א

כָּל הַיָּמִים שֶׁלְּאַחֲרֵי הַפֶּסַח הָיָה יִגְאָל כּחוֹלֵם וּכְמַסְתִּיר סוֹד, וּבְהַגִּיעַ יוֹם ל' בָּעֹמֶר כִּנֵּס אֶת חֲבֵרָיו, וְהִרְצָה לִפְנֵיהֶם תָּכְנִית מְפֹרֶטֶת שֶׁל סֵדֶר הָהַדְלָקָה.

וְסִיֵּם:

– עָלֵינוּ לְהִצְטַיֵּן הַשָֹּנָה בְּהַדְלָקָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיָתָה!

הַחֲבֵרִים הִבִּיעוּ הַסְכָּמָתָם בִּתְרוּעָה גְדוֹלָה וְחָזְרוּ עַל הַדְּבָרִים:

– הַדְלָקָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ עוֹד לֹא הָיָתָה!

– וּמִנַּיִן נִקַּח עֵצִים? – שָׁאֲלוּ אֲחָדִים.

הָעוֹנִים רַבּוּ עַל הַשֹּׁואֲלִים:

– דָּבָר גָּדוֹל בְּתֵל־אָבִיב! כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה תִּמְצָא עַל יַד כָּל בִּנְיָן הָהוֹלֵךְ וְנִבְנֶה: שְׁבָבִים, קִסְמִים, שִׁבְרֵי אַרְגָּזִים וְלִמּוּדֵי חָבִיּוֹת – עָלֵינוּ רַק לְאָסְפָם אֶל מָקוֹם אֶחָד!

וְהַמָּקוֹם הָאֶחָד, – הוֹסִיף יִגְאָל, הוּא הַמִּגְרָשׁ הַפָּנוּי מֵאֲחוֹרֵי בֵּית־הַסֵּפֶר; רְחַב־יָדַיִם הוּא, אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ!

נִמְצְאוּ, אָמְנָם, מְעַרְעֲרִים עַל הַמִּגְרָשׁ הַזֶּה, וְדַוְקָא בְּשֶׁל קִרְבָתוֹ לְבֵית־הַסֵּפֶר, אַךְ סוֹף סוֹף הִכְרִיעָה דַעְתּוֹ שֶׁל יִגְאָל, וְהוּא הוֹסִיף:

– רַק שְׁלשָׁה יָמִים נִשְׁאֲרוּ לָנוּ; הַזְּמָן קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. צְאוּ וְלִקְטוּ – וְכָל הַמַּרְבֶּה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח!

יָצְאוּ הַיְּלָדִים וְלִקְּטוּ; יוֹם־יוֹם, גַּם בְּלֶכְתָּם לְבֵית־הַסֵּפֶר, גַּם בְּשַׁעַת הַהַפְסָקוֹת, וּבְיִחוּד לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, פָּשְׁטוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וְאָסְפוּ מִן הַהֶפְקֵר כְּכָל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדָם. וְלֹא רַק שְׁבָבִים וְקִסְמִים – גַּם קְרָשִׁים וְקוֹרוֹת, תֵּבוֹת וְחָבִיּוֹת סָחֲבוּ מִמֶּרְחָקִּים וְהֵבִיאוּ אֶל הַמִּגְרָשׁ וּצְבָרוּם שָׁם לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה.

וּבְעֶרֶב לַ"ג־בָּעֹמֶר, מִבְּעוֹד יוֹם, הִתְאַסְּפוּ כָּל הַיְלָדִים עַל הַמִּגְרָשׁ לַעֲסֹק בַּהֲכָנוֹת לַהַדְלָקָה, וְיִגְאָל מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם. רַבּוֹת טָרְחוּ הַיָּדַיִם וְלֹא פָּחוֹת מִזֶּה יָגְעוּ הַגְּרוֹנוֹת, אֲשֶׁר צָהֲלוּ בְּקוֹלוֹת מְצַלְצְלִים לְמֵרָחוֹק, עַד אֲשֶׁר הוּקַם צְרִיף כִּצְרִיחַ בָּנוּי חָבִיּוֹת עַל גַּבֵּי חָבִיּוֹת תַּחְתִּיִּים, שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים. וְהַצְּרִיחַ נִתְמָךְ בִּקְרָשִׁים וּבְקוֹרוֹת וְעַל גַּבּוֹ כִּפָּה שֶׁל זְרָדִים, נְיָרוֹת, סְמַרְטוּטִים וְעוֹד חֳמָרִים הַנּוֹחִים לְהִשְׁתַּלְהֵב.

עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים שָׁלְמָה הַמְּלָאכָה.

נִדְלְקוּ הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם – עָלָה יִגְאָל וְהִדְלִיק בַּאֲבוּקָה אֶת הַכִּפָּה שֶׁעַל הַצְּרִיחַ; נִדְלְקָה הַכִּפָּה – נִדְלְקוּ שְׁבִיבֵי־אֵשׁ בְּעֵינֵי כָּל הַיְלָדִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב וּתְרוּעָה גְדוֹלָה פָּרְצָה מִפִּיהֶם.

מִן הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים עָלוּ עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הַגְּזוּזְטְרָאוֹת לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה וּמִכָּל הַצְּדָדִים נָהֲרוּ הֲמוֹנִים אֶל מְקוֹם הַהַדְלָקָה וְהָעֵינַיִם מְאִירוֹת. וְהַלֶּהָבָה הוֹלֶכֶת וּמִתְלַהֶבֶת וְגַם הַיְלָדִים הוֹלְכִים וּמִתְלַהֲבִים, שָׁרִים וְרוֹקְדִים וּמַקִּיפִים אֶת הַמְּדוּרָה בְּעִגּוּל הַהוֹלֵךְ וְחוֹזֵר. וְנוֹסְפוּ יְלָדִים רַבִּים אֲשֶׁר בָּאוּ בִּמְרוּצָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִצְוַת הַהַדְלָקָה וְזָרְקוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ מִכָּל אֲשֶׁר הֵבִיאוּ: עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, מַחְבָּרוֹת וּבְגָדִים מְשֻׁמָּשָׁים – וְהַשִּׁמְחָה הוֹלֶכֶת וְרַבָּה.

וְיֶלֶד אֶחָד מִן הַגִּבּוֹרִים תָּפַשׂ אֶת יִגְאָל, הִרְכִּיבָהוּ עַל כְּתֵפָיו וְהִתְחִיל רוֹקֵד וְשָׁר כְּאֶחָד:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!

וּקְהַל הַיְלָדִים הִקִּיף אֶת יִגְאָל הָרוֹכֵב, כֻּלָּם רוֹקְדִים עַל מְקוֹמָם שׁוֹאֲלִים אֶת יִגְאָל וְזֶה עוֹנֶה כְּנֶגְדָּם:

“מִי אָתָּה?”

– יִשְׂרָאֵל!

“מִי אָבִיךָ?”

– יִשְׂרָאֵל!

“מִי עַמֶּךָ?”

– יִשְׂרָאֵל!

“וְאַרְצֶךָ?”

– אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

וּלְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ נִשְּׂאוּ לְמַעְלָה, הַהִתְלַהֲבוּת הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת. הַמַּעֲגָל הוֹלֵךְ וְגָדוֹל וְהַשִּׁירָה הוֹלֶכֶת וַחֲזָקָה:

“אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!”

ב

… שַׁלְהֶבֶת אַדִּירָה זִנְּקָה לְמַעְלָה וּמִתּוֹכָהּ הִתְחִילָה מִתְבַּהֶרֶת דְּמוּת נִפְלָאָה הָלֹךְ וְהִתְבַּהֵר, הָלֹךְ וְהִשְׁתַּקֵּף – וְאִיש זָקֵן הוֹפִיעַ בְּלַבַּת הָאֵשׁ וּמַרְאֵהוּ הוֹד. רֶגַע עָמַד הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא מְרַחֵף בָּאֲוִיר וְסָקַר עַל סְבִיבוֹ בְּעֵינַיִם גְּדֹולוֹת וְנִפְלָאוֹת וְאַחַר יָצָא מִן הַלֶּהָבָה, צָעַד קוֹמְמִיּוּת עַד יִגְאָל וְשָׂם אֶת יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ.

– מִי אַתָּה? – שָׁאַל יִגְאָל וְלִבּוֹ פָּג מֵהַמַּרְאֶה.

– אֲנִי עֲקִיבָא! – עָנָה הַזָּקֵן. – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים פָּחוֹת אֶחָד יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּיְשִׁיבָה שֶׁלִּי, כֻּלָּם חֲכָמִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים. וַאֲנִי הוֹלֵךְ מֵהַדְלָקָה לְהַדְלָָקָה, מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ, אוּלַי אֶמְצָא אֶת הַתַּלְמִיד הָאֶחָד כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַמִּסְפָּר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף…

הַזָּקֵן נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע, הֵצִיץ לְתוֹך עֵינֵי יִגְאָל וְאָמָר:

– וְהִנֵּה מְצָאתִיךָ! שָׁמֹע שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתְךָ וְרָאֹה רָאִיתִי אֶת לִבְּךָ הַטָּהוֹר וְהַנֶּאֱמָן לְעַמְּךָ וּמָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. הֲתֵאוֹת לָלֶכֶת עִמִּי?

הִנֵּנִי! – קָרָא יִגְאָל בְּשִׂמְחָה וּפָשַׁט אֶת יָדָיו.

נָשַׁק לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא עַל מִצְחוֹ, לְקָחוֹ וְהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפָיו, שָׁט וְגָז אִתּוֹ בֵּין הָרִים גְּבוֹהִים, בֵּין סְלָעִים זְקוּפִים וִיעָרוֹת עֲבֻתִּים, שָׁט וָשָׁר:

“אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל!”

לְקוֹל הַשִּׁירָה יָצְאוּ אַלְפֵי תַּלְמִידִים מִבֵּין הָעֵצִים, הִקִּיפוּ אֶת יִגְאָל וְשָׁרוּ כְּנֶגְדֹּו:

“מִי אַתָּה”?

וְיִגְאָל עוֹנֶה:

– יִשְׂרָאֵל!

“מִי אָבִיךָ?”

יִשְׂרָאֵל – – –

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל:

“פַּנּוּ דֶרֶךְ! פַּנּוּ דֶרֶךְ! דָּרַךְ כּוֹכָב, דָּרַךְ כּוֹכָב!”

וּבָחוּר גִּבּוֹר־חַיִל הוֹפִיעַ רָכוּב עַל אַרְיֵה, פָּנָיו מְפִיקִים עֹז וָהוֹד וּשְׁאָגָה לוֹ כָּאַרְיֵה:

– אֲנִי בַּר כּוֹכְבָא! מִי מִכֶּם הָרוֹצֶה לִפְרֹק אֶת עֹל רוֹמָא מֵעַל צַוַּאר יִשְׂרָאֵל – אֵלָי!

– כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ! – קָרְאוּ רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו פֶּה אֶחָד. – הִנְּנוּ בְּעַד חֵרוּת עַמֵּנוּ וְאַרְצֵנוּ!

“כֻּ־לָָּ־נוּ!”… עָנָה הֵד הָיַּעַר מִסָּבִיב.

וּבַר כּוֹכְבָא אָחַז בְּרַעְמַת הָאַרְיֵה וַיִּדְהַר בֵּין שׁוּרוֹת הַתַּלְמִידִים וּבִרְאוֹתוֹ אֶת יִגְאָל עָמָד.

– מִי אַתָּה, בְּנִי? – שְׁאֵלָהוּ בַּר־כּוֹכְבָּא.

– הַצָּעִיר בְּאַלְפֵי תַּלְמִידָי! – עָנָה בִּמְקוֹמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.

– לֹא יוּכַל זֶה לְהִלָּחֵם עִם הָרוֹמָאִים, כִּי נַעַר קָטֹן הוּא! – אָמַר בַּר־כּוֹכְבָא.

דְּמָעוֹת נִרְאוּ בְּעֵינֵי יִגְאָל וְעָנָה:

– אָמְנָם קָטֹן אֲנִי, אֲבָל גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ נַעַר הָיָה בְּהַכּוֹתוֹ אֶת גָּלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי.

– וּבַמֶּה אֵדַע, כִּי בֶּן־חַיִל אַתָּה? – שְׁאֵלָהוּ בַּר־כּוֹכְבָא.

יִגְאָל שָׁלַף חֶרֶב וְקִטַּע אֶת בֹּהֶן יָדוֹ…

– עַז כַּנָּמֵר! – קָרָא בַּר־כּוֹכְבָא. – וְגַם גִּבּוֹר כָּאֲרִי?

יִגְאָל עָלָה עַל הַסּוּס וּבְדָהֳרוֹ בַּיַּעַר עָקַר אֶרֶז עַל שָׁרָשָׁיו…

– גִּבּוֹר־חַיִל! – קָרְאוּ כָּל הַתַּלְמִידִים.

וּבַר־כּוֹכְבָא הוֹסִיף:

– יִגְאָלִים כָּמוֹךָ יִגְאֲלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל! –

וְהַמִּלְחָמָה הֵחֵלָּה –

ג

עַלִּיזֵי נִצָּחוֹן, שָׁבוּ גְּדוּדֵי בַּר־כּוֹכְבָא מִשְּׂדֵה הַקְּרָב, דִגְלֵי חֵרוּת בְּיָדָם וְשִׁירֵי תְּרוּעָה בְּפִיהֶם וּבְבֹאָם עַד מִגְרָשׁ רְחַב־יָדַיִם עָרְכוּ עֵצִים וְהִדְלִיקוּ מְדוּרָה; זֹאת הָיְתָה הַדְלָקָה לִכְבוֹד הַנִּצָּחוֹן.

וּבְשַׁעַת הַהַדְלָקָה קָם בַּר־כּוֹכְבָא וְקָרָא:

– אָנָה הָלַךְ יִגְאָל הַנַּעַר אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל?

וּבַר כּוֹכְבָא הִתְחִיל מְסַפֵּר וְכָל הָעָם עוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ:

– הָרוֹמָאִים הָיוּ כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, כֻּלָּם מְזֻיָּנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ וְהַמִּלְחָמָה הָיְתָה לָנוּ מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, וְהַמַּצְבִּיא הָרוֹמָאִי דָהַר עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר וּבְחַרְבּוֹ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נוֹפֵף וְקָרָא: “מָוֶת לַמּוֹרְדִים!” – פִּתְאֹם הוֹפִיעַ זֶה הַנַּעַר יִגְאָל, חָצָה בֵּין חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת וְהִגִּיעַ עַד הַמַּצְבִּיא, כְּהֶרֶף עַיִן הוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ מִיָּדוֹ וּבְקוֹל קוֹרֵא “מָוֶת לֶעָרִיץ!” הִפִּילָהוּ אַרְצָה…

וְאָז הָיְתָה תְּבוּסַת הָרוֹמָאִים רַבָּה…

– יְחִי יִגְאָל! – נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת מִכָּל צָד – אָנָה זֶה נֶחְבָּא?

וְרָצִים פָּשְׁטוּ בַּמַּחֲנֶה לִמְצֹא אֶת הַגִּבּוֹר הַקָּטָן.

“הִנֵּהוּ!” – – –

יִגְאָל הִתְעוֹרֵר וְהִנֵּה הוּא אָחוּז בִּידֵי חֲבֵרָיו וְהֵם אוֹמְרִים:

– אָנָה זֶה נַחְבֵּאתָ? רְאֵה הַהַדְלָקָה הִגִּיעָה לְקִצָּהּ…

* * *

לְמָחָר סִפֵּר יִגְאָל לַחֲבֵרָיו אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם הַנִּפְלָא; כֻּלָּם פָּתְרוּ אוֹתוֹ לְטוֹבָה, וּבוֹ בַּמָּקוֹם יִסְּדוּ פְּלֻגָּה שֶׁל צוֹפִים בְּשֵׁם “בַּר־כּוֹכְבָא”, וְיִגְאָל הָיָה לָהֶם לְרֹאשׁ.

א.

