צו־לצו, יקירי! צו־לצו, קו־לקו! היכן עמדנו? מה הדברים השמעתי לכם, ממרומי קתדרא זו, לפני שבוע, שבועיים? סוקרא־מי? ראטס? שום סוקראטס! אם רשמתם לפניכם – קראו! קראו, מטומטמי, קראו, שפכי־מעיים! לא מה שאמר סוקראטס, אלא מה שאמרתי אני!
לעולם, כך אמרתי אנכי, אל תשאו עמכם קרדום־מרצחים! רצונכם לראות את ידידכם דקור למות, שותת דם, נופל־כורע תחת מפלי שומן־שמו? כך שערתי! לא, אל תזקפו בי עיני כבשה לא רוחמה – בני־חלוף אנו, לא שרפי־עליון! מכל הרהורי לב־אדם – השמחה־לאיד היא האנושית ביותר…
טלו איפוא עצה מפי; שובה ונחת! יכה נא יוסי את יוסי בכל קרדומות שקריו! אתם – המתינו לו עד שימעד. כיוון שכשל ומעד – טלו כף־חול קטנה, כף חול אחת קטנה של דברי־אמת – וזרו עליו, שפכו עליו, כסוהו! רבים אשר ראיתי מוטלים על גבם, טמונים חיים בעפר כפות־חול קטנות של ידידים שוחרי־אמת, מאלה שנסתלקו לעולמם במכות קרדום של שוטנים ומשטינים!
עמקו דברי, שגָבו… רמים מדעת בני־אדם! רמים כל־כך שלא יצלחו אלא לאנשי־השלג הלבנים של כיפת־ההימאלאים. אך נוסיף נא, קאקי־חוורי, ונפשפש במשנתנו, שמא נמצא משהו אף למענכם…
הנה שמעתי אומרים: ג’ונגל! חייה החברתיים של מדינה זו אינה אלא ג’ונגל, שאוכלוסיו מהלכים בו כאנשי־בראשית, מצויידים באלה ובחלוקי־נחל, נכונים לפגוע, נכונים להפגע… ואני אומר לכם – הבלים! פחות מכל דומים חיינו לג’ונגל, שבו אתה יודע לפחות היכן אתה עומד. יודע כי המוות רובץ לפתחך, אורב לך, זוחל לעומתך, רומס תחתיך, פורח ומעופף מעליך. יודע שאם פנתר לא יגרמך עצם – שפיפון הוא שיכישך, חוחַ ממאיר יינעץ לך בבשרך, עטלף יסמא עיניך בגללים חמים… כיוון שאתה יודע – אתה עומד על משמרתך!
לא כן, תוגת אמכם, לא כן חיינו אלה! חוששני דומים יותר ללול… הנה הנָם – תרנגולין נאות, מתגלגלות באפר, מעפרות בעפר… רכי־פלומה, הנה הנן – פרגיות נאות, מתגלגלות באפר, מעפרות בעפר… שקתות, ארובות, הבל־לשלשות חם, גרגרי־דוחן – לול עליז, לכל פרטיו ודקדוקיו!
לילה צח אחד עולה מתוך לול כזה קרקור־חלאים. לבקר מוצאים בו עוף נגוע; פצע קטן בפי־טבעתו מעיד בו על ראשית הקץ. מכאן ואילך ניטשת המגפה במלוא כל מוראותיה: עוף מוסרה לעוף, עד שהיא מקיפה, במרוצת ימים ספורים, את כל שוכני־הלול ובַייציו. איך קוראים לה למגפונת זו? שכחתי… אך משמו של ידידנו, שהיה לולן לפני שנעשה במאי, כשם שנעשה במאי לפני שנעשה פילוסוף, שמעתי כי לול אשר כזה גרוע מכל ג’ונגל! עוף שלקה בפי טבעתו – מוטב לו שלא נתקעקע מביצתו, משנת־קעקע… כל רעיו ומרעיו, אחיו למצע־קש ושכניו לכלונס פושטים מקור ומנקרים, פושטים ומחטטים לו בפצעו, עד שהוא צונח תחתיו ומוציא נפשו מתוך ענויים!
צאו נא וראו עתה, שומעי לקחי ושוחרי מוסרי, מה עלתה לו לאותו “קאמרי” בסופו! כיוון שנתגלו סימני־דם ראשונים מתחת לזנבו – לא נמצא אצלנו עוף, לא עתון, לא מוסף, שלא נקר ולא הפך ונקר בו עד שפך־דם. לא זזו ממנו עד שקרעוהו כדג. לא זזו עד שצנח תחתיו…
הוא אשר אמרתי אף אני! אי־לי לול־לי, יקירי! קיש־קיש־קריא! אם בלול אתם חיים – הוו נוהגים כעופות־כנף! ראיתם נקודת־דם קטנה בפי־טבעתם של אחרים – קומו ונקרו! חיש־מהר יחרו־יחזיקו אחריכם כל השאר – מוספים, עתונים, בתי־קפה… טפת־דם זו, שבכל ג’ונגל פשוט היתה מעלה, אולי, ארוכה – בשורת מוות היא בלול!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.