בִּשְנוֹת־מִלְחָמָה: 1914–1918    🔗

657. לד"ר מ. ברכיהו

יום א' [י“ז באב תרע”ד, ירושלים. 9.8.1914]

ידידי הד"ר ברוכוב

שלחתי לך את ההגהה של “הר הקרח”, ויש לי בקשה אליך: יודע אני, שבימים כמו אלה אין כותבים על כסף, ובכל זאת אולי יש איזו אפשרות ל“לעם” לשלוח לי בהזדמנות איזה סכום שהוא (גם עשרה וגם חמישה פראנק במשמע) על חשבון עבודתי “הולאנדיה” ו“הר הקרח” (אגב, מ“הולאנדיה” לא נשלחה לי גם חוברת אחת).

טוב היה אילו עשית זאת על דעת עצמך על־ידי אחיך א.מ. שבכאן. הטעם להפצרתי זו מובן.¹

בשלום לך ולביתך, י. ח. ברֶנר.

658. לי. יערי- פולסקין

[ירושלים, אב תרע"ד – אבגוסט 1914] ידידי פוליסקין, תודה על מכתבך. ואולם עתה, כשאיש אינו יודע מה יֵלד יום – האם אפשר לחשוב על העברה ממקום למקום? מה שנוגע לדירה, הרי זו, בכל אופן, דירה יקרה יותר מדי בשבילנו.

– – –

את שאֶסטוב עם “יודישע וועלט” אשלח לך בהזדמנות. והיה שלום, אתה וביתך כחפץ ידידך י. ח. ברנר

– – –

659. לי. יערי- פולסקין [ירושלים, אב תרע"ד – אבגוסט 1914]

ידידי פוליסקין, הנני מחזיר לך בתודה את שני ספרי שאֶסטוב וגם שולח לך את שתי החוברות האחרונות של ה“יודישע וועלט”. יותר לא נתקבלו, ובוודאי גם לא יתקבלו. על מכתבך האחרון לא עניתיך מפני שלא היה מה לענות. על נחלת־יהודה אין מה לחשוב עתה, בשעה שאיני משׂתכּר כלום ואיני רואה גם שום אפשרות להשתכר בעתיד הקרוב. – – – בד"ש² ממני ומחַיה י. ח. ב.

660. לד"ר מ. ברכיהו [ירושלים, אלול תרע"ד – ספטמבר 1914]

לד"ר מ. ברוכוב ביפו. ידידי, המונוגרפיה – מן הנמנע שאכתבה עתה. בקושי רב הכינותי את הפרק הזה, שאני שולח כאן. רפו הידים ואי- אפשר לעשות איזה מעשה שהוא.

כ"ה הפראנקים קיבלתי אז בזמנם ובאופן בלתי צפוי. מבין אני, שלא ההוצאה שלחה אותם, כי אם אתה מכיסך, בתקוה לקבלם בזמן מן הזמנים מקופת “לעם”. אבל איני מודה על זה. בימים כאלה אין אומרים תודה על שליחת כספים. הגדלת חסדך.

שלך י. ח. ברנר

661. למשרד הא"י

י“ט אלול, התרע”ד, ירושלים [10.9.1914]

לכבוד המשרד הא“י ביפו בתשובה על מכתבכם בדבר המיליציה הנני להוסיף על מה שכתבו לכם בזה מן ה”אחדות“³: צעירים אחדים מנתיני רוסיה– – – ⁴ אל הקומנדנט בהצעה להתנדב. הק. קיבלם בראשונה בסבר פנים יפות ואמר, שאין נחיצות במתנדבים למלחמה, כי אם לעבודה פנימית בעיר. והועיד זמן להתייצב לפניו. כשבאו בפעם השנית (במספר ארבעים איש) התנצל ואמר, שאחרי שהתייעץ עם חבריו, ראה ונוכח, שקשה לסדר את הדבר. הוא אמר: אין לנו די בגדים וכו' גם בשביל צבאנו (כלומר: ואתם הלא אינכם נתינינו). אח”כ רמז על הנחיצות לחיות בשלום עם יתר האלמנטים… ומזה אפשר היה ללמוד, שהדחיה באה מטעם מה יאמרו על זה הערבים. מה שנוגע לצד שלנו גם כן אי־אפשר לומר, כי היתה מגמה רצינית לסדר מיליציה ממש. בין הצעירים היו הרבה נערים ונמשכים בעלמא. בכלל היה רושם של חוסר- כוח משני הצדדים (ביחס, כמובן) ובמידה ידועה אפשר כאן להמליץ: כששני מתים יוצאים במחול…

בכבוד ובבקשת סליחה על ה“המלצה” בר- יוחאי⁵

662. לא. ז. רבינוביץ

[חותמת- הדואר: ירושלים, 14.9.1914]

לידידי היקר א. ז. רבינוביץ, אמרתי בצוק העתים האלה לגשת לתרגם לאט־לאט את “מלחמה ושלום” של טולסטוי. אבל נזכרתי, שאתה, כמדומה, אמרת לי לפני חצי־שנה, שאתה מתעתד לכך. אבקשך, אפוא, להודיעני, אם יטעני זכרוני בזה ואם לא. ועוד: אם אתה מוותר לפי שעה על העבודה הזאת, אולי תוכל להשאיל לי לאיזה זמן את הספר הזה – “מלחמה ושלום” ברוסית – ועשית עמדי חסד־אמת. בירושלים קשה להשיגו. ומה אצלך בכלל? מה הבריאות? – ימים קשים באו, ימים קשים ומרים! ושלום לך מאת ידידך עוז י. ח. ברֶנר.

663. לא. ציוני

[ירושלים, 20.9.1914]

– – –⁶ רֵעים, כנראה. עוד אין העולם חרב, אפוא, כולו. – – –⁷ אכן הוא אינו מהודר. גם בי– – –⁸!… “הפוה”צ" לא שילם בעד תמוז, – – –⁹ בעד סיון, ובאב ובאלול מובן שלא השתכרתי אף פרוטה אחת, ומה שיותר רע – שאיני יודע ממה אשתכר גם בתשרי ובחשון וגם אחר כך. אם ישוב העולם לתוהו ובוהו ואם לא ישוב – הספרות העלובה, שממנה אני נזון, ודאי לא תתנער עוד שנים הרבה. ואלמלא חוב ישן שגבתה חיה משלה ואלמלא כ“ה פראנקים, ששלחה לי הוצאת “לעם”, לא היה לי כל מוצא למחיה. על פי זה מובן, שאני נכון למפרע לקבל כל הצעת עבודה־בשכר שתוצע לפני. “בדבר התקיימותו של 'הפוה”צ'” – עתון זה שעמד בנסים אפשר שיתרחש לו נס גם הפעם?! ואולם, לדעתי, צריך הוא לצאת עתה רק פעם בחודש, ארבעה־חמישה¹⁰ גליונות חומר לקריאה ובצורת חוברות. מובן, שגם בנוגע לזה הנני נכון לקבל כל הצעה, אם תוצע. ושלום לך ולאשר אתך יח"ב שלום ה"ש! ¹¹ תראה את וילקנסקי¹² ותמסור לו את הגלויה.

664. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, אב תרע"ה – יולי 1915]

רבינוביץ יעקב היקר, אני ממהר (לשטרייט אין פנאי) ולכן יהיו דברי מעטים, אם כי יש להאריך. שמע! אי הרצון שלך מ– –, או מה שיהא שם, אל־נא יהא למכשול ולפוקה לעתון “הפועל הצעיר”, העתון היחידי בא"י ואולי העתון העברי היחידי בעולם, שאתה, אחד מעמודיו, תסלק את ידך הימנו. זה אסור ואסור! הגליון יֵצא השבוע, ועליך למהר ולשלוח בשבילו כל אשר תשלח, כי לא טוב להוציא גליון פעם בשלושה שבועות ושגם זה לא יהיה כמו שצריך! בשם ידידותנו, לכתב־ידך אחכה! והנני שלך י. ח. ברֶנר.

665. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, אב תרע"ה – יולי 1915]

יעקב, את הציור, שעוד לא נמסר לי מהמערכת, לא אחזיר לך, כי מה שיש בידי – יש, ואדפיסו בגליון קרוב. מה שנוגע לעבודה בכלל – איני מסכים לך. לא רק בשביל “הפוה”צ" כי אם גם בשבילך יותר טוב, שלא יעלה עטך חלודה. יעקב! אם נזכה, נוציא עתון הגון ביפו או בירושלים. ולפי שעה – אל תעזוב את הגחלת העוממת! שלח את רשמיך מן הגליל, אם הפוליטיקה נמאסה עליך ואם הפובליציסטיקה, כדבריך, אינה יכולה עכשיו להיות אמיתית כל צרכה. כתוב רשימת ביקורת על “תמול” של ברש¹³ וכיוצא בזה. אולי קראת איזה ספר לועזי, שכדאי לדבר עליו בשביל קוראינו? מתי תהיה ביפו? הייתי רוצה לדבר אתך פה אל פה. שלך יח"ב

666. לק. י. סילמן

[תל־אביב, אב תרע"ה – יולי 1915]

סילמן היקר,

הייתי רוצה שתפקוד עתה את “הפוה”צ" בתנובת עטך לעתים קרובות. אני לוקח חלק בעריכתו, ובי, כידוע לך, תמצא קורא נאמן, המכבד את כשרונך. כתוב פיליטונים, שלח איזו רשימה סיפורית, אם יֶשנה, וגם מביקורת אל תנח לפעמים את ידך. אל תדאג להשכלתך הספרותית, שאינה רבה (לספרות־אירופה אני מתכוון). הן תחת זאת נאמן אתה בכל בית ספרותנו העברית, וטעמך עברי, ולכן יש שתיטיב, אולי, לראות מאלה שאַמת־המידה האירופאית תמיד לנגד עיניהם. בזה אני שולח לך ספר חדש: “תמול” של ברש, אולי יעיר בך את החפץ להוציא עליו משפט, ואז תכתוב את משפטך זה בשביל “הפוה”צ". (אם תכתוב ואם לא תכתוב – אנא שמור את הספר להחזירו לי, אחרי שהוא נתון לי למזכרת מאת המחבר).

והנני ידידך בלונ“ש¹⁴, המחכה לתשובתך ובעיקר לכת”י.¹⁵ י. ח. ברֶנר.

667. לח. ד. שבַארץ

[תל־אביב, כסלו תרע"ו – נובמבר 1915]

למר שואַרץ.¹⁶ המעשה של זווין¹⁷ יפה הוא, בלי ספק. בתוכן – ודאי. וגם בצורה. אם כי לא תמיד אופן־הסיפור הוא יהודי־עממי. ויש גם שהטוֹן הוא לא מ“עוֹר אחד”. למשל, בתיאור הפרדס: “אגס קיצי תוכו בלה” וכו' – זה לא “מפי העם”! זוהי חתיכה של שיר מודרני. וד“ל.¹⁸ מה שמפקפק אני ביותר הוא, אם השפה של המעשה מתאימה לקריאה לילדים. לבני הנעורים – אולי. בשפה זו יש מעשה־אומנות, במקומות אחדים – לא רבים, בכל אופן – גם רוח עממי נאה, אך לגבי ספרות של ילדים¹⁹ – נוּ, היא מלאכותית קצת, לא די טבעית. איני יודע, אבל כך נדמה לי. ודאי גורמים לזה בהרבה החרוזים (אגב, לא תמיד מוצלחים). החרוזים כשהם לעצמם נחוצים הם כאן, הסיפור מתעלה על ידיהם, אבל הם צריכים להיות קלים ומצלצלים. “חיה בטוב ורש אַשֵׁר”, למשל – מבטא מעושה. ונעשה, כמובן, לשמו של “כשר” שבשורה הקודמת. אבל “כשר” ו”אשר" – איזו מוזיקה יש בחרוז שכזה? ויש גם מבטאים חסרי־טעם, כגון:

הבין עשיר ויבעת,

כי אין רוחו (ברוחו?) נכונה כעת (!).

בכל אופן, היצירה הזאת (יצירה היא, על כל פנים!) דורשת עוד קצת ליטוש, וזה צריך לעשות המחבר בעצמו (כוחו אתו!), ולא אחר. אגב: בהתחלה נהירא בעיני דווקא הנ"א:²⁰ “היה היה לפני דורות”. אמנם, “היה היה בימי סבא” יפה יותר,²¹ אבל תחת זאת, ראשית, לא יפה השורה השניה “יהודי עשיר הונו רָבָה”. ושנית, יש בסוף הפיסקא: “צואר- סב” – סבא – סב ובפיסקה קטנה אחת! ²² לצערי, לא תרשני השעה להאריך בהערות.²³ אך נדמה לי, שבסוף המעשה היה צריך בעל־המעשה לעשות דבר־מה, שהאפקט הגדול והחשוב לא יהיה חטוף! ²⁴ ועוד זאת: אין פרופורציה בין הפרולוג המפורט, הנמשך עד פרק ד', ובין עצם המעשה שאחר זה עד הסוף. את השורה שעל השער “מפי השמועה וכו” – צריך למחוק.

את הסיפור “הערדלים”²⁵ לא קיבלתי. והנני בכבוד גמור²⁶ יח"ב.

668. ליעקב רבינוביץ

[תל אביב, שבט תרע"ו – ינואר 1916]

כן, כן, “יענקלי”, כמו שקורא לך האיכר הידוע ממוצא, הזדרז ועשה את אשר ישים אלוהים בידך לעשות. גם על השירים הנ"ל – אני כשאני לעצמי הייתי רוצה מאוד, שתקיים, סוף־סוף, את הבטחתך! ומלבד זאת – שלום! שלך יח"ב²⁷

669. לא. מ. ברוכוב

[תל אביב, ניסן תרע"ו– אפריל 1916]

לא. מ. ברוכוב בירושלים.

ידידי! אחר הפסח הננו ניגשים להדפסת קובץ מוקדש לחג חצי יובלו של ביאליק.²⁸ רצוי היה, שהשתתפותך בקובץ זה תהיה ישר אל הענין. ואולם אם קשה עליך ביותר לכתוב כחפצך על הנושא הזה, בוא אלינו עם²⁹ מסה בענין אחר העומד קרוב לגבולי השירה ורומם של אדם ועולם. בשמי ובשם המחכים למאמרך י. ח. ברֶנר.³⁰

670. לק. י. סילמן

ר“ח ניסן, התרע”ו, יפו [4.4.1916]

סילמן! ה“כרפס” יפה לגליון של עתון יומי בערב חג־הפסח, אבל לא לגליון כפול של עתון שבועי, שנושא עליו שם “קובץ”.

תחת זאת אנו מחכים בכליון־עינים למאמרך המובטח בשביל קובץ־ביאליק. ראה נא, הזדרז! כי לקובץ זה נגש מיד לכשייאסף החומר. ושלום לך מאת ידידך י. ח. ברֶנר

671. ליעקב רבינוביץ

[תל אביב, ניסן תרע"ו – אפריל 1916]

ובכן – גש אל המאמר או המאמרים ע“ד ביאליק, יעקב רבינוביץ! ומי עוד, לפי דעתך, בא”י צריך להיקרא לומר “מלה” על ביאליק? בירושלים פנינו לכל המשכילים; גם ביפו. קרא, בבקשה, את מאמרו של שטרייט “ריאליות קלאסית” ואמור, אם לא יתאים לקובץ כגון זה. שלך יח"ב³¹

672. ליעקב רבינוביץ

[תל אביב, כ“ט באב תרע”ו – 28.8.1916]

שלום לך! “אַם וועגע” לא קראתי, אבל דעתי היא, שנחוצה לנו עתה ספרות תרגומית בריאה ויסודית. הסקנדינאביים הצעירים אינם מתאימים לנו. מה שבעת שדיברנו על תרגומים לא מצאת לנכון להביע לי חפצך לתרגם איזה דבר ותבחר בב–ש לשליח – זה נשגב מבינתי. ועוד פעם שלום! יח"ב³²

673. לצ. בוכמן (צמחוני)

[תל אביב, 1916]

בוכמן, בקשה לי אליך. שמעתי, כי באחת משנות “הצבי” (“השקפה”? “האור”?) נדפס חלק מן הרומן “ירושלם” של סאָלמה לאגאָרלאָף. זה היה בערך לפני עשר – חמש־עשרה שנה. וזה נחוץ לי לדעת, אם נדפס, כמה נדפס, ואם אפשר – גם לקבל דוגמה, לכל הפחות, מן ההתחלה. אולי תוכל לעשות בגיני את הדבר הזה? אולי תוכל למצוא בירושלים את הצבי – ההשקפה – האור של אותה השנה ולשלוח לי את הגליונות? ואם לא את הגליונות – אולי לתת לי במכתב מושג מן התרגום ההוא, כמה פרקים ניתרגמו ובכמה גליונות? אסיר־תודה אהיה לך אם תעשה לי את הדבר הזה. ושלום לך וברכה יח"ב בעבודת החיפוש וכו' יוכל גם אחי להיות לך לעֵזר.

674. לד"ר יעקב טהון

[תל- אביב, 26.11.1916]

להד"ר יעקב טון, בבקשה לשלם לי לירה וחצי, המגיע לי בעד תרגום “אַנה קאראֶנינה” (בחשבון עד סוף דצמבר: העבודה כבר נעשתה). ברגשי כבוד, י. ח. ברנר³³ 26 נובמבר, 1916. יפו.

675. לא. יבלוֹנקין

[תל אביב, טבת תרע"ז, ינואר 1917]

למר יבלונקין במרחביה ההזמנה (עם הלירה) באה אלי לא לפני החנוכה, כי אם בימים האחרונים של חנוכה, כשכבר לא יכולתי לנסוע. את הבטחתי אקיים, אך אימתי – איני יודע. אפשר מאוד, שלפני ימי החופש של ניסן הבא לא אמצא לי מועד לעזוב את בית־הספר לשניים־שלושה ימים. בכל אופן, אם תהיינה פה עגלות יום או יומים לפני יום חמישה עשר בשבט, מסרו לבעלי־העגלות, שיקחוני. לנסוע ברכבת – קשה.³⁴ בשלום י. ח. ברנר.

676. למנחם פוֹזנַנסקי

י“ג שבט [תרע”ז, תל אביב. 5.2.1917]

– – – הפתקאות נתקבלו. אבל קשה היה לכתוב אפילו מילה אחת. וגם עתה לא אענה אלא לענין. הייתי במשרד. התקציב מראשית יאנואר לא נתחדש. מה שמגיע לי בעד דצמבר – יישלח. לא היה א. ציוני. הוא בבן שמן.³⁵ ענין ליפשיץ – צדיק אני בריבי. אלא שענין – – – מכיון שזה לא לפי טבעי, לא הייתי צריך להרשותו לעצמי.³⁶ – שלום לסילמן. יח"ב בימי ניסן, אם רק לא תהיינה מניעות, אבוא לגליל להרצות הרצאות ספרותיות באיזו מקומות. אפשר שבחזירתי אסור גם לחיפה, בכדי להתראות. –

677. למנחם פוֹזנַנסקי

[שפיה, אייר תרע"ז – מאי 1917]

הפתקאות שלכם נתקבלו כולן. גם האחרונה, מד' אייר. מצבנו לפי שעה לא נורא. אנו חיים ולא מתים.³⁷ יח"ב

678. למנחם פוֹזנַנסקי

[זכרון־יעקב, סיון תרע"ז – יוני 1917]

– – – תתפלא על השתיקה. ואני מתפלא על הפליאה. רשמים מן העולם החיצון אין. ועל העולם הפנימי לא ידובר. האמת לא תיאָמר. והשקר למה? – והכתיבה מאין תימצא?

אם תוכל לשלוח לי איזו גליונות־עתונים ישנים – שלח.

ובנוגע ל– –. עוד בהיותו ביפו לא נתתי לו מנוחה, שישלח את המגיע. אבל עד שנסעתי לא נשלח. “ואם בעודני חי… ואף כי אחרי מותי…” מובן, שלא להאשימו אני כותב כך, כי אם לגופא דעובדא. והיה שלום, יח"ב

679. למנחם פוֹזנֶנסקי

[זכרון יעקב, סיון תרע"ז – יוני 1917]

ל – – – לכתוב אין מה, אלא שבנוגע לבקשתך לשלוח לך את המחברת בענין ליפשיץ, שכחתי לכתוב לך במכתבי הקודם, שהמחברת הזאת נדונה בגניזה. –³⁸ שלך יח"ב

680. לד"ר אריה פיגנבוים

[זכרון־יעקב, תמוז תרע"ז – יולי 1917]

הסיפורים, אשר שלח לי כ' למקרא, הנם, לפי הרושם שעשו עלי, פּרי תרבות, אבל כוח שירי גדול לא הולידם. לפיכך, יש להם ערך בשביל חוג ידוע של הקוראים הלועזים ואין בהם ענין רב, לדעתי, בשביל הקורא העברי שלנו. אף על־פי כן, אם המחבר (אדם חשוב, כפי שהוא נשקף לי מהכתבים, וצר שאי־ידיעתי לכתוב ולדבר גרמנית מונעת ממני את האפשרות להתוודע אליו בזמן מן הזמנים באופן יותר קרוב) רוצה בתרגום עברי של סיפוריו אלה או אחדים מהם, נכון אני לקבל עלי את העבודה הזאת בתנאישלא ייקרא שמי עליה. יתר תנאי הם נוחים לגמרי: שלושים פראנק (כמובן, לא בנייר) בעד גליון של דפוס (16 עמודים נדפסים בתבנית שמינית). עם זה אני מבקש מאדוני, שאם הדבר יבוא לידי הסכם, אז יואל־נא להודיעני בהקדם, למען אגש מיד אל העבודה, וכמו־כן ישלח לי ע"י המשרד איזה סכום בתור אַוֵאנס, שיקל עלי מעט את אפשרות העבודה.³⁹

681. לאלמוני

[עין גנים (?), תחילת תרע"ח, – 1917]

– – –, סיפורך זה נוח לו שנברא משלא נברא, ועכשיו שנברא, אם יִישר חילי בעוד שנה או שנתיים ואוציא איזו דפים ספרותיים – ואתה תרצה – אדפיסנו. ובכן… עוד סיפור בינוני. אלא שהעונג מהול בצער. והצער אינו רק על זה שהנפשות העוברות לפנינו תלוית על בלימה, אלא עוד יותר על זה, שהרומן בעצמו הוא בבחינת בלימה. אין עיקר חשוב, אין נקודה יסודית. הכל רק ליריזמוס סיפורי מסוג ידוע, או יותר נכון, מסוגים.⁴⁰ ולעומת המקומות היפים באמת (פרק ב' של חלק ב' הוא נקודת־הגובה שבהם) יש גם הרבה והרבה מקומות מלאכותיים ובכלל מעשי ידי אנוש מספר. ויש גם אמצעי טכניקה, שאינם נותנים טעם לשבח. אותה המרוצה של – – – עם כל הדיבורים המלווים אותה בסוף חלק ראשון – כל זה, ודאי, מאיזה רומן פולני… בחיי! ו – – – – זה כולו – איזה ריח לא טוב עולה לא רק ממנו, כי אם גם מאופן תיאורו. לא ניחא! ההתחלה בכלל של הרומן אינה טובה, עשויה, מזויפת, מכבידה – –⁴¹ והשיחה של – – היא – –.⁴² ואף הסוף הוא רע מאוד. ברי, המגרעות לא מעטות הן, וקשה להאריך. ועוד חזון למועד. – – –⁴³ יח"ב הקווים הריאליים־הליריים אינם הולכים ישר למטרתם, אלא מסתובבים סחור־סחור, ולפיכך גם הרושם אינו בלתי־אמצעי⁴⁴.

