מכתב א    🔗

למר לואיס עמנואל

לונדון

26 ספטמבר 1878

ביום 29 אוגוסט בבקר עזבתי את לונדון, וכחצות היום באתי לסוטהמפטון וירדתי אל האניה, שלשה עשר יום ארכה נסיעתי עד פורט־סעיד אשר עלתה לי – תודה לאל – בטוב. כי מחלת הים לא הציקתני כי אם יום אחד, וכל שאר הימים היתה רוחי טובה עלי. באחד עשר לספטמבר בלילה הגענו לפורט־סעיד ושמה הוכרחתי לשהות ולחכות כארבעה ימים לספינה הצרפתית אשר הלכה ליפו. בששה עשר בו באתי ליפו והתאכסנתי בבית הרב החכם של הספרדים ר' יהודה הלוי. ומר אמזליג סגן־הקונסול הבריטי אשר בעיר בהוָדעו מביאתי שלח לקראתי את בנו לדרשני בשמו ולשחר את פני לסור אליו לבקרהו. והנה אך נחתי מעט מעמל הדרך, שמתי בגדי עלי ואחל במלאכתי. ותהי ראשית דרכי אל “מקוה ישראל”, היא הקולוניה אשר יסדה חברת “כל ישראל חברים” בפריז על ידי קַרְל נֶטֶר. בדרך הלוכי בקרתי גם את מר אמזליג הנ“ל ודברתי עמו על דבר בית־ספר והקולוניה של “מקוה ישראל”, והגיד לי כי המוסד היה לאכזב, ויצא שכרו בהפסדו. התלמידים היוצאים מבית־הספר הנ”ל אין בידם לא תורה ולא חכמה ולא מישוב העולם, ומבלעדי מעט צרפתית אשר תלמד לשונם לגמגם, אינם יודעים לא במלאכת־הגננות ולא בעבודת־האדמה ולא בחרשת המעשה. סבת הדברים בפרטות לא ידע או לא אבה להגיד. כשנפטרתי ממנו הלכתי ל“מקוה ישראל”, והנה שם עתה מנהל חדש – הד"ר הרצברג – ויקבלני בשמחה. ואדבר עמו על דבר בית הספר והקולוניה, וגם הוא לא כחד ממני כי אין בית־הספר עושה פרי ישוה להוצאותיו העולות לחמשים אלף פרנקים מדי שנה בשנה. הנערים אינם חושקים ללמד את עבודת־האדמה, מפני שאין להם תקוה להכין להם פרנסתם אחרי כן מן העבודה הזו, אחרי שבצאתם מבית־הספר יחסרו להם כל האמצעים הדרושים להתאחז באדמה. אין להם קרקע, ואין להם בית, ואין להם מעות במה לקנות כל כלי־החרישה והבהמות הדרושות לעבודה, נוסף לזה, הגנן הצרפתי שיש להם עושה מלאכתו רמיה, ואין חפצו ללמד את הנערים המלאכה על בוריה. ועל כן תרפינה ידי התלמידים ולא יצליחו בלמודם כלל. ואני מוסיף עוד, כי לפי דעתי העמיסו על התלמידים למודים הרבה יותר מדאי שאין להם בהם צרך כלל לעבודה שהם מתעתדים אליה, ובפרט למוד שפת־צרפת. – בחיי ראשי שאין אני יכול להבין כלל מה צרך יש לעובד אדמתו ליַגֵע נפשו ומוחו בלמוד השפות הארופיות בארץ הזאת שבה השפה הערבית – בתור שפה זרה – דיה להם, ותחת אשר יבלו עתם בלמוד השפה הצרפתית ילמדו ביתר־שאת את עבודתם ואת מלאכתם בפועל ממש, עד שיהיו רגילים בעבודה זו כמו האכרים מלֵדה ומבטן. גם בלמוד העבודה עצמה אין צרך בגנן הצרפתי. הערביים אשר בארץ יודעים את מלאכתם על הצד היותר טוב, ואין עינם צרה ללַמֵד גם לאחרים, והם מסתפקים בשכר מועט מאד. לדבר הזה הסכים עמי הא. אמזליג וגם המנהל עצמו, ואמר לי כי רוצים הם לסלק את ידם מן הגנן, אך התקשרו עמו למשך חמש שנים, וכשיכלו ימי שכירותו יסלקוהו באמת.

העבודה בגנות־הבית נעשית אך מעט בידי הנערים, והמנהל מוכרח לשכר ערביים לעדר את האילנות ולהשקותם, השדות לזריעה נתנו באריסות לערביים במקומות החול. על הגבעות נסו לטעת כרמים והמנהל מקוה לראות בהם סמן ברכה, אך גם בכרמים תֵעָשה המלאכה בעיקרה על ידי שכירות ערביים. כשלשה תלמידים בלבד אשר כבר גמרו את חק למודם בבית הספר מוצאים עסק במוסד בעמדם על הפקודה וההשגחה.

כשלשים תלמידים ימצאו במוסד, ששה עשר מן הספרדים וארבעה עשר מן האשכנזים. לפי דברי המנהל, האשכנזים חרוצים יותר מהספרדים. כעשרה מהם הולכים לעיר ללמד אומנות, אך גם הם אינם מצליחים בלמודם.

האדמה שלהם טובה ושמֵנה בכלל, ולפי דעתי נוח היה להם ולעניי ארץ הקדש אלו חלקוה במדה לאנשים בריאים ורגילים במלאכה אשר בארץ הנמצאים במדה מרובה גם בין האשכנזים וביחוד בין כולל המערבים אשר באו לארץ ממרוקו. האחרונים היו גם בביתם עובדי־אדמה, ויודעים בעבודה זו יותר מן התלמידים.

לא יכלתי לשאב במקום הזה ידיעות נאמנות על דבר עבודת־האדמה בכלל. כי הקולוניה “מקוה ישראל” אשר תכליתה ללַמֵד ולא להכניס רוַח ופירות אין בה אקונומיה. ואי אפשר להקיש ממנה על עסק עבודת האדמה בכלל.

לפנות ערב הוזמנתי לביתו של מר אמזליג לסעודת־הערב, ונדברנו יחד הרבה על דבר עבודת האדמה, ומה טוב יותר לתכלית הועד אם להתעסק בעבודת־גנים או בעבּוּד־האדמה למזרע. והנה לפי מה שהגיד לי, וכפי גם מה ששמעתי מאחרים היודעים בטיב הענינים הללו, עבודת־הגִנוֹת יש בידה להעשיר את בעליה, וביחוד שתילי האורנגים והאתרוגים והציטרונים אשר יובלו מהם מדי שנה בשנה לאודיסה ולסטמבול במספר רב מאד, ואולם שני חסרונות ראשיים יש בדבר:

א) אם יטע איש גן מחדש עליו לחכות תשע שנים עד שיזכה לראות שההכנסה שקולה כנגד ההוצאה. ומן השנה ההיא והלאה אמנם ההכנסה הולכת ומתרבה עד שתענה על כל ההוצאות שהוצאו על הגנה עד כאן, אבל חפץ הועד הוא לזכוֹת את עניי ארץ־הקדש מיד לבלי יהיו נצרכים להמתין תשע שנים. כי במה יחיו נפשם עד היום ההוא?!

ב) עבודת הגנות אינה מלאכה, והיא אינה נוהגת אלא שני חדשים בשנה לעדוּר האילנות, ומלאכה זו, אי אפשר שתֵעשה על ידי הבעלים עצמם, כי לה דרושות ידים עסקניות הרבה, ובהכרח לשכר פועלים, ושכר הפועלים האלה ליום הוא רק פרנק אחד. והנה לאשר המלאכה אינה תמידית וגם שכרה מועט מאד, אי אפשר כלל לקחת אליה מבני ישראל, מפני שהחלשים שבהם לא יֵאותו לעבודה קשה כזו, והגבורים והבריאים שבהם, כל אחד, מבקש לו עבודה שתתן לו פרנסה בכל ימות־השנה, ואם יאחז בעבודה זו, בשאר ימות־השנה מה יעשה? – נמצא שלא יהנה מן הגִנה אלא מי שנפלה לו הגִנה לחבל לשבת בה ולאכל פֵּרותיה. ועתה מלבד מה שלא יתקיים חפץ הועד שיתרגלו אחינו בארץ־קדשנו בעבודה (כי בעל הגנה כמעט שאינו עובד כלל, אלא שהוא משגיח ומפקד על העבודה) הלא תקום לנגד עינינו השאלה הגדולה, את מי יבכר הועד לזכוֹתו בעבודתו? – כמעט כל בני ירושלם, ולא יפָקד אחד, יאמרו להחזיק בגִנוֹת, כי אמנם פרנסה טובה וקלה היא להיות בעל־גנה מבלי שיעלו עליה הוצאות מקח ונטיעה.

לא כן אמנם עבודת האדמה, לחרש אותה ולזרע אותה. עבודה זו, אם אמנם אינה מעשרת את בעליה, אבל לעמת זאת היא תענה להם את דגנה בשנה הראשונה, ועבודתה כמעט נמשכת כל השנה כֻלה, ועל כן אפשר שהיא תעשה על ידי בני ישראל עצמם. וכן לא יקשה לנו דבר חלוקת האדמה, כי לא הרבה ירצו להטות שכמם לסבל עבודה קשה, וממילא יהיו המבקשים מעטים, וכשנברר מהם את הראויים והבריאים, נספיק למלא את חפץ השולחים מבלי טרדה יתרה.

איני קובע לעת עתה כל הדברים הללו להלכה. כי נסיונותי בימים המועטים שאנכי בארץ, אינם מספיקים לי להיות תוקע מסמרים בדברי, אבל דומני כי לא אחזר מדעתי זו אף בימים הבאים. היוצא מכל מה שאמרתי הוא כי עבודת־האדמה, לחרש אותה, ולזרע אותה טובה יותר ומַסְכֶּמֶת יותר את מגמת הועד מעבודת־הגִנות. אבל בנוגע לעבודת האדמה עצמה, תנאיה ופרטיה אחשׂך דברי לימים יבואו, כי הרבה הרבה יש לדבר בזה, ולחקר בזה, ואין כל החמר בידי לעת עתה.

למחרתו של היום ההוא הלכתי לראות בגנים העומדים למכירה, והנם עדיין צעירים לימים, ועוד תעברנה עליהם שנים אחדות עד שיביאו פרנסה לבעליהם, כי הציעו לפני שדות הראויים לזריעה בהרבה מקומות ובמחוזות שונים, אבל עדיין אין לי מכל המקומות האלה ידיעות ברורות. ואי“ה בפוסתה הבאה אקוה להציע לפני הועד את כל הידיעות הפרטיות שכבר אספתי, ושעוד אאסף אי”ה בפנה זו.

כן בקרתי את הגנה של השר מונטפיורי עצמו ומצאתיה כי בכלל היא הולכת ומשתבחת, אף על פי שעוד לא תעצר כח להצליח ולעשות פרי כמו שאר הגנות הסמוכות לה.

ובזה אצא לעת עתה מאת פני מעל', ועל אדות בואי לירושלם, וכיצד קבלוני החכמים והרבנים יצ“ו, אכתב אי”ה באריכות בפוסתה הבאה, כי אמנם עד היום לא נתנו לי מנוחה אף לשעה קלה. בני אדם נכנסים ויוצאים כל היום ולא היה לי פנאי להכין הכל באריכות, אבל בכלל אוכל לאמר, כי תודה לאל נתקבלתי מאתם בכבוד, ואקוה כי לא תהיה שום מחלקת על ידי, והספרדים כמו האשכנזים יהיו שבעי רצון, וברכה וכוח"ט לכלכם כחפץ הסר למשמעתו.

יחיאל מיכאל פינס

 

מכתב ב'    🔗

ירושלם, א' אוקטובר 1878

לכבוד מר לואיס עמנואל

לונדון

בשבוע שעבר במכתב מספר ד' פסקתי באמצע הרפורט והנני עתה לכלותו.

בשבעה עשר לספטמבר בקרתי גם את הקולוניה של האשכנזים הנוצרים אשר בסביבות יפו הנקובה בשם “שרונה”. את ראש הקולוניה לא מצאתי בביתו, כי נסע מכאן, ודברתי עם הרבה מבני הקולוניה ההיא ושאלתים על מעמדם והצלחתם. והנה היו מהם מי שהתאוננו על גורלם, ואיזה מהם מי שהיו שבעי רצון. בכלל בשתים נכשלו הקולוניסטים הללו, – א) השדה אשר קנו היא קרקע חול, – ב) החלק היותר גדול מכספם הוצאו על בנין הבתים שלהם אשר באמת בנויים המה בנאוה, ומראיהם כהיכלות קטנים, עד שעלו ההוצאות לכל בית בערך חמש מאות לי“ש שאין צרך כלל בכל זה. אמנם מאד שמחתי למצא בקרב ארצנו השוממה כפר נאוה כזה הראוי וההגון להדמות עם הכפרים היותר יפים אשר בסביבות לונדון. הרחובות רחבים וישרים על המחוקה, שדרות עצים רעננים מזה ומזה יטילו צל על ראש הנוסע העיף, לכל בית גינתו המיוחדת לו, ובאר מים חיים, ולכל הפחות באר אחת לשני בתים, גם בית ועד כללי מהודר מאד, וגן אחד כללי לשוח ולבריאות־האויר נמצא בכפר ההוא. ואף על פי שהאשכנזים האלה נכשלו בשתים אלה שהזכרתי, בכל זאת לא נפל לבם עליהם, וחלילה להם מהתרפות. אדרבא! הם מתאמצים ומשתדלים להתגבר על כל המפריעים והמכשולים, הרבה כרמים נטעו על אדמת החול, והענבים מצליחים מאד, אבל עד היום לא עלה בידם להוציא מהם יין משומר. ויינם מחמיץ מהרה, ואי אפשר להם לשלחו לאירופה, אבל עתה עשו נסיון חדש להביא אויר בחביות, ויש להם תקוה כי על ידי התחבולה הזאת יעלה בידם לתת קיום ליינם שלא יחמיץ. אבל עדיין אינם יודעים ברור, כי יש להם לחכות עוד. הזכרתי את הדבר הזה מפני שנחוץ הוא גם לנו לדעתו, וגם רציתי להראות בזה עד כמה האשכנזים משתדלים לחזק את מעמדם פה בחריצות יתרה ויש תקוה לאחריתם כי ישׂגו חיל, ועל כן אקוה כי אם יעלה בידינו למצא גם בין היהודים אנשים חרוצים, אפשר כי גם המה יצליחו אי”ה במלאכתם זו.

ביום ה' נסעתי מיפו, וביום ההוא ירדו גשמים מרובים והיתה הדרך קשה עלי עד מאד, ובאתי לירושלם תובב"א ביום ו' בבקר. רבני האשכנזים והספרדים קבלוני בכבוד גדול, ובקרוני בביתי בו ביום והבטיחו לי לעמד לימיני בכל דבר אשר אמַר לעשות אם רק אין חפצי חלילה לנגע בסדרי החנוך שלהם. בית הספר לעבודת אדמה ביפו אשר באמת אינו מתנהג על פי דת תורתנו הקדושה בנוגע למעשרות ולשבּת ולחנוך הבנים הטיל מוראו עליהם, פן יש במחשבתי גם אני לעשות כמתכונתו, אבל אני הבטחתי להם כי אין לי דבר עם החנוך של הילדים, כל חפצי אך לתור ענין וחפץ אשר יהיה בידו להמציא פרנסה להרבה מתושבי ירושלם החפצים להנות מיגיע כפם, ויהי כדברי אליהם ככה נחה דעתם ויקרבוני ויבטיחו לי להיות בעזרתי.

ביום הראשון אחר השבת בקרתי את פני הרב הגאון “ראשון לציון” ¹: הרה“ג ר' מאיר פניז’ל ז”ל

כמעט נחתי מדרכי, והנה באו אלי סרסורים שונים על דבר קרקעות. אך ראיתי והתבוננתי אשר אם אהיה מהיר וזריז בקשת שדות, יעלו המוכרים את המחיר פִי שנים משָוים, על כן גמרתי בדעתי לדחות את כל הסרסורים מעלי ולהגיד להם כי אין חפצי לעת עתה כלל בקנית שדות, ושאני לא באתי אלא לראות ולהתבונן, אם תוכשר עבודת־האדמה לפני אחינו בני ישראל בכלל. בין כה תמצא ידי להתבונן היטב על אשר לפני ולהתחקות על שרשי הדברים.

