א.    🔗

מַסְעוּדָה כְּבָר אֵינֶנָּה תִּינֹקֶת… הִיא בַּת שֶׁבַע! לִפְנֵי חָדְשַׁיִם הָיָה יוֹם הוּלַדְתָּהּ. “דְבָרִים טוֹבִים” אָמְנָם לֹא הָיוּ בַּחֲגִיגָה מֵחֹסֶר כֶּסֶף, אַךְ הַחֲבֵרוֹת בָּאוּ וְרָקְדוּ בַּחֲצֵרָהּ, הִיא דִקְלְמָה וְכָל הַשְּׁכֵנוֹת הִקְשִׁיבוּ וְנֶהֱנוּ. אִמָּהּ וְאָבִיהָ הָעִוֵּר הֵרִימוּ אוֹתָהּ שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים, וְכָל הַיְלָדוֹת מָחֲאוּ כָף וְקָרְאוּ “הֵידָד”. עַתָּה הִיא תַּלְמִידַת הַכִּתָּה בּ'… אֵינֶנָּה יוֹדַעַת, אִם חָרוּצָה הִיא אוֹ לֹא, אַךְ הַמּוֹרֶה אוֹמֵר: כֵּן. דִירַת הוֹרֶיהָ קְטַנָּה מְאֹד: חֶדֶר צַר בְּלִי אֶשְׁנָב, אַךְ מַעֲלָה יְתֵרָה לָהּ – הִיא נִמְצֵאת בְּקִרְבַת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי!

אוֹהֶבֶת הִיא אֶת הַכּתֶֹל הַמַּעֲרָבִי. יוֹדַעַת הִיא, כִּי קָדוֹש הוּא. לְפָנָיו בּוֹכִים גְדוֹלִים וּקְטַנִּים, עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים, סַבָּלִים וְרַבָּנִים, אַשְׁכְּנַזִּים וְתֵימָנִים וּבִפְרָט נָשִׁים… מְלִיטִים פְּנֵיהֶם בֵּין הָאֲבָנִים וּבוֹכִים כְּמוֹ לִפְנֵי אִמָּא… יֵשׁ שֶׁמַּסְעוּדָה תֵּשֵׁב לְרַגְלֵי הַכֹּתֶל רֹב הַיּוֹם לְיַד אָבִיהָ הָחוֹלָנִי, הָעִוֵּר, הַמְּצַפֶּה לִנְדָבוֹת מִיַּד הַמְבַקְּרִים. מִדֵּי פַּעַם תַּחְלֹף מַסְעוּדָה בְּחָפְזָה, כִּבְרִקּוּד, עַל פְּנֵי עַשְׂרוֹת הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַכֹּתֶל: פִּתָּא תָּבִיא לְאַבָּא, פִּלְפֵּל, מְלָפְפוֹן, תַּבְשִׁיל דַל, וּמִמֶּנוּ תִּקַּח פְּרוּטוֹת – לִקְנִיַּת יְרָקוֹת, פַּח מַיִם, לְצָרְכֵי שַׁבָּת… וּבְשׁוּבָהּ הַבַּיְתָה תֵּלֵךְ לְכָל אֹרֶךְ הַסִּמְטָה אֲחוֹרָנִּית וְאֶת אֶצְבְּעוֹת יְמִינָהּ הַקְטַנּוֹת הַמִּתְרַחֲקוֹת תְּכַוֵּן לַכֹּתֶל וְתַחֲזִירֵן אֶל פִּיהָ לִנְשִׁיקָה, כְּאִילוּ אֶת הַכֹּתֶל תְּנַשֵּׁק… רַק דָאוֹג תִּדְאַג עִם עֶרֶב, כְּשֶׁמִּתְפַּזְּרִים הַמִּתְפַּלְּלִים וְהַקַּבְּצָנִים לְבָתֵּיהֶם וְהַכֹּתֶל נִשְׁאָר לְבַדּוֹ, בַּלַּיְלָה, בַּחֹשֶׁךְ, בֵּין גוֹיִים.

“כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָּה” הָיְתָה מַסְעוּדָה מִתְגָאָה בְּאָבִיהָ שֶׁאֵינֶנוּ זָז מֵהַכֹּתֶל הַקָּדוֹש וְהַכֹּל “מַעְשִׁירִים” אוֹתוֹ בִּפְרוּטוֹת נְחֹשֶת רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָּר. לֹא כֵן עַתָּה. רוֹאָה הִיא בְּעֶצֶב אֶת אָבִיהָ כְּפוּף גַב וּלְבוּשׁ קְרָעִים. הוּא טוֹב־לֵב וְאֵינוֹ פּוֹסֵק מִלְּבָרֵךְ כָּל אָדָם, אַךְ אֵין אִישׁ מֵשִׁיב בְּרָכָה גַם לוֹ, לְאַבָּא, כִּי יַבְרִיא, כִּי תִפָּקַחְנָה עֵינָיו.

