כשהגיע לככרו של רציף, היתה לבנונית־שחר ראשונה פרושה עדיין על רעפיה האדומים של קריית־ספר.
“כאן בית־נתיבותיה של הספרות העברית?” שאל בחיוך.
“הן!” השיבו לו.
"מכאן אני מגיע למה שקורין מעט “שם טוב”?
“הן!” השיבו לו.
קרץ בעיניו קריצה של די־לחכימא:
“פנוּ לי מקום בקרון האכספרס”.
אלא שקרון האכספרס יצא מבעוד־ליל.
“יפה” – אמר בכובד ראש – “הריני ממתין למסע־של־שחרית”.
מסע ראשון של שחרית חלף מתחת לחטמו ממש. המתין איפוא לרכבת הצהרים.
פיתח מטפחתו על ברכיו, פרש עליה עלי כרוב, שטיפין נוצצות של חמאה ליטאית מתפרכסות בו כאגלי דמע, ליפת פתו בשומין ועיין, לפי שעה, בגיטה.
בשתים חלפה לה רכבת הצהרים, על פני חשכת נופה של הספרות השוטפת חלפו, עברו להם אחרוני ריעיו, בדרכם אל מה שקורין “מעמד מוכר”. כמעט יחידי, נשאר שפוף שם על ספסלו.
“עוד יש לו לזה בעולם?” – תמה עליו קהל הקוראים.
“הן”, נענה להם, “הריני ממתין למסע הבא”.
“המתן”, השיבו לו, “מן הצד…”
נטל פנקסו והחל מטייט עליו טיוטה של “פרוזה קלה”; נצנוצי־אספרי, נוסח… היינה… סבורים אתם שייחס לכך ערב רב משהיה לו באמת? חס וחלילה! לא רב מזה שהיה היינה מייחס לחרוזיו הפוליטיים, שעה שניקרם באולרו על שלחנו ב“פלוריין”… ההומור היה נוטף מקולמוסו מאליו, במעין אירוניה דקה… כאותו תופין קצפת, שאתה זוללו בכל פה עד ש־הופ! – טיפת־רום חריפה מלחלחת את גרונך!
בינתים חלפה לה רכבת שעה שש. צמצם עפעפיו במרירות:
“אינני ממתין כאן מבעוד ליל?”
“הן”! השיב לו קהל הקוראים.
“ולא הגיעה שעתי לעלות על הרכבת?”
“לא”, השיב קהל הקוראים.
בחצות נעשה מר נפש במקצת: ראו נא ליפרוחים אלה, שנכנסו לבית־הנתיבות האומלל “ארבע וחצי משמרות” אחריו! שאף צורת חיריק לא ידעו שעה שהוא משך כבר – משך ודחף ומשך – בעט סופרים! לעיניו הם מסובים עתה על ריפודי־העץ הקשים של רכבת־הבוקר החדשה, בדרכם לכריסטומטיות, לאנטולוגיות, לכרכי הביקורת.
“שמא…”
“המתן מן הצד!” נאנח קהל־הקוראים באורך־רוח.
והוא ממתין. לאור פנסיו העצובים של הרציף השומם הוא בוחן עדיין, מעל לדוכן הכריכים, את לוח־הזמנים של קרונות הפחם… אם תפגשנו פעם באכסניה סמוכה אחת, מתנמנם על רשימותיו – אל תשוחח עמו על צעירים… לא אלה השירים, לא אלה השרים…לא זו חמאת הכרוב הליטאית…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.