היוצא מחקירותי עד היום הוא כי אין טוב לפנינו לקחת קרקעות בהרים אפילו מן המובחרים, כי ארץ הרים צריכה עבודה ומלאכה רבה, ובקיאות ורגילות גדולה וסבלנות רבה. וכל אלה אין לנו תקוה לעת עתה למצא בין היהודים אשר לא נתגדלו על עבודה זו מנעוריהם. והנה רוב הקרקעות אשר סביבות ירושלם, בהרים המה, ועל כן אין טוב לפנינו לקבוע הישיבה פה, ואך עלינו לתור אחרי קרקעות בארץ מישור כמו עמק־השרון אשר על פני ים יפו, ובככר הירדן.

בעמק־השרון כבר קנתה חברה אחת של יהודים חובבי הארץ וחרוצים במלאכתם כברת ארץ גדולה מאד בכספם, ואי"ה בשנה הזאת ינסו לזרעה בפעם הראשונה. כפי אשר שמעתי אחרי חקירה ודרישה רבה, אצל האשכנזים הנוצרים בני שרונה הסמוכים לכברת־ארץ זו, הנה האדמה שמנה ופוריה מאד, גם מים שמה מבארות של מים חיים, ומקום מרעה טוב ושמן מאד לבהמות וצאן. אך האויר שמה מקולקל ומסב קדחת. הרבה אומרים כי קלקול האויר בא מנחל גדול, אבל בנקל מאד אפשר לתקן את החסרון הזה, אם יחפרו תעלות בנחל הרטוב ליבשהו, והוצאות החפירות הללו לא תעלינה הרבה. – היהודים אשר קנו את המקום מתחזקים בבטחונם בה‘. את הישוב שלהם המה קובעים אצל כפר “יהודיה” אשר אוירו טוב וזך מאד, והישוב שלהם קרוב וסמוך לנחלותם. מי יתן ויברך ה’ פעל כפם ויהיו למשל לפני אחיהם הנשארים לעשות כמעשיהם ולא יכשלו חלילה.

ישאני אדוני, כי גם הפעם לא אכתב לו ע“ד קרקעות אשר הציעו לפני, כי כבר אמרתי לו כי חפצי להיות מתון בדבר לבלי אחבל מעשי־ידי חלילה. רצוי לבלי החל בשום פעולה לעת עתה, כי אם לשבת, לשמע ולהתבונן ולחקר. ובפרט כי הימים האלה ימי החגים הם, ואי אפשר לצאת לדרך ולבחן בעיני עצמי, על כן חכו נא לי מעט, ואי”ה אחר החג אכין רפורט מסודר כראוי אשר ממנו תראו הכל ונוכחתם.

לעת עתה היו בשלום, וכתיבה וחתימה טובה לכל באי שער הועד הי"ו.

כחפץ עבדכם הסר למשמעתכם

יחיאל מיכל פינס

דורש אנכי בשלום ידידי דעויס הי"ו. – בבקשה ממך ידידי להעתיק הדברים באר היטב, וה' ייטיב לך את הכתיבה והחתימה כחפץ ידידך.

הנ"ל

 

מכתב ג'    🔗

ששה בנובמבר 1878

למר לואיס עמנואל – לונדון.

בנוגע לעבודת האדמה עוד לא עלה בידי להחליט בברור באיזה מחוז ממחוזות הארץ אתורה אחרי קרקעות. כי כפי מה שאמרתי במכתבי נו"מ 6 כל מחוז ומחוז יש לו מעלותיו וחסרונותיו. ואי אפשר לי להכריע באיזה מחוז יבחרו הרוצים בעבודה עצמם לקבע שמה ישיבתם. ועל כן נועצתי עם לבבי ואמרתי מה לי לתור אחרי קרקעות? אתורה תחלה אחרי בני אדם הגונים ומָכשרים לעבודה זו אשר יכול לבבי להיות בטוח בהם, כי בתום־לב יגשו אל העבודה הקשה ההיא, ועוז ברוחם להתגבר על כל המפריעים אשר בהכרח יפגשו בדרכם בראשיתם, ולא ינחמו ולא יסוגו אחור חלילה בראותם מלחמה מאיזה צד שיהיה, אם מצד הטבע, ואם מצד בני אדם, אך באמץ הלב יערכו מערכה נגד כל שטן אשר יעמד לפניהם בדרך, ובארך־רוח ובסבלנות עצומה יחתרו לבוא אל מחוז־חפצם. כי אמנם במשך ימי שבתי פה נוכחתי כי אם אמנם הרבה דופקים על דלתותי יום יום לאמר: הבה אדמה ונזרענה ונחיה זרע, ואפשר כי בתום־לב יאמרו כדברים האלה, אבל הרבה מהם אין בהם המעלות הדרושות לעובד אדמה. ואין ספק אצלי כי לכל מקרה של פגע קל שיפגשו חלילה בראשית צאתם לעבודה, ישליכו מחרשתם ואתם אחרי גֵום וישובו אל החלוקה.

והנה מצאתי לי לעת עתה כשלשים אנשים צעירים לימים בעלי כח וגבורה אוהבי עבודה וטורח בכלל, ומלאי תשוקה לעבודת אדמת הקדש ביחוד. האנשים הללו הם בעלי מוסר, אוהבי שלום וסדרים, ולבי בטוח כי עם אנשים כאלה עלה נעלה וירשנו את הארץ ברצות ה' את מעשינו ותהיה פעֻלתנו לברכה. האנשים הללו אומרים לשלם להועד כל ההוצאות שתעלינה עליהם לאט לאט במשך עשר שנים, ורצונם לתת כבר בהקדם סך עשרים לירות במזומנים, ומי שאין לו מעות יתן בטוחות טובות על הסך הנ"ל.

והנה עתה אשאל את כבודו כי יואיל לאסף את האדונים הנכבדים חברי הועד למען יתיעצו וישיבו לי על השאלות אשר אני מציע בזה לפני כבודו:

א) אם בדעת הועד להעניק עזרה לחפצים בעבודת־האדמה להלוות להם כל הסך הדרוש להם לכל צרכיהם, היינו: לבנין הבתים ולקנית הבהמות וכלי המחרשה אשר יעלה בערך למאה לירות, או אין חפץ הועד כי אם לתת להם את האדמה לבד? – באפן האחרון, היינו אם חפץ הועד לצמצם מדת עזרתו רק על חתיכת הקרקע לבדה מוטב לי לסגת אחור מענין עבודת־האדמה לגמרי, כי לא ימצא פה אף אחד אשר יצא להאחז באדמה בידים ריקות.

ב) אם אתן לב לתור אחרי קרקעות העומדות להמכר על פי הממשלה, או לאותן העומדות להמכר על ידי יחידים? – כי כפי מה שבארתי במכתבי נו"מ 6, קנית הקרקעות מהממשלה תמשך זמן רב ודורשת פזור גדול לשוחד, אף על פי שאפשר שיקנו אותן בזול יותר מאשר יעלה בידינו אם נקנה אותן מיחידים.

בנוגע לאינדוסטריה כבר כתבתי לכם כי לפי דעתי יש לנו לעשות נסיון להעמיד ארבעה כסאות לאריגה. לארג את מין הסחורה אשר שלחתי לכם דוגמאות ממנה, והנה תרתי ומצאתי עוד ענינים טובים אשר יש בכחם להחיות עם רב.

א) מלאכת הרעפים לכסוי הגגות. הרעפים הללו דרושים פה הרבה ומביאים אותם ממרסיליה, ומחירם עתה חמש מאות פר' כל אלף. והנה יש פה יוצרים טובים אשר יקבלו על עצמם לכונן את הרעפים הללו כמתכנת הרעפים של מרסיליה באין מגרעת, כי יש פה טיט טוב ומובחר המוכשר למלאכה זו. – מלאכה זו יש בכחה לתת פרנסה לחמשים משפחות בערך ודורשת קרן קטנה בערך מאה וחמשים לירות. והסחורה יהיו עליה קופצים הרבה הרבה מאד, כי גם היום אשר הרעפים ביוקר גדול, בכל זאת הבונים החדשים מכסים גגותיהם ברעפים. ואם יהיו בזול אין ספק כי כל בעלי הבתים יעמידו גגות כאלה על בתיהם אפילו על הישנים, כדי להנצל מדלף טורד אשר קצה נפשם בו.

ב) חרשת־המעשה בעצי־זית. – בטח כבר ידוע לכם כי ממנה תוצאות לפרנסה להרבה משפחות פה עיה"ק. והנה נמצאים פה בערך מאה אמנים העושים במלאכה זו מאחינו בני ישראל, ואם כי האמנים הנוצרים עושים עֹשר מאומנותם זו, האמנים מבני ישראל חיים חיי צער ודוחק. וסבת הדבר היא מפני שהאמנים הנוצרים פקידי המסיון תומכים בהם בזה, אשר יפתחו חנויות גדולות בכל ערי ארופה הגדולות, והם מטפלים בזה למכר את תוצאות בית־מלאכתם במחיר הראוי; ואולם האמנים מאחינו בני ישראל אנוסים למכר את פרי מלאכת ידם לאותם האמנים הנוצרים במחיר מועט, יען כי אין להם קונים אחרים. ולכן הוָעצו נא יחד אם אולי אפשר שגם אתם תתנו לב להכין חנות פתוחה עבור הסחורה הזאת בלונדון בהיכל־הזכוכית.

בדבר אריגת המגבעות הנהוגות פה הנקראות בפי העם בשם “פֵֿיֵסִים”, חקרתי ודרשתי הרבה על המקום, ואין איש יודע את המלאכה לא בכללותה ולא בפרטיה. ועל כן הואילו נא לבקש את הא' דיק כי יחקר על אודות המלאכה הזו אצל דודו בבעהמען, ויבקש כי יכתב לו בברור על כל פרטיה. כיצד תעשה האריגה, וכיצד יכוננוה? ואיזה צמר דרוש לזאת? כמה משקל הצמר הדרוש לכל מאה מהמגבעות הללו? – כללו של דבר שיבאר לו את כל המלאכה לפרטיה. וכשתשלחו לי הידיעות האלה אראה אם יהיה אפשר לתת מסלות לעבודה הזו בירושלם.

הנה זה עתה שמעתי כי הקונסול הבריטי מר מוּר יתעכב באנגליה עוד כששה חדשים, ונצטערתי מאד כי חכיתי לו כל הימים האלה ולא התראיתי פנים עם ממלא מקומו פה באשר לא היה לי כל מכתב אליו. ועתה הואילו נא ושלחו לי מכתב על שם ממלא מקום הקונסול פה.

ושלום לכם ולכל העוסקים בצרכי צבור באמונה

כחפץ ידידו

יחיאל מיכל פינס

בנוגע למלאכת הרעפים נשכח ממני להודיע לכם כי החמרים לשרפתם הם פה בזול מאוד. באשר זה דרכם של כל היוצרים בארץ לשרף כלי חרס בגללי החמורים והגמלים. הגללים האלה מלבד שהם בזול מאד, הנה האפר היוצא מהם ימכר בכסף מלא כי הבונים מערבים אותו בסיד כדי להנצל מן הרטיבות.

 

מכתב ד'    🔗

דצמבר 9, – 1878

למר לואיס עמנואל, – לונדון.

ביום 11 לנובמבר הרימותי פעמי לסובב באה“ק לראות בעיני כמה מקומות אשר הציעו לפני לקנותם, אם ראויים ומוכשרים המה ליסד שמה קולוניות. אחזתי דרכי סביבות חברון והלכתי ראשונה למקום אחד הנקרא “תל ספיה” רחוק מחברון כשלש שעות ומרמלה כחמש שעות, ושם יש לקנות כשלשת אלפים ושתי מאות דונם = 288 הקטאר. האדמה טובה ופוריה, אבל רחוקה היא מן הישוב הבטוח מרחק חמש שעות, אף על פי שלא נחשב למאומה בעיני בן אירופה, אבל לא כן הוא לבן הארץ הזאת אשר כל דרכיה מלאים חתחתים ומכשולים. פה מרחק חמש שעות מרחק רב הוא מאד. אח”כ הלכתי אל סענאברא, המקום הזה ימצא בין שני הרים צר ברחבו וארוך. מדתו ג“כ בערך 288 הקטאר, ארץ מישור מלבד שפועם של ההרים השייכים ג”כ לנחלה ההיא, אדמתה פוריה ודשנה מאד, ויש בה כתשע מאות זיתים אשר שוים לכל הפחות 450 לירות אַנגליות. שפועם של ההרים מכוסה בעצי־באלוט, מים טובים בה ממעינות ומבארות, מרעה טוב בה מאין כמוהו לבקר ולצאן, מערות הרבה חצובות בתוך ההרים משנים קדמוניות הראויות להיות מחסה לצאן הרבה. מחיר הנחלה ההיא עם כל ההוצאות ערך 800 לירות טורקיות = 738 לירות אנגליות, רחוק הוא מחברון כשתי שעות וחצי ומיפו כתשע שעות, והנה כל כמה שמצא המקום חן בעיני מצד טיבו, וכן מצד היפי הטבעי אשר לו. בכ“ז לא אוכל להחליט כי טוב המקום ההוא לישוב באשר הוא תקוע בין ההרים ורחוק מעיר שיש בה קונסולים, ויש בו חשש סכנת הערבים השודדים והגונבים. משם עברתי על פני עוד מקומות רבים אשר לא ישרו בעיני, ועל כן לא אאריך אודותם. כשבוע שלם עברתי על פני הרים וגאיות ובאתי למקום אחד אשר שמו “דזינדאס”. המקום קרוב ללוד כעשרה רגעים, ארץ מישור ונחלי מים, אדמה טובה ופוריה מאד מאד, יש בה עצים וירקות, וחטיה הם היפים שבכל ארץ ישראל. מדתו כארבעה אלף דונמים= 360 הקטארים. עצי זית הרבה יש בה, והמקום מוכשר מאד לגִנות. כללו של דבר המקום הזה הוא המובחר שבכל המקומות מכל הצדדים, הן מפאת טיב־אדמתו וכן מצד קרבתו אל הישוב, כי רחוק הוא מרמלה, היינו מדרך המלך העולה מיפו לירושלם, רק כשעה אחת וקרוב הוא ללוד אשר כפי הנראה תעבר שם מסלת הברזל במהרה (כי בשבוע זה כבר באו האינזינירים להחל במלאכה). כן מפאת קרבתו ללוד לא יהיה צרך לנו לבנות בתים בעד אנשי הקולוניה, כי יותר טוב להם יהיה שישכרו להם בתי־דירה בעיר לוד עצמה אשר הבתים שמה בזול מאד להשכרה. והנה המקום ההוא שייך לממשלה, אבל בעלי זרוע מן הנוצרים היונים והישמעאלים החזיקו בו בגזל, והממשלה מדיינה עמהם לדחותם מעל הנחלה ולהוציא בלעם מפיהם, ובימים האלה יצא דבר המשפּט. ואם תגבר יד הממשלה ותאמר למכרהו, אז אודיע לכם ע”י תלגרף. מחירו יעלה בערך עם כל ההוצאות 2000 לירות אנגליות, וכדאי הוא המקום הזה לתת בעדו המחיר ההוא.

משם הלכתי ליפו לשבות ביום המנוחה וסרתי אל בית “מקוה ישראל” אשר לחברת כי“ח, והתבוננתי שמה. ביום ההוא היה לי פנאי להתבונן על הנהגת הבית וסדריו, והנני מקיים גם עתה את המשפט אשר חרצתי עליו במכתבי הראשון. כי אין תקוה לבית הזה להצליח במעשהו כל זמן שלא יעזבו את הדרך הנתעה שאחזו בו לטעת נטעי צרפת בארץ ההיא שאינה מסוגלה לכך. כבר אמרו חז”ל “אזלית לקרתא אזל בנימוסיה”. והמה לא שמרו את הכלל ההוא, ע"כ אינם מצליחים.

והנה הדירקטור של הבית הנ“ל הציע לפני ענין אחד אשר ראוי לשית אליו לב. לפי דבריו תאות החברה כי”ח לתת מנחלתה כערך מאתים הקטאר להושיב עליהם קולוניסטים מאחב“י בערך שתים עשרה משפחות, על מנת שיתנו לה מדי שנה בשנה סכום מצער. והנה יען כי האדמה של הנחלה ההיא טובה היא וקרובה ליפו ובטוחה מפחד שודדים ופטורה ממעשר הממשלה, על כן אמרתי כי טוב אשר “הועד הנכבד” ישים לב לדבר ההוא ויבוא בקשרי־מכתבים עם חברת “כל ישראל חברים” בפריז להתפשר עמה ע”ד הפרטים.

ביום הראשון נכנסתי ליפו, ומשם יצאתי לראות הנחלה “פתח תקוה” אשר קנו אחב"י מהונגריה. הנחלה ההיא טובה ודשנה מאד, והאנשים יעמלו בזעת אפם, להכין ישובם שמה. מי יתן וה' יצליח מעשה־ידיהם. כי אנשים יקרים המה, וחבת ארץ הקדש מטרתם, ואינם חסים על יגיעם ועמלם וכספם, ובטחונם חזק בצורם כי ישפיע להם ברכתו.

