א 🔗
י“ג – י”ז אב תרל"ח, בואי לונדונה, בקורים: הרב אדלר, שמואל מונטגו (ענין בית מלאכה, ת"ת בלומנטל–דורש ציון, הרב מאיר אוירבך ונכדו) אספת הועד, הוראות.
יום ב', י“ג מנ”א, באתי לונדונה והתאכסנתי אצל האלמנה היילברון גרעווסט, אליע סטר. גיודמאנספיעלד 20. אחרי כי החלפתי כח מעט והתרחצתי הלכתי לראות את הד“ר אדלר ואת הד”ר אשר, ולא מצאתים בבית כי נסעו מזה למדינה.
ג‘, י“ד מנ”א. בא ה’ דעוויס מדרכו והודיע לאנשי הועד ע“ד בואי, ומסר לידי ההוראות הנדפסות. אנשי הועד קבעו להתאסף ביום ו' עש”ק טו“ב מנ”א.
ד' ט“ו מנ”א. בקרתי את הרב הד“ר אדלר והוא הגיד לי כי נכון הוא לתת בידי כתבי מליצה לרבני ירושלים, ויעץ אותי ללכת לרמסגט לראות פני השר. וגם הגיד לי ברב גבוב מלים, אשר נשמע מהם, כי אף אם פקודת הועד עלי חזקה לבלי אטה לשום צד, מ”מ טוב לפני כי אחזיק בימין הרבנים.
ה' ט“ז מנ”א. שחרתי את פני ה' מונטגיו אשר קבלני בסבר פנים ודבר עמי ארכות וקצרות אודות משמרתי, אשר לא נתנו להכתב מאין חדשות בהן הראויות להכתב בספר זכרון. ואך שלשה דברים ראיתי לרשם לזכרון מדבריו: א) כשהצעתי לפניו עצתי בדבר בית המלאכה אמר לי, כי אם יעלה בידי ליסד ענין כזה או ענין אחר, אשר יאמר עליו כי הוא זה, אז לא יחסר כסף באנגליה לחפץ הזה; ב) בקשני להודיע לו ע“ד מצב הת”ת של בלומנטהאל, ואם אמת נכון הוא, כי גם מבני האשכנזים רוצים לבוא לבית הלמוד הזה, אלא שאין להם מורים אשכנזים, אז נכון הוא לשלם מעזבון גיסו די שכר מורה שפת ערבית אשכנזי; ג) בקשני לקחת אתי את כלי הכסף אשר שלח לו הר"מ אויערבאך חזרה לטובת נכדו, אשר בקש ממנו עזר.
יום ו' עש“ק, טו”ב מנ“א. נתאספה האספה הקטנה ובאו אליה ד' אנשים: ארטהור כהן, הענרי העריס, אופנהיים ומונטגיו, והם מסרו לי את ההוראות והוסיפו לי בע”פ להזהירני, כי אראה לחיות בשלום עם כל הכתות שמה.
ב 🔗
י“ח–כ”ד אב. בקור הדיין שפיירס. יין א“י ומשלוחו לחו”ל למכירה. – בקורים: ש. מונטגו. ד“ר אשר. הרב אדלר. הברון ליונל דה רוטשילד. בנו נתנאל רוטשילד. (ע"ד מצב היהודים ברוסיה. עלילות כי נרפים הם). אצל ד”ר אשר, ד"ר א. לוי מזכיר “אגודת אחים”, אחוד העבודה. מצב יהודי רוסיה. במה להיטיבו, מנוי אגנטיס ושחד.
ביום השבת בקרתי את הדיין ה' ספייערס, והוא כבדני ביין אה“ק, והגיד לי כי בני אה”ק שולחים לפה היין לא כדרך התגרים, כי שולחים מעט ולא לסוחר יין כי אם לאנשים יחידים, אשר אין להם פנאי וגם הידיעות הנחוצות בהלכות העסק הזה, וכל מעינם הוא כי היחידים הנ“ל ישלחו את יינם לכל אחד מן הגבירים בתורת מתנה ע”מ לקבל פרס שבעתים. ולוּ היה עכ"פ היין טוב באמת, אבל היין שהם שולחים אינו ראוי לעלות בשום אפן על שלחן הקצינים לשם יין ממֻצע אפילו, כי טעמו כטעם מוהֶל ענבים ולא כטעם יין.
יום א' עבר עלי בלי שום חדשות, ביום ב' הייתי שוב אצל מונטגיו ולא נתחדשה הלכה. ביום ג' בא ה' ד“ר אשר לביתו והלכתי לראותו, והשתעשעתי עמו כמה שעות באין חדשות להשמיע. ביום ד' בקרתי שנית את הגאב”ד ולא השמיעני חדשות, זולת כי אם יבחרו בעבודת האדמה אשתדל עכ“פ שיהיו הגנים סמוכים אל הבתים. יום ה' עבר עלי ג”כ בלי שום חדשות.
