הָאֲדָמָה, אֵם כָּל חַי, נֶאֶנְחָה וְנֶאֶנְקָה מִכְּאֵב וּמִבְּדִידוּת. הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד. בְּצַעַר רַב רָאֲתָה הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה, כֵּיצַד נֶעֶלָמִים וְהוֹלְכִים לְעוֹלָמָם הַפְּרָחִים הַיָּפִים אֲשֶׁר בָּהֶם הִתְגָּאֲתָה כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף וְהָאָבִיב.

אוֹי לִי – נֶאֶנְחָה הָאֲדָמָה. – הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית קֵרַחַת, לְלֹא זֵכֶר לְצֶמַח אוֹ פֶּרַח אֲשֶׁר יְשַׂמַּח אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים, הַמְטַיְלִים בַּשָּׂדוֹת. הִנֵּה נֶעְלָמִים אַחֲרוֹנִי הַפְּרָחִים וּמַה יְהֵא בְּסוֹפִי? הֵיכָן הֵם פִּרְחֵי הַצִּבְעוֹנִי הֶחָמוּד? וְהַסַּחְלָבִים? מַדּוּעַ נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם? גַּם הַחַרְצִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶן הִתְגָּאֵיתִי, אַף הֵן עוֹד מְעַט וְאַף אַחַת לֹא תֵרָאֶה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. מִי יְשְׂמַּח אֶת לִבִּי בִּימוֹת הַקַּיִץ, בַּיָּמִים שֶׁבָּהֶם מַכּוֹת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּאַכְזָרִיּוּת עַל פָּנַי וּמוֹצְצוֹת אֶת שְׁאֵרִית טִפּוֹת הַמַּיִם מִמֶּנִּי?

וּבַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר חָלַף־עָבַר הַמַּלְאָךְ צַמְחִיאֵל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָעֲיֵפָה וְהַנִּרְדֶּמֶת, שָׁמַע אֶת בְּכִי הָרְגָבִים וְגַרְגְּרֵי הָאֲדָמָה, וְרַחֲמִים רַבִּים תָּקְפוּ אוֹתוֹ עַל זוֹ הַמִּסְכֵּנָה הָעֵרֻמָּה מִצֶּמַח וָפֶרַח.

– אֶרֶץ חֲבִיבָה! אַל נָא תִבְכִּי וְאַל תִּצְטָעֲרִי. הֵן יוֹדַעַת אַתְּ, כִּי הַקַּיִץ עָלָה עַל הָאָרֶץ. הִגִיעָה הַשָּׂעָה כִּי תָנוּחִי מֵעֲמָלֵךְ. כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הוֹצֵאת מִתּוֹכֵךְ פְּרָחִים לָרֹב, עַתָּה תָנוּחִי, תַּאַסְפִי כֹּחַ וּבְקָרוֹב, בְּבוֹא יְמוֹת הַחֹרֶף, תּוֹסִיפִי כֹּחַ וּתְגַדְלִי צְמָחִים לְתִפְאֶרֶת.

– וּבֵינְתַיִם, בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף אֶהְיֶה עֵרֻמָּה? – בָּכְתָה הָאֲדָמָה.

שָׁמַע הַמַּלְאָךְ וְרַחֲמִים תָּקְפוּ אוֹתוֹ עַל הַמִּסְכֵּנָה וַיֹּאמַר: לֹא! לֹא עֵרוֹמָה תִהְיִי. הִנֵּה אֶעֱשֶׂה דָבָר לְמַעֲנֵךְ. אֲנִי אֲקַשֵּׁט אוֹתָךְ פֹּה וָשָׁם בִּפְרָחִים נָאִים אֲשֶׁר יַעֲלוּ בָּהָר וּבַגָּיְא. מוּעָטִים יִהְיוּ אֵלֶה הַפְּרָחִים, אַךְ נָאִים וְטוֹבִים יִהְיוּ. עוֹד הַלַּיְלָה אֲשׁוֹחַח עַל כָּךְ עִם הַפְּרָחִים וּמָחָר בַּבֹּקֶר עָלֹה יַעֲלֶה מִן הָאֲדָמָה הָרִאשׁוֹן לַפְּרָחִים, אֲשֶׁר יִלָּווּ אֵלַיִךְ בִּימוֹת הַקַיִץ הַחַמִּים.