על יד הנחלה ההיא יש נחלאות הרבה למכירה בזול מאד, ואדמתן טובה ופוריה. הנחלאות האלה נשענות על יד נהר “עוֹג’ה” ( Nahr el Audja ) אשר ריחיים רבים סובבים בכח מימיו. התבוננתי על כח המים, ויש בו לפי השערתי כח מאתים וחמשים סוסים. בתוך הנחלאות האלה יש אגם מים גדול מאד אשר עתה הוא מקור משחת לאויר שמה, אבל ראיתי בעיני בו תעָלוֹת רבות (Canals) חפורות מהאגם הזה אל הנהר, אבל נסתמו ברבות הימים ואפשר לתקנן ולפתחן בהוצאה קטנה. ואז אותו האגם עצמו אשר היה למקור משחת יהפך למקור ברכה ועֹשר הרבה. כי אפשר להוציא ממנו כמה רבבות שחת (Hay) טוב ומובחר אשר שויו בארץ הזו אין לו ערך כלל. כל המקום ההוא אשר מדתו כשלשת אלפים הקטאר אפשר לקנותו במחיר 3000 £, ובמשך הזמן אפשר לקנות גם את הנהר עם בית הריחים מן הממשלה במחיר מצער. המקום הזה ימכר בזול באשר האויר אשר בו מקולקל הוא, אך כבר אמרתי לכם כי מקור משחת של האויר הוא האגם ואפשר ליבשו בנקל מאד.

ידעתי אדונים נכבדים, כי לפלא יהיה בעיניכם שלא הודעתי לכם מכל המקומות האלה דבר ברור בדבר המחיר ותנאי הקנין, ורק ערכים והשערות אתם שומעים ממני ולא דבר קצוב, אבל ידעתי כי תחדלו להתפלא אחרי שיודעו לכם אל נכון סדרי הארץ הזאת ביחס אל מקח וממכר. בארצות אירופה מי שיש לו נחלה למכר אדון הוא על נחלתו, כל שטרותיו וזכיותיו נעשים בבית המשפט או אצל נוטריום על הצד היותר טוב בלי שום ערעור. ואם יבואו המוכר והקונה אל עמק השוה, אז ילכו יחד אצל נוטריום וימכר המוכר את נחלתו והכל שריר וקיים. כן גם באירופה האנשים בכלל בעלי אמון המה. ויוכל הקונה להתפשר עם המוכר בדבר המקח ויאמר לו כי צריך הוא להמתין עוד זמן מה כדי לקבל רשות וקיום מצד משלחו, המוכר ממתין עד הזמן אשר יקציב לו הקונה ואינו חוזר בו מדבורו אח“כ. ואולם לא כך היא המדה בארץ הזו, פה אין לך אדם שיהיה בטוח בנחלתו, כי כל בעלי הנכסים כמעט יש עליהם ערעורים מצד הממשלה ומצד אחרים, ואי אפשר לגמר פה שום קנין בלתי אם יקבלו שרי בית המשפט שוחד, ואז יבטלו את כל הערעורים ויתנו ביד הקונה שטרות ברורים. ממוצא הדברים האלה תראו, כי הענינים פה מסובכים מאד, ואם ירצה איש לקנות נחלה עליו למהר מעשהו לגמר עם המוכר ועם שרי בית המשפט כאחד, ולמהר לקבל את השטרות לבלי יתעוררו עליו ערעורים מצד אחר. כן רוב המוכרים פה בעלי ערמה ומרמה המה, מלאים שקר וכזב, ואם יגמרו עמם היום במחיר זה, למחר יחזרו בהם וידרשו על אחת שבע, וע”כ הנני מציע לפניכם אדונים נכבדים כי אם תגמרו בדעתכם בכלל לקנות אדמה בשביל קולוניות, הועילו נא ותנו לי הרשאה גמורה שיהיה בידי לגמר ולקנות ביחד מבלי שאצטרך לשאל את הסכמתכם תחלה, כי בלי זה ימשך הדבר עד אין קץ, ולא יעלה בידי לקנות לעולם. והנה אם תעתרו לבקשתי זו, הואילו נא ושלחו לי הרשאה מקוימה אצל נוטריום כדין וכדת למען לא יהיה לי שום עכוב, וגם תכתבו לי על שם מי לקנות אם על שם הועד הכללי או על שם אחדים מבני הועד אשר תבחרו. לפי דעתי טוב יותר לקנות על שם יחידים מבני הועד. כי מסופקני אם הממשלה הטורקית לא תניח מכשולים על דרך הקניה על שם הועד.

בטרם אכלה מכתבי הנני להודיע לכבודו כי קבלתי מכתבו מן כ“ו חשון, ואשיב עליו אי”ה בפוסטה הקרובה.

והנני ידידו הסר למשמעתו

מיכל פינס

 

מכתב ה'    🔗

11 דצמבר 1878

לכבוד מר לואיס עמנואל, לונדון

כבר הודעתי לכבודו במכתבי החולף מספר 10, שקבלתי את כל מכתביו ולא השיבותי עליהם אז מפני מהירות הפוסתה, ועתה הנני להשיב לו ע"ד מכתבו של הרב וואקס מקאליש. אמנם כבר כתבתי לכם פעמים, כי מלאכת הגינות יש בה שכר טוב לעוסקים בה, אך אין השכר ההוא אלא אחר תשע שנים, ובנתים לא יהיה לעובדים מה לאכל. לא כן שדות לזריעה, אשר יתנו פרים בכל שנה, ויהיו העובדים בהם לעת עתה בטוחים מדאגת רעב, ובמשך ימי שבתם על אדמתם, אפשר להם להתעסק גם לאט לאט בנטיעת גנות.

בדבר המכתבים של הליטינאנט קָאנדער, קראתים ואין לכחד כי נגלו לפניו נתיבות הארץ. אולם ככל אדם לא נמלט משגיאות גם הוא, וביחוד במה שאומר ביחס ליהודים לשלל מהם הכשרון לעבודת האדמה. הראיה שהוא מביא מבני שפר־עמר איננה מיוסדה על אדני האמת, היהודים אשר בשפר־עמר לא נתישבו שמה לפני שלשים שנה כאשר הוא אומר, כי אם אדרבה המה ישבו על האדמה מימים קדמונים מיום גלות ישראל מעל אדמתם. והמה ילידי הארץ ההיא, והסבה אשר נדדו מעל נחלתם היא מפני שכבדה עליהם יד הממשלה במעשרותיה, וסבה זו מעשים בכל יום היא אשר גם הפלחים הערביים מניחים שדותיהם כשהם זרועים ויברחו להם. וכמה וכמה כפרים חרבו באפן זה, ועוד יתרה היתה לבני שפר־עמר, כי השכנים הרעים מן הנוצרים אשר שמה נגעו בנחלתם והציקו להם עד כי הוכרחו למכר להם את נחלותיהם. לא כן אמנם אם יצליח ה' חפצנו בידינו לקחת את האנשים הללו תחת צל מחסה הקונסול הבריטי ולהושיבם אל הנחלה אשר אנחנו נקנה בעצמנו, אז אין ספק בידי כי יצליחו אי"ה ויעלו מעלה.

בדבר הספרים של חברת המחקרים באה"ק אשר אמר כ', אם המה עוסקים בעניני הגיאוגרפיה הפיזיקאלית יהיו לי לתועלת גדולה, ואולם אם אינם עוסקים אלא במחקרי קדמוניות, אין לי חפץ בהם. והנני מבקש לשלוח לי המפה הגדולה של המלומד Van der Welde בשפת אשכנז, ואולי נעשתה בימים האלה מפה יותר מדויקה ישלח לי אותה כי נחוצה היא לי. וכן יואילו נא לתת לי רשות לקנית הספרים בשפת אשכנז המדברים ברחבה ובדיוק על דבר עבודת האדמה. כן יהיה נא מטובכם לשלוח לי רובה טוב ומקל אשר חנית נעוצה בתוכו, כי נוכחתי אשר בעת הנסיעה נחוצים כלי נשק מאד, לא להשתמש בהם חלילה, אך הפראים פה בארץ יודעים יותר לכבד איש מזוין וייראו מפניו.

והנני מכבדו ומוקירו וסר למשמעתו

מיכל פינס

 

מכתב ו'    🔗

4 בינואר 1879

אדון נכבד!

אל יפלא בעיניך כי מזה זמן לא מלאתי חובתי לכתב אליכם כמצוה עלי, כי אמנם מחלת הקדחת לא הרפתה ממני עד עתה, ולא היה לאל ידי לכתב, ועתה כי היתה לי מעט הרוחה הנני ממהר לעשות את המוטל עלי.

הנני יושב ומצפה למכתבכם אשר בו תודיעוני מה עלתה בידי הועד ומה המשפּט אשר חרץ ע"ד הצעותי, הנה אמנם מציעים לי מקומות טובים לקניה, אך חס אנכי על ההוצאות ללכת לראותם, כי טרם ידעתי מה נועצתם בכלל.

בדבר דז’ינדאס כבר שלח הפחה טלגרמה לסטאמבול לקבל הרשיון למכור את המקום ההוא, ולע“ע אין תשובה. והנה אם גזרתם אמר לקנות שדוֹת לקולוניות ולא יעלה בידנו לקנות את דזינדאס, אז אין טוב לפנינו כי אם לבוא בברית עם בני הקולוניה החדשה אשר על אודותה כבר הודעתי לכם את טבעה במכתבי 4.10 והיא שנודעה לכם גם ע”י ר' זרח ברנט מלונדון. הן אדמתה רחבת ידים אשר תוכל שאת כשלשים איש, ויש עוד לקנות כברת ארץ סמוך לגבולם דשנה וטובה מאד ואוירה צח ובריא, והיא על יד כפר “עוג’ה” וסמוכה למפלי־המים במחיר 300 £ ומדתה ערך 800 דונם = 73 הקטאר, האדמה הזאת טובה לכל מיני זרעים ונטיעות שבעולם, ובנקל אפשר לקנותה.

את הדוגמאות של הסחורה הנני שולח פה שנית, אעפ"י שאין ספק אצלי שהנחתי אותן בתוך מכתבי מס' 6 №. והנני להעירו כי טעות נפלה במכתבי מס' 8 №. בכתבי לכם שמדת ארך הסליעז היא מֶטֶר אחד וחמשה ועשרים סנטים, ובאמת אין הארך צריך להיות כי אם יארד אחד.

בנוגע למצב העיר בכלל, הנני להודיע לכם כי ת“ל המטיר ה' מטר על הארץ ומחירי התבואה החלו לרדת, ואולם בכ”ז עדיין היוקר בתקפו, והעניות מתגברת. ירחם ה' עמו ויברכם בכל טוב!

הנני מצרף למכתבי חשבון הוצאותי עד תום שנת 78.

והנני הסר למשמעתם

מיכל פינס

 

מכתב ז'    🔗

יום כ' טבת תרל"ט = ינואר 15. – 1879

כבר הודעתי לכם שלשום מקבלת מכתבכם מיום 20 דצמבר 1878, והנני עתה להשיבכם על כל השאלות אשר הואלתם להציע לפני במכתבכם הזה.

1) על השאלות ממספר אחד עד יו"ד, תמצאו תשובות ברורות ברשימה הרצופה פה.

2) על השאלה הי"א כבר מלתי אמורה, כי חפץ האנשים הוא להחזיר לועד את כספו על יד על יד.

3) על השאלה הי"ב, יוכלו האנשים לשלם במזומנים מעשרה ועד עשרים למאה מההוצאות שתעלינה על כל בית, למקנה השדה, הבנינים, הבהמות, הכלים והזריעות.

4) ועל השאלות י“ג וי”ד, הנני מתכבד להודיעכם, שיש בדעתי להפקיד אי"ה איש נאמן אשר את הוצאות שכירותו ישאו בני הקולוניה, ומלאכת האיש ההוא תהיה: א) לפקח על הבהמות והכלים שנמסרו לבני הקולוניה לפקדם בכל יום במספר ובמנין כדי שלא יוכל אחד מהם לטבוח את הבהמות או למכור את הכלים. – ב) בשעת הקציר יקח הפקיד את התבואה תחת ידו, ויפרישׁ ממנה שני מעשרות, מעשר אחד לממשלה, ומעשר שני לטובת הועד לתשלום החוב, וערובה אחרת אָין, בלתי מה שיוקם השדה וכל אשר עליו מן הבהמה והכלים על שם הועד, ולא תהיה רשות לבני הקולוניה לנגוע בהם, למכרם או למשכנם עד שישלם כל חבר את כל המגיע ממנו.

5) ועל השאלה הט“ו – אין ספק אשר ישיבת כל בני הקולוניה צריכה להיות במקום אחד, ולא רק שלשים בתי אבות כי אם חמשים. כי אמנם כל ישוב טעון בית־מדרש, שוחט, מורה לילדים, ובית־ספר, ובהתפזר הישובים לא תהיה לאל ידם להשיג את כל אלה. כן דרוש הקבוץ מאד מאד בשביל הבטחון מפחד שודדים. ועל דבר בתי המעון אין מן הצרך שיהיו היכלים וטירות, כ”א אהלי דלים, כל בית ארכו חמשה ורחבו חמשה מטרים בערך, וחדר קטן לבשול ולשמוש.

6) ועל השאלה הט"ז – דיר לעצים ולבהמות.

6) " " הי"ז – על בני הקולוניה להשמע למשמעת הפקיד, ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו הן בענינים החמריים, והן בענינים הרוחניים, יותר לא ידעתי לעת עתה מה להגיד לכם כל זמן שאין הקולוניה על מכונה.

7) על השאלה הי"ח – באיזה מקום אבחר? כבר כתבתי לכם כי מובחר המקומות בכלל הוא המישור הסמוך לים על יד הדרך מירושלם ליפו, אמנם כי אדמת עמק יזרעאל יותר דשנה ופוריה, אך אין נפשי אל המקום הזה משני טעמים: א) מפני שאין המקום בטוח מפני שודדים כאשר בסביבות יפו. הערביים אשר בעמק יזרעאל המה פראים למאד, ואינם מקבלים עליהם שום מרות, בעוד אשר הפלחים בסביבות יפו מָחזקים המה בערך אל שאר בני עמם לאנשי מנוחה. – ב) היהודים הגרים בסביבות עמק יזרעאל מלבד מה שמצבם אינו רע כל כך כמצבם של בני ירושלם, הנה גם בבחינת מדותיהם הם מחזקים לאנשים לא די ישרים, ואין חפצי שיהיה לי עסק עמהם, ומלבד כל אלה הנה עיני כל ישראל צופיות רק לירושלם אשר שם עיקר מושב היהודים, ולכן לפי דעתי צריכה להיות התחלת פעולתו של הועד סמוך לירושלם. ובנוגע לתכונת האדמה שעליה תתכונן הקולוניה כל השתדלותי ומגמתי למצא מקום שכזה שאדמתו תהיה שמנה ופוריה וראויה לזריעה ולנטיעות של כרמים וזיתים וחרובים וכל שאר עצי פרי. עיקר מגמתי היא למצא מקום על יד נהר או מעין גדול, כי המים דרושים מאד מאד לחפץ גינות־הירקות וגני עץ פרי, ומקומות כאלה כבר הצעתי לפני הועד במכתבי הקודמים, בשובי מיפו מתור את הארץ.

8) על השאלה הי“ט. – ליסוד קולוניה לא נדרש מאומה, זולתי כסף למקנה האדמה, ולבנינים, לבהמות (שני שורים וחמור אחד לעבודה) ולמעט צאן וזריעה. מדת האדמה הדרושה לכל בית־אב כדי מחיתו היא ששים דונמים, שהם בערך ששה הקטארים, ואם האדמה דשנה וטובה הרבה, יספיקו בערך ארבעים וחמשה דונמים. מחיר האדמה אינו קבוע פה, וכבר כתבתי לכם כי בכלל אין עניני המקח והממכר פה מסודרים וקבועים כמו באירופה. המוכרים והקונים אשר כאן בארץ כל אחד מתחרה להערים על רעהו, ומי שהוא ערום ואיש מרמה ביותר ידו על העליונה. שדה אחד אשר תמול שאל המוכר בעדו כך וכך, למחר יכפיל שאלתו או יגרע ממנה יותר מן החצי, הכל לפי הקונה ולפי ארצו. מבן ארץ אנגליה הסכינו גרי הארץ אשר פה לשאל בעד כל דבר ממכר פי שבע מאשר ישאלו מבני ארצם, ואם איש זר אירופי לא יעמד על המשמר בשבע עינים יפול על נקלה בפח אשר לא ינצל ממנו. ואולם בכ”ז הנני משער על פי הידיעות שאספתי לי מרב הקונים, כי המחיר הממוצע פה בעד אדמה טובה הוא ערך עשרה פר' בעד כל דונם או מאה פרנק בעד הקטאר. ובנוגע למחיר בנין הבתים הכל תלוי במקום, אם יש אבנים, סיד, חול ומים קרוב למקום, לא יעלה הבית כי אם כחמשים פונטים יחד עם כל הנלוה אליו. הסך הממוצע הדרוש לכל בית־אב, לשדה, לבית, לכלים ולבהמות הוא ערך מאה פונטים. ואולם יש בנינים וכלים שדרוש שיהיו לכל הקולוניה כלה בשותפות, כמו בית־מדרש, בית האוצר לתבואה ולמעשרות אשר יובאו על חשבון הועד, כלי הדישה והזריה וההנפה, וכלי הקוצצת של התבן לתת לבהמות וכו', ואפשר שכל אלה יעלו כמאתים לי"ש על חשבון כל הקולוניה.