יום ו' כ“ד מנ”א. יום זה נכבד הוא לי ועשיר במאורעות: ביום ההוא הביאני ד“ר אשר אל בית הבארון פון ראטהשילד הזקן הנקרא ליאנעל, וידבר עמי הרבה אודות משמרתי, ואמר לי כי שומע הוא אשר אחינו באה”ק אוהבי מצה ומריבה המה ותקשה לי עבודתי עמהם, ובטרם נפרד ממנו אמר לי: הודע הכל ואת כל אשר תמצא בירושלים להד“ר אשר, והוא יקריא לפנינו את המכתבים. מהדברים האלה אני שומע כי חפצו ג”כ לשום לב לעניני ירושלים, בלכתי מעמו נכנסתי לחדר בנו נתנאל, והוא ישב על יד שלחנו לאכל סעודת הצהרים, ויצוה עלי לשבת לימינו וישאלני ע“ד שלום אחינו ברו”פ ואמרתי לו כי מצבנו ברע הוא מאד, ושתק. אח“כ דבר ע”ד בני אה“ק ואמר ג”כ, כי שמע עליהם אומרים כי עצלים המה, אמרתי לו כי זהו אך מחסרון מקום להשתכר, ואמר לי כי גם בני רו“פ עצלים המה, ואמרתי לו, כי ארהיב בנפשי עז לסתר דבריו אלה, כי לא כן הוא, ומקודם שנתפטרתי ממנו אמרתי לו, כי אקוה כי אם יעלה בידי לכונן דבר קיים באה”ק, אז ילך לבו לשמוח בזה. ויען ויאמר לי: אמנם לבנו ילך תמיד לטובת אחינו שמה, וגם כספנו. ובזה נפטרתי מאתו. בשבת קדש הוזמנתי לסעודת הערב אצל ד“ר אשר, ולסעודת הצהרים אצל הרב אדלר. הרב הנ”ל דבר אתי שלישית ע“ד משמרתי, ויתן לי עצתו לבלי אקבל עלי חלוקת נדבות מיחידים אשר אולי יאבו להבטיח על ידי. כן דברנו הרבה ע”ד מצב בני ישראל ברוסיה, ותארתי לו את תהלוכות הממשלה אתנו – הכל באר היטב. בערב הייתי שנית אצל הד“ר אשר ופגעתי שמה את הד”ר א' לוי שהוא איש סוד1 לחברת אגודת־אחים והוא דבר אתי ג“כ ע”ד משמרתי ובקשני כי נלכה יחדיו שלובי זרוע בפעולותינו לטובת בני אה“ק. הוא ספר לי, כי על הקאנגרעס של חברים כל ישראל, אשר נאסף בפאריס בי”ד אוגוסט נמנו וגמרו לכונן בית מחסה ליתומים ביפו. לא באר לי היטב תכונת בית המחסה הנ“ל, אך הכרתי מדבריו שהוא מכחד מה תחת לשונו, וכפי הנראה כונה צפונה אתו, אשר לא נתנה להגלות. כן דברנו ע”ד מצב אחב“י ברוסיה, והגיד לי, כי עלה זכרוננו לפניהם, אך משאם ומתנם ע”ד זה והמחשבות שהם חושבים עלינו לא נתנו להגלות. אנכי אמרתי לו כי אך שני דרכים אני יודע ומכיר במה יש להתגבר על השטן הזה: א) ע“י התעוררות של דעת הקהל על ידי מכתבי העתים, ולתכלית זו יש לקבוע אגענטים נסתרים, אשר יואילו להודיע לחברה מכל הנעשה והעולה במחשבה לעשות ברוסיה; והשנית היא דרך השוחד. בתשובתו על עצתי הראשונה בקש ממני, שאקרא לו בשם אנשים הראויים למשלחת זו, ואמרתי לו כי בספ”ב אינני מכיר כ“א את ד”ר הרכבי ואת צעדערבוים, ובורשה יפנה לו אל דודי הר' משה כהן, ואחרי אשר מסרתי לו שלשה רו"כ אשר שלח על ידי ר' שמעון אליעזר נפטרתי מאתו.
ג 🔗
לרמסגט, בקור בבית ד“ר אליעזר הלוי, תכונותיו, יחסו להועד למזכרת מונטיפיורי, כועס על הבקור למונטיפיורי. איננו מרוצה ממשלוח ב”כ, יחסו לרבני ירושלם. תאונות, כ"ה אב.
יום א'. עפ“י עצת הד”ר אדלער והד“ר אשר הלכתי ביום הזה לרמסגט לראות פני סיר משה, אעפ”י שלא פקדו עלי בני הועד. ויהי כבואי לרמסגט הלכתי תחלה על אליעזר הלוי. כבואי אל ביתו שלחתי אליו את הקלפי2 אשר שמי כתוב עליו, ויתמהמה רגעים אחדים עד אשר יצא לראותי וכצאתו שאל עוד הפעם לשמי.
פה אנוח מעט מספר, ואספר את תכונת האיש ותארו כפי אשר מצאתיו אנכי. האיש הוא יפה תואר ויפה־עינים, חכמתו תאיר פניו ועיניו יפיקו נגה תבונה. אם אמנם שנותיו שבעים הרי הוא כבן ששים, ועודו מלא כח עלומים בכל פנות שהוא פונה.
ראיתי כי אין דעתו נוחה מבחירתי בכלל, באשר דעתו היתה כי ימסר דבר משלחתי להרבנים שמה בירושלים.
בשאלו שנית לשמי ראיתי כבר כי חפצו להתיצב לעומתי במצב הנגוד, אך הבלגתי על רוחי ועניתיו בתומי: שמי מיכל פינס. ויתבונן רגע ויקרא כאיש הנזכר דבר שכוח ממנו: אהא! אבל מדוע באת אלי? – לראותך, עניתיו. – אבל לא היה לך לעשות ככה, ענה חלקו אף הוא, כי יגיע מזה נזק לך. עניתי ואמרתי לו: בראותך אותי פה לפניך אות הוא לך, כי אחרת יחשב לבבי. הנני להגיד לך אשר בלבבי. הנני נוסע כעת לאה“ק לעשות דבר מה בשם השר ולכבודו. חפצי לחיות שמה בשלוה עם כל הכתות, ואם אבוא שמה ואת פני השר לא ראיתי, הלא יהיה זה לי לאבן נגף, כי יאמרו אלי: שקר אתה דובר, לא השר שלחך הנה ואין דעתו נוחה ממך כלל, ע”כ אמרתי יהי מה, ארוצה אראה את האיש, אולי אשא חסד לפניו להכירני גם הוא. ויען ויאמר: ואיך מלאך לבבך לעשות דבר נגד רצון הועד? הן הם אמרו עם הספר להשר בשנה שעברה, כי אין חפצם לשלחך הנה לבלי יבולע לך. אמרתי לו: אני באתי לכאן לא בתור אגענט של הועד, אך בתור איש פרטי הרוצה לראות את השר, וכן יעצני גם הד“ר אדלער. אבל אינך איש פרטי כ”א אגענט, ואין לך רשות לעבור על מצות הועד, ולא עוד אלא“כ יעצך הרב אדלער, היה לו לתת לך מכתב אל השר, כי יקבלך. אמרתי לו: האמת, כי כן שאלתי מאת הרב, אבל הוא השתמט מזה ואמר לי כי השר יקבלני גם בלי מכתב, אם אומר לו כי קרוא הייתי אצלו לסעודת הצהרים בשבת ודי בזה. אחרי אשר הרבה להטיל דופי במעשה הועד, בעשותם אך נגד רצון השר, אעפ”י שכל מגמתם היא להקים מזכרת לכבודו, נתפטרתי ממנו על מנת ללכת אל השר.
