באה לידי בטוי חוברת תשרי, שנה זו, של הירחון החרדי “ההד”. בחוברת זו באה רשימה קטנה, התופסת רק חצי־עמוד, בשם בליל ראש השנה" – רשמים מחיי היהודים ברוסיה בהווה. מסופרת עובדה, מעשה שהיה, וחתום עד ראיה: “הפליט”.
קראתי את הטורים המעטים – ועיני דמעו. נמג לבי בקרבי ונפשי השתוחחה ביגון קודר. לים התלאות והנוראות, שהיהדות הרוסית חוצה בו, הורגלנו למדי, עד שכמעט עוברים אנו על זה בשויון נפש, בלי להפריע את סדר היום שלנו. אבל דוקא אותה העובדה המיוחדת במינה, שהועלתה מאיזו עיירה נדחת של הגיהנום הרוסי, הבליטה נגד עיני בשרטוט מתלקח ובוער כלשון אש אוכלה את כל הצרה האיומה, את כל התהום הפעורה, את כל מצוקת הכליון והאבדון, שבהם נתונים שלשת מיליונים היהודים בארץ הדמים, ובקראי את הרשימה הרגשתי כאילו התיצבה לפני הנשמה הקבוצית העממית של המיליונים הנדכאים ההם, והיא שופכת את שיחה ובוכה תמרורים וקול יללתה בוקע שחקים…
“הפליט” מספר מה שעיניו ראו:
ליל סתו, חושך. השמים מעורפלים. רוח צפונית מנשבת ומיללת בילל ישימון, העיירה הקטנה נ. שקועה בשינה עמוקה. השעון צלצל שלש. תנועה בלתי־רגילה נשמעה ברחוב. רשרוש דלתות נפתחות, צעדים כבדים, מלים בודדות, אנחות, – צללים שחורים יצאו והלכו לאורך הרחוב, אחד אחד אל בית קטן, שעמד בקצה העיירה, זה הוא בית כנסת שנשאר לפליטה אחרי ששדדו את שני הגדולים.
את אפלת הליל מאיר בבית אור כהה. מראה בית־הכנסת מביע איזה סימן שאלה, תמהון. הבאים בשעה זו נראים כמשונים. אלה הם לא זקנים, המבקרים אותו לפעמים, טפוסים לגמרי אחרים. אנשים בינונים, בחצי ימיהם – הפרוליטריון בא, אנשי העבודה המפרכת וזיעת האפים. הם באו לכאן, רק הם… להתפלל – ובאשמורת הלילה! מחר, בראש השנה, ביום הדין, יום הקדוש, עליהם ללכת לעבוד, היד האכזרית התקיפה דוחפת אותם לחלל את קדשיהם. אם לא יבואו לעבוד, הרי כתב פטוריהם מוכן. הם יצאו מגדר החוק והצבור ורעב וכליה תלויים על ראשיהם וצאצאיהם…
נכנסנו לבית הכנסת. דומית קפאון מסביב. כל אחד פונה לתוך פינה. מתעטפים בטליתים. צמרמורת עוברת בגוף, הנפש רוטטת. גוברת מועקה והלב כמו מתאבן. הרגעים קשים ונמשכים.
אחד ניגש אל העמוד. התחיל – אין שומעים מה, קולו עצור, איננו יכול להתאפק, פורץ בבכי, ויללה איומה מקפת את כולם…
את זה סיפר “הפליט”. ועכשיו אספר אני. בעיני בשר לא ראיתי, אך בעיני רוחי אני מסתכל בחזית המחרידה – ואספרה.
באשמורת הלילה. בתוך חצי האפלה הפרושה על פני הבית. נגשו לקריאת התורה. נפתחו דלתות ארון הקודש ונשמע קול יללה של האנשים־הצללים:
ד‘, ד’, אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת – רבונו של עולם:…
גם בשופר תקעו כדת היום. ראש השנה. ככתוב וצלצלה ברכה לאלהי ישראל מהולה בבכי עצור “שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה”
והולכת ונמשכת התפלה. הכל כסדר הקבוע, לא נגרע דבר. נשענים המתפללים איש איש על עמודו, ויש אשר דמעות רותחות מתגלגלות ונופלות על דפי המחזורים. והנגונים המסורתיים העתיקים הולכים ובוקעים בערפלי הלילה את החושך ואת דממת העצבון שמסביב.
ומיבב הקהל הגלמוד, ומשתפך בדמעות לוהטות: “לאל עורך דין, לבוחן לבבות ביום דין ולגולה עמוקות בדין”. “בוחן לבבות” הוא ואולי יחוס, אולי יכפר, על חלול הקודש, חלול יום הדין…
הנה הם קמים, האובדים והנדחים, על רגליהם ומכריזים מתוך חשכת הלילה בבכי וביללה: “ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך”…
והנה האקורד החגיגי האחרון – הגיע גם הוא: “היום תאמצנו, היום תברכנו, היום תגדלנו לטובה…”
נמסר הלבבות, וכמו נלחצו בצבת של יגון ותמרורים. אין אומר ואין דברים. הגיעה שעת הפרידה מבית־הכנסת. נגמר החג. גם בברכת יו"ט לא ברכו איש את רעהו…
נדכאים וכמו נכלמים ונזופים עזבו את הבית. חג? ראש השנה? עוד מעט ואתא בוקר, וילבשו בגדי חול ויצאו לעבודה, לפטיש ולסדן – ביום הזכרון, היום הקדוש…
אל אלהי ישראל! האומנם תפלה זו ממחשכי הלילה, לא תתקבל ברצון לפני כסא קדשך ולא תצטרף באהבה וברחמים לתפלת עם ישראל ביום הזכרון לראשית שנתו?
( “הארץ”, כ“ט אדר, תרצ”ב)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.