׁ, הַתָּלוּי לוֹ עַל פִּיהוּ.

– אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְצַיֵּר, אַבָּא. – אֵין לָךְ צֺרֶךְ לְצַיֵּר מִמֶּנּוּ דָבָר חוּץ מִפֶּתַח פִּיו וְהַמָּשׁוֹשׁ מֵעָלָיו. כִּי אָז נֵדַע, שֶׁדַּג־שִׁבּוּטָה הִנֵּהוּ, כִּי לָאוֹקוּנוּס וְלַשֶּׁמֶק אֵין מְשׁוֹשִׁים. הַבִּיטִי פֺּה, טָפִי, וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– כָּעֵת אַעְתִּיק אֶת צִיּוּרְךָ – אָמְרָה טָפִי. – כְּלוּם תָּבִין זֺאת לְמַרְאֵה עַיִן? וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– וַדַּאי וּוַדַּאי – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – וְאֶהְיֶה מֻפְתָּע לֺא פָּחוֹת, כְּשֶׁאֶרְאֶנָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּאִלּוּ רְאִיתִיךְ קוֹפֶצֶת מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הָעֵצִים וְאוֹמֶרֶת אָ! – וְעַתָּה הַשְׁמִיעֵנִי קוֹל אַחֵר – אָמְרָה טָפִי בְּגַאֲוָה רַבָּה.

– יָא! אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, בְּקוֹל רָם מְאֺד. – הְמְ – אָמְרָה טָפִי – אַךְ זֶה קוֹל מְשֻׁנֶּה. אָ – זֶה הַפֶּה שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה, אַךְ מַה נַּעֲשֶׂה בַּקּוֹל הֶחָדָשׁ? יָ!

– הֲרֵי זֶה דוֹמֶה מְאֺד לְקוֹל הַיּוֹצֵא מִפִּי דַג־הַשִּׁבּוּטָה. הָבָה נְצַיֵּר עוֹד חֵלֶק קָטָן שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה וּנְחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים יַחַד – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. גַּם הוּא הִתְלַהֵב לֺא מְעַט.

– לֺא, אִם נְחַבֵּר אוֹתָם יַחַד, אֶשְׁכַּח אֲנִי הַכֺּל. מוּטָב לְצַיֵּר אוֹתָם לְחוּד. צַיֵּר אֶת זְנָבוֹ. אִם הוּא עוֹמֵד עַל הָרֺאשׁ, הֲרֵי עוֹלֶה הַזָּנָב לְמַעְלָה. חוּץ מִזֶּה, קַל לִי יוֹתֵר מִכֺּל לְצַיֵּר זְנָבוֹת – אָמְרָה טָפִי!

– רַעְיוֹן מֻצְלָח – אָמַר טֶגוּמֵי. – הֲרֵי זְנָבוֹ שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה. לְהַזְכִּיר לָךְ קוֹל יָ. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

כָּעֵת אֲנַסֶּה אֲנִי – אָמְרָה טָפִי. – זְכֺר, שֶׁלֺּא יְכוֹלָה אֲנִי לְצַיֵּר כָּמוֹךָ, אַבָּא. כְּלוּם מַסְפִּיק שֶׁאֲצַיֵּר רַק הַחֵלֶק הַסָּדוּק שֶׁל הַזָּנָב? וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

אַבָּא שֶׁלָּהּ נִעְנַע בְּרֺאשׁוֹ, וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ מֵרֺב הִתְפָּעֲלוּת. – זֶה נֶחְמָד – אָמְרָה טָפִי. – וְעַתָּה הַשְׁמִיעֵנִי קוֹל אַחֵר, אַבָּא.

– סָא! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, בְּקוֹל רָם מְאֺד. – אֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה – אָמְרָה טָפי. – אַתָּה פּוֹתֵחַ פִּיךָ כְּבֵיצָה סְגַלְגַּלָּה אוֹ כָּאֶבֶן הַזֺּאת. עַל כֵּן תַּסְפִּיק לָנוּ בֵּיצָה אוֹ אֶבֶן.

– לֺא תָּמִיד נוּכַל לִמְצֺא בֵּיצִים אוֹ אֲבָנִים. יִהְיֶה עָלֵינוּ לִשְׂרֺט מַשֶּׁהוּ סְגַלְגַּל בְּדוֹמֶה לָזֶה. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– בְּחַיַּי! אָמְרָה טָפִי, – כַּמָּה קוֹלוֹת צִיַּרְנוּ בִּתְמוּנוֹת – פֶּה שֶׁל דַּג־הַשִּׁבּוּטָה, זָנָב שֶׁל הַשִּׁבּוּטָה, וְאֶבֶן! עַתָּה הַשְׁמִיעֵנִי עוֹד קוֹל אֶחָד, אַבָּא.