שמע המלאך

וּבַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַמַּלְאָךְ אֶל צְמָחָיו לְשׂוֹחֵחַ עִמָּהֶם, סִפֵּר צַמְחִיאֵל אֶת דִּבְרֵי אִמָּא־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר בָּכְתָה בְּפָנָיו עַל בְּדִידוּתָהּ הָרַבָּה. הוּא סִפֵּר לָהֶם עַל מִשְׁאַלְתָּהּ שֶׁל הָאֲדָמָה, כִּי יַעֲלוּ עַל פָּנֶיהָ פְּרָחִים, אֲשֶׁר יְשַׂמְּחוּ אֶת לִבָּהּ בְּחָדְשֵי הַקַיִץ החַמִּים.

– וּמִי מִכֶּם, הַצְּמָחִים, יַסְכִּים לַעֲלוֹת הָרִאשׁוֹן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? – שָׁאַל הַמַּלְאָךְ.

הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה בֵּין הַזְּרָעִים הַחֲבוּיִים בֵּין קִפְלֵי הָאֲדָמָה.

– הַכַּלָּנִית, מַה בְּפִיךְ אַתְּ? – שָׁאַל הַמַּלְאָךְ.

– לא! – הֵשִׁיבָה זוֹ הַמִּתְפַּנֶּקֶת – הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה, הַמַּלְאָךְ, כִּי עֲיֵפָה אָנִי, כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הָיִיתִי פּוֹרַחַת וּמוֹצִיאָה פְּרָחִים, עַתָּה אָנוּחַ לִי וְאֶאֱסֹף כֹּחַ.

וְהַסִּתְוָנִית אָמְרָה: אֲנִי מְבַשֶּׂרֶת הַחֹרֶף הִנֵּנִי, יוֹצֵאת אֲנִי רִאשׁוֹנָה לְהוֹדִיעַ לָהֶם לִבְנֵי הָאָדָם כִּי הִנֵּה קְרֵבִים וּבָאִים יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, כֵּיצַד אוֹפִיעַ עַתָּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה?

– וְאֵין בָּכֶם אַף אֶחָד אֲשֶׁר יַסְכִּיִם לַעֲלוֹת עַתָּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּלְהִתְרוֹעֵעַ עִם אִמְּכֶם, הַמְגַדֶּלֶת אֶתְכֶם וְנוֹתֶנֶת לָכֶם מָזוֹן וּמַיִם בִּשֶׁפַע?

– אֲנִי אֵצֵא! נַעֲנָה הָעֹלֶשׁ הֶעָנֹג – וְהוּא דּוֹבֵר בְּקוֹל חַלָּשׁ וּמְלֵא בּוּשָׁה.

– אַתָּה? הִתְפַּלֵא הַמַּלְאָךְ – הֲלֹא כֹּה עָנֹג הִנְּךָ וְכֹה בַּיְשָׁן! אֵיכָכָה תּוּכַל לִבְקֹעַ אֶת הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה בְּעוֹנָה זוֹ?

– אֵין דָּבָר – הֵשִׁיב הָעֹלֶשׁ. – צַר לִי לִרְאוֹת אֶת אִמָּא אֲדָמָה כֹּה עֲזוּבָה. בָּטוּחַ אֲנִי כִּי זוֹ הָאֵם תִּשְׂמַח לְבוֹאִי אֵלֶיהָ. הִיא תְצַוֶּה עַל הַגַּרְגְּרִים לְפַנּוֹת לִי מָקוֹם, וַאֲנִי אֶעֱלֶה לְמַעְלָה וַאֲשִׂמַּח אֶת לִבָּהּ. אֲקַדֵּם אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת בֹּקֶר טוֹב, אֲשׂוֹחַח עִם הַדְּבוֹרִים הָרְעֵבוֹת, וְאַחַר, כְּחֹם הַיּוֹם, אֶשְׁכַּב גַּם אֲנִי לָנוּחַ בְּמִקְצָת.