בָּרוּר לָהּ, כִּי פַּרְנָסַת אָבִיהָ בְּזוּיָה הִיא.

כְּשֶׁנִּפְגָשׁוֹת חַבְרוֹתֵיהָ וּמְשׂוֹחֲחוֹת בֵּינֵיהֶן אוֹמֶרֶת בַּת הָרוֹקֵחַ: “כְּשֶׁאֶגְדַל אֶהְיֶה רוֹקַחַת”, בַּת הַחֶנְוָנִי: “אֶהְיֶה חֶנְוָנִית”, בַּת הַשַּׁמָּשׁ: “אֶהְיֶה שַׁמָּשִׁית”, אַךְ מַסְעוּדָה שׁוֹתֶקֶת. הַקַּבְּצָנוּת בְּזוּיָה בְּעֵינֵיהָ מְאֹד… מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָהּ?

פַּעַם עָמְדָה בְּשׁוּרַת הַקַּבְּצָנִים לְיַד אַבָּא. עָבְרוּ אוֹרְחִים תַּיָּרִים וּפִזְּרוּ נְדָבוֹת. אֶחָד מֵהֶם הִצְבִּיעַ עָלֶיהָ, צִלֵּם אוֹתָהּ וְאָמַַר אֵיזוֹ מִלָּה מְשֻׁנָּה: קַנְ־דִי־דַ־טִית. לֹא נָתְנָה מַסְעוּדָה מְנוּחָה בַּבַּיִת, בָּרְחוֹב וּבְבֵית הַסֵּפֶר, שָׁאֲלה כָּל אָדָם בַּחֲרָדָה:

– מַה זֹאת קַ־גֶ־גַ־טִית? וְאִיש לֹא יָדַע לַעֲנוֹתָהּ. אֲפִילוּ הַמּוֹרֶה לֹא יָדַע פֵּרוּשָׁהּ שׁל מִלַּת קסם זוֹ.

ב.    🔗

מַסְעוּדָה בָּאָה לְבֵית הַסֵּפֶר. עֵינֵיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת הִבְרִיקוּ עַל פְּנֵי הֶחָצֵר. אֶת הַמּוֹרֶה לֹא רָאֲתָה עֲדַיִן. רַק אֶת חַבְרוֹתֶיהָ מָצְאָה כְּשֶּׁהֵן מְפֻזָּרוֹת. חָפְצָה לְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָן, אָמְרָה:

– הָבָה נִסְתַּדֵּר זוּגוֹת־זוּגוֹת, יָבוֹא הַמּוֹרֶה וְיִשְׂמַח!

מִיַּד הִסְתַּדְּרוּ לְזוּגוֹת וְהִיא נִהֲלָה אֶת הַשּׁוּרָה בְּשִׁירָה, עָשְׂתָה מַעְגָלִים שׁוֹנִים וּפִתּוּלִים בְּדַרְכָּן, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ הַשִּׁירִים, הַיְּלָדוֹת הִתְעַיְּפוּ, וְהַמּוֹרֶה אֵינֶנּוּ עֲדַיִן. אָמְרָה לָהֶן:

– הָבָה נִתְפַּלֵּל לְבַדֵּנוּ! יָבוֹא הַמּוֹרֶה – נַגִּיד שֶׁכְּבָר הִתְפַּלַּלְנוּ וְיִצְחָק.

נִכְנְסוּ לְחֶדֶר אֶחָד, הַנָּתוּן בַּחֲצִי־אֹפֶל וְקָרְאוּ “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”. לֹא חָשׁוּ הַפַּעַם אֶת הָאַהֲבָה לַשֵּׁם “יִשְׂרָאֵל” וְלֹא אֶת הַקְּדוּשָׁה בַּשֵּׁם “אֱלֹהִים”, גַם לֹא הִנָּה אוֹתָן צִלְצוּל הַמִּלָּה “בָּם”. רַק רִגְשֵׁי אשֶׁר וְגַאֲוָה מִלְּאוּן: בְּעַצְמָן עָרְכוּ תְּפִלָּה… וְחַוָּה הִמְשִׁיכָה בְּ“אֶחָדְ־דְ־ד” וְהֶאֱהִילָה עַל עֵינֵיהָ כְּאָבִיהָ בִּתְפִלָּתוֹ.