– שְׁ – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, בְּקַמְּטוֹ אֶת מִצְחוֹ, אַךְ טָפִי הָיְתָה נִרְגָּשָׁה מִדַּי וְלֺא הִשְׁגִּיחָה בְּכָךְ. – אֵין לְךָ דָבָר קַל מִזֶּה – אָמְרָה וְשָׂרְטָה בִּקְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה.

– אִי, מָה? – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – רָצִיתִי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְצָרִיךְ שֶׁיְּהִי שֶׁקֶט.

– אַף־עַל־פִּי־כֵן, הִשְׁמַעְתָּ קוֹל. הֲרֵי זֶה קוֹל שְׁפִיפוֹן עֲלֵי דֶרֶךְ, אַבָּא, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְלֺא רוֹצֶה שֶׁיַּפְרִיעוּ לוֹ. נְצַיֵּר קוֹל שְׁ זֶה בִּדְמוּת שְׁפִיפוֹן. כָּךְ יִהְיֶה יָפֶה? – וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– רוֹאֶה אַתָּה – אָמְרָה לְאַבָּא שֶׁלָּהּ – זוֹהִי אַפְתָּעַת־סוֹד עוֹד אַחַת. כְּשֶׁתְּצַיֵּר שְׁפִיפוֹן שׁוֹרֵק לְיַד הַדֶּלֶת שֶׁל מְעָרָתְךָ הָאֲחוֹרִית הַקְּטַנָּה, בַּמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מְתַקֵּן אֶת חֲנִיתוֹתֶיךָ, אֵדַע, שֶׁאַתָּה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת; וַאֲנִי אֶכָּנֵס בְּשֶׁקֶט, כָּעַכְבָּר הַזֶּה. וָאִם תְּצַיְּרוֹ² עַל עֵץ לְיַד הַנָּהָר בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה צָד דָּגִים, אֵדַע שֶׁרוֹצֶה אַתָּה, כִּי אֶתְהַלֵּךְ בְּשֶׁקֶט כְּשִׁבְעָה עַכְבָּרִים, כְּדֵי שֶׁלֺּא תִּרְעַשׁ אַדְמַת הַחוֹף מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַי.

– נָכוֹן מְאֺד – אָמַר טֶגוּמֵי. – וּמִשְׂחָק זֶה חָשׁוּב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁאַתְּ מְשַׁעֶרֶת. טָפִי יַקִּירָתִי, נִדְמֶה לִי, שֶׁבַּת אַבָּא שֶׁלָּךְ מָצְאָה אֶת הַמְּצִיאָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר, מֵאָז הֵחֵל שֵׁבֶט טֶגוּמֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁן־הַכָּרִישׁ בִּמְקוֹם אַבְנֵי חַלָּמִישׁ, לְחֻדֵּי חֲנִיתוֹתָיו.

סָבוּר אֲנִי, שֶׁגִּלִּינוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל בְּכָל סוֹדוֹת הָעוֹלָם.

– הָא כֵּיצַד? – אָמְרָה טָפִי, וְעֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ מֵרֺב הִתְרַגְּשׁוּת.

– אֲנִי אַרְאֶה לָךְ – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ – מַה שֵּׁם קוֹרְאִים בְּנֵי טֶגוּמֵי לְמַיִם, בִּלְשׁוֹנָם?

– יָא, כַּמּוּבָן, וְכֵן יִקְרְאוּ גַם לְנָהָר – כְּמוֹ וַגַּאי־יָא – הַנָּהָר וַגַּאי.

– מָה הֵם הַמַּיִם הָרָעִים, שֶׁאַתְּ שׁוֹתָה וְהֵם מְבִיאִים עָלַיִךְ אֶת הַקַּדַּחַת – הַמַּיִם הַשְּׁחוֹרִים – מֵי הַבִּצָּה? – אָי, כַּמּוּבָן.

– כָּעֵת הַבִּיטִי – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – נָנִיחַ, שֶׁאַתְּ רוֹאָה אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה שְׂרוּטִים בְּצַד אֲגַם בְּבִצַּת־הַבֵּיבָרִים? וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– דַּג־הַשִּׁבּוּטָה וְהַזָּנָב שֶׁלּוֹ. שְׁנֵי קוֹלוֹת כְּאֶחָד! אָי, מַיִם רָעִים – אָמְרָה טָפִי. – כַּמּוּבָן, שֶׁלֺּא אֶשְׁתֶּה אֵלֶּה הַמַּיִם, כִּי אֵדַע שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁרָעִים הֵם".