– טוֹב! יְהִי כִּדְבָרֶיךָ! – הֶחֱלִיט הַמַּלְאָךְ לְאַחַר רִגְעֵי מַחֲשָׁבָה. – הִנֵּה אַעֲלֶה אוֹתְךָ מִן הַמַּעֲמַקִּים. אֲצַוֶּה אֶת הָאֲדָמָה כִּי תִתֵּן לְךְ מַיִם וּמָזוֹן וְכִי תִדְאַג לִשְׁלוֹמְךָ וּלְטוֹבָתְךָ. וְיַעַן כִּי טוֹב לֵב הִנְךְ – הוֹסִיף הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר – וְכָל הַצְמָחִים שׁוֹמְעִים אֶת דְּבָרָיו – הִנֵּה זֹאת אֶעֶשֶׂה לְךָ. אֲנִי אֶתֵּן לְךָ שָׁרָשִׁים חֲזָקִים, אֲשֶׁר יַעֲמִיקוּ חֲדֹר עָמֹק־עָמֹק אֶל הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם הֵם יִמְצְאוּ מַיִם חַיִּים. גַּם עָלִים קְטַנִּים אֶתֵּן לְךָ, עָלִים אֲשֶׁר יִהְיוּ עֲטוּפִים בְּבִגְדֵי קַיִץ. בֶּגֶד־שַׁעֲוָה יַעֲטֹף אוֹתָם וְקַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָאַכְזָרִיּוֹת לֹא תוּכַלְנָה לַחְדֹּר דַּרְכָּם. עֲלֵה פִּרְחִי הֶחָמוּד, עֲלֵה וּפְרַח וְשַׂמַּח אֶת לִבּוֹת הַדְּבוֹרִים, הָאֲנָשִׁים וְאִמָּא הָאֲדָמָה, גְדַל וּפְרַח חֲבִיבִי!

וְאָכֵן, כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר בִּצְבֵּץ וְיָצָא מִן הָאֲדָמָה פֶּרַח הָעֹלֶשׁ. הַפְּרָחִים הָיוּ רַבִּים וְהֵם נִפְתְּחוּ תָמִיד בִּשְׁעוֹת־הַבֹּקֶר וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר: “בֹּקֶר טוֹב” לְאִמָּא אֲדָמָה.

נָאִים הָיוּ פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ הַכְּחֻלִּים. הֵם הָיוּ פְּתוּחִים אֶל מוּל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים גַּם הֵם וְהָיוּ כְּמִצְטַחֲקִים מוּל הָעֲנָנִים, עַנְנִי הַטַּל אֲשֶׁר מִהֲרוּ לַחֲלֹף וּלְהֵעָלֵם, כַּאֲשֶׁר אַךְ עָלְתָה הַשֶׁמֶשׁ מִצַּד מִזְרָח.

וְיוֹרָם הַקְטָן, שֶׁהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ עוֹד בְּטֶרֶם תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ, הִתְפַּלֵא לִרְאוֹת, כֵּיצַד הִזְהִירוּ מוּל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים, פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ הַחֲמוּדִים.

רָאֲתָה הַנִּיסָנִית הַצְּהֻבָּה אֶת פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ הָרַעֲנַנִים, וְקִנְאָה רַבָּה תָקְפָה אוֹתָהּ.

– מַה זֶּה? וְהֵיכָן הֵיִיתֶם אַתֶּם כָּל יְמוֹת הָאָבִיב? הִנֵּה אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים כְּבָר לָרֶדֶת לְמַעֲמַקִּים, כִּי חַם לָנוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְאַתֶּן מוֹפִיעוֹת לְעֵת כָּזֹאת ? – וְהֵיכָן זֶה הֲיִיתֶן אָז בַּיָּמִים הַטּוֹבִים עֵת כָּל הַשָּׂדוֹת הָיוּ אֲדֻמִּים מֵרֹב פְּרָחִים? – שָׁאַל הַפָּרָג וְהוּא זוֹעֵף וְרוֹגֵז עַל הַחֲצוּפָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת בְּעוֹנָה מְאֻחֶרֶת זו. – מַדּוּעַ זֶה לֹא רְאִיתֶן אֵיךְ הָיִיתִי אֲנִי מִשְׂתָּרֵעַ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וּמַאְדִים אוֹתָם בִּפְרָחַי הָרַבִּים?