עֶרֶב בָּהִיר הָיָה. מֶלֶךְ קוּשְׁטָא הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַגַּג הַשָּׁטוּחַ שֶׁל הֵיכָלוֹ הַנֶּהֱדָר, נֶהֱנָה מִמַּרְאֵה עִיר בִּירָתוֹ, אֲשֶׁר יָפְתָה שִׁבְעָתַיִם בָּעֲרָבִים, וְהִתְעַנֵּג עַל גַלֵּי הַיָּם הַמְשַׁקְּפִים אֶת הֵיכָלוֹ וְאוֹרוֹתָיו.

עוֹד הוּא מִתְהַלֵּךְ, וּקְרִיאוֹת הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו:

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!” – “עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!”

הִבִּיט וְרָאָה קְהַל יְהוּדִים עוֹמְדִים לְיַד פֶּתַח בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ לְהֵיכָלוֹ, מְצִיצִים בְּסִדּוּרֵי תְפִילָּה וְקוֹרְאִים מִתּוֹכָם. הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ לְהִתְבּוֹנֵן, וְהִנֵּה רָאָה אוֹתָם מִתְרוֹמְמִים עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, מְנַתְּרִים שָׁלשׁ פְּעָמִים וְנֹושְׂאִים יְדֵיהֶם אֶל עָל, כְּרוֹצִים לִנְגֹּעַ בַּלְּבָנָה. הִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ וְהִקְשִׁיב, וְהִנֵּה נִשָּׂא מִבֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים קוֹל עָדִין, מִתְנַגֵּן, וְאוֹמֵר בְּשָׂפָה זָרָה לוֹ, בִּשְׂפַת־עֵבֶר:

"כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכוֹל לִנְגֹעַ בָּךְ, –

כָּכָה לֹא יוּכְלוּ כָּל אוֹיְבַי לִנְגֹעַ בִּי לְרָעָה".

לֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים, אַךְ הַקּוֹל הַנָּעִים הִקְסִימוֹ. פִּתְאֹם הִתְאַחֵד שׁוּב הַקָּהָל בִּקְרִיאוֹת מְשֻׁתָּפוֹת:

"סִמָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב יְהֵא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל…

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם…"

הִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ וְשָׁלַח לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים. מִיַּד הוּבָא יְהוּדִי אֶחָד, וְהוּא הִסְבִּיר לַמֶּלֶךְ, שֶׁמִּנְהָג עַתִּיק הוּא בְּיִשְׂרָאֵל: לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַלְּבָנָה לֹא תִהְיֶה פְּגוּמָה. מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהוּא חִיֵּך וְהִלֵּל אֶת הַמִּנְהָג הַיָּפֶה הַזֶּה. חִיֵּךְ וְהִלֵּל. אַךְ כְּשֶׁשָׁמַע אֶת פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים “דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם” חָשַׁד בַּיְּהוּדִים כִּי מְצַפִּים הֵם לְמֶלֶךְ מִשֶּׁלָּהֶם. רָגַז וְקָרָא: “שֶׁקֶר הַדָּבָר! דָוִד מֵת וְאֵינוֹ חַי עוֹד. בּוֹגְדִים אַתֶּם”.

נָבוֹךְ הַיְּהוּדִי. כְּאִילוּ נָפַל מִן הָרוֹם אֶל הַתְּהוֹם. הִתְחִיל מַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת עַמּוֹ, אַךְ כְּכָל שֶׁהִצְדִיק, כֵּן הִתְלַהֲטָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְקָרָא:

– אִם כֵּן גוֹזְרָנִי עֲלֵיכֶם לְהָבִיא לְפָנַי אֶת מַלְכְּכֶם דָוִד חַי, וָלֹא – תְּגֹרְשׁוּ מֵאַרְצִי כַּחֲלֹף שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ!

בְּפִיק־בִּרְכַּיִם יָרַד הַיְּהוּדִי מֵעַל מַדְרְגוֹת הַשַּׁיִשׁ שֶׁל הָאַרְמוֹן. לֹא שָׂם לֵב לַגִּנָּה הַמְפֹאֶרֶת, לַמִּזְרָקוֹת, וְלֹא נָשָׂא עַיִן אֶל הַלְּבָנָה, שֶׁזֶּה עַתָּה בֵּרְכָהּ וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּפָּגֵם חָלִילָה… מֵעֵבֶר לַשַּׁעַר חִכּוּ לוֹ יֶתֶר הַיְּהוּדִים וּכְשֶׁרָאוּהוּ בִּמְבוּכָתוֹ הִתְלַחֲשׁוּ בְּפַחַד וְלֹא שְׁאֵלוּהוּ דָבָר. רַק תָּמְכוּ בּוֹ, כִּי הִתְנוֹדֵד בְּלֶכְתּוֹ.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת הַצָּפוּי לָהֶם: לָשׁוּב וְלֶאֱחֹז בְּמַקַל־הַנְּדוּדִים, לָנוּעַ וְלָנוּד כְּקַיִן גַּם מֵאֶרֶץ זֹאת, נָהֲרוּ אֶל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת לִשְׁפֹּךְ שִׂיחָם אֲנָשִׁים, נָשִׁים, זְקֵנִים וּצְעִירִים, וְגַם אֶת הַטַּף הֵבִיאוּ אִתָּם, כִּי אָמְרוּ:

– אִם מִתְרָעֵם אֱלֹהִים עָלֵינוּ, – אוּלַי יְרָחֵם עַל הַטַּף אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ חֵטְא.

גַם צוֹם הִכְרִיזוּ, וְהֶחֱלִיטוּ לִשְׁלֹחַ לִירוּשָׁלַיִם שְׁנַיִם מֵנִּכְבַּדֵּי הָעִיר לְהִִמָּלֵךְ שָׁם בִּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וּלְהִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה. אַךְ נוֹדַע הַדָּבָר בִּירוּשָׁלַיִם וַיַּכְרִיזוּ גַם שָׁם צוֹם, וּבוֹ בְיוֹם־הַתַּעֲנִית בָּאוּ גַם שְׁנֵי הַשְּׁלִיחִים הָאֵלֶה שָׁמָּה, וַתִּרֶב תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.

עָבַר יוֹם הַבְּכִי וְהַצּוֹם, וְרַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שָׁכַב לָנוּחַ וַיְהִי אַךְ עָצַם עֵינָיו וְהִנֵּה רָאָה כּוֹכָב רוֹעֵד בִּמְקוֹמוֹ, נוֹפֵל מַשֶּׁהוּ, פּוֹנֶה פִּתְאֹם יְמִינָה, שׁוּב מַחֲלִיק לְמַטָּה, מַשְׂמְאִיל וּמִתְעַגֵּל. מִיַּד הֵקִיץ, יָדַע כִּי אֱלֹהִים מְגַלֶּה לוֹ דָבָר וְהִתְאַמֵּץ לִזְכֹּר תָּג־לְתָג אֶת הַמַּרְאֶה וּמָצָא שֶׁזּוֹהִי הָאוֹת ל. מַה בָּאָה אוֹת זוֹ לְבַשְּׂרֵהוּ לֹא יָדַע, אַךְ אָמַר: אֶרְשֹׁם נָא לִי אוֹתָהּ לְבַל תִּשָּׁכֵחַ. שֵׁנִית עָצַם עֵינָיו וְרָאָה אוֹתוֹ כּוֹכָב רוֹעֵד שׁוּב וּמִתּוֹכוֹ כְּמוֹ מִדַּרְדְּרִים גִּצִּים לְמָטָּה. זָכַר וְרָשַם: ז. בַּבֹּקֶר אָמַר לַשְּׁלִיחִים: אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבַָּעִיר לוּז תְּשׁוּעַתְכֶם.

לְמָחֳרָת הִשְׁכִּימוּ הַשְּׁלִיחִים וְהָלְכוּ אֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי לְהִפָּרֵד מֵעָלָיו בִּתְפִלָּה. לִוָּה אוֹתָם קָהָל רָב, בָּכוּ וְהִתְפַלְּלוּ בְּצִבּוּר, אַחַר נִפְרְדוּ וּפָנוּ לְדַרְכָּם לָעִיר לוּז.

ב.

וְהָעִיר לוּז – חוֹמָה לָהּ בְּצוּרָה, אִילָן חָסֹן אֶחָד בְּתוֹךְ הַחוֹמָה וּבְרֵכָה סְמוּכָה לָהּ, וְכָל הָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס לָעִיר – עָלָיו לִטְבֹּל תְּחִלָּה בַּבְּרֵכָה וּמִיַּד נִגְלֶה פֶּתַח בְּתוֹךְ הָאִילָן וּמִבִּפְנִים נִשְׁמָע קוֹל: יָבוֹא טָהוֹר!

בָּאוּ שְׁנֵיהֶם לְאוֹתוֹ אִילָן, קָרְאוּ תְּהִלִּים וְהִתְכּוֹנְנוּ לְטְבֹּל בְּאוֹתָהּ בְּרֵכָה, אַךְ עֵינֵיהֶם חָשְׁכוּ בְּהַבִּיטָם בַּבְּרֵכָה, וְהִנֵּה הִיא מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. הֵם נִרְתְּעוּ אָחוֹר… אַךְ אֶחָד מֵהֶם, ר' מָרְדְּכַי, הִתְאוֹשֵׁשׁ וְאָמַר בְּעֹז־רוּחַ:

– רוֹאֶה אֲנִי נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵלֶּה כְּאִילוּ אֵינָם. מָה אָנוּ וּמַה חַיֵּינוּ כְּשֶׁאָחֵינוּ נְתוּנִים בְּצָרָה?

אָמַר, עָצַם עֵינָיו וְקָפַץ פְּנִימָה. חֲבֵרוֹ הִתְאַזֵּר עֹז גַם הוּא, קָרַב בְּצַעֲדֵי אוֹן, אַךְ בְּגִשְׁתּוֹ נָפְלָה עָלָיו אֵימָה גְדוֹלָה וְנָסוֹג אָחוֹר. ר' מָרְדְכַי יָצָא אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ הַבְּרֵכָה כְּשֶׁכֻּלּוֹ מְבֻשָּׂם וּמְדֻשַּׁן־עֹנֶג, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ:

– כָּל עִנְיַן הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים אֵינוֹ אֶלָּא אֲחִיזַת עֵינַיִם. רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַעֲמִידֵנוּ בְּנִסָּיוֹן. קָפַצְתִּי פְּנִימָה וְהִנֵּה אֵין זֵכֶר לְנָחָשׁ וְעַקְרָב, אֶלָּא נַחַל אֲפַרְסְמוֹן זַךְ מוֹלִיךְ מֵימָיו וְרֵיחוֹת נִיחוֹחַ עוֹלִים מִמֶּנּוּ. כְּשֵׁם שֶׁפִּקְפַּקְתִּי קֹדֶם: לָרֶדֶת אוֹ לֹא לָרֶדֶת, – כֵּן קָשֶׁה הָיָה לִי עַכְשָׁו לְהַחֲלִיט: לַעֲלוֹת אוֹ לֹא לַעֲלוֹת… מָהֵר נָא, אָחִי, וַעֲשֵׂה כָּמוֹנִי וְנִכָּנֵס לָעִיר לוּז.

הִשְׁתּוֹמֵם חֲבֵרוֹ, נָטַל אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים בְּיָדוֹ וְקָרָא מִתּוֹכוֹ:

"אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי…

יִשְׁלַח מִמָּרוֹם, יִקָּחֵנִי, יִמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים…"

וְקָרַב בְּחִפָּזוֹן אֶל הַבְּרֵכָה – מוּכָן לַכֹּל, אַךְ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַנְּחָשִׁים הַמַּחֲלִיקִים, מִתְפַּתְּלִים, נוֹשְׂאִים רָאשֵׁיהֶם אֶל עָל וּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם שְׁלוּחוֹת לִקְרָאתוֹ נִרְתַּע שׁוּב, וּבֵינָתַיִם נִפְתַּח הַפֶּתַח בָּאִילָן וְקוֹל נִשְׁמַע:

– יָבוֹא טָהוֹר!

נִפְרַד ר' מָרְדְכַי בְּצַעַר מֵעַל חֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ חִבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת וְנִכְנַס לְבַדּוֹ. וְהָאִילָן נִסְגַר אַחֲרָיו.

ג.

וְלוּז הִיא כְּיָדוּעַ, עִיר שֶׁאֵין לְמַלְאַך־הַמָּוֶת שִׁלְטוֹן בָּהּ. חַיִּים בָּהּ בְּנֵי הָאָדָם מֵאוֹת וְאַלְפֵי שָׁנִים, וְחוֹמוֹת לוּז שׁוֹמְרוֹת עֲלֵיהֶם מִמַּחֲלָה וָמָוֶת, וְרַק אִם תַּחֲלֹף רוּחַ עַל אָדָם וְהָלַךְ וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֶל מֵעֵבֶר לָחוֹמָה – וְנִגַּף וָמֵת.

ר' מָרְדְכַי יָדַע זֹאת, אַךְ אֵינָהּ דוֹמָה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה. הוּא הִתְפַּלֵּא וְהִתְפָּעֵל בִּרְאוֹתוֹ אֶת בְּנֵי לוּז, וְהִנֵֵּה הֵם גּבוֹהִים כַּעֲנָקִים וּפְנֵיהֶם צַחִים מֵחָלָב, וַיְהִי הוּא כְּחָגָב וּכְצֵל לְעֻמָּתָם. הַלּוּזִים הַמִּצְטַיְּנִים בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים קִבְּלוּהוּ יָפֶה. הִקִיפוּהוּ בִּשְׁאֵלוֹת עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּחוּץ לְחוֹמוֹתֵיהֶם, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה שֶׁל מֶלֶךְ קוּשְׁטָא קָפְצוּ וְקָרְאוּ:

– נִתְגוֹדֵד לִגְדוּדִים, נֵלֵךְ וְנַהַרְגֵּהוּ!

אֲבָל מַה עֶרֶךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הַמּוֹצִיא רֹאשׁוֹ מֵחוֹמַת הָעִיר וָחוּצָה נוֹפֵל חָלָל?…

אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ אֶל הָרַב וְנִמָּלֵךְ בּוֹ! עָנוּ לוֹ: אֵין רַבֵּנוּ עֵר. אָמַר: בּוֹאוּ וּנְעִירֵהוּ! עָנוּ לוֹ: “לֹא קַל הַדָּבָר… וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּרַבֵּנוּ עִירָא?”

– לא שָׁמַעְתִי וְלֹא יָדַעְתִּי.

– וּבְכֵן תֵּדַע לְךָ, שֶׁרַבֵּנוּ עִירָא אֵינֶנּוּ בֶּן דוֹרְכֶם זֶה, כִּי בֶּן דוֹרוֹ שֶׁל דָוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה וַחֲבֵרוֹ, וְדָוִד הוּא שֶׁשְּׁלָחוֹ לְכַאן לְנָהֵל אֶת הָעֵדָה. בָּא אֶל חוֹמָתֵנוּ, טָבַל בַּבְּרֵכָה, נִכְנַס, הֶרְאָה אֶת מְגִלַּת דָוִד הַמֶּלֶךְ וְקִבַּלְנוּהוּ לְנָשִׂיא עָלֵינוּ. אֲהַבְנוּהוּ וַיֶּאֱהָבֵנוּ, אַךְ כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ, כִּי מֵת דָוִד הַמֶּלֶךְ קָרָא לָנוּ, עָלָה עַל בָּמָה, הִסְפִּיד אֶת דָוִד רֵעֵהוּ, וְסִיֵּם בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: אֵין לִי חַיִּים בִּלְעָדָיו, אֶגַּשׁ אֶל הַחוֹמָה, אוֹצִיא רֹאשִׁי וְאָמוּת.

– וַאֲנַחְנוּ מָה? – שָׁאַלְנוּ כֻּלָּנוּ.

חִיֵּךְ רַבֵּנוּ עִירָא וְאָמָר:

– חָיֹה תִּחְיוּ לָכֶם בְּשָׁלוֹם, וְאלֹהִים יַאֲרִיךְ יְמֵיכֶם!…

אָמַרְנוּ: אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם וּלְהִסְתַּלֵּק מֵעֲבוֹדָתֶךָ… מְגִלַּת דָוִד שְׁמוּרָה אִתָּנוּ, וּבָהּ לֹא קָבְעוּ זְמָן לְשִׁלְטוֹנְךָ בַּעֲדָתֵנוּ.