ד 🔗
כ“ה וכ”ו אב. ברמסגט, אשת ר' אליעזר שאול, הכנסת אורחים, בקור אצל מונטפיורי מיום ליום, יחס מונטפיורי לועד ולעבודתו, כעסו עליו, הועד ואנשי ירושלם, למה עזרת קונסולים ומומרים? אנשי ירושלם ואהבת העבודה, רק קונסול בריטניה והפקידות התורכית. אי הצלחת התעשיה, הזמנה לסעודה, אמונה בבני ירושלם, מי הוא המושיע מדמשק? כרמיו או מונטפיורי?
והנה בראותי כי אין לי פה מכיר, סרתי אל אהל משה ויהודית לראות את פני [מי] מהרבנים הנעצרים שמה, ובאתי דרך הגן והנה אשה זקנה לעומתי וכראותה אותי שאלתני מיד: הלא אדוני מלונדון יבוא, ובטח לא אכל מאומה היום, סורה נא פה, הנה שלחן, טה ולחם, סעד נא לבך. תמימות האשה ואפן הכנסתה אורחים שמחו את רוחי. שאלתי לשמה והנה היא אשת ר' אליעזר שאול. עשיתי רצונה ושתיתי מדה אחת טה אשר תָּאֲבָה נפשי, כי באמת כמעט לא טעמתי כל היום ההוא. הלכתי אל השר ומסרתי את הקלפי שלי ואמרו לי, כי הוא נסע לשאוף רוח היום. חזרתי משם אל האהל ובקרתי את פני ה' אמשיעוויץ ולא מצאתי בו נחת רוח. אח“כ ראיתי את ר' שאול אליעזר והנה הוא שמח לעומתי והראה לי כל אותות קורבה, אבל גם בו לא מצאתי נחת רוח, בכ”ז הנני מכיר לו טובה, כי בהיותי גר פה היתה לי קרבתו לישועה. הוא הביאני שנית אל בית השר, וכאשר שאלתי תשובה השיבו לי ע“י המשרת, כי אין ביכולת השר לקבלני היום ויקבלני למחר לשעה השנית בצהרים. מאד עגמה נפשי כי התעכבתי פה בעל כרחי עד מחר, באשר הבטחתי למונטגיו לנסוע למחר אל הקונסול מאהר, אך מה אעשה? והנה אנוס הייתי, מהרתי והודעתי מזה ע”י מכתב לידידי ד“ר אשר, למחר כיונתי השעה, אבל באותו רגע שנתקרבתי אל ביתו ראיתי מרכבתו נוסעת ואבהל, כי אמרתי אין זה אלא שהוא משמיט עצמו מלראות אותי. אבל טעיתי, כי אמנם נסע אך מעט לרוח היום ושב מיד עם הד”ר לוי ועם ה' גודעס שיהיו המליצים בינינו. אנכי כבר חכיתי לו בחדר האורחים והנה הוא בא, ואחרי דברי דרך־ארץ הראשונים שאלני מה חפצי. אמרתי לו: אחרי כי הולך אנכי ירושלימה לעשות דבר בשמו ע“כ חשבתי לחובה לעצמי לראות תחלה את פניו וגם לשאול עצתו. ויענני בכעס, כי אין לו רשות להגיד לי שום עצה, אחרי כי כבר יש לי הוראות מהועד. אמרתי לו: אחרי כי הועד פקד עלי להתחקות היטב ע”ד מעמד ומצב אחב“י שמה, אדמה כי אין לי מקור טוב יותר לשאב ממנו ידיעות נחוצות מזה אשר אשמע מסיר משה, רב שניו ונסיונותיו למדוהו למדי לדעת את הארץ ואת העם אשר עליה. ויענני: אבל אין הועד רוצה לשמוע לעצותי. הן המה אומרים כי בני הארץ מושחתים ועצלים המה, ואני אמרתי להם כי כל הנותר בציון קדוש יאמר לו. מלבד מעטים הבאים שמה לרגל את הארץ כלם צדיקים גמורים המה אשר אין חפצם אלא לעבוד את ד' ביראה. אין צורך להם בעשירות, אין ירושלם עתידה להיות כלונדון או פאריס. כל חפצי ומגמתי שיהיה ליושבי הארץ במה להחיות את נפשם כדי שיוכלו לעבוד את ד'. אם היו חברי הועד שומעים לקולי כי עתה כבר קנו אדמה למכביר בשעת המלחמה שהיו קרקעות בזול מאד ועתה ישלמו פי ארבעה בשוים, ולא היה להם כלל לשלח איש לקנית קרקעות, כי ע”י מכתבים ואנשים ידועים היו קונים קרקעות ככל חפץ לבם ובזול מאד. מיום שנוסד הועד לא גרמו לי אלא צער, וכפלים הייתי נותן מכיסי אלו הייתי יודע כי כך עלתה להם. אילו לא היו מיסדים המזכרת לגמרי כי עתה לא היתה לי עגמ“נ מחלול ד' שנתרבה על ידם. דמי נקפא בקרבי בדברי הענין ההוא. אנכי יודע אנשי ירושלים היטב, מה שראו עיני שבעתים, ואין לי צורך לשאול את פי גויים ומשומדים. אנכי יודע כי כלם אהובים כלם ברורים וכלם חפצים במלאכה באמת, והנה בני הוועד אומרים עם הוראותיהם שתשאל את פי הקונסולים. מה לך אצל הגויים הללו אשר אין חפצם אלא להסיע את אחב”י מעל אביהם שבשמים? עניתי לו, כי אין כונת הועד לשאל מפי הקונסולים עצה כי אם לפנות לעזרתם בדבר מכירה וקנין. ויען ויאמר לי: א“כ אין לך לפנות אלא אל קונסול בריטניה ואל הממשלה הטורקית ולא יותר. וכאשר אמרתי לו, כי אקוה שאמצא הכל בירושלים כפי מה שהוא אומר, ענה לי בכעס: אבל אין לך להסתפק כלל כי כן הוא. וכאשר אמרתי לו כי ידעתי מאד כי אנשי ירושלים חפצים בעבודה, ע”כ אין לנו אלא לתת להם ידים לכך, ענה ואמר לי ג“כ בכעס: לא אך חפצים המה בעבודה כי אם גם עובדים ועושים כבר. הלא שמעת מהבנינים אשר צויתי זה כחצי שנה לבנות בירושלים בתים ובורות, ונתעסקו במלאכה זו חמש מאות איש. ואח”כ שאלני למלאכתי, אמרתי לו כי הייתי פאבריקאנט. הידעת מעבודת האדמה מאומה?, אמרתי לו: לא! ומה תעשה שמה? האם לבנות פאבריקען בירושלים אתה אומר? והיא לא תצלח. אנכי זה כשלשים שנה נסיתי והכינותי שמה כסאות לאריגה ולא צלחה המלאכה. שלחתי מלונדון כל המטוה ראשונה ושנית, וכן הוכרחתי לשלוח תמיד עד אשר נלאיתי ותשבת המלאכה.