שָׂמְחוּ כֻּלָּן: יָבוֹא הַמּוֹרֶה וִיחַיֵּךְ. רֹאשׁ הָאַחַת יְלַטֵּף, עַל רֹאשׁ הַשְּׁנִיָּה יַחֲלִיק וְיַגִּיד: “הִכַּנֵסְנָה, חֲבִיבוֹת, לַכִּתָּה!” – הוֹ, הַלְוַי שֶׁכְּבָר יָבוֹא!

אוּלָם יוֹם חֲצִי־חַג הָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם וְשָׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא נִתְּנָה. הִשְׁתַּעַמְמוּ הַפְּעוֹטוֹת וְהִצִּיעוּ לְהַקְדִים בַּאֲרֻחָתָן.

יָשְׁבוּ וְכָל אַחַת הוֹצִיאָה מַאֲכָלֶיהָ שֶׁהֵבִיאָה מֵהַבַּיִת. מַסְעוּדָה, בַּת הַקַּבְּצָן הַגֵּאָה, הֵבִיאָה אֶת הָרָעָב מִבֵּיתָהּ, אַךְ גַם הִיא יָשְׁבָה כְּדַרְכָּה בְּפִנָּה, פָּשְׁקָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, הִכְנִיסָתַן לְיַלְקוּטָהּ, הוֹצִיאָה אוֹתָן כְּשֶׁהֵן מְקֻמָּצוֹת לְאֶגְרוֹף קָטָן רֵיק וְהִגִּישָׁה אוֹתוֹ אֶל פִּיהָ וַאַחֲרֵי כָּל הַגָּשָׁה וּטְחִינָה רֵיקָה לִקְּקָה בִּלְשׁוֹנָהּ אֶת שְׂפָתֶיהָ הַיְּבֵשׁוֹת, כְּאִילוּ מַעֲדַנֵּי מְלָכִים טָעֲמָה וְהִיא צוֹפָה בְּנַחַת עַל פְּנֵי כָּל הַסּוֹעֲדוֹת.

אַךְ אֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֶפְשָר לְהַסְתִּירוֹ מֵעֵינֵי מִרְיָם. זוֹ צָחֲקָה בְּקוֹל רָם.

הִשְׁתּוֹמְמוּ הַיְּלָדוֹת: מִי הִיא הַגֹּורֶמֶת לִצְחוֹקָהּ? עָמְדוּ עָלֶיהָ וְהִכְרִיחוּהָ לְגַלּוֹת סִבַּת הַצְּחוֹק.

אָמְרָה מִרְיָם:

מַסְעוּדָה אוֹכֶלֶת אֶגְרוֹף רֵיק, כַּתִּינוֹק שֶׁלָּנוּ…

פְּנֵי מַסְעוּדָה הִסְמִיקוּ מְאֹד. הִיא רַק פָּלְטָה בְּקֶצֶף דִּבּוּר־שֶׁקֶר אֶחָד: “שֶׁקֶר”!… וַאֲחָדוֹת פָּרְצוּ בּקוֹל:

– מִרְיָם בֶּאֱמֶת שַׁקְרָנִית, תָּמִיד הִיא מְשַׁקֶּרֶת.

בֵּינָתַיִם רָאוּ יְלָדוֹת, שֶׁעַל יַד מַסְעוּדָה אֵין שׁוּם פֵּירוּרִים, יָדֶיהָ נְקִיּוֹת, בְּזָוִיּוֹת שְׂפָתֶיהָ אֵין שׁוּם סִימָנִים שֶׁל שְׁיָרֵי בֵּיצָה, רִבָּה, עַגְבָנִיָּה, וְיָדְעוּ שֶׁהַפַּעַם דִּבְּרָה מִרְיָם אֱמֶת…

הָיְתָה יַלְדָה אַחַת לְגַבָּאִית. אָסְפָה מִילָדוֹת אֲחָדוֹת דִבְרֵי אֹכֶל וְהִנִּיחָה לִפְנֵי מַסְעוּדָה: – קְחִי!

אַךְ מַסְעוּדָה רָגְזָה עוֹד יוֹתֵר:

– אֲנִי לֹא מְבַקֶּשֶׁת… קְחִי לָךְ… יֵשׁ לִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם… וּבַבַּיִת אֲנִי אוֹכֶלֶת יוֹתֵר מִכֻּלְּכֶן!