והנה בכלל אני רואה כי הועד הנכבד דורש ממני כי ארשם להם חשבונות מדויקים מכל ההוצאה האפשרית לבוא. ועל זה אודה ולא אבוש כי קצרה ידי מעשותו. לפי דעתי קשה הוא להגיד מראש חשבונות מדויקים גם בעסקים הנעשים בארצות המסודרות והמתוקנות שבאירופה; ועל אחת כמה וכמה בארץ פרועה ונשמה לצערנו כארצנו עתה אשר כל נתיבותיה מעקשים וכל דרכיה נלוזים. פה יד המקרה על העליונה ולא החשבון. זהו מה שעלה בידי להציל מתוך הערבוביה והבלבול, ואותה הגדתי לכם, פרטים נוספים יבואו במכתבי הבא.

מוקירו ומכבדו כערכו.

בדבר משפט הקולוניה, מעשיה ומנהגיה, אעפ“י שהיא עוּבר שלא יצא לאויר העולם עדיין, אך לעשות רצונכם חפצתי לרשום לכם ראשי פרקים מההנהגה העתידה כפי שהיא במחשבתי: א) כל דרכי הקולוניה על דרך התורה ילכו לבלי לסגת אחור ממצותיה וחוקיה. הגאונים יצ”ו מפה הבטיחו לי נאמנה כי ישתדלו למצא קוּלות מיוסדות על אדני דברי חז“ל בדיני כלאים ורבעים העומדים לשטן בדרך עובדי האדמה היהודים. – ב) כל עניני הקולוניה יתנהגו על פי ועד הנבחר מאנשי הקולוניה בהסכמת האגענט אשר יהיה לראש לועד ההוא. – ג) כל אחד מבני הקולוניה יעבד בעצמו את האדמה, אך מאשר לא נעלם ממני כי אחינו האשכנזים עוד לא הסכינו בעבודה זו ולא הטו שכמם לסבל, על כן להושיב בקולוניה אך מחצית מהם, והמחצית השניה תהיה מהספרדים היינו: מבני מארוקו וגרוזיה, וביחוד מבני הכפר פקיעין ושפר־עאמר שהמה עובדי אדמה מנעוריהם כמה דורות. שני בתי אבות, אחד אשכנזי ואחד ספרדי, יעשו שותפות ביניהם לעבוד חלקת שדיהם ביחד, ועפ”י האמצעי הזה יסכינו גם האשכנזים לאט לאט בעבודה ההיא. כן נחוץ הוא שיוקח לכל בית אבות אריס אחד גוי או ערבי לעזר על ידי העובדים בדיש, וזה משני טעמים: א) גם הערביים יש להם שכירים או עבדים העוזרים על ידם במלאכתם. – ב) נחוץ בשביל שבתות וי"ט ושנות השמיטה.

ג) בשבת היהודים על אדמתם אשתדל אי“ה לצרף אל עבודת האדמה גם האינדוסטריה האגריקולטורית כמו עשית יין־שרף מתאנים ומחרצני הענבים, עבוד־העורות, ציד־הדגים ומלאכת הבנין וכיו”ב, וביחוד אשים לב להכנת היין באפן שיטעם לחיך האירופי. האַלְמָנים מהטעמפעלגעמיינדע אשר נתישבו בהר הכרמל, בקולוניה שרונה הסמוכה ליפו ופה ירושלם כבר עלה בידם להיטיב את היין, וכפי אשר הגידו לי הד“ר שוורץ והד”ר הרצבערג לא נופל יינם עתה מיין בורדו הטוב, וכן הגיד לי הגרף קאבאגה קונסול אוסטריה, כי תקוה רבה נשקפת ליין הארץ ההיא אחרי שיתפרסם שמו, ואם היין של הגויים כך עאכו“כ יין כשר של ישראל. אין ספק אצלי שיהיו עליו הרבה קופצים בחו”ל וביחוד בארץ רוסיה.

ד) בנוגע לבתי החנוך מקוה אנכי להכין בהקולוניה בתי ספר מסודרים, תכן הלמודים יהיה שמה: תורת ה' – שפת עברית וערבית על בורין, – מושג כללי מקורות הימים הכלליים ומקורות ישראל ביחוד, – מושג כללי מהגיאוגרפיה הכללית ומשל ארץ ישראל ביחוד, – מושגים כלליים מידיעות הטבע וכחותיה. ומידיעות הכימיה ביחוסה אל עבודת האדמה. – השפה אשר בה ילמדו כל אלה תהיה השפה העברית וכל השתדלותי תהיה לחדש נעורי השפה ההיא עד שתצלח להיות השפה המדוברת בקולוניה עצמה. – גם ביה“ס לנערות יכון שמה אשר בו תלמדנה הנערות תורת ה' לפי מדרגתן: – שפת עברית וערבית, – מלאכת יד, כגון: תפירה, טויה, אריגה, קליעה וכיו”ב.

ה) המעשר אשר יהיו מחויבים בני הקולוניה להפריש על פי דין תורה יהיה לפרנסת בתי הספר הללו כי נשתדל להשיג מורים שיהיו כהנים או לויים, ואולם מה שיחסר למלאכת ההוצאה אקוה להשלים מנדבות אחינו שבגולה.

לא נעלם ממני אדונים נכבדים אשר לדברי האחרונים יעלה צחוק קל על שפתותיכם באמרכם אך חולם חלום הוא האיש הזה, ואולם מה אעשה? – והנה רוח הוא באנוש. בדברי מעתידות ישראל יחם לבבי בקרבי, ודמיוני יעלה להבה, ולא יחדל מארוג דברי חלומות בתוך דברים נאמנים ומיוסדים. ואמנם לבי מלא תקוה לראות אחינו בני ישראל בהתחדש כנשר נעוריהם, בכל פנים ובחינה ומה גם בארץ אבותינו, האהובה והחביבה עלינו גם עתה בשוממותה ובחורבנה.

אם אמנם אחב“י בכל ארצות פזוריהם שכל אחד קיים וקבל עליו את מנהגי הארץ שהוא גר בה וסגל לו שפת העם שהוא יושב בקרבו, – לא גרע כח יהדותם מאומה, והנם יהודים נאמנים לה' ולדתו; אבל יהודי באה”ק לא די שהוא רד עם אל ולבו נכון עמו, יהודי באה"ק צריך להיות תוכו כברו מבית ומחוץ בלבו ובשפתיו.

ובכל זה הייתי חושך עצמי מלהעתיר אליכם חלומות וחזיונות דמיוני לולא הבנתי מתוך שאלותיכם, כי אך לנסות אותי באתם, לבחן יושר משפטי ומגמת פני, ויען כי חז“ל הזהירונו על ההונאה באפן אשר אסרו על המוכר ליפות את סחורתו ולהראות לפני הקונה רק את הצד היפה ולהסתיר את מומיה, ע”כ אמרתי אגלה לפניכם כל לבי, כי אני שלכם וחלומותי שלכם, ובלב שלם אומר לעבדכם לטובת אחינו בני ישראל, ה' עליהם יחיו.

בדבר הרשימה מהאמנים השונים ובעלי המלאכה אשר פה, קצרה ידי למלא משאלתכם בזה יען לא יאותו לעבר במנין הם ונשיהם וטפם כי לסכנה נחשב להם הדבר הזה. ולא ידעתי מה חפץ גם להועד ברשימה הזו אחרי כי לא אראה לעת עתה שום דרך במה לעזור להעניים הללו. הן כל אסונם הוא שאין להם קופצים על מלאכת ידיהם פה. היתכן אפוא כי ימצאו באירופה אנשים אשר יערב להם לשאת מנעלים או בגדים התפורים מירושלם? – כל זמן שלא יוטב פה המצב בכלל ותתרבה הפרנסה אשר נתמעטה מיום החלה המלחמה, אין תקוה להם כי יתנערו מעפר דלותם. ואולם האורגים אשר אמרתי, אינם פה כי אם שנים, אחד אורג טליתות ואחד אורג אומן אשר למד מלאכתו בעיר המצוינה בפבריקותיה ברוסיה, היא העיר ביאליסטוק והוא אמן גדול במלאכתו ויודע לארג כל מיני הסחורות השונות בצמר ובצמר־גפן ושמו ר' יעקב מביאליסטוק, וע“ד הסחורה אשר שאלתם לרשם מחירה לכם, הנה הוא רשום במכתבי מס'??? № עפ”י האמה הטורקית אשר היא שלשת רבעי יארד אנגלי, רוחב הסחורה הוא קרוב ליארד אנגלי, וע“ד אשר אמרתם כי הסחורה הזו אפשר להביאה ממנשסתר בזול יותר מאשר תעשה פה, אמנם כן! אולם הואילו נא ודקדקו במכתבי מס' 8 № אז תראו כי גם אני לא נואלתי לחשב כי הסחורה נעשה במלאכת מחשבת מיוחדה אשר קצרה יד האמנים באנגליה, צרפת ואוסטריה לעשות כמתכונתה, אך אמרתי כי עם הארץ קוני הסחורה הזו יתנו משפּט הבכורה לסחורה הנעשה בתוך המדינה עצמה, לאשר סחורת ארופה מוחזקת לסחורת ארעי. ויען כי הסחורה ההיא ילבשוה כל העם השרים כמו הפלחים, על כן הרבה קופצים יהיו לה, ודומה אני כי באריגתה לא יהיה הפסד, אי”ה, וזה לי האות כי הנה כל בתי־מלאכת האריגה אשר בדמשק ובירות נסגרו על מסגר לאשר אי אפשר להם להתחרות עם תוצאות בתי המלאכה באירופה, ובתי מלאכת האריגה של הסחורה ההיא עומדים על תלם ולא נידחו מפני סחורת אירופה.

והנה ביחס אל הסחורה, יש לי להוסיף כי להכין הסחורה על שלמותה נדרשות שתי מכונות קטנות לגהוץ הסחורה בעמילן של כובסים, האחת צריך שתהיינה מרגלותיה של עץ, והשניה של ברזל אשר יושמו בתוכן עששיות של ברזל מלובנות באש. המכונות הללו מצויות בכל בתי הפבריקאות העוסקים במלאכת צמר־גפן. אנא הואילו נא לחקר אחריהן, כמה יעלה מחירן, ואם יוסכם אצלכם להחל במלאכה ההיא הואילו נא לקנותן.

בדבר רעפי הגגות אשלח ע“י האניה הקרובה אי”ה דוגמאות מן החמר כאשר שאלתם.

על דבר חברת בוני הבתים הנני שולח רצוף בזה התקנות והחשבונות כאשר בקשתם משתי החברות “מאה שערים” ו“משכנות ישראל” אשר שתיהן על עמדן תעמדנה, ומתנהגות ביושר ובאמונה.

והנני מוקירם ומכבדם, עבדם הסר למשמעתם

מיכל פינס

 

רשימה    🔗

מהאנשים אשר נשאם לבם להאחז בעבודת אדמת הקודש בגופם ובממונם החונים פה ירושלם תובב"א.

רשימת האמנים, הפועלים והתלמידים של מלאכת עצי־זית בירושלם

הערה: כל הנפש העוסקים במלאכת עצי־זית ששים ואחד מלבד נפשות־ביתם שיחיו. אחר חג הסכות יצאו גם איזו משפחות מבעלי המלאכה הזו לרוסיה ולאמריקה, וע“כ לא בא זכרם פה. מספר שנותיהם של כל אחד ומספר נפשות ביתם יבואו אי”ה ברשימה הכללית של בעלי־המלאכה והאומנים בירושלם תוב“ב שאשתדל להכינה כדי לעשות רצון הועד הנכבד הי”ו.

והנה בדבר האומנים ובעלי המלאכה של עצי זית יש לי להעיר, כי בהשתדלות הנגר ר' חיים יעקב הידוע להאדון מונטגו יצא שליח מאת חברת בעלי המלאכה ההיא לערי חו“ל להניע לבם של נדיבי עמנו ליסד קומיטעס בכל מקום אשר ישתדלו למכר את מלאכת עצי־הזית הללו. לעת עתה עלה ביד השליח הנ”ל אשר שמו ר' יהושע מזרחי להכין קומיטע כזה בעיר פראג בירת ארץ בוהמיה. אשר קבצו לע“ע כארבע מאות זהובים, וידם נטויה לקבץ עוד, והכסף הנ”ל יאמרו לתת לבעלי המלאכה בתור מעות קדימה והם ישלחו להקומיטע מלאכת־ידם פי חמשה מהסך הנ"ל למכירה. מי יתן ויתעוררו רבים בכל העירות הגדולות באירופה לעשות כמעשי אלה הנדיבים אשר בפראג ותצמח מזה ישועה גדולה להרבה משפחות וגם להרבה יתומים נעזבים אשר עכשיו הם הולכים בטל ברעבון ובצמאון, ומהם ימותו ומהם ישחתו, ובפרוח המלאכה ההיא יאספום האמנים בחפץ לב אל ביתם ללמדם את המלאכה ההיא, ואולם גם לא אמנע מלהודיע לכם כי הסדר של החברה לא ישר בעיני, לאשר אין לה פקידים ומנהלים ישרי לב. ומי יתן וסוף כל סוף לא תפרצנה מריבות עם גדופים והכאות לחלל שמו יתברך וארצו הקדושה חלילה!

 

מכתב ח'    🔗

12 פברואר 1879

אחרתי הפעם למלא חובתי להודיע לכם מכל המתרחש אתי, וזה משני טעמים: א) מפני החולשה אשר השאירה מחלתי, הגורמת לי פזור־נפש ורפיון ידים. – ב) והוא העיקר, כי באמת לא נתחדש כמעט אצלי דבר בכל משך הזמן ההוא מאשר נבוך אנכי, וטרם ידעתי לאיזו מטרה אשים לבי. כי עד היום לא גליתם לי חפצכם במה אתם רוצים, אם בעבודת האדמה, ואם בחרשת המעשה. – אם בעבודת האדמה אתם רוצים אין לנו מקום יותר מכשר ויותר מסוגל לקולוניה מהכפר “דזינדאס” הסמוך לעיר לוד. האדמה טובה ופוריה מאד מאד, האויר שם צח ובריא. מעינות יוצאים שמה בבקעה ובהר. ומאשר הוא סמוך ללוד על־כן לא יהיה מן הצורך לבנות שם בתים באשר בעלי הקולוניה אפשר יהיה להם לשכר בתים בעיר עצמה בזול מאד, והנה הכפר ההוא החזיקו בו לע“ע בעלים שלא כדין והממשלה אומרת לקחתו מידיהם. וכבר כתב הפאשא בנדון זה לסטמבול פעמים ולא השיג שום תשובה, ועל כן השתדלתי וקבלתי מאת הפאשא מכתב שלישי אשר אני סוגר בזה, ואתם בטובכם, אם רוצים אתם במקום הזה, הואילו נא להגיש המכתב הזה ע”י האמבאסאדור כבוד הוד מוסרוס פאשא לבית פקודת נכסי ההקדש אשר בקונסטנטינופל, או אולי דרך יותר בטוחה לכם לפעל בסטמבול ע“י לארד סליסבורי. בין כה ובין כה הואילו נא להשתדל בסטאמבול אצל פקיד נכסי ההקדש שיצוה למכר את הכפר הזה. כי באמת כבר יצאה הפקודה לפני איזה שנים למכר את המקום ההוא, אלא שהבעלים שהחזיקו בנכסים שלא כדין עכבו הדבר על ידי שוחד. ומכיון שעברו שנים הרבה ולא יצאה הפקודה אל הפעל, ע”כ אין הפאשא רוצה לעשות מעשה לבדו מבלי שיקבל רשיון חדש מסטמבול, ושמה אינם זריזים כ"כ לחשב אם מפני רוב העבודה העמוסה עליהם, או אולי לא נהיה כחושדים בכשרים אם נאמר כי אינם מראים אותות תנועה מבלי המניע הכללי והוא השוחד. תכן המכתב של הפאשא בהעתקתו הוא כך:

13 № – לבית פקודת נכסי ההקדש

בסטמבול.