682. ליעקב רבינוביץ

[עין־גנים, תחילת תרע"ח – 1917]

יעקב, הודיעני־נא על ידי הנער, האם עוד יש לך תקוה להשיג בשבילי מקום ללינה באיזה בית פרטי במושבה? אם המקום מתאים ואם אי־אפשר בלאו־הכי⁴⁵ הייתי נכון גם לשלם איזו תשלומין מועטים. אילו אפשר היה לשבת שם כל היום ולעבוד את עבודתי, כי אז היה עוד יותר טוב⁴². בשלום י. ח. ב.

683. למנחם פוֹזנַנסקי

[חדרה, ניסן תרע"ח – מרץ 1918]

לידידי – – – מ.פ.

מכתביך – – אבל לכתוב לך “איזו שורות” קשה, בכל זאת. ימַי עוברים באפס עבודה ובאפס בריאות. הידים בטלות, הגוף מקולקל, והנפש – כל עניינה – מכאובי התלבטות, שאין להם כל פרי (על פרחים ודאי שאין לדבר). הילד הטוב והיקר (למרות כל סבל הירושה הכבד), אשר אתי בבית, – – – והיחסים אל העם היהודי והספרות היהודית אף הם, כמובן, לא נשתנו. אלה הם ה“מקורות”. למה “מפתח”?⁴⁶

משכורתי אני מקבל (כשבעים פר' לחודש).⁴⁷ מלבד זאת היו עוד שרידים מהכסף שקיבלתי מאמריקה לפני חצי שנה. מלבד זאת אני “עושה הלוואות”. למרות כל הפחד מפני העיר (בהרבה מובנים, וביחוד במובן הידוע⁴⁸), הייתי נכון לעבור לחיפה, אילו היתה האפשרות לזה. הישיבה בחדרה גם בקיץ אינה מנבאה לי כל “טוב”.

את רשימותיך החדשות הייתי רוצה מאוד לקרוא. אני, מתוך בטלה וכאב־שיניים, העתקתי לפני חודש את סיפורי הישן “שכוֹל וכשלוֹן” (העתקה פשוטה, בלי עיבוד וליטוש), וגם כן הייתי רוצה מאוד שתקראהו. היה שלום יח"ב קרן- צבי כתב לך, אלא שאתה, כנראה לא קיבלת. הוא בריא ועובד ביער. גם לבת־שבע שלום.⁴⁹

684. לג. חנוך

[גן שמואל (?), ניסן תרע"ח – מרץ 1918]

כעבור שעה אחר כתיבת הפיתקה. – בינתיים קראתי. הסגנון אינו רע, אם כי ישנן בו איזו שגיאות. אבל כל הדבר אינו דרוש לנו אף במקצת. דיה לצרה זו בשעתה, במקומה ובשפתה.–⁵⁰

 

תְּקוּפָה אַחֲרוֹנָה    🔗

685. למנחם פוֹזנַננסקי

[תל־אביב, תחילת מרחשון תרע"ט – אוקטובר 1918]

מנחם, פיתקאותיך קיבלתי, אבל אני שלחתי לך מכתב ביום בואי,⁵¹ וכנראה לא קיבלת. – – – בכלל אין פה כל חדש; תל־אביב על תלה, וסדנא דארעא חד. בשוק־הסופרים – כדאתמול. לי אין שלום. בני הבית חולים. את אורי לא היית מכיר. בוקה וצרות.

עשה לי טובה גדולה והבא או שלח בהזדמנות בטוחה את המאזניים שהשארתי אצל קאטינקא. היהודי כבר שב מז"י⁵² ודורש – בצדק! – את מאזניו. שלך יח"ב

686. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, מרחשון תרע"ט – אוקטובר 1918]

רבינוביץ יקירנו! עליך לעמוד לנו בשעת דחקנו ולהתאמץ לכתוב איזו רשימה על ברזלי,⁵³ או על מה שהוא. פרקי הספרות – בקובצים הבאים.⁵⁴ בשירים אין לנו צורך. התיק מלא שירים. מצב נפשך מובן, כמוך כמוני, אבל מה לעשות. הרי צריך לחיות (לא רק להתפרנס), ולשבת בטל לגמרי – כלום אפשר? אם, אף על־פי כן, לא יעלה בידך לכתוב רשימה, שלח איזה סיפור מסיפוריך בשבילנו. – – – אורי מבריא, רק פניו כולם – פצע וחבורה ומכות טריות. אתמול, לפני קבלת מכתבך, שלחתי לך את “בדרך”⁵⁵ מכורך הדר. שלח בהזדמנות בטוחה את התרגום “ירוּשלים”.⁵⁶ עכשיו יש לי פנאי לקראו. – ד"ש⁵⁷ לשטרייטים. שלכם י.ח. ברנר

687. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, מרחשון תרע"ט – אוקטובר 1918]

יעקב, הנני ניגש להוצאת קובץ “רביבים”, ו'. ואני מבקש ממך, שתתן לי בשבילו את רשמיך מהגליל ורצנזיה על ספרו של ברש.⁵⁸ זה – לכל הפחות. אם תוסיף עוד איזו דברים יפים – ודאי טוב.

ובכן, יעקב – אל שולחן הכתיבה. אל תבט לחוֹם! תודיע את זה גם לשלום שטרייט. אולי ימצא גם הוא איזו דברים בשביל הקובץ. אולי יכתוב מחדש את הרשימה “קפיצת נחשון” ואת השיחה על סמולנסקין? יעקב! יעקב! הנני משביעך לתת לי את אשר ביקשתיך. לו ידעת, איזו פינה נחמדה אתה תופס בתוך לבי. בקיצור, שטות, סנטימנטאליות – ואין זה מן הענין. ובכן – לתשובתך אני מחכה. יח"ב

688. לא. ד. גורדון

[תל־אביב, מרחשון תרע"ט – אוקטובר 1918]

רא"ד גורדון,

הוּגֵד הוּגֵד לנו, לי ולאנשי “הפוה”צ“, כי נמצא אצלך מאמר גדול בנדון הערך היהודי (שנכתב לרגלי קריאה במאמרי “הערכת עצמנו” ב“רביבים”⁵⁹) ונכספנו כולנו לקראו. אולי יכול אתה לשלחו לנו לאחר שתשאיר אצלך העתקה שלמה ממנו (אפשר לשלם ע“ח⁶⁰ “הפוה”צ” חמישה פראנק לאחד הפועלים ויעתיק) – ותברכך נפשנו. אם לא יוכל המאמר מאיזו סיבה שהיא לבוא כולו ב”הפוה“צ”, הנני נכון להדפיסו ב“רביבים”, ו', שלעריכתו ניגשתי בשבוע זה. – ובכן? התשלח? בברכת בריות־גופא ונהורא מעליא י. ח. ברֶנר

689. לאבא גולדברג, לדניאל פרסקי ועוד

ט“ו חשון התרע”ט, יפו [21.10.1918]

לאבא גולדברג, לדניאל פרסקי, לבעלי “אחיעבר”, “קדימה” ולראשי יתר האגודות העבריות ששמן לא נודע לנו, ולכן מאן דעסקין בהפצת ספרותנו באמריקה שלום רב וברכה!

חברים יקרים! עם התכניות הספרותיות הנעשות עתה בארץ־ישראל להוצאת תרגומים לבני־הנעורים ולגדולים, אנו, חבריכם הח“מ,⁶¹ באים אליכם בהצעה על־דבר הביבליותיקה של ספרים מקוריים, אשר ניגשנו להוציא. מטרתנו משולשת היא: א) להגביר את כוח הפרוזה העברית המקורית ע”י הוצאת סיפורים ומאמרים פובליציסטיים, שיש בהם ביטוי שירי, בצורת ספרים שקוּלי הכּמוּת; ב) לתת לחבר־הסופרים הנמצא בארץ- ישראל את האפשרות להדפיס את חיבוריו העבריים, חדשים גם ישנים, פה, ולא יצטרך לנוע מעבר לים; ג) לכנס במקום אחד את הבלטריסטיקה שנוצרה על־ידי מספרינו, גם אלה שאינם אתנו עכשיו בארץ, אם הד החיים הארץ־ישראליים בה.

בתכניתנו לפי שעה להוציא: א) א. ל. אריאלי: סיפורים; ב) ש. בן־ציון: סיפורים; ג) דבורה ברוֹן: סיפורים; ד) א. ברש: סיפורים; ה) י. ח. ברנר: “שכול וכשלון או ספר ההתלבטות”; ו) הנ"ל: כתבים; ז) ר' בנימין: “בין השבילין” (קובץ מאמרים); ח)יצחק וילקנסקי: “לדרך” (קובץ מאמרים); ט) מאיר וילקנסקי: סיפורים; י) משה סמילנסקי: סיפורים; יא) מנחם פוזננסקי: סיפורים; יב) ש. צמח: סיפורים; יג) יעקב רבינוביץ: “מהגדות החיים” (סיפורים); יד)יעקב שטיינברג: סיפורים; טו) דוד שמענוביץ: כתבים. טז) ש"י עגנון: סיפורים. יז) א.ד גורדון: קובץ מאמרים.

מלבד זה אנו אומרים להמשיך, בגבול האפשרות, את הוצאת קבצי “רביבים”, שישמשו בית־כינוס לדברים חדשים שבכתב. במשך השנה אנו מקוום להוציא שניים־שלושה קובצים.

לפי אמצעינו הכספיים המצומצמים ותנאי־הדפוס הקשים, לא נוכל להדפיס אלא רק ספר אחד מהנ"ל⁶² בכל חודש. כל ספר יהיה לא פחות מעשרה גליונות־דפוס ומחירו עם המשלוח חמישה שילינגים. ועכשיו חברים יקרים, אנו פונים לעזרתכם! אם תעשו את אשר אנו מציעים לפניכם – ויכולנו עמוד.

אנו מציעים לפניכם לסדר סוכנות כללית להוצאה הזאת בעד כל קוראי־עברית שבאמריקה. על הסוכנות להתחייב חובה מוסרית לקבל מאתנו, למצער, מאתיים אכסמפלארים מכל ספר אשר נוציא ולשלם בעדו את מחירו המלא סמוך לקבלתו. זאת תהא התמיכה אשר תתמכו אותנו! הספר הראשון של הוצאתנו יֵצא לחנוכה.

לתשובתכם הקרובה נחכה. בברכת חברים י.ח. ברנר⁶³

690. למנחם פוֹזנַנסקי

[תל אביב, כ' מרחשון תרע"ט – 26.10.1918]

מ.פ., “מה יש לי להודיע לך עוד”? שתרגומיך מגוגול וגונצ’ארוב⁶⁴ הולכים ונדפסים בהוצאת וילקנסקי,⁶⁵ ואני הנני לפי שעה הבעל־מגיה שלהם. לולא חיכיתי לך בכל יום פה, הייתי שולח לך את ההגהה האחרונה. כמה לירות קיבלת בעד התרגומים האלה? לא מגיע לך עוד? אורי הבריא – – – גם מצב בריאותי טוב, אבל מצב־הרוח שלי רע, לא פחות מאשר ברוב ימי השנה האחרונה. הנני יושב בבית, וכמעט שאיני נפגש עם איש. אף על־פי כן הרשמים הקלוטים מן האויר יש בהם בכדי ליאש. תיעוב ובחילה – זוהי ההרגשה השלטת. לא טוב! יש בידי פיתקה בשבילך מקרן־צבי. תבוא ותקבל.

שלך י.ח.ב.

691. למנחם פוֹזנַנסקי

[תל אביב, סוף מרחשון תרע"ט – תחילת נובמבר 1918]

פוזננסקי, הרי אתה נוסע הנה: אל תשכח את המאזניים (שאצל קאטינקא), אל תשכח! היהודי דורש – ובצדק. כבר כתבתי לך. בכל אופן השתדל להמציאם לי באיזה אופן שהוא.

אנו בדירתנו הישנה, ועד שתמצאו דירה, תוכלו, כמובן, להיות אצלנו. לא הייתי צריך לכתוב דבר המובן מאליו, ובכל זאת, ליתר בהירות.

בריאותו של אורי הוטבה. רק הפצעים והמכות שבפניו. ופרפר?⁶⁶ – שלכם י.ח.ב.692. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, י' כסלו תרע"ט – 14.11.1918]

שלום. אין לי קול ממך ואין לי קשב. איך אתה חי שם במאורתך?⁶⁷ שלך יח"ב

693. לד. קמחי

א' דחנוכה התרע"ט [תל אביב, 29.11.1918]

לדב קמחי, קראתי את הפרק אשר שלחת. לצערי, אין המאנירה הזאת של סחור־סחור לפי טעמי. הייתי רוצה לקרוא איזה דבר ריאַלי־קלאסי, כמו שאומר ש. ש.,⁶⁸ – לא אימפרסיוניסטי. מובן, שלהדפסה אין זה נוגע. הפרק עומד על גובה ידוע. אבל איפה? ב“הפועל הצעיר” אין אני חבר־המערכת, אלא רק עוזר קבוע.

את הסיפור “אחרית” אני זוכר. גם את הבטחתי, שאין אני חוזר ממנה. יפסול מי שיפסול – אני מחזיק בדעתי: אם לא להדפיס דברים כאלה – לא שבקת חיי לכל ספרות! אלא, עוד פעם, היכן? בימים הראשונים לשובי ליפו חלמתי על המשך לקובצי־“רביבים”, אבל החלום אינו מתאמת. ושלום לך י. ח. ברֶנר

כמדומני, שנמצא בידך תרגום הסיפור “ארנה”.⁶⁹ מדוע לא תפנה לי. וילקנסקי, שיוציאו בספרית “בכפר” שלו? הנ"ל רצוף פה מכתב קטן ל“חובבי הבימה” בירושלים ואבקש למסרו לתעודתו.

694. לי. ל. גולדברג

[תל־אביב, טבת תרע"ט – דצמבר 1918]

לכ' י. ל. גולדברג, פה אדוני היקר והנכבד!

כהמשך משיחתנו אמש הנני פונה אליך בהצעה זו: יש לי בשביל “הוצאת שטיבל” שני כתבי־יד למכירה: א) תרגום “החטא ועונשו” של דוסטוייבסקי, רומן של יותר משלושים גליונות־דפוס; ב) “שכוֹל וכשלון או ספר־ההתלבטות”, סיפור מקורי בן 11– 12 גליונות דפוס. מלבד אלה הנני נכון למכור למר שטיבל גם איזו קובצים נבחרים מכתבי הישנים (מאלה יש לי כמאה גליונות־דפוס).⁷⁰ על פי כל זה אני מבקש מכ', אם רק אפשר, לתת לי לפי שעה על חשבון כל הסחורה הספרותית הזאת שישים לי"מ⁷¹ (בפעם אחת או גם במשך שני חדשים), משך זמן הדפסת קובץ של 7–6 גליונות־דפוס, כי רוצה אני להשתמש בסכום זה⁷² להמשכת ההוצאה של קובצי “רביבים”, אשר עד המלחמה הדפסתי מהם חמישה.⁷³ הקובצים האלה מוקדשים לספרות יפה ולביקורת, ואני רואה נחיצות בהוצאתם דווקא עכשיו, כשכל קהלנו כאילו שקוע בפוליטיקה. מטרת הקובצים היא לתת לקהל העברי מלה עברית מקורית חיה ויוצאת מן הלב בצורה סיפור, שיר או מאמר. והנני אומר לך שלום ומחכה לתשובתך ברגשי כבוד וברכה⁷⁴

695. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, טבת תרע"ט – דצמבר 1918]

יעקב רבינוביץ, מכרתי כת“י,⁷⁵ השגתי מעט כסף ואני ניגש להוצאת קובץ “רביבים”, ו‘. לתכלית זו אבוא ביום ד’ לפ”ת,⁷⁶ כי צריך אני להתראות אתך ועם שלום שטרייט. על פרקיו של זה עברתי, ואני אומר לתתם,⁷⁷ אלא שמקודם אני צריך להתראות אתו. ממך הייתי רוצה לקבל סיפור אחד מאלה שקראתי בחיפה (שמו שכחתי, או אולי גם אין לו שם), ואולי גם בדבר המורה, מן החדשים. מלבד זה אני מקווה, שתכתבו לי רשימות ספרותיות על ההופעות החדשות, לפי בחירתכם. להתראות! שלכם י. ח. ב. אביא את “גמול ישרים”. תודה בעד המשלוח!

696. לק. י. סילמן

[תל־אביב, טבת תרע"ט – דצמבר 1918]

סילמן, במשרד⁷⁸ אמרו לי, שבעד תרגומך⁷⁹ מגיע לך רק עוד שבע וחצי לירות, ושעכשיו אתה יכול לקבל לא תורכיות, כי אם מצריות – כך אמרו לי.

מן “הספריה החקלאית”⁸⁰ יָצאו שישה ספרים, ועכשיו יישלחו לך מהם אחד אחד, כל שבוע (30 אכסמפלארים).⁸¹

חיפשתי את ד. ומצאתיו. את הכת"י מסר, ועליך, אפוא, לפנות ישר למערכת “האזרח”.⁸² אני איני מן “המתרחקים” (בויקוטיסטים, מלבד יעקב רבינוביץ, אין!) ובכלל אין גם מתרחקים, וכל הדיבורים הבל. “האזרח”, כפי ששמעתי, יופיע בקובצים (אני אין לי מה לתת ל“האזרח”, ולפיכך אין לי משא ומתן אתו).

בימים היותר אחרונים, לפני שבוע, קיבלתי מספר של לירות מאת י. ל. גולדברג מוילנה בעד כתבי־יד שונים שלי בעד “הוצאת שטיבל” וניגשתי להוציא קובץ “רביבים” שישי. הקובץ יהיה בן שישה גליונות, והחומר כולו כבר יש ת"י⁸³. אף על־פי כן הייתי אולי עוד מוצא מקום בעד ציור לא גדול משלך. היש תחת ידך? אם לא, שלח דבר־מה בשביל הקובץ השביעי.

את כל הפיתקאות מסרתי לידי בעליהן בידי עצמי. ותודה לי.

ושלום לך, לבני ביתך ובפרט לימימה.⁸⁴ שלכם י. ח. ב.

697. לק. י. סילמן

א' שבט, בערך [תרע"ט, תל־אביב. – תחילת ינואר 1919]

סילמן, המכתב ע“י הד”ר רפפורט נתקבל. מיד הלכתי לש. בן־ציון וקיבלתי את הכת“י, אבל לא מצאתי בו, לצערי הגדול, מה שקיוויתי. השיחות אינן דרמטיות, כי אם שיחות טובות סתם, והמצב הדרמתי נובע לא מתוך תכונות- הגיבורים, כי אם מצד ה”מוראטוריום" וה“ויסיקה”.⁸⁵ ממחרת קיבלתי את המכתב השני ע“י כספי, ומיד מסרתי את הכת”י לידידנו ר' ב. – הפיתקה לל. נמסרה על ידי. ה־7 וחצי לי“מ הועברו לחשבון הספריה “בכפר”. הספרים, לדברי השולח, נשלחו. הערתך בענין זה נכונה מאוד. ה”רביבים" מתעכבים מסיבות טכניות (מחלת המכונן בבית־הדפוס “אחדות”, ששם אני מדפיס את הקובץ). היה שלום ושלח את סיפורך הקטן, לכשייגמר. שלך י.ח. ברנר

698. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, תחילת שבט תרע"ט – תחילת ינואר 1919]

י.ר. קיבלתי את הרשימה “קובצינו”. היא תבוא, כמובן. אבל בעמוד האחרון שלה יש דברים על העבודה הספרותית של האגף הימני, עבודה שלא באה עוד לעולם, ואלה הדברים אין ברצוני לתת. אם אינך סומך עלי במחיקת הדברים האלה, הוֹדע, כי הרשימה עוד לא נמסרה לדפוס.

מחלת המכונן בדפוס מעכבת את יציאת הקובץ.⁸⁶

רצוני, שתמהר לכתוב גם על יתר הדברים. ושלום⁸⁷ – השלום לו? הכותב הוא?⁸⁸ שלכם י. ח. ב.