סוף דבר, כל דבריו היו בכעס, אך לאחרונה נפטר ממני באמרו, כי נלאה ועליו לנוח מעט ושחר פני לאכול אתו סעודת הצהרים בשעה הששית. בשעת האוכל היה רוחו טוב עליו, וישתה איזו פעמים לחיי ירושלם וחכמיה, וספר לי מכל מפעלותיו אשר פעל ועשה זה חמשים שנה. והכפיל דבריו, כי הוא מצדו מאמין הוא בישרת לב אנשי ירושלים, ונתן לי עצתו לשאול אך את פיהם ולא אפנה לי על ימין ושמאל אל הקונסולים והמומרים, ואח"כ נפטרתי ממנו וקבלתי ברכת הפרידה מהרבנים ולמחר נסעתי לונדונה.
מפי ר' ליפמאן שוחט ומפּי ר' אליעזר שאול שמעתי כי תשועת דמשק איננה פרי פּעולת השר משה, כי ידיו לא עשו בזה תושיה מאומה כ“א כל נזר הנצחון יאתה לה' כרמיו. והשר יודע זאת וע”כ יגוּר מפני כרמיו פן יסיר המסכה ויראה לעולם את האמת. ובאמת כבר כתב כרמיו ספר שלם להראות לבאי עולם הדברים כהויתם. אך מפני שהוא חס על כבוד הזקן, ממאן הוא להוציאו לאור, וזה לנו [האות], כי לא יואיל השר לחוג יום תשועת דמשק מדי שנה בשנה כאשר הסכין לעשות זאת ביום תשועת מרוקו. השר ספר לי, כי בעמדו בפעם הראשונה לפני ניקולאי, הגיד לו הקיסר כי אלו היו תחת ממשלתו יהודים כמו מונטיפיורי כי עתה כבר היתה להם כל החרות הדרושה.
ה 🔗
כ“ו - כ”ט אב, בקורים לפני הנסיעה, ד"ר אשר, מונטגו, מרקוס אדלר. עבודת האדמה והמצות התלויות בארץ. יוסף סבאג – מונטפיורי – היורש. לסוטהאמפטען. בנימין פיליפּס ושאלת החנוך בארץ־ישראל, פיק – ושאלת המסחר והמלאכה, מונטגו – ומסלת הברזל ירושלם־יפו.
ביום ג' בבקר בבואי לונדונה, ראיתי כי כבר אחרתי מועד הנסיעה אל קונסול מאהר ונצטערתי מאד. בערב ביום ההוא שחרתי פני הד“ר אשר ולא מצאתיו בביתו, ובאתי אצלו בשעה השמינית בבוקר לקבל ממנו ברכת הפרידה ונפטרתי ממנו בחבה יתרה. ובשעת פטירתי אמר לי, כי אם יהיה לי צורך מה בלונדון אפנה אליו והוא עומד לשרתני בכל האפשר. ובקש ממני לפרוס בשלום החכם באשי וה' וואלירו, ולהודיע לו אם האבן אשר הציג מצבה על קבר רחל אמנו לא ניסעה ממקומה ע”י המקנאים. אחרי כן בקרתי את ה' מונטאגיו בבית מסחרו, 60 Old Broad Sr. ולא מצאתיו. אך סופריו המציאו לי את מכתבו לוואלירו ואת הבשר הכבוש אשר הכין למעני ואת הכסף אשר אמר למסור לנכד הרב מקאליש. בביתו מצאתי את ה' מארקוס אדלר ושמחתי הרבה במקרה ההוא, והנה נדברנו הרבה על אודות המשמרת, וראיתי בכלל כי אין רוחו נוחה מעבודת האדמה, כי מתירא הוא שלא יהיה אפשר לקיים את ההלכות התלויות בארץ כהויתן ולבוא עליהן בעקיפין עפ“י המצאת המתירים לא יהיה זה לרצון לפני הועד, אשר הוא בעיניהם כמו גנבת דעת עליון כביכול. ואני אמרתי לו, כי אין צורך כלל להודיע לועד מדברים קלים כמו אלה. אבל הוא לא כן דעתו, באמרו כי כל דבר קטן כגדול חלילה לי להעלים מן הועד. לעבודה ומלאכה בחרושת המעשה הוא מסכים בכל לבו, ואמר כי זהו היותר ראוי והגון להוציא אל הפועל אם אפשר. כן הגיד לי כי בהיותי ביפו אחקר בבית הספר לעבודת האדמה אשר לחברת כי”ח, אם ימצאו שמה שנים מן התלמידים היודעים בעצמם כי ידם כבר רב להם לעבד ולשמר גנו של השר משה. כי לפי השערתו ימסר השר את הגן ההוא לאנשים כמו אלה.
בבית מסחרו של מונטאגיו ראיתי גם את ה' סעבאג יורשו של השר, ואם אמנם לא דברתי עמו הרבה אך הכרת פניו ענתה בו, כי מלאכת יורש נאה והגונה לפניו. בו ביום ראיתי את הד"ר ארטום, ויהי דברו אלי לבלי לשים פדות בין ספרדים ואשכנזים. ואמר לי כי מיום שבתו על כסא הרבנות הוא משתדל להפיל כל חיץ מבדיל בין שתי המשפחות הללו.
למחר ביום ה' א' דר"ח אלול יצאתי בבוקר מלונדון בלוית בן עירי שאול לעווינזאהן אשר עמד ושמש לפני כל ימי שבתי בלונדון באמונה ותום לב (ישלם ד' פעלו ומשכורתו תהיה שלמה כי יחלצהו מצרתו ויאיר אליו פנים של חסד), ובאתי לסוטהמפטאן בשעה 12 וירדתי מיד לאניה אשר שמה לומבארדיה.
