ליעקב רבינוביץ

[יפו, קיץ תרע"א – 1911]

ליעקב רבינוביץ בפתח־תקווה.

ידיד נכבד!

רוצים אנו להוציא לאור מזמן לזמן קובצים ספרותיים עברים לספרות היפה, פובליציסטיקה ובקורת. חומר בשביל הקובצים הראשונים יש. להתחלת המפעל דרושים לנו, לכל הפחות, חמש מאות פרנקים. למצוא בשביל זה מוציא־לאור פרטי קשה, אף שהדבר כשהוא לעצמו, אם כי הוא רחוק משכר גדול, הרי אינו קרוב ביותר גם להפסד. לכן החלטנו לפנות לעשרה אנשים מתוכנו, הקרובים אלינו, שכל אחד ואחד ילווה למפעל הזה חמישים פרנק. הננו מדגישים: הקרובים, יען שאין אנו רוצים בשום אופן ואופן לעשות מזה שוב עניין של נדבות, ואנחנו פונים רק אל אלה, שרצוי לנו, כי הם ילוו את הסכום הנ“ל למפעלנו. אנחנו מדברים על הלואה, יען שחושבים אנו, כי אפשר מאוד, שבהמשך הזמן, אם המפעל יצליח, ישוב הסכום לבעליו. אנחנו הח”מ, הננו, כמובן מאליו, ג"כ מן העשרה, ואנחנו מבקשים מאת כל הידידים הנאמנים, שאנו פונים אליהם, בין אם יענו בחיוב ובין בשלילה, לבלי לעשות מכל הדבר הזה שיחה בצבור.

– – – – – – – –

לתשובתך הקרובה נחכה.

הכתובת לתשובה: “הפועל הצעיר”, יפו, בשביל הקובצים.

בברכה מלב

י. ח. ברנר

י. אהרנוביץ

למערכת “החרות”

[ירושלים, א' בניסן תרע"ד– 28.3.1914]

גם אנחנו, הקרובים אל אסון הג' – – והיודעים את הדבר ידיעה נכונה, מעוררים את דעת הקהל הארצי־ישראלי על מאורע שפיכת־הדמים, שלא נשמע כמוהו בקרבנו, כי יארוב איש לשני כל הלילה ויכהו מות, ומזכירים לקהל את חובתו, לבל יהא דם־אדם הפקר בעיניו. ידע הקהל, כי – – – – רוצח הוא, שמתוך שנאה ישנה, מתוך נקמה ילדותית ומתוך רצון להתהדר לפני חבריו ב“גבורתו”, התנפל על אדם הולך לתומו מאחוריו ובכונה להמית ירה בו. אל־נא יימצא איש בקרבנו, שיכסה על הרוצח ושותפו, כשייגלו לו עקבותיהם, כי בנפשנו, בנפש הציבור הדבר.

י. ח. ברנר, א. חשין, א. ראובני.¹