– אֲבָל יִתָּכֵן, שֶׁלֺּא אֶהְיֶה קָרוֹב לַמַּיִם, כְּלָל. יִתָּכֵן, שֶׁאֶרְחַק מֶרְחָק רַב, לָצוּד צַיִד, וּבְכָל זֺאת

* * *

– וּבְכָל זֺאת, יִהְיֶה הַדָּבָר דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד כָּאן וְאוֹמֵר: “שְׂאִי רַגְלַיִךְ, טָפִי, וָלֺא – תָּבוֹא עָלַיִךְ הַקַּדַּחַת”. וְכָל זֶה בִּתְמוּנָה אַחַת שֶׁל דַּג־שִׁבּוּטָה וְזָנָב שֶׁל דָּג! הוֹ, אַבָּא, נְמַהֵר וּנְסַפֵּר לְאִמָּא! – וְטָפִי כִּרְכְּרָה וּפִזְּזָה סְבִיבוֹ.

– עֲדַיִן לֺא – אָמַר טֶגוּמֵי – נַמְתִּין עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹד מַשֶּׁהוּ. נַחֲשֺׁב בַּדָּבָר. “אָי” פֵּרוּשׁוֹ מַיִם רָעִים. וְ“שַׁס” בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי, פֵּרוּשׁוֹ תַּבְשִׁיל עַל הָאֵשׁ, לֺא כֵן? וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– כֵּן, שְׁפִיפוֹן וְאֶבֶן – אָמְרָה טָפִי. – וּפֵרוּשׁוֹ: הַסְּעוּדָה כְּבָר הֻתְקְנָה. כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹת אֵלֶּה שְׂרוּטִים עַל עֵץ, תֵּדַע שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָבוֹא אֶל הַמְּעָרָה. וְכֵן גַּם אָנִי.> – חֲבִיבָתִי וְיַקִּירָתִי! – אָמַר טֶגוּמֵי. – גַּם זֶה נָכוֹן. אַךְ הַמְתִּינִי עוֹד רֶגַע קַל. רוֹאֶה אֲנִי קֺשִׁי בַּדָּבָר.

“שַׁס” פֵּרוּשׁוֹ: “בּוֹא לֶאֱכֺל פַּת־צָהֳרַיִם”, אֲבָל שַׁז" פֵּרוּשׁוֹ: הַמּוֹטוֹת, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים עֲלֵיהֶם אֶת עוֹרוֹת־הַחַיּוֹת, לְיַבְּשָׁם.

– מוֹטוֹת אֲרוּרִים! – אָמְרָה טָפִי. – כַּמָּה שְׂנוּאָה עָלַי עֲבוֹדָה זוֹ, לִתְלוֹת עֲלֵיהֶם עוֹרוֹת כְּבֵדִים, חַמִּים, שְׂעִירִים, אִלּוּ צִיַּרְתָּ אֶת הַשְּׁפִיפוֹן עִם הָאֶבֶן, וְסָבַרְתִּי, שֶׁפֵּרוּשָׁם פַּת־צָהֳרַיִם, וּבָאתִי מִן הַיַּעַר וּמָצָאתִי, שֶׁפֵּרוּשָׁם לַעֲזֺר לְאִמָּא, לִתְלוֹת אֶת הָעוֹרוֹת עַל הַמּוֹטוֹת, לְיַבְּשָׁם, מֶה הָיִיתִי עוֹשָׂה?

– הָיִית³ כּוֹעֶסֶת. וְגַם אִמָּא הָיְתָה כּוֹעֶסֶת. עָלֵינוּ לְצַיֵּר תְּמוּנָה חֲדָשָׁה לְ“שַׁז”. עָלֵינוּ לְצַיֵּר שְׁפִיפוֹן מְנֻמָּר, שֶׁשּׁוֹרֵק “שׁ–שׁ” וּנְדַמֶּה בְּנַפְשֵׁנוּ, שֶׁהַשְּׁפִיפוֹן הַפָּשׁוּט שׁוֹרֵק רַק “שׁשׁשׁשׁ”.

– אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֶל נָכוֹן, אֵיךְ לְנַקֵּד אֶת הַשְׁפִיפוֹן, שֶׁיִּהְיֶה מְנֻמָּר – אָמְרָה טָפִי. – וְאֶפְשָׁר, שֶׁלֺּא יִהְיֶה לְךָ פְּנַאי, וְאַתָּה תִּשְׁכַּח לִשְׂרֺט אֶת הַנְּקֻדּוֹת, וַאֲנִי אֶחֱשֺׁב שֶׁזֶּה “שַׁס”, בִּמְקוֹם “שַׁשׂ”, וְאִמָּא תִּתְפֺּס אוֹתִי, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. לֺא! מוּטָב שֶׁנְּצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁל הַמּוֹטוֹת הַגְּבֺהִים, הַנִּבְזִים, כְּמוֹ שֶׁהֵם, וְלֺא תִּפֺּל טָעוּת כָּל־שֶׁהִיא. אֲנִי אָשִׂים אוֹתָם בְּצַד הַשְּׁפִיפוֹן הַשּׁוֹרֵק וַאֲכַסֶּה בְּעוֹר שֶׁל חַיָּה. הַבִּיטָה! – וְהִיא צִיְּרָה כְּדִלְקַמָּן.