ביום 14 “מוחרם” (חדש טבת) שנת 1296 יצאה מכאן במכתבי 10 № הצעה על אדות מכירת קרקע כפר “דזינדאס”, אשר נתודע לנו כי הוא קנין הממשלה – יען נמצא עתה מי שחפץ לקנותה, אחרי ימים שנינו לשלוח לכם הצעה זו ועד היום לא הגיעה לנו שום תשובה, להודיע לנו חפצכם. ומאשר החפץ לקנות מטריד אותנו יום יום בבקשותיו אודותיה, ע“כ הננו פונים אליכם עוד הפעם בבקשת תשובה להודיע רצונכם. עכ”ל המכתב.

והנה מאחר שכבר הגעתם למדה זו להשתדל בסטמבול, הנני מציע לפניכם את דעתי שתשתדלו שהממשלה תתן לכם את המקום הזה במתנה, ועל כל פנים אם אי אפשר בכך תשתדלו שהממשלה תצוה להפאשא פה להעריך את שויו של המקום ההוא עפ“י מבינים, ותמכר לכם במחיר ההערכה מבלי לתתו עוד בממכר הכרזה, – כן אולי יהיה בידכם לקרא דרור למקום ההוא משך עשר שנים ממכס המעשר ולהתפשר עם הממשלה לשלם לה גם אחר המשך הנ”ל מכס קצוב בממון. כן גם הנני להעיר אתכם כי מבלי הוצאות שוחדים לא יצא הענין אל הפועל במהרה, והשוחדים נחוצים בסטמבול וגם פה בירושלם. ובלי זה ימצאו בעלי המשרה מפריעים הרבה, והסולטאן בעצמו בכל חפץ לבבו לא יוכל למלא חפצכם. המקום בכלל שוה הוא להוציא עליו הוצאות, כי מאין כמוהו בכל הארץ, תבואתו בשנים הממוצעות חמשה עשר שערים.

כן כתבתי לכם ע“ד מקום אחד המחזיק כשמונה מאות דונם, והוא נשען על יד הנהר “אל עוג’ה” – אדמתו טובה ופוריה מאד מאד, עפר שחור כלו, ויש לקנותו מבלי כל השתדלות במחיר 300 לירות זהב צרפתיות, היינו 6000 פרנקים. ויען כי המקום ההוא סמוך לקולוניה “פתח תקוה” אשר יסדו ידי יהודים, ע”כ טוב לעשות שם נסיון להושיב עליו עשרה אנשים, ואקוה כי יהיה גם המקום ההוא ל“פתח תקוה” להושיב בני ישראל על האדמה להתפרנס מיגיע כפם.

בדבר חרשת המעשה בכלל הנני שולח לכם רשימה מדויקה מכל מיני האומנים ובעלי המלאכה אשר בכאן. ממנה תראו כי רובם עוסקים במלאכת החיטים, הסנדלרים ורוקעי הפחים. מעט מהם מי שמצוינים במלאכתם, והרוב מהם, ובפרט הספרדים והמערבים, אינם כי אם טולאי טלאים. מספר מועט מן האומנים המצוינים אפשר לבוא לעזרתם בהלואה לקנות סחורה הדרושה להם למלאכתם, באפן שהסחורה תהיה מונחת תחת ידי, ובכל זמן שיצטרך האמן לקחת חלק מהסחורה ישלם בעדה. כן יתן האמן עצמו במחיר הסחורה כשלשים פ“צ (אחוז), וההלואה לא תהיה כ”א בסכום של 70%. באופן הזה דומה לי שתהיה הלואה בטוחה ותגיע מזה טובה גדולה לאמן הזה. כי בהיות לאל ידו לקנות הסחורה בשפע מן הפבריק עצמה יעלה לו מחירה כמעט בחצי הסכום אשר ישלם בעדה לסוחרים המוכרים אשר פה. חייט אמן אחד פה שיתן מלאכה לששה פועלים וואלף בענקלער שמו, אשר ד“ר שוורץ דבר עליו טובות ככתוב בכרטיס שלו הרצוף בזה, בקש ממני שאתן לו בהלואה לפדות תבה אחת של סחורה שקנה במרסיליה והיא עתה אצל השפידיטאר ביפו. וצריך לו לתת עליה 100 £ והוא הציע לפני לתת לי בטוחות במשכונות של זהב וכסף ע”ס 400 £ והסחורה כלה ג“כ תהיה תחת ידי מונחת, רק בכל עת שיצטרך לחתיכה יביא לי מעותיה. אמרתי לו כי מסופקני אם יש בדעת הועד להפריז בהלואות במדה מרובה כזו. ואולם מאשר ידעתיך לאיש אמונה וישר הולך, וגם הא' ד”ר שוורץ מדבר עליך טוב, על כן אציע בקשתך לפני הועד. לע“ע עליך להשתדל לפדות את הסחורה ממקום אחר. כי עד לכת מכתבי ושוב תשובתם יעברו בלי ספק איזה שבועות. זה ענין פרטי, אולם בכלל אני רואה כי אין בכח הועד להושיע לכל בעלי האומנות השונים זולת לחרשי עצי זית ולסופרי סת”ם.

העזרה שתוכל לצמוח על ידכם לשני מיני בעלי האומנויות הללו היא לפי דעתי כי תבואו בברית עם “חברת כל ישראל חברים” בפריז שהיא תפקד על האגנטים אשר לה בכל ארצות אירופה שיפתחו חנויות בכל עיר ועיר שיש בה הרבה מישראל למכר מלאכת עצי זית ומזוזות ופרשיות של תפלין. אין ספק אצלי שהקהלות הקדושות באנגליה, צרפת וגרמניה תזדרזנה לעשות רצונכם ובקשתכם, ובזה תושענה כמה משפחות.

בנוגע לשאר ענפי חרשת המעשה כמו מעשה האריגה ומעשה הלבנים כבר כתבתי לכם מה שיש בו די. החומר הנמצא פה שלחתי זה כשבועים ליפו ליד העקספידיטאר ה' חיים שמערלינג שישלחהו לונדונה על האדרססא של האדון מונטאגו. היוצרים בכאן אומרים שהוא טוב מאד. והנני עתה להעיר אזניכם על דבר ענין חדש אשר לא בא זכרו אצלי לעת עתה מאשר לא נתבררו אצלי עסקיו כראוי והוא זה: כאן נמצא איש אחד יליד אמשטרדם ר' יעקב יוסף שמו ונרשם ברשימה אצל 96 № והוא מוחזק בכאן לאיש כשר, וכל ימיו היה מתאמץ להמציא לו פרנסה מיגיע כפיו ועשה מסחרים שונים ולא הצליחו בידו, ואח“כ שם אל לבו ושב לאמשטרדם ללמד שם איזו מלאכה, ושם למד מלאכת מעשה הבורית הטובה על בוריה, ועדיין הוא עסוק ומרגיל עצמו במלאכתו בבית מלאכה גדול באמשטרדם. האיש ההוא יש לו תעודות ממנהל הפאבריק שהוא יודע מלאכתו בטוב, כן גם יעידו הפקידים והאמרכלים באמשטרדם על ישרו ותומתו, וכן יתן עדותו גם הרב ד”ר דינער נ“י. והנה האיש ההוא יש לו ארבע מאות £ משלו, ורוצה להכין בכאן ירושלם בית מלאכה לבורית בשותפות עם הועד בהכנת בית־המלאכה ההוא, ודרוש לזה קאפיטאל של 800 £ באפן שיהיה בית המלאכה כלו על שם הועד, והועד לא יכניס בקופת השותפות כ”א 400 £, אלה הדברים הציע לפני גיסו של ר' יעקב יוסף בשמו, ואמרתי לו שיפנה בהצעתו הנ“ל בצרוף מכתבי התעודה ובצרוף הדוגמאות ממלאכתו לונדונה אל הועד בעצמו, וגם אם ירצה הלא לא רחוקה היא לונדון מאמשטרדם ולא יפסיד הרבה אם ילך בעצמו לונדונה, לעמד לפני הועד ולשאת עמהם בענין הזה. והנה אם יבוא האיש לפניכם ותדברו עמו ותעשו עמו חשבון שיש בכחו להתחרות עם הפבריקות שבאנגליה, צרפת ואשכנז, אז נראה לי שתבואו עמו בברית להכין הפבריקה הזו. יען שלפי דעתי יהיו הרבה קופצים על הבורית הזו שתעשה באה”ק משמן טהור וכשר, ותשא עליה חותם ירושלם ושם השר מונטיפיורי. כפי שיודע אני רוח בני עמנו בארץ רוסיה, הנני שופט כי בודאי בנפש חפצה ישתמשו בבורית הזו מכמה טעמים: א) יש בני אדם אצלנו שנזהרים לרחץ את בשרם בבורית, באשר יש בה חלב, ומה גם שנזהרים לטהר את שניהם עצמם שהרופאים אומרים שאין תרופה בדוקה יותר לבשר־חניכיים מרחיצתם בבורית. – ב ) הרבה יש אשר זכרון ירושלם יקר להם, ומבלי להרבות בהוצאה, ודאי יתנו יתרון לבורית הבאה מאה"ק, ושם השר מונטפיורי חקוק עליה. ואם כך ברוסיה, אדמה כי גם בשאר הארצות ימצאו הרבה יהודים אשר יבחרו כי תהיה מונחה על שלחן הקשוטים שלהם בורית כזו, ואם גם יעלה להם מחירה איזה פרוטות יותר.

והנה כל זה אמור בבורית של קשוטים, אכן הבורית הפשוטה שהיא העיקר בבית מלאכה כזה, היא לפי דברי סוחרים נאמנים רבים ובתוכם גם האדון ואלירו ענין הקרוב תמיד לשכר ורחוק מהפסד. מחיר הבורית הממוצע 200 פר' כל קנטאר = ירושלמי 3/16 281 קילוגרמים, והסחורה יש לה הרבה קופצים, כי למצרים, מעקקה, ותימן מנגב, וגם לדמשק, אחלב ובגדד מצפון, תובל הרבה מאד, – הפבריקות גופן הן בשכם, יפו וירושלם, והעוסקים בה המה עשירים גדולים, והנה האיש גאלדשמיד מתימר כי יש בכחו להתחרות עם עושי הבורית בכאן ולהוזיל מן המחיר. לא אכחד כלל כי לא אתן אמון בדבריו בנידון זה. אפשר שיש בידו להכין בורית משובחת מאשר יכינו עושי הבורית בכאן אשר מעשה אבותיהם בידיהם, אבל להתחרות אתם בזולות המחיר אי אפשר לפי דעתי, באשר שכר העבודה בין הערבים נמוך מאד כידוע. אמנם הלא האיש לפניכם יבוא ותשמעו מה בפיו. ואם תמצאו כי העסק טוב, אז יהיה בכחו לפרנס הרבה משפחות בעבודתן.

עבודת העורות אם היתה נעשית ביתר כשרון כמו שהיא נעשית בצרפת, יש בכחה להביא פרי טוב מאד, כי החמרים הדרושים למלאכה זו, הם נמצאים בכאן ובזול. העורות הבלתי מעובדים הם בכאן בשפע ויובלו מהם הרבה לצרפת ובריטניה. החמרים המכילים בקרבם את חומר הבורסקים מצויים כאן ברבוי מופלג ובמינים היותר משובחים כמו פרי־עץ הסומאק Sumak קליפת עץ־האילן ואגוזיו. ואולם לעת עתה אין לי אמנים טובים בטיב המלאכה על בוריה. על כן אינני מדבר בנידון הענין הזה בפרוטרוט.

ואשוב לדבר עוד מעט בענין הכפר “דזינדאס”, כי לפי דעתי טוב יהיה אם תמלאו ידי בנקיר אחד בסטמבול אשר ידעתם אותו כי תוכלו לסמך עליו שהוא ישתדל בענין הנ"ל, כי אולי דרושה שמה איזו הוצאה של שוחד הלא לא יוכל לעשות זאת שר המלוכה לארד לא הוא בעצמו ולא שלוחו. אכן איש פרטי סוחר לא ימנע מעשות כזאת, וכח השוחד רב מאד בסטמבול, מה שתמצא יד השוחד יבצר מכל השרים והמיניסטרים שבעולם.

בזה הרגע קבלתי מכתבי מע“ל מיום 24 יאנואר, רב תודות לו על חרדו לבריאותי, אקוה כי גם נבואתו תתקיים. ולא אוסיפה לדאבה עוד. ושלום למע”ל ולמשפּחתו ושלום לכל אלופי בית הועד הי"ו.

והנני מוקירו ומכבדו הסר למשמעתו

מיכל פינס

 

מכתב ט'    🔗

ב“ה כ”ד שבט תרל"ט

כבוד הרב החכם הנכבד, משכיל ישר ונאמן רוח כש“ת מו”ה מנחם פרחי ני' מורה לילדי ישורון בביהמ"ד בסטמבול.

אם אמנם לא זכיתי להכיר את מע“ל פנים בפנים אך מעטו הכרתיהו כי הנהו איש לבב ונלבב ודואג לטובת אחב”י, ע“כ מלאני לבבי לגשת לפניו בשאלות הרשומות מטה. בטח כי לא נעלם מעיני מע”ל כי שולחתי הנה במלאכות סגל־חבורה וּ“ועד למזכרת מונטיפיורי” לתור פה איזו דרך תשכן ישועה לאחינו הנאנחים והנאנקים להמציא להם פרנסה וחיי נפש, ואחרי החקירה והדרישה בשום לב ראיתי כי בארץ הנשמה הלזו כמעט שננעלו כל שערי הפרנסה, ואך ענין אחד עלה על לבבי אשר אם יצליח ה' בידי להוציאו אל הפועל יש בכוחו להחיות עם רב.

הענין ההוא הוא הכנת פאבריקה לאריגת בגד צמר פשוט שמלבישים בו אנשי חיל שבכל המדינות. ויען שאין חפצי להכין פבריקה כזו ולהניח המעות על קרן המקרה, ע“כ חשבתי בלבי אם אין זה מגדר הנמנע לבוא עם הממשלה הטורקית שתקבל בכל שנה כמות קצובה מן הבגד הנ”ל משך עשרים או שלשים שנה, כי אז אם יצוה אלקים ויכלתי עמוד, וגם תקוה נשקפה לי להרחיב הפאבריקה גם לאריגת צמר גפן. והנני מסדר בזה שמונה שאלות אשר מטובו להשיב לי עליהן על כל פרט ופרט כחכם ומבין מדעתו. והיה אם יזכנו ה' להוציא הדבר לפעֻלת אדם הלא ישמח לבו גם הוא כי היה בנוטלי חלק במצוה הזו. – וזכות הרבים תהיה תלויה בו. כמדומני שאין צרך לעוררו שיהיה מתון בחקירותיו, ולפנות רק לאנשים כאלה שאין בתכונתם לקלקל תחת לתקן. מרוב טרדות הנני מקצר, והנני מכבדו ומוקיר שם תורתו מרחוק.

יחיאל מיכל פינס

שאלות בענין הבגד הפשוט לבגדים עליונים שמלבישה בם הממשלה הטורקית יר"ה את אנשי חילה בכל ארצותיה:

1) מאיזה מין הוא הבגד הזה? אם מצמר פשוט, או מצמר איספניה? ואם כלו צמר או יש בו תערובות צמר גפן, צמר גמלים, נוצה של עזים ושער בקר?

2) איזה הם התנאים אשר הממשלה דורשת מן הסחורה? בכמה חוטים בשתי ובערב תהיה נארגת? כמה יהיה רחבה, וכמה יהיה משקל כל אמה? ואם הרוחב העודף על התנאי יצורף לחשבון הארך? כיצד יהיה צבעה? שחור, תכלת, ירוק או מראה אחר?

3) יואיל נא לשלוח דוגמא מהסחורה שהממשלה דורשת, וגם טופס התנאים הקבועים שהם לקו ולמדה לכל הקונטרקטים של הממשלה ירום הודה.

4) מאיזה מקומות קונים הסחורה, מרוסיה או מצרפת או מבריטניה? וכמה עולה להם המחיר הממוצע בערך?

5) באיזה מחיר נותנים הקבלנים את הסחורה לממשלה עכשיו?

6) אם הקבלנים מוסרים הסחורה בגילומיה, והיא תופרת אותה לבגדים ע"י אנשי־חילה, או אם תקבלם בגדים מוכנים מתחלה ועד סוף?

7) אם הקבלנים מוסרים בגדים מוכנים לממשלה, רצוני לדעת כמה אמות סחורה דרוש לבגד אחד, ואיזה הן ההוצאות העולות על הבגד מלבד הסחורה עצמה, כמו החוטים, הכפתורים והמצע התחתון שנותנים תחת הבגדים מבפנים, ושכר התפירה?