חִיֵּךְ שׁוּב רַבֵּנוּ עִיָרא וְאָמָר: הָרְשׁוּת בְּיָדִי!

עָנִינוּ לוֹ: אָמְנָם הָרְשׁוּת לְךָ לִבְחֹר בַּחַיִּים אוֹ בַּמָּוֶת, אֲבָל גַם לָנוּ רְשׁוּת זֹאת נְתוּנָה. אַחַת מִשְּׁתַּיִם: אוֹ שֶׁגַּם אַתָּה תִּחְיֶה אוֹ שֶׁגַּם אָנוּ נָמוּת.

דִּבֵּר עַל לִבֵּנוּ, וְאָנוּ בְּאַחַת: אִתְּךָ אָנוּ לְחַיִּים וּלְמָוֶת. הִצְטַעֵר מְאֹד. אַךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: “קַל לְאַיֵּם וְקָשֶׁה לְקַיֵּם, אֶת הַשַּׁעַר לֹא יֵצֵאוּ…”

לְמָחֳרָת קָם וְהָלַךְ אֶל הַשָּׁעַר… קָמִים אָנוּ כָּל בְּנֵי לוּז, אֲנָשִׁים, נָשִׁים, זְקֵנִים וְטַף, וְנוֹהֲרִים אַחֲרָיו. עוֹבְרִים עַל יַד בָּתֵי הַכְּנֶסֶת וְקוֹרְאִים:

– שָׁלוֹם לָכֶם, בָּתֵי כְּנֵסִיּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים! לֹא נִזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹתְכֶם וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלְּכֶם!

כֹּה קָרָאנוּ מֵרָחוֹק, וְחָשַׁשְׁנוּ לְהִתְקָרֵב, פֶּן יָחִישׁ רַבֵּנוּ צְעָדָיו… וְהוּא עֲדַיִן מְקַוֶּה כִּי נַחֲזוֹר.

הִגַּעְנוּ לְסִמְטָה אַחֲרוֹנָה. רַבֵּנוּ עִירָא הוֹלֵךְ כְּרָגִיל בְּרֹאשׁ וְכָל הַקָּהָל אַַחֲרָיו… רַבִּי עִירָא מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, חוֹשֵׁב: “יִרְאוּ בְּמוֹתִי וְיָּשׁוּבוּ”, אַךְ פִּתְאֹם פָּרַץ צִבּוּר אֲנָשִׁים לְפָנָיו וְקָרָא:

– בַּחַיִּים הָלַךְ רַבִּי עִירָא בְּרֹאשֵׁנוּ, אֲבָל עַתָּה, בְּבָחֳרוֹ בַּמָּוֶת, – נֵלֵךְ אָנוּ בְּרֹאשׁ!

וְנִדְחֲקוּ אֶל הַשָּׁעַר. שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ כְּבָר הוֹצִיאוּ רָאשֵׁיהֶם מִבַּעַד לַשַּׁעַר וָמֵתוּ… נִבְהַל רַבִּי עִירָא, הִפְסִיק אֶת מַהֲלָכוֹ וְשָׁב, וְאָנוּ אַחֲרָיו. עָלָה רַבִּי עִירָא עַל רֹאשׁ גִבְעָה זוֹ שֶׁלְּפָנֵינוּ וְהִסְפִּיד אֶת הַמֵּתִים, בּוֹכֶה וּמוֹדֶה כִּי הוּא הֵמִיט אֶת הָאָסוֹן. בִּשְׁעַת כּשֶׁר זוֹ הִשְׁבַּעְנוּ אוֹתוֹ לֹא לָצֵאת אֶת שַׁעַר הָעִיר בְּלִי יְדִיעָתֵנוּ…

אָמַר: הִסְכַּמְתִּי, אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה וְטַעַם הַחַיִּים נִטַּל מִמֶּנִי, בְּהִלָּקַח מֵעַל רֹאשֵׁנוּ הָעֲטָרָה, בְּמוֹת עָלַי רֵעִי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?

טִכַּסְנוּ עֵצָה וּמָצָאנוּ, שֶׁהָעִיר לוּז, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת רִיב וּמְדָנִים, אֵין לָהּ צֹרֶךְ רַב בְּרַב וּבְשׁוֹפֵט עֵר כָּל הַיָּמִים. לָכֵן קָבַעְנוּ לְרַבֵּנוּ עִירָא חֶדֶר מְיֻחָד, שֶׁבּוֹ יִישַׁן רֹב יָמָיו, וְרַק שָׁלֹש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵעוֹר וְיַאֲצִיל לָנוּ בְּרָכָה: בְּפֶסַח, שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת. רַק בְּהִתְרָחֵשׁ דָּבָר, שֶׁאֵין לְפָתְרוֹ בִּלְעָדָיו, יִכָּנְסוּ נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לְחֶדְרוֹ, יִקְרְאוּ בַּתְּהִלִּים פְּרָקִים אֲחָדִים וְהוּא נֵעוֹר, נוֹטֵל יָדָיו, טוֹעֵם מַשֶּׁהוּ מִן הַצּוֹמֵחַ, כִּטְעִימַת צִפּוֹר, גוֹמֵעַ מְעַט מַיִם, מְשׂוֹחֵחַ קְצָת וּכְּכַלּוֹתוֹ שִׂיחָתוֹ יָנִיעַ רֹאשׁוֹ לָאוֹרְחִים לְאוֹת פְּרִידָה, יְבָרֵךְ “הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה”, יוֹרִיד רֹאשׁוֹ, וְתַרְדֵמָה תִּנָּסֵךְ עָלָיו כְּהֶרֶף עָיִן.

טוֹב שֶׁיָּדַע זֹאת ר' מָרְדְּכַי.

הוּא פָּנָה תֵּכֶף אֶל נְשִׂיאֵי הָעִיר, וּבְלִי שְׁהִיּוֹת הָלְכוּ אִתּוֹ אֶל חֲדַר רַבֵּנוּ עִירָא. אַךְ נִכְנְסוּ וּכְבָר מְצָאוּהוּ עֵר. שָׁאַל ר' עִירָא עַל הַפָּנִים הַחֲדָשׁוֹת וְר' מָרְדְכַי סִפֵּר עַל כָּל אֲשֶׁר אִתּוֹ. מֵעֵינֵי רַבֵּנוּ עִירָא הִתְגַּלְגְּלוּ שְׁתֵי דְמָעוֹת גְדוֹלוֹת, וְיָשִׁישׁ אֶחָד, הַצָּעִיר שֶׁבָּאוֹרְחִים, נִגֵּב אֶת דִּמְעוֹת הָרַב בְּיָד רַכָּה. אָז אָמַר רַבֵּנוּ עִירָא אֶל ר' מָרְדְּכַי:

– הַלַּיְלָה בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁנִיָּה תֵּצֵא מִכַּאן וְתֵלֵךְ לְךָ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וּמָנֹה תִמְנֶה אֶת צְעָדֶיךָ, שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בְּמִסְפָּר, כְּמִנְיַן “חֶסֶד”. אָז תִּדְפֹּק בַּדֶּלֶת שֶׁלְּפָנֵיךָ, תִּפְקַח עֵינֶיךָ וְתִוָּשֵׁעַ.

בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה עָשָׂה ר' מָרְדְּכַי כַּאֲשֶׁר צֻוָּה. צָעַד… וְהַדֶּרֶךְ קָפְצָה תַּחַת רַגְלָיו. כְּשֶׁכָּלוּ הַצְּעָדִים, שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בְּמִסְפָּר, דָפַק, פָּקַח עֵינָיו, וְהִנֵּה הוּא בְּתוֹךְ עֹמֶק מְעָרָה הַשְּׁטוּפָה כֻּלָּה אוֹר־בֹּקֶר רַךְ. הוּא מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, רוֹאֶה אֶת שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד וּמַגִּיעַ לִמְקוֹם־מְנוּחָתוֹ… עַל הַשֻׁלְחָן שֶׁלְּפַָנָיו כֶּתֶר מְשֻׁבַּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת וְשַׁרְבִיט זָהָב, מְגִלַּת תְּהִלִּים, מְנוֹרַת פָּז, וְכִנּוֹר תָּלוּי מְנַגֵּן בִּנְשָׁב הָרוּחַ, הַכֹּל כַּמְתֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

יָשַׁב דָוִד הַמֶּלֶךְ. ר' מָרְדְּכַי מְסַפֵּר עַל הַצָּרוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא, וְהוּא מַקְשִׁיב לְכָל־הֶגֶה וּמַרְגִיעוֹ:

– מְנַע קוֹלְךָ מִבֶּכִי וְאַל נָא תִּדְאַג, בְּנִי, אַךְ סַפֵּר נָא לָנוּ עַל אַרְצֵנוּ, עַל בֵּית לֶחֶם עִירִי וְגִבְעוֹתֵיהָ… הֲתִשָּׁמַע שִׁירַת יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶן? וּתְהִלוֹתֵינוּ וּזְמִירוֹתֵינוּ וּמִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בְּנִי, – הֲנִשָּׂאִים הֵם עַל פִּי בְּנֵי עַמִּי?

ר' מָרְדְכַי עָנָה עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וּכְשֶׁנִּפְרַד מֵעֲלֵיהֶם הִגִּישׁ לוֹ הַמֶּלֶךְ תַּפּוּחַ אֶחָד וְאָמַר, כִּי יְחַלְּקֵהוּ לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. רֶבַע יִקַּח לְעַצְמוֹ, רֶבַע יִתֵּן לְעִירָא, חֵלֶק לַחֲבֵרוֹ שֶׁלְּיַד הַבְּרֵכָה, וְהַשְּׁאָר לְמֶלֶךְ קוּשְׁטָא.

בְּקִידוֹת וּבְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת נִפְרַד מֵעָלָיו ר' מָרְדְּכַי. יָצָא, עָצַם עֵינָיו, מָנָה שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם צְעָדִים וְנִמְצָא לְיַד חֶדְרוֹ שֶׁל רַבִּי עִירָא, אֲשֶׁר הָיָה עֵר עֲדַיִן, מָסַר לוֹ חֶלְקוֹ בַּתַּפּוּחַ, וּבְבִרְכַּת שָׁלוֹם נִפְרָד וְיָצָא, וְעִירָא נִרְדָּם.

ד.

קִצּוּר הַדָּבָר: ר' מָרְדְּכַי נֶחְפַּז אֶל הַפֶּתַח שֶׁבָּאִילָן, יְצָאוֹ וּמָצָא אֶת חֲבֵרוֹ, כְּשֶׁכֻּלּוֹ רוֹעֵד עֲדַיִן עַל יַד הַבְּרֵכָה, פָּנָיו רָזוּ מְאֹד וְעֵינָיו בּוֹלְטוֹת. הוּא לֹא הִכִּיר אֶת ר' מָרְדְּכַי, עָמַד לְיַד הַבְּרֵכָה, שְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת תְּהִלִּים וְהוּא מִתְכּוֹנֵן עוֹד לִטְבִילָה, קָרֵב וְנָסוֹג, קָרֵב וְנָסוֹג. מִהֵר ר' מָרְדְכַי, וְהִגִישׁ לוֹ אֶת רֶבַע הַתַּפּוּחַ וּמִיַּד שָׁב לְאֵיתָנוֹ…

שְׁנֵיהֶם חָזְרוּ לְקוּשְׁטָא. וּבְבוֹאָם לא סָרוּ לְשׁוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הָלְכוּ יָשָׁר אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ. הֵם בָּאִים, וְהִנֵּה בְּכִי תַמְרוּרִים נִשְׁמָע: הַמֶּלֶךְ הִתְעַלֵּף, וְהָרוֹפְאִים נִלְאִים לַהֲשִׁיבוֹ לַחַיִּים. אָמַר ר' מָרְדְכַי, שֶׁאִתּוֹ תְּרוּפָה. מִיַּד הִכְנִיסוּהוּ לִפְנַי וְלִפְנִים. הִגִּישׁ אֶל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ אֶת חֵלֶק הַתַּפּוּחַ וַיָּקָם וַיֶּחִי.

רָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת רוֹפְאוֹ־גוֹאֲלוֹ וַיִּשְׂמַח וַיְסַפֵּר לוֹ כִּי לְפֶתַע פִּתְאֹם נִגְלָה אֵלָיו דָוִד הַמֶּלֶךְ בְּעַב עָנָן… שָׁמַע זֹאת ר' מָרְדְּכַי, וְגִלָּה לוֹ מִי הוּא וּמֶה עָבַר עָלָיו בִּירוּשָלָיִם וּבְלוּז. הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ, וּלְמָחָר הָלַךְ לְבֵית־כְּנֶסֶת הַיְּהוּדִים, פָּתַח אֶת אָרוֹן־הַקֹּדֶשׁ וּבִקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֱלֹהִים וּמִיִּשְׂרָאֵל עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.

א.

בָּעִיר קוּצִי, בִּמְדִינַת צָרְפַת, יָשְׁבוּ שְׁנֵי אַחִים. שֵׁם הָאֶחָד חַיִּים וְשֵׁם הַשֵּׁנִי שִׁמְשׁוֹן.

וְשִׁמְשׁוֹן בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים וְהוּא אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן, כִּי לֹא יָדַע הָאִישׁ כָּל מְלָאכָה, וְגַם מִמִּסְחָר רָחַק לִבּוֹ. כָּל יָמָיו יָשַׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָש וְעָסַק בְּתוֹרָה.

וְחַיִּים אִיש עָשִׁיר, כִּי שָׁלַח יָדוֹ בְמִסְחָר וְקִנְיָן, וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ. מִסְחָרוֹ פָרַץ בְּכָל הָאָרֶץ, וְעָשְׁרוֹ הָלַךְ וָרָב, עַד כִּי גָדַל הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד.

רָאָה חַיִּים אֶת אָחִיו הַחַי בָּעֳנִי וּבְצָעַר, וַיֹאמֶר בְּלִבּוֹ:

– לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה. לְאָחִי אִשָּׁה וּבָנִים, וְאֵין בְּיָדוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשָׁם וְאֵיךְ אוּכַל וְרָאִיתִי בְּסִבְלָם הַמָּר? אֶעֶזְרֵם בִּמְעַט כֶּסֶף וְהָיָה לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.

הָלַךְ חַיִּים אֶל שִׁמְשׁוֹן אָחִיו, וַיִּכְרְתוּ בֵינֵיהֶם בְּרִית לֵאמֹר: חַיִּים יַעֲסֹק בְּמִסְחָר וִיכַלְכֵּל אֶת אָחִיו וּבְנֵי־בֵיתוֹ, וְשִׁמְשׁוֹן יֵשֵׁב וְיִלְמַד תּוֹרָה וִינַהֵל אֶת אָחִיו בַּעֲצָתוֹ.

וְכֵן עָשׂוּ: חַיִּים הָיָה נוֹסֵעַ לְמַסָּעָיו לְרֶגֶל מִסְחָרוֹ, וְשִׁמְשׁוֹן יוֹשֵׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְהוֹגֶה בְּתוֹרָה יוֹמָם וָלָיְלָה.

ב.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּשָׁב חַיִּים מִדַּרְכּוֹ הָרְחוֹקָה, וַיְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת אָחִיו וְלִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ.

הָלַךְ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, קָרָא לְשִׁמְשׁוֹן וַיאֹמֶר לוֹ:

“דְּבַר־סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ, אָחִי, הָבָה נֵלֵךְ אֶל שְׁפַת הַיָּם וְנֵשֵׁב בָּאֳנִיָּה קְטַנָּה, וְכַאֲשֶׁר תִּתְרָחֵק הָאֳנִיָּה מִן הַחוֹף, נְדַבֵּר אֶת דְּבָרֵינוּ, וְאִישׁ לֹא יֵדַע דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ”.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל חוֹף הַיָּם וַיֵּשְׁבוּ בָּאֳנִיָּה, וְחַיִּים צִוָּה עַל הַמַּלָּחִים לְהַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וּלְהַסִּיעַ אֶת הָאֳנִיָה מִן הַחוֹף.