699. לאלמוני⁸⁹

[1919]

יא, נאמבערגס נבואות טאקי אין דעם בירנבוים’ס וואכענבלאט, אז די טשערנאוויצער שטאלצע רעזאליוציע וועט מאכען אן איבערקערעניש אין אידישען לעבען, איז הפנים ווייניג מקוים געווארען. טראץ דעם, וואס דער טשערנאוויצער ארגאן האט אויפן ענגליש אמעריקאנעם שטייגער געהייסען “ד”ר בירנבוים’ס וואכענבלאט" (ד"ר בירנבוים איז, כידוע, ניט לאנג געווען אין אמריקא און האט זיך – – ⁹⁰ פון אנפאנג ממש געשמאלצען פון דעם “אייגענארטיגען יודישען לעבען” דארט); טראץ דעם וואס עס איז געוואן אין ליטערארישען הינזיכט אַ קאליקע שבקאליקע, אַ גאליציאנער שמאטע – האט עס דאך אזוי ווייניג מאריך ימים געווען. וואו זשע איז פלוצלונג ענטרונען געווארען די גאנצע העלדישקייט פון די “יודישיסטען”? וואו זיינען זייערע העלישע־פלאם־פייער־פראזען איבער דעם “דרינגענדען ענטוויקלונגס־גאנג”, איבער די “היסטאריש־אנגעזאמעלטע קרעפטען”, איבער די “נויטווענדיג־קייט פון איבערדיכטונג פון אונזערע נאציונאלע גיטער”… און וויטער טאקי: דאס אהנמאכט פון א גוסס איז נאר פערדראסיג, בעשולדיגען קען מען איהם ניט. ווי לעכערליך איז אבער אז ער איז דערצו ניט ערנסט אויף א האָר, און ער וויל ניט וויסען פון זיין לאגא, אז ער קאקעטירט מיט שיינע העוויות’לעך און מאכט מיאוסע שטיק… דיין⁹¹ פערווארפענער פריינד האט פלוצלונג אויפגעהערט צו שמייכלען. י. ח. ברענער

תרגום: כן, נבואותיו של נומברג באותו שבועון של בירנבוים, כי הריזולוציה הצ’רנוביצית הגאה תחולל מהפכה בחיים היהודיים, לא נתקיימו ביותר, כפי הנראה. למרות מה שכלי־המבטא הצ’רנוביצי נקרא על פי הנוסח האנגלי־אמריקני “שבועונו של הד”ר בירנבוים" (הד"ר בירנבוים, כידוע, היה זה לא כבר באמריקה, ובתחילה התמוגג ממש מן “החיים היהודיים המיוחדים־במינם” שם); למרות מה שמבחינה ספרותית היה זה קלוקל שבקלוקל, סמרטוט גליצאי – לא זכה אלא לאריכות ימים מועטת כל־כך. לאן נעלמה איפוא פתאום כל אותה רוח־הגבורה של “היודישאים”? היכן הן מליצותיהם החוצבות להבות־אש על אודות “מהלך ההתפתחות ההכרחי” על “הכוחות שנאגרו באורח היסטורי”, על “הנחיצות לשוב ולפייט מחדש את נכסינו הלאומיים”… ושוב: תשישותו של גוסס רק מצערת, אבל להאשימו אי־אפשר. ואולם מה מגוחך הנהו, אם נוסף לכך חסר הנהו שמץ של רצינות, ואינו רוצה לדעת על מצבו, והוא מתיפייף בהעוויות־חן ועושה בלהטוטים מגוּנים… ידידך הנידח פסק פתאום לחייך. י. ח. ברנר

700. לא. י. שטיבל

[תל־אביב, שבט תרע"ט – ינואר 1919]

למר אברהם יוסף שטיבל בקופנהגן, שלום! אדוני היקר! קיבלתי את מכתבך מיום 3/1. ואולם ר' בנימין לא קיבל עדיין שום מכתב ממך, ואין אנו יודעים באיזה אופן אתה חושב להעביר את הוצאת “ספרות־העולם” לא"י. מובן, שאנו נכונים לעמוד לימינך בכל כוחותינו ולעזור לך בכל מה שיהא באפשרותנו.

לפי שעה אין אני מקבל עלי כל תרגום עוד, כי עמוס אני בעבודות ספרותיות־טכניות ב“הפועל הצעיר” וב“משרד הא”י“,⁹² מלבד שחצי יום אני עסוק בהוראה.⁹³ תרגום “החטא ועונשו” הוא ברשותך וכמו כן סיפורי “שכול וכשלון (כעשרה גליונות), שהעתקה ממנו מסרתי כבר לה' גולדברג. יותר אין בידי שום כתבי־יד חדשים. את הסיפור “שכול וכשלון”, שכתבתי מיד לאחר “מכאן ומכאן”, היינו לפני שבע־שמונה שנים, הייתי רוצה להדפיס בהשגחתי (וזהו גם תנאי ראשי אצלי), כי שגיאות־הדפוס הנוראות שנפלו ב”מכאן ומכאן” הורוּני לבלי למסור כתבי־יד שלי להגהת אחרים.

בשבוע הבא יצא על־ידי קובץ ספרותי “רביבים” (ו'). שישה גליונות־דפוס. כולו מוקדש לספרות. מחירו 4 שילינגים. ביום יציאתו אשלח לך אכסמפלאר. את הספר הוצאתי על חשבוני. עלה לי ב־140 לי“מ.⁹⁴ חלק מהכסף השגתי בהלוואה (על מנת להחזיר), ואף השקעתי בהוצאות אלו את שלושים הלי”מ, שקבלתי מאת ה' גולדברג על חשבון עבודותי הספרותיות אצלך. עתיד אני לקבל ממנו על חשבון זה עוד 30 לי“מ, וגם הבטיח לקנות מאה אכסמפלארים מן הספר. הדפסת אלף אכסמפלארים, גליון־דפוס של 16 עמודים (בתבנית “בדרך”⁹⁵ ) עולה – נייר ודפוס וכריכה – 16 לי”מ. ש“ס⁹⁶ בעד דברים מקוריים נהוג כאן ועכשיו לשלם 8 לי”מ; מתורגמים – 4 לי“מ. אלה הם גם תנאַי בעד סיפורי ותרגומי הנ”ל.

לתשומת לב: כשהיה פה א. קבק לפני שנים אחדות התחיל לתרגם את “האחים קאראמאזוב”. אולי אפשר להיוודע גורל תרגום זה, שלא יקרה לקבק מה שקרה לי, שאחרי שתירגמתי שליש מן הספר “אנה קארנינה” נודע לי, שהספר עתיד לצאת בהוצאתך בתרגומו של י''א טריווש, והפסדתי עבודה של חודשים רבּים!

– – –⁹⁷

ועוד לתשומת לבך: יש בא"י כתבי־יד חדשים, שלא נדפסו עוד בשום מקום:

1. יעקב רבינוביץ: סיפורים (מ־10 עד 15 ג"ד.⁹⁸)

2. דב קמחי: “אחרית” (סיפור); “על בלימה” (רומן); “מעברות” (רומן).

3. יעקב קופליביץ: מאות של שירים.

כל הדברים האלו היו יכולים לבוא ב“התקופה” לפי דעתי.

גם את סיפורי לא היה איכפת לי להדפיס ב“התקופה”, אלא, כפי שאמרתי, בלי הגהה אחרונה שלי אינני מסכים להדפיסו בשום תנאים שבעולם⁹⁹

701. ל– – –?

[תל־אביב, שבט תרע"ט – ינואר 1919?]

לא היתה הזדמנות, אבל אני הייתי מזומן לענות בו ביום. הנוספות שהושמו לחזיון (דברי הזקן ברמן, הפרויאֶקט של מרעה אצל מאירסון), אינן רעות. אבל בכל זאת החזיון עדיין אינו חזיון. אין תפקיד לגיבוריו. מה תפקידם של יעקב, של ציפורה, למשל? והדרמה של הגיבור הראשי היא דרמה: הוא נמשך אחרי ילדה, והילדה אינה הולכת אחריו, אבל כמה רפה וחיוור התיאור של כל זה! אין כל התפתחות דרמטית, אין כל מצבים שייחרתו בלב הקורא או הרואה. (אגב, בע' 28 תיקנתי לך: “מוציא פנקסו וקורא” ודו"ק¹⁰⁰ ). ועד כמה חסר פה דמיון חי תוכל ללמוד מאותה העובדה, שלא עלה כלל על דעתך לתת לברמן הזקן – למשל, במערכה האחרונה – תפקיד של אב ומנחם בנוגע לשמעון אחרי היאוש שתקף אותו בלכת ציפורה ממנו. הלא יכולת לתאר, שציפורה הולכת ושמעון, עתה או לאחר זמן, חושב על דבר איבוד עצמי וכדומה לזה (עזיבת הארץ), והנה מופיע אותו הזקן, שבנו איננו, ומאמץ את שמעון לו לבן (ברוח) ומעודד אותו וכו' וכו'. הבינות? ברם, בצורה זו – עדיין ילדוּתי הוא כל הענין! ¹⁰¹

702. לד. קמחי

[תל־אביב, סוף שבט תרע"ט – סוף ינואר 1919]

ידידי קמחי, אַל ייפלא בעיניך, שנתאחרה תשובתי. קודם חיכיתי לוילקנסקי, שיַשווה. אבל הוא היה טרוד ביותר לפני נסיעתו לחו''ל ולא הספיק. כשנסע, לקחתי אני והשוויתי, אבל מיד חליתי בקדחת (לא מן ההשוואה!) ולא יכולתי לענות. עכשיו קמתי ממיטתי ואני מחזיר לך את התרגום הגרמני והעברי גם יחד. דעתי? יש לי דעה על זה, אבל היא אינה חשובה, באשר להזמין אצלך את העבודה אין לי רשות בלי וילקנסקי, ועד שישוב ירבו הימים. גם בעבודתי המו“לית בירושלים – נכזב מבטחי אשר שמתי באחד ה”מצנאטים", וכל הענין נדחה לימים יותר טובים (אני קיוויתי להשיג כסף להוצאת קובצי־כתביהם של הסופרים־הבלטריסטים הגרים בא"י, ולא הצלחתי, כאמור!).

את “מעברות”¹⁰² אני נכון לקרוא. היש לך הזדמנות בטוחה למשלוח?

את הקטע “מתוך הרשת” אני מקבל ברצון בשביל קובץ “רביבים” הבא. הנני מבקש לאשר את קבלת כה"י. ידידך י. ח. ברנר

הנכון הנך לקבל עליך לתרגם מזמן לזמן מגרמנית לעברית מאמרים ישוביים? (ש“ס ג”כ 4 לי"מ¹⁰³). הגליון של “הספריה החקלאית” הוא 32 ולא 16.

703. לד. קמחי

[תל־אביב, תחילת אדר א' תרע"ט – תחילת פברואר 1919]

מלר,¹⁰⁴ אני קורא את הרומן “מעברות”. בריאותי ומצב־ביתי לא ירשו לי לכתוב לך כהוגן. ואף עוד לא גמרתי. אבל משפטי כבר עומד מוכן: יש הרבה עמודים משעממים. והחסרון העיקרי, שב“פסיכולוגיה” שלהם¹⁰⁵ כל הגיבורים חדורים סגנון מאֶלאֶרי (מכתבה של רוזה לטשאַרנה מַרעים אפילו באי־טבעיוּתו מצד המציאות). אבל אין ספק, שיש כאן יכולת של רומניסטן, ויכולת לא כל כך קטנה, כמדומה. כל מהלך־הדברים, ועם זה הפרצופים: בלאס, פודקובה, טשאַרנה, גדליה וכו' – יש בזה חיוניות לא מעטה, אם כי תרבותית בעיקר. העיקר, שהרומן הוא רומן וצריך לחשוב על הדפסתו כמו שהוא. את הגיבורים לא“י לא צריך להעביר. סלקא אדעתך? למה? ובפרט, שעשית זה ב”על בלימה" (אגב, מדוע אינך מנסה דבר אל פרישמן־שטיבל בשביל “התקופה”?). את הכת“י “מעברות” לכשאגמור אמסור לר' בנימין לקריאה. טוב? ואת תרגום המאמר הישובי אשלח מהר. שכר תרגום תקבל מיד, ולא תצטרך לחכות עד ההדפסה. שלום לע”ע¹⁰⁶ יח"ב

אולי יש במכתבך עוד דברים הטעונים תשובה, המהפכה שבבית איני מוצאו, כמו להכעיס.

704. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, תחילת אדר א' תרע"ט – תחילת פברואר 1919]

רבינוביץ, ברגע זה קיבלתי את רשימותיך. עוד לא קראתי. את “פיקלסקי”¹⁰⁷ מסרתי ל“הפוה”צ“, אבל איני בטוח, שירצו להדפיסו. ה”רביבים" כבר נגמרו בסידור־הדפוס ואינם יוצאים מפני שאני והמכונן חולים. הכנסתי רק את הרשימה של קלמנסון.¹⁰⁸ “עניני לשון” – אף אלה אני משאיר בשביל “רביבים” הבא (יחד עם “הבריכה”¹⁰⁹). “הרמן ודורותיאה” של שלום¹¹⁰ נתתי לר' בנימין לקריאה. המתרגם שטרייט את המאמר של אטינגר?¹¹¹ נחוץ. יקרע־נא מן הספר את המאמר של י. סימון: “הקאפיטאל, החכירה בירושה והקרן הקיימת” וישלח לי בהזדמנות בטוחה, כי צריך אני לשלוח את המאמר הזה למלר¹¹² בירושלים לתרגום. הקרא שטרייט את הרומן של מלר: “מעברות”? איזה רושם עושה הגליון של “הפוה”צ"? שלום לכם י. ח. ב.

705. לד. קמחי

[תל־אביב, אמצע אדר א' תרע"ט – אמצע פברואר 1919]

מלר, כת“י¹¹³ הרומן “מעברות” הוא כבר אצל ר' בנימין. אני גמרתיו לקרוא. הפרק האחרון אינו מוסיף כלום. המקומות המועטים הטובים שבו אפשר היה להכניס לביקוריו הראשונים בבית־המשוגעים. טשארנה גמרה את ענייניה בשגעונה. מותה אינו מעלה ואינו מוריד. הסיפור נגמר באברמטשיק. “שם השמש מחממת”. את יתר הגיבורים אין לסחוב לא”י. די שעלו מהעיירה לכרך. בזה נגמר תפקידם. את מארקוס עם הדרמה שלו אפשר היה לפתח, אבל באותם הגבולים. הדרמה שלו אינה מתקבלת על הקהל – או מעין זו. אחרי כל אלה, אילו עלה בידך לעשות מזה נובילה בת שמונה־תשעה גליונות ולהוציא את הפסיכולוגיזם המיותר, את החזרות ואת הליריוּת הפיליטונית, ולהשאיר רק את הסצינות, התמונות החיות עם הקשר שיש כבר ביניהן, כי אז היה זה סיפור חשוב מאוד (לדעתי). שבתי פטאַק – אין אנו עומדים על אמיתותו. מודרני הוא יותר מדי, כיתר הגיבורים. תחת זאת הפיגוּרה של אריה בלאס – חיה. ועוד פעם: מא“י הרחק את הסיפור עד כמה שאפשר. יהי הפעם בלי א”י! – קיצורים לא יזיקו, אבל לא בתמונות, כי אם בתעתועי הפסיכולוגיה האינטליגנטית, שמיעוּטם יפה וריבוים קשה כספחת. כת“י ראשון של פרק אחרון מוחזר לך בזה. רצוף עוד קונטרס “רביבים” החדש. המאמר הישובי מגרמנית, שעלי לשלוח לך לתרגום, עדיין אינו ת”י¹¹⁴. בנוגע לפרישמן־שטיבל צריך עוד לחכות. – בוודאי יפנה שטיבל אלינו, אם ירצה פה לעשות איזה דבר, ואז נדפיס מה שנוכל. בנוגע ל“הפוה”צ“. אם להדפיס פרק מרומן זה, אז דווקא השני מתאים לזה יותר. הפרק הראשון אינו מוצלח, קשה לקריאה ומשאיר תוהו בלב. ברם, כי אין הדבר תלוי. וחוברת זו של ה”רביבים“, ביחוד יִתְדָהּ,– ה”תקופה"¹¹⁵ – מה בעיניך? ושלום יח"ב

706. לד"ר מ. קריגר

כ“ג אדר, התרע”ט, יפו [23.2.1919]

לידידי ד“ר קריגר, שלום! בוודאי קיבלת את האכסמפלאר של “רביבים”, קובץ שישי, ששלחתי לך סמוּך ליציאתו. גולדברג קנה ממנו 100 אכסמפלארים בנכיון של 25%. הוא נכון לעשות כך גם ל”רביבים" הבא. אבל להוציא כסף ליסוד ההוצאה, כתקוות יצחק¹¹⁶, אינו רוצה. רוצה אני לגשת להוצאת קובץ ז' שוב על אחריותי. אפשר שאדפיס רק 500 (ולא אלף). אילו עמדת לי ב־50 לי"מ (מן הסכום שיש בידך לתכלית זו, כדברי מכתבך) הייתי מגדיל את הכמוּת בגליון מוקדש להשקפות פובליציסטיות. לתשובתך אחכה. בברכה רבה י. ח. ב.¹¹⁷

707. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, אדר ב' תרע"ט – מרץ 1919]

יקירי, כל מה שביקשת אמציא לך. לשטיבל כתבתי על אודות סיפוריך. ש. כבר קיבל כסף בעד סיפוריו. מ“רביבים” הבא משכתי את ידי. לעומת זאת אני חושב להשתתף בעתונות הגליל.¹¹⁸ שמור בשבילו את “הבריכה” ובעיקר מאמרך החשוּב בעיני על טשרניחובסקי. שלום לך ולאנ"ש.¹¹⁹ י. ח. ברנר.

708. לשלום שטרייט

[תל־אביב, י' באדר ב' תרע"ט – 12.3.1919]

שלום, קיבלתי ע“י ש. 4 לי”מ. ה“רביבים” נמכרים לאט לאט, לא פחות מכפי שפיללתי, אלא שההפסד יהיה הרבה גדול מכפי שפיללתי: הכסף אינו נכנס, חוברות בודדות אובדות וכו'. והרי גם אילו נמכרו כולן בשלושה שילינגים האכסמפלאר, היה הפסד של 20–15 לי“מ. עכשיו, שהחצי מונח כאבן עד עת קץ. – בקיצור, לא נמהר להוציא את השביעי; ואולי גם אוציא – אחת היא. בתרגום עוד לא הספקתי לעיין. יש עכשיו שני ספרים שלמים לתרגום משל אטינגר, מלבד מחברות ומאמרים – ואין מתרגם! כוונתי בפיתקה זאת להודיעך, ש”הפועה“צ” רוצה לה' סיון¹²⁰ להוציא קובץ בשם “זכר ליציאה” (גירוש יפו).¹²¹ אתה אמרת פעם, שהיית רוצה לרשום איזו דברי־זכרון למנחם שטרייפלר, מרינג ועוד אחד.¹²² בשביל הדברים האלה היה המקום הזה מתאים. התכתוב? התשלח? בגליון זה של ה“פוה”צ" שיֵצא מחרתיים, באו שני פרקים מ“לתולדות ספרותנו” של יעקב.¹²³ גם הסיפור לא הוחזר לי, כי רוצים להדפיסו באפשרות הראשונה. רשימתו הישנה, בימי הכיבוש הראשון,¹²⁴ בגליון “הפוה”צ" הנדפס, נמצאת כבר ת"י¹²⁵ ואשלחה לו בהזדמנות הבטוחה הראשונה. בשלום לך ולבני הבית יח"ב

709. לדניאל פרסקי

[תל־אביב, אדר ב' תרע"ט – מרץ 1919]

ולראיה, פרסקי, גם אני בא על החתום¹²⁶ ומבקשך לענות. וכשתענה כתוב מה שלומך ושלום שטיבל. לשטיבל כתבתי מכתב ארוך לקופנהגן, אבל מי יודע, אם קיבלו, הואיל ובינתיים עזב את המקום. צריך היה, שלשטיבל יהיה איזה בא־כוח בא“י, ודווקא אדם שיש לו יחס לענייני ספרות. אני, למשל, מסרתי להוצאתו שני ספרים (תרגום “החטא ועונשו” ו“שכול וכשלון”) ונניח, שהוא נכון לשלם לי בכל רגע. אבל בתשלומין בלבד לא סגי. צריך גם לנסות להוציא אותם. ולמי אפנה? אמנם, יש פה בא־כוח, י. ל. גולדברג, אבל היהודי הטוב הזה הרי אינו יכול לעשות דבר, שאין לו כל ידיעה בו. ועל כן הוא “קונה” בלי ברירה וכו' ומעורר פירכות על ה”מחירים“… סלח על שאני כותב בעניינים חשובים כאלה בעפרון. קצת חולה אני ושוכב במיטה, ולכתחילה נתכוונתי לכתוב רק ד”ש,¹²⁷ והנה מלה גררה מלה ויצא המכתב הזה. שלום לכם, יקרים, י. ח. ברנר¹²⁸

710. לד. קמחי

[תל־אביב, ניסן תרע"ט – אפריל 1919]

לדב קמחי, צדקת, זהו המשך (דינה לפידות, למשל, זוהי אותה לילי), אבל יש ענין בדבר. הנך יודע לספר. הנך בעל־כשרון. בנוגע למאנירה – מפחד אני, שאתה אינך צריך כלל להשתחרר ממנה, כי היא היא התבלין. אתה אינך עממי, שרשי, לבבי, כי אם אינטליגנטי, אירוטי, מודרני, משהו שניצלרי – ומה יועיל לך ה“ז’ארגון”¹²⁹ וכו'?

