מה נעשה ליתומי־המלחמה ויתומי־הפּרעות, שמפּאַת עוצם מספּרם ורוע מצבם נעשו ליתומי האומה? מספּרם אין לשער, ומצבם – אין השם “מצב” חל עליו. " – – – בּזמן שהיתה העיר בּידי הבּולשיביקים סבלו חרפּת רעב; משעברה לידי ה“גואלים” הפּולנים, נוספו על הרעב ענויים ובזיונות. עתּה מראיהם כּצללים – צללים חוורים, עטופים בּלויי־סחבות, שמבּעד לקרעיהם נשקף הבּשר השחוף והמזוהם – – – אובדים ונדחים, שרבּים מהם אינם יודעים מי היו אבותיהם – כּאילו האבן ילדתם“. הכּתוב מדבּר בּיתומי וילנה; אַך זו אינה מצוינת בּיתומיה משאָר ערי־ההפכה. בּמזרח גליציה מתגוללים כּעשרים אלף יתומים ויתומות משלנו, הצפויים לאבדון. הוריהם לוקחו מעליהם – מי בּמלחמה, מי בּפּרעות, מי בּמגפה, ומי בּשבי. אין להם שום חסות ומחסה. בּיום הם תּועים בּרחובות ועוסקים בּמה שעוסקים, ובלילות הם בּאים להטמן בּמרתּפים לחים ובמחלות־עפר שנשארו מחפירות המלחמה. ילדות רכּות מוכרות עצמן לבּושת על פּת־לחם, וילדים קטנים עושים את כּל אשר יעשה החי למען הנצל ממות בּרעב. – ואשר לשברם של מאות אַלפי יתומינו בּאוקראינה, שהיה להם המות לחם־חוקם, – קצר כּח הדמיון לשוותו. לא יפּלא, איפוא, אם בּראש כּל ועידת־עזרה יהודית מעלים את שאלת היתומים ומטכּסים עצה להושיעם בּשתּי הדרכים האפשריות: בּתמיכת היתומים בּאשר הם שם, ובהוצאָתם מאַרצות־ענים לארצות אחרות, בּיחוד לארץ־ישראל ולאַמריקה. ארץ־ישראל – בּית־קבּולה קטן, ולפי־שעה צריכה היא ל”יתומים" מסוג אַחר, יתומים גדולים שיהיו מוכשרים לבנות חורבותיה; ומי יתּן ויכולנו להנחיל את יתומיה אלה בּתוכה. אַך שאָר ארצות שיש להן בּית־קבּול הגון, בּיחוד מדינות־הבּרית העשירות והמאושרות, הנן בּגדר הלכה־למעשה. העכּובים החיצוניים, שישנם בּדבר, יוסרו בּנקל מעל הדרך. אָנו רואים, שגם הממשלות שיצאו מן המלחמה וידן על העליונה, אַף־על־פּי שהנצחון העבירן על דעתּן, נזדעזעו למראה מחריד־נפשות זה, של דור נובל בּאבּו, ויצאו בּשבילו מגדרן. איטליה מכלכּלת ילדים מזי־רעב שהובאו אליה מאוסטריה אויבתּה; אַנגליה הבטיחה להתנהג עם יתומי־הפּרעות לפנים משורת־הדין – מדת־הדין שלה – ולפתּוח את שעריה לפני אלה שיש להם קרובים וגואלים בּמדינה. ואין ספק בּדבר, שממשלות אַמריקה הצפונית – מדינות־הבּרית וקנדה – גם הן תּשמענה לתביעותיו של הצבּור היהודי שבּארצותיהן, ותרשינה אותו להביא שמה רבּים מן היתומים – על חשבּונו ובאַחריותו של אותו צבּור. כּמו־כן אין ספק בּדבר, כי יהודי־אַמריקה, אשר בּשנות המלחמה נתנו בּיד רחבה, אם לא נדיבה, לתמיכת אחיהם הסובלים, – יעשו