וְהַשָּׁמַיִם מְכֻסִּים עֲנָנִים כְּבֵדִים. וַיְהִי אַךְ נִתְּקָה הָאֳנִיָה מִן הַיַּבָּשָׁה וַתָּקָם סְעָרָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה, וְהַיָּם הָיָה לַחֲרָדָה. הַגַּלִּים הָמוּ רָעֲשׁוּ, וְהָאֳנִיָּה הִתְנוֹדְדָה אָנֶה וְאָנָה, עוֹד רֶגַע וְנֶהְפָּכָה. הָאָחִים הַנִּבְהָלִים עָמְדוּ דוּמָם עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה וְלֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם. וְהַמַּלָּחִים אַף הֵם עָמְדוּ נִדְהָמִים וִידֵיהֶם רָפוֹת מִפָּחַד. וְהַיָּם לֹא נָח מִזַעְפּוֹ כָּל הַלַּיְלָה.

בַּבֹּקֶר שָׁקְטָה הַסְּעָרָה, רָאוּ הָאֲנַשִׁים וְהִנֵּה הֵם נִמְצָאִים בְּתוֹךְ “הַיָּם הַגָּדוֹל”, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֵי־זֹה הַדֶּרֶךְ בָּאוּ הֲלוֹם וְאֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ יֵצְאוּ מִשָּׁם. וַיֶּחֶרְדוּ כֻלָּם חֲרָדָה גְדוֹלָה, וַיִתְפַּלְּלוּ לֵאלֹהִים כִּי יוֹשִׁיעֵם מִצָּרָתָם וְיַצִּילֵם מֵאֲבַדּוֹן.

עָבְרָה שָׁעָה, עָבְרוּ שְׁעָתַיִם, וַיִרְאוּ הָאֲנָשִׁים וְהִנֵּה הָאֳנִיָּה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֶל “יַם הַקֶּרַח”. וַיֵּצֵא לִבָּם מִפָּחַד. וָאֳנִיָּתָם צָפָה הָלְאָה־הָלְאָה, עַד כִּי נִתְקְעָה כֻלָּהּ בַּקֶּרַח. לֹא הַרְחֵק מִמֶּנָּה עָמְדוּ עוֹד אֳנִיּוֹת, אֲשֶׁר גַּם הֵן בָּאוּ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בְּתוֹךְ הַקֶּרַח מִבְּלִי יְכֹלֶת לָזוּז לְפָנִים אוֹ לְאָחוֹר.

הִבִּיטוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ בִפְנֵי רֵעֵהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים: מֵאַיִן תָּבֹא עֶזְרָתָם?

מִמַּעַל שְׁמֵי עֹפֶרֶת, מִתַּחַת הַקֶּרַח הַנּוֹרָא וּמִסָּבִיב אֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה.

יָשְׁבוּ שְׁנֵי הָאַחִים צְמוּדִים וַחֲבוּקִים, בָּכוּ וַיִּתְפַּלְּלוּ לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת.

ג.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נוֹעֲצוּ הָאַחִים יָחַד, וַיוֹצִיאוּ קֶרֶשׁ מִקַּרְשֵׁי הָאֳנִיָּה, וַיָּשִׂימוּ אֶת קָצֵהוּ הָאֶחָד עַל מִכְסֶה אֳנִיָּתָם וְאֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי עַל הָאֳנִיָּה הַקְּרוֹבָה. אַחֲרֵי־כֵן עָלוּ עַל הַקֶּרֶשׁ וַיָּבוֹאוּ אֶל הָאֳנִיָּה הַשֵּׁנִית, וְהִנֵּה כָּל אֲנָשֵׁיהָ פְּגָרִים מֵתִים: אֵלֶּה יוֹשְׁבִים וְאֵלֶּה עוֹמְדִים, כֻּלָּם קוֹפְאִים עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם כִּנְצִיבֵי קָרַח. וְעַל דָּפְנוֹת הָאֳנִיָּה עַל־יַד כָּל אַחַד הַמֵּתִים חָרוּט שְׁמוֹ, שֵׁם עִירוֹ וּשְׁמוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. נִבְהֲלוּ הָאֲנָשִׁים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם וּפַחַד אֱלֹהִים נָפַל עֲלֵיהֶם. אָז לָקַח שִׁמְשׁוֹן חֶרֶט וַיִּרְשֹׁם אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה, כִּי אָמַר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וְיַצִּילֵנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתִי – אֵלֵךְ אֶל כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרְשׁוּמִים פֹּה וַאֲסַפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָי.

וְאָחִיו חַיִּים, אַחֲרֵי שׁוּב רוּחוֹ אֵלָיו, לָקַח שַׂק גָּדוֹל וַיָּשֶׂם בּוֹ מִן הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר מָצָא בְּכָל פִּנוֹת הָאֳנִיָּה.

כָּכָה עָבְרוּ הָאָחִים מֵאֳנִיָּה לָאֳנִיָּה וְכָכָה יַעֲשׂוּ בְּכֻלָּן. שִׁמְשׁוֹן רָשַם בְּסִפְרוֹ אֶת שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים וּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וְאָחִיו חַיִּים אָסַף אֶל שַׂקּוֹ מִן הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נִמְצָא בָּאֳנִיּוֹת לָרֹב.

הֵמָּה בָּאוּ אֶל הָאֳנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הִיא קְרוֹבָה אֶל הַחוֹף. וְחוֹמָה גְדוֹלָה וּבְצוּרָה חוֹסֶמֶת לִפְנֵיהֶם אֶת הַדָּרֶךְ.

הִתְבּוֹנְנוּ הָאַחִים בַּחוֹמָה וַיֹּאמְרוּ:

“הָבָה נְנַסֶּה, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לַעֲלוֹת בַּחוֹמָה, וְיָבֹא הַקֵּץ לִתְלָאוֹתֵינוּ”.

לָקְחוּ אֶת סַכִּינֵיהֶם, קָדְחוּ בַחוֹמָה, וַיִקְּבוּ בָהּ חוֹרִים, וַיְטַפְּסוּ בִידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם מָעְלָה מָעְלָה.

וְשִׁמְשׁוֹן הִקְדִּים לַעֲלוֹת, כִּי אֵין אִתּוֹ דָבָר אֲשֶׁר יַכְבִּיד עָלָיו אֶת הָעֲלִיָּה, אַךְ חַיִּים פִּגֵר בַּעֲלוֹתוֹ, כִּי שַׂק הַכֶּסֶף אֲשֶׁר עַל שִׁכְמוֹ הִכְבִּיד עָלָיו מְאֹד. פִּתְאֹם נִשְׁמַט הַשַּׂק וַיִפֹּל אָרְצָה; יָרַד חַיִּים לַהֲרִימוֹ וְלֹא יָכֹל לַעֲלוֹת עוֹד בַּחוֹמָה. וְשִׁמְשׁוֹן מְטַפֵּס וְעוֹלֶה וְקוֹרֵא לְאָחִיו שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו. אַךְ חַיִּים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ עוֹד אֶת קוֹלוֹ.

ד

שִׁמְשׁוֹן מְטַפֵּס וְעוֹלֶה, מְטַפֵּס וְעוֹלֶה עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הַחוֹמָה. רֶגַע עָמַד לָנוּחַ, אַחַר הִבִּיט מֵעֵבֶר לָחוֹמָה, וְהִנֵּה יַעַר גָּדוֹל, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ. בּוֹ עֵצִים רַבִּים עוֹשֵׂי פֵירוֹת יָפִים וְנֶחְמָדִים, וְרֵיחָם נִפְלָא וּמֵשִׁיב־נֶפֶשׁ. הָלַךְ שִׁמְשׁוֹן בַּיַּעַר, עַד כִּי רָאָה מֵרָחוֹק אַרְמוֹן גָּדוֹל, כֻלּוֹ שַׁיִשׁ וְגַגּוֹ זָהָב וְנָהָר שׁוֹטֵף מִסָּבִיב לָאַרְמוֹן, וּמֵימָיו זַכִּים כְּעֵין הַבְּדֹלַח. וּמֵאַרְבַּעַת רוּחוֹת הָאַרְמוֹן אַרְבָּעָה גְשָׁרִים כֻּלָּם עֲשׂוּיִים כָּסֶף.

חָפֵץ שִׁמְשׁוֹן לַעֲבוֹר אֶת אַחַד הַגְּשָׁרִים, לָבֹא אֶל הָאַרְמוֹן וְלִשְׁאֹל לְיוֹשְׁבָיו, אֲבָל פַּחְדוֹ תָּקַף עָלָיו, וַיַּעֲמֹד עַל עָמְדוֹ.

כְּגַן עֵדֶן כָּל הַכִּכָּר לְפָנָיו. הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת אוֹר רַב עַל הָאָרֶץ, הָאַוִּיר זַךְ וְנָעִים, וְאָדָם אַיִן בְּכָל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

פִּתְאֹם נָשָׂא שִׁמְשׁוֹן אֶת עֵינָיו, וְהִנֵּה שְׁנֵי עֵצִים עוֹמְדִים לְפָנָיו. שְׁנֵיהֶם יָפִים לְמַרְאֶה וְטוֹבִים לְמַאֲכָל וְרֵיחָם נָעִים וּמֵשִׁיב נָפֶשׁ. אָמַר שִׁמְשׁוֹן בְּלִבּוֹ:

“אֵין זֶה כִּי אִם גַּן־הָעֵדֶן, אֲשֶׁר נָטַע אֱלֹהִים מִקֶּדֶם, וְהָעֵץ אֲשֶׁר מִיָּמִין עֵץ־הַחַיִּים הוּא, וְהָעֵץ אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.” וּבְיָרְאוֹ לָקַחַת מִפְּרִי עֵץ־הַדַּעַת, כִּי אָמַר לֹא אֲנַסֶּה אֶת ד', וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקַּח מִפְּרִי עֵץ־הַחַיִּים וַיָּשֶׂם בְּכִיס בִּגְדּוֹ.

וַיִפֶן יְמִינָה וַיַּרְא שְׁתֵּי גְּבָעוֹת קְטַנּוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶן מִכְסֵה בַּרְזֶל. וַיְהִי הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינָיו. קָרַב שִׁמְשׁוֹן אֶל הַמָּקוֹם הָהוּא, עָלָה עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת, וַיַּעֲבֵר אֶת יָדוֹ עַל הַמִּכְסֶה, וְהִנֵּה הוּא קַר כִּכְפוֹר. וְלֹא יָכֹל שִׁמְשׁוֹן לַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ, וַיָּרֶם אֶת קְצֵה הַמִּכְסֶה, וְהִנֵּה פָּרַץ מִשָּׁם רוּחַ נוֹרָא וְחָזָק, מְשַׁבֵּר הָרִים וּמְפָרֵק סְלָעִים, וְסַעַר גָדוֹל הִתְחוֹלֵל, עוֹד מְעַט וּמוֹסְדֵי עוֹלָם יִתְמוֹטָטוּ. וַיֶּרֶף שִׁמְשׁוֹן מִן הַמִּכְסֶה וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ.

וּבִנְשֹׁב הָרוּחַ נִתְּקוּ הָאֳנִיּוֹת אֲשֶׁר בְּ“יַם הַקֶּרַח” מִמְּקוֹמָן וַתָּבֹאנָה אֶל “הַיָּם הַגָּדוֹל”. וְאַף שִׁמְשׁוֹן נָפַל עַל־פָּנָיו רֹועֵד מִקֹּר וְכִמְעַט לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה.

גַּן־עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן הָיָה הַמָּקוֹם הַזֶּה. הַגִּבְעָה הָאַחַת – אוֹצַר הַגְּשָׁמִים, וְהַגִּבְעָה הַשֵּׁנִית – אוֹצַר הָרוּחוֹת. וְלוּ הֵרִים שִׁמְשׁוֹן אֶת כָּל הַמִּכְסֶה, כִּי עַתָּה נֶחֱרַב כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

ה

וָאֳנִיַּת חַיִּים, אֲשֶׁר שָׁב אֵלֶיהָ בְּהִשָּׁאֲרוֹ לְבַדּוֹ, גַּם הִיא נִתְּקָה מִמְּקוֹמָהּ, וְכַעֲבוֹר יוֹמַיִם הֵבִיאָה אֶת אֲנָשֶׁיהָ אֶל הַחוֹף.

חַיִּים עָלָה עַל הַיַּבָּשָׁה, וְהוּא כָבֵד בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. וְהַדָּבָר נוֹדַע לְיוֹשְׁבֵי קוּצִי, וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר. וַיֵּצְאוּ כֻלָּם לִקְרָאתוֹ, לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. אִישׁ לֹא פִּלֵּל לִרְאוֹתוֹ חַי.

אָז בָּאוּ גַם בְּנֵי שִׁמְשׁוֹן אָחִיו וְאִמָּם לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹם אֲבִיהֶם. וַיְּסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם בַּדָּרֶךְ וַיִּקְרְעוּ הַבָּנִים אֶת בִּגְדֵיהֶם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי מַר וַיֹּאמְרוּ:

“אוֹי לָנוּ, אָבִינוּ מֵת, וְאָנָה אָנוּ בָאִים?”

וַיְנַחֵם אוֹתָם דּוֹדָם וַיֹּאמֶר לָהֶם, כִּי הוּא יִהְיֶה לָהֶם לְאָב וְכָל מַַחְסוֹרָם עָלָיו.

ו

בֵּין כֹּה וָכֹה הִתְעוֹרֵר שִׁמְשׁוֹן מִקִּפְאוֹנוֹ. הָעוֹלָם מִסָּבִיב לוֹ נָח וְשָׁקֵט, וְהוּא שׁוֹכֵב (כִּי הָרוּחַ נְשָׂאוֹ הַרְחֵק מִן הַגַּן הַנִּפְלָא מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם), בְּמִשְׁעוֹל צַר, וּמִשְּׁנֵי עֲבָרָיו שָׂדוֹת זְרוּעִים. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לַיְלָה וָיוֹם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָעֵב מְאֹד, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. אָז זָכַר אֶת הַתַּפּוּחַ אֲשֶׁר שָׂם בְּכִיסוֹ, וַיוֹצִיאוֹ וַיָּרַח בּוֹ. וַיְהִי אַךְ הִגִּישׁוֹ אֶל אַפּוֹ שָׁב אֵלָיו כֹּחוֹ וְלֹא חָש עוֹד רְעָבוֹן. וּבְכֹחַ זֶה הָלַךְ כָּל הַיּוֹם עַד אֲשֶׁר בָּא לִפְנוֹת עֶרֶב אֶל עִיר גְּדוֹלָה מְאֹד. וּפְנֵי הָאֲנָשִׁים הַמִּתְהַלְּכִים בָּעִיר עֲצוּבִים, מֵהֶם בּוֹכִים וּמֵהֶם נֶאֱנָקִים דֹּם.

נִגַּשׁ שִׁמְשׁוֹן אֶל אִישׁ אֶחָד וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

“הַגִּידָה נָא לִי, בְּשֶׁל מָה הַבְּכִי וְהָאֵבֶל בְּעִירְכֶם?”

וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמַר:

“בַּת מַלְכֵּנוּ הַיְּחִידָה, הַיָּפָה וְהַנְּעִימָה, חָלְתָה מַחֲלָה קָשָׁה, וְכָל הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר בִּמְדִינַת מַלְכוּתוֹ אָמְרוּ נוֹאָש לְחַיֵּיהָ, כִּי קָצְרָה יָדָם לִמְצֹא לָהּ מַרְפֵּא. וּבֵן אֵין לְמַלְכֵּנוּ, אֲשֶׁר יֵשֵׁב עַל כִּסְאוֹ אַחֲרָיו”.

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן לָאִיש וְלָעוֹמְדִים עָלָיו:

“הוֹבִילוּנִי נָא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ וָאֲרַפֵּא אֶת בִּתּוֹ”.

הֶחֱשׁוּ הָאֲנָשִׁים רֶגַע וְאַחַר אָמָרוּ:

“בְּנַפְשְׁךָ הַדָּבָר, כִּי אִם לֹא תּוּכַל לְהָבִיא יֵשַׁע לְבַת הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת. כִּי כֵן מִצְוַת הַמֶּלֶךְ”.

