וִינְג־צִ’י אִישׁ עָנִי הָיָה, אֲבָל שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. הוּא אָהַב אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת יְלָדָיו וּבְשׁוּם פָּנִים לֹא הָיָה מַסְכִּים לְהִתְחַלֵּף אֲפִלּוּ עִם הַקֵּיסָר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

בֹּקֶר אֶחָד כַּאֲשֶׁר יָצָא וִינְג־צִ’י אֶת פֶּתַח הַבַּיִת בְּדַרְכּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, שָׁלְחָה אַחֲרָיו אִשְׁתּוֹ אֶת בְּנוֹ, הַן צ’וּנְג, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְהָבִיא, עִם שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, קְצָת עֵצִים לְהַסָּקָה.

– הָעֵצִים צוֹמְחִים בֶּהָרִים – אָמַר וִינְג־צִ’י לִבְנוֹ – לֵךְ וְהָבֵא לִי אֶת הַגַּרְזֶן.

הַן צ’וּנְג הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הַגַּרְזֶן, וּבֵינָתַיִם יָצְאָה הוּ־סִין־קוּ, הַבַּת הַקְּטַנָּה, וְאָמְרָה לְאָבִיהָ: – הַלַּיְלָה לֵיל חַג הַפָּנַסִּים, אַבָּא! אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תִּשְׁתַּהֶה יוֹתֵר מִדַּי בֶּהָרִים הַגְּבוֹהִים. אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ שֶׁתָּשׁוּב אֵלֵינוּ לִפְנֵי רֶדֶת הָעֶרֶב, כְּדֵי שֶׁתַּסְפִּיק לְהַדְלִיק לָנוּ אֶת הַפָּנַסִּים בִּשְׁבִיל הַתַּהֲלוּכָה!

כֹּה אָמְרָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַפָּנָס שֶׁהִתְקִינָה: פָּנָס נָאֶה שֶׁצּוּרָתוֹ צוּרָה שֶׁל דָּג צָבוּעַ בְּאָדֹם וּבְשָׁחֹר וּבְצָהֹב. וְאִלּוּ הַן צ’וּנְג הִתְקִין לוֹ פָּנָס בְּצוּרַת כַּדּוּר גָּדוֹל. כְּמוֹ כֵן הִתְקִינוּ שְׁנֵי פָּנַסִּים נוֹסָפִים בִּשְׁבִיל לְהַדְלִיקָם עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה בְּפֶתַח הַבִּקְתָּה שֶׁלָּהֶם.

– הֲכֵיצַד אוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת חַג הַפָּנַסִּים! – קָרָא וִינְג־צִ’י – הֲרֵי זֶה חֹדֶשׁ יָמִים אֵינְכֶם פּוֹסְקִים לְדַבֵּר עָלָיו! אַקְדִּים לָשׁוּב כְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל, יְלָדִים!

בִּשְׁעַת הַפְסָקַת הַצָּהֲרַיִם, כַּאֲשֶׁר חֲבֵרָיו לַעֲבוֹדָה הִשְׁתּוֹפְפוּ בַּצֵּל וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹת הָאֹכֶל שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם, נָטַל וִינְג־צִ’י אֶת גַּרְזִנּוֹ וְעָלָה עַל הָהָר לְחַפֵּשׁ בּוֹ עֵץ קַל לִכְרִיתָה. מִקֵּץ שָׁעָה אֲרֻכָּה הִבְחִין בְּאִילָן דַּק־גֶּזַע, שֶׁצָּמַח בְּפִתְחָהּ שֶׁל מְעָרָה. אוּלָם מִשֶּׁקָּרַב אֵלָיו לְכָרְתוֹ, אָמַר לְעַצְמוֹ: “אֶסְתַּכֵּל־נָא תְּחִלָּה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, שֶׁמָּא אֶמְצָא בָּהּ דָּבָר כָּלְשֶׁהוּ”.