– זֶה וַדַּאי בָּרוּר יוֹתֵר. וּבֶאֱמֶת זֶה דוֹמֶה מְאֺד לַמּוֹטוֹת, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים עֲלֵיהֶם אֶת הָעוֹרוֹת לְיַבְּשָׁם – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ בִּצְחוֹק. – עַתָּה אַשְׁמִיעֵךְ קוֹל חָדָשׁ. אֲנִי אֺמַר “שׁוֹ”. זוֹהִי חֲנִית בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי, טָפִי. – וְהוּא מִלֵּא פִּיו צְחוֹק.

– אַל תִּלְעַג לִי – אָמְרָה טָפִי, בְּזָכְרָהּ אֶת מִכְתַּב־הַצִּיּוּרִים שֶׁלָּהּ וְאֶת הַטִּיט בְּשַׂעֲרוֹת הָאִישׁ הַזָּר. – אַתָּה תְּצַיֵּר זֺאת, אַבָּא.

– הַפַּעַם לֺא נְצַיֵּר בֵּיבָרִים וְלֺא הָרִים, אִי? – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, – אֲנִי אֲצַיֵּר רַק קַו יָשָׁר, לְסִמַּן הַחֲנִית שֶׁלִּי, – וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

אֲפִלּוּ אִמָּא לֺא תָּבוֹא לִכְלַל טָעוּת וְלֺא תַּחֲשֺׁב שֶׁנֶּהֱרַגְתִּי. – אָנָּא אַל תִּתְלוֹצֵץ, אַבָּא. אַתָּה מַזְכִּיר לִי דְבָרִים לֺא נְעִימִים. הַשְׁמִיעֵנִי נָא עוֹד קוֹלוֹת. הִפְלֵאנוּ לַעֲשׂוֹת עַד כֺּה.

הְמְ־ם! – אָמַר טֶגוּמֵי וְנָשָׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם. – נֺאמַר “שַׁח”. פֵּרוּשׁוֹ, בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי, שָׁמָיִם.

טָפִי צִיְּרָה אֶת הַשְּׁפִיפוֹן וְאֶת הַמּוֹט, אַךְ הִפְסִיקָה תֵּכֶף. – עָלֵינוּ לְצַיֵּר תְּמוּנָה חֲדָשָׁה לְקוֹל זֶה שֶׁבַּסּוֹף, לֺא כֵן?

– שַׁח־ח־ח־ח! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – הֲרֵי זֶה כְּקוֹל הַבֵּיצָה הַנִּשְׁפֶּכֶת. – וּבְכֵן אוּלַי נְצַיֵּר בֵּיצָה סְגַלְגַּלָּה וְדַקָּה, וְנַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ זוֹ צְפַרְדֵּעַ, שֶׁלֺּא אָכְלָה דָבָר בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.

– לְ־לֺא! – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – אִם נְצַיֵּר אוֹתָהּ בְּחִפָּזוֹן, יִתָּכֵן שֶׁנִּטְעֶה וְנַחְשֺׁב, שֶׁזּוֹהִי הַבֵּיצָה הַסְּגַלְגַּלָּה עַצְמָהּ. שַׁח־ח־ח! אֲנִי אֺמַר לַךְ, מַה נַּעֲשֶׂה. אֲנַחְנוּ נִפְתַּח חוֹר קָטָן בִּקְצֵה הַבֵּיצָה הַסְּגַלְגַּלָּה, לְהַרְאוֹת כֵּיצַד הִיא נִשְׁפֶּכֶת וּמְחַרְחֶרֶת, חְ־חְ־חְ. בְּצוּרָה זוֹ. – וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– הֶאָח, מַה נֶּחְמָד! יָפֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצְּפַרְדֵּעַ דַּקָּה. הַמְשִׁיכָה – אָמְרָה טָפִי.

אַבָּא שֶׁלָּהּ הִמְשִׁיךְ אֶת הַצִּיּוּר, וְיָדוֹ רָעֲדָה מֵרֺב הִתְרַגְּשׁוּת. הוּא הִמְשִׁיךְ, עַד שֶׁיָּצָא מִתַּחַת יָדוֹ הַצִּיּוּר דִּלְקַמָּן.