וַיִּפְצַר בָּהֶם שִׁמְשׁוֹן לַהֲבִיאוֹ בֵּיתָה הַמֶּלֶךְ.

וַיָּרָץ אַחַד הָאֲנָשִׁים אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְּסַפֵּר: “כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבֵּר אֵלֵינוּ אִישׁ נָכְרִי, וְהוּא עוֹמֵד בָּרְחוֹב”.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְשִׁמְשׁוֹן. וַיְמַהֲרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּחְלִיפוּ אֶת בְּגָדָיו וַיְּבִיאוּהוּ אֶל חֲדַר בַּת הַמֶּלֶךְ הָחוֹלָה.

הוֹצִיא שִׁמְשׁוֹן אֶת הַתַּפּוּחַ אֲשֶׁר קָטַף בְּגַן הָעֵדֶן וַיַּגִּישֵׁהוּ אֶל אַף בַּת הַמֶּלֶךְ: וַתָּרַח בּוֹ בַּת הַמֶּלֶךְ שָׁלֹש פְּעָמִים וַתְּחִי רוּחָהּ, וַתַּעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה.

וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן לַמֶּלֶךְ וְלַשָּׂרִים וַיֹֹאמֶר לָהֶם:

“גְּשׁוּ נָא הֲלוֹם וּרְאוּ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ”

וַיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַיִּשְׂמְחוּ כָּל הַשָּׂרִים, וְגַם כָּל הָעָם שָׂמָחוּ.

ז

וְהַמֶּלֶךְ אָמַר אֶל שִׁמְשׁוֹן:

“שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ?”

וַיַּעַן שִׁמְשׁוֹן:

“אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָתֶן לִי הָעִיר קוּצִי, אֲשֶׁר בִּקְצֵה מְדִינַת מַלְכוּתְךָ, לְנַחֲלָה, כִּי שָׁם נוֹלַדְתִּי וְשָׁם מְגוּרָי”.

וַיְּסַפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ וְאֶת אָחִיו.

וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הָעִיר קוּצִי כְּבַקָּשָׁתוֹ. וַיְצַו לָטַעַת בָּהּ גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים וּלְפָאֲרָהּ בְּכָל פְּאֵר, וְאֶת שִׁמְשׁוֹן מִנָּה לְשַׂר עָלֶיהָ.

וַיֵּצֵא שִׁמְשׁוֹן לָלֶכֶת לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ, וְכָל הַשָּׂרִים, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, הוֹלְכִים אִתּוֹ לְלַוּוֹתוֹ בַּדָּרֶךְ. וּשְׁמוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו לְמֵרָחוֹק.

הוּא בָא עַד שַׁעַר הָעִיר וְכָל אֲנָשֵׁיהָ יַצְאוּ לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת וַיּוֹדוּ לֵאלֹהִים עַל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עִם שִׁמְשׁוֹן רַבָּם הָאָהוּב.

מֵאָז יָשַׁב שִׁמְשׁוֹן הַשַׂר בְּעִירוֹ, וְלֹא שָׁכַח אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָּדַר בִּהְיוֹתוֹ בָּאֳנִיּוֹת אֲשֶׁר נִתְקְעוּ בְּ“יַם־הַקֶּרַח”. וַיִּשְׁלַח אֲנָּשִׁים אֶל כָּל הֶעָרִים הָרְשׁוּמוֹת בְּסִפְרוֹ, וַיּוֹדַע לִקְרוֹבֵי הַמֵּתִים אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאָה בָּאֳנִיּוֹת.

וַיְהִי שֵׁם הַשַּׂר מִקּוּצִי מְבֹרָךְ בְּפִי כָל שׁוֹמְעָיו.

א.

מַסְעוּדָה כְּבָר אֵינֶנָּה תִּינֹקֶת… הִיא בַּת שֶׁבַע! לִפְנֵי חָדְשַׁיִם הָיָה יוֹם הוּלַדְתָּהּ. “דְבָרִים טוֹבִים” אָמְנָם לֹא הָיוּ בַּחֲגִיגָה מֵחֹסֶר כֶּסֶף, אַךְ הַחֲבֵרוֹת בָּאוּ וְרָקְדוּ בַּחֲצֵרָהּ, הִיא דִקְלְמָה וְכָל הַשְּׁכֵנוֹת הִקְשִׁיבוּ וְנֶהֱנוּ. אִמָּהּ וְאָבִיהָ הָעִוֵּר הֵרִימוּ אוֹתָהּ שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים, וְכָל הַיְלָדוֹת מָחֲאוּ כָף וְקָרְאוּ “הֵידָד”. עַתָּה הִיא תַּלְמִידַת הַכִּתָּה בּ'… אֵינֶנָּה יוֹדַעַת, אִם חָרוּצָה הִיא אוֹ לֹא, אַךְ הַמּוֹרֶה אוֹמֵר: כֵּן. דִירַת הוֹרֶיהָ קְטַנָּה מְאֹד: חֶדֶר צַר בְּלִי אֶשְׁנָב, אַךְ מַעֲלָה יְתֵרָה לָהּ – הִיא נִמְצֵאת בְּקִרְבַת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי!

אוֹהֶבֶת הִיא אֶת הַכּתֶֹל הַמַּעֲרָבִי. יוֹדַעַת הִיא, כִּי קָדוֹש הוּא. לְפָנָיו בּוֹכִים גְדוֹלִים וּקְטַנִּים, עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים, סַבָּלִים וְרַבָּנִים, אַשְׁכְּנַזִּים וְתֵימָנִים וּבִפְרָט נָשִׁים… מְלִיטִים פְּנֵיהֶם בֵּין הָאֲבָנִים וּבוֹכִים כְּמוֹ לִפְנֵי אִמָּא… יֵשׁ שֶׁמַּסְעוּדָה תֵּשֵׁב לְרַגְלֵי הַכֹּתֶל רֹב הַיּוֹם לְיַד אָבִיהָ הָחוֹלָנִי, הָעִוֵּר, הַמְּצַפֶּה לִנְדָבוֹת מִיַּד הַמְבַקְּרִים. מִדֵּי פַּעַם תַּחְלֹף מַסְעוּדָה בְּחָפְזָה, כִּבְרִקּוּד, עַל פְּנֵי עַשְׂרוֹת הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַכֹּתֶל: פִּתָּא תָּבִיא לְאַבָּא, פִּלְפֵּל, מְלָפְפוֹן, תַּבְשִׁיל דַל, וּמִמֶּנוּ תִּקַּח פְּרוּטוֹת – לִקְנִיַּת יְרָקוֹת, פַּח מַיִם, לְצָרְכֵי שַׁבָּת… וּבְשׁוּבָהּ הַבַּיְתָה תֵּלֵךְ לְכָל אֹרֶךְ הַסִּמְטָה אֲחוֹרָנִּית וְאֶת אֶצְבְּעוֹת יְמִינָהּ הַקְטַנּוֹת הַמִּתְרַחֲקוֹת תְּכַוֵּן לַכֹּתֶל וְתַחֲזִירֵן אֶל פִּיהָ לִנְשִׁיקָה, כְּאִילוּ אֶת הַכֹּתֶל תְּנַשֵּׁק… רַק דָאוֹג תִּדְאַג עִם עֶרֶב, כְּשֶׁמִּתְפַּזְּרִים הַמִּתְפַּלְּלִים וְהַקַּבְּצָנִים לְבָתֵּיהֶם וְהַכֹּתֶל נִשְׁאָר לְבַדּוֹ, בַּלַּיְלָה, בַּחֹשֶׁךְ, בֵּין גוֹיִים.

“כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָּה” הָיְתָה מַסְעוּדָה מִתְגָאָה בְּאָבִיהָ שֶׁאֵינֶנוּ זָז מֵהַכֹּתֶל הַקָּדוֹש וְהַכֹּל “מַעְשִׁירִים” אוֹתוֹ בִּפְרוּטוֹת נְחֹשֶת רַבּוֹת לְאֵין מִסְפָּר. לֹא כֵן עַתָּה. רוֹאָה הִיא בְּעֶצֶב אֶת אָבִיהָ כְּפוּף גַב וּלְבוּשׁ קְרָעִים. הוּא טוֹב־לֵב וְאֵינוֹ פּוֹסֵק מִלְּבָרֵךְ כָּל אָדָם, אַךְ אֵין אִישׁ מֵשִׁיב בְּרָכָה גַם לוֹ, לְאַבָּא, כִּי יַבְרִיא, כִּי תִפָּקַחְנָה עֵינָיו.

בָּרוּר לָהּ, כִּי פַּרְנָסַת אָבִיהָ בְּזוּיָה הִיא.

כְּשֶׁנִּפְגָשׁוֹת חַבְרוֹתֵיהָ וּמְשׂוֹחֲחוֹת בֵּינֵיהֶן אוֹמֶרֶת בַּת הָרוֹקֵחַ: “כְּשֶׁאֶגְדַל אֶהְיֶה רוֹקַחַת”, בַּת הַחֶנְוָנִי: “אֶהְיֶה חֶנְוָנִית”, בַּת הַשַּׁמָּשׁ: “אֶהְיֶה שַׁמָּשִׁית”, אַךְ מַסְעוּדָה שׁוֹתֶקֶת. הַקַּבְּצָנוּת בְּזוּיָה בְּעֵינֵיהָ מְאֹד… מַה יִהְיֶה בְּסוֹפָהּ?

פַּעַם עָמְדָה בְּשׁוּרַת הַקַּבְּצָנִים לְיַד אַבָּא. עָבְרוּ אוֹרְחִים תַּיָּרִים וּפִזְּרוּ נְדָבוֹת. אֶחָד מֵהֶם הִצְבִּיעַ עָלֶיהָ, צִלֵּם אוֹתָהּ וְאָמַַר אֵיזוֹ מִלָּה מְשֻׁנָּה: קַנְ־דִי־דַ־טִית. לֹא נָתְנָה מַסְעוּדָה מְנוּחָה בַּבַּיִת, בָּרְחוֹב וּבְבֵית הַסֵּפֶר, שָׁאֲלה כָּל אָדָם בַּחֲרָדָה:

– מַה זֹאת קַ־גֶ־גַ־טִית? וְאִיש לֹא יָדַע לַעֲנוֹתָהּ. אֲפִילוּ הַמּוֹרֶה לֹא יָדַע פֵּרוּשָׁהּ שׁל מִלַּת קסם זוֹ.

ב.

מַסְעוּדָה בָּאָה לְבֵית הַסֵּפֶר. עֵינֵיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת הִבְרִיקוּ עַל פְּנֵי הֶחָצֵר. אֶת הַמּוֹרֶה לֹא רָאֲתָה עֲדַיִן. רַק אֶת חַבְרוֹתֶיהָ מָצְאָה כְּשֶּׁהֵן מְפֻזָּרוֹת. חָפְצָה לְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָן, אָמְרָה:

– הָבָה נִסְתַּדֵּר זוּגוֹת־זוּגוֹת, יָבוֹא הַמּוֹרֶה וְיִשְׂמַח!

מִיַּד הִסְתַּדְּרוּ לְזוּגוֹת וְהִיא נִהֲלָה אֶת הַשּׁוּרָה בְּשִׁירָה, עָשְׂתָה מַעְגָלִים שׁוֹנִים וּפִתּוּלִים בְּדַרְכָּן, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ הַשִּׁירִים, הַיְּלָדוֹת הִתְעַיְּפוּ, וְהַמּוֹרֶה אֵינֶנּוּ עֲדַיִן. אָמְרָה לָהֶן:

– הָבָה נִתְפַּלֵּל לְבַדֵּנוּ! יָבוֹא הַמּוֹרֶה – נַגִּיד שֶׁכְּבָר הִתְפַּלַּלְנוּ וְיִצְחָק.

נִכְנְסוּ לְחֶדֶר אֶחָד, הַנָּתוּן בַּחֲצִי־אֹפֶל וְקָרְאוּ “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”. לֹא חָשׁוּ הַפַּעַם אֶת הָאַהֲבָה לַשֵּׁם “יִשְׂרָאֵל” וְלֹא אֶת הַקְּדוּשָׁה בַּשֵּׁם “אֱלֹהִים”, גַם לֹא הִנָּה אוֹתָן צִלְצוּל הַמִּלָּה “בָּם”. רַק רִגְשֵׁי אשֶׁר וְגַאֲוָה מִלְּאוּן: בְּעַצְמָן עָרְכוּ תְּפִלָּה… וְחַוָּה הִמְשִׁיכָה בְּ“אֶחָדְ־דְ־ד” וְהֶאֱהִילָה עַל עֵינֵיהָ כְּאָבִיהָ בִּתְפִלָּתוֹ.

שָׂמְחוּ כֻּלָּן: יָבוֹא הַמּוֹרֶה וִיחַיֵּךְ. רֹאשׁ הָאַחַת יְלַטֵּף, עַל רֹאשׁ הַשְּׁנִיָּה יַחֲלִיק וְיַגִּיד: “הִכַּנֵסְנָה, חֲבִיבוֹת, לַכִּתָּה!” – הוֹ, הַלְוַי שֶׁכְּבָר יָבוֹא!

אוּלָם יוֹם חֲצִי־חַג הָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם וְשָׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא נִתְּנָה. הִשְׁתַּעַמְמוּ הַפְּעוֹטוֹת וְהִצִּיעוּ לְהַקְדִים בַּאֲרֻחָתָן.

יָשְׁבוּ וְכָל אַחַת הוֹצִיאָה מַאֲכָלֶיהָ שֶׁהֵבִיאָה מֵהַבַּיִת. מַסְעוּדָה, בַּת הַקַּבְּצָן הַגֵּאָה, הֵבִיאָה אֶת הָרָעָב מִבֵּיתָהּ, אַךְ גַם הִיא יָשְׁבָה כְּדַרְכָּה בְּפִנָּה, פָּשְׁקָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, הִכְנִיסָתַן לְיַלְקוּטָהּ, הוֹצִיאָה אוֹתָן כְּשֶׁהֵן מְקֻמָּצוֹת לְאֶגְרוֹף קָטָן רֵיק וְהִגִּישָׁה אוֹתוֹ אֶל פִּיהָ וַאַחֲרֵי כָּל הַגָּשָׁה וּטְחִינָה רֵיקָה לִקְּקָה בִּלְשׁוֹנָהּ אֶת שְׂפָתֶיהָ הַיְּבֵשׁוֹת, כְּאִילוּ מַעֲדַנֵּי מְלָכִים טָעֲמָה וְהִיא צוֹפָה בְּנַחַת עַל פְּנֵי כָּל הַסּוֹעֲדוֹת.

אַךְ אֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֶפְשָר לְהַסְתִּירוֹ מֵעֵינֵי מִרְיָם. זוֹ צָחֲקָה בְּקוֹל רָם.

הִשְׁתּוֹמְמוּ הַיְּלָדוֹת: מִי הִיא הַגֹּורֶמֶת לִצְחוֹקָהּ? עָמְדוּ עָלֶיהָ וְהִכְרִיחוּהָ לְגַלּוֹת סִבַּת הַצְּחוֹק.

אָמְרָה מִרְיָם:

מַסְעוּדָה אוֹכֶלֶת אֶגְרוֹף רֵיק, כַּתִּינוֹק שֶׁלָּנוּ…

פְּנֵי מַסְעוּדָה הִסְמִיקוּ מְאֹד. הִיא רַק פָּלְטָה בְּקֶצֶף דִּבּוּר־שֶׁקֶר אֶחָד: “שֶׁקֶר”!… וַאֲחָדוֹת פָּרְצוּ בּקוֹל:

– מִרְיָם בֶּאֱמֶת שַׁקְרָנִית, תָּמִיד הִיא מְשַׁקֶּרֶת.

בֵּינָתַיִם רָאוּ יְלָדוֹת, שֶׁעַל יַד מַסְעוּדָה אֵין שׁוּם פֵּירוּרִים, יָדֶיהָ נְקִיּוֹת, בְּזָוִיּוֹת שְׂפָתֶיהָ אֵין שׁוּם סִימָנִים שֶׁל שְׁיָרֵי בֵּיצָה, רִבָּה, עַגְבָנִיָּה, וְיָדְעוּ שֶׁהַפַּעַם דִּבְּרָה מִרְיָם אֱמֶת…

הָיְתָה יַלְדָה אַחַת לְגַבָּאִית. אָסְפָה מִילָדוֹת אֲחָדוֹת דִבְרֵי אֹכֶל וְהִנִּיחָה לִפְנֵי מַסְעוּדָה: – קְחִי!