– טִפְּשָׁה! – אָמְרָה לָה יַלְדָה אַחֶרֶת: – מָה אִכְפַּת לָךְ? אַבָּא שֶׁלִּי נוֹתֵן לְאַבָּא שֶׁלָּךְ

תָּמִיד נְדָבָה עַל יַד הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, – אֵין דָבָר, אִם גַם אֲנַחְנוּ נִתֵּן לָךְ! וַהֲלֹא מִצְוָה

הִִיא –

– מַה? – פָּרְצָה מַסְעוּדָה – אַתְּ חוֹשֶׁבֶת: אֲנִי עֲנִיָּה? קַבְּצָנִית עִוֶּרֶת? – וְהִתְחִילָה חוֹבֶטֶת אֶת פְּנֵי עַצְמָהּ בְּבֶכִי.

אָז קָמָה יְהוּדִית הַפִּקְחִית, שְׁכֶנְתָּהּ שֶׁל מַסְעוּדָה הַגְּדוֹלָה קְצַת מִמֶּנָּה, וּבְשֵׂכֶל רַב הִרְגִּיעָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ. קֹדֶם־כֹּל נָטְלָה אֶת אֹכֶל־הַנְּדָבָה בְּרֹגֶז וְאָמְרָה:

– אִי לָכֶן, בּוּשָׁה לָכֶן… אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת שֶׁמַּסְעוּדָה קַבְּצָנִית וְשֶׁהִיא תִּקַּח נְדָבוֹת?

וְלַחֲבֶרְתָּה הַמִּתְיַפַּחַַת בִּבְכִי אָמְרָה:

– תֵּדְעִי לָךְ, שֶׁאָסוּר לִבְכּוֹת הַרְבֵּה. סַבְתָּה אָמְרָה שֶׁיְּכוֹלִים חָלִילָה לְהִתְעַוֵּר מֵרֹב בֶּכִי.

שָׁמְעָה מַסְעוּדָה “עִוָּרוֹן”, זָכְרָה אֶת קַבְּצָנֵי הַכֹּתֶל הָעִוְּרִים וְחָדְלָה מִלִּבְכּוֹת.

אוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחָה דֶלֶת הֶחָצֵר וְנִכְנַס זָקֵן עִוֵּר, לְבוּשׁ בְּגָדִים קְרוּעִים וַעֲלֵיהֶם טִלְאֵי צִבְעוֹנִין, נִכְשַׁל בַּמַּדְרְגוֹת וּבַמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֹ.

– מַסְעוּדָה! הֵיכָן מַסְעוּדָה בִּתִּי? – קָרָא.

נִגְּשָׁה מַסְעוּדָה בְּגַאֲוָה וְנָשְׁקָה בַּחֲשִׁיבוּת אֶת יְדֵי אָבִיהָ הָרוֹעֲדוֹת וְקַרְאָה: – בָּרוּךְ אַתָּה, אַבָּא!

הִגִּישׁ לָהּ פְּרוּסַת לֶחֶם יָבֵשׁ, שְׁלשָׁה זֵיתִים, פִּלְפֵּל וְתָמָר. מַסְעוּדָה יָשְׁבָה לָהּ תֵּכֶף וּמִיַּד לֶאֱכֹל, “שֵׁנִית”.

פָּרְשָׂה לְפָנֶיהָ מַפִּּית קְטַנָּה, בְּהִירָה, שֶׁהֵבִיאָה מֵהַבַּיִת וְעָלֶיהָ סִדְּרָה אֶת הַמַּאֲכָלִים וְהִתְחִילָה לְאֱכֹל אַט אָט. בְּכָל זַיִת קָטָן נִנְעֲצוּ שִׁנֶּיהָ פְּעָמִים אֲחָדוֹת וְאָכְלָה בְּנִמּוּס רָב, עַד שֶׁהַכֹּל נִתְקַנְּאוּ בָּהּ וּבְאֲכִילָתָהּ.

נִגְּשָׁה יְהוּדִית אֵלֶיהָ וְאָמְרָה:

– מַסְעוּדָה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, נִהְיֶה לַאֲחָיוֹת!

הֱיוֹת אָחוֹת לִיהוּדִית הַמְּצֻיֶּנֶת, הַיָּפָה, וַחֲבִיבַת הַכִּתָּה, – הֲרֵי זֶה אֹשֶׁר! יְגוֹנָהּ שֶׁל מַסְעוּדָה חָלַף כְּרֶגַע. גַם גַאֲוָתָהּ הָעֲשׂוּיָה נֶעֶלְמָה כָּלִיל. הִיא קָפְצָה וְרָקְדָה מַהֲלַךְ שְׁתֵּי פְּסִיעוֹת עִם “אֲחוֹתָהּ” הַחֲדָשָׁה כְּשֶׁהֵן חֲבוּקוֹת, מֵעֵין כְּרִיתַת בְּרִית.