8) בכמה אמות מהסחורה הנ“ל יש צרך לממשלה יר”ה מדי שנה בשנה בשנות שלום?

 

מכתב יוד    🔗

ירושלם, 29 פברואר 5639=1879

זה שבתי פה כחמשה חדשים, וכל אותם הימים חקרתי ודרשתי על מצבה של העיר, ונתתי את לבי למצא דרך כבושה לתשועתה, ולא אכחד ממע“ל, כי בימים הראשונים הייתי כמעט נבוך ומשוגע ממראה עיני, בכל פנות שפניתי ראיתי העוני והדלות עולים לנגדי בעצמת מראיהם, וכמעט שלא מצאה עיני מקום לפוש ולנוח למראה משמח, למראה של אושר וחיים של הרוחה. ראיתי את בני הנעורים היתומים באמת והיתומים מחיים כאלה, אלה נעזבים ומשולחים לנפשם, ואם לא יצומו כל היום על כל פנים יותר מפת של מורסין לא יבוא אל פיהם, אחדים מהם יבואו אל בתי הת”ת, ואחדים יבואו אל החדרים, והרבה מהם, וביחוד בני הספרדים מחזרים על הפתחים. ראיתי את הזקנים והנה הולכים שחוח מתגרת יד העוני והמחסור, נשקפים אל כל פגע ומחלה כמטרה לחץ. והרבה הרבה מהם – שלא בערך הרגיל – צעדו למלך בלהות בימים האלה. ראיתי את הבחורים ואנשי העמידה, והנם כצללים משוטטים, שואפים רוח ורודפים קדים מאין עסק ופרנסה, מאין עבודה ומלאכה, ומאין מחיה וכלכלה. רבים מהבאים לכאן מחו“ל ע”מ להתפרנס מכספם שהביאו בידם השקיעום ב“שטרות טורקים” ונתרוששו ונתדלדלו עד מאד עד כי הגיעו לכלל מקבלי חלוקה, וגם החלוקה מה היא? (זולת חלוקת כולל הולאנד וגרמניה) מעיד אני שאינה מספקת עפ"י רוב אלא לדירה. האומנים ובעלי המלאכה שהם יותר מארבע מאות בתי אבות גם הם פרנסתם מקומצת בימים הללו, והרבה מהם גועים ברעב ממש. ביחוד רע ומר גורל הספרדים שלא זכו להיות בין המנויים בחברת “תפארת ישראל”, וכמה זכו להיות מן המנויים בתוכה? לא יותר משמונים בתי־אבות וכל השאר זולת העשירים שבהם הם עניים מדוכאים, אשר קצר עטי לצייר עניותם הנוראה מאד. פניתי אל המדינה בכלל והנה היא שממה ונעזבה באין סדרים וחוקים ובאין דרכים מסוקלות וכבושות, ובאין התחברות בין הערים והכפרים ובאין בטחון מפחד שודדים אשר כל אלה לא יתנו למלאכה והמסחר להרים ראש. כללו של דבר, בכל פנות שאני פונה אני רואה מארת ה' הרובצת על הארץ, וחותם החורבן קבוע על כל, ולא יפלא איפוא אם לרגלי מעמד מהורס כזה תבואנה ההזיה והקנאות מצד אחד, והעזות והפריצות וההפקרות מצד שני.

במבוכה הזו כמעט שאמרתי נואש ורפו ידי. כי אמרתי בלבי מה כחי להביא ישע לעזובה הכללית ההיא הדורשת לתקנתה כח־מלכים ואוצרות־מלכים? – אבל כמעט שעברה הבהלה הראשונה התחילה הערבוביה להתבהר לאט לאט, והתהו והבהו נעקרו, ונתגלו לפני איזו נקודות קטנות ובלתי מבוררות כל צרכן אשר שמתי את לבי אליהן ושויתי אתהן לי למטרה לחתור אליהן, ומיום אל יום יזדככו ויתבררו מושגי, והנקודות הללו הולכות ומתקרבות אלי ומקבלות לאט לאט צורה קבועה וברורה.

הנקודות הללו אשר אליהן שמתי לבי הן הנה אשר הודעתי למע"ל מכבר בכל מכתבי, ושם יש מהן שדברתי עליהן באריכות, ויש מהן שבאו דברי אודותן בקצור, והנני עתה לדבר עליהן שנית ביתר באור.

עבודת האדמה. – כל מה שאני חוקר יותר על אודותיה יותר מתברר לי שיש בכח העבודה הזאת להחיות את בעלה בכבוד ובכשרות אפלו בלא יגיעת בשר הרבה. כי אמנם עשתרות הצאן לבדן יש בכחן להחיות את בעליהן בגיזתן וחלבן, זולת גדול הדבורים והתרנגולות ושאר בהמה ועוף אשר נתנו לאכילה ולסחורה. ועל אחת כמה וכמה אם יתאחז באדמה איש חרוץ וזריז אשר עינו ולבו אל שדהו לחרש אותו בשעת חרישה ולזרע אותו בשעת זריעה ולקצר אותו בשעת קצירה, וגם לאט לאט יעסק בנטיעת עצי זיתים ואתרוגים ובזריעת ירקות שונים, אז אין ספק שברצות ה' דרכו, יהיה לאל ידו להתפרנס בכבוד וגם ללמד בניו ולהשיאם אשה. אבל מה שיש לשים עין ביחוד הוא שלא נכשל חו“ש בבני אדם שאינם מהוגנים נרפים ועצלים, או אפילו זריזים רק שהם משחתי המדות, ואין יראת ה' על פניהם, זהו מצד אחד, ומהצד השני יש לשים עין שלא תהיה לממשלה יד באמצע במעשרותיה. הנסיון הורה כי כל מקום שתתן הממשלה הטורקית עיניה בו או ערמה או עוני. כי כך הוא דינו של המעשר: אסור לו לבעל השדה להחל חרמש בקמה עד שיבוא המוכס ויעריך את השדה, או שיעמד על הקצירה ויתן חלקו. והנה המוכס אינו מזרז כל כך עצמו לבוא, כי דברים הרבה לו, ובינתים התבואה עומדת בקמתה, והזרעונים היבשים נושרים לארץ וגם שודדים יבואו בלילה ויגנבו דים, ובבוא המוכס לא לבדו יבוא, כ”א מתי מספר מאנשי חילו יבואו לרגלו, וכלם עם סוסיהם אוכלים ושותים ומקטרים טאבאק, הכל על חשבון בני הכפר. וגם לא פעם אחת יבוא, כ“א שתים או שלש פעמים בשעת קציר השעורים, בשעת קציר החטים ובשעת מסיקת הזיתים ובציר הענבים. מובן מאליו, כי לרגלי סדרים כאלה אי אפשר לו לבעל השדה שלא יתרושש ושלא יפותה לגנוב. כללו של דבר, המעשר הוא מקור העוני והשחתת המדות והעצלות בין העם שבשדות. ואי אפשר לנו להפטר ממנו ומתולדותיו אלא בשני אפנים: 1) לבוא בברית עם הממשלה שתהיה הפקודה הראשית של הקולוניה נאמנת על פנקסיה לאמר: כך וכך הוציא השדה והרי המעשר לפניך טולי ולכי. וכך נוהגים באמת בעלי הנכסים האירופיים אשר בכאן, כמו בערגהיים והקונסולים. 2) לבוא בברית עם הממשלה לפצותה ברצי כסף בסכום קבוע מדי שנה בשנה. וגם זה אפשר להעשות אבל רק באמצעות סטמבול. והנה שני האופנים הללו לא יעלו בידינו מבלי הוצאות ממון הנקראת בלשון טורקית או ערבית: “שכר טרחא” ובלשונות אירופה קוראים אותה “שוחד”. וע”כ מכיון שבאנו לכלל “שכר טרחא” אפשר שבשכר ההוא יש להשיג כי משך עשר שנים מפטרת הממשלה מן המעשר לגמרי. וכבר כתבתי לכם דעתי במכתבי העבר כי אם רוצים אתם בקנין נחלה מן הממשלה צריכים אתם למלאות ידי באנקיר אחד ידוע לכם שישתדל בדבר, או אולי תצוו עלי לנסע סטמבולה לחפץ הזה ותתנו בידי מכתבי מליצה אל מי וממי שתחשבו לנחוץ. אך עשו מה שתעשו, הנה מלאני לבי רק לזרזכם בדבר הזה, כי אם יתמשך דבר המקח יותר מדאי, יעבר קציר, יכלה קיץ, וימי הגשמים יבואו ועדיין השדות לא יהיו לנו, אז תעבר עוד שנה אחת מבלי פעולה, ומה היתרון בזה?

ב) חרושת־המעשה. – בזה ישנם הרבה סעיפים אשר כבר דברתי עליהם במכתבי העוברים, והנני בא כעת למלא אחרי דברי ביתר באור: 1) ראשית כל דברי היא מלאכת חרשת־המעשה בעצי זית. מהרשימה כבר נוכחתם כי יותר מששים איש עוסקים במלאכה ההיא, ומיום ליום יתברר אצלי כי יש בידכם לבוא לעזרת האנשים הללו באפן נעלה מאד אם רק תשתדלו לתת מהלכים לפועל ידיהם בארצות אירופה. ולתכלית זו עליכם לבוא בעצה אחת עם חברת “כל ישראל חברים” ושניכם יחד תפרסמו בכל מכה“ע לבני ישראל וגם במכתבי העתים הכוללים כי יש את נפשכם להעמיד בכל עיר ועיר בארצות בריטניה, צרפת ואשכנז נציבים אשר יקבלו עליהם בתורת מצוה ופעולה טובה להיות עוסקים במכירת כלי עצי זית הנעשים ע”י חרשי ירושלם. ואין ספק אצלי כי יתעוררו רבים לקבל המשרה הזו על שכמם ואחרי אשר תראו שיש לסמך עליהם תמלאו את ידיהם לזה. וזה יהיה משפט הענין: אני אעשה כאן מקח קצוב על כל מין ומין מהסחורה ההיא על פי שומת מבינים במלאכה, באפן שהעובדים לא יבואו רק על שכר מלאכתם בלי שום עודף, והריוח אשר יהיה אי“ה משוקי אירופה, יהיה לפרנסת יתומים עניים להספיק להם מזון וצידה וכסות כדי להתלמד המלאכה הזו או אחרת. כי אמנם הנסיון הורני, כי הרבה נמנעים מללמד מלאכה מפני שאין להם במה להחיות את נפשם אפילו לחם חוקם, ואנוסים הם בגלל הדבר הזה לחזר על הפתחים או למהר לשאת אשה. האפן הראשון יחזיקו בו הספרדים, ובאפן השני יתנהגו היתומים האשכנזים. אין צרך לי להגיד לכם, אדונים נכבדים, כי שני האופנים גם יחד מָשחתם בקרבם, והם ראשית כל און וכל חטאת, ומאד מאד צריך לכם לחשוב מחשבות, אחרי שאמרתם לעשות טובה עם אחב”י בארץ הזאת ארץ מולדתנו הנאמנה, להסיר את הסבות הגורמות את ההריסות והפרעות הללו בכל אשר תמצא ידכם, ואם יהיה לכם איזה מקור נאמן לפרנסת יתומים, או אז לאט לאט אפשר שיעלה בידכם להכין בעצמכם כאן בית למוד לחרשת המעשה. וכפי שנודע לי עתה דעות הרבנים על בורין, כמעט שאוכל לתת ערובה שלא יניחו מכשולים על דרך זו, אם רק יֵעָשה מה שיֵעָשה ע“י אנשים שאפשר לבטוח בהם כי אין את לבבם לדחות את הגבירה – קדשי הדת – מפני השפחה – חפצי העולם הזה. וגם בטרם יעלה בידכם להכין בית מלאכה על חשבונכם עכ”פ הנערים המתלמדים יעמדו תחת השגחתי, ואני אפקח עליהם שלא יבואו עם נלוזים ולא יקדיחו תבשילם ברבים. וגם כי יקראו שתי שעות בכל יום, ויום השבת כלו ללמודי תורת ה' ודת אל, ובימי החול אפשר שילמדו גם שפת ערבית ומלאכת ציורי השרטוטים הדרושה למלאכתם.

2) מלאכת האורגים. – גם ממנה תקוה נשקפה להרחבת גבול מלאכת האריגה בכל הסעיפים השונים, ויען כי אין דעתי שהועד יוציא הוצאות מרובות כל עוד שהענין איננו מנוסה כל צרכו, ע“כ יעצו להחל הנסיון בארבע מכונות האריגה, ואם רב הוא בעיניכם אפשר להחל הנסיון גם בשתים, ולא דרוש לי להתחלה הזאת כי אם משלשים ועד ארבעים פונט £ ואולי עוד פחות מזה. העיקר שתשלחו לכאן החוטים הלבנים והצבועים, כסאות האריגה אפשר לעשותם כאן, חוץ מן הקירוס ובתי־הנירין עם הטבעות, והסחורה הנעשה ע”י האורגים אתן אותה לבעל חנות בטוח בקומיסיון למכרה. ונראה איך יפל דבר. גם בדבר אריגת הטליתות אשר רמוז רמזתי לכם אודותה במכתבי מספר….. עתה יש בידי להגיד לכם דברים ברורים. דעו לכם כי הרבה חסידים ואנשי־מעשה ברוסיה, פולניה, וגליציה, רומניה והונגריה מדקדקים להתעטף דוקא בטליתות הנארגות בתוניס או בארץ ישראל, והמה מרבים במחיר הטליתות האלו עד שהערימו הרבה פבריקנטים בעיר ווין לעשות טליתותיהם כמתכונת טליתות תוניס זמן הרבה, ונגלתה ערמתם. אח“כ התנכלו לשלוח טליתותיהם לתוניס למכרן שם, וגם ערמתם זו לא עמדה להם. ועד עתה מהדרים דוקא אחרי טליתות תוניס ואה”ק הנאמנות ומרבים במחירן, ונותנים טעם בדבר שטליתות אירופה יש בהן חשש תערובת שעטנז, מפני שגוזזי הצאן לובשים כתנות בד ופשתן קרועים ובלויים בשעת גזיזה, ואינם זהירים שלא תפול אונה של פשתן לתוך הצמר, כן נוהגים הגוזזים לכרך את צרורות הצמר בחוטים של פשתן, ובבואם לטויה אי אפשר שלא יתערב מהם בצמר. כן גם האכרים המוכרים צמרם מניחים בתוך הצרורות אוניות של פשתן. כללו של דבר, בשביל כל החששות הללו אין לבם בטוח בחוטים של הטליתות הבאות מצמר אירופה. לא כן צמר אסיה אשר שם אין הפשתן מצוי כ“כ אין להם כל חשש. והנה יש כאן שני אחים זקנים מחשובי פולניה העומדים כמעט במעלת רבני החסידים ושמם ר' יצחק דוב ור' אליעזר מנדיל, והאחים הללו מלבד שהם חשובים ונערצים מכל כתות החסידים אשר הנה דבריהם נשמעים גם בחו”ל. דברתי עמהם ושאלתי את פיהם אם אשלח צמר גפן מכאן שיטוה בלונדון תחת השגחת שני אנשים יראי ה' אשר הרב הגאון ד“ר אדלער שיחי' יסמך ידו עליהם, כי דבר ה' יקר להם, האם יהיה לטליתות הללו שיארגו אח”כ פה ירושלם אותה החשיבות עצמה בעיני החסידים כאלו היו ג“כ טוויים בכאן? כי אם נאמר גם לטוות חוטים בכאן באמת ע”י הנשים הטוות. יעלה מחיר הטויה עצמה פי שבעתים מחוטי מטוה מוכנים הבאים מאירופה, וע“כ נמכרות הטליתות ביוקר מופלג, ואין זוכה בטלית כזו אלא העשירים. אכן אם תארגנה הטליתות עפ”י האפן אשר הצעתי, לא יעלה עליהן כ“א הוצאות יתרות מועטות, ואז כל החרדים ישיגו חפץ נפשם בזול. וישיבו אותי האחים דבר, כי אם כדבר הזה תעשה תצליח ואנחנו נתן בידיך תעודה גלויה כי הטליתות היוצאות מלפניך יש להן חזקת כשרות ודאית וגם יש בהן משום קדושת ארץ ישראל. כן גם נודע לי בברור אשר הרה”ג מקאליש ר' חיים אליעזר וואכס נאות לדבר הזה לתת מהלכים לטליתות האלו בפולניה, ואחריהם ינהרו וידאו כל המון החסידים וגם רבים מהמדקדקים ומהמהדרים שבין המתנגדים. וסוף סוף תהיה לנו האפשרות להרחיב גבול המאנופֿאקטורה הזו, ולתת עבודה ומלאכה לרבים מעניי ירושלם. הנה נתתי גם העצה הזו לפניכם, הואיל נא ושימו לב אליה והגידו לי חריצת משפטכם והסכמתכם. הצמר בכאן מלובן קודם הגזיזה, והראוי לעשות ממנו טליתות עלה במחירו ערך שמונה פיאסטער בכסף סיגים כל קילו צרפתי. שמונה פיאסטער כסף סיגים הן ערך פראנק וחצי, ולפי החשבון הזה חושב אני כי יהיה כדאי לשלוח הצמר לונדונה למטוה ולהחזירו לכאן, ומה גם כי לפי החוק הטורקי כל סחורה הבאה לשם צדקה, היא פטורה מן המכס.