– כַּנִּרְאֶה, שֶׁפְּרָחִים אֵלֶּה הַכְּחֻלִּים גַאֲוָנִים הֵם וְלֹא נָאֶה לָהֶם לִפְרֹחַ יַחַד עִמָּנוּ – קָרְאוּ פִּרְחֵי הַטּוּרַיִם,¹ הַמְצוּיִים, אֲשֶׁר כְּבָר הִתְכּוֹנְנוּ לְהִתְכַּנֵּס עָמֹק־עָמֹק לִשְׁנַת הַקַּיִץ הָאֲרֻכָּה שֶׁלָּהֶם.

– סוֹפָם שֶׁל אֵלֶּה הַכְּחֻלִּים לֹא יִהְיֶה טוֹב – הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ הַחוֹחַ הַקּוֹצָנִי, בַּעַל הַפְּרָחִים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר עָלָיו הָעוֹקְצָנִיִּים עוֹד הָיוּ פְּרוּשִׂים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וּבֵינְתַיִם וְהַשֶּׁמֶשׁ הֵחֵלָּה עוֹלָה וְשׁוֹלַחַת בְּעֹז קַרְנַיִם מְחַמְמוֹת עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, שֶׁטָּבְלָה בְּטַל הַבֹּקֶר וְהִשְׁקְתָה אֶת פְּרָחֶיהָ הַמְעַטִּים.

– בָּרוּךְ בּוֹאֲךְ, הָאוֹרֵחַ הֶחָמוּד! – קָרְאוּ הַקַּרְנַיִם בְּשִׂמְחָה אֶל עֵבֶר הָעֹלֶשׁ הַפּוֹרֵחַ.

ברוך בואך, האורח החמוד

– הַאִם זְמַן רַב אוֹמֵר אַתָּה לִפְרֹחַ? – גָחֲנָה וְשָׁאֲלָה קֶרֶן אַחַת אֶת פֶּרַח הָעֹלֶשׁ, שֶׁנִּבְהַל מִפְּנֵי הַקַרְנַיִם שֶׁהִתְנַפְּלוּ עָלָיו מִכָּל עֵבֶר.

– וְלָמָּה זֶה הִנְךְ כָּחֹל כָּל כָּךְ? – שָׁאֲלָה בְּזַעַף קֶרֶן שְׁנִיָּה. רְאֵה, כָּל הַפְּרָחִים הַפְּתוּחִים בַּשָּׂדוֹת, צִבְעֵיהֶם צְהֻבִּים וְרַק אַתָּה בָּחַרְתָּ לְךָ צֶבַע מְשֻׁנֶה שֶׁכָּזֶה. הַאֵין הַצֶּבַע הַצָּהֹב, צֶבַע־הַשֶּׁמֶשׁ נָאֶה יוֹתֵר מִזֶּה הַצֶּבַע הַכָּחֹל?

הֵן זֶהוּ צֶבַע הַשָּׁמַיִם הַטְּהוֹרִים לְלֹא עָנָן, צֶבַע זֶה יִהְיֶה לַשָּׁמַיִם כָּל יְמוֹת הַקַיִץ, וְלָכֵן בָּחַרְתִּי בּוֹ – הִתְנַצֵל הָעֹלֶשׁ הַמְבֹהָל וְהַנָּבוֹךְ.

– לֹא! לֹא נַרְשֶׁה לְךָ לְהוֹפִיעַ מוּל שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה בַּצֶּבַע הַכָּחֹל שֶׁלָּךְ, – עָנוּ הַקַּרְנַיִם כֻּלָּן בְּיַחַד. – אָנוּ נְחַמֶּם אוֹתְךָ יָפֶה־יָפֶה וְנִצְבַּע אוֹתְךָ בְּצִבְעֵנוּ אָנוּ הַצָּהֹב־זָהֹב.

כָּכָה אָמְרוּ הַקַּרְנַיִם וּמִיָּד נִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה, הֵן הֵחֵלּוּ יוֹרְדוֹת אֲלֻמוֹת־אֲלֻמוֹת עַל הַפֶּרַח הֶעָנֹג וְהֵצִיקוּ לוֹ מְאֹד מְאֹד בְּחֻמָן הָרָב.

– אוֹי לִי! הַנִיחוּ לִי! אֲנִי מִתְעַלֵּף! אֵין בִּי כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת הַחֹם, – צָרַח הָעֹלֶשׁ מֵרֹב כְּאֵב.

– לֹא! לֹא נַרְפֶּה מִמְךָ, עַד אִם תֵּהָפֵךְ לְצָהֹב, – רָקְדוּ הַקַּרְנַיִם עַל הַפֶּרַח וְחִמְמוּ אוֹתוֹ עוֹד וְעוֹד.

זְמַן מָה עוֹד עָמַד הָעֹלֶשׁ בִּפְנֵי הַקַּרְנַיִם הָרָעוֹת, אַךְ לְבַסּוֹף הוּא הִתְעַלֵּף, אֶת פְּרָחָיו־עֵינָיו סָגַר הָעֹלֶשׁ בְּזֶה אַחַר זֶה עַד כִּי לֹא נִשְׁאֲרוּ פְּרָחִים כְּתֻמִּים הַזּוֹהֲרִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

אוי לי אני מתעלף

וּבַלַּיְלָה יָרַד הַמַּלְאָךְ צַמְחִיאֵל לְבַקֵּר אֶת פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ וְלִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם. וְהִנֵּה בָּכוּ לְפָנָיו אֵלֶּה הַפְּרָחִים וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר הִזְהִירוּ אוֹתָם, כִּי אוֹי אוֹי יִהְיֶה לָהֶם.

וְהַמַּלְאָךְ הִרְגִיעַ אֶת הַפְּרָחִים הַבּוֹכִים. הוּא שָׁלַח אֲלֵיהֶם רוּחַ־עֶרֶב קְרִירָה וְזוֹ נָשְׁבָה בִּפְנֵי הַצְּמָחִים עַד כִּי הוּקַל לָהֶם מִכְּאֵבָם וּמִן הַחֹם אֲשֶׁר חִמְמוּ אוֹתָם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרָעוֹת.

– וְעַכְשָׁו? הַאִם אַתֶּם עוֹדְכֶם כּוֹעֲסִים? – שָׂאַל הַמַּלְאָךְ, בִּרְאוֹתוֹ כֵּיצַד הֶעֱלוּ הַצְּמָחִים בַּת־צְחוֹק עֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר אַךְ הִרְגִישׁוּ אֶת מַשַּׁב הָרוּחַ הַטּוֹבָה עֲלֵיהֶם. וְצַמְחִיאֵל אָמַר: הֲלֹא רוֹאִים אַתֶּם, כִּי לֹא קַל לָכֶם לִפְרֹחַ בְּעוֹנָה זוֹ, אוּלָם דְעוּ וּרְאוּ: אַתֶּם הִבְטַחְתֶּם לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל, אַתֶּם בְּקַשְׁתֶּם לַעֲלוֹת וְהַאִם יָפֶה יִהְיֶה מִצִּדְּכֶם לְהִתְחָרֵט עַתָּה?

שָׁמְעוּ הַפְּרָחִים אֶת דְּבָרָיו הַטּוֹבִים שֶׁל הַמַּלְאָךְ וְהֵבִינוּ כִּי צוֹדְקִים הֵם. טוֹב! אָמְרוּ הַפְּרָחִים, מָחָר נָשׁוּב לַעֲלוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. בֶּאֱמֶת, בַּעֲלוֹתֵנוּ קִדְמוּ פָּנֵינוּ בְּשִׂמְחָה הַדְּבוֹרִים הַמִּסְכֵּנוֹת. הֵן הָיוּ כֹּה רְעֵבוֹת עַד כִּי בְּשִׂמְחָה לִקְלְקוּ אֶת הָאַבְקָה אֲשֶׁר הִגַּשְׁנוּ לָהֶן.