בפנים הכת“י ציינתי איזו מקומות. בכל אופן, אין חשיבות גדולה בשינויים. רק בנוגע לחאלאטניק צריך לרכך קצת. אסור שיבואו מבטאים כעין: “חאלאטניק היה ידוע בשנאתו לאשתו”… וד”ל.¹³⁰ אני אמסור את הכת“י ל”פוה“צ”; כי לדעתי סיפור זה באיזו מקומות מראה על יכולתך, שהיא הולכת ומוסיפה כוח. ובכללו הוא סיפור חי ומעניין. שלום לך י. ח. ברנר

הנני מרשה לעצמי להזכירך עוד פעם על אודות התרגום של סימון. אני נוסע היום לעין־גנים¹³¹ לאיזו שבועות. ואני אבקש את המערכת, שתענה לך בעצמה.¹³²

711. ל– – –

[עין גנים, תחילת אייר תרע"ט – תחילת מאי 1919] – – – – יש לי ענייני כתבי־יד לסדר ביפו (מ“הפוה”צ" אין לי כל ידיעה), ואני חושב לבוא ביום הראשון ליום או ליומיים.– – את הסיפור גמרתי. מחזיק כשלושה גליונות. עוד לא הועתק כולו. אני חושב לנסוע לירושלים ולהדפיס אותו על חשבוני. אני מקווה שלא אפסיד בו.¹³³ הבריאות – לא טובה. איני יודע, מה יהיה אתי. חולשה שאין לשער. בכי בכל רגע. – – –

712. לשלום שטרייט

יום ו' [ט' באיר תרע"ט, תל־אביב – 9.5.1919]

לידיד נפשי ש. ש. היום חשבתי לשוב ולהביא לך לקריאה את סוף “ההתחלה”¹³⁴ וגם את “שכול וכשלון”. אבל מצב־בריאותי, שהורע כל כך הלילה, מכריח אותי לחשוב על נסיעה לירושלים, לבדוק את הדם. פוזננסקי מוצא שאת ה“התחלה” אי־אפשר להדפיס: השפעת הסיפור על בני־הנעורים תהיה רעה. בחיוניותו של הסיפור, בתור סיפור, הוא מודה, אם כי אינו שבע־רצון מאיזו פרקים. בשעת ההעתקה הרגשתי, כי החלק שעוד לא קראת עולה על זה שקראת. עכשיו גם בקשה קטנה: להכניס את שני השטרות הללו לפרידלנד בע“ג¹³⁵ ולדרוש בשמי בשלומם. “הפוה”צ” מבקש את “התקופה”. שלום לישעיהו¹³⁶ וביתו ולי. ר.¹³⁷

713. לא. י שטיבל

[תל־אביב, סוף איר תרע"ט – סוף מאי 1919]

הקיבלת את כל מכתבי? (אחד לקופנהגן ושנים לפילדלפיה). עכשיו, שפיכמן פה, ראוי לך, לפי דעתי, להתחיל בעבודה ממשית בא“י. הדבר הראשון – להוציא אלמנך גדול מקורי (בן שלושים־ארבעים ג"ד¹³⁸. חומר יש, לפי ראות עיני). בחשבון נכנסים: כתבים חדשים של אורלוף¹³⁹, ר' בנימין, דבורה בארון, ברנר, ברש, סמילנסקי, פוזננסקי, פיכמן, קופליביץ, ד. קמחי, ראובני, יעקב רבינוביץ, יעקב שטיינברג, שלום שטרייט ומתחילים. גם ספרי־התרגומים שנעשו פה, צריכים, כמדומה, להידפס פה. אין שום טעם להדפיס הכול באמריקה. אמנם, הדפוס הוא פה ביוקר, אבל מה אינו פה ביוקר? והרי אי־אפשר לעזוב את א”י לגמרי. מלבד זאת הנני רוצה לעורר את תשומת לבך:

1. יעקב רבינוביץ. יש לו כעשרים גליונות־דפוס של כתבים פרוזאיים, שעוד לא נדפסו ושאסור לוותר עליהם.

2. א. ראובני. כשרון חשוב. יש לו רומן בשלושה חלקים בשם “פיין”.¹⁴⁰ כותב הוא רומן בשישה חלקים מימי המלחמה בא“י. שני חלקים כבר כתב וכבר קיבלתי¹⁴¹. ע”י אמצעים ידועים אפשר לסייע, שיכתוב את זה בעברית, כלומר, שיתרגם בעצמו, כי לאט־לאט הוא מסגל לו את העברית. האמצעי היותר בטוח הוא להדפיס לפי שעה קובץ־סיפוריו מאלה שישנם כבר בעברית (מתורגמים בקובצים שונים) – – –¹⁴². זה יחזק את ידיו. והיה שלום וענה מהר¹⁴³

714. לי. בן־צבי

[אייר תרע"ט – מאי 1919]

ידידי היקר בן־צבי, בוודאי ובוודאי התראתי עם פיכמאן ודיברתי אתו על הענין, כמו כן דיברתי קודם על זה עם גולדברג¹⁴⁴. אבל תוצאות אין עוד. גולדברג נסע, ופיכמאן הוא עדיין בעולם התוהו. יחוסים קבועים לשטיבל אין לו, וכל אלה צריכים עדיין להתהוות. העתון היומי¹⁴⁵ יתחיל להופיע מ־10 ליוני. כך אמר לי הד“ר טורוב¹⁴². מלבד זה אפשר שיוציא פיכמאן ביפו ירחון ספרותי. המוציא: הציבור הא”י. אולי אתה נפגש באחַי?¹⁴⁶ אם תראה את בנימין תאמר לו, שהסיפור אשר אמרתי לו, כי עומד אני לכתבו – כבר נכתב¹⁴⁷. ומלבד זאת – הכל כדאתמול. והנני שלך ידידך עוז י. ח. ברנר כן, אני בעצמי כתבתי אתמול מכתב לשטיבל, ובו הרצאתי לפניו את כל הענין, שדיברנו על אודותיו.

715. לא. י. שטיבל

ט“ו סיון התרע”ט [תל־אביב- 13.6.1919]

לשטיבל בא־כוחו של י. ל. גולדברג ביפו, מר י. ק., דורש ממני בשביל “הוצאת שטיבל” באמריקה את הכת“י של תרגום “החטא ועונשו”. אני מסרב. וטעמי ונימוקי עמי. התנאים במכירת הכת”י הזה עדיין לא נקבעו בינינו ויש לי הרשות לעמוד על התנאי, שהספר יודפס בא“י ב”הוצאת שטיבל". ואם “הוצאת שטיבל” לא תיאות לתנאי זה, הנני חוזר בי ומבטל את המכירה (הסכום 80 לי"מ שקיבלתי ממר גולדברג על חשבון שכר סופרים יוחזר, כמובן, למר גולדברג בשלמותו)¹⁴⁸.

716. לי. ד. ברקוביץ

כ' סיון התרע"ט, יפו [תל־אביב, 18.6.1919]

לי"ד ברקוביץ, שלום!

חבר יקר, קיבלתי היום את הזמנתך להשתתף ב“המקלט”¹⁴⁹ ובחפץ לב הייתי עושה את רצונך, לולא “התעשיה הספרוּתית” שלנו, הארצי־ישראלית, כאשר אתה אומר עם מכתבך. התחיל להופיע אצלנו עתון יומי בירושלים¹⁵⁰, “הפוה”צ" ניגש להוצאת קובצים ספרותיים על יד השבועון, ואף מפלגת “אחדות־העבודה” עורכת קובץ גדול וגם מסרה לי להוציא ירחון מראשית שנת תר“פ בשם “האדמה”, וכל אלה דורשים חומר, והכוחות מועטים! אף על־פי כן אקווה לשלוח לך פיליטונים ספרותיים מזמן לזמן, אם רק תוטב קצת בריאותי הרעה. סיפורים יש לי רק שניים,¹⁵¹ והם נחוצים פה. את מכירת תרגומי לשטיבל שלנו היקר ביטלתי, כי איני רוצה לשלוח את הכת”י מפה לאמריקה. אני חשבתי, שיודפס פה. את דמי־הקדימה אחזיר למר גולדברג. התנאים עוד לא נקבעו בינינו, והיתה לי, אפוא, הרשות לחזור [בי]. לשטיבל כתבתי על זה. מה שלומו של שטיבל? מה בריאותו? שלחתי לו מכתבי־ידידות לקופנהגן ולפילדלפיה ולא נעניתי. מתפלל אני לשלומו, כי ברכה בלתי־צפויה באיש הזה לספרותנו. והנני שלך בכל לב

י. ח. ברנר

717. לב. כצנלסון

[תל־אביב, סיון תרע"ט – יוני 1919]

הייתי בבהד“ס¹⁵². הנייר עוד איננו. 1300 של הקובץ¹⁵³ על הנייר שמדפיסים עליו את ה”קונטרס“¹⁵⁴, אי־אפשר להדפיס, כפי שנדברנו, מפני שהפורמאט הוא אחר. באותו הפורמאט יש נייר עוד יותר גרוע. אבל לדעתי כדאי להדפיס גם על הנייר הגרוע, כי גם זה ה”טוב" אינו טוב. – חצי האכסמפלארים ודאי יישאר מונח לכמה וכמה שנים, ולכן כדאי שיהא מונח נייר יותר זול. ואימתי תמציא לי את הפרוטוקול¹⁵⁵ ואת מאמרו של ראובני?¹⁵⁶

718. לי. הר־אבן

[תל־אביב, סיון תרע"ט – יוני 1919]

כבסיפור הקודם יש התרשמות¹⁵⁷. אוויר מיוחד¹⁵⁸. סימן מובהק לכשרון. האוויר הוא אמנם לירי ולא אֶפּי.

– – – ¹⁵⁹

א) סימני בוסר, אי־בהירות בכמה מקומות. למשל, למה עשתה עליו הידיעה בדבר אחותו שילדה רושם כזה?

ב) שגיאות – – – חוסר מידה וקצב. רדיפה אחר מילים מאַיימות. אי־ביטחון, שהדבר יעשה רושם. ולחינם! במידה שיפחתו המלים המשונות־המיוחדות, באותה מידה יגבר הרושם (ביחוד מוסבה הערה זו לאור “אולם- האסיפות”). דברי הרריה אליו– גוּלת הכותרת של הסיפור. נראה הלאה! בכל אופן, גם את הסיפור הזה נצטרך לקרוא יחדיו לפני ההעתקה האחרונה¹⁶⁰.

719. לישראל איתן

[תל־אביב, 27.6.1919]

למר איתן בירושלים, בתשובה על מכתבך: “רביבים” לא יצאו. תחת זאת לקחתי עלי עריכת ירחון בשם “האדמה” (המו"ל: “אחדות־העבודה”). אם תרשני, אקח חלק מן האפוריסמים לתוך אחת החוברות של הירחון¹⁶¹. היש לך כתבי־יד אחרים? – ברגשי ידידות וכבוד י. ח. ברנר

סוף סיון, התרע"ט, יפו.

720. לב. כצנלסון

יום ו' [כ“ט בסיון תרע”ט; תל־אביב – 27.6.19]

בֶּריל, עברתי כמעט על כל מה שהשארת אצלי¹⁶². מאמרו של ואלדשטיין לא רע. יש אמרות מגוחכות אחדות. הרשות למחקן? אטינגר – כאשר פיללתי. נורמן – מקומו בעתון. הרשימה על ישראל גלעדי ניתנת לתיקון. במאמרו של – – אין כלום: פרזות איטלקיות – צרפתיות. מ“לשאלת עתידנו בארץ”

של צפרוני אפשר יהיה להוציא עמוד או שניים לחיוב. רמז¹⁶³ עוד לא היה. הייתי בדפוס. ענין הנייר עוד לא סוּדר. לקחתי גליונות־ההגהה של מאמרך¹⁶⁴ והנני קורא אותו. פרוזה חזקה.¹⁶⁵ אילו נערך כל הקובץ ברוח זה!… ההגהה רעה. האורתוגרפיה רעה (בלי ווין ויודין!). האותיות גדולות יותר מדי. וזה אין לתקן, אף על־פי שעוד לא נדפס. מובן שמה שאפשר לתקן –סימני־ההפסק, למשל – והאין־חתין, גימלין, נונין, צריך לתקן. אחר השבת אצטרך לנסוע לגליל התחתון להרצות. רוצה אני, שלכל הפחות הגליון הראשון יודפס עד נסיעתי, והשני יהיה מוכן להדפסה ביום שובי. מכונת־העבודה של “אחדות־העבודה” אינה משוחה בשמן.

לולא כאב־הראש החזק, הייתי הולך היום למקוה¹⁶⁶. אולי אבוא מחר. שלך י. ח. ב.

721. ליעקב רבינוביץ

יום א', שלהי סיון.¹⁶⁷ תרע"ט [תל־אביב – 29.6.1919]

ליעקב רבינוביץ אתה מתפלא על ששטיבל, לפי דברי פרסקי¹⁶⁸, מוציא את “רביבים”? והרי הוא, לפי דברי אותו פרסקי, קנה מניות גם בשביל הוצאת “המעורר” בירושלים. להד"ם?¹⁶⁹ מילא. לכתוב “הכחשות”? לי לא איכפת!

בוודאי ראית ב“הפוה”צ" מודעה על הוצאת ירחונם¹⁷⁰. וזה בעת שנודע להם, כי אני כבר התקשרתי עם “אחדות־העבודה” להוצאת ירחון¹⁷¹. אבל מה לעשות! אני, לשם אי־מפלגתיות, מוכרח אפילו לתת ל“הפוה”צ", למרות אי־רצוני, את “שכול וכשלון”.¹⁷² אבל את “האדמה”, ירחון הוצאת הספרים של “אחדות העבודה”, נוציא אנחנו, בכל זאת! ¹⁷³ אתה תתן לי בעד החוברות הראשונות: א) שירים אחדים של מ. זטורי¹⁷⁴; ב) הסיפור הטירולי על השחופים¹⁷⁵; ג) המאמר על טשרניחובסקי; ד) מאמרים פובליציסטיים על כל מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה; ה) מלבד כל זאת, אם כשר לפניך, לתת מאמר מקורי ומקיף על היינה. בידי יש מאמר גדול, בן מאה עמודים, מאת הפרופ. אובסיאניקו־קוּליקוֹבסקי על היינה. ואף שהמאמר כולו וכמו שהוא אינו ראוי לתרגום בשביל קוראינו, אבל הוא יכול להיות לעזר למי שהוא מאתנו, שיבוא לכתוב על היינה. את הספר אשלח לך, אם תרצה. אלה ההצעות הן מצדי. אתה מצדך יכול להציע כל מה שאתה רוצה.

תזרז את שטרייט לכתוב בשביל “האדמה” את “קלאסיות בת־חורין”. הונוראר תקבלו במוקדם! בדבר עתונו של טוּרוֹב¹⁷⁶ אין דעתי כדעתך. אני רואה בו חיוב, למרות כל השגיאות (ביחוד בפוליטיקה של חוץ). בשבוע הבא אתן רשימה על העתון. בשבוע זה נתתי רשימה על “האזרח”¹⁷⁷. המחיקות שמצאת בסיפורו של הצעיר¹⁷⁸ אינן מעידות על מה שאתה אומר: המחיקות הן כולן שלי. עם זה, כמובן, אני מחזיק בדעתי, שהוא בעל כשרון. לולא שכן, לא הייתי טורח למחוק לו. פיכמאן שוכן כבוד ברחובות זה כשבוע. אתם, בני־הכפר, אינכם יודעים כלום! לאורי המסכן¹⁷⁹ יש חום זה ארבעה ימים. אעפי"כ הביע רצונו לכתוב דרישת שלום ליעקב רבינוביץ. ואולם היצירה, כפי שאתה רואה, לא עלתה לו לגמרי. שלך וענה, י. ח.

722. ליעקב רבינוביץ

ב' תמוז [תרע"ט, תל־אביב – 30.6.1919]

ליעקב רבינוביץ הנני שולח לך עשר לי“מ שכר־סופרים בעד עבודתך ב”האדמה" עד לחשבון. היכן מאמרך על טשרניחובסקי? ועל טמקין? פוזננסקי כתב סיפור חדש. הייתי רוצה שתקראו. ואף הוא רוצה. אולי תבוא לשבת? – – – והבית פנוי. אף אני עבדך שכבתי עד היום, חמישה ימים, ואיני בטוח, שלא אשוב היום אל המיטה. ושלום?¹⁸⁰ מה מעשהו? שלכם י. ח. ברנר

723. למרדכי טֶמקין

ב' תמוז, התרע"ט, יפו [30.6.1919]

טמקין, אולי יש לך איזו שירים לבביים חדשים בשביל ירחוני? (בוודאי שמעת, שמוציא אני מראשית שנת תר"פ ירחון הגון בשם “האדמה”). ועוד זאת: חושב אני לקחת את שני תרגומיך: “שני שבויים”¹⁸¹ ו“המקנה”,¹⁸² המתגוללים במשרד¹⁸³ ללא תועלת ולתת להם מקום בירחון (אחרי שאקראם מחדש, ואם יינתנו לי). מובן, לא בחוברות הראשונות: בשביל אלו לי בלטריסטיקה די והותר. אבל אתה, המתרגם – לא תתרעם על זה? נדברתי עם יעקב רבינוביץ, שיכתוב עליך רשימה ביקורתית בחוברת הראשונה של “האדמה”. אך חסר לו כל החומר הדרוש לזה. האם כבר פנה אליך, כאשר יעצתיו, שתהיה לו לעזר בהמצאת החומר?

ושלום לך מאת המסור לך י. ח. ברנר

אולי יש לך איזו הצעות ספרותיות אלי (בפרוזה ובתרגום־פרוזה) – דַבר ותמצא אזנים קשובות. אולי אתה רוצה באיזה אַואַנס לא־גדול – תקבל.

724. לד. קמחי

ב' תמוז, התרע"ט, יפו [30.6.1919]

קמחי, הנני מזמין אותך לעבוד אתי בירחון “האדמה”. ש“ס – הנהוג עכשיו בא”י – 8 לי“מ הגליון. רוצה אני להדפיס את “פגישות”, אבל לא בחוברות הראשונות: בשביל אלו יש לי בלטריסטיקה. טוב בשבילי, שתכתוב לי איזו רשימות־ביקורת אמיתיות, צלולות, לבביות (מעין זו שכתבת על “בעבודה”¹⁸⁴, ב“חדשות מהארץ”, אבל עוד יותר פנימיות). אולי יש את נפשך לכתוב על סיפורו החשוב של יעקב שטיינברג: “על גבול אוקראינה”, שהתחלתו באה מ”הפוה“צ” לפני חמש שנים וסופו בשנה זו. ודווקא למסור את התוכן, לדבר על הסגנון ולהעיר מה שיש להעיר. אפשר גם להמשיך את השיחה על כתיבתו בזמן האחרון (“רביד הפלאים”, “מות הזקנה”, “בחצר האצילים”, רשימות־ביקורת וכו') ואפשר גם לא. כרצונך. בכל אופן לתשובתך אחכה ולכל הצעה מצדך נטויה אזני, ושלום וגש לעבודה. שלך י.ח. ברנר

725. לב. כצנלסון

ב' תמוז תרע"ט, יפו [30.6.1919]

בריל, א) לולא חליתי, הייתי מבקר אותך במקוה. עכשיו אני מוכרח להסתפק במכתב. ב) בדבר כתב ידו של קלמנסון¹⁸⁵. אולי, אחרי תיקונים, יכולים גם אנו להשתמש בזה ולהוציא כעין “ליקוטי־תורה”¹⁸⁶ – או באיזה שם אחר? ג) כת"י¹⁸⁷ של הפועל מעיד עליו, שראה עוני (ואיזה פועל לא ראה עוני?), אבל להשתמש בזה לא נוכל, כמדומה. עוד לא קראתי בעיון. ד) הקובץ.¹⁸⁸ מחר יידפס הגליון השלישי. אחרי יבנאלי בא אטינגר, ואם לא יספיק בן־גוריון, אתן את ואלדשטיין ולא אעכב (מאמרו של – – – א ליימענער גולם¹⁸⁹). אטינגר דרש, שלא נחתום את שמו במלואו.

ה) בדבר מאמרו של א. ר.¹⁹⁰ הוא מסכים להדפיס רק את הפרק הראשון. אבל לא בקובץ, כי אם בירחון.

ו) מאה פונט קיבלתי, וכבר חילקתי לסופרים 56 .¹⁹¹ ז) “רשימות של רבולוציונר”¹⁹² רצוי לנו להוציא, אבל הספר יאכל את כל כספנו. צריך לחכות. אולי, בכל זאת, יוציאו ועד־החינוך, העשיר ממנו, ונמצאנו מרוויחים. ח) צריך לסדר תכנית של הוצאת ספרים,¹⁹³ לכל הפחות, בשביל “הקונטרס”¹⁹⁴ השביעי. לא יאוחר! וצריך לחשוב על נייר, דפוס ואדמיניסטרציה לירחון. ט) את הפרק “על חיינו” בירחון, אני מקווה, תכתוב אתה. קושניר¹⁹⁵ גם כן יוכל לעזור בפרק זה. י) לרובינוביץ¹⁹⁶ בירושלים הודעתי, שישלח את מאמרו המדעי בשביל הירחון. לפי שעה לא נתקבל. בכלל צריכים היינו להתראות בדבר: אל מי לפנות? מפני מילולו של – – – אני ירא אימת- מוות.

יא) את רמז החולה ומשפחתו צריך היה לשלוח לחודש לזכרון־יעקב, למען ישובו קצת אל עצמם. כל אמצעים לא ייקרו בדבר הזה. יב) עורך הירחון של “הפוה”צ" יהיה פיכמאן. מי תהיה הוועדה הספרותית שלנו?¹⁹⁷ יג) הייתי רוצה שמכתבי “בדבר ‘האדמה’” יעורר חילופי דעות¹⁹⁸ ומכתבים קצרים. צריך לתת אותו אחרי סוף מכתבו של ואלדשטיין¹⁹⁹.

היה שלום יח"ב סדר את הפרוטוקול לדפוס זוהי עבודה ראשונה!

726. לב. כצנלסון

[תמוז תרע"ט – יולי 1919] יפו, יום ו'

בריל סובייקטיביזם ו“שטימונג”²⁰⁰ – מעלה גדולה. אבל הכל במידה. כל הפרוטוקול²⁰¹ הוא סובייקטיביזם ושטימונג. יבואו אחר־כך עוד המכתבים. שפה אחת ודברים אחרים. לא! די!! נשאיר את המכתבים לירחון.²⁰² מאמרו של ראובני אינו יכול לבוא, מפני שהמחבר אינו מסכים. מאמרו של בן־גוריון צריך לבוא. אבל לי לא איכפת, אם יצא הקובץ בלי כל פוליטיקא. גם אז יהיה הקובץ – קובץ ההתאחדות²⁰³. שניים- שלושת הדברים שבאו מסביב: טשרטר, רעיון העבודה בשירי ט.²⁰⁴ וברזילי אינם מפריעים.