עתּה את חובתם ליתומי עמם, ויספּיקו את האמצעים הדרושים למטרה זו. ובכן בּגדר האפשר הוא, שבּקרוב יטולטלו לכאן רבבות יתומים, עקורי־שורש, על־מנת להשתל בּסביבה חדשה, שבה ימצאו תּקון בּחמריות. חייהם לא יהיו תלויים להם מנגד, גופותיהם המדולדלים יבריאו, קומתם הכּפופה תּזדקף, ובמשך הזמן יבצרו להם מקום בחיים. ונשמותיהם המדוכּאות? מה טיבם של המוסדות שבּהם יוטל גורלן? רובּם של בּתּי־המחסה ליתומים, אשר בּמדינות אלה, משמשים בּתּי־חרושת לאקלום. אקלום זה, אין פּירושו כאן הסתּגלות אל התּנאים החדשים לשם שמירת־העצמיות, אלא טשטוש־צורה גמור. אַתּה מוצא בּתּי־יתומים שהכּל – למן אַדמת־המקום והבּנינים והמזונות, עד סדרי־ההנהלה ודרכי־ההוראָה ואמצעי־החנוך – מתוקן ומשוכלל בּהם, חוץ מן היסוד היהודי שבּחנוך. אַתּה פוגש שם ילדים מישראל, צאצאי משפּחות נאמנות לעמן ולדתן, הבּושים במקורם ומתכּחשים לקרוביהם החיים. וליקוים זה אינו אלא תוצאַת סביבתם בּבתּי־המחסה: תּוצאָה של שיטה, המקדישה ומעריצה את אבּוד העצמיות הלאומית; שלא אַפּיטרופּסים וגבּאים עשירים, שחנטו את יהדותם בּבשמים וקברוה בּ“היכלי” תפאָרה; של אומנות ו“אמהות”, הלועגות לכל מה שנושא עליו חותם יהודי; ושל מורים ומורות מבּני עמנו, הכּופים על חניכיהם את דברי אַנטוניו בּ“הסוחר מוויניציה” אפילו עכשיו, שבּהרבּה מקומות בּמדינה כּבר הוצא ספר זה מתּכנית־הלמודים של בּתּי־הספר. תּאמר: לא בּכל בּתּי־היתומים שבּכאן פּשה הנגע? – אמת; אולם המוסדות מסוג אַחר, הנאמנים לרוח האומה, מועטים בּיותר ועניים בּיותר, ואין השפּעתם ניכּרת בּחיי הצבּור היהודי שבּכאן. ואם יצויר, שלרגלי התּנאים המיוחדים יתרבּו עכשיו ויתעשרו – יש לחשוש שאָז יחדלו להיות נאמנים לרוח האומה: כּי יצאו מרשותנו לרשות אַחינו ה“גדולים”, המקורבים לגויים, אשר בּפניהם אנו מתבטלים כּעפר־ואפר, מי בּרצון ומי בּאונס. מעשים כּאלה היו והווים בּמדינותינו: את הקונגרס היהודי מסרנו בּידי “נאמנים”, שישנוהו בּנשיקה; את המחאות כּנגד הפּרעות השמענו בּאמצעות “מוחים”, שעשו את הדבר כּאילו כּפאָם שד; וכאלה רבּים. והיה ענין טפּוח־היתומים כּאחד מאלה. קיצורו של דבר: אם לא נעמוד הפּעם על המשמר, סכּנה בּדבר שנבוא אָנו למלאות אחרי הפּורעים מבּני־הגויים, שלא במתכּוון: בּאַרצות־הפּרעות קטעו את ידיהם של רבּים מן היתומים, ואָנו נקצץ בּשרשי נשמתם; שם נתיתּמו מאבותיהם ואמותיהם, ופה יתיתּמו מעמם ואלהיהם.
ניו־יורק, ניסן תר“ף. נדפּס ב”מקלט" כרך שלישי, ספר ח'.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.