מחר אנו מטילים כסייה ראשונה בפני שוטי־הכפר של מרצפות “רוואל”. מחר אנו מוכיחים לה ל“מטרופוליס” – “נקרופוליס” מהי. מחר – נפתחים שערי מועדוננו התיאטרוני, בשעה טובה!
מחר נתחיל לצחוק אף אנו – צחוק עצור, אלגנטי, נחמד־נחמד; צליל מצילות־כסף, לאחר כל חרחורי־המצוף של גרונות־יוצאי־דרום.
מחר נשמע, סוף־סוף, דברי־הומור, שלא באו לעולם בבית־מדרשם הגבוה של ליצנים מפגרים. קולמוסינו יהיו חדים־חדים, דקים־דקים, מושחזים כחלפי־מוהל, וכשנחתוך – נחתוך לבטח!
רוצה אני לאמר לידידי בתל־אביב, כי אין לי בלבי דבר – לא כנגד עורפי־דם־ונקניקי־שומין, לא כנגד חטים וחרטומים ולא כנגד פרצופי־פנים, מטומטמים טמטום גמור, שאם אתה לוחש על קצות אזנם דבר־חדוד כלשהו בחמש־לפנות־בוקר – מעלים אצלנו כבר נרות על הכרמל, שעה שאתה, זוכה, סוף־סוף, לראות נצנוץ ראשון שן הבנה בעיניהם… אין לי כנגדם חצי־דבר, האמינו לי, אך קהל צופינו שלנו נעים לי יותר! צוארים מסותתים, שער חפוף, גזרה גזעית, גו מחוטב יפה, תגי־פנים אציליים ומעט השכלה, טוב־טעם, אינטיליגנציה טבעית, אינם מן הדברים שחיפה סבורה כי נוח היה לה יותר אלו נעקרו צפונה, חוץ לתחומיה…
אך היו נא כל אשר תהיו – לא הקיפונו עצמנו חומה! בואו אף אתם, אם רצונכם בכך! בואו אחד־אחד או ארבעים־ארבעים, רגלי או טעונים איש על צואר אחיו, עם “לוליטא”, בלי “לוליטא”, ארוחתכם בידכם או בתוך מטפחותיכם! בואו – ותבוא עליכם ברכה!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.