א.מ קולר הבטיח דבר־מה פנימי בשביל החוברת הראשונה. אם הקובץ צריך לחכות למאמרו של בן גוריון, אז אין חשבון למנוע השבוע את הקונטרס. נעשה את זה כשהמאמר יהיה בידנו.

בקונסטיטוציה האוקראינית אין לי חפץ, לפי שעה.

איך אתם מתארים לכם את יציאת הקונטרס כשאתה תוחזר אל הגדוד?²⁰⁵ בדפוס עומדים ומסדרים את “הציר”²⁰⁶! הרימותי קול צעקה. ואמר לי אשור,²⁰⁷ שהמפלגה אינה משלמת כסף ושיפסידו בעבודות המפלגה ושמוכרחים לחפש עבודות וכו' וכו'.

הלכתי לבלומנפלד. הוא מכזיב את כל זה.

התראיתי עם שטיינפלד. כבר אפשר להדפיס אצלו. אולי אפשר לעשות נסיון ולהדפיס אצלו את הקונטרס הבא?

חזירתך לגדוד היא מכה אשר לא פיללתי לה ואשר לא הכנסתיה בחשבון. אני הייתי בטוח בקרבתך ליפו, אם לא בשחרורך הגמור.

בגליון הששי שהדפיסו היום נכנסו: סוף מאמרו של סמילנסקי, גלעדי ושבעה עמודים (נדפסים) מן הפרוטוקול (16 מן הכת"י) עד אמצע דברי טבנקין הראשונים.²⁰⁸

727. לב. כצנלסון

[תמוז תרע"ט – יולי 1919] יפו, יום ד' בערב

קיבלתי על־ידי לוי את כתבי־היד (המכתבים). לפני שעה הובאו לי גם יתר דברי הפרוטוקולים,²⁰⁹ שמתחילים מדברי יבנאלי: “שמחתי לשמוע את ביאורי ט” (ע' כח) וביאורי ט. אינם. את הפרוטוקולים עד הסוף (ההצבעה בעד הכניסה²¹⁰, חוץ מהפוה"צ) הכנסתי כבר לדפוס, אף על־פי שהם אינם מתחילים להדפיס. גם הקונטרס יצא כחוש. מאמרו של יבנאלי לוקח ממני.

אני עוזר לך השבוע בסידור הקונטרס ואתה חשוב על דברך לחו' “האדמה” הראשונה. מחר אכתוב לך! כל מה שיש לך בשביל הקונטרס – שלח.

728. לב. כצנלסון

ג' תמוז לפנות ערב [תרע"ט, תל־אביב. 1.7.1919]

בריל, למעשה: קיצרתי את המכתב²¹¹, הוצאתי את החלק הפובליציסטי ממנו ומסרתיו ל“קונטרס”.

הקוראים- החברים, אם ירצו להעיר עליו, יעירו ב“קונטרס”. להלכה: “כשמסרנו לך את עריכת ‘האדמה’, לא שאלנו לתוכנית”. אתה לא. אבל הקורא שואל ורוצה לדעת. ובשבילו ובשביל הקהל הארצי־ישראלי, הקוראים והסופרים יחדיו, כתבתי מה שכתבתי.

“דמות פניו האמיתית של הירחון אינה תלויה בתכנית.” זהו מה שאני מביע שם. יותר מזה: דמות פני הירחון ודאי לא תהיה כולה לפי טעמך או לפי טעמי, כי אם לפי הטעם שיכול להיות על פי רצונותינו והתנאים האוביאֶקטיביים. ועל זה רמזתי. זה צריך לדעת מראש. ל“חזיונות־החיים הממשיים” ודאי וודאי יש לי יחסים. אבל על היחסים האלה איני יכול לדבר בציבור, ובפרט במכתב זה, כרצוני. יחסַי הם של התמרמרות,²¹² אבל לא של רבולוציוניות. כי אני איני רואה שום כוחות לבניה ושום אפשרות של בניה.²¹³ אני רואה לפני אנשים פועלים, שאם לא יסודרו, הננו אבודים, אבל מתוך זה איני יכול לדבר בדביקות על אידיאולוגיה של פועלים (אפילו במובן היותר טוב). אני ניגש אל עריכת הירחון רק כמו למפעל תרבותי הנחוץ לעולמנו.²¹⁴ אני רוצה לעבוד מתוך הדראַנג²¹⁵ שבי לעבוד. תו לא. למלחמה אין פני מועדות. ומה אתה מתפלא, אפוא, על ה“סתמיוּת”? בצד הפראַקטי שבדבר יש מקום במכתבי רק לסתמיוּת, לכוונות רצויות סתם. “מדוע אינך מזכיר שאלות ההתישבות, שאלת בנין־הארץ, שאלת חיי העובד שבארץ”? – למה דווקא אני? אני הזכרתי כל מה שנמצא בפי עטי. הזכּר אתה במכתבך־הערתך כל מה שאתה מוצא לנכון. יזכירו אחרים. אדרבה, הרי נדברנו, שאתה תבוא ותעיר ותמלא. אם אני לא הזכרתי, ודאי היה טעם נפשי־פנימי־סגנוני, שלא נתן להזכיר.²¹⁶

ועוד פעם אני אומר לך: אני איני מאמין, ש“האדמה”, עד כמה שתהא תלויה בכוחותי, תהא קאמפפס־ארגאן.²¹⁷ אני כשלעצמי אוכל רק להכניס אוויר טוב של עבודה תרבותית ברוחנו.²¹⁸ ליותר מזה איני מקווה. וליותר מזה, לדעתי, אין גם מקום מצדי. אם יימצאו פובליציסטים לוחמים, אז תהיה מלחמה. ובכלל אני חושב את כל הדברים האלה למותר (כלומר, הדברים שאני מדבר עכשיו). הירחון יהיה מה שהוא יוכל להיות. הבנה אינה חסרה גם לך, גם לי. העיקר, מה יֵצא לפועל, איך יצא לפועל. זוהי דאגתי. דווקא זו. לבירור “המגמה היסודית” לא הגעתי במכתב הזה. ב“תכניתי” אין דברים נמרצים. באמת, אינם. וזהו כל הסוד, זוהי כל התכנית: מי שאין לו דברים נמרצים, אל ישתמש בהם. יבואו אלה שישנם להם וישמיעום – ואני אקבע להם מקום בראש. זוהי תעודתי.

בין־השמשות.

ושוב למעשה: “יכולת כתיבתך מוגבלת מאוד”. נניח. נמחוק רק את ה“מאוד”. אבל יש לך “מרכז פנימי”, מה שלאחרים אין. “להכניס חוטמך בכל” אין איש מכריח אותך. אני איני חושב כלל, שההשקפה החדשית בכבודה ובעצמה מחוייבת להכניס את חוטמה בכל. “ה’קונטרס' אוכל את כוחך”. אין דבר. אני אהיה לך לעזר ב“קונטרס”, ואתה תשכב עמי ב“אדמה”. אתה רואה, אני שוב מוכשר לליצנות. תקות המעשה משמחת!

---

וחוזר חלילה אל הפולמוס: “הפועל העברי לא יקנה אחוזות לסופריו”. ביטוי בלתי־מוצלח. ובכלל, למה אתה עושה אותי לסופר־הפועל? אולי רק באותו המובן, שכמוני כמוהו יודע את העצב ואינו יודע את הכוח? הירחון יעבוד לטובת־העם, והעם – זהו החלק העובד שבו. אבל אין אני בטוח כלל, שמנהיגי הפועלים ישבעו רצון ממנו. בכלל אין אני רוצה להשביע רצון את מי שהוא. אני לעולם לא אדבר מה שמחכים ממני לשמוע. אני אדבר את אשר עם לבבי. ורק יש שלא אדבר כלל, אם אדע מראש, שהדברים הם בלתי נשמעים²¹⁹.

להשלמת דברי י.ח.ב.– במכתב זה ובמכתבים אחרים – בנוגע לירחון “האדמה”, מן הענין להביא את הקטעים הבאים מ“זכרון־הדברים” בין ‘אחדות־העבודה’ והסופר י. ח. ברנר" (נחתם בי“ח בסיון תרע”ט ע"י י. ח. ברנר, ד. בן גוריון, א. בלומנפלד וב. כצנלסון): סעיף ב) הירחון יוקדש, בעיקר, לענייני חיי העבודה. בו יבואו, מלבד סיפורים, שירים – – – מאמרי מדע פופולאריים בסוציולוגיה, טבע וישוב־ארצות, מאמרים לשאלות הזמן ולהשקפות על תנועת העבודה בארץ ובחו“ל, עלונים ומכתבי־חברים, המביעים הלך־נפש. ג) “אחדות העבודה” מוסרת למר ברנר בראש כל חודש, מלבד שכרו, שכר־עריכה, בסך חמש־עשרה לי”מ [לירות מצריות] לחודש, עוד ששים וארבע ל“ימ לשכר־סופרים, בחשבון שמונה לי”מ בעד הגליון, באופן שמר ברנר ישלם בעצמו לסופריו ולעוזריו בעריכת מאמרי־המדע וכו'. ה) אחר חתימת החוזה הזה מקבל מר ברנר בשבילו ובשביל סופריו מאה לי“מ בתור אוַאנס, שינוּכּה בזמנו מן התקציב, בכדי שיוכל להימסר לעבודת־ההכנה. ז) “אחדות העבודה” ממַנה ועדה ספרותית על יד העורך, שתפקידה: לעזור להמציא חומר ספרותי בשאלות־הפועלים ושאר שאלות ציבוריות, בכדי שבירור ענייני החיים והעבודה ימצאו בירחון את מקומם הראוי. לשם זה היא מחליטה על אודות השאלות, שצריך לבררן בירחון. ח) מר ברנר בא בדברים עם בא־כוחה של הוועדה הספרותית, שם לב להערות החברים, משתמש בעזרתם להמצאת החומר הנחוץ, אבל זכות ההכרעה בקבלת ובפיסול כת”י נתונה לו למר ברנר לבדו. ט) הירחון נערך ברוח “אחדות העבודה”, שהיא רוח העורך, אבל מר ברנר חפשי, עם זה, להדפיס ב“האדמה” כל מה שימצא לנכון, מאיזה טעם שהוא, משלו או משל אחרים. בפרק־זמן זה עשה גם “הפועל הצעיר” הכנות להוצאת הירחון, או קובצים ספרותיים, וכשבועיים לפני חתימת “זכרון־הדברים” המוזכר נערך – ולא נחתם – “זכרון־דברים בין מפלגת ‘הפועל הצעיר’ והסופר י. ח. ברנר בדבר הוצאת ‘הארץ והעבודה’ מתמוז תרע”ט“. פרטי “זכרון־הדברים” זה דומים בדרך כלל לאלה שבנוגע ל”האדמה“, ומן הסעיפים שלו יש לציין: ב) “הפועל הצעיר” מתחייב למסור בראש כל חודש לידי העורך מר ברנר עשרים ושמונה לי”מ לשכר־סופרים, ומר ברנר משלם בעצמו לסופריו. ג) מר ברנר מתחייב לערוך את הקובצים במשך השנה בלי קבלת שכר, דואג לחלקי הבלטריסטיקה, הביקורת הספרותית והפובליציסטיקה שלהם, והוא האחראי בעד החומר הנדפס. ד) קובצי “הארץ והעבודה” נערכים ברוח המפלגה, שהיא רוחו של העורך, אבל אינם אורגן פוליטי ואינם מחויבים לדבר על כל שאלות־היום, וכמו כן אין הטאקטיקה של המפלגה מכריעה בשקלות וטריות השונות. העורך חפשי לתת מקום להשקפות, אם גם אינן לפי הטאקטיקה של המפלגה, רק אם בעיקרן אינן מתנגדות לרוח “הפועל הצעיר”. מר אהרונוביץ, בתור בא־כוח המפלגה, קורא את מאמרי הפובליציסטיקה לפני הידפסם, ועל מר ברנר להתחשב עם הערותיו [טופסי “זכרון־דברים” זה נשתמרו בין ניירות־העזבון של י. ח. ב. ושל י. אהרונוביץ].

729. ליהודה בורלא

ג' תמוז התרע"ט, יפו

ידידי מר בורלא, שלום! קיבלתי בתודה את 28 השיל. “מה חדש אצלי?” יש. הנני מוציא מראשית שנת תר“פ ירחון בשם “האדמה” וכשיהיו לו כת”י, ימציאם לי, ואני אשמח מאוד אם יסכנו להוצאתי. חשבתי בין כה וכה לכתוב לו על זה באלה הימים. ועכשיו יעשה מכתבי שתי שליחויות בבת אחת. ושלום לו מקרב לב י. ח. ברֶנר

729א. לשלום שטרייט

[תל־אביב, ד' בתמוז תרע"ט– 2.7.1919]

שלום שטרייט, את הכת“י²²⁰ “חוה שטרן” אני מחזיר לך. משפטי עליו קשה. מלבד תיאור היחוסים שבין הגב' וה' קלינגהופר ומלבד איזו מקומות בודדים, זעיר פה זעיר שם, הרי כל הדבר, מתחילתו ועד סופו, מת. אין סגנון- נפש ליצורי הסיפור, אין חיוּת. חוות־דעתו של ברש, במסרו לי את הכת”י, היא דווקא חיובית. אין דנין על דברים שבטעם. וחבל. מבקר בעל־טעם יכול שלא לדעת לכתוב סיפורים. אבל מבקר בעל־טעם, אם הוא כותב, צריך שסיפוריו יהיו טובים, שיספקו את דרישת טעמו²²¹. בדבר מחברתך “עם עלות השחר” חושב אני שלברקוביץ תתאים יותר²²². הרי ראינו, איך התיחס “הפוה”צ" לרשימותיו הספרותיות־היסטוריות של י. ר.²²³ – לאהרונוביץ²²⁴ תתן דברים אחרים. ובכלל אני מפקפק בקיום ירחונו של “הפוה”צ“. אני מחכה להמשך המאמר “לענייני סגנון”²²⁵, כי מקווה אני שיהיה חשוב. סגנונך ב”חוה שטרן" הוא בהיר ומכוון לתכליתו (מה שהסיפור אינו סיפור מעיקרא – זהו ענין אחר. “ביקורתיות”, לא גרועה כל עיקר, יש ויש בו, כאשר אמרתי לך עוד בפ"ת²²⁶ אחרי קריאת הפרק הראשון).

– – –

מה דעתו של י. ר.²²⁷ על הסיפור? בשלום לב"ב²²⁸ י. ח. ב.

נמלכתי והשארתי אצלי את הכת"י עוד לאיזו ימים. ודאי ירצה פוזננסקי לקראו. היש רשות להראות? ולמי עוד? לדבורה בארון?

730. לד"ר מ. ברכיהו

ז' תמוז התרע"ט, יפו [תל־אביב, 5.7.1919]

לד“ר מ. ברוכוב בראש־פינה, שלום! ידידי! בוודאי הגיעה לאזניך השמועה, כי ניגשתי להוציא לאור ירחון בשם “האדמה”. בירחון הזה אני רוצה להקדיש מקום רחב למדע עממי. והנה שיחות מדעיות כשיחותיך ב”המולדת" הישנה²²⁹ היו מתאימות מאוד לירחוני זה. הנני מבקשך, אפוא, לעבוד אתי ולשלוח לי איזו דברים מיד, אם יש לך מן המוכן. ש“ס – 8 לי”מ בעד גליון־דפוס. לתשובתך, בכל אופן, אחכה. שלך י. ח. ברנר

731. לק. י. סילמן

ח' תמוז התרע"ט [תל־אביב, 6.7.1919]

לק. ל. סילמן,

את “היהודי הנצחי”²³⁰ יודע אני. עכשיו – לא. אולי אחר כך, לכשירחיב. תחת זאת הנני נכון להדפיס משלך איזו דברים מקוריים: עלון קצר, אינטימי, רשימה ביבליוגרפית, ציור. חשוֹב בדבר, ולכשיהיה דבר־מה מתאים, תשלח. הונוראר תקבל תיכף. שלך י. ח. ברנר

732. לב. כצנלסון

ט' תמוז, התרע"ט [תל־אביב – 7.7.1919]

בריל, הייתי בבית־הדפוס. אתמול היו שם צרות מרובות. היום בבוקר התחילו להמשיך את סידור־הקובץ – והביאו להם כתבי־יד ל“קונטרס” גדול, שהלוואי שייגמר בשבוע הזה. בכלל עכשיו אין להם שום אפשרות לסדר בשבילנו יותר מן ה“קונטרס” (כל זמן שיש המלון²³¹ ועוד). ומה יהיה? הקובץ, באופן הזה לא יֵצא עולמית. סוקולובסקי²³² דיבר אתי על הצורך במכונת־סידור, שבמשך שני חדשים אפשר להביא מאמריקה. אם אנו חושבים ברצינות על ירחון גדול וספרים, עלינו לעיין בהצעה זו.

רשימתי הקטנה כל כך קלושה וכל כך אינה קובעת חשיבות לעצמה עד שצירפתי אותה לעוד רשימה קטנה²³³ ומסרתי ל“הפוה”צ" (שהרי חייב אני לתת חומר ל“הפוה”צ", ודברים אחרים לא נכתבו אצלי בשבוע העבר). מלבד זאת, אני פשוט חס על ה“קונטרס”, שאין לו מקום ושהוא צריך, לדעתי, להיות מוקדש רק לאינפורמציה ושיחות־חברים. על טורגניב כבר דיברתי עם רחל²³⁴. היא תתן למי שהוא להעתיק את המאמר. אח"כ אקראו ואמסרו לתרגום לפוזננסקי. ש – – – יתן עכשיו איזו שורות חשובות על הרצל – איני מאמין. בכל זאת אזכירו. מישראל איתן מירושלים יש לי הבטחה על מאמר בלשני מקורי. מסמילנסקי²³⁵ – מאמר על²³⁶ וילקומיץ²³⁷ בשם “העובד”, מלבד סיפורים אחדים. מקלוגאי²³⁸ – על לאווּאַזיאֶה. חומר, אקווה, לא יחסר. הלוואי שלא יהיו עיכובים אחרים. שלך י. ח. ב.

733. לד. קמחי

[תל־אביב, אמצע תמוז תרע"ט– אמצע יולי 1919]

מאֶלאֶר,²³⁹ קיבלתי את מכתבך. תודה. בחוברות הראשונות של “האדמה” אין מקום ל“פגישות”, כאשר כתבתי. את ה“דפים” קראתי, ואם תרשני להוציא משם בשביל “האדמה” מה שאפשר – אוציא. שלח עוד איזו רשימות, אם יזדמן. ושלום וברכה לך ולעבודתך החדשה בימות־החופש²⁴⁰. י. ח. ברנר

734. לב. כצנלסון

[תל־אביב, כ“א בתמוז תרע”ט – 19.7.1911]

בריל, א) רצוף בזה מכתבו של הד“ר ברוכוב. אני משער שהספר²⁴¹ טוב הוא. אבל לי לא רצוי להדפיס ספרים שלמים בירחון. מה תאמר על זה הוצאת הספרים?²⁴² ב) בעוד שניים־שלושה ימים צריכים להיות הפרוטוקולים מוכנים לדפוס. היהיו? כמו כן, מה יש עוד בידך לקובץ? הדפוס מצידו התחייב לתת את הקובץ במשך שבועיים. ג) רוחי מדוכא ממצב־הדברים. כפי הנראה, אין רצון טוב ושאיפות טהורות (שלך, של יבניאלי²⁴³ וכדומה לכם) מספיקים לאַחד כל פועלי א”י. הפניות השונות חזקות מרצונכם. ומה תעשו לפניות? ע“י הכרח ואונס (וגם רוחניים) אין לעשות דבר. מפחד אני, שאם הצעדים הראשונים שלכם לאַחד היו טובים ורצויים, הנה הטאקטיקה בשעת הוועידה²⁴⁴ בגדה בכם. איני יודע, אבל מפחד אני, כי כשראיתם, שאין “הפוה”צ” רוצה להתאחד, לא הייתם צריכים לומר: ובכן אנחנו “הסתדרות־הפועלים”! כי למעשה: לאן ילכו חברי “הפוה”צ“, שאינם רוצים להיכנס ל”א“ה”?! ²⁴⁵ ואין זאת טענה: אנחנו נכונים לסדר גם אותם, כי הם אינם רוצים להסתדר על ידכם! ונניח אפילו, שאין טעמיהם מספיקים, אבל להתחשב מוכרחים עם הכל! והכוחות המסדרים של “הפוה”צ" הרי נחוצים לפועלים! אמנם, בענין המועצה על יד אטינגר²⁴⁶ הנכם צודקים, לפי דעתי, אבל מה תועלת? מה תועלת בצדק? צריך לסדר כך, שתיעשה איזו עבודה. בצדק ובמוסר לא די. בריל! לא לשם פולמוס אני כותב, אלא מתוך שבר־לב. מי זה “אחד מהמחנה”? – – שב – – ו“הפוה”צ" מדפיס. זוהי ירידה! אבל שוב אותו הדבר: המצב מכריח. יש “זרם” כזה במחנה – ואיך לא ישתמש בו “הפוה”צ“? האין שום אפשרויות לשים קץ למצב הזה? אולי תניחו באמת את ה”מפלגות" ותבנו את בנין ההסתדרות הפרופיסיונאלית והתרבותית של פועלי א"י? אולי באמת “אֶכסקוטיבה”? אמנם, אני יודע, שזוהי צרה. אבל האם עכשיו לא יותר רע?

ואין מוצא. אפילו מזה אין מוצא. מר עד לדמעות.²⁴⁷

735. לד"ר י. נורמן

כ“ד תמוז התרע”ט [תל־אביב, 22.7.1919]

לכ' הד"ר י. נורמן, ירושלים.