שמעו הפרחים את דברי המלאך

– אָכֵן! טוֹבֵי־לֵב הִנְּכֶם הַפְּרָחִים. – שָׂמַח צַמְחִיאֵל – וְלָכֵן גַּם אֲנִי הֵכַנְתִּי לָכֶם הַפְתָּעָה: מֵעַתָּה תִפְתְּחוּ אֶת פִּרְחֵיכֶם בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר, בְּטֶרֶם תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ. כַּאֲשֶׁר תַּרְבֶּה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁלֹחַ קַרְנֶיהָ, מִיָּד תִּסְגְּרוּ אֶת פִּתְחֵי גְבִיעַ הַפֶּרַח וְאַל תִּתְּנוּ לַשֶּׁמֶשׁ לַחְדֹּר אֲלֵיכֶם. מָה? הַאִם הַדָּבָר מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵיכֶם?

– מְאֹד מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵינוּ – הֵשִׁיבוּ הַפְּרָחִים – וְתוֹדָה רַבָּה לְךָ עַל הַטּוֹבָה הָרַבָּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ – אָמְרוּ הַפְּרָחִים.

וּלְמַעַן לֹא תִשְׁתַּעַמְמוּ, בִּהְיוֹתְכֶם לְבַדְּכֶם בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר, הִנֵּה אֶשְׁלַח לָכֶם אֶת הַזַּמְזוּמִיּוֹת, אֵלּוּ דְבוֹרוֹת הַדְּבַשׁ, הַיּוֹצְאוֹת לְפָעֳלָן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, הַלָּלוּ הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת, עוֹבְרוֹת מִפֶּרַח אֶל פֶּרַח וְהֵן תְּסַפֵּרְנָה לָכֶם אֶת הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם וְתָבֶאנָה לָכֶם פְּרִיסַת שָׁלוֹם מֵחַבְרֵיכֶם הָעֳלָשִׁים.

– וַאֲנַחְנוּ – חִיְכוּ הַפְּרָחִים אֶל הַמַּלְאָךְ – נְכַבֵּד אֶת הָאוֹרְחוֹת הַבָּאוֹת אֵלֵינוּ בְּאַבְקָה טוֹבָה וּטְרִיָה. תֹּאכַלְנָה הַדְּבוֹרִים לָשׂבַע וְעוֹד תַּשְׁאֵרְנָה לַחֲבֵרוֹתֵיהֶן אֲשֶׁר בַּכַּוֶּרֶת.

– וּבְכֵן, פְּרָחַי הַחֲבִיבִים! לֵיל־מְנוּחָה וּלְהִתְרָאוֹת לְמָחָר! לְהִתְרָאוֹת! – הֵשִׁיבוּ פֶּה אֶחָד הַפְּרָחִים.

מֵאָז פּוֹרְחִים פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ בְּרֵאשִׁית יְמוֹת הַקַּיִץ. פְּרָחִים אֵלֶּה לָהֶם נָאֶה לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם: מְבַשְׂרֵי הַקָּיִץ. הֵם נִפְתָּחִים בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר, וְאַחַר, בִּגְבֹר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יִסָּגְרוּ וְשׁוּב לֹא יִפָּתְחוּ לְעוֹלָם. אָכֵן, קְצָרִים הֵם חַיָּיו שֶׁל פֶּרַח־הָעֹלֶשׁ!

בֹּקֶר בֹּקֶר נִפְתָּחִים פְּרָחִים חֲדָשִׁים. הַלָּלוּ פּוֹרְחִים הֵם שָׁעוֹת מִסְפָּר וְאַחַר הֵם נִרְדָּמִים לָנֶצַח.

מבשרי הקיץ

לְאַחַר שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר שֶׁל פְּרִיחָה, נַעְלָמִים פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם. אֶת מְקוֹמָם יוֹרְשִׁים הַדַּרְדַּר וְהַקוֹץ, הַבּוּצִין וְהַדָּרְבָנִית הַסְגֻלָּה.

הַיְלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל, בִּרְאוֹתָם אֶת פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ הָעוֹלִים, יוֹדְעִים כִּי כְּבָר בָּא הַקַּיִץ לָעוֹלָם. מְמַהֲרִים הֵם לָבוֹא הַבַּיְתָה לְבַשֵּׂר, כִּי הַגֶּשֶׁם חָלַף־עָבַר, הָאָבִיב כְּבָר מֵת וְעַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַקַּיִץ לְהִתְעוֹרֵר. הוּא יַבְשִׁיל אֶת הַפֵּרוֹת וