הו לוקיאנוס, אתה יליד סאמוסטה תשמש לי מורה דרך: אתה שהיית עובד אלילים, אהובו של אפולון ונער שעשועיו של דיוניסוס ויחד עם זאת נביא אמת, שפיצח את גולגלות נביאי השקר. קח את ידי והובל אותי לדרך הראשית, זו המחברת את הנשמה ואת המוח עם התחנה המרכזית.
*
הלילה לבנה הביטה לעבר הרקיע וראתה את ליקוי הירח המלא. כשהפציע השחר נהיו פניה סגולות ושתי עיניה השחורות היו לבדולח.
*
יפו עיר עתיקה למדי. נכבשה מאות פעמים: פרעונים פקדוה וגם נפוליאון; בתיה נשׂרפו כמספר כיבושיה. כעת מתחת לרחובותיה נודף סירחון גרוע משל ערוות זונה חולת עגבת.
*
אקינדינוס, בדרך כלל מחוסר עבודה, אם כי איננו עצלן, ורחוק מלהיות טפיל, הוזמן למסיבה, שבה שתו כולם עד אובדן כל החושים. תחילה סירב אקינדינוס לגעת במשקה, אך בראותו אותו מפוכח ריחם עליו האל בכחוס, התחפשׂ לנערה יפה והיא פיתתה אותו לשתות. ואכן, הוא השתכר כלוט. לאחר כמה ימים התפכחו כל קרואי המסיבה ורק אקינדינוס עדיין מתהלך שיכור בינינו ואין שום תקווה שיתעורר אי־פעם.
*
רב מפורסם מיקנעם, מומחה בין־לאומי בגירושי שדים, הוזמן לבאר־שבע לגאול נערה יפהפיה, שנרדמה שם ולא היתה מסוגלת לפקוח את עיניה. למרות הקיץ הכבד והחמסין הממושך לבוש היה הרב כדרך החרדים בבגדים כבדים, שחורים ועטופי פרווה. בהגיעו אל מיטת החולה ראה הרב את חמוקיה הנאים (בשנה שעברה כמעט שנבחרה לסגנית מלכת היופי). שדיה היו מוצקים ופטמותיה ורודות. בגוף הנערה שכנו לפחות 1,500 שדים. בראותם את הרב מיהרו השדים לכנס אסיפה ובבחירות חשאיות החליטו לצאת מגוף הנערה ולטפל ברב. ואכן, כשהרב מלמל איזו תפילה, וידו הרועדת מלטפת את שדיה, יצאו השדים מגופה ובתיאבון שׂטני זללו את גופו והוא נעלם. הנערה פקחה את עיניה וציותה על השדים לשוב לגופה. את בגדיו של הרב מכרה המשפחה לבדווי עני בשוק־הפשפשים של באר־שבע.
*
הברברים והנוצרים קשרו קשר ורצחו את דמוקריטוס. הם גם שׂרפו ספרים רבים מפני שלא ידעו לקרוא. אלמלא ניטשה, האנושות לא היתה מגלה את העובדה הזאת.
*
אחאב אהב איזבל, מרסל פרוסט את סוואן, דאנטה את ביאטריצ’ה, דוד את יהונתן, אברהם את שרה, ראסין את עתליה, שמשון את דלילה, בן־גוריון את פולה, טריסטאן את איזולדה, אמנון את תמר, פאוסט את מרגריטה, משה אשה כושיה ורובספייר, דנטון ומארא את המהפיכה: ורק אלה הנקראים דתיים בארץ הזאת אוהבים אך ורק את עצמם.
*
בעיר שלנו משורר א' משמיץ את המשורר ב‘, המשורר ב’ משמיץ את משורר ג‘, המשורר ג’ משמיץ את המשורר ד‘, המשורר ד’ משמיץ את המשורר ה‘, המשורר ה’ משמיץ את המשורר ו' וכו’… והמוזות מצידן שולחות לעברם נפיחה עבה.
*
מול גשר מיראבו ניצב פסל החרות.
ממרומי המצדה רואים אך ורק את ים המוות.
*
ביוון העתיקה המשורר, המחזאי והמנגנת בקאתרוס היו טאבו. לנפשם ולגופם ניתנה הגנה אלוהית בהתאם לחוק. כיום לכל פרחח ובן־בליעל האוחז ברסן השלטון ניתן להשמיד את משרתי האל אפולון. האנוֹשות התקדמה כמו סרטן. לאחור. ואין דבר יותר נתעב מלשמוע מהאספסוף הבורגני, שאנחנו חיים בזמנים מודרניים.
*
ב“קאונטרי קלאב”, באולם החגיגות, מצאנו עכבר מת.
*
האמנים ההומוסקסואלים אהודים על השלטונות כיוון שהעזתם הרוחנית מתחילה בפה ומסתיימת בפי־הטבעת. אין ביניהם שום אלקיביאדס מלבד מתי מספר.
*
האוגורים הטפשים בדרך לראס־מוחמד מחכים לראות לאיזה כיוון תעוף הציפור הזאת; בהתאים למעופה יכוונו את דרכם. פלאֹביוס מספר, שמשולם הקשת לא חיכה, אלא הרג את הציפור במכה אחת, וכך יכלו לצאת לדרך המלך.
*
באבו־כביר, ליד המכון הפאתולוגי, בחורשה קטנה, ראיתי לפני 20 שנה תולעת קטנה ומגעילה. כיום הרימה הזאת נהפכה למשהו הדומה לבן־אדם והוא מרצה בכיר ברמת־אביב.
*
ראה כמה ידיו רועדות והבט כיצד עיניו מתגלגלות כשהוא פונה אליך. השנה קיבל את פרס ראש הממשלה לאחר שהגיש את הבקשה.
*
פעם כשפיו היה נפתח ורצה לדבר יצאו מגרונו יונים צחורות. כיום יוצאים משם רק חולדות, חרקים משונים ועקרבים ארסיים. אין טעם לשאול מה קרה לו.
*
אל תתעצב, ידידי, היא אוהבת רק חמורים ולא בני־אדם: ואתה אל תשאל נזירים מהכנסיה הרוסית בירושלים מה היה סופו של גוגול.
*
נולד ברוסיה, נסע לארץ־ישראל, ירד לאקוואדור, ברח משם לקנדה, התחתן וחזר לאירופה, התגרש ונסע שוב לארץ־ישראל. פתח עסק ופשט את הרגל, שוב התחתן וירד לארצות־הברית, עשה חיל ונסע משם לאלאסקה, הפסיד את כל כספו בלאס־ואגאס ושב לאקוואדור, משם נסע לגרמניה ופתח מסעדה, חזר לרוסיה לבקר את קרוביו. לבסוף מכר את נשמתו לשׂטן וביקש מלוציפר לחיות רק רגע אחד שהוא האינסוף. כיום הוא נע ונד מסביב לכדור־הארץ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.