ח.נ.! קיבלתי בתודה את המאמר על האינטליגנציה²⁴⁸. מאמרים כאלה רצויים ל“האדמה”, ואם לא יהיה עיכוב מצד המקום, יבוא עוד בחוברת הראשונה. בין כתבי־היד של הקובץ “אחדות העבודה” מצאתי את הכת"י הזה של כ', המתחיל “דער מאדערנע דעמאק. שטאַט”²⁴⁹. גם המאמר הזה אחרי קיצור, תיקון, עיבוד ותרגום²⁵⁰ יירצה לירחוננו. והנני שולח אותו בזה. ויקבל את רגשי־ידידותי, בברכה ובשלום י. ח. ברנר

את המאמר על האינטליגנציה קיבלתי בלי כל מכתב רצוף לו²⁵¹.

736. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, תמוז תרע"ט – יולי 1919]

י. ר. שלח את המאמר על טשר.²⁵² ואת שני השירים “על חתונות זרות” ו“ארצנו”. לחוברת הראשונה אין צורך יותר. – את המאמר על טשר. אגיה כראוי בכתב ובדפוס. י. ח. ב. גוֹבּינוֹ – ר' בנימין. כן²⁵³.

737. לב. כצנלסון

יום ה', בצהרים [כ“ו בתמוז תרע”ט, תל־אביב – 24.7.1919]

בריל, סוף־סוף יש בידי כל הפרוטוקול עד דברי טבנקין²⁵⁴ האחרונים מע'²⁵⁵ ל“ד. הפרוטוקול של “ועידת האיחוד” מעייף פחות מזה של האסיפה הכללית. אבל ביחד – מתקבלת תמונה. לטובת הקובץ הייתי מיעץ לגמור בהחלטות, אם לא יהיה מאמרו של בן־גוריון. את שני המכתבים לגורדון²⁵⁶, את המכתב לד”ר הלל יפה (?) ואת דברי הצעירה – לבלי לתת בקובץ, פן יהיה בו אוויר מסוג זה יותר מדי. דברים שנאמרו באסיפה אין למנעם, אבל דברים מן הצד – כל יתר כנטול דומה. במכתבים, שיש בהם ענין מצד עצמם, הנני נכון (אחרי הקיצור המרובה) להשתמש בירחון, כדי שלא ילכו לאיבוד. דברי הצעירה חשובים, אלא שצריך לכתבם מחדש, כי אינה יודעת את השפה. ככה הם עסקינו!

סידרתי לי תוכן־עניינים לחוברת הראשונה של “האדמה”. חושב אני להתאמץ ולבקרך מחר או מחרתיים. הוי, הכוח מאין יימצא? חוששני, שצריך להחסיר “קונטרס” בשבוע הזה ולגמור את הקובץ, כי אם לא – לא יהיה לדבר סוף. הדפוס קיבל את “הציר”²⁵⁷. מה נעשה פה! האם לא צריך להזכיר כלל את דברי יעקב רבינוביץ בוועידה? ושלום י. ח. ב. אחרי כתבי קיבלתי את מכתבך. ה“קונטרס” יָצא כחוש מצד הדפוס ופגעיו. הלא נשאר הרבה חומר!

738. ליעקב רבינוביץ,

[תל־אביב, תמוז תרע"ט – יולי 1919]

יעקב רבינוביץ, עבדתי על הפרקים הראשונים של ההרצאה²⁵⁸ וגם העתקתי חלק מהם בשביל הדפוס, אבל ברגע האחרון נתעוררו בי פקפוקים, כי איני שבע רצון מ“תיקוני” ומחיקותי, והחלטתי לבלי לעשות כך! לפי שעה נתתי את זה לפוזננסקי לקריאה, ואני נוטה לחכות לכת"י²⁵⁹ זה עד שימעט החום וירד עליך הרוח ותעתיק בעצמך את המאמר, ואני אדפיסהו כמו שהוא על אחריותך! כך הוא הדבר. קשה היא עבודת העריכה.

שלך יח"ב בעוד ימים אחדים יסעו בני ביתי לדאצ’ה²⁶⁰. יכולת לבוא ולגור בבית הריק איזה זמן. גם בנוגע לאוכל היינו מסתדרים איך שהוא.

739. לב. כצנלסון

[תל־אביב, כ“ז בתמוז התרע”ט – 25.7.1919]

בריל, קיבלתי את סוף הפרוטוקול. עלי הוא עושה רושם גדול. אם תישלח לגדוד²⁶¹, דבר שאין הלב יכול להאמין לו, מה יהיה גורל ה“קונטרס”? ומה בדבר “האדמה”? אמור לי את האמת: אתה מאמין באפשרות יציאתה במשך שנה שלמה? אני מצדי בטוח, שהחוברות יהיו טובות. אבל מה, אם החברים לא ירצו לקנותן? בדפוס אין שלום. לקחתי מטורוב²⁶² את פרקי־המדע של מ. ברוכוב. עד כמה שקראתי, הם טובים בשבילנו. אלא שצריך לשלם בעדם ל“ועד־החינוך” מיד 20 פונט. בידי אין כבר כל כסף. אם אתה יכול להמציא לי את עשרים הפונט, שיגיעו לי בעד עבודתי בקובץ, אשתמש בהם לתשלום זה. שלך יח"ב

740. לב. כצנלסון

[תל־אביב, תחילת אב תרע"ט– סוף יוּלי 1919]

מכתבו של – – על – – (שנכתב בלי צניעות: הנושא גרם) נתתי בעל כורחי ב“קונטרס” י‘. לדעתי, צריך על אנשים כ– –, שמי יודע מה בהם יותר: אלוהים או שטן, ושמצד מעשיו לא ראינו אף דבר אחד הגון, לדבר כמה שאפשר פחות. לי יש הרושם, שאדם זה הוא – –. בא“י אינו נחוץ. הוא לא יהיה פה, אם יבוא, אף שבוע אחד. גם מכתבו של נ. ג.²⁶³, להבדיל, אפשר היה שלא לתת. צריך להפסיק ב”קונטרס" כל דין ודברים עם “הפוה”צ“. יכולה “אחדות העבודה” בכוחותיה לעשות דבר־מה – תעשה; אינה יכולה – תשתוק. לידי איחוד עם “הפוה”צ”, באיזו צורה שהיא, לא יבוא הדבר. באוויר של רפיון־ידיים ויאוש פנימי השורר בארץ, באופן טבעי, אין מקום לדיבורים על אודות איחוד. והרי הדיבורים והכוונות הטובות שלפני חצי שנה באו אף הם בעקב תקוות ליום מחר. הרי אז לא ידענו מה שאנו יודעים עכשיו. אני, למשל, עד כמה שאני מכיר את זה שנקרא עם יהודי, איני מאמין, כי הוא יעשה ישוב ארץ־ישראל²⁶⁴. גם להבא יתקבלו איזו כספים לחלוקה (בישוב הישן והחדש) וגם להבא יבואו איזו פקידי־מעלה בצירוף מאות אנשים לארץ בכל שנה, שששים־שבעים אחוזים מהם ישובו על עקבם. חמישים אחוזים מן הצעירים הנמצאים כבר בארץ אף הם ילכו מפה בהזדמנות הראשונה. החומר ל“קונטרס” י“א (מכתבי סירקין²⁶⁵ וכו') נתקבל היום, אבל בוודאי אתה יודע את ענין העיכובים. שבוע־שבועיים יעברו בוודאי בלי “קונטרס”. אח”כ צריך למצוא איזו עצה. בענין הקובץ: הפרוטוקול ייגמר בע’²⁶⁶ 140, בערך. את זה אפשר לעשות השבוע. לפי המצב שנתהווה עכשיו, עצתי לגמור בזה את הקובץ, ויהא זה קובץ־ההתאחדות. אם להוסיף את מאמרו של יבניאלי, הרי זה עוד יותר משני גליונות־דפוס. מאמרו של ב“ג²⁶⁷ אינו עוד. אם יבוא בזמן מן הזמנים ויינתן גם הוא, יחזיק הקובץ שנים־עשר גליונות־דפוס וייגמר בסוף אב. ע”ד המכתבים אין כלל מה לדבר. גם הם גם הקובץ לא יפסידו, אם יבואו במקום אחר. הפרוטוקול הארוך מוסר את מצב־הרוחות די והותר. אוי ואבוי, שיותר ממצב־רוחות אין לנו! להדפסת “אדמה” אינני יכול לגשת בטרם נגמר הקובץ ובטרם נתברר, כי יש יסוד למפעלנו. חומר יש. שלך המכתב שכתבתי לך ביום הששי שעבר ודאי קיבלת.

741. למ. בוגדנובסקי

ערב ת“ב²⁶⁸, התרע”ט [תל־אביב, 4.8.1919]

לידידי מ. בוגדנובסקי, המאמר על האינטליגנציה²⁶⁹ יידפס, לפי חשבוני, בחוברת השניה של “האדמה”. שכר־הסופרים יישלח לפי חשבון ששה פונטים הגליון, מפני שגם לעורך עוד נשארה הרבה עבודה לעשות בו. את המאמר על אחריות־הפּועלים, אם הוא רוצה לעסוק בו, הנני נכון לשלחו אליו לשם זה (התנאים של המאמר הנ"ל). ואולם יש עוד זמן. ולו לעצמו, מר בוגדנובסקי, אין כל הצעות ספרותיות, גדולות או קטנות? אני נכון לשרתו.

בשלום־ידידות י.ח ברנר מאמרו של מ. לשאלת־הלשון – דברים עתיקים בטון של מגלה חדשות. אך זה אינו פוטר אותו מנסות את כוחו בפובליציסטיקה גם להבא. מאמרו על הצעיר הא"י היה כתוב טוב.

742. לז. שפירא

יפו, ערב ת“ב התרע”ט [תל אביב, 4.8.1919]

ידידי מר ז. שפירא²⁷⁰, המודעה שנדפסה ב“הפוה”צ" על “הבנאי סולנאֶס”, שתרגומו נמסר לקצנלסון, היא לא מתמול. המודעה היתה מונחה אצל המערכת חדשים שלמים, עד שמצאו לה מקום. ולפי החשבון נמסר הספר לקצנלסון לפני הרבה חדשים. חוששני, שחלק הגון מן הספר ודאי כבר תורגם על ידו, כי הוא מהיר במלאכתו. בכל זאת, אם יש קומוניקאציה ישרה עם לוֹדז, אכתוב לו, אף על־פי שהרגשתי הוא, כי ללא הועיל²⁷¹. עם פרישמן לא באתי בדברים²⁷², וע“ד תרגומי יש כבר במודעות דאשתקד, שהגיעו דרך וינה (ב“גבולות”²⁷³, למשל), כי שטיבל ידע, שיש ספר כזה ת”י²⁷⁴.

בכבוד ובברכת שלום י.ח. ברנר²⁷⁵.

743. ליצחק קצנלסון

ת“ב²⁷⁶, התרע”ט [תל אביב, 5.8.1919]

למר יצחק קצנלסון בלודז. במודעה שהגיעה אלינו בעת האחרונה מצאתי כתוב, כי אתה ניגשת לתרגום “הבנאי סולנאֶס” של איבסן. אם עוד לא עשית הרבה בעבודה זו, רצוי היה שתימנע ממנה, מפני שדרמה זו ישנה בארץ־ישראל בתרגום ספרותי, כמו שנתפרסם ב“הפועל הצעיר” לפני חצי שנה²⁷⁷.

והנני אומר לך שלום

י. ח ברנר²⁷⁸

744. לב. כצנלסון

יום ב' [כ“ב באב תרע”ט, תל־אביב, 18.8.1919]

בריל, את הפרוטוקול קיבלתי אתמול אחר הצהריים. בינתיים דרשו הפועלים בבוקר חומר – ולא היה. אחר כך התחילו לסדר את ה“קונטרס”. שני פועלים אינם עובדים. בכל זאת, גמוֹר את הפרוטוקול ואת המכתבים ונדע את אשר לפנינו. גם כל מה שיש בידך בשביל “האדמה” (רשימות של צעירים, מכתבים) המצא לידי, כי כבר רוצה אני לסדר לי תכנית החוברת הראשונה. על המאמר “המלאכה בירושלים” עבדתי יום שלם, וחבל. יצאו רק 5–4 עמודים בשביל ה“קונטרס”. אתה היית מוציא אולי רק עמוד אחד, וזה היה יותר טוב. בעל מוח מעורבב כאותו כותב עוד לא ראיתי!

דברי טבנקין עוד לא באו לידי. ב“פוֹרואֶרטס”²⁷⁹ מלפני חודש יש מכתבי אַש²⁸⁰ מהולנד. יש בהם עניין. אתה לא ראיתם? אם אתה רוצה, אוציא משם את המעניין בשביל ה“קונטרס”²⁸¹.

745. לב. כצנלסון

[תל־אביב, כ“ג באב תרע”ט – 19.8.1919]

בריל, אני מחזיר לך את ה“מתוך מכתב”. יכולים לתת איזו שורות מזה ב“קונטרס”, אבל בלי ציטאטות מדברַי ובלי הזכרת שמי. מסרתי למרדכי²⁸² את המאמר “למצב המלאכה בירושלים” וקטע שהוצאתי משלושה מכתבים של אַש.

במאמרו של נורמן²⁸³ אוכל להשתמש ב“האדמה” (אחרי קיצור ותיקון). זה שיש נוּמרים הרבה של ה“פורוואֶרטס”, שאתה לא ראיתם, מראה, כי לא כל העיתונות המתקבלת מגיעה לידיך. ונגד זה אני מוחה! כל מה שמתקבל אינו צריך להתמזמז בלשכה ולהיסחב על ידי סוחבים שונים, כי אם צריך לבוא למקום מרכזי אחד, בכדי ששום ידיעה חשובה לא תתעלם מן העין. הוסף לשלוח את הפרוטוקולים. בן־גוריון פה. עוד לא נפגשתי בו. היתן את המאמר?²⁸⁴

746. לא. ציוני

כ“ד אב התרע”ט [תל־אביב 20.8.1919]

יצחק, במשך כל הזמן קיבלתי ממך גלויה מצויירת²⁸⁵. מה היה כתוב שם – שכחתי. רק אחת אזכור, כי שם נזכר שמו של ביילין²⁸⁶. הוא עדיין רוצה לבוא לא"י? ועוד, כמדומה: פינסקי²⁸⁷ שלח שירים. לא קיבלתי.

“כיתות ומפלגות”. להמשך השלישי נזכר “הפוה”צ“, שאי אפשר לתת כמו שהוא. שפרינצק רצה לתקן. אני הודעתי שאת זה לא ארשה בשום אופן! וכך נשאר הדבר תלוי ועומד. הכת”י, יותר נכון, הסידור, שהרי כל המאמר היה כבר מסודר בדפוס, אֶצלם. בֶּריל כצנלסון יספר לך על ירחון “האדמה”. אני מקווה, שתעזור לי בכל אשר תוכל. היכן ה“אוטופיה”? ומה אתה כותב בכלל? לחוברת השניה אני מקווה לקבל ממך איזה דבר. שלך י. ח. ברנר²⁸⁸

746.^א ליהודה בורלא

[בלי תאריך, בערך סוף תרע"ט, יפו]

לי. בורלא שלום! ידידי יקירי, צר לי שלא שאלתי את פי המביא לשלומך ולמצבך בירושלים. לא הייתה דעתי צלולה עלי באותו רגע. עשר או ט“ו לי”מ²⁸⁹ אשלח לך בשבוע זה. היום אין לי. – שכר הסיפור תקבל בכל חודש. מפחד אני, שאצטרך לחלקו לארבע חוברות. צר לי המקום. השם “בלי כוכב”²⁹⁰ אני משאיר כבקשתך. בקשתך בדבר תוצאה מיוחדה לא אוכל למלאות. ושני טעמים בדבר: א) צריך להשקיע בזה כסף, לנייר, הדפסה, מעטפה (רק הסידור מרוויח, וזה לא הרבה), וכסף אין לי; ב) כמעט כל המחברים מבקשים ממני כעין זה, ואיני יכול להטיל קנאה. והנני ידידך עוז י.ח. ברנר.

747. לי. ד. ברקוביץ

[יפו, יום] ו' אלול התרע"ט [תל־אביב, 1.9.1919]

לי. ד. ברקוביץ מפני מכתביו הרבים של שטיבל, היקר לי באופן יוצא מן הכלל, הנני ניאות לשלוח לאמריקה את שני כתבי ידי: “החטא וענשו” ו“שכול וכשלון” (“מהתחלה” – על זה לא היה שום דיבור בינינו מעולם, ותמיה אני שנכנס במודעות). את זה אעשה מיד כשיסתדרו קצת ענייני־הפוסטה מהכא להתם. מה שנוגע ל“מקלט”, יש לי פיליטון אחד בשבילו (על אודות הגדודים²⁹¹) וגם רצנזיה ישנה על ספרות פועלי־ציון בא“י במשך זמן המלחמה. ואולם את זה אוכל לשלוח רק לאחר שאראה את צורת החוברת הראשונה. אין אני רוצה להכניס דיסהארמוניה ל”מקלטך“²⁹². ועכשיו עניין המוכ”ז²⁹³. המוכ"ז, מר זכריה פישמן, הוא איש־הספר במובן הטוב של המילה, כלומר, אוהב עבודת־הספר. אני מקווה, שתאבה להכירהו, ולהשתמש בו לטובת העבודה המרובה שבהוצאתך. יושרו ומסירותו הנם למעלה מכל פקפוק²⁹⁴. והנני אומר לך שלום ומברכך לעשות חיל, כאשר עשית עד כה. שלך י. ח ברֶנר.

748. לדניאל פרסקי

[יפו, יום] ו' אלול, התרע"ט [תל- אביב, 1.9.19]

לדניאל פרסקי, שלום!

ידידי! אחד מטובי צעירי א"י, מר ז. פישמן בא אליכם לניו־יורק. הנני מקווה, שתדעו להשתמש בו למטרות התרבותיות־הלאומיות וגם להיות לו לעזר לגשם את מטרותיו הפרטיות, שלשמן הוא הולך אליכם. מר פישמן הוא איש־עבודה, רוצה לעבוד ויכול לעבוד; חובתך, פרסקי, לשמור עליו שלא ילך בטל “מפני סיבות שאינן תלויות בו”. והנני משתמש בהזדמנות לומר לך שלום. מדוע עברו אצלכם בשתיקה גמורה על קובץ “רביבים” ו'? אף לא רצנזיה קלה, אף לא מלה. בכבוד י. ח ברנר.

749. לא. גוֹלדאמאֶר

[תל־אביב, אלול תרע"ט – ספטמבר 1919]

מר גוֹלדאמאֶר, קראתי את סיפורו “כשאין חשבון” בעונג. יש לו סימני כשרון הומוריסטי, אלא שידיעתו בשפה אינה מרובה. לוּ אמרתי להדפיס את זה, הייתי צריך לקצר, לתקן – וזה אין אני רוצה. אני רוצה, שיכתוב בעצמו הכול כמו שצריך. למשל, המכתבים שבין בן־דוד וזהבה שניהם כתוּבים בסגנון אחד. ויסכים־נא, שלזהבה צריך להיות סגנון אחר מאשר לבן־דוד, ואיוֹ? בכדי לחוות דעה בבטחון בשאלה, אם יש לו כשרון או אין, הייתי צריך לקרוא עוד איזו דברים משלו. אם יש לו, ישלח לי. והנני בכבוד י. ח. ברנר.

750. לי. ד. ברקוביץ

[יפו, יום] י“א אלול התרע”ט [6.9.1919]

לי. ד. ברקוביץ, מר מ. ברוכוב (מ. אסיא) ביקש אותי לפנות אליך בענין זה: יש לו, לד“ר ברוכוב, ספר בשם “ספר־ההיגיינה” והוא בן שני חלקים. – – –²⁹⁵. זהו ספר מדעי- פופולארי, וועד־החינוך קנה את הספר מידי המחבר בשביל ביבליותיקה להשתלמות־המורים. אלא שבינתיים נשאר הוועד בלי כסף ואין לו במה להדפיס. פרקים אחדים “קניתי” אני בשביל “האדמה”. השאלה היא: אם לא רצוי ל”הוצאת שטיבל" באמריקה להדפיס ספר כזה? – כל הספר הוא כ־15 גליונות־דפוס. כעשרים ציורים וטבלאות (ביניהם מא"י). עד שאקבל תשובתך לא אדפיס גם את פרָקַי ב“האדמה”, בכדי שלא לקלקל את הספר²⁹⁶. ע“ד עניינינו כתבתי לך ע”י ה' ז. פישמן ושלום. י. ח. ברנר

751. לי. ד. ברקוביץ

[תל־אביב, י“ט באלול תרע”ט – 14.9.1919]

ברקוביץ,

את תרגום “מעשה בז' תלויים”²⁹⁷ עוד לא קראתי, אבל תרגום הרומן “אין קעסעל־גרוב”²⁹⁸ קראתי לפני שנים אחדות וראיתי, ששפת המתרגם אתו. מובן, שבזה אין אני מביע שום יחס לעצם השאלה, אם יש צורך לתרגם לעברית רומנים מסוג זה. מה שנוגע לאנדרייאֶב, הרי המתרגם יודע אותו ומרגיש אותו היטב.

שלחתי לך לפני שבועות אחדים שני מכתבים ע“י ה' פישמאן. החוברת הראשונה של “האדמה” תצא לראש השנה. את שני כתבי־היד “החטא וענשו” ו”שכול וכשלון" אשלח לך בעוד שבוע.

שלך י. ח. ברנר²⁹⁹.

