לא אני הוא שאמרתי את הדברים ראשונה, אך אני אמרתים – אלף פעם: הספרות היא ג’ונגל, שהצעירים דוחקים בו את רגלי־הזקנים אל עברי פי־קבר! אתמול ראיתי – עולם הפוך. את הזקנים־הזועמים ראיתי, מעלים את בכוריהם על הר־העקידה. משל לאדם שכוסס את שיניו – בצפרני אצבעות־ידיו. משל לנטף־דם, שהחל מוצץ – סלחו לי – פרעושים!
לא נכנס עתה בעביו־של־פולמוס. כל המטיח בפני סופרינו הצעירים כי נדונו להשאר עלגי־לשון משום שלא עיינו במקורות – אינו מכיר את המקורות, או שאיננו מכיר את סופרינו־הצעירים. בעביו־של־פולמוס לא נכנס. אך שתי מלים — חייבים אנו לאמר:
קוקיות־הכרכום שוכנות בדרום האוקינוס־השקט. כיוון שמגעת להן עת־נדודים הן יוצאות לניו־זילאנד ומטילות את ביציהן. מייד חוזרות כלעומת שבאו. לימים בוקעים צאצאהין ורואים אור־עולם. מעלים נצה על אדמת־נכר, מתבגרים על אדמת־נכר. כיוון שמגעת שעתם לפרוש כנף – חוזרים ועפים למכורת־הוריהם, שלא ידעוה כלל.
שוו נא בנפשכם: אלף־מאתים־מילין – מניו־זילנד לאיי־ביסמארק – מבלי לראות את אבא־אמא, בלי שינחום במעופם, בלי שיניעום לכך!
אלף־מאתים מילין, אלפיים שנות הסטורייה! מבלי שיתחנכו על ברכי ספרות־ההשכלה. בלי שיעיינו ב“אהל־שם” וב“חצוצרת כסף־מקשה”. בלי שיהיו שטופים בספרי־יראים, ספרי־חסידים, ספרי־רבנים…
אף־על־פי־כן – מוצאים ומגיעים! בדיוק לעברית השוטפת, החייה! בדיוק ללשון, ששרשיה נעוצים בסלעיה, בטרשיה, בחולות זהבה של אדמת־ישראל! מסע מופלא, לעזאזל, מסענו לאיי־ביסמרק!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.