– אַל תַּבִּיטִי בָּעֲנָנִים, טָפִי – אָמַר אֵלֶיהָ. – נַסִּי לִמְצֺא אֶת פֵּרוּשׁוֹ בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי. אִם תִּמְצְאִי, הֲרֵי שֶׁנִּתְגַּלָּה לָנוּ הַסּוֹד.

– שְׁפִיפוֹן – בֵּיצָה שְׁפוּכָה – זְנַב הַשִּׁבּוּטָה וּפִי הַשִּׁבּוּטָה – אָמְרָה טָפִי.

– שַׁחְיָא. מֵי־שָׁמָיִם. גֶּשֶׁם. – בְּרֶגַע זֶה נָפַל נֵטֶף עַל יָדָהּ, כִּי הָיָה הַיּוֹם מְעֻנָּן. – הוֹ, אַבָּא, גֶּשֶׁם יוֹרֵד. הַאֻמְנָם זֺאת נִתְכַּוַּנְתָּ לוֹמַר לִי?

– כַּמּוּבָן – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – וְאָמַרְתִּי לָךְ זֺאת בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי, לֹא כֵן?

– סְבוּרָה אֲנִי, שֶׁהָיִיתִי תּוֹפֶסֶת זֺאת כְּרֶגַע. אַךְ נֵטֶף־גֶּשֶׁם זֶה נָתַן לִי בִּטָּחוֹן גָּמוּר בַּדָּבָר. מֵעַתָּה זֺאת אֶזְכֺּר תָּמִיד. “שַׁחְיָא” פֵּרוּשׁוֹ גֶשֶׁם, אוֹ “בִּמְהֵרָה יֵרֵד גֶּשֶׁם”. הוֹ, אַבָּא! – הִיא קָמָה וְרָקְדָה סְבִיבוֹ – נְשַׁעֵר, שֶׁהָלַכְתָּ לִפְנֵי שֶׁנִּתְעוֹרַרְתִּי וְצִיַּרְתָּ “שַׁח־יָא” בְּפִיחַ עַל הַכֺּתֶל, אֲזַי אֵדַע, שֶׁבִּמְהֵרָה יֵרֵד גֶּשֶׁם. וְאֶחְבֺּשׁ אֶת הַבַּרְדָּס מֵעוֹר הַבִּיבָר לְרֺאשִׁי. כַּמָּה תֻּפְתַּע אִמָּא, כְּשֶׁתִּרְאֵנִי בְּכָךְ!"

טֶגוּמֵי קָם עַל רַגְלָיו וְרָקַד. (הַגְּדוֹלִים לֺא חָשְׁשׁוּ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בַּיָּמִים הָהֵם). – וְלֺא זוֹ בִּלְבַד! לֺא זוֹ בִּלְבַד! – אָמַר בַּעֲלִיצוּת. – נָנִיחַ, רְצוֹנִי לְהַגִּיד לָךְ, שֶׁלֺּא יֵרֵד גֶּשֶׁם הַרְבֵּה וְשֶׁתָּבוֹאִי לִשְׂפַת הַנָּהָר, מַה נְּצַיֵּר? אִמְרִי זֺאת בִּלְשׁוֹן טֶגוּמֵי תְּחִלָּה.

– שַׁח־יָא־לָאשׁ־יָא־מָרָח (מֵי־שָׁמַיִם כָּלִים. לַנָּהָר תָּבוֹאִי). כֺּה הַרְבֵּה קוֹלוֹת חֲדָשִׁים! אֲנִי לֺא רוֹאָה⁴, אֵיךְ נְצַיֵּר אֶת כֻּלָּם.

– אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה – אֲנִי רוֹאֶה! – אָמַר טֶגוּמֵי. – הַטִּי אָזְנֵךְ לְרֶגַע, טָפִי, וְלֺא נוֹסִיף לְצַיֵּר עוֹד הַיּוֹם. כְּבָר צִיַּרְנוּ “שַׁח־יָא” כַּהֲלָכָה, לֺא כֵן? אוּלָם “לָאשׁ” זֶה מְשַׁטֶּה בִּי בְּמִקְצָת. “לָ־לָ־לָ!” – וְהוּא נוֹפֵף אֶת שֶׁן־הַכָּרִישׁ שֶׁבְּיָדוֹ.

– כְּבָר צִיַּרְנוּ שְׁפִיפוֹן שׁוֹרֵק זֶה שֶׁבַּסּוּף וּפִי הַשִּׁבּוּטָה הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו – “אָשׁ־אָשׁ־אָשׁ”. מֵעַתָּה חָסֵר לָנוּ רַק “לָ־לָ” – אָמְרָה טָפִי.