752. למרדכי בן הלל הכהן

[יפו, יום] ה' תשרי ה’תר"ף [תל־אביב, 28.9.19]

לידידי הנכבד מרדכי בן הלל, זה עתה גמרתי לקרוא את “בסבכי- היער”. ערך שירי־אמנותי אין לסיפור זה, ובכלל אין פה מסירת טיפוסי- חיים והרצאת מאורעות חיים, כי אם הזכרת דברים, אנשים, תנאים, מצבים – בקיצור, מימוארים, בעצם, ולא סיפור. בתור מימוארים הפרקים מעניינים ונקראים בעונג (ויש גם בעונג רב), לא פחות מאשר אותם י"ז הפרקים, שנתן לי למקרא לפני איזו שנים (מחיי החצר בעיר וגרי החצר). הסביבה והעניינים הם חדשים בספרותנו, השפה נוחה וטובה, עם צלילי הומור בריא, אלא שבכל זאת, נדמה לי, שבאותם הפרקים יש יותר ריכּוּז, באשר האישיות המספרת ומדברת שם בעדה, כלומר, בעלת־הזיכרונות, מרכּזת הכול מתוך זכרונה. לא כן פה, שאריכות הסיפור ורחבות התיאור, הנותנים טעם לשבח באֶפוס אמיתי, אך למותר הם, במקום שאין רוח שירי־אֶפי, כי אם מימוארי. בנוגע לפרטים כמעט שאין לי להעיר כלום, כי במשך כל הקריאה לא נתקלתי בשום דבר מיוּחד, שאומַר עליו, כי לא כך היה צריך להיעשות, אלא אחרת. רק בדרך כלל עצתי היא להכניס את כל החומר המעניין הזה למסגרת של זכרונות, כדרכו הטובה, ואז יחד עם אותם הפרקים ופרקים נוספים, שהוא מזכיר במכתבו, יהיה זה לספר מרובה־התועלת.³⁰⁰ ממני הדורש לו כל טוב בידידות נאמנה י. ח. ברנר.

753. לא. גולדאמאֶר

[יפו, יום] ה' תשרי, תר"ף [תל־אביב, 29.9.1919]

למר א. גולדאמאֶר, בנוגע למכתב זהבה, לא על התוכן דנתי, כי אם על הסגנון. יודע אני, כי טבעי הוא, שנערה כזאת תענה כך, אבל לשון מכתבה לא תהיה ממש כלשון מכתבו של הגיבור האוהב: הלשון שלה צריכה להיות אחרת. איך – זה צריך לדעת המספר בעל־הכישרון, ולא אני. את דבריו הבאים אקרא בעונג. בנוגע לשאלה, איך רוכשים את השפה העברית? ע"י קריאת הפרוזה של מנדלי מוכר־ספרים, ביאליק, שלום עליכם וברקוביץ. אחר כך יקרא גם את יתר הסטיליסטים הטובים בעברית: הסיפורים הקטנים של ג. שופמן, מ. פוזננסקי ואחרים. המכבדו י. ח ברנר האם לא עבד אדוני בבן- שמן בעת שגרתי שם בחורף הראשון למלחמה?

754. לד. קמחי

[תל־אביב, תחילת מרחשון תר"ף – אוקטובר 1919]

מאֶלאֶר³⁰¹, הנה “אשכנז” שלך. מלוכלכה ומחוקה. סלח. כוונתי היתה טובה. והלכלוך והמחיקות באו מתוך כוונה להכשיר את זה בתוך מכתב־חבר. לבסוף לא נמצאו לי עוד מכתבים, ואף המקום היה דחוק, ואף העניין כבר כאילו עבר זמנו. והשארתי את ה“תיקונים” וה“מחיקות” באמצע עד היום הזה. ואין להאריך.

את הרשימה “בקרית־ספר” לא אוכל להחזיר לך, כי היא כבר בבית־הדפוס. ולהפך, עליך להוסיף עליה. ואת “מקלט” כבר קיבלתם בירושלים? אנו כבר ראינו. הרושם טוב. חו' ב' של ה“אדמה” תצא רק בחצי־חשון. אין לנו בית דפוס! ושלום וכט"ס³⁰², יח"ב

755. לפועלים כותבים

[תל־אביב, אמצע מרחשון תר"ף – נובמבר 1919]

אחדים מן החברים הפועלים שולחים אל מערכת “האדמה” סיפורים וציורים מחייהם. כתבי־היד האלה בדרך כלל (יש גם יוצאים מן הכלל) אין בהם יכולת אמנותית ואינם מגיעים למעלת שירה, אבל יש בהן קווים ושרטוטים נכונים ותמונות מן המציאות, שמתוכם יכול כל קורא מעיין בארץ ובחו"ל לעמוד על טיב חיי הפועל הארץ־ישראלי כמו שהם. מעניינת גם השפה הפשוטה של הכותבים, שעם כל שיבושיה, הדורשים תיקון, יש בה, כמדומה, איזו חיוניות מיוחדת של שפה עתיקה קדושה ומתה לחצאין, המתעוררת לתקומה ונעשית לאט־לאט לשפת־חול. מפני כך דומה אני, שכדאי שלא לגנוז את כתבי־היד האלה ולתתם בחוברות־ירחוננו הבאות, עד כמה שירשה המקום. יֵדעו זאת, אפוא, החברים ששלחו את דבריהם אלו וגם אלה העומדים לשלוח. י. ח. ב.³⁰³

756. לא. גולדאמאֶר

[תל־אביב, מרחשון תר"ף – אמצע נובמבר 1919]

מר גולדאמאֶר קראתי את שלושת הסיפורים. הטוב שביניהם הוא הראשון, אף כי הסוס הוא כבר חכם יותר מדי ויודע אפילו להבדיל בצבעים (הוא יודע, למשל, שלאדוניו עיניים כחולות!), אבל גם בשני הנותרים יש קווים טובים. ואולם ההשפעה של סיפורי־המלחמה האנגליים ניכרת ביותר. ל“האדמה” לא יסכנו הסיפורים האלה, אבל סימני כשרון אני מוצא בהם שוב. והנני בכבוד ובידידות י. ח ברנר

757. למ. מבש"ן

[תל־אביב, ז' בכסלו תר"ף – 29.11.1919]

ידידי המכובד מר מבש"ן, הריתמוס הקלאסי של שפת־הסיפור³⁰⁴ הקסימני, אבל על פי רוחו ותוכנו אינו סיפור לקוראי הירחון, אשר אני מוציא, כי אם לקוראים מבני־הנעורים. צר יהיה, אם לא יימצא גואל לכתב־יד זה. המכבדו מאוד י. ח. ברֶנר

758. לק. י. סִילמן

[תל־אביב, כסלו תר"ף – סוף נובמבר 1919]

ידידי ק. ל. סילמן, שלום! מסירת דרישת השלום של ב.³⁰⁵ ע“י הראמ”ל³⁰⁶ נגעה בי עד נפש. קשה לי לזכור, שבין פשעי ימי חיי החטא כלפי אותו ראמ"ל, שלי לא עשה כל רעה, הוא ודאי מהכי־קשים. חטאתי אז קשה מתוך מרי־יאוש וסכסוך־עצבים. וככל חטא אין לו תקנה בהודאה ועזיבה. הוא מכביד ומכריע³⁰⁷. שורות הביקורת – על מה? שלח. שירים של בן־צור – רצוי שיקראו אותם קודם אחרים בעלי־טעם ויחרצו משפט. על עצמי איני סומך בכגון זה. בידידות י. ח. ב.

759. לישראל איתן

[תל־אביב, כסלו תר"ף – דצמבר 1919]

אדוני הנכבד מר איתן בירושלים. הביאורים למקראות איוב – לא, אבל המאמר על פעלים שמתו– כן וכן. בבקשה ובבקשה. חלק האפוריסמים, שלא יבוא³⁰⁸, יוחזר לו בכתב־ידו. והנני מוקירו ומכבדו י. ח. ברנר.

760. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, כסלו תר"ף – דצמבר 1919]

י. ר. בהגהה השמטתי ממאמרך³⁰⁹ את השמות מ. ו– –. מ. מפני שרחוק הוא, ולא אמר – כאשר נודע לי בבירור – “תנו לי מיליארד”, כי אם “מיליון”, ובעד מיליון הרי גם אתה הנֶך. – – רחוק מאוואנטוריות, ואם הוא מדבר על מיליארדים הרי זה רק מגוחך (וכבר שקל למטרפסיה ב“חדשות־הארץ”) ואין לקלוע חצים באדם, שכוונותיו רצויות. כמו כן הוצאתי את הפסוק ע"ד הפוגרומים באוקראינה. שחיטות של עם שלם אין מפטרים בפסוק אחד של האשמה והצדקת הדין. מלבד זאת לא נגעתי לרעה אפילו במילה אחת. והנני שלך י. ח. ב.

761. לי. ד. ברקוביץ

[יפו,] א' דחנוכה תר"ף [תל־אביב, 17.12.1919]

י. ד. ברקוביץ, קודם כל, לא “עליכם” אסרתי. כי השורה “אסור להדפיס בלי הגהתי” כתבתי עוד בשנה שעברה, בעת שמסרתי את העמודים הראשונים של הדברים לגולדברג ועוד לא עלה על דעתי כלל, שאשלח את כתבי־היד לאמריקה. בכלל, שלם לבי אתך, וכל הדברים הנם למותר. כשתשלח את ההגהות אעשה כאשר אמרת עם מכתבך. לא יעלה על דעתי להוסיף טאֶכּסטים. אלא שיש מילים, שלא־המחבר אינו יכול לעמוד על שיבושן, ולמחבר בעצמו הן עיקר־העיקרים. עוד יותר, אתה תוכל גם להדפיס בטרם תקבל תשובה ממני, ואם יהיו טעויות כאלו בעלים שתשלח לי, אמהר להודיע לך, למען תצרף לוח־הטעויות לספרים.

ובדבר הרוגז – חס ושלום. לא תהא כזאת בינינו. פשוט, זהו סגנון־דיבורי. קשה לנו. מידי גולדברג קיבלתי במשך כל הזמן מאה לירות מצריות. כשתשלח לי את המותר בעד שני הספרים אבקשך להתחשב עם הבטחת שטיבל במכתבו אלי מיום 23/7 לשלם לי “על פי הסוג ממדרגה ראשונה”. שלוש חוברות “האדמה”, שיצאו, נשלחו לך כל אחת בזמנה. אני מצטער, שלא קיבלת. – ענין ר"ב וי. ר. – ודאי אך מקרה הוא³¹⁰. והנני שלך י. ח. ב.

כן, בעד ה“מקלט” אין לי לפי שעה מה לשלוח. האמינה לי, שניים־שלושה ימים בשבוע אני מוטל על ערש דוי (מיגראֶן) ואיני מוכשר לשום מלאכה שלך הנ"ל.

762. ליעקב רבינוביץ

[תל־אביב, טבת תר"ף – ינואר 1920]

יעקב, קיבלתי את המאמר על גַבוּרין. טוב, אלא שמכיוון שבכל חוברת זמנו, איני יודע, אם אמצא לו מקום בחוברת הבאה³¹¹. רק עכשיו השגתי את חמש הלירות, שאני שולח לך בזה. ושלום שלך י"ח

763. לשלום שטרייט

[תל־אביב, שבט תר"ף – ינואר־פברואר 1920]

ב. ב.³¹² לא הודעתי על גורל הכת“י, מפני שחיכיתי עד שיתברר לי, אם יהיה לי מקום בעדו בחו' ה‘. עכשיו נתברר, שיבוא רק בחוב’ ו‘³¹³. בזו, בה’, יינתן מאמרו של י.ר.: “משורר לאחר זמנו”.³¹⁴ ואשר לערכו – אינו עולה על הפרקים הראשונים. אין בו הרבה חדש, ולישן אין הסברה מספיקה. “משואות”³¹⁵ יהיה בידך עד כתבך רצנזיה עליו, כי אין זולתך. יש לי לימים אחדים גם “התקופה” ג', (האכסמפלאר היחידי בכל א"י, ושני לו בכל אמריקה), והייתי שולחו לך, אילו ידעתי כי תרשום דבר־מה גם עליו. שלך לגמרי י. ח. ב. מצוי בא”י הקובץ “ארץ”.³¹⁶ הקראת?

764. לשלום שטרייט

[תל־אביב, כ“ה באדר תר”ף – 15.3.1920]

חביבי,

החוברת עוד לא יצאה מבית־הכריכה. מחר תצא. את המאמר על סמולנסקין אני שולח לך בזה. קראתיו, ובפרק השני יש הערות חשובות. הפרק הראשון, לדעתי, ארוך וסתום במקצת. ל“אדמה” לא יתאים. שלך בשלום לישעיהו³¹⁷

י. ח. ברנר

765. למרדכי בן הלל הכהן

ט' ניסן תר"ף, יפו [תל־אביב, 28.3.1920]

הן ביקשתיך כמה פעמים לתת לי את המאמר³¹⁸ לקריאה. מצד הכמות המרובה לא תהי כל מניעה.

המברכך י. ח. ברנר.³¹⁹

766. לד"ר ד. א. פרידמן

י' שבט התר"ף, יפו [30.1.1920]

למר ד. א. פרידמן, שלום!

“פסוקי” ההיגיאֶנה אינם בשביל “האדמה”. הכת“י נשאר שמור אתי, וכשיוצא כאן איזה דבר בשביל התימנים, יינתנו שמה “שברי הדברים הקדמונים” עם ה”לוחות", כי להם נאה, כי להם יאה. הפועלים האשכנזים – או שהדברים כבר ידועים להם (מספר “שמירת הבריאות” של הד"ר יפה, שיצא מנוקד בהוצאת “לעם”), או שהסגנון לא יובן להם מאחר שאינם בקיאים גדולים במקרא והמשנה.

יש שם גם איזו מקומות סתומים, כגון: “מרבה ירק מרבה עצירות”. האומנם? אנו פה חושבים כי מאכלי ירק גורמים דווקא להפך מזה.

והנני בתודה על הכוונה הרצויה

י. ח. ברנר³²⁰

767. לי. ד. ברקוביץ

ט“ו אייר תר”ף [מאי 1920]

ברקוביץ,

הכת“י הזה של מ. חריזמן³²¹ היה לנגד עיני והייתי מדפיסו ברצון ב”אדמה“, אילמלא היתה האירוטיקה בה כבת־חורגת, על פי מהותו של ירחוני. אבל ב”מקלט" טוב תעשה, לדעתי, אם תתן מקום ל“פחדים” הללו. וטוב תעשה אם תזדרז לשלוח לסופר את שכר־עבודתו, כי העניות אוכלת בנו בימים האלה בא"י. – ואגב: מה בדבר שני כתבי־ידי אני! הסיפור המקורי והמתורגם?³²² מסדרים אותם? ואם לא – מדוע לא? ונשיכותיו החדשות של פרישמאן… בפיו אין כבר שיניים. אבל זה, כמובן, לא חשוב כלל.

והנני שלך י. ח. ברנר

768. לצבי שץ

[תל־אביב, איר־סיון תר"ף – מאי 1920]

מר שץ,

פרוזאיקון נולדתי ופרוזאיקון אמות. ואם לרגל מלאכתי – עריכת עתון – אני מדפיס לפעמים שיר – לא לזה לבי. ישלח לי דברים כ־“בלא־ניב” – ואשמח. הטובים שיריו? המוסיקליים הם? חי־נפשי, איני יודע. ויסלח לי. הנה הם חמשתם לפניו.

בכבוד גמור

י. ח. ברנר

את הכת"י של הנובילה מסרתי לפוזננסקי לפני ימים אחדים, על מנת להמציא לו.³²³

769. לפ. לחובר

[תל־אביב, סיון תר"ף – מאי 1920]

לחובר, הנני משתמש בהזדמנות זו לומר לך שלום. עודני חי. ממה שיצא במחיצתכם במשך כל חמש השנים האחרונות ראיתי רק את “ערכים”,³²⁴ ורוצה הייתי, כמובן, לראות את הכל. אולי תוכל להמציא לי את גליונות “הצפירה” השבועית, וביחוד את הגליונות שהיה בהם איזה ענין ספרותי; את “העוגן” שיצא ע“י יעקב כהן; את המאסף שהוציאו לכבוד בן־אביגדור; ואת כל מה שיצא, כקטנות כגדולות. אני נכון להמציא לך תמורת זה כל מה שיצא בא”י במשך השנים האלה (הרשימה – בתוך הקטלוג הקטן המודפס, שיישלח לך על ידינו, היינו ע"י ועדת התרבות של “אחדות־העבודה”). אין צריך לומר שתשים לב למכתבה של חברתנו רחל כצנלסון בדבר קשרים בינינו ובינך במשלוח־ספרים. שלח תיכף כל מה שהיא מבקשת ממך והודע, איך להמציא לך את הכספים. אולי אתה יודע דרך נכונה. בכל אופן, אפשר יהיה לסדר את זה; גם על חשבון מה שמגיע לי מ“הוצאת שטיבל”.

ומה בעולמך הספרותי? הכתבת דברי־ביקורת חשובים? המתכונן אתה לכתוב? ומה על א“י? החושב אתה לבוא בזמן מן הזמנים? היש לך ילדים? היודעים הם עברית? ומה שהדפסתם את “על גבול שני עולמות”³²⁵ ב”התקופה" ד' – זהו סקנדל. אולי תוכל לומר שלום בשמי לדוד פרישמן?

שלך

י. ח. ברנר

770. למושל מחוז יפו

[תל־אביב, תמוז תר"ף – סוף יוני 1921]

לכבוד המושל ביפו, בענין התעודות שעלי להגיש בדבר מצב השכלתי, אין לי, לצערי, כאלה, כי את השכלתי קיבלתי בישיבות שבליטא, שאינן נוהגות לתת תעודות. אבל על זה שאין אני מחוסר מידת ההשכלה הדרושה על פי החוק לעורך עתון, יעיד עלי מר י. לוריא, ראש ועד החינוך העברי בארץ.

ברגשי כבוד

י. ח. ברנר

עורך “האדמה”.³²⁶

771. לר' בנימין

[תל־אביב, 30.6.1920]

ליהושע פלדמן, נחלת בנימין, למוכ“ז³²⁷ מר טוביה לוין (טל)³²⁸ אני חייב שתי לי”מ. הוא צריך להן “עד מות” ולי אין פרוטה. אם יכול אתה, הלווני שתי לירות בעד ידידנו הצעיר ויברכוך נפשותינו.

בשלום

י. ח. ברנר

י“ד תמוז, התר”ף.

772. למ. י. ברדיצ’בסקי

[תל־אביב, תמוז תר"ף – יולי 1920]

למי“ב, התראיתי עם שארך וחותם־משפחתך עליו. הנה הפרטים בעצם ידו, וקשה הדיבור. ירחם עלינו, אם יש מרחם. רצוף כאן חמש תמונות: אביך הקדוש ז”ל, אחיך הקדוש ז"ל, האם הפצועה, אבי שארך הרב באודיסה, אם שארך המחזיקה ילד והוא בעצמו, העומד (בתמונה אחת). פה יש לו אשה מאוּמאן, והיא ילדה לפני שבועיים. מצבו אינו מזהיר. ראיתי את תכניותיו וציוריו. אמן ובעל־נשמה.³²⁹ עם המקומות ההם³³⁰ עדיין אין לנו קשר. כל שיחו ושיגו של שארך י. צ. הוא להביא את כל בני המשפחה הנה.

ממני המתאבל על חייו וחיי אחרים

יח"ב.

773. לשלום שטרייט

[תל־אביב, אב תר"ף – סוף יולי 1920]

ידידי שלום, קיבלתי את מלותיך המועטות. את חסדך ואמיתך אני זוכר בכל רגע, לפעמים בדמעות. ממני אין לי, לצערי, לכתוב לך כלום. שממה וריקנות מסביבי ובתוכי. לוּ היה מי־שהוא במרום, היה מרחם. שלך לעולם

יח"ב

774. לועד “קרן־הגאולה”

כ“ב אב, התר”ף, יפו [תל־אביב, 6.8.1920]

לכ' ועד “קרן־הגאולה”, פה.

לפני חדשיים וחצי מסרתי ל“קרן־הגאולה” המחאה לקבל מהנהלת “הפוה”צ“³³¹ מה שמגיע לי מפדיון קובץ “רביבים” ו'. והנה בימים האלה קיבלתי חשבון מהנהלת “הפוה”צ”, שעל פיו יוצא, כי מגיע ממני כסף, ולא להפך. ההמחאה הנ“ל מתבטלת, אפוא, לצערי הרב, מאליה. ואולם בידי נמצאים מאתים ושלושים אכסמפלארים של הקובץ, שארית כל ההוצאה שנדפסה בתשע מאות וארבעים אכסמפלארים (בס"ה), ואני חושב, כי “הוצאת שטיבל” הקונה גם ספרים, או בית־מסחר־ספרים אחר בחו”ל, או גם בארץ, יקנה ברצון את השריד הזה, מאחר שבעוד שנה או שנתיים יהיה הקובץ כמעט יקר־המציאות כקודמים לו. הנני מבקש להודיע לי, אנה להמציא את 230 האכסמפלארים הנ"ל, שהנם רכושה של “קרן הגאולה”.

בר"כ³³²

775. למ.י. ברדיצ’בסקי

[תל־אביב, אלול תר"ף – סוף אבגוסט 1920]

למי"ב זוהי רשימתו של קוסוי, שהוצאתי מידו. ובעל פה: הפורעים היו תמיד פוסחים על בית־הרב, כי חשבוהו לצדיק, ובביתו היו מסתתרים תמיד עוד יהודים (כי הרבה פעמים היו פרעות בעיירה). אך ביום המר ההוא –

בינתיים קיבלתי את הגלויה מכ“ח לז'. בפנים הארץ הדברים יגעים, והכל יודעים, כי הציונות חלום־שוא היא. הארץ היא ככף־איש וכל העידית והבינונית שלה מיושבת ע”י בני־הארץ. יש מקומות, שעוד אפשר היה ליישבם בהתאמצות שלמעלה מן הכוחות, אבל בני ישראל אינם המיישבים. תועים ומתעים. מה שנוגע אלי, תקותי חזקה, כי הפעם תקוּים החלטתי לחדול לגמרי מעבודת־סופרים, עבודת שווא. את לחמי עד יום מותי אמצא ממלאכת־הגהה בבתי־דפוס ומשיעורים פרטיים. וליום מותי אחכה.³³³ יח"ב.

