לִאִינְגֶבּוֹרְג בַּאכְמַאן לאחר ביקורה בגטו של רומא |
An Ingeborg Bachmann Nach ihrem Besuch im Ghetto von Rom |
|---|---|
רָאִית בַּגֶּטוֹ מַה שֶׁלֹּא כֻּלָּם רוֹאִים, וּמַה שֶׁנֶּעְלָם בַּחוּץ מֵעַיִן: שֶׂמַּה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ עוֹד לֹא הִבְשִׁיל, שֶׁעֶרֶב הַיָּמִים לֹא בָּא עֲדַיִן. |
Im Ghetto sahst du, was nicht jeder sieht Und was sich draussen allzu leicht vergisst: Dass nichts ganz voll erfüllt ist, was geschieht, Dass noch nicht aller Tage Abend ist. |
זֹאת הַיְשָׁנָה מִכָּל הַבְּשׂוֹרוֹת שֶׁבַּנְּבִיאִים. אֵין יְשָׁנָה כָּמוֹהָ. מִמֶּנּוּ, הַיְּהוּדִים, לֹא נֶעֶלְמָה, אַךְ מְחִירָהּ הָיָה יוֹתֵר מִדַּי גָּבוֹהַּ. |
Es ist die älteste von alten Kunden, Von denen wir bei den Propheten lessen. Sie is tuns Juden niemals ganz entschwunden, Doch ist der Preis dafür zu hoch gewesen. |
חָיִינוּ בַּבְּקִיעִים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, הַלֹּא-נִשְׁלָם הָיָה לָנוּ מִקְלָט. עַל יוֹם אַחֲרוֹן דִּבְּרוּ הַחֲזוֹנוֹת שֶׁפִּרְנְסוּ אוֹתָנוּ בַּגָּלוּת. |
Wir lebten in den Ritzen der Geschichte: Was nie sich ganz schliesst, hat uns Schutz gewährt. Dem letzten Tage galten die Geschte, Von denen wir un sim Exil genährt. |
כִי לַיָּמִים יֵשׁ עֶרֶב. אַךְ אֵי-פַּעַם הַכָּל יִהְיֶה אַחֶרֶת, כָּךְ נִרְאָה. הָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן שׁוֹבֵב נַפְשֵׁנוּ, קוֹרֵן כֻּלּוֹ בְּאוֹר הַיְשׁוּעָה. |
Denn alle Tage haben einen Abend. Doch sollte dereinst alle sanders sein: Der letzte Abend, un smit Trost erlabend, Sammelt die Strahlen der Erlösung ein. |
כָּךְ סָחָה לָנוּ רוּחַ הָאוּטוֹפְּיָה, שֶׁבָּה שְׁלוּבִים אָסוֹן וְנֶחָמָה. אַךְ בִּמְקוֹמָהּ רַק עֶצֶב נִשְׁתַּיֵּר, וּמִן הַנֶּחָמָה נוֹתְרָה דִּמְעָה. |
So spracht zu der Geist der Utopie, In der sich Trost und Unglück dunkel einen. Statt ihrer blieb uns nur Melancholie, Und alles was von Trost blieb, war das Weinen. |
לָשוּב כָּלִיל הַבַּיְתָה לֹא נוּכַל. בְּשׂוֹרָה שֶׁל אֹשֶׁר בְּפִי שְׁלִיחֵי צִיּוֹן, אֲבָל הָאֹשֶׁר שֶׁהַלֵּב צָפָה – לֹא בַּשִׁיבָה הַבַּיְתָה הוּא יִכּוֹן. |
Wir können niemals ganz nach Hause kommen. Die Boten Zions rede nuns vom Glück. Doch haben wir's einmal vorweggenommen, Der Ruf zur Heimkehr gibt es nicht zurück. |
קָרְאָה הַבְּשׂוֹרָה לָשׁוּב הַבַּיְתָה. אֲבָל לַגֶּטוֹ אֵחֲרָה לִבְקֹעַ. חָלְפָה שְׁעַת הַיְשׁוּעָה. מַה קַּל עַכְשָׁו בְּעֶרֶב אַחֲרוֹן לִשְׁקֹעַ. |
Die Botschaft rief zur Heimkehr uns hinüber. Sie hat das Ghetto viel zu spat erreicht. Die Stunde der Erlösung ist vorüber, Der Untergang am letzten Abend – leicht. |
4.2.1967
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.