– יוֹדֵעַ אֲנִי, אַךְ עָלֵינוּ לְצַיֵּר “לָ־לָ”. וַאֲנַחְנוּ רִאשׁוֹנִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנִּסּוּ פַּעַם לַעֲשׂוֹת מֵעֵין זֶה, טָפִימֵי.

– נִיחָא – אָמְרָה טָפִי וּפִהֲקָה, כִּי הִתְעַיְּפָה בְּיוֹתֵר. “לָאשׁ” פֵּרוּשׁוֹ לִשְׁבֺּר וְגַם לִגְמֺר, לֺא כֵן?

– אָמְנָם כֵּן – אָמַר טֶגוּמֵי – “יָא־לָאשׁ” פֵּרוּשׁוֹ שֶׁאֵין לְאִמָּא מַיִם בֶּחָבִית, לְבַשֵּׁל בָּהֶם – וְדַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לָצוּד צָיִד.

– וְ“שׁוֹ־לָאשׁ” פֵּרוּשׁוֹ שֶׁחֲנִיתְךָ נִשְׁבְּרָה. חֲבַל שֶׁלֺּא עָלְתָה זֺאת עַל דַּעְתִּי לִפְנֵי שֶׁצִּיַּרְתִּי תְּמוּנוֹת טִפְּשִׁיּוֹת שֶׁל בִּיבָרִים בִּשְׁבִיל הָאִישׁ הַזָּר.

– לָ־לָ־לָ – אָמַר טֶגוּמֵי וְנוֹפֵף אֶת מַקְלוֹ בְּקֺצֶר־רוּחַ, – חֲזִיז וָרַעַם! – יָכֺלְתִּי לְצַיֵּר “שׁוֹ” בְּקַלּוּת יְתֵרָה – הִמְשִׁיכָה טָפִי, – וְאַחֲרֵי־כֵן הָיִיתִי מְצַיֶּרֶת אֶת חֲנִיתְךָ, שֶׁהִיא שְׁבוּרָה לִרְסִיסִים, כָּכָה! וְהִיא שָׂרְטָה עַל קְלִפַּת עֵץ הַלִּבְנֶה.

– כַּפְתּוֹר וָפֶרַח – אָמַר טֶגוּמֵי – הֲרֵי זֶה “לָ” מַמָּשׁ, וְגַם אֵין כָּל דִּמְיוֹן לְיֶתֶר הַסִּמָּנִים, – וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– וְכָעֵת: “יָא”. לֺא, כִּי זֺאת צִיַּרְנוּ קֺדֶם. וְכָעֵת: “מָרָח”. מְ־מְ־מְ. “מְ” בּוֹלֵם פִּיו שֶׁל אָדָם, לֺא כֵן: נְצַיֵּר אֵפוֹא פֶּה נִבְלָם בְּרֶסֶן כְּעֵין זֶה. – וְהוּא צִיֵּר עַל קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה.

– וּשְׁנֵי דְגֵי שִׁבּוּטָה פּוֹעֲרִים פִּיּוֹתֵיהֶם מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֺאלוֹ: הֲרֵי “אִמָּא” – אִמָּא שֶׁלִּי!

– אַךְ מַה נַּעֲשֶׂה בִּ“רְ־רְ־רְ” רַע זֶה, טָפִי? – אַךְ זֶה קוֹל חַד וּמְנַסֵּר, כְּקוֹל הַמַּשּׂוֹר מִשִּׁנֵּי־הַכָּרִישׁ, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה גוֹזֵר לוּחוֹת־עֵץ לְסִירָה.

– רְצוֹנֵךְ לוֹמַר: כֻּלּוֹ מְחֻדָּד בִּקְצוֹתָיו. כְּגוֹן זֶה? – אָמַר טֶגוּמֵי. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– בְּדִיּוּק – אָמְרָה טָפִי. – אַךְ אֵין לָנוּ צֺרֶךְ בְּכָל אוֹתָן הַשִּׁנַּיִם. דַּיֵּנוּ בִּשְׁתַּיִם. – אֲנִי אֶסְתַּפֵּק בְּאַחַת – אָמַר טֶגוּמֵי. – אִם יְהִי מִשְׂחָקֵנוּ זֶה לְתוֹעֶלֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֵהוּ – כָּל הַמֵּקֵל צוּרַת הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְהוּא צִיֵּר כְּדִלְקַמָּן.

– מֵעַתָּה יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדֵנוּ – אָמַר טֶגוּמֵי, בְּעָמְדוֹ עַל רֶגֶל אַחַת. – עַתָּה אֲצַיֵּר אֶת כֻּלָּם בְּמַחֲרֺזֶת אַחַת, כַּדָּגִים הַלָּלוּ.