וְאָכֵן, לְמַרְבֶּה פְּלִיאָתוֹ מָצָא בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה שְׁנֵי אֲנָשִׁים זְקֵנִים מְאֹד, יוֹשְׁבִים שְׁפוּפִים עַל הָאָרֶץ וּמְשַׂחֲקִים שַׁח. זִקְנֵיהֶם הַלְּבָנִים יָרְדוּ לָהֶם עַל פִּי מִדּוֹתֵיהֶם, עֵינֵיהֶם רְתוּקוֹת הָיוּ לְלוּחַ הַשַּׁח, וְכָכָה יָשְׁבוּ וְשִׂחֲקוּ בִּדְמָמָה וְלֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם.

מֵאַחַר שֶׁוִינְג־צִ’י בְּעַצְמוֹ הָיָה לָהוּט מְאֹד אַחַר מִשְׂחַק הַשַּׁח, עָמַד שָׁעָה אֲרֻכָּה וְעָקַב דּוּמָם אַחַר מִשְׂחָקָם שֶׁל שְׁנֵי הַיְשִׁישִׁים. “כַּאֲשֶׁר יִשְׂאוּ עֵינֵיהֶם מִלּוּחַ הַשַּׁחְמַט, אֶשְׁאַל אוֹתָם אִם מֻתָּר לִי לִכְרוֹת אֶת הָעֵץ הַצּוֹמֵחַ בְּפֶתַח הַמְּעָרָה” – חָשַׁב.

אַךְ הֵם לֹא נָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם אַף לֹא פַּעַם אַחַת. בֵּינָתַיִם גָּבְרָה הִתְעַנְיְנוּתוֹ שֶׁל וִינְג־צִ’י בְּמִשְׂחַק הַשַּׁח, וְהוּא הִשְׁמִיט אֶת הַגַּרְזֶן מִיָּדוֹ, הִשְׁתּוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וְעָקַב דּוּמָם אַחַר מִשְׂחָקָם שֶׁל שְׁנֵי הַיְשִׁישִׁים. שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ שְׁפוּפִים עַל רִצְפַּת הַמְּעָרָה, רַגְלֵיהֶם מְשֻׂכָּלוֹת תַּחְתֵּיהֶם וְלוּחַ הַשַּׁחְמַט מֻנָּח הָיָה בֵּינֵיהֶם עַל גּוּשׁ אֶבֶן. בְּקָצֵהוּ שֶׁל לוּחַ הָאֶבֶן מֻנַּחַת הָיְתָה עֲרֵמָה שֶׁל קֻבִּיּוֹת חֻמּוֹת. כְּפַעַם בְּפַעַם נָטַל אַחַד הַיְשִׁישִׁים קֻבִּיָּה וְשָׂם אוֹתָהּ בְּפִיו. אַחַר־כָּךְ נָטַל שְׁנִיָּה וְשָׂם אוֹתָהּ לְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים בְּפִיו שֶׁל וִינְג־צִ’י. הֵן הָיוּ טְעִימוֹת מְאֹד וּכְהֶרֶף־עַיִן נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ גַּם רַעֲבוֹנוֹ, גַּם צִמְאוֹנוֹ.

וִינְג־צִ’י הִשְׁתַּהָה שָׁם שָׁעָה קַלָּה וְהִבְחִין לְתַדְהֵמָתוֹ שֶׁהַזְּקָנִים שֶׁל שְׁנֵי הַיְשִׁישִׁים צוֹמְחִים וּמִתְאָרְכִים כָּל הַזְּמַן, וּכְבָר הִגִּיעוּ עַד לָרִצְפָּה, וְעוֹד הוֹסִיפוּ וְצָמְחוּ.

– הוֹי, אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁזְּקָנִי שֶׁלִּי לֹא יִצְמַח כָּל־כָּךְ מַהֵר כְּמוֹ הַזְּקָנִים שֶׁלָּכֶם! – קָרָא וִינְג־צִ’י בְּקוֹל וְקָם עַל רַגְלָיו וְחָזַר וְנָטַל אֶת הַגַּרְזֶן בְּיָדוֹ.

– הַזְּקָנִים שֶׁלָּנוּ צוֹמְחִים בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁצּוֹמֵחַ כָּל זָקָן בָּעוֹלָם, אִישִׁי הַצָּעִיר –פָּתַח אַחַד הַיְשִׁישִׁים וְאָמַר – לֹא מַהֵר מִדַּי, לֹא לְאַט מִדַּי. וְכִי כַּמָּה זְמַן חָלַף, לְדַעְתְּךָ, מֵאָז הִגַּעְתָּ לְכָאן?

– כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה – הֵשִׁיב וִינְג־צִ’י.

אַךְ מִשֶּׁאָמַר כֵּן, הִתְפּוֹרֵר הַגַּרְזֶן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָבָק. הַיְשִׁישִׁים צָחֲקוּ צְחוֹק שֶׁל יְשִׁישִׁים וְאֶחָד מֵהֶם הוֹרָה עַל הַקֻּבִּיּוֹת הַחוּמוֹת וְאָמַר: – מַחֲצִית הַשָּׁעָה, אָמַרְתָּ? וְשֶׁמָּא מַחֲצִית שְׁנַת הַמֵּאָה אוֹ מַחֲצִית אֶלֶף שָׁנִים? מִי שֶׁטּוֹעֵם אַחַת מֵהַקֻּבִּיּוֹת הָאֵלֶּה, מְאַבֵּד אֶת הַחוּשׁ שֶׁל הַזְּמַן הַחוֹלֵף.

חֲזֹר לִכְפָרְךָ וְתִרְאֶה מַה הִתְחוֹלֵל בּוֹ בֵּינָתַיִם. מִהֵר וִינְג־צִ’י וְיָרַד בְּמִדְרוֹנוֹת הָהָר. מִשֶּׁהִגִּיעַ לְמַטָּה, רָאָה וְהִנֵּה הַשָּׂדֶה שֶׁעָבַד בּוֹ מְכֻסֶּה עַתָּה בָּתֵּי מְגוּרִים, וְהַכְּפָר הַקָּטָן וְהַשָּׁלֵו שֶׁלּוֹ נֶהְפַּךְ לְעִיר גְּדוֹלָה וְהוֹמִיָּה! אַךְ לַשָּׁוְא שׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, בְּחַפְּשׂוֹ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו.

מִכָּל עֵבֶר רָאָה פָּנִים זָרוֹת לוֹ. אוֹתוֹ עֶרֶב חָגְגוּ כֻּלָּם אֶת חַג הַפָּנַסִּים הָעַתִּיק, וּמִכָּל עֵבֶר נָהֲרוּ יְלָדִים וִילָדוֹת וּפָנַסִּים דּוֹלְקִים בִּידֵיהֶם. אַךְ לַשָּׁוְא חִפֵּשׂ וִינְג־צִ’י בֵּין נוֹשְׂאֵי הַפָּנַסִּים אֶת הוּ־סִין־קוּ בִּתּוֹ וְאֶת הַדָּג הָאָדֹם־צָהֹב שֶׁלָּהּ, אוֹ אֶת הַן־צ’וּנְג בְּנוֹ, עִם כַּדּוּר הָאֵשׁ שֶׁלּוֹ.

עִם שֶׁעָמַד כָּכָה, פָּגַשׁ בְּאִשָּׁה זְקֵנָה, מְאֹד־מְאֹד, שֶׁסִּפְּרָה בְּאָזְנָיו, כִּי בִּהְיוֹתָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה, סִפְּרָה סָב־סָב־סָבָתָהּ, כִּי בִּימֵי הֱיוֹתָהּ הִיא עַצְמָה יַלְדָּה קְטַנָּה, נֶחֱטַף אִישׁ מִסְכֵּן אֶחָד בִּידֵי רוּחוֹת־הָהָר.

זֶה קָרָה, סִפְּרָה סָב־סָב־סָבְתָה בְּאָזְנֵי הָאִשָּׁה הַיְשִׁישָׁה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה עוֹד יַלְדָּה קְטַנָּה, זֶה קָרָה בְּעֶצֶם לֵיל חַג הַפָּנַסִּים. הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן נֶחֱטַף וְהוֹתִיר אַחֲרָיו אִשָּׁה אַלְמָנָה וּשְׁנֵי יְתוֹמִים רְעֵבִים לְאֹרֶז.