הד“ר אברהם לוי, בראותו אותי אצל הד”ר אשר, נתן לי עצתו כי אכתב כל דבר אשר אשמע בספר זכרון מדי יום ביומו, כי יהיה זה לי לתועלת מרובה, והנה שמעתי לעצתו ועל פיו כתבתי את הטורים האלה, והנה בטרם אפרד מלונדון עוד עלי לזכור פרטים אשר שכחתי או אשר לא מצאתי לפניהם מקום במהלך הספור:
בלכתי עם הד“ר אשר לראות את פני הבאראן ראטהשילד פגשתי בדרך בבנימין פיליפס, שהיה לורד מאיור בלונדון, וכאשר הגיד לו הד”ר מי אני ומה משלחתי? פנה אלי ויאמר: עבודה קשה אתה נוטל עליך. יחזק ה' את ידיך כי תעשה חיל. אך טרם אדע אם תצלח. כי כפי השמועה האנשים הללו מרי נפש המה, ומי יודע אם תדע היטב לכלכל מעשיך עמם מבלי השחית את הכונה. העיקר אשר עליך לשים לב הוא להביא רוח חדשה בלב בני הנעורים ולהניח אבן פנה לחנוך טוב.
ה' פיק אמר לי כי לפי דעתו הסכיל הועד עשות בגמרו לקנות קרקעות. גם הוא אומר, כי אין תקוה לבני א"י אלא ממסחר ומלאכה.
מונטאגיו אמר לי, כי הוא מתאמץ בדבר בנין מסילת הברזל מיפו לירושלים. ואמר לי כי גם בית ראטהשילד יקח חלק בזה.
שמעתי מפי שטיינהארט, כי נמצא תחת יד הרב מווירצבורג סכום של מאתים אלף מארק אשר נתאספו לטובת בית חולים בירושלים ע“י הר”ע לעהרין ז“ל שיהיה כנגד המיסיונרים, ואולם הרב אין חפצו להוציא את הסכום לתכלית זו. אך חפצו לבנות בו בתים לתלמידי חכמים ויהיה משפט הבכורה לת”ח של כולל הו"ד. אם אמת הדבר הוא עול גדול שאין למעלה ממנו.
שמעתי כי ע"כ לא יצליחו בני הקולניה הווירטמבערגית ביפו, יען כי נכשלו לקנות אדמת חול וזבורית בתור עידית.
ו 🔗
ל' אב - ט"ז אלול. הכנות לנסיעה, הבדידות באניה, התפלה, חופי איי ברטניה, הגלים ובני האדם, השבת והים, מחזות הטבע, ספרד, ימי זהרה ומצבה הנוכחי, ים סוער, גיברלטר ועצי התמרים, מלטה, הנסיעה עד פורט סעיד.
סוטהמפטאן, א' דר"ח אלול.
כחצות היום ירדתי אל האניה לומבארדיא אשר תעשה דרכה מסוטהמפטאן לגיבראלטאר, מגיבראלטאר למאלטה, ממאלטה לפורט סעיד ותעבר את תעלת עציון גבר ותבוא עד באמביי אשר בהודו. האניה היא קנין חברה גדולה הנקראת Peninsular &Oriental Steam Navigation Company ושם רב החובל אשר עליה הולל.
והנה אנכי באתי אל האניה על מנת ללכת רק עד פורט סעיד, ומשם, כי יזכני ד', אשב על ספינה אוסטרית עד יפו. זמן לכת אניתי עד פורט סעיד כפי הקביעות הוא י“ג מעת־לעת. לפני שבתי על האניה הכינותי לי בשר כבוש ומאכלת טובה, אשר נתן לי במתנה השוחט הערמאן, שבאה לו ג”כ במתנה מאת המנוח קייזר, שהיה חשוב ונכבד מאד בלונדון מאנשי המעלה וממשפחת בית כהן, והיה ירא שמים גדול ולמדן עצום ועוסק במצוות ויודע נפש הענו, ואף הוא היה סופר סת"ם לעצמו ויודע מלאכת השחיטה.
כבר הגדתי כי בן עירי ר' שאול לעווינזאהן נלוה אלי עד סוטהמפטאן וירד אתי יחד לאניה בטרם עזבה את החוף. כי יען אשר לא ידעתי דבר אנגלית היה הוא המליץ ביני ובין פקידי האניה, כי יתנו לי לעשות כחפץ לבי, ביחוד מאכלי שיהיו בכשרות ואחרי אשר מלא משלחתו באמונה נפרד ממני וילך לו. בשעה ההיא עברו משכיות לבבי רגשות מעציבים כי ראיתי את עצמי בודד בין אנשים מוזרים לי, אשר אין אנו שומעים איש את שפת רעהו. זכרתי כי בבדידה זו אהיה לא פחות מי"ג מעת־לעת, ונתגבר עלי רגש הגעגועים לביתי ולבנותי, ובבות עיני רוטבו מדמעה. אך מאשר אינני בעל הרגשה נמרצה מטבעי עברה גם הרגשתי זו חיש קל, ואתפלל אל ד' לאמר:
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית!
אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, כִּי יָדְךָ עָשָׂתְהוּ: גַּלָּיו וּמִשְׁבָּרָיו אֵלֶיךָ יִשְׁמָעוּן: תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִתְרוֹמְמוּ וְיִתְגָּעֲשׁוּ וְיַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאָם, תְּצַוֶּה מְנוּחָה וְיִרְגָּעוּ וְיֶהֱמוּ שִׁבְחֲךָ יְיָ! אַתָּה מוֹשֵׁל בָּאָדָם: דְּרָכָיו תְּכוֹנֵן וַאֲשׁוּרָיו לְרוּחַ חֶפְצֶךָ יְהַלֵּכוּ: אַתָּה גָזַרְתָּ אֹמֶר כִּי אָנוּד מֵאַרְצִי וּמוֹלַדְתִּי לָלֶכֶת לָתוּר לִי מְנוּחָה בְּאֶרֶץ מֶרְחַקִּים: עֲצָתְךָ נִהֲלַתְנִי אֶל אֶרֶץ זוּ חֶפְצִי בָהּ מֵאָז, וּבִמְסִבּוֹת מְזִמּוֹתֶיךָ הַנִּסְתָּרוֹת בָּאתִי עַד הֲלוֹם; עַד הֵנָּה יָדְךָ נָחַתְנִי וְלֹא נִכְשָׁלְתִּי: אָנָּא! אַל נָא תָסֵר מֵעָלַי כַּפֶּיךָ, וְהָגֵן עָלַי מִכָּל־פֶּגַע וּמִכְשׁוֹל תָּמִיד: צַוֵּה לָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת כִּי תְנַהֵלְנָה אֶת־הָאֳנִיָּה לִמְחוֹז חֶפְצָהּ בְשָׁלוֹם, וְאַל יְאֻנֶּה לָהּ שׁוּם פֶּגַע וּמִכְשׁוֹל חָלִילָה: וּפְרֹס סֻכַּת שְׁלוֹמְךָ עַל כָּל־הָאֳנִיּוֹת הָעוֹבְרוֹת בַּיָם:
פניתי לבי לחשב מחשבות קטועות אשר כבואן כן לכתן מבלי הניח רושם קיים בזכרוני. האניה הלכה מעדנות, כי היום צח והאויר בהיר. ותעבור על פני שיני סלעים קרחים, המגבילים את חופי אי בריטניה, ולאט לאט הסתתרה היבשה מנגד עיני והשמים החלו להתקדר בעבים. ולעת ערב והנה גשם שוטף ורוח גדולה, וארד אל ירכתי הספינה וארדם ושנתי ערבה לי. בקומי בבוקר עליתי על ספון האניה וראיתי, כי עדין לא קמה הסערה לדממה והגלים יהמו, יחמרו וירומו על ויגביהו גם את האניה על שכמם למעלה ויורידוה מטה ותחוג ותנוע כשכורה. ואני מאשר לא הסכנתי בזה חליתי במחלת הים ואקיא את מאכלי כל היום ההוא ובשרי סמר עלי. בכ"ז לא מנעתני המחלה מתת שנה לעיני גם בלילה ההוא.
ויהי בבוקר ביום השבת ג' אלול ואיקץ ואעל על ספון האניה והנה ראיתי כי גם הים יחוג היום את השבת, כי לבש את בגדיו החמודים: תכלת וארגמן ומלל צמר צחר על שוליהם. כי השמש שפעה נגהה על פני הגלים אשר המו עדנה ויעלו קצף. ואם כי לא סרה ממני מחלת הים כולה, בכ“ז יכולתי לחשב מחשבות, ואתבונן אל הגלים, וארא בהם שיתרוממו במנוחה והולכים ומתגלגלים ונעצרים עד שיגועו, ואחריהם יתרוממו אחרים ויכלו כבאים לפניהם בלי רגש ורוגז. אמרתי אלו הם הדורות של בני האדם הנולדים וחיים ואוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים. ראיתי שיש בהם שילכו ויגועו ואחריהם יאירו נתיב כמו עומק, אמרתי: אלה הם אנשי־המעלה אשר בלכתם יקומו פרצות בדור וחסרונם לא במהרה ימנה. וראיתי שישנם שיתרוממו ברגזה, יעלו קצף הרבה, ופתאם יהדפו אחור ובמפלתם יתגעשו וקצפם לעבים יז. אמרתי אלה אנשי שחץ אשר כים נרגשים, מרבים מהומה בחייהם ומרבים רעש במותם, ואין כל מעשיהם אלא קצף על פני המים, אשר כלעומת שבא כן ילך ואין בו ממש. במחשבות כאלה וכיוצא באלה עבר עלי היום. לפנות ערב הרגשתי כי נתחדש בקרבי רוח נכון ומחלת הים סרה מעלי כולה. גם הים נח ושקט לגמרי ומראהו כטלית של תכלת מקומטת מרוקמה זהב ומשובצה באבני חפץ ויקר הזרועים על פני כולה. עוד מעט והיום רד. השמש שקעה ככדור אש במצולות ים. פני הרקיע נכספו. הירח כמגל כסף נראה על פני האופק והכוכבים הפיקו נגהם, ואתפלל ערבית ואבדיל על הכוס, ויען כי הרגשתי עיפות בכל יצורי גוי, ע”כ ירדתי אל קטוני ואישן. ואשכים בבוקר קודם הנץ החמה, כי רציתי לראות בעפעפי שחר על פני הים ובמראה מלכת השמים בצאתה מחופתה, אחרי שהעבירה שנה מעל עיניה. כערך שעה ישבתי על המכסה והתענגתי לראות ברן יחד כוכבי בוקר, ובפני קדים כי התאדם כארגמן. לאט לאט נגרשו צללי ליל והשחר פרש אורו, ואציץ בים והנה הוא כמראה מלוטשה ובירכתי האופק לרוח מזרח ראיתי כצללים חשוכים עולים ובולטים, ועוד מעט והכרתי כי המה שיני הסלעים הגובלים חופי ארץ ספרד.
ספרד! כמה מחשבות עלו על לבי לזכר המדינה ההיא, האוצרת בקרבה כמה זכרונות טובה ורעה, הצלחה ואסון. – היא הארץ אשר לפנים כגן עדן היתה למשפחות רבות מבני ישראל. תחת תמריה ישבו במנוחה ואשר ויעשו חיל בכל ענין אשר נתן האלהים לבני האדם, גדלו, העשירו ויעשו כצאן משפחות ויגדל כבודם וירם קרנם, ויעשו חיל גם בתורת ד' ובלמודי החכמות והידיעות, קבעו ישיבות גדולות לתורה ולתעודה, גם בת השירה אוותה למושב לה בארץ החמודות הזאת, אשר שם האתרוגים יגדלו והשושנים יפרחו בעמקיה. מהארץ הזו יצא בן גבירול ור' שמואל הנגיד, ר' יהודה הלוי והר“א בן עזרא, הרמב”ם ובני אבן תבון. ואולם היא גם הארץ אשר נהפכה לתופת וגי ההרגה לצאן קדשים, ואין לך ארץ אשר אדמתה רותה דם ישראל יותר מן הארץ הזאת. בה גם הקנאה הארורה, קנאת הדת, אוותה למושב לה ותכין מטבח לאדם רב, ותצבע אדמתה בדם ושמיה גם הם אדמו מלהבות אש המדורות אשר הכינה לזבחיה. ולא נתקררה דעתה עד ששמה כָלה לזכר ישראל, ותגרשם מן הארץ אשר נקשרו אליה בעבותות אהבה עד כי מלאה להם מקום ארץ מולדת.