776. למערכת ה“קונטרס”

[תל־אביב, כ“ו־כ”ח באלול תר"ף – 11.9.1920– 9]

במודעות של ה“צייט”,³³⁴ היומן החדש של פועלי־ציון באמריקה, אני מוצא את שמי (י. ברענער) ברשימת סופרי העיתון. כמובן, אין זה עניין שראוי לעמוד עליו, אבל, בכל זאת, “למען האמת”, אני מבקש לתת מקום ב“קונטרס” להערתי, שפועלי־ציון מעולם לא פנו אלי בהצעה להשתתף בעתונם ואני מעולם לא הצעתי לפניהם שום השתתפות. בכבוד י. ח. ברנר.³³⁵

777. לד"ר הוּגוֹ ברגמן

[תל־אביב, 27.9.1920]

להוגו ברגמן היקר, מכתב זה של – – – נכתב עוד לפני חדשים אחדים, ועד היום לא נשלח לתעודתו. ולא רק מפני חוסר מעשיות וזריזות אלא בעיקר – כך נדמה לי – מפני מידת הבושה המרובה,³³⁶ שהיא נחלת כל בעל־נפש, ובפרט אם מזלו גרם לו לבלי לקבל בילדותו חינוך חיצוני “מסודר”. אמנם, ירא אני ודואג, שעכשיו המכתב נשלח באיחור זמן, ובכל זאת האצתי בכותבו לשלחו, וכמאמר הרוסי: טוב גם במאוחר מאשר לעולם לא.

והנני, בכל רגשי ההוקרה³³⁷ שאני הוגה לך, י. ח. ברֶנר ראשון לחג־הסוכות, תרפ"א, יפו.³³⁸

778. לשלום שטרייט

ט“ז תשרי, התרפ”א. יפו [תל־אביב, 28.9.1920]

ידידי שלום, ברגע זה קיבלתי את מכתבך מי“ט אלול. – – – אני שוכב כל הימים – – – לוֹ³³⁹ היתה שאלת הצדיק והרשע. לי אין כל שאלות, כל עניינים – – – שלך י. ח. על “האדמה” אין לדבר. הוצאת הספרים של א”ה³⁴⁰ פשטה רגל. גם אני. אין בשבילי לא עַם ולא עולם.

779. לג. שופמן

[תל־אביב, י“ז בתשרי תרפ”א – 29.9.1920]

שופמאן, במושב שמעונוביץ ובאראש. – שני מכתביך נתקבלו בעתם. לענות היה קשה. ההתאוננות היתה לזרא. ולהיות בדאי גם כן קשה. האיש כמוך לא יסלח? נהניתי מן התמונות שהראה לנו שמענוביץ ממך ומסביבתך. היה שלום. ברגע זה קל לי. האוהב אותך יח"ב

780. לי. ד. ברקוביץ

שבוע בחשון, תרפ"א, יפו [תל־אביב, אמצע אוקטובר 1920]

ידידי ברקוביץ, ההגהה של ספרי (“שכול וכשלון”), שנשלחה לי לפני שלושה חודשים, נמסרה לי בפוסטה הנהדרה שלנו רק היום. בֶּעלים חסרים העמודים: 140, 269, 278; מטושטשים: 22, 122, 147, 148, 162. כאן רצופה רשימה של 35 שיבושים, המקלקלים את הכוונה, וצריך להדפיס את הרשימה ולצרפה לכל אכסמפלאר. לשיבושים קלים, שיבושי־דפוס גרידא, לא שמתי לב, להכניסם ברשימה. הכותב ושולח בחפזון יח"ב

אם יוטב לי, אקווה בשנה זו להשתתף קצת ב“מקלטך”. שלום לך ולאשר אתך.

781. למ. י. ברדיצ’בסקי

י' כסלו, התרפ"א, יפו [תל־אביב, 21.11.1920]

למי“ב, שלום! לצערי, לא עשה מר א”י שטיבל כאשר ביקשת אותו לשלוח דולרים ישר מפילדלפיה לבית־אוצר־כספים פה, כי אם שלח את הסכום ו' אלפים מארקים ל“דויטשה באנק” שבברלין ומשם הודיעוני, שיכול אני לקבל את הכסף ואת הכסף לא שלחו. ובהיות שהמארק נופל מיום ליום, וההפסד של הקורס הוא כבר כחמש לי“ש, לא הייתה ברירה בידי אלא למסור את הסכום לאחד בברלין, שהייתי צריך לשלוח לו כסף, ואת הלי”ש תמורת זה (כעשרים ושלוש בערך) הנחתי פה למשמרת, עד בוא היתומים,³⁴¹ שהם באודיסה, כפי שמסר אחד – גיסו של י. צ. טבצ’ניק, שבא הנה לפני ימים אחדים. – בעוד זמן־מה אעזוב את יפו, אך אם תכתוב לי עפ"י הכתובת: יפו, “אחדות־העבודה”, אקבל. אם תכתוב לי, הודיעני בטובך מה שלום עמנואל.³⁴² יח"ב.

782. לדוד שמעונוביץ

[תל־אביב, י“ז בכסלו תרפ”א – 28.11.1920]

לדוד שַׁ…³⁴³ אחותך חיה שלחה לי בקשה להודיע לה על שלומך. מה אודיע? ביום הרביעי הזה אני הולך לחיפה לוועידת- הפועלים.³⁴⁴ אולי תארח לחברה? שלום לדינה.³⁴⁵ י. ח.

783. לסוֹניה וַינברג

ז' טבת תרפ“א [גדוד־העבודה ע”ש יוסף טרומפלדור, כביש טבריה־טבחה – 18.12.1920]

לידידתי סוניה,³⁴⁶ תודה לך בעד פיתקתך הטובה. חיי פה לא רעים. יש פה הרבה אנשים מעניינים. אני עסוק בהוראה כחמש־שש שעות ביום. ההיה אביך בחנוכה ביפו?³⁴⁷ מה שלום הליכטנבוימים?³⁴⁸ עכשיו בקשה: יש פה מכתב, שנשלח לי הנה בטעות. הוא בשביל לואידור.³⁴⁹ הכניסי אותו לפוזננסקי, והוא ימציא את המכתב לתעודתו. הודיעי אותי, מה שלום אהרן (הקטן, רמז)?³⁵⁰ בשלום מאת ידידך י. ח. ברֶנר

784. למנחם פוזננסקי

שלהי טבת, תרפ"א [כביש טבריה־טבחה, 7.1.1921]

למנחם פוזננסקי, במחנה העבודה שע“ש³⁵¹ טרומפלדור (שבו אני נמצא) הוחלט להוציא־לאור קובץ־טרומפלדור.³⁵² העריכה נמסרה לי. לפי שעה אני שולח לך י”א מכתבים מן הט“ו שהספקתי לעבור עליהם (בעזרת קורא כת"י רוסיים)³⁵³ ומבקש אותך לגשת לתרגומם. יחד עם זה אני שולח לך ארבעה מאותה הסריה, שלפי דעתי אין לתרגמם בשביל הקובץ, אבל אם תמצא בהם אתה איזו שורות נחוצות לשלמות־העניין,³⁵⁴ תתרגם אותם בתור קטעים. כמו כן, אם תמצא שצריך להשמיט דבר־מה מן המכתבים שאני שולח לך – תשמיט. אני סומך על טעמך ועל הטאקט הנפשי שלך. שני המכתבים מ- VIII/23 08 ו- X/12 08 הם בלי סוף, ולדאבוני עוד לא מצאתי בגל־המכתבים, שעוד לא הספקתי לקראם, סוף להם. אתה, בכל זאת יכול לתרגם מה שיש. השכר – שש לי”מ הגיליון. טופסי המכתבים יהיו שמורים אתך להחזירם ל“גרישה החביב”.³⁵⁵ את יתר המכתבים אשלח לך בהזדמנות בטוחה ובהקדם. אבקש לענות. שלך י. ח. ברנר

מכתבך קיבלתי. כזה קיבלתי גם מברלין. המכתב ש“היה מונח – – –” לא מאִתּי יצא. יעשה ד' את הטוב בעיניו.

785. למנחם פוזננסקי

[גדוד־עבודה ע“ש טרומפלדור / ארץ ישראל] [טבריה, מחנה־יוסף. יום] א' שבט [תרפ”]א. [10.1.1921]

למנחם פוזננסקי, הנני שולח לך שוב חבילה של מכתבים לתרגום. המכתבים נמסרו לי כולם בלי מעטפות, ואין לקיים את הצעתך הנכונה. הביוגרפיה אינה ביוגרפיה כלל,³⁵⁶ ואפשר יהיה להוציא ממנה רק קטעי־זכרונות. זה ייעשה פה. על יתר החומר עוד לא הספקתי לעבור. – – –³⁵⁷ להדפסה אי־אפשר עוד לגשת. ודאי נדפיס את זה ביפו בהשגחתך. פה, בתוך המכתבים לתרגום (בהשמטות) – 14 מכתבים – יש גם שני סוֹפים, כמדומה, של שני המכתבים בלי סוף, שנשלחו לך ע"י קופליביץ.³⁵⁸ מלבד זה יש חלק (3–4) במעטפה מיוחדת, שמהם צריך להוציא רק את החשוב, כי הדברים הולכים ונשנים. עליך לעבור גם על מה שאני שולח לך “לא לתרגם”, כי אולי תמצא שם שורות חשובות – ותתרגמן. והנני שלך יח"ב

מסור את המצורף בזה למרדכי קוּשניר בבית רֶמז.

786. למרדכי קושניר

[כביש טבריה–טבחה, א' בשבט תרפ"א – 10.1.1921]

מרדכי, לא רק ספר אחד, כי אם כל הספרים יכולתם לקחת ולי לשלוח רק אחד. אני קיבלתי שבעה.³⁵⁹ היו ארבע חבילות ובמכתבך כתוב: חמש. מכתב לדואר רצוף בזה. שלך י.ח. שלום לאהרון.³⁶⁰ לרמז תאמר: את החדר צריך להשכיר. אני, כפי הנראה, לא אשוב מהר ליפו.

787. למנחם פוזננסקי

[כביש טבריה־טבחה, סוף ינואר 1921]

למנחם פוזננסקי, אתמול נשלחו לך עוד מכתבים לתרגום – – –. באופן הזה נשלחו לך כבר שלוש פעמים. – – – במקרה נשלחו המכתבים בלי מכתב ממני. אחר זה מצאתי בתוך הגל עוד שני המכתבים האלה מן השנה 06 ומן השנה 12, וגם מכתב בלתי נגמר מדגניה. את המכתב הבלתי־נגמר אין לתרגם, כמדומה. ליומן מגאליפולי³⁶¹ ניגשתי בעצמי, כי העבודה שם מרובה יותר מדי. תרגום קטעי־הביוגרפיה והדוקומנטים מסרתי לאחד המורים פה, ח. פרידמן. את היומן מתל־חי אמסור למי שהתחיל בו: כנעני מאילת־השחר.³⁶² להדפסה אין עוד לגשת, מכמה טעמים. אבקשך לגשת באינטנסיביות אל העבודה ולגמור אותה במשך השבועות הקרובים. כסף יישלח לך בימים האלה. שלך י. ח. ברנר.

788. למנחם פוזננסקי

סוף שבט, התרפ"א, כביש טבריה–טבחה [7.2.1921]

למנחם פוזננסקי, א) מכתבים להעתקה³⁶³ לא אשלח לך יותר, כי את המכתבים מגאליפולי המרובים (יותר מעשרה גיליונות־דפוס) לקחתי לעצמי; הדוקומנטים והפובליציסטיקה מסרתי לפרידמן (מורה בכביש); יומן תל־חי לכנעני (מורה באילת־השחר). לפורים אבוא ליפו ואביא את כתה“י ואסדר יחד אתך את ענייני ההדפסה. שטיבל רוצה להדפיס פה את תרגום “החטא ועונשו”, ואת ההשגחה על ההדפסה גם של הספר הזה אני רוצה למסור לך. תיכף ומיד מצא את מרדכי קושניר ואמור לו, שלא ישלח לי הנה את הכת”י של התרגוּם שנתקבל מאמריקה,³⁶⁴ אלא ימסרהו לך.

ב) בנוגע לשמות אנשים פרטיים במכתבים מגאליפולי אני נוהג כך: כל השמות – בראשי תבות, מלבד שמות ההרוגים והפצועים.

ג) בנוגע ל“גרישה החביב” דעתי שלא להחליף בצבי, מפני שבמכתבים לא"י הוא כבר קורא לו “צבי החביב”. ³⁶⁵ ושינוי זה אינו צריך להיות מטושטש. ד) בנוגע ל“גיבוש הקטעים”. דעתי, שהדבר מותר במקומות רעיוניים, אבל לא בעובדות ובקווים בלטריסטיים, המציינים את תכונות הכותב. שם גם ה“מימיוּת” צריכה להישאר לזכרון. אין מוציאי הכתבים צריכים לעשות את המנוח היקר לחכם ולעמוק יותר משהיה. ושלום לך מאת ידידך הנאמן י. ח. ברנר הנני מבקשך למסור לא. ל. יפה את מכתבי אליו הרצוף בזה.

789. לדוד כנעני

[כביש טבריה–טבחה, אמצע פברואר 1921] להחלוֹפּאֶץ³⁶⁶ היקר דוד פריקוּפּאֶץ³⁶⁷ חצי הלי“מ שלקחתי מאילת־השחר להוצאת־הדרך נרשם על חשבון הקובץ,³⁶⁸ וכשיֵצא, יישלחו תמורת זה שני אכסמפלארים ממנו להקבוצה. אבקשך: כשתגמור את התרגום,³⁶⁹ אל תחוס על טרחה ויום־בטלה ותבוא לגדודנו ותביא עמך את הכת”י. אם לא תמצא פה חֶברה נאותה ממני (אני מקווה, שתמצא!), הנני נכון להילוות אליך ולטייל עמך קצת – לעוֹנגי. והנני באהבה נאמנה יח"ב.

790. לדוד בּאֶלוֹצאֶרקוֹבסקי

י"ג אדר, כביש טבריה־טבחה [21.2.1921]

לכבוד מר³⁷⁰ דוד בלוצרקובסקי, שלום! בקובץ־טרומפלדור לא יבואו כל דברים על אודות טרומפלדור, כי אם רק דברי טרומפלדור בעצמו. כיוצא מן הכלל, חשבנו לתת מקום לספרו של כ' בתוך הקובץ, אבל רק לאותם הפרקים, שיש בהם עוּבדות וסיפור־עוּבדות. לא כן המקומות שבהם כ' מעריך את חברו המנוח, לפי דעתו – אותם אמרנו להשמיט, לשם שלמות הרושם של הקובץ. אם כ' אינו מסכים לזה – אני מצטער מאוד. הח' קופליביץ מסר למערכת, שבידי כ' נמצא מכתב מפורט של המנוח ז"ל מתקופת אלכסנדריה- גאליפולי. החושב כ', שתרגום המכתב הזה, מקצתו או כולו, יכול היה לבוא בתוך הקובץ?³⁷¹ בצפיה לתשובה ובכבוד רב בשם המערכת י. ח. ברנר

791. לאלמונית

[כביש טבריה־טבחה, אמצע אדר א' תרפ"א – פברואר 1921]

הדיאַלוֹגים הם פרימיטיביים ביותר, דַלי־אוֹפיוּת. – המִבנה של הסיפור ילדותי, כדבר הנעשה בידיים נמהרות, אך לא מהירות. – בתיאורי הטבע והמיליֶה בכלל ניכרים סימני כשרון של מסַפרת.³⁷²

792. לב. כצנלסון

[כביש טבריה־טבחה, אמצע אדר א' תרפ"א – פברואר 1921]

ב. כ., אני שולח לך את רשימתי ע“ד טרומפלדור³⁷³ בשביל ה”קונטרס“. בנוגע ליתר החומר אין עורכי־”הסולל“³⁷⁴ מסכימים למסור, שהרי “הסולל” הוא “בלתי מפלגתי”, ואם ימסרו את החומר ל”קונטרס“, יהא מקום ל”הפוה“צ” להתרעם. אני אין דעתי כך, אבל איני אוהב להעמיד על דעתי. בכל אופן, את הרשימה של ד. כהן אתה יכול לקחת ישר מידי המחבר. הרשימה שלי היא קטנה וטוב שלא יבואו בה שגיאות, גם בסימני־ההפסק. טעויות־הדפוס יכולות להאביד כל ערך ממנה. הרציתי בשבוע זה פה על טולסטוי, והיתה הרצאה טובה. ראוי להכניס ברשימת ה“שיחות והרצאות” שב“קונטרס”.

בעוד חודש אעבור ליפו בתור מו“ל³⁷⁵ ולמחנה פ”ת־ראש־אל־עין³⁷⁶ בתור עסקן תרבוּתי. את יהודה (שרתוק), מרדכי³⁷⁷ ולואידור³⁷⁸ אני מעלה בחשבון־המורים לשתי המחנות החדשות (אם ירצו, כמובן). מסור ע"י פוזננסקי ללואידור, שיגמור את תרגום המאמר. כשאבוא, אשלם לו. הנתת איזו פונטים ליבנאלי על חשבון שכר־סופרים? הכותב הוא את המאמר?³⁷⁹

793. לאַ. ולא. צייטלין

[כביש טבריה־טבחה, אמצע אדר א' תרפ"א – פברואר 1921]

לידידי הצעירים אהרן ואלחנן צייטלין, שלום! קיבלתי היום את מכתב אביכם³⁸⁰ והנני מצרף שורות אחדות לו בזה, אחרי שאתם כותבים, כי הוא עומד לבוא הנה לחג הפסח, ואיני יודע, אם כדאי לשלוח לו מכתב לוארשה. מה שנוגע אלינו, אני מקווה להתראות בקרוב. בעוד חודש אסע ליפו בעניין נחוץ אחד ואתאמץ³⁸¹ להיפגש אתכם. והנני ידידכם י. ח. ב. רצופה פה פיתקה לשרה שכנתכם,³⁸² ואבקש למסור לה.

794. למנחם פוזננסקי

כ' אדר [תרפ"א, כביש טבריה־טבחה. 28.2.1921]

למנחם פוזננסקי יהודה קופליביץ, המוסר מכתב זה (עם חמש לי"מ), יספר לך, שמאחרי הפורים אני מחליף את מקום מגורי. אהיה במחנה החדש פ“ת־ראש־אל־עין. מקירוב־מקום אוכל להיות לך לעזר בהשגחה על שני הספרים. עכשיו יש לך שתי שליחויות: א) להיכנס לדפוס “אחדות”, לגמור אתם בענין קובץ־טרומפלדור ולחתום על חוזה יחד עם קופליביץ. תוכל גם למסור לפי שעה את החומר שבידך, שהוא ראשון. “גאליפולי” בלבד יהיה כשישה גליונות־דפוס, תל־חי ודוקומנטים כשני גליונות, בידך כשני גליונות – סך הכל כעשרה גליונות. שם הספר צריך להיות, לדעתי: מחיי יוסף טרומפלדור (קובץ מכתבים וקטעי רשימות) הוצאת גדוד־העבודה שע”ש טרומפלדור.

לדעתי, צריך להדפיס אלף וחמש מאות אכסמפלארים (אותיות “תקופה”³⁸³ בתבנית “האדמה”). חמש מאות על נייר טוב לזכרון (בשביל חברי הגדודים) ואלף לקוראים סתם על נייר פשוט. מחיר הספר צריך להיות 5 שיל. והשליחות השנייה: להיכנס לי. ל. גולדברג מוילנה ולשאול אותו, אם קיבל הוא הוראות משטיבל בדבר נתינת כסף להוצאת תרגומי “החטא ועונשו”. לי כתב שטיבל לפני שני חדשים, שאקבל לזה כסף מי. ל. גולדברג. לפי שעה נדפיס רק רבע הספר בתבנית “שכול וכשלון” (כך כתב שטיבל) על ניר טוב ובהידור. לפי שיקול־דעתך אתה יכול למסור גם הספר הזה לדפוס ולחתום על חוזה עם הדפוס. תשובה אל תכתוב; כשאהיה קרוב ליפו, אבוא ליום או ליומיים ואקבל ראפורט שבעל פה.³⁸⁴ – – – להתראות יח"ב

795. לניר

[תל־אביב, אדר ב' תרפ"א – מרץ 1921]

חבר ניר, איינפערשטאנדען מיט’ן אינהאָלט; אבער אומגלומפערט די פאָרם. אויסערדעם ערשיינט טאקי מיין זשורנאל ניט מער. איך בין די גאנצע צייט ניט געווען אין יפו, דערפאַר האט זיך מיין ענטפער אביסעל פערשפעטיגט. סְלִיחָה. יח"ב

תרגוּם:

חבר ניר,³⁸⁵ תמים־דעה אני עם התוכן; אבל הצורה ללא כל טעם. מלבד זאת, אמנם, אין ירחוני מוסיף לצאת. כל הזמן לא הייתי ביפו, על כן התאחרה קצת תשובתי. סליחה. יח"ב

796. למרדכי קושניר

[שֹכנה, על יד יפו, ניסן תרפ"א – אפריל 1921]

מרדכי, אם לבך טוב עלי, המצא לי את העיתונים היומיים של השבוע (מיום א' עד היום). רוצה אני לדעת, מה נעשה באמריקה עם המשלחת של הסתדרות הציונית. את “הארץ” אתה יכול לקחת מפוזננסקי בעדי; את ה“דראון” הייתה מקבלת יהודית (מי עכשיו במקומה?) ועיתונים בכלל. היֵצא הקונטרס השבוע? (ו“הפוה”צ"?). איפה בֶּרל? רצוף פה כת"י קטן שלך, שמצאתי באחד הספרים.³⁸⁶ והנני וכו' יח"ב

– – –

797. ליוסף ליכטנבוים

[שֹכנה³⁸⁷, על יד יפו, י“ט או כ' בניסן תרפ”א – 27–28.4.1921]

יקירי ליכטנבוים, צר לי, כי מפאת חליי היום (כאב־ראש חזק כל הלילה) לא אוכל ללכת היום העירה ולהיכנס אליך, כאשר נדברתי עם דבורה.³⁸⁸ שלך י. ח. ברנר.