אָמְרָה יְהוּדִית:

– אֲנִי רוֹצָה לֶאֱכֹל אִתֵּךְ, יֵשׁ לַךְ הַרְבֵּה…

וְאַף הִיא יָשְׁבָה. כִּרְסְמָה פְּרוּסָה פְּעוּטָה מֵהַלֶּחֶם הַקָּשֶׁה, וְזַיִת אֶחָד. גַם אֶת הַתָּמָר חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶן, וַאַחֲרֵי כֵן הִכְנִיסָה יְהוּדִית לַשֻּׁתָּפוּת אֶת חַלָּתָהּ הַמְּרוּחָה בְּחֶמְאָה וְרִבָּה.

ג.    🔗

נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן: בָּא הַמּוֹרֶה. מִיַּד עָמְדוּ הַָיְלָדוֹת בְּשׁוּרָה מְסֻדֶּרֶת. נֶהֱנָה הַמּוֹרֶה. אָמַר בִּצְחוֹק:

– הִכָּנֵסְנָה, יְלָדוֹת “רָעוֹת”!

יָדְעוּ הַיְלָדוֹת שֶׁלֵּב הַמּוֹרֶה טוֹב לָהֶן, שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָן וְשֶׁ“רָעוֹת” הַיְנוּ טוֹבוֹת וְשֶׁדַּעְתּוֹ מְבֻדַּחַת עָלָיו.

נִכְנְסוּ לַכִּתָּה מְאֻשָּׁרוֹת.

אָמַר הַמּוֹרֶה: הִתְפַּלֵּלְנָה! עָנוּ: כְּבָר הִתְפַּלַּלְנוּ…

שָׂמַח הַמּוֹרֶה וְהִתְחִיל לְסַפֵּר סִפּוּר – פְּרָס. הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְהִנֵּה לְפֶתַע פִּתְאֹם צְלִיל נְשִׁיקָה נִשְׁמַע בְּתוֹךְ הַכִּתָּה. הַיְלָדוֹת נִבְהֲלוּ, וְהַמּוֹרֶה גַּם הוּא נָבוֹךְ קְצַת. לֹא יָדַע מַה וָמִי… קָרָא: “מִי עָשָׂה זֹאת?” הִצְבִּיעוּ שְׁתֵּיהֶן.

– בֹּאנָה הֵנָּה! – רָמַז לָהֶן הַמּוֹרֶה.

אֲבָל הֵן לֹא מִהֲרוּ לָגֶשֶׁת. חִיְכוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶן בּוֹשׁוֹת: צַַמּוֹת שְׁתֵּיהֶן קְשׁוּרוֹת הָיוּ זוֹ לְזוֹ מַעֲשֶׂה חֲבֵרוּת־אַהֲבָה. הִתִּירוּ צַמּוֹתֵיהֶן בְּקֹשִי וְנִגְּשׁוּ, וַעֲדַיִן לֹא יָדַע הַמּוֹרֶה מַה כַּאן, וְהַכִּתָּה חִכְּתָה לְהַטָּפַת מוּסָר.

הִשְׁתּוֹמְמוּת הַמּוֹרֶה גָּדְלָה: גַם סִינּוֹרֵיהֶן הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶן יְהוּדִית וּמַסְעוּדָה. הָיְתָה מִרְיָם לְבוּשָׁה טְלָאִים נְקִיִּים, וּמַסְעוּדָה – מַלְבּוּשׁ נָאֶה. עַל זֶה הִקְפִּיד הַמּוֹרֶה:

– בְּגָדִים אָסוּר לְהַחֲלִיף… וְצַמּוֹת אֵין לִקְשֹׁר… אֲבָל מַה זֶה שֶׁשָּׁמַעְתִּי…?

מַסְעוּדָה: יְהוּדִית נָשְׁקָה לִי.

הַמּוֹרֶה: וְאַתְּ?

מסעודה: אֲנִי? גַם כֵּן…

הַמּוֹרֶה: אִם כֵּן טוֹב! לֵכְנָה, שֵׁבְנָה וְאַל תַּעֲשֶׂינָה זֹאת בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר!

בַּהַפְסָקָה חָקַר הַמּוֹרֶה אֶת הַדָּבָר.