אבל מה עלתה למרשעת ההיא? האם קרבוה עלילותיה הנתעבות האלה למטרה אשר שמה לשים דת נצרת שלטת בכיפה מבלי ראות כל צרה במעונה? חלילה! ונהפוך היא כי עוד החלישה כח הדת, ולעומת שהיא מתאמצת לתמך בידי הדת בספרד כן הלכו ונתרופפו עמודיה באשכנז, צרפת, אנגליה והולנד עד שקם לוטר והפילם לגמרי.
או אולי הועילו הרדיפות הללו לגויי ספרד להרים קרן הצלחתם המדינית אחר שרחקו מהם היהודים שהתחרו אתם בכל מלאכה וקנין וימוצו את דמם לפי דבריהם? גם זו חלילה, ואדרבה! מאז ירדה הארץ פלאים בכל פינה. תחת אשר היתה שרתי במדינות ומושלת בכיפה, הנה היא עתה ממלכה שפלה קרועה לגזרים, וקללת אלהים חלה בה, והשטן מרקד בקרבה לסכסך אדם באדם ולשלוח מדנים בין אחים לשפך איש דם אחיהו. עלו פרצות בקרבה ושלהבת מרד ומלחמה עולה בה תמיד. כן גם תחת אשר היתה הארץ הראשונה לכל חכמה ומדע, עתה היא שקועה בחשך האולת והבערות. נשחתה בקרבה כל מדה נכונה. וכל ההרגשות העדינות עטו אבל ורוח כעס ועצבת. כן גם ירדה פלאים במעלות המסחר והמלאכה. ואעפ“י שמשכנה בלב ימים ראוי היה לעשותה סחר גויים, עד שהיתה יכולה להתחרות גם בבריטניה וצרפת ואולי עוד להעבירן, בכ”ז המסחר בקרבה בשפל המדרגה מאד. הדלות מתגברת עד כי אם ישוטט איש בחוצות קריותיה לא יראה בלתי כומרים מסורבלים וקבצנים המחזירים על הפתחים. המבצר גיבראלטאר שהוא השער על יד מבוא ים התיכון אל ים האוקינוס ונכבד מאד מאד למסחר ומלחמה נפל בידי בריטניה ואין אומר השב.
עודני שקוע במחשבות כאלה והנה השמש עולה, אבל פניה לא צהלו וכמו חמרמרו ואדע, כי נכון לנו יום סערה והנה כל היום ההוא היה הים שקט, אך לעת ערב עלה אד מן הים, ובלילה קמה רוח סערה ויהמו גלי הים, אך הספינה הלכה לדרכה מבלי מפריע. גם למחרת היה כל היום סגריר, וארד לירכתי הספינה ואערך מכתבים לביתי. למחר ביום ג' בשעה ג' אחה"צ באה האניה אל חוף גיבראלטאר, ותנח שמה ארבע שעות, ואני ירדתי מן האניה העירה לראות בחוצותיה, ואמרתי גם לבקר את פני החכמים אשר בקרבה. אך יגורתי פן אתמהמה יותר מדי ומהרתי לשוב אל האניה . אך אחרי כן נחמתי כי מהרתי ככה, כי אמנם היה לי פנאי הרבה למשאות חפצי. בגיבראלטאר ראיתי בפעם הראשונה לימי חיי תמרים גדלים על פני חוץ. מצר גיבראלטאר הוא הר גבוה ותלול והבתים בנויים במורד סמוך אל החוף.
בשעה השביעית, והלילה כבר פרש כנפיו על פני הים עזבנו את גיבראלטאר והאניה צלחה לדרכה מים האוקינוס אל תוך ים התיכון, וגם הלילה הזה ליל סגריר היה, אך לפנות בקר טהרו השמים, והשמש בצאתה שפכה חום צח על פני הגלים. במוש"ק בשעה הראשונה אחר חצות הלילה באנו למלטה, ובבוקר בשעה השביעית עזבנו את החוף ללכת הלאה לפארט סעיד. האויר בימים האלה חליפות היו לו: רוח ושקט גשם וטוהר־שמים. והנה זה לי היום השלישי מעת עזבנו את מאלטא ובעזרת ד' נקוה לבוא מחר בלילה אל פארט סעיד.
ועוד עלי לכתוב זכרון בספר דרכי חיי על הספינה. ביחוס למאכלי ישרתוני המלצר והמשקה, כל אשר אשאל מאתם לא ימנעו ממני, תרנגולת חיה מדי יום ביומו אשר אשחטה כהלכה ואבשלה בסיר אשר לי. ביחס לאנשים הנוסעים אתי, יש לי לרשום כי עד גיבראלטאר נלוה אלי איש אחד עברי ספרדי אשר ידע מעט לגמגם בלשון עברית, ואיש אחד נוצרי אנגלי אשר גמגם מעט אשכנזית. ואולם מגיבראלטאר ואילך אין גם אחד אשר אוכל לשוחח עמו; ואולם נמצאים בהם אנשים טובים אשר ישתדלו לדבר עמי ברמיזה.
אור ליום ד'. הנני שוכב שרוע על מכסה האניה ומסתכל בטוהר השמים ובירח כי יקר הולך בין רבבות כוכביו ויהל אור יקרות, ולבי תוהה באין מחשבת עיון. אמרתי אין נכון לשבת בטל בהתבוננות של אין, ואשים אל לבי וארא כי כל עוד שהיו עיני נטויות אל השמים לא הרגשתי כלל שהספינה הולכת הלאה, אך כמעט הסיבותי עין מלמעלה ואביט על פני הים, מיד הרגשתי כי הולכים אנו ומתקרבים למטרתנו. ואומר אל לבי: כן הוא האדם, אינו מרגיש בתנועת חייו וצעדיו הלאה בלתי אם כי יפנה אל ימין ואל שמאל. יש לו פעולות ועלילות קיימות שיוכל להסתכל בהן איך שהן במקומן מונחות והוא הולך קדימה.
בלכתנו במרכבות הקיטור נרגיש לפעמים בשעה שהמרכבה עומדת כי היא הולכת, טעות ההרגשה הזו באה לנו רק בשעה שמרכבה אחרת עוברת על פנינו. אמרתי א“כ לפעמים גם העומד דומה שהוא מהלך בשעה שהוא רואה כי הדור הסובב אותו הולך קדימה לא אל עבר פניו כ”א להפך.