– אִם תַּאֲרִיךְ רוּחֲךָ וּתְחַכֶּה כָּאן עַד עֲבוֹר תַּהֲלוּכַת הַפָּנַסִּים הַבּוֹעֲרִים, אִישׁ נָכְרִי – הוֹסִיפָה וְלָאֲטָה הַיְשִׁישָׁה – רָאֹה תִּרְאֶה שְׁנֵי יְלָדִים קְטַנִּים, יֶלֶד וְיַלְדָּה, לְבוּשִׁים כְּמוֹ הַן־צ’וּנְג וְהוּ־סִין־קוּ, וְאִמָּא שֶׁלָּהֶם עִמָּהֶם, מַחֲזִיקָה קַעֲרַת־אֹרֶז רֵיקָה. מִזֶּה דּוֹרֵי דּוֹרוֹת אָנוּ נוֹהֲִגים כָּכָה שָׁנָה־שָׁנָה בְּלֵיל חַג הַפָּנַסִּים, לְזֵכֶר אוֹתָם יְלָדִים מִסְכֵּנִים, וְכֵן כְּדֵי לְהַזְכִּיר לַבְּרִיּוֹת אֶת חוֹבָתָם לְהֵיטִיב עִם אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים.

עָמַד וִינְג־צִ’י בָּרְחוֹב וְחִכָּה לְתַהֲלוּכַת הַפָּנַסִּים הַדּוֹלְקִים. עַד־מְהֵרָה בָּקְעוּ קוֹל רִנָּה וְקוֹל שִׁירָה וּכְבָר נִרְאֲתָה הַתַּהֲלוּכָה הַמַּבְהִיקָה בִּשְׁלַל צְבָעִים קְרֵבָה וּבָאָה. וְאָמְנָם, בְּסוֹף הַתַּהֲלוּכָה הָעַלִּיזָה וְהַמִּתְרוֹנֶנֶת הִפְסִיעוּ דּוּמָם יֶלֶד וְיַלְדָּה. לְבוּשִׁים בְּדִיּוּק כְּמוֹ יְלָדָיו שֶׁלּוֹ, שֶׁל וִינְג־צִ’י, וּבֵינֵיהֶם צָעֲדָה אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה לְבוּשָׁה כְּאִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ קַעֲרַת אֹרֶז – וְאֹרֶז אֵין בָּהּ.

בְּלֵב כָּבֵד הִתְרַחֵק וִינְג־צִ’י מֵהַתַּהֲלוּכָה. הוּא פָּנָה אֶל הָהָר הַגָּבוֹהַּ, טִפֵּס וְהֶעְפִּיל עָלָיו וְעַל־נְקַלָּה חָזַר וּמָצָא אֶת הַמְּעָרָה. שְׁנֵי הַיְשִׁישִׁים עֲדַיִן לֹא סִיְּמוּ אֶת מִשְׂחַק הַשַּׁח שֶׁלָּהֶם.

– הִרְחַקְתֶּם אוֹתִי מֵאִשְׁתִּי וּמִיְלָדַי מֶרְחָק שֶׁל מֵאוֹת בַּשָּׁנִים! – קָבַל וִינְג־צִ’י בְּאָזְנֵיהֶם – אִישׁ בַּכְּפָר אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אוֹתִי, אִישׁ אֵינֶנּוּ זוֹכֵר אוֹתִי!

– כַּלֵּךְ לְךָ מִכָּאן וְאַל תַּפְרִיעַ לָנוּ! – גָּעֲרוּ בּוֹ הַיְשִׁישִׁים.

– לֹא אָזוּז מִכָּאן עַד אִם תַּחֲזִירוּנִי לְאִשְׁתִּי וְלִילָדַי וּלְחַיַּי הַקּוֹדְמִים! – הִכְרִיז וִינְג־צִ’י.

הֵבִינוּ הַיְשִׁישִׁים כִּי לֹא יִפָּטְרוּ מִטַּרְדָן זֶה עַד אִם יַשִּׂיאוּ לוֹ עֵצָה שֶׁל מַמָּשׁ. אָמְרוּ לוֹ: – לֵךְ אֶל הָאַרְנֶבֶת הַלְּבָנָה אֲשֶׁר עַל הַיָּרֵחַ וּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְגִימָה מִכַּד מֵי־הַחַיִים. תִּשְׁתֶּה מִן הַכַּד וְתִחְיֶה לְעוֹלָמִים.

– אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִחְיוֹת לְעוֹלָמִים! – טָעַן וִינְג־צִ’י – אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לָשׁוּב אֶל יָמַי הַקּוֹדְמִים וְלִחְיוֹת עִם אִשְׁתִּי וִילָדַי!

– אִם כָּכָה – הֵשִׁיבוּ לוֹ הַיְשִׁישִׁים – שׂוּמָה עָלֶיךָ לִמְהֹול אֶת מֵי הַחַיִּים שֶׁל אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ בִּמְעַט מֵי־הַשָּׁמַיִם הַמְּצוּיִים בְּפִיו שֶׁל דְּרָקוֹן הַשָּׁמַיִם.

– וְהֵיכָן אוּכַל לִמְצוֹא אֶת דְּרָקוֹן הַשָּׁמַיִם?

– בַּשָּׁמַיִם, כַּמּוּבָן – הֵשִׁיבוּ הַיְשִׁישִׁים וְצָחֲקוּ – בַּמְּעָרָה בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים. פְּעָמִים הוּא מֵגִיחַ הַחוּצָה וּמַתִּיז מִפִּיו לֶהָבוֹת שֶׁל אֵשׁ וּפְעָמִים סִלּוֹנֵי מַיִם. אִם יִפְגְעוּ בְּךָ לַהֲבוֹת הָאֵשׁ, תִּשָּׂרֵף חַיִּים, אַךְ סִלּוֹנֵי הַמַּיִם לֹא יַעֲשׂוּ לְךָ כָּל רָעָה וְעַל־נְקַלָּה תּוּכַל לְמַלֵּא בָּהֶם אֶת כַּדְּךָ.

– וְכֵיצַד אַגִּיעַ אֶל הַיָּרֵחַ וְאֶל דְּרָקוֹן הַשָּׁמַיִם?

נָתְנוּ הַיְשִׁישִׁים בְּיָדָיו כַּד קָטָן וּבְטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהוֹדוֹת לָהֶם, בָּא נֶשֶׁר גָּדוֹל, נָחַת וְעָמַד לְרַגְלָיו.

– נֶשֶׁר זֶה יוֹלִיךְ אוֹתְךָ לְכָל מָקוֹם שֶׁתְּבַקֵּשׁ – אָמְרוּ לוֹ הַיְשִׁישִׁים – וְעַכְשָׁו לֵךְ וְאַל תַּפְרִיעַ לָנוּ.

נֶאֱחַז וִינְג־צִ’י בַּנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל וְהַנֶּשֶׁר הִתְרוֹמֵם מַעְלָה־מַעְלָה וֶהֱבִיאוֹ אֶל מְעָרַת הָעֲנָנִים. מֵרָחוֹק נִרְאָה פֶּתַח הַמְּעָרָה רַךְ וְכָחֹל, כְּמוֹ בֶּקַע בְּתוֹךְ עֲנָנִים, אוּלָם מִקָּרוֹב הָיוּ הָעֲנָנִים קָשִׁים כְּצוּקֵי סֶלַע וּמְכֻסִּים עֵשֶׂב יָבֵשׁ וְלָבָן.

הִשְׁתּוֹפֵף וִינְג־צִ’י בָּעֵשֶׂב הַלָּבָן, סָמוּךְ לְפֶתַח הַמְּעָרָה. רֵאשִׁית כֹּל שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ כֵּיצַד יוּכַל לְפַתּוֹת אֶת הַדְּרָקוֹן שֶׁיּוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִפֶּתַח הַמְּעָרָה, וְשֵׁנִית – כֵּיצַד יְאַלֵּץ אוֹתוֹ לְהַתִּיז מִפִּיו סִילוֹן שֶׁל מֵי שָׁמַיִם וְלֹא לְשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵשׁ.

וּמֶה עָשָׂה? הִצִּית אֵשׁ וְהִדְלִיק אֶת הָעֵשֶׂב הַלָּבָן וְהַיָּבֵשׁ. כְּהֶרֶף־עַיִן הָיָה הַדֶּשֶׁא הַלָּבָן אֲחוּז לֶהָבוֹת. אוֹ־אָז נִשְׁתַּרְבֵּב רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל דְּרָקוֹן הַשָּׁמַיִם מִתּוֹךְ מְעָרָתוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַדֶּשֶׁא הַבּוֹעֵר, הִתִּיז מִפִּיו שְׁלשָׁה סִילוֹנוֹת שֶׁל מַיִם רַבִּים. כָּל סִילוֹן נֶהְפַּךְ עַד־מְהֵרָה לְנָהָר גָדוֹל.