– הֲלֺא מוּטָב לָנוּ לָשִׂים כְּפִיס־עֵץ אוֹ מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לָזֶה בֵּין מִלָּה לְמִלָּה, וְלֺא תִּדָּחֵקְנָה כִּדְגֵי־הַשִּׁבּוּטוֹת הַלָּלוּ?

– הוֹ, לְכָךְ אֶתֵּן רֶוַח בֵּינוֹתָן – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ. – וּבְהִתְלַהֲבוּת רַבָּה צִיֵּר אֶת כֻּלָּם בִּתְנוּפָה אַחַת עַל פִּסָּה⁵ חֲדָשָׁה וּגְדוֹלָה שֶׁל קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה.

– שַׁח־יָא־לָאשׁ־יָא־מָרָח – אָמְרָה טָפִי, בְּקָרְאָהּ כָּל אֵלֶּה, קוֹל אַחַר קוֹל.

– זֶה יַסְפִּיק לְהַיּוֹם. – אָמַר טֶגוּמֵי. – וְאַתְּ גַּם הִתְעַיַּפְתְּ, טָפִי. אֵין דָּבָר, חֲבִיבָתִי. מָחָר נַשְׁלִים אֶת הַמְּלָאכָה, וְאָז יִזְכְּרוּ אוֹתָנוּ. שָׁנִים עַל שָׁנִים לְאַחַר שֶׁכָּל הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים הַלָּלוּ יִכָּרֵתוּ לְהַדְלִיק בָּהֶן מְדוּרוֹת.

הֵם הָלְכוּ הַבַּיְתָה, וְכָל אוֹתוֹ הָעֶרֶב יָשַׁב טֶגוּמֵי מִצַּד אֶחָד שֶׁל הָאֵשׁ, וְטָפִי מִצַּד שֵׁנִי, וְהָיוּ מְצַיְּרִים בְּפִיחַ שֶׁעַל הַכֺּתֶל צִיּוּרֵי “יָא” וְ“אָי” וְ“שַׁח” ו“שׁוֹ” וְצוֹחֲקִים זֶה אֶל זוֹ, עַד שֶׁאָמְרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ:

בְּחַיַּי, טֶגוּמֵי, אַתָּה גָרוּעַ מִטָּפִי שֶׁלִּי. – אָנָּא אַל תָּשִׂימִי לֵב אֵלֵינוּ – אָמְרָה טָפִי. – זוֹ רַק אַפְתָּעַת־סוֹד שֶׁלָּנוּ, אִמָּא יַקִּירָה, וַאֲנַחְנוּ נְגַלֶּה לָךְ הַכֺּל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁתִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה; אַךְ עַתָּה אָנָּא אַל תִּשְׁאָלִינִי, שֶׁאִם תִּשְׁאֲלִי, יִהְיֶה עָלַי לְגַלּוֹת סוֹד.

עַל כֵּן נִזְהֲרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ וְלֺא שָׁאֲלָה מְאוּמָה; וּלְמָחֳרַת הַבֺּקֶר הִשְׁכִּים טֶגוּמֵי קוּם וַיֵּרֶד לִשְׂפַת הַנָּהָר לַחְשֺׁב עַל צִיּוּרֵי־קוֹלוֹת חֲדָשִׁים, וּכְשֶׁנִּתְעוֹרְרָה טָפִי מִשְּׁנָתָהּ רָאֲתָה אֶת הַמִּלִּים “יָא־לָאשׁ” (הַמַּיִם כָּלוּ, אוֹ נִשְׁפְּכוּ) כְּתוּבוֹת בְּגִיר עַל גִּיגִית־הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה מִחוּץ לַמְּעָרָה.

– הֻמ – אָמְרָה טָפִי – צִיּוּרֵי־הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ טַרְדָנִים הֵם! כְּאִלּוּ בָּא לְפָנַי אַבָּא בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לִי לִשְׁאֺב מַיִם בִּשְׁבִיל אִמָּא, לְבַשֵּׁל בָּהֵם. הִיא יָרְדָה אֶל הַמַּעְיָן שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שָׁאֲבָה מִמֵּימָיו בִּדְלִי מִקְּלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה, עַד שֶׁמִּלְאָה אֶת הַגִּיגִית, אֲזַי רָצָה לִשְׂפַת הַנָּהָר וּמָשְׁכָה בְּאָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּהּ, הִיא הָאֺזֶן שֶׁהֻתַּר לָהּ לִמְשֺׁךְ בָּהּ בִּשְׁעַת חֶסֶד.