ז 🔗
י“ז־י”ח אלול. פורט סעיד. תעלת עציון גבר. היהודים האשכנזים ופרנסתם הבזויה. יפו, מקוה ישראל, אמזלג והפרדסים. ד"ר הרצברג מנהל מקוה ישראל. שטת הלמודים. הגנן הצרפתי. השפות. הדאגה לגורל התלמידים הגומרים למודיהם במוסד.
שלום לך ספר זכרונות. לא ראיתי פניך זה ארבעה ימים. אך הנתחדש לי דבר מה בימים האלה? לא! הנה אך בעיני ראיתי מה ששמעתי אבל אין דומה שמיעה לראיה.
באלול אור ליום ה' י“ב אלול. ירדתי מעל מכסה אנית לומבארדיה ובאתי לפורט סעיד. מעוט נסיונותי במנהג הארץ וחסרון ידיעת אחת מן השפות המתהלכות פה: איטלקית, יונית, צרפתית, אנגלית – היו בעוכרי. כי הוצאתי בערך ששה שילינג יתרים מן הראוי. סרתי פה למלון גרמניה, אשר שם בעליו הוא פרידמן, לחכות לאניה צרפתית עד יום א‘. כי אם גם אניה אויסטרית הולכת מפה ביום השבת, אך מאנתי לנסוע בשבת. פה מצאתי איש אחד מעירי, תושב ירושלים והוא שוחט פה, שמו ר’ חיים אהרן, לפי דבריו הממונים העשירו מפסלתה של החלוקה, אבל לא באר לי כיצד. ע”כ אינני נותן אמון לדבריו.
במשך ימי שיבתי פה ראיתי והתבוננתי על תהלוכות העיר ודרכי אחב"י פה. העיר חדשה, כי זה כשתים עשרה שנה נבנתה לרגלי תעלת עציון גבר המתחלת פה. יושביה המה יונים, ערבים, איטלקים, צרפתים, אנגלים ויהודים. מחית העיר בכלל היא מן האורחים העוברים פה, ובעקב זה הפרנסה היא באופן בזוי מאד. מעשיהם פה הנם למורת רוח כל חובב עמו.
יום א' טו"ב אלול –. בעצם היום ההוא בשעה החמשית לפנות ערב ירדתי אל ספינה צרפתית לבוא יפו. ואם אין נחש אבל יש סימן כי בו ביום הרים הקונסול הרוסי את נסו בפעם הראשונה מיום הורידו אותו לרגלי המלחמה. יתן ד' והיתה ביאתי כיציאתי אך שלום, ויקרבו הימים אשר עליהם נבא בן אמוץ: “לא ישא גוי אל גוי חרב, וכו'.”
יום ב' –. באתי ליפו וקבלני על הספינה בן הרב החכם ר“י הלוי והורידני מעליה. דמיתי מתחלה כי הוא בא לכבדני, אבל נוכחתי אח”כ כי גם הוא לא בא אלא בשביל מתת, כי שאל ממני אח“כ חצי לירא בעד הוצאות. אחרי שהתרחצתי והתפללתי וטעמתי דבר מה הלכתי לראות את “מקוה ישראל” ביחד עם הר”י ספיר אשר בא לקבלני מירושלים. מאד נצטערתי על הדבר הזה, אשר לא לרצון היה לי. אבל מה אעשה ותכונתי רכה. לא אוכל השב פני איש. ידעתי כי חסרון הוא בי ויש להתאמץ להסירו ממני, כי מלבד אשר הרביתי במחירו הרבה, עוד יש בידו להתעות אותי בדרכים עקלקלות. בהיותי בדרך סרתי אל בית מסחרו של ה' אמזליג ודברתי עמו על אודות משלחתי. לפי דעתו הפרדסים הם עסק נושא פרי טוב. אבל אינו מסכים עם תכלית החברה, באשר אין כאן עבודה לבעלים מאומה, שמבלי אריס גוי לא יעלה בידם כלום. ע“ד הגינה של מונטיפיורי הגיד לי שהיא הולכת וחרבה בשביל שאינה מסורה לידים חרוצות, וע”ד מקוה ישראל גלה דעתו ג"כ בדרך תלונה: הדירקטאר החדש לא כלבו הנהו.
ממנו הלכתי אל מקוה ישראל. הדירקטאר הד“ר הערצבערג קבלני בסבר פנים ודברתי עמו ע”ד בית הספר אשר ת“י, והנה גם הוא מודה שאין כדאי ההוצאות אשר תעלינה עליו לעומת התועלת היוצאה ממנו. הסבה הראשית לאי־הצלחתו היא מפני שהנערים הלומדים שמה עבודת האדמה לא תדאג החברה לאחריתם להכין להם קרקע ובית אשר יעבדוה ככלות שנות למודם. זוהי דעת הד”ר וגם דעתי, אבל אני מוסיף עוד, כי גם בשביל כך לא הצליחו, יען מעטו בלמוד המעשי והרבו בלמוד התאוריטי על לשון צרפת אשר לא תועיל להם מאומה לעבודתם. ואילו היו עכ"פ מצליחים בלמודים החיצוניים, אך גם בהם ימעטו מפני עבודת האדמה, ובין כך וכך עמדו קרח מכאן וקרח מכאן.
ה' אמזעליג אמר לי והד“ר קיים דבריו, כי הגנן הצרפתי שיש להם עכשיו אינו רוצה ללמד את הנערים את המלאכה על בוריה. ובאמת אין צורך כלל לגנן צרפתי. אילו חפצה חכי”ח להקים הבית על תלו יש לה לגרש את הגנן הזה ולקחת תחתיו גנן ערבי טוב, ועל הנערים תקבע לחובה להתעסק בעבודה הזו בדרך קבע. הלשון הצרפתית תרחיק מבית ספרה לגמרי ולא תלמד להנערים כ"א שפת עבר וערבית.
מוכרחה היא לבקש ולמצוא יסוד נאמן אשר ממנו תוצאות לתת לכל נער הגומר חוק למודו בבית הספר בית ושדה וכל מחסוריהם, באפן שישיב סכום ידוע כפי ערך ההענקה הנתנת לו לאוצר החברה מדי שנה בשנה עד שישלם מחירה ואז תקום בידו לצמיתות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.