אַךְ מַסְעוּדָה רָגְזָה עוֹד יוֹתֵר:

– אֲנִי לֹא מְבַקֶּשֶׁת… קְחִי לָךְ… יֵשׁ לִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם… וּבַבַּיִת אֲנִי אוֹכֶלֶת יוֹתֵר מִכֻּלְּכֶן!

– טִפְּשָׁה! – אָמְרָה לָה יַלְדָה אַחֶרֶת: – מָה אִכְפַּת לָךְ? אַבָּא שֶׁלִּי נוֹתֵן לְאַבָּא שֶׁלָּךְ

תָּמִיד נְדָבָה עַל יַד הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, – אֵין דָבָר, אִם גַם אֲנַחְנוּ נִתֵּן לָךְ! וַהֲלֹא מִצְוָה

הִִיא –

– מַה? – פָּרְצָה מַסְעוּדָה – אַתְּ חוֹשֶׁבֶת: אֲנִי עֲנִיָּה? קַבְּצָנִית עִוֶּרֶת? – וְהִתְחִילָה חוֹבֶטֶת אֶת פְּנֵי עַצְמָהּ בְּבֶכִי.

אָז קָמָה יְהוּדִית הַפִּקְחִית, שְׁכֶנְתָּהּ שֶׁל מַסְעוּדָה הַגְּדוֹלָה קְצַת מִמֶּנָּה, וּבְשֵׂכֶל רַב הִרְגִּיעָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ. קֹדֶם־כֹּל נָטְלָה אֶת אֹכֶל־הַנְּדָבָה בְּרֹגֶז וְאָמְרָה:

– אִי לָכֶן, בּוּשָׁה לָכֶן… אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת שֶׁמַּסְעוּדָה קַבְּצָנִית וְשֶׁהִיא תִּקַּח נְדָבוֹת?

וְלַחֲבֶרְתָּה הַמִּתְיַפַּחַַת בִּבְכִי אָמְרָה:

– תֵּדְעִי לָךְ, שֶׁאָסוּר לִבְכּוֹת הַרְבֵּה. סַבְתָּה אָמְרָה שֶׁיְּכוֹלִים חָלִילָה לְהִתְעַוֵּר מֵרֹב בֶּכִי.

שָׁמְעָה מַסְעוּדָה “עִוָּרוֹן”, זָכְרָה אֶת קַבְּצָנֵי הַכֹּתֶל הָעִוְּרִים וְחָדְלָה מִלִּבְכּוֹת.

אוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחָה דֶלֶת הֶחָצֵר וְנִכְנַס זָקֵן עִוֵּר, לְבוּשׁ בְּגָדִים קְרוּעִים וַעֲלֵיהֶם טִלְאֵי צִבְעוֹנִין, נִכְשַׁל בַּמַּדְרְגוֹת וּבַמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֹ.

– מַסְעוּדָה! הֵיכָן מַסְעוּדָה בִּתִּי? – קָרָא.

נִגְּשָׁה מַסְעוּדָה בְּגַאֲוָה וְנָשְׁקָה בַּחֲשִׁיבוּת אֶת יְדֵי אָבִיהָ הָרוֹעֲדוֹת וְקַרְאָה: – בָּרוּךְ אַתָּה, אַבָּא!

הִגִּישׁ לָהּ פְּרוּסַת לֶחֶם יָבֵשׁ, שְׁלשָׁה זֵיתִים, פִּלְפֵּל וְתָמָר. מַסְעוּדָה יָשְׁבָה לָהּ תֵּכֶף וּמִיַּד לֶאֱכֹל, “שֵׁנִית”.

פָּרְשָׂה לְפָנֶיהָ מַפִּּית קְטַנָּה, בְּהִירָה, שֶׁהֵבִיאָה מֵהַבַּיִת וְעָלֶיהָ סִדְּרָה אֶת הַמַּאֲכָלִים וְהִתְחִילָה לְאֱכֹל אַט אָט. בְּכָל זַיִת קָטָן נִנְעֲצוּ שִׁנֶּיהָ פְּעָמִים אֲחָדוֹת וְאָכְלָה בְּנִמּוּס רָב, עַד שֶׁהַכֹּל נִתְקַנְּאוּ בָּהּ וּבְאֲכִילָתָהּ.

נִגְּשָׁה יְהוּדִית אֵלֶיהָ וְאָמְרָה:

– מַסְעוּדָה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, נִהְיֶה לַאֲחָיוֹת!

הֱיוֹת אָחוֹת לִיהוּדִית הַמְּצֻיֶּנֶת, הַיָּפָה, וַחֲבִיבַת הַכִּתָּה, – הֲרֵי זֶה אֹשֶׁר! יְגוֹנָהּ שֶׁל מַסְעוּדָה חָלַף כְּרֶגַע. גַם גַאֲוָתָהּ הָעֲשׂוּיָה נֶעֶלְמָה כָּלִיל. הִיא קָפְצָה וְרָקְדָה מַהֲלַךְ שְׁתֵּי פְּסִיעוֹת עִם “אֲחוֹתָהּ” הַחֲדָשָׁה כְּשֶׁהֵן חֲבוּקוֹת, מֵעֵין כְּרִיתַת בְּרִית.

אָמְרָה יְהוּדִית:

– אֲנִי רוֹצָה לֶאֱכֹל אִתֵּךְ, יֵשׁ לַךְ הַרְבֵּה…

וְאַף הִיא יָשְׁבָה. כִּרְסְמָה פְּרוּסָה פְּעוּטָה מֵהַלֶּחֶם הַקָּשֶׁה, וְזַיִת אֶחָד. גַם אֶת הַתָּמָר חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶן, וַאַחֲרֵי כֵן הִכְנִיסָה יְהוּדִית לַשֻּׁתָּפוּת אֶת חַלָּתָהּ הַמְּרוּחָה בְּחֶמְאָה וְרִבָּה.

ג.

נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן: בָּא הַמּוֹרֶה. מִיַּד עָמְדוּ הַָיְלָדוֹת בְּשׁוּרָה מְסֻדֶּרֶת. נֶהֱנָה הַמּוֹרֶה. אָמַר בִּצְחוֹק:

– הִכָּנֵסְנָה, יְלָדוֹת “רָעוֹת”!

יָדְעוּ הַיְלָדוֹת שֶׁלֵּב הַמּוֹרֶה טוֹב לָהֶן, שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָן וְשֶׁ“רָעוֹת” הַיְנוּ טוֹבוֹת וְשֶׁדַּעְתּוֹ מְבֻדַּחַת עָלָיו.

נִכְנְסוּ לַכִּתָּה מְאֻשָּׁרוֹת.

אָמַר הַמּוֹרֶה: הִתְפַּלֵּלְנָה! עָנוּ: כְּבָר הִתְפַּלַּלְנוּ…

שָׂמַח הַמּוֹרֶה וְהִתְחִיל לְסַפֵּר סִפּוּר – פְּרָס. הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְהִנֵּה לְפֶתַע פִּתְאֹם צְלִיל נְשִׁיקָה נִשְׁמַע בְּתוֹךְ הַכִּתָּה. הַיְלָדוֹת נִבְהֲלוּ, וְהַמּוֹרֶה גַּם הוּא נָבוֹךְ קְצַת. לֹא יָדַע מַה וָמִי… קָרָא: “מִי עָשָׂה זֹאת?” הִצְבִּיעוּ שְׁתֵּיהֶן.

– בֹּאנָה הֵנָּה! – רָמַז לָהֶן הַמּוֹרֶה.

אֲבָל הֵן לֹא מִהֲרוּ לָגֶשֶׁת. חִיְכוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶן בּוֹשׁוֹת: צַַמּוֹת שְׁתֵּיהֶן קְשׁוּרוֹת הָיוּ זוֹ לְזוֹ מַעֲשֶׂה חֲבֵרוּת־אַהֲבָה. הִתִּירוּ צַמּוֹתֵיהֶן בְּקֹשִי וְנִגְּשׁוּ, וַעֲדַיִן לֹא יָדַע הַמּוֹרֶה מַה כַּאן, וְהַכִּתָּה חִכְּתָה לְהַטָּפַת מוּסָר.

הִשְׁתּוֹמְמוּת הַמּוֹרֶה גָּדְלָה: גַם סִינּוֹרֵיהֶן הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶן יְהוּדִית וּמַסְעוּדָה. הָיְתָה מִרְיָם לְבוּשָׁה טְלָאִים נְקִיִּים, וּמַסְעוּדָה – מַלְבּוּשׁ נָאֶה. עַל זֶה הִקְפִּיד הַמּוֹרֶה:

– בְּגָדִים אָסוּר לְהַחֲלִיף… וְצַמּוֹת אֵין לִקְשֹׁר… אֲבָל מַה זֶה שֶׁשָּׁמַעְתִּי…?

מַסְעוּדָה: יְהוּדִית נָשְׁקָה לִי.

הַמּוֹרֶה: וְאַתְּ?

מסעודה: אֲנִי? גַם כֵּן…

הַמּוֹרֶה: אִם כֵּן טוֹב! לֵכְנָה, שֵׁבְנָה וְאַל תַּעֲשֶׂינָה זֹאת בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר!

בַּהַפְסָקָה חָקַר הַמּוֹרֶה אֶת הַדָּבָר.

בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַשֹּׁומְמִים בְּקַוְקַז, עַל אַחַד הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים וְהַקֵּרְחִים, מִתְנַשֵּׂא סֶלַע גָדוֹל וָרָם, אֲשֶׁר שִׂיאוֹ נִרְאֶה לַמֶּרְחַקִּים וְאֵימָתוֹ רַבַּה עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו. לְרַגְלֵי הָהָר הַהוּא מִשְׂתָּרַעַת בִּקְעָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְרָחְבָּהּ וְאֵין גְּבוּל לְאָרְכָּהּ, וְהִיא כֻלָּהּ זְרוּעָה עֲצָמוֹת, עַצְמוֹת חַיּוֹת וְעַצְמוֹת עוֹפוֹת, שְׂרִידֵי הַטֶּרֶף הָרַב אֲשֶׁר יָבִיאוּ הַנְּשָׁרִים פַּעַם בְּפָעַם.

דִּמְמַת מָוֶת שׂוֹרֶרֶת כָּל הַיָּמִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה. צֵל אָדָם לֹא יֵרָאֶה פֹּה וְרֶגֶל בְּהֵמָה וְחַיָּה לֹא תָבֹא עַד הֲלוֹם, לְבַד מִנִּשְׁרֵי קַוְקָז הָאַדִּירִים. הֵמָּה יָבֹאוּ הֵנָּה לִפְעָמִים לֶאֱכֹל אֶת טַרְפָּם; וְגַם אֵלֶּה לֹא יִתְמַהְמְהוּ פֹּה, כִּי בְטֶרֶם יִבְלְעוּ אֶת טַרְפָּם יָעוּפוּ וְיָשׁוּטוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, וְהַבִּקְעָה רֵיקָה וְשׁוֹמֵמָה כְּמִיָּמִים יָמִימָה.

אֶפֶס, אַחַת לְמֵאָה שָׁנָה יָקוּם הַמָּקוֹם לִתְחִיָּה וְרָבְתָה בוֹ הַתְּכוּנָה. אָז יִתְלַקְּטוּ אֶל הַבִּקְעָה כָּל נִשְׁרֵי קַוְקַז לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, אֶחָד לֹא נֶעְדָּר וּבָחֲרוּ מִקִּרְבָּם מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם.

כָּכָה יַעֲשׂוּ מִשְּׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, פַּעַם לִתְקוּפַת מֵאָה שָׁנָה.

*

לִפְנֵי רַבּוֹת בַּשָּׁנִים הָיָה הַדָָּבָר. עִם דִּמְדּוּמֵי שַׁחַר הֵחֵלוּ הַנְּשָׁרִים לְהִתְאַסֵּף בַּבִּקְעָה, כָּל אֶחָד טֶרֶף בְּצִפָּרְנָיו, כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכַל שֵׂאת. וְלֹא נָגְעוּ הַנְּשָׁרִים בַּטֶּרֶף; אִישׁ אִישׁ שָׂם אֶת טַרְפּוֹ לְפָנָיו, וְהֵעִיף עַיִן לִרְאוֹת מָה עֶרֶךְ הַטֶּרֶף אֲשֶׁר הֵבִיאוּ חֲבֵרָיו לְעֻמַּת טַרְפּוֹ הוּא.

גַּם הַמֶּלֶךְ הַיָּשִׁישׁ, נֶשֶׁר גְּדָל כְּנָפַיִם וְאַדִּיר כֹּחַ, הַמּוֹשֵׁל בַּעֲדָתוֹ זֶה מֵאָה שָׁנָה, בָּא בִּיעָף וְעָמַד עַל שִׂיא הַסֶּלַע הַגָּדוֹל, הוּא כִּסֵּא הַמְּלוּכָה. כָּל הַנְּשָׁרִים צָהֲלוּ לִקְרָאתוֹ וְקִבְּלוּ אֶת פָּנָיו בְּכָבוֹד וְהָדָר.

הַמֶּלֶךְ הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם סַלְעוֹ עַל בְּנֵי עַמּוֹ, וּזְמָן רַב עָמַד בְּלִי נוֹעַ וּמַרְאֵהוּ כֻלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד וּגְבוּרָה. נוֹצָתוֹ אָמְנָם הָפְכָה לָבָן, קָרַחַת רֹאשֹׁו פָּשְׁתָה, צִפָּרְנָיו כִּמְעַט קָהוּ, אוּלָם דַּעַת וּתְבוּנָה בוֹ, וְאֵימָתוֹ עַל כָּל עֲדַת הַנְּשָׁרִים.

הַנְּשָׁרִים חָנוּ אִישׁ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, וּבִדְמָמָה וּבְהַכְנָעָה הִפְנוּ אֶת רֹאשָׁם לְעֵבֶר מַלְכָּם. לֹא מָחֲאוּ כָנָף, לֹא נִקְּשׁוּ בַמַּקּוֹר, כִּי חִכּוּ לְמוֹצָא פִּי הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁיהֶם נְטוּיִים אֶל עָל.

וְהַמֶּלֶךְ כֻּלּוֹ אֵימָה, וּמַרְאֵהוּ כְמַרְאֶה צוּר־מוֹשָׁבוֹ. יוֹדֵעַ הוֹא כִּי קָרֵב קִצּוֹ לָבוֹא, וְהַיּוֹם יַעֲזֹב לָנֶצַח אֶת מַמְלַכְתּוֹ וְיֵאָסֵף אֶל עַמָּיו.

הוּא זָקַף רֹאשׁוֹ.

כָּל הַנְּשָׁרִים מָחֲאוּ כָּנָף.

הַמֶּלֶךְ מָחָא כְּנָפָיו גַּם הוּא, וְכָל הַנְּשָׁרִים, נִגְּשׁוּ וְהֵשַׁחוּ רָאשֵׁיהֶם לְפָנָיו, וּמִיָּד שָׁבוּ אִישׁ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.

מֶלֶךְ הַנְּשָׁרִים הִתְרוֹמֵם רֶגַע וְעָזַב אֶת צוּר מַלְכוּתוֹ, חָג מִסָּבִיב לַעֲדָתוֹ, וְשוּב הִתְרוֹמֵם עַד אֲשֶׁר הִרְקִיעַ שְׁחָקִים וְנֶעֱלָם. מִמְּרוֹם מְעוּפוֹ הֵעִיף עוֹד פַּעַם עַיִן אֶל הַבִּקְעָה וְאֶל בְּנֵי עַמּוֹ הַמְּצַפִּים לוֹ. הוּא הִתְעַנֵּג עַל הַשַּׁלְוָה וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁבְּמַלְכוּתוֹ, וּבְלִבּוֹ חָמַד אֶת הָעוֹלָם הַיָּפֶה וְאֶת עֲדַת נְשָׁרָיו הַשַּׁאֲנַנִּים.