מִלֵּא וִינְג־צִ’י אֶת כַּדּוֹ מַיִם, וּמִהֵר לְהִסְתַּלֵּק עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַנֶּשֶׁר, לְבַל יִטְבַּע בְּזִרְמָם הַגּוֹעֵשׁ שֶׁל שְׁלשֶׁת הַנְּהָרוֹת.

וּשְׁלשֶׁת הַנְּהָרוֹת שָׁטְפוּ עָבְרוּ אֶת כָּל חַשְׁרוֹת הָעֲנָנִים וְנָפְלוּ אַרְצָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל. אַךְ מַזָּל הוּא, שֶׁבַּמָּקוֹם הַהוּא הִשְׂתָּרַע מִתַּחַת לַנְּהָרוֹת הַיָּם הַגָּדוֹל, אַחֶרֶת הָיוּ מְצִיפִים אֶת כָּל הָאָרֶץ.

וְהָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים שָׁם עַל הַיַּבָּשָׁה, רָאוּ אֶת זִרְמֵי הַמַּיִם הָעַזִּים הַנִּתָּכִים עֲלֵיהֶם מִמְּרוֹמִים, מִהֲרוּ לְהִסְתַּתֵּר וְקָרְאוּ:

“הוֹי, סוּפַת גְּשָׁמִים כָּזֹאת כְּבָר לֹא פָּקְדָה אוֹתָנוּ שָׁנִים רַבּוֹת!”

בֵּינָתַיִם הָיָה וִינְג־צִ’י בְּדַרְכּוֹ אֶל הַיָּרֵחַ. וְכַאֲשֶׁר הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל נַחַת בְּשָׁלוֹם עַל קַרְקַע הַיָּרֵחַ, פָּנָה וִינְג־צִ’י יָשָׁר אֶל הַבִּקְתָּה, בָּהּ הִתְגּוֹרְרָה אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ וְהִקִּישׁ עַל דַּלְתָּהּ.

פַּרְוָתָהּ שֶׁל הָאַרְנֶבֶת הָיְתָה צְחוֹרָה וְרַכָּה וְעֵינֶיהָ חוּמוֹת וְטוֹבוֹת. אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ חַיָּה, כַּיָּדוּעַ לָכֶם, אֶלֶף שָׁנִים. חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת פַּרְוָתָהּ חוּמָה, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת – פַּרְוָתָהּ צְחוֹרָה כַּשֶּׁלֶג.

אַךְ שָׁמְעָה אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל וִינְג־צִ’י, מִיָּד פָּתְחָה שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת בְּבִקְתָּתָהּ וּפָקְדָה עָלָיו לְהִסְתַּכֵּל פַּעַם בַּחַלּוֹן הָאֶחָד וּפַעַם בַּשֵּׁנִי.

– מָה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם? – שָׁאֲלָה הָאַרְנֶבֶת.

– הַרְבֵּה בָּתִים וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים אֲנִי רוֹאֶה! – הוֹדִיעַ וִינְג־צִ’י – וְגַם רְחוֹבוֹת. הוֹי, עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ: הֲלֹא זוֹהִי הָעִיר, בָּהּ רָאִיתִי אֶמֶשׁ אֶת תַּהֲלוּכַת הַפָּנַסִּים! הֲכֵיצַד?! – הִתְפַּלֵּא וִינְג־צִ’י – אֲנִי נִמְצָא כָּאן עַל הַיָּרֵחַ וְיָכוֹל לִרְאוֹת בְּבֵרוּר אֶת הָרְחוֹב שָׁם לְמַטָּה בָּעִיר הָרְחוֹקָה?!

– הֲתִרְצֶה לָשׁוּב לְשָׁם? – שָׁאֲלָה הָאַרְנֶבֶת.