– עַתָּה בּוֹאִי וּנְצַיֵּר כָּל יֶתֶר צִיּוּרֵי־הַקּוֹלוֹת – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, וּשְׁנֵיהֶם בִּלּוּ כָּל הַיּוֹם בַּנְּעִימִים, עִם פַּת־צָהֳרַיִם נֶהְדָּרָה, וּשְׁנֵי מִשְׂחֲקֵי־קְפִיצָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְטֵי"ת, אָמְרָה טָפִי, כִּי מִכֵּיוָן שֶׁשְּׁמָהּ וְשֵׁם אַבָּא שֶׁלָּהּ וְשֵׁם אִמָּא שֶׁלָּהּ כֻּלָּם פּוֹתְחִים בְּקוֹל זֶה, עֲלֵיהֶם לְצַיֵּר מֵעֵין תְּמוּנַת מִשְׁפָּחָה, דְּבוּקָה וּצְמוּדָה יַחַד. הֵם לֺא נִתְקַשּׁוּ לְצַיְּרָהּ פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפַּעַם הַשִּׁשִּׁית וְהַשְּׁבִיעִית, חָדְלוּ טָפִי וְטֶגוּמֵי לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֶיהָ, עַד שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה נוֹתְרוּ מִמֶּנָּה רַק רֺאשׁוֹ שֶׁל טֶגוּמֵי, זְרוֹעָהּ שֶׁל טֶשׁוּמֵי וְרַגְלָהּ הָאַחַת שֶׁל טָפִי. הַבִּיטוּ אֶל שְׁלֺשׁ הַתְּמוּנוֹת הָאֵלֶּה וְתִרְאוּ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר.

רַבּוּ עוֹד תְּמוּנוֹת אֲחֵרוֹת, יָפוֹת וְנֶחְמָדוֹת, אֲבָל קָשׁוֹת לְצִיּוּר, בְּיִחוּד לִפְנֵי פַּת־הַצָּהֳרַיִם. אַךְ לְאַחַר שֶׁצֻּיְּרוּ שׁוּב וְשׁוּב עַל גַּבֵּי קְלִפַּת עֵץ־הַלִּבְנֶה, נַעֲשׂוּ פְּשׁוּטוֹת וְקַלּוֹת יוֹתֵר, עַד שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה אָמַר אֲפִלּוּ טֶגוּמֵי, שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא בָּהֶן כָּל פְּסוּל. הֵם צִיְּרוּ בּ' בְּצוּרַת בַּיִת פָּתוּחַ,

לְהַכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים וְג' בּצוּרַת גָּמָל

וְגָרוֹן לוֹ אָרֺךְ. וְכֵן צִיְּרוּ ד' בְּצוּרַת דָּג

עַל חֻדָּהּ שֶׁל חֲנִית. וּמִפְּנֵי שֶׁקּוֹל נ' מִתְאַנְפֵּף תָּמִיד, צִיְּרוּהוּ פַּעַם, פַּעֲמַיִם וְשָׁלֺש בְּצוּרַת אַף. עוֹדָם עוֹשִׂים כֺּה

וָכֺה, צִיְּרוּ כּ' בְּצוּרַת פִּי הַכָּרִישׁ, וְאִלּוּ

ק', שֶׁהוּא קָשֶׁה יוֹתֵר, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְהוֹסִיף עָלָיו חֲנִית שֶׁל אַבָּא שֶׂל טָפִי, כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בַּצִּיּוּר דִּלְקַמָּן. וְכֵן הָלְאָה וְכֵן

הָלְאָה. עַד שֶׁשָּׂרְטוּ וְצִיְּרוּ כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁבִּקְשׁוּ לָתֵת בָּהֶם סִמָּנִים. וְכָךְ חִבְּרוּ אֶת הָאָלֶף־בֵּית, מֵאָלֶף עַד תָּו.

וּלְאַחַר אַלְפֵי־אַלְפֵי־אַלְפֵי שָׁנִים, וְאַחֲרֵי כְּתָב־הַיְתֵדוֹת וּכְתָב־הַחַרְטֻמִּים, וּכְתָב־הַוָּוִים וּכְתָב־הַתָּגִים וְכָל מִינֵי־כְּתָב אֲחֵרִים – הָיֺה הָיָה אָלֶף־בֵּית פָּשׁוּט וָקַל, שֶׁכָּל חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי יְכוֹלִים לְלָמְדוֹ בְּהַגִּיעָם לְבֵית רַבָּם.

אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר אֶת טֶגוּמֵי בּוֹפְּסוּלֵי, וְאֶת טָפִימֵי מֶטָלוּמֵי וְאֶת טֶשׁוּמֵי טֵוִינְדְרוֹ, אִמָּא הַיְקָרָה שֶׁלָּהּ, וְכָל אֲשֶׁר הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר – לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים, עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַגָּדוֹל, נְהַר וַגָּאי!