הָרֶגַע הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָא… הַמֶּלֶךְ הִסְתּוֹבֵב אָנֶה וָאָנָה, עָג עוּגָה בָּאַוִּיר, הִתְנַשֵּׂא מַעֲלָה מַעֲלָה וַיִּחַן דֹּם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, תָּלוּי וְעוֹמֵד, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם צָנַח מְלֹא גוּפוֹ עַל הַסֶּלַע, עַל הַצּוּק הַחַד, וְהַתְּהוֹם בָּלְעָה אוֹתוֹ… רַק אֲחָדוֹת מִנּוֹצוֹתָיו נָשְׁרוּ וְרִפְרְפוּ בָאַוִּיר. כָּל הַבִּקְעָה נֶהֶפְכָה לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים.

הַנְּשָׁרִים נָבוֹכוּ, וּבְמַשַּׁק כַּנְפֵיהֶם הִבִּיעוּ אֶת גֹּדֶל צַעֲרָם עַל מוֹת מַלְכָּם הַנֶּאֱמָן. הֵם הִתְעוֹפְפוּ עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה לְבַקֵּשׁ אֶת גְּוִיַּת מַלְכָּם, אַךְ לַשָּׁוְא. נוֹצוֹתָיו שֶׁנִּשְׂאוּ בָאַוִּיר גַּם הֵן נֶעֱלָמוּ.

נִפְעָמִים וְנִרְעָשִׁים שָׁבוּ הַנְּשָׁרִים אִישׁ אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ, וּלְאוֹת אֵבֶל אָסְפוּ כַּנְפֵיהֶם וְהֵשַׁחוּ רֹאשָׁם.

וּפִתְאֹם – וְכָל הָעֵדָה נִנְעֲרָה שֹוּב. עֵת לִבְחוֹר מֶלֶךְ חָדָשׁ הִגִּיעָה.

וּמִשְׁפַּט הַנְּשָׁרִים: מִי אֲשֶׁר טַרְפּוֹ יִכְבַּד בְּעֵינֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא, הוּא יִמְלֹךְ לִתְקוּפַת מְאַת הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת.

מִסָּבִיב לְסֶלַע נֶאֱסַף הֲמוֹן הַשָּׁלָל אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַנְּשָׁרִים בַּיּוֹם הָהוּא: עֳפָרִים, בְּנֵי צְבָאִים, יַעֲלוֹת־חֵן, תּוֹרֵי בָר, אַיָּלוֹת קַלּוֹת, נִמְרֵי גְמַלִּים רַכִּים וּצְעִירִים, בַּרְבּוּרִים צַחִים, פַּסְיוֹנִים מוּפָזִים, אַרְנָבוֹת וּשְׁפַנִּים. כָּל אֵלֶּה מָשְׁלָכִים בַּבִּקְעָה עַל יַד הַצּוּר, וְהַנְּשָׁרִים עוֹבְרִים עֲלֵיהֶם לַעֲרֹךְ עֶרְכָּם. וְהִנֵּה פָּגְעָה עֵינָם בְּמַחֲזֶה נִפְלָא וַיַּעַמְדוּ נִפְעָמִים: תִּינוֹק בֶּן שָׁלֹש אוֹ אַַרְבַּע, אֲשֶׁר הֱבִיאוֹ אַחַד הַנְּשָׁרִים, גַם הוּא בַּשָּׁלָל.

הַתִּינוֹק נִלְחַץ אֶל הַצּוּר. עֵינָיו הַבּוֹעֲרוֹת קָמוּ בְחוֹרֵיהֶן וְהִבִּיטוּ נִכְחָן בְּזַעַף וְקֶצֶף רָב. כָּל הַנְּשָׁרִים עָמְדוּ מִשְׁתּוֹמְמִים לְמַרְאֵה הַיֶּלֶד. בֵּין הַשָּׁלָל הָרַב נִמְצְאָה גַם אַיָּלָה אַחַת, גִּבְהַת קוֹמָה וִיפַת מַרְאֶה; הַכֹּל חָשְׁבוּ, כִּי מִי אֲשֶׁר לוֹ הָאַיָּלָה – לוֹ הַמְּלוּכָה. אוּלָם עֵינֵי הַיֶּלֶד הַלּוֹהֲטוֹת, אֲשֶׁר הִתִיזוּ נִיצוֹצוֹת, הֵבִיאוּ אוֹתָם בִּמְבוּכָה, וּכְמִשְׁתּוֹלְלִים הָיוּ מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת. אָמְנָם הָאַיָּלָה גְבוֹהָה וְאַמִּיצָה, אַךְ מִיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם הָיָה “בֶּן־הָאָדָם” מֶלֶךְ עַל כָּל הַיְצוּרִים.

וְנֶשֶׁר אֶחָד קָרָא בְּקוֹל:

“נַמְלִיְך עָלֵינוּ אֶת אָחִינוּ אֲשֶׁר הֵבִיא לָנוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם שֶׁבִי, וְהָיָה הַדָּבָר לְאוֹת לִבְנֵי־ אָדָם, כִּי גָבֹר גָּבַרְנוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהִתְגָּאוֹת עָלֵינוּ, וּפַחַד הַנְּשָׁרִים יִהְיֶה עֲלֵיהֶם”.

הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַנֶּשֶׁר וְכָל הָעֵדָה מָחֲאָה כָנָף לֵאמֹר: נְכוֹנִים דְּבָרָיו, וְכֵן יָקוּם.

וְהַנְּשָׁרִים צִפּוּ לְמִשְׁתֶּה, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט יַעֲשֶׂה לָהֶם מַלְכָּם הֶחָדָשׁ וְחֻלַּק שָׁלָל וְטֶרֶף רָב. וְאוּלָם מַרְאֵה הַיֶּלֶד הִשְׁבִּית אֶת מְנוּחָתָם.

מַה יַעֲשׂוּ בּוֹ? אָמְנָם קָטָן הוּא, אַךְ זֹאת קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה וְעֵינָיו הַלּוֹהֲטוֹת, לֹא נָתְנוּ לָהֶם מָנוֹחַ. מַה אִוְתָּה נַפְשָׁם לִטְרוֹף אוֹתוֹ חַיִּים – אַךְ לִבָּם לֹא נְתָנָם לַעֲשׂוֹת כֵּן: אַכְזָרִים הֵם הַנְּשָׁרִים בְּצֵאתָם לַטֶּרֶף וְלֹא יֵדְעוּ רַחֵם, אֲבָל בְּיוֹם חַגָּם, יוֹם מְלוֹךְ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, הָיָה הַדָּבָר לְתוֹעֵבָה בְּעֵינֵיהֶם.

וְאַחַד הַנְּשָׁרִים אָמַר: “יִרְאֶה נָא בֶּן־הָאָדָם אֶת נִצְחוֹן הַנֶּשֶׁר וְאֶת חַסְדּוֹ וִיסַפֵּר זֹאת בְּאָזְנֵי בְנֵי עַמּוֹ וִיהִי שֵׁם הַנֶּשֶׁר לִתְהִלָּה וְלִבְרָכָה בְּפִי בְּנֵי הָאָדָם לְדוֹרוֹתָם.”

אָז קָם הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ וְקָרָא:

“חֲנִינָה תִּנַּתֵן לְבֶן־הָאָדָם בְּיֹום הִנָּתֵן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשִׁי. וְאַתֶּם נְשָׁרַי, בַּחֲרוּ לָכֶם שְׁנַיִם וְיָשִׁיבוּ אוֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבוֹתָיו, אֶל הָאֹהֶל, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֻקָּח”.

הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וְקוֹל מְחִיאַת כְּנָפַיִם נִשְׁמַע, וְכָל הַנְּשָׁרִים קָרְאוּ:

“אֵין חָכָם כְּמַלְכֵּנוּ, וְאֵין יָשָׁר כִּבְחִיר הַנְּשָׁרִים!”.

וּשְׁנַיִם מִקְרוֹבֵי הַמֶּלֶךְ מִהֲרוּ אֶל הַיֶּלֶד הַשָּׁבוּי לָקַחַת אוֹתוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל בֵּית אֲבוֹתָיו. – –

פִּתְאֹם – חֲזִיז וָרַעַם! שְׁבִיב אוֹר נִרְאָה, וְחֵץ פִּלַּח אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ, וְהוּא נָפַל תַּחְתָּיו מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ.

מִבֵּין הַסְּלָעִים נִרְאוּ פְּנֵי אָדָם. זֶה הָיָה אֲבִי הַיֶּלֶד הַשָּׁבוּי.

בְּהִוָּדַע לוֹ כִּי נִגְנַב בְּנוֹ הַקָָּטָן, אָמַר: “אֵין זֹאת כִּי אִם אַחַד הַנְּשָׁרִים חֲטָפוֹ.” וּהוּא תָּפַס קַשְׁתּוֹ וְאַשְׁפָּתוֹ. וְכָל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ רָץ אֶל מְקוֹם הֵאָסֵף הַנְּשָׁרִים. וּבִרְאוֹתוֹ בַבִּקְעָה אֶת יַלְדוֹ נִצָּב עַל יַד אַחַד הַנְּשָׁרִים דָּרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ, יָרָה וְלֹא הֶחֱטִיא.

וּמֶלֶךְ הַנְּשָׁרִים נָפַל חָלָל.

הַנְּשָׁרִים נִבְהֲלוּ מְאֹד וְנִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם. הֵם עָזְבוּ אֶת הַשָּׁלָל הָרַב, אֶת מַלְכָּם הַמֵּת, וְאֶת הַבִּקְעָה…

מִן הַיּוֹם הָהוּא רֵיקָה הַבִּקְעָה… הַבִּקְעָה הַגְּדוֹלָה, הָיְתָה לְמִדְבַּר שְׁמָמָה, וְהַנְּשָׁרִים לֹא יֵרָאוּ וְלֹא יָבוֹאוּ עוֹד שָׁמָּה.

וּמֵאָז אֵין מֶלֶךְ בַּנְּשָׁרִים.

א

אָסוֹן קָרָה אֶת הַשּׁוּעָל:

בְּלֵיל חֹשֶׁךְ, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, סָר הַשׁוּעָל אֶל הַמּוֹשָׁבָה. סָבַב וּבָא עַד חָצֵר גְּדוֹלָה אַחַת, הִקִּיף אֶת הַגָּדֵר כַּמָּה הַקָּפוֹת, בָּדַק וּמָצָא פִּרְצָה כָּל־שֶׁהִיא, זָחַל וְעָבַר, הֵרִיחַ וְהִגִּיעַ עַד לוּל הָעוֹפוֹת, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין הַשְּׂבָכָָה, הֵצִיץ לְתוֹךְ הַלּוּל – וְנִפְגָּע…

כִּי הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם רַבִּי גְּרוֹנָם הַתַּרְנְגֹל, מָחָא כָּנָף אֶל כָּנָף וְקָרָא אֶת קְרִיאָתוֹ – נִבְהַל הַשּׁוּעָל עַד מְאֹד וְנָתַן דַעְתּוֹ לִבְרֹחַ – וְלֹא יָכֹל!…

כִּי נֶאֱחַז רֹאשוֹ בְּחוּטֵי הַבַּרְזֶל…

וְכַאֲשֶׁר פִּרְכֵּס הַשּׁוּעָל לִבְרֹחַ קָם רַעַשׁ גָּדוֹל בַּלּוּל. נֶחְפְּזוּ הַכְּלָבִים מִמְּאוּרָתָם אֶל מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה וַיִתְפְּשׂוּ אֶת הַשּׁוּעָל בִּזְנָבוֹ. –

סוֹף דָּבָר – הַשּׁוּעָל מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא זְנָבוֹ תַּחְתָּיו, כִּי נִשְׁאַר בֵּין שִׁנֵּי הַכְּלָבִים הָעַזִּים.

ב

בָּרַח הַשּׁוּעָּל וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, אַף לֹא הִבִּיט אַחֲרָיו. רָץ דֶּרֶךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים, עַד בּוֹאוֹ אֶל מְחִלַּת־הֶעָפָר אֲשֶׁר לוֹ.

עָמַד בְּפֶתַח הַמְּחִלָּה וַיְקוֹנֵן:

"הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לִבְנוֹת־תַּנִּים,

וְאֶל בְּנוֹת שׁוּעָל שִׁלְחוּ וְתָבֹאנָה

וְתִשֶׂאנָה קִינָה בַכְּרָמִים.

הוֹי עַל הַזָּנָב הַשָּׂעִיר,

גְּאוֹן עַם־הַשּׁוּעָלִים מֵעוֹלָם,

אֲשֶׁר הָיָה וְאֵינֶנּוּ עוֹד!

הָהּ, מִי כָמוֹךָ יַנְחֵנִי דֶרֶךְ?

עִקְבוֹת כַּפּוֹתַי מִי יִמְחֶה? –

הוֹי זָנָב וְהוֹי הוֹדוֹ!…

אֵיךְ נָפַלְתָּ בְּכַפּוֹת־כְּלָבִים,

נִגְדַּעְתָּ בְּשִׁנֵּי חוֹרְצֵי־לָשׁוֹן –

זְנַב־תִּפְאֶרֶת – אֵיךְ שֻׁדָּדְתָּ!"

וְכַאֲשֶׁר גָמַר לְקוֹנֵן נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישָׁן.

וּבַחֲלוֹמוֹ:

וְהִנֵּה שִׁבֹּלֶת צָצָה מִן הָאֲדָמָה וּמַרְאֶהָ כְּשִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל הַַשְּׂעִירָה; בִּן־רֶגַע צָמְחָה הַשִּׁבֹּלֶת וְעָלְתָה עַד לְמַעְלָה מִקּוֹמַת אִישׁ; בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי גָדְלָה וַתִּשְׁוֶה אֶל הַתֹּמֶר הָרָם וּבָרֶגַע הַשְּׁלִישִׁי עָלְתָה עַד הָעֲנָנִים הַשָּׁטִים בָּאַוִּיר. פִּתְאֹם נִרְאָה פַּס־יָד וְהַיָּד אוֹחֶזֶת מַגָּל, וְהַמַּגָּל הוּנַף עַל הַשִּׁבֹּלֶת –––

וַיִּיקָץ…

ג

שְׁלֹשָׁה רְגָעִים אָרַךְ הַחֲלוֹם, אַךְ יָשֵׁן הַשּׁוּעָל שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ יָשַב עוֹד שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת בְּתַעֲנִית וּבָכָה אֶת זְנָבוֹ.

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרַח עוֹרֵב עַל יַד פֶּתַח הַמְּחִלָּה וַיִּקְרָא:

– קְרָא! קְרָא! קְרָא בְאָזְנַי אֶת צָרַת לְבָבְךָ, שׁוּעָל יְדִידִי! לָמָּה תִּבְכֶּה וְלָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ?

עָנָה הַשּׁוּעָל וְאָמָר:

תָּבֹא עָלֶיךָ בְרָכָה, מַר עוֹרֵב, עַל יְדִידוּתְךָ הָרַבָּה! הַיּוֹם הַזֶּה יָדַעְתִּי אֶת טוּב לִבֶּךָ, אִם כִּי שָׁחוֹר מַרְאֶךָ. כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאוּ לָעֵינַיִם, כִּי אִם לַלֵּבָב.

וְהַשּׁוּעָל סִפֵּר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה.

שָׁמַע הָעוֹרֵב אֶת סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וְאַחַר קָרָא:

– לֹא נָאֶה לְחָכָם נְהִי וּלְשׁוּעָל קִינָה! הֵן לֹא עַל הַזָּנָב לְבַדּוֹ יִחְיֶה הַשּׁוּעָל; כִּי הִנֵּה שְׁאֵרְךָ “הַשּׁוּעָל הַמְעוֹפֵף” קְצַר זָנָב הוּא, כַּיָּדוּעַ, וּבְכָל זֹאת מַה טּוֹב חֶלְקוֹ בְעוֹלָמוֹ; אֵין לוֹ דַאֲגַת פַּרְנָסָה, כִּי שֻׁלְחָנוֹ עָרוּך לְפָנָיו עַל כָּל עֵץ בַּשָּׂדֶה וּבַכֶּרֶם. עַל כֵּן, יְדִידִי, רְאֵה יְעַצְתִּיךָ: עֲזֹב אֶת הָאָדָם וְאֶת מִשְׁכָּנוֹ, כַּאֲשֶׁר עָזַבְתִּי אֲנֹכִי אֶת נֹחַ וְאֶת תֵּיבָתוֹ בִּימֵי הַמַּבּוּל, וְהַצְמַח לְךָ כְּנָפַיִם כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁאֵרְךָ “הַשּׁוּעָל הַמְעוֹפֵף” – וּרְאֵה בְטוּב כָּל יָמֶיךָ. וַאֲשֶׁר לִזְנַבְךָ הַמְקֻטָּע – הֲרֵי אֵין לְךָ אֶלָּא לָקוּם עַל רַגְלֶיךָ וּלְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם:

– בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה!

אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר הָיוּ דִבְרֵי הָעוֹרֵב וְכֻלָּם נִכְנְסוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל, כִּי קָם עַל רַגְלָיו וְקָרָא:

– אֵין חָכָם כָּעוֹרֵב בְּכָל בַּעֲלֵי הַכָּנָף! אָמְנָם נוֹצָתוֹ שְׁחוֹרָה, אֲבָל עֲצָתוֹ אֱמוּנָה!

וּבִפְרֹחַ הָעוֹרֵב עוֹד הִרְבָּה הַשּׁוּעָל לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, הִרְהֵר וְהִרְהֵר, עַד אֲשֶׁר עָצַם עֵינָיו וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא “שׁוּעָל מְעוֹפֵף” מֵעֵץ אֶל עֵץ, וְעַל כָּל עֵץ קֵן־צִפּוֹר, וּבְכָל קֵן בֵּיצִים קְטַנּוֹת, אוֹ אֶפְרוֹחִים רַכִּים…

אָכֵן שֻׁלְחָן עָרוּך לְפָנָיו!

ד

וְכַאֲשֶׁר פָּקַח הַשּׁוּעָל אֶת עֵינָיו הַיְתָה הַחְלָטָתוֹ גְמוּרָה לִהְיוֹת “שׁוּעָל מְעוֹפֵף”.

“לָרִאשׁוֹנָה עָלַי לִלְמוֹד אֶת “תּוֹרַת הַתְּעוּפָה”, דִּבֵּר הַשּׁוּעָל לְעַצְמוֹ. לְשֵׁם זֶה עָלַי לָלֶכֶת אֶל בַּעֲלֵי הַכָּנָף, שֶׁהֵם מַכִּירַי מִכְּבָר וְיוֹדְעִים פֶּרֶק בְּחָכְמָה זוֹ!”

וַיְהִי בַחֲצִי הַלַּיְלָה – קָם הַשּׁוּעָל, עָשָׂה שְׂפָמוֹ, הָלַךְ־אָרַב לַתַּרְנְגֹל וַיִּתְפְּשֵׂהוּ בְּכַרְבָּלְתּוֹ.

– שְׁמָעֵנִי נָא חָכָם בֶּן־חָכָם, הַמַּגִּיד בָּעֲלָטָה! הַכַּרְבֹּלֶת תְּהִי לְמַפֹּלֶת אִם לֹא תְּלַמְּדֵנִי לָעוּף כַּהֲלָכָה!

נִסָּה הַתַּרְנְגֹל לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים:

– לְךָ הַחָכְמָה וּלְךָ הַבִּינָה, שׁוּעָל אֲדוֹנִי, וַאֲנִי מָה? אִם לָעוּף חַשְׁקָה נַפְשֶׁךָ – סֹב וּפְנֵה לְךָ אֶל הַנֶּשֶׁר, שֶׁאֵין כָּמֹהוּ מַגְבִּיהַּ עוּף בְּכָל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, אוּלָם אֲנֹכִי, הַדַּל בָּעוֹפוֹת, מַה כֹּחִי בְּחָכְמָה זוֹ? הֵן יָדַעְתָּ, שֶׁבִּקְשִׁי גָדוֹל אָעוּף עַד לְמַעֲלֵה־הַגָּדֵר, וְאִם בִּגְבוּרוֹת – עַד עַנְפֵי הַתְּאֵנָה אֶתְרוֹמֵם – מָה, אֵיפוֹא, תִּלְמַד מִמֶּנִּי?

אַךְ הַשּׁוּעָל עָנָה:

– אֶת הַנֶּשֶׁר יָדַעְתִּי וְהוּא מַגְבִּיהַּ עוּף. אֲבָל אֲנִי אוֹתְךָ תָּפַשְׂתִּי, לָכֵן תְּלַמְּדֵנִי אַתָּה אֶת תּוֹרַת הַתְּעוּפָה, וְלוּ גַם עַד עַנְפֵי־הַתְּאֵנָה, וָלֹא – – –

וְהַשּׁוּעָל נָעַץ אֶת שִׁנָּיו הָעֲקוּמוֹת בַּכַּרְבֹּלֶת…

– הֶרֶף נָא, שׁוּעָל אֲדוֹנִי! – הִתְחִיל הַתַּרְנְגֹל לִצְוֹחַ. – הִנְּנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי!

הִרְפָּה הַשּׁוּעָל מִן הַכַּרְבֹּלֶת, רָבַץ עַל הָאָרֶץ, וְהַתַּרְנְגֹל עוֹמֵד עַל יָדוֹ עֲמִידָה דַלָּה עַל רֶגֶל אַחַת, כַּרְבָּלְתּוֹ שׁוֹתֶתֶת דָּם, עֵינוֹ הָאַחַת פּוֹזֶלֶת וּזְנָבוֹ מֻשְׁפָּל עַד לָאָרֶץ.

ה

פָּתַח הַתַּרְנְגֹל וְאָמָר:

“יִשְׁתַּבַּח הַיּוֹצֵר וְיִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי כְנָפַיִם לָעוּף וְלַשּׁוּעָל נָתַן זָנָב שָׂעִיר וּמְגֻדָּל לְחֵן וּלְתִפְאֶרֶת. וְאִם אָמְנָם לֹא נִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר שׁוּעָל יָעוּף בִּזְנָבוֹ, וּמַה גַם כְּשֶׁהוּא מְכֻרְסָם, בָּכל זֹאת לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים דָּבָר, וּמִי שֶׁאָמַר לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיָעוּף – יֹאמַר לְשׁוּעָל קְצוּץ־זָנָב–וְיָעוּף!”

הַקְדָּמָה קְצָרָה זֹאת מָצְאָה, כַּנִּרְאֶה, חֵן בְּעֵינֵי הַשּׁוּעָל, כִּי הוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ הַחוּצָה וַיְנַעֲנַע בְּחָזְקָה.

וְהַתַּרְנְגֹל נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וּבִרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד הַלַּיְלָה גָדוֹל, נֶאֱנָח, הֶחֱלִיף אֶת רַגְלוֹ וְהוֹסִיף:

– אַךְ קֹדֶם כָּל, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל, עָלַי לְלַמֶּדְךָ אֶת כָּל הָהֲלָכוֹת הַתְּלוּיוֹת בִּתְעוּפָה, כִּי הַהֲלָכָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֶׂה. וְעַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמָע:

דִּינֵי תְעוּפָה בָּאַוִּיר וּבָהֶם ה' סְעִיפִים:

סְעִיף א'. הַכֹּל עָפִים: הַנֶּשֶׁר, הַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה; גַּם שׁוֹכְנֵי בָתֵּי־לוּל עָפִים; אֲפִלּוּ קְצוּצֵי־זָנָב וְחַסְרֵי־ כְנָפַיִם עָפִים. וְאֵין בֵּין אֵלֶּה לְאֵלֶּה, שֶׁאֵלֶּה עָפִים עִיפָה שֶׁל מַמָּשׁ, וְאֵלֶּה עָפִים בַּחֲלוֹמוֹת וּבְדִמְיוֹנוֹת־שָׁוְא.

סְעִיף ב'. הַמַּתְחִיל לָעוּף – אִם בַּעַל כְּנָפַיִם הוּא – עָף מִלְּמַטָּה לְמַעֲלָה עַד כַּמָּה שֶׁכְּנָפָיו מַגִּיעוֹת. וְאִם חַסַר־כְּנָפַיִם הוּא – עָף מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. כֵּיצָד? עוֹלֶה עַל הַגָּדֵר וְעָף לְמַטָּה. עוֹלֶה עַל הָאִילָן וְעָף לָאָרֶץ.

סְעִיף ג'. הַבָּא לָעוּף צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְיַעֲצֹם אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי בִלְבּוּל, שֶׁאִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן – הֲרֵיהוּ צָפוּי לְרִסּוּק אֲבָרִים.

סְעִיף ד'. עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה, וַהֲלִיכָה קוֹדֶמֶת לְרִיצָה, וְרִיצָה – לִקְפִיצָה, וּקְפִיצָה – לְעִיפָה, וְעִיפָה – לִנְפִילָה, וּנְפִילָה – לִשְׁכִיבָה, וּשְׁכִיבָה – לְקִימָה, וְקִימָה קוֹדֶמֶת לַעֲמִידָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בַּעֲמִידָה, וְאוֹי לְמִי שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בִּנְפִילָה!…

סְעִיף ה'. כְּלָל אָמְרוּ חֲכָמִים בִּתְעוּפָה: הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיֵשֵׁב בִּמְחִלַּת הֶעָפָר אֲשֶׁר בַּכֶּרֶם וְאַל יִשָּׂא עֵינָיו לַּשָּׁמָיִם…

מְעַטִּים, אַךְ אֲרֻכִּים הָיוּ דִינֵי הַתְּעוּפָה, וְהַשּׁוּעָל הָיָה אָנוּס לַחֲזֹר עֲלֵיהֶם מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁגוּרִים בְּפִיו, וְרַק אָז הָלְכוּ לָתוּר מָקוֹם רָאוּי לַעֲסֹק בַּתְעוּפָה הַמַּעֲשִׂית.

וְאוּלָם אָז עָלָה כְּבָר הַשָּׁחַר…

ו

וְהַמָּקוֹם הַנִּבְחָר הָיָה עַל יַד עֵץ הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר עִם הַגֹּרֶן בִּקְצֵה הַמּוֹשָׁבָה. וְהַתְּאֵנָה זְקֵנָה לְיָמִים וַעֲנָפֵיהָ רַבִּים וְעָבִים וּמִתְפַּשְּׁטִים לְכָל צָד.

וְהַיָּמִים יְמֵי דָיִשׁ. גָּדִישׁ שֶׁל אֲלֻמּוֹת־קַשׁ עוֹלֶה וּמִתְרוֹמֵם מֵעֵבֶר מִזֶּה וְכָל כְּלֵי־הַדַּיִּש: מוֹרַג, טַרְבָּל, מָגוֹב וְקִלְשׁוֹן שְׁלֹש־הַשִּׁנַּיִם, צְבוּרִים יַחַד לַעֲרֵמָה מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְהַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה בַתָּוֶךְ.

פָּנָה הַתַּרְנְגֹל אֶל הַשּׁוּעָל וַיֹּאמֶר:

– לֹא הַהֲלָכָה עִיקָר, כִּי אִם הַמַּעֲשֶׂה, וְעַתָּה שְׁמָע: “עָלֶיךָ לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הַגָּדִישׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה לִקְפֹּץ עַל רֹאשׁ הַתְּאֵנָה, וְלָעוּף מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה עַד צִבּוּר כְּלֵי־הַדַּיִש מֵעֵבֶר מִזֶּה – וְהָיָה זֶה לְךָ הַתַּרְגִּיל הָרִאשׁוֹן”.

– קַצֵּר בִּדְבָרִים, תַּרְנְגֹל מְכֻרְבָּל! – קָרָא הַשּׁוּעָל – הִנֵּה קוֹל פַּעֲמוֹן הַמּוֹשָׁבָה עוֹלֶה, עוֹד מְעַט וְיָבֹאוּ הַדַּיָּשִׁים וְהָיִינוּ בְּכָל רָע!…

– אָכֵן צָדַקְתָּ, יְדִידִי הַשּׁוּעָל! – עָנָה הַתַּרְנְגֹל: – לַכֹּל עֵת: עֵת לְהַאֲרִיך וְעֵת לְקַצֵּר, וְאַתָּה אַל תִּפְחַד, כִּי בְטֶרֶם יָבֹאוּ הַדַּיָּשִׁים נִגְמֹר אֶת הַתַּרְגִּיל הָרִאשׁוֹן, וְהוּא הָעִיקָר, עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: “כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת!”

הַדְּבָרִים הָאֲרֻכִּים הָאֵלֶּה הִרְגִּיזוּ מְאֹד אֶת הַשּׁוּעָל וְכִמְעַט אָמַר לִתְפֹּשׂ אֶת הַתַּרְנְגֹל בְּכַרְבָּלְתּוֹ, אַךְ זֶה הִקְדִּים וְקָרָא:

– וּבְכֵן שְׁמַע לִפְקֻדָּתִי וַעֲשֵׂה כּכָל אֲשֶׁר לִמַּדְתִּיךָ!

וְהַתַּרְנְגֹל הִתְחִיל מְפַקֵּד:

“עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה – יָשָׁר עֲמֹד!”

הַשּׁוּעָל עָמַד יָשָׁר, זָקַף רֹאשׁוֹ, וְהַתַּרְנְגֹל הִמְשִׁיךְ.

“הֲלִיכָה קוֹדֶמֶת לְרִיצָה, – צָעֹד!”

הַשּׁוּעָל הִתְחִיל צוֹעֵד בְּקֶצֶב.

“וְרִיצָה – לִקְפִיצָה!” פָּקַד שׁוּב הַתַּרְנְגֹל. “רוּץ”!

הַשּׁוּעָל רָץ בְּכָל כֹּחוֹ, טִפֵּס וְעָלָה עַד לְמַעֲלֶה הַגָּדִישׁ.

“וּקְפִיצָה – לִתְעוּפָה!” פָּקַד הַתַּרְנְגֹל. “אַחַת שְׁתַּיִם – קְפָץ”!

הַשּׁוּעָל אָזַר כָּל כֹּחוֹתָיו וְקָפַץ קְפִיצָה אַחַת עַד רֹאשׁ הַתְּאֵנָה. אָמְנָם כָּל גּוּפוֹ נִשְׂרַט שְׂרִיטוֹת אֲרֻכּוֹת וַעֲמֻקּוֹת, אַךְ הַתַּרְנְגֹל לֹא נָתַן לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר וַיְמַהֵר לְפַקֵּד:

“וּתְעוּפָה קוֹדֶמֶת לִנְפִילָה – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש – עוּף!”

הַשּׁוּעָל עָצַם עֵינָיו כַּדָּת, קָפַץ וָעָף – – –

“וּנְפִילָה קוֹדֶמֶת לִשְׁכִיבָה!” פָּקַד הַתַּרְנְגֹל כְּהֶרֶף עַיִן וְרָץ אֶל מְקוֹם נְפִילַת הַשּׁוּעָל וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ שׁוֹכֵב, הוֹסִיף לְפַקֵּד:

“וּשְׁכִיבָה קוֹדֶמֶת לְקִימָה, וְקִימָה – לַעֲמִידָה!”

– אֵינִי יָכוֹל! – יִלֵּל הַשּׁוּעָל מָרָה, – כָּל עַצְמוֹתַי נִשְׁבָּרוּ!…

אַךְ הַתַּרְנְגֹל עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ רוֹאֶה וּכְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וַיּוֹסֶף:

עַתַּה נַחֲזֹר עַל הַתַּרְגִּיל מֵחָדָשׁ:

“עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה!…”

הַשּׁוּעָל הִתְאַמֵּץ בְּשְאֵרִית כֹּחוֹ, קָם כֻּלּוֹ מֻכֶּה וּפָצוּעַ, וּמִהֵר לְהִתְרָחֵק מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, אַף לֹא הִבִּיט אַחֲרָיו…

וְהַתַּרְנְגֹל קָרָא אַחֲרָיו בְּקוֹל:

“אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בִּנְפִילָה!…”

אַף הוּא נָשָׂא רַגְלָיו וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֶל הַמּוֹשָׁבָה.

• חנה וכטל
• ענת פלס בורץ
• צחה וקנין-כרמל