– לֹא, אֵינֶנִּי רוֹצֶה – הֵנִיעַ וִינְג־צִ’י בְּרֹאשׁוֹ.

– אִם כֵּן, סְגֹר אֶת הַחַלּוֹן, שֶׁהוּא חַלּוֹן־הַהוֹוֶה, וְהִסְתַּכֵּל מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא חַלּוֹן־הֶעָבָר.

וִינְג־צִ’י עָשָׂה כִּדְבָרֶיהָ. וּמִשֶּׁהִבִּיט בְּחַלּוֹן־הֶעָבָר, רָאָה אֶת כְּפַר מוֹלַדְתּוֹ וְשָׁם – הוֹי פִּלְאֵי־פְּלָאִים! – שָׁם רָאָה אֶת הַבִּקְתָּה הַיְשָׁנָה שֶׁלּוֹ וְאֶת יְלָדָיו מִתְרוֹצְצִים בְּפִתְחָהּ, פָּנַסִּים צִבְעוֹנִיִּים בִּידֵיהֶם.

– אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאַבָּא לֹא יַחֲזֹר וְלֹא יַדְלִיק לָנוּ אֶת הַפָּנַסִּים שֶׁלָּנוּ! – קָבַל הַן־צ’וּנְג הַקָּטָן בְּקוֹל בּוֹכִים.

וִינְג־צִ’י הֵסֵב פָּנָיו לְעֵבֶר אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ וְאָמַר: – אָנָּא, הַנִּיחִי לִי לָשׁוּב אֲלֵיהֶם, יֵשׁ עִמִּי כַּד מָלֵא מֵי־שָׁמַיִם, שֶׁנִּתַּז מִפִּיו שֶׁל דְּרָקוֹן הַשָּׁמַיִם!

– תְּנֵהוּ לִי – בִּקְשָׁה אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ. נָטְלָה אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ אֶת כַּד מֵי־הַשָּׁמַיִם מִיָּדוֹ שֶׁל וִינְג־צִ’י וְטִפְטְפָה לְתוֹכָם טִפּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל מֵי־הַחַיִּים, שֶׁהָיוּ זַכִּים כִּבְדֹלַח וְכָל טִפָּה זָהֲרָה כְּיַהֲלוֹם.

– שְׁתֵה, חֲבִיבִי, – אָמְרָה לוֹ אַרְנֶבֶת־הַיָּרֵחַ – וְתוּכַל לָשׁוּב וְלִחְיוֹת בְּיָמִים־עָבָרוּ כַּאֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ.

נָטַל וִינְג־צִ’י אֶת הַכַּד וֶהֱרִיקוֹ עַד תֻּמּוֹ בִּגְמִיעָה אַחַת. בַּעֲשׂוֹתוֹ כֵּן, גָּדַל חַלּוֹן־הֶעָבָר וְגָדַל עוֹד וָעוֹד, וּכְבָר הִבְחִין בְּמַדְרֵגוֹת אֲחָדוֹת שֶׁנִשְׁתַּלְשְׁלוּ מִמֶּנּוּ. יָרַד וִינְג־צִ’י בַּמַּדְרֵגוֹת וּכְבָר עָמְדוּ רַגְלָיו בִּכְפַר מוֹלַדְתּוֹ.

כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ פָּנָה בִּמְרוּצָה אֶל בִּקְתָּתוֹ וְעוֹד הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִטּוֹל מִיָּדֶיהָ שֶׁל¹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַלַפִּיד וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֶת הַפָּנַסִּים הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁבִּידֵי יְלָדָיו.

– מַדּוּעַ אֵחַרְתָּ, אַבָּא? הֵיכָן הָיִיתָ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן? – שָׁאַל הַן־צ’וּנְג.

וִינְג־צִ’י לֹא הֵשִׁיב. כַּפּוֹת יָדָיו הֶחֱלִיקוּ רַכּוֹת עַל רָאשֵׁי יְלָדָיו וְהוּא הִפְטִיר בְּלַחַשׁ וּבְהִתְרַגְּשׁוּת: – הָבָה נֵלֵךְ, תַּהֲלוּכַת־הַפָּנַסִּים הִנֵּה תַּתְחִיל עוֹד מְעַט…