3) רעפי הגג. – הנה שלחתי לכם החומר לדוגמה ואתם תגזרו משפט, והנני להוסיף דברים לכם בנוגע למלאכתם. רעפי מרסיליה דפוסם מרכב מאד, ויש בהם צנורות וחריצים שונים לארך ולרוחב, ועל פניהם וידות ובליטות שונות מתחתיהם, ואעפ“י שהיוצרים אומרים כי תמצא ידם לעשותם בידים, בכ”ז מסופקני אם יהיה ביכלתם לעשות הרבה. ולפ“ד מבלי דפוס ומכונה מיוחדת לכך אי אפשר לעשותם. אלא שאין אני יודע אם הדפוס הוא דפוס של יד, או שהוא צריך להיות קבוע דוקא במכונה שלמה המתנועעת ע”י כח הקטור או כח המים. כן נסתפקתי אם הרעפים הללו, להיות מלאכתם מורכבה ומדוקדקת הרבה, אפשר להם להנָגב על גבי נסרים פשוטים מבלי שיהיו הנסרים עשויים בהסכם אל דפוס הרעפים כדי שלא יאבדו הרעפים בהיותם לחים עדיין את צורתם שקבלו מן הדפוס? והנה כבר כתבתי לשאול על הדברים הללו במרסיליה, ועדיין לא הגיעני מענה, ועתה אם הרעפים הנעשים אצלכם בלונדון שוים המה במתכונתם אל רעפי מרסיליה, הואילו נא לחקר אחר שתי השאלות הללו, ולהודע בכלל על תכן המלאכה ההיא. אך גם מבלעדי הדפוס של מרסיליה אפשר לעשות רעפים שטחיים או גם כפופים עקלתון כמו אלה הנהוגים בארץ רוסיה וצפון אשכנז. והרעפים הללו מלאכתם פשוטה בידים, אבל יען שכבר הרגלו בארצות המזרח ברעפי מרסיליה ע“כ טרם אדע אם יאותו הקונים לעזב את הדפוס שהורגלו בו. גם בדבר המקום ליסוד הכבשן לשריפה, הנני לע”ע במבוכה שלא נפתרה לי, החומר אשר שלחתי ממנו דוגמה הוא בסביבות ירושלם במרחק שעה בערך, אך עתה הודיעו לי כי בסביבות יפו ג“כ מצאו מקום חומר מובחר וטוב, והנה יש מעלות ביפו מה שאין בירושלם, וכן להיפך. כפי הנשמע יחלו בקרב הימים לבנות את החוף ביפו, ואין ספק אצלי כי יהיו לבנים דרושים להם, ואם נקדים לכונן שמה בית מלאכה ללבנים ולרעפים יהיו לנו קונים ודאיים אי”ה. לעומת זה יש ליפו חסרון כי הסחורה ממארסיליה תבוא אליה רק דרך הים מבלי הוצאות מרובות, בעוד אשר הסחורה הזו עצמה בבואה ירושלמה יעלו עליה הוצאות ההובלה מיפו לירושלם מאה פרנק, וא"כ נקל לנו להתחרות עם רעפי מרסיליה בירושלם יותר מאשר ביפו. בגלל הטעם האחרון לבי נוטה יותר להכין בית המלאכה בירושלם.

4) בדבר שאר ענפי חרשת המעשה כמו מעשה הבורית ועבוד עורות כבר גליתי לכם דעתי במכתבי העבר. ובנוגע לעבוד־העורות ביחוד, יום יום יתברר אצלי יותר כי העסק הזה ברכה בקרבו ותקוה נשקפת לו. אך בתנאי אם אמצא בזה אומנים מומחים ומנוסים לעבודה זו מביתם, אך להביא בשבילה אומן אירופי ולהרבות לו בשכירות ולהרבות בהוצאות הבנינים וההכנות כדרכיהם של אומני אירופה הבאים לכאן מחדש אשר בטרם התחקו לדעת כיצד המלאכה ההיא נעשה כאן מקדמת דנא, ואם ואולי אין צרך כלל לשנות ממנהגה, ואם צריך עכ"פ אין הצרך מרובה. בטרם ידעו כל אלה הנם משליכים את מנהג הארץ אחרי גיום ככלי אין חפץ בו, ומרבים בהוצאות לכונן את הענין על מתכונתו כמו שהוא באירופה, ואך אחרי עבור ימים רבים ילמדו לדעת כי העוו בדרכם, והרבו בהוצאות חנם או גם לקלקלה, – ולזה אין לבי נוטה כלל, ולכן אנכי מציע לפניכם להכין הדבר הזה.

ג) בניני הבתים. – בנוגע לפנה זו כבר גליתי לכם את דעתי, שאין שוה לכם בשום אפן לבנות בתים מהמסד ועד הטפחות ע“ח עצמכם, וכל הכשר והנאות לעשות בענין זה הוא רק לבוא לעזרת חברות בוני הבתים מכבר בהלואה 2280 £ במשך חמש שנים. באפן שתשיב לכם במשך שלש עשרה שנה. ואולם יום יום יבואו אלי אנשים שונים אשר כבר נשתקעו בבנין וגם נשתקעו בחובות ואין לאל ידם לפדות נחלתם כי הרבית אוכלת בהם, והם מטרידים אותי שאשתדל אצל הועד שיתן להם הסכום כנגד חובותיהם בהלואה בלא רבית או עכ”פ ברבית מועטה כדי שתמצא ידם לצאת חפשי מן הקולר התלוי על צואריהם מבלי שיהיו אנוסים למכר את נחלתם אשר עמלו ויגעו בה. מובן מאליו כי תשובתי לאנשים הללו היתה כי אין לאל ידי להציע חפצם לפני הועד באשר אין זה מגמתם לעשות בירושלם עסקי בנק, ואם יאמרו לעשות זאת לאחד או לשנים אין לדבר סוף. אולם בראותי צרת נפשם בהתחננם אלי עלה על לבי ענין אחד אשר אולי יהיה להם לישועה, והנני מציע זה לפני הועד לא בתורת הצעה מוחלטת כ"א בתורת שאלה אם יש לה מקום לצאת אל הפועל.

כפי שראיתי והתבוננתי בנוגע לבתי ירושלם וחצרותיה, ראיתי עפ“י רוב הכנסתם 5% לשנה מכפי שוים, ובכ”ז ישתדל כל אחד לפי כחו לבנות או לקנות בית למדור בפני עצמו, יען כי קשה להם מאד הטלטול בכל שנה, גם יען אין לבעל הכיס מקום בטוח לתת כספו בהלואה, וטוב לו אם עכ"פ ישא לו כספו הפרי המועט הזה. כללו של דבר, בית בירושלם בערך המחיר ההוא הוא סחורה שיש עליה קופצים הרבה בכל יום, ובהיות הדבר כך אמרתי בלבי אולי עסק הגון הוא לפני אחד הבנקים העוסק בהלואות ממין של אפוטיקיאות של בתים על מנת שישלמו הקרן והרבית ביחד לאט לאט במשך שנים במספר ידוע, אולי הגון לפניו למלא ידי אגענט אחד שיתן בהלואה ממון על אפנים כאלה גם בירושלם? לפי דעתי יוכל הבנק להיות בטוח לעשות כאן עסקים טובים אם רק ימלא בזה ידי איש ישר וזהיר אשר לא יכניס עצמו בשפּקולציות נפרזות וילך דרכו לבטח, והנה אם הדבר הזה הוא אפשרי במציאות הרי זה – לפי דעתי – יכנס בכלל המטרה שהציג לו הועד להשתדל למצא בנק כזה ולבוא עמו בברית להוציא הדבר מכח אל הפעל, ובזה ירימו קרן ישראל ותשבנה הרבה נחלאות העומדות להשתקע בידי גויים ליד בעליהן הישראלים. ויש לי להעיר בענין הזה כי במדינה הזאת ואפן בנינה אין שום מקום לאחריות מִדְלֵיקה כי הבתים בנויים אבנים מהמסד ועד הטפחות, אך לעומת זה יש חשש מפולת בבתים אשר בתוך העיר מפני שלפעמים היסודות אינם מגיעים עד קרקע בתולה או עד סלע איתן. ואולם הלא הדברים הללו מסורים בידי ארכיטעקט מנוסה ומלומד, וכל בית שימצא בו חשש כזה לא יקבלוהו באפותיקי.

 

פברואר 27.    🔗

המכתב הכתוב למעלה הכינותיו לשלחו ביומו, אך מסבת הקאראנטין שבאלכסנדריה נשחתו אורחות הפוסטען, וע“כ נשאר תחת ידי עד היום, ובינתים נתחדש ענין נכבד אשר חשבתי לחובה להודיעהו לאלופי הועד שיחיו. – חברת המסיונרים הרה חלה גם ילדה רעיון מסוכן מאד ליהדות אשר באה”ק עפ“י עצת הד”ר טשפלין נאותה החברה ההיא ליסד בירושלם בתי חנוך יתומים לנערים מבני העברים להאכילם ולהלבישם ולהנעילם, וללמדם למודי היהדות, ולמודי חול ע“י מורים עברים וכל הכלכלה תהיה בכשרות. הדבר הזה הרגיז את הרבנים הספרדים מכסאותם, בראותם כי המיסיונרים אומרים ועושים ונכונים הם להוציא את הרעיון אל הפועל בזמן קרוב, ובידעם היטב כי המסיונרים לא לשם אהבת הבריות הכללית עושים מעשיהם, כ”א כל מעינם וחפצם לצודד נפשות תמימות להסיר לבן מאחרי אלוקי אבותיהן. ומראותם את הנולד כי ע“י ההצעה ההיא – עצה עמוקה משאול – תעלה חו”ש מחשבתם בידם, באשר השכילו למצא את האמצעי הגורר לעניים הרבים והרעבים אשר ישנם כאן היותר הגון לתכליתם, והוא – הלחם – ע“כ התעוררו, ואתמול התאספו יחד בבית־ועדם וקראו גם לי לשבת אתם, ותכלית קריאתם אותי היא להציע לפני כי חפצם להכין בית יתומים כזה על טהרת הקדש, ושאלוני אם אהיה נאות לתת יד להם להציע לפני הועד הי”ו להסב את הכף לתכלית זו. ואני השבתי להם כי אם יבואו בעצה אחת עם האשכנזים נכון אני למלא משאלתם, אולם כל זמן שאין כאן הסכמה בין כל הצדדים, דומה אנכי כי הועד שכל מגמתו להקים שם וזכר להשר מונטיפיורי לא יאות להקים תחת מצבת־זכרון – סלע מחלוקת אשר שתי הכתות תנפצנה ראשיהן אליו. ומכל מקום יעצתי להם לפנות בבקשה זו אל “חברת כל ישראל חברים” בפריז, ואל חברת “אגדת אחים” בלונדון אשר החליטו באספת הקאנגרעס בקיץ העבר להקים בית יתומים כזה בארץ הקדש, וגמרו אומר ליסדו ביפו בשביל להמלט מן המחלוקת. ועתה כי חכמי ספרד ורבניה יבקשום להעתיקו ירושלמה דומה אני כי יעתרו להם.

הנ"ל

 

מכתב י"א    🔗

ב“ה, – 10 אלול תרל”ט, ירושלם.

כבוד ידידי ועמו הרב הגביר החכם המפורסם רב חסד ואוהב הבריות כש“ת מר מיכאל ערלאנגער נ”י.

כשבאתי הנה במלאכות הועד למזכרת מונטיפיורי הי“ו לתור את הארץ ולראות אם אפשר לתת פרנסה למקצת אחב”י ע“י איזו עבודה ומלאכה, התבוננתי בכל ענפי האינדוסטריה שיש להם תקוה לשגשג בארץ ומצאתי כי מלאכת הלבנים לכסוי הגגות היא אחת מהם. ובחזרי אחרי אמנים היודעים במלאכה הזו, וידעתי כי איש אחד מירושלם, א. גרינברג לומד במלאכה ההיא על בוריה בפאריז, בבית המלאכה לכלי־חרש אשר לאדון מיללער, וכי ידידי וש”ב הרה“ח הנכבד מו”ה דוד זאבלאדווסקי מביאליסטוק מרוסיה המתעכב בפריז לרגלי משפּט רבינאויץ גארפינקעל הידוע מכיר את האיש גרינברג וטיבו, מהרתי לכתב לידידי לשאלו. והנה היתה תשובתו אלי מלאה תהלת האיש גרינברג באמרו כי חקר ודרש אצל בעל בית המלאכה האדון מיללער ואצל הדירעקטור של הפאבריק ויהללו את גרינברג לפניו כי שוקד הוא במלאכתו ויודע אותה על בוריה, והוא חרוץ וזריז ולא נמצאו בו עול והתרשלות כל אותם הימים שהוא עובד עמהם. ועפ“י העדות הזו הנאמנה עלי גמרתי אומר להפקיד בידי הא' גרינברג את הנהלת המלאכה וכתבתי להא' זאבלאדווסקי כי יגיד להא' גרינברג אשר אם יש את נפשו לקבל המשרה הנ”ל על עצמו בבואו הנה, הנני נכון להפקידה בידו על יסוד של התנאים האלה: –

א) הנני מטיל עכשו לע"ע בכיס העסק הזה לא יותר ממאה וחמשים £ ושכר ה' גרינברג יהיה כל הריוח מהעסק ההוא.

ב) אם יתרחב העסק אי"ה ויהיה דרוש להטיל בו עוד כסף, אז הברירה בידי לשנות את התנאי הראשון ולקבע לה' גרינברג שכר קצוב כפי הראוי למלאכתו.

ג) העסק עצמו יהיה על שם “הועד”, ואני אהיה המוציא והמביא והמנהל את החשבונות, אני אקנה החמרים ואשלם לפועלים. הסחורה הגמורה תהיה תחת ידי, ואני אמכרה ואין לו לה' גרינברג להכניס ראשו בזה כלל, כ"א יבוא על שכרו (היינו בריוח), בסוף כל שלושה חדשים כפי שיראה מתוך הפנקסים.

ד) אם אראה כי אין ברכה בעסק חו"ש, והקרן הולכת לאבוד, אז הרשות בידי לפסק את העסק, ואין לו לה' גרינברג עלי שום תלונה של שבת ופגם.

ה) כל דברי הברית יש להם תוקף ועוז משך חמש שנים מיום התחלת העסק.

במכתבו מיום ה' אוגוסט ש“ז הודיעני ה' זבלאדווסקי, כי ה' גרינברג נאות לתנאים הללו ועומד הנהו לשוב ירושלמה. אלא שמבקש ממני כי אשלח לו סך 1200 פראנק לפאריז לידי איש אשר הנני בוטח בו לקנות המכונות (מאשינען) והחומרים הצריכים לו למלאכה הזו ולשלחם לידו לפקודתו, ויען כי הא' זאבלאדאווסקי עומד הכן על דרכו לשוב לרוסיה, ע”כ יתן לי עצתו לשלוח הכסף ליד האדון הנכבד לעווין המזכיר הכללי של חברת כי“ח, וכפי דברי הא' זאבלאדאווסקי יקבל עליו הא’הנ”ל את הטורח בלי קבלת פרס, ואולם מאשר לא ידעתי את האיש ההוא בחרתי לי לפנות אל מע“ל אשר זכיתי לקבל פניו בירושלם, והנני שולח לו את הסך הנ”ל על שמו. וזה יהיה משפט הכסף:

א) לקנות בו מכבש, – פרעססע – הצריך למלאכה ההיא עם מיני דפוסים – פארמען – שונים אשר מחירם עד יפו יעלה ערך 1100 פראנק. ביחס למכבש הזה הנני להעיר את מע“ל כי קבלתי קאטאלאג מפאבריקאנט אחד בארץ גרמניה ושמו………. והוא עושה מכבשים ללבנים ול”טארף" ושם נמצא מכבש ללבנים חצי־יבשים, ותבניתו היא כמכבש אשר תאר לפני האדון זאבלאדאווסקי בשם גרינברג. אלא שהמכבש הגרמני עושה מלאכתו ע“י מחלצים (העבעל) של יד והפארמא ע”י שרויבע ויָתֵר הוא המכבש הגרמני על הפאריזי בכשרון עבודת הכמות. כי בעוד שהפאריזי לא יעשה כי אם כשלשת אלפים לבנים בכל יום, הגרמני יש בכחו להוציא 12000, ורק איש אחד עוסק עמו. ובכל זאת אין מחירו כ“א 275 מארק, 330 פראנק. והנה שלחתי תבנית המכבש ההוא לה' זאבלאדאווסקי והשיב לי בשם גרינברג, כי אין המכבש הזה כשר למלאכת לבני הגגות הנעשים בבית־מלאכת מיללער עפ”י המצאה חדשה. והנה אני מקטני אמנה הנני בפנה זו, כי לפי דעתי מלבד ההבדל שבין המחלצים והשרויבע, תכונת שני המכבשים אחת היא. וע“כ בקשתי מאדוני להגיד לה' גרינברג לבלי יבהל ברוחו להוציא דמים יקרים על המכבש בטרם התישב בדבר היטב בינו לבין עצמו ועם הדירקטור של הפאבריק שהוא עושה עמו. וגם על זה יעיר נא אדוני זאת לה' גרינברג כי הרעפים הנהוגים כאן המה רעפי מארסילייא הנמכרים ביפו במחיר 200 פר' כל אלף ועדיין מעטים המה המשתמשים בהם לרוב יקרותם. ולאשר כי חפצי הוא לתת מהלכים לרעפים הללו גם לאלה שאנוסים לקמץ בהוצאות הבנין, ע”כ צריכים להשתדל להוריד מן המחיר הנהוג הרבה. והנה ה' זאבלאדאווסקי מודיעני כי מחיר רעפי פאריז הוא 200 פר' ממקומם בלי איכות ההמצאה היא הסבה לעלוי המחיר. ולכן לפי דעתי לא תכון ההמצאה ההיא בשביל ירושלם אשר תשמיש הרעפים עדיין מועט מאד בה, ויתר דרוש לחפצנו להשתדל בהוזלת המחיר מאשר ליפות את הסחורה, ומוטב לנו להחזיק בשטת מרסיליה אשר המכבש הגרמני ראוי הוא לחפצה. ואפשר שימצא אדוני הזדמנות לדבר בעצמו עם ה' מיללער או עם המנהל שלו על אודות הדבר ההוא ואחזיק לו טובה הרבה. והיה אם אחרי עיון וישוב הדעת יעלה לו כי נחוץ לקנות את המכבש הפאריזי ועשה אדוני כטוב בעיניו.

ב) למכבש הזה עוד נצרך כששה דפוסים שונים, וגם על זה הנני להעיר אזני אדוני כי יגיד לה' גרינברג אשר יצוה לפתח על הדפוסים את הפירמה של “הועד” כמודפס למעלה על הגליון הזה. –

ג) שני צילינדער מאשינען לטחון בה את החומר. – ועל זה אעיר את אזני אדוני כי לפי דעתי המכונות האלו מיותרות כאן מפני שהחמר שישנו פה מעורב בו מערגעל ואבני סיד, אשר ע“כ לא יצלח למלאכה בטרם שיצלילו אותו (שלימען), כלומר שיתנו החומר בתחלה בכלי גדול של מים עד שימס והיה לבלילה רכה (איין דינער בריי) וישקעו המערגעל ואבני הסיד למטה, ופותקים את הטיט הנרוק הצרוף לכלי אחר ומניחים אותו להשקע, ואז יצלח למלאכה, ולפי זה מכונת הטחינה אך למותר, כי ע”י ההמסה יתבולל החומר היטב היטב ביתר שאת מאשר יש בכוח מכונה לעשות. ואולם אם אחרי ישוב הדעת יראה אדוני כי טעיתי בהשערתי, אז הנני מסכים לקנות גם את המכונות הללו.

ד) חבית אחת של קוניא גלאזור ושאר דברים קטנים הדרושים לחפץ המלאכה.

לפי דברי ה' גרינברג יעלו כל אלה לסך 2000 פראנק, אלא שה' מיללער הבטיח לה' גרינברג לתת לו את המכונות בהקפה של 1000 פראנק, והנה יסלח אדוני כי אטרידו בדבר הזה, כי אמנם מאשר יודע אני כי לא חפץ בחובתה של ארצנו הקדושה, חשבתי כי הטרחה ההיא תהיה לו לעונג. ואם לא יחפוץ אדוני עכ"פ לטפל בזה, הנני מחלה פניו למסור הדברים להא' לעווין אשר לפי דברי הא' זאבלאדאווסקי יקבל הדבר על עצמו בטח. האדרעסע של הא' גרינברג היא: ……………

בהשעני על חסדו של אדוני הנני גומר מכתבי ומברכו בכו"ח טובה, בשנה מבורכת כחפצו וכחפץ מוקירו ומכבדו כערכו הרב.

נא לבלי לתת אמון בה' גרינברג בעניני ממון מאומה. וכל החומר ישולח על שמי דוקא ליפו באמצעות מי שאדוני בוטח בו, או יותר טוב לשמו של אמזאליג סגן־הקונסול של ממלכת בריטניה. כדי לפטר אותן מן המכס.

 

מכתב י"ב    🔗

כבוד הרב הגביר החכם הנכבד דורש טובת עמו מו"ה מיכאל ערלאנגער.

מכתביו השנים מן 17 – 31 אוקטובר קבלתי לנכון צמודים יחד. ירשני נא אדוני להביע לו, בטרם אדבר דברי, תודתי הנאמנה ע"ד הטורח אשר קבל עליו בדבר עניני להוציאו אל הפועל כאלו היה מושבע ועומד לכך. בלי שום גוזמא וחלקלקות אומר כי אני רואה בזה סימן טובת לבבו ואהבתו לבריות במדה גדושה, ומי יתן וממנו יראו אחרים וכן יעשו אשר אולי באמת המה מושבעים ועומדים למלאות חובתם…

ועתה אל המכתבים אפנה ואשיבהו על ראשון ראשון.

בדבר התנאים אשר לפי דברי גרינברג שניתי בם מאשר סדרתים בראשונה, זה לא אמת, לא שניתי מאומה, כ"א פרשתים, באשר במכתבי זאבלאדאווסקי לא הצעתי התנאים אלא הרשמים היסודיים.

בדבר יתרון הכסף אשר ישאל ממני ג“ב על מה ששלחתי, הנני תמה מאד, הלא בפרוש כתב לי ה' זאבלאדאווסקי בשמו כי איננו רוצה כי אם מן 12 עד 15 מאות פראנק וכל מה שיעלה יותר יש לו תקוה להשיג בהלואה מאת האדון מיללער, ולולא כן לא הייתי מתחיל בדבר כי אמנם לא הוקצב מן הועד לעסק הזה כ”א 150 £ = 3750 פראנק, ואם אוציא שני אלפים פראנק על המכונה עצמה, איפה אקח מעות להניע אפני העסק? לא אכחד מאדוני שהנני עתה במבוכה רבה. כי לכתוב שנית אל הועד להוסיף על הקצוב מתירא אני כי אהיה בעיניהם כמתעתע, כי הבטחתים לא אחת ולא שתים אשר הסך הנ“ל די הוא להכנה הראשונה, ואולם אפשר כי בין כך וכך קבל אדוני תשובה מהועד ואהיה אך שמח. אבל ערך האיש ג”ב נפל בעיני, כי זה דרך השוינדלער לתפוש את זולתם במחט של דוכיה תחלה עד שיהיה אנוס אח"כ ללכת אחריהם בעבותות־העגלה.

איך שהוא, הנני מצפה לתשובה ברורה אם מוכרח אנכי לשלוח השאר או לא?

בדבר כתבי ההזמנה שישלח הועד לחכמי ירושלם לבוא לאספה הכללית, יסלח לי אדוני אם אומַר כי הטעם שהעלה מע"ל בידו כנגד זה אינו צודק מכמה טעמים:

א) אם גם נניח שבאמת עשו הרבנים שלא כהוגן בחתמם את ידיהם על המכתב במה“ע העברים, קשה לי להבין מדוע ישא העם עון ראשיהם? – הן כפי השערתי ידובר באספה פה ע”ד הדרכים אשר יאחזו בם להטבת מצב העם, ואדוני בעצמו יודע כמה דעות קדומות (פאהראורטיילע) שוררות באירופה ע“ד ירושלם והעם היושב בה. ואם כן מן הנחוץ הוא שימצאו עכ”פ שם שנים או שלשה אנשים מבני ירושלם בעלי דעה אשר יהיה לאל ידם להפיץ אור בהיר על המבוכה הנבוכה ההיא, ואם הרבנים אינם הגונים בעיניכם להיות לפה לעם א“כ שלחו ההזמנה לעם עצמו ע”י מכה“ע שיבחרו מתוכם ע”פ רוב דעות אנשים הגונים בעיני העם.

ב) “חכמי האשכנזים והספרדים חתמו על דברים שבדו מלבם אנשי בליעל, והם קבלו מידם לה”ר בלי חקירה ודרישה“. הלא אדוני אוהב אמת ולא יחרה אפו, כי אם אומר שהדברים שחתמו עליהם אינם בדויים חלילה מלב אנשי בליעל ולא בלא חקירה ודרישה קבלום. אך למורת רוחי ולמורת כל אוהב עמו ידוע ועומד הוא על פי חקירה ודרישה מדויקת כי כלם אמת בלי שום גוזמא והעדפה. והלא אדוני רואה שראו חכמי ירושלם חובה לעצמם לשלוח שלוחים למקום המעשה ולא לדון עפ”י השמועה לבד. מי שהגזים ומי שגבב דבות הוא “החבצלת” אשר הא' לאב מזכיר חברת כי“ח ראה חובה לעצמו למרות כל אלה להשיב לו תודה על שבזה את שמי ברבים על לא חמס בכפי. מתוך מעשהו של הא' לאב למדתי לדעת כי החברה הנכבדה רואה בי אחד מאויביה, מה אומר ומה אדבר? ה' מצא את עוני, אך הימים יודיעו אי”ה מי המה אויביה? אם איש כמוני הרואה ושופט ב“ה באספקלריה אוביקטיבית או הכותבים ע”מ לקבל שכרם. אין דרכי להתנצל, אבל מחברתי שאני שולח למע"ל בפוסתה הזאת, שיצאה לאור עוד בימים שהופיע נר ההצלחה על ראשי, ולא הייתי תלוי בדעת שום אדם היא תתן עדותה עד כמה אני מחבב את החברה ההיא ועד כמה אני מתפלל בעד קיומה ופריחתה.

בפרק השני של מחברתי השניה יראה מע"ל כי גם העירותי חרבי מתערה להגן בעד החברה ביפו, ואם אמנם שניתי דעתי היום בפנה זו, הוא מפני אשר מה שראיתי בפועל עתה אינני מסכים עם מה שחזה לבי אז.

והנה הרביתי דברים אולי שלא לצורך, כי הלא לא יעלה על לבבי חלילה לחייב את מע“ל באחריות מעשה לאב, אך עכ”פ זה יהיה לאות עד כמה גברו המשפטים הקדומים בפאריז בנוגע לירושלם עד שיתחלף להם איוב באויב ולא ידעו בין ארור המן לברוך מרדכי.

אם נתנה רשות לגלות יואל נא אדוני להודיעני אם יש תקוה לחברת כל ישראל חברים להפר עצת האגגים בבוקארשט אשר יאמרו להתל בכל מלכי הברית בהחלטתם האחרונה.

והנני ידידו ומכבדו כערכו הרם

יחיאל מיכל פינס

 

מכתב י"ג    🔗

ב“ה יום ט”ז שבט תר“מ לפ”ק פעה“ק ירושת”1

כבוד הרב הגביר המפורסם, חכם ודורש טוב לעמו כש“ת מו”ה מיכאל ערלאנגער ני'.

מכתבו מן ה' טבת קבלתי, בו ביום שבא הנה גרינברג, ואתו התודה הנאותה למע“ל על טרחו ועמלו שבשבילם קבלתי ברצון בם מה שפסק עלי ביחס למתן המעות לאיש גרינברג שלא נתרציתי מתחלה. הנני להגיד לו כי לפי דעתי לא צדקו טענות הא' מיללער בזה שאמר כי אין רצונו להיטיב עם ועד מונטיפיורי. הטובה שהיה עושה לא היה נהנה ממנה אלא ג”ב בעצמו, ועדיין הוא צריך לאותה טובה, כי אני אין ביכלתי ממש לתת לעסק הזה יותר מן הסך 150 £. ועתה שמונים £ כבר הלכו לשכר הספינה בעד המכונה, ושכר עגלה לפה עדיין לא ידוע החשבון, אבל בלי ספק יעלו ג“כ לסך 10 £ הוצאות, החומר והדירה ערך 20 £ וערך עשר £ יקח ג”כ עד התחלת המלאכה. לא נשאר אפוא להתחלת העסק כ"א ערך ארבעים £ וטרם ידעתי אם יפטרוני מתשלום המכס מה שיעלה לערך 8 £ ועתה במה ראשית לי לנהל את העסק עצמו?

והנה אם אמנם הדברים האלה אינם ענין לכאן יען לא נכחד ממני כי עתה לא יתעשת ה' מיללער לקיים הבטחתו, אבל תנם למקום אחר. הנני בא בהצעה לפני מע“ל אולי תעתר חברת כי”ח, ואולי תהיה מצדה לעזר לכהפ“ח בחמשים £ לדבר הזה. האיש ג”ב ספּר לי כי ברצונה של החברה היה לכונן בעצמה את הדבר הזה על ידו, אבל היא נסוגה אחור באשר לא יקרא העסק על שמה, אם אמת הדברים ואם לא. עכ“פ אני הנני מגלה דעתי בזה, כי אנער חצני מן הכבוד להקרא העסק על שם ועד מונטיפיורי, והנני מסכים שיקרא על שם חכי”ח בעזרת הועד של מונטיפיורי. כי לפי דעתי אין הכבוד בקריאת השם, כ“א במעשה עצמו, ודי לי ולהועד אם בעזרתנו יצא הדבר לפועל. והנה אדוני אשר החל בדבר מצוה כן ישים לבו לגמרה. כי אמנם אם לא תבוא עזרה לה' ג”ב מאיזה צד, אהיה מוכרח לכפות אותו שיקבל שותף לעסק, כי לא אוכל לראות בבלע כל ממון הועד מבלי שום תועלת. וזה לא טוב לפניו מכמה פנים.

הפאליסטא של המכונה עדיין לא קבלתי והנני מחכה אליה בכל פוסטה שתבוא.

בדבר ה' לאב הנני להגיד לו מה שספּר לי אחד מאוהביו ורעיו של ה‘…. מו"ל ….., כי האדון לאב כתב מכתב להא’… להודות לו על כי פגע בכבודי באחד מגליונות מכה“ע שלו. ויען כי נכרו לי דבריו כדברי אמת על כן התלוננתי ע”ז באזני מע"ל.

והנני חותם מכתבי עוד הפעם בתודה וברכה לאדוני, ותקותי כי יעשה מה שבידו בדבר אשר שאלתי ממנו.

הנני מוקירו ומכבדו

יחיאל מיכל פינס

– אם יש לו פנאי יואיל נא להודיעני משפטו על דבר מחברתי אשר בטח כבר קבלה, כי משפט חכם כמותו יקר לי מאד.

 

מכתב י"ד    🔗

ב“ה, יום 20 שבט תר”מ לפ“ק פעה”ק ירושלם ת"ו.

כבוד ש“ב ידידי הרב הגביר המפורסם חו”צ עומד בפרץ וכו' מוה"ר דוד זאבלאדאווסקי ני'

מכתבו מן יום ח“י טבת קבלתי בו ביום שבא ג”ב לכאן. האומנם הפרזתם על המדה לתת לאיש ג“ב 2692 פראנק להוצאותיו, בכ”ז אינני מונע את עצמי מלהאציל למע“ל תודה על השתדלותו בעסק בכלל, והנני מקוה כי כאשר התחיל במצוה כן יגמר להשתדל אצל חברת כי”ח אשר תאציל גם היא מקופתה ערך 50 £ לעסק הנ“ל. כי בלי עזרה כזו, איני רואה איך יעלה בידי גרינברג להכין העסק על מכונו, מאה ועשרים הפֿונטים או יותר תאכלנה ההכנות לעסק והעסק עצמו מה תהא עליו? וכבר כתבתי בנדון זה למר ערלנגער ומידו אבקש כי יתיעץ עם הא' הנ”ל בזה ויודיעני בהקדם מכל אשר יגמר בדעתכם.

הנני מצפה למכתבו הארוך.

ידידו ש"ב הדורש שלומו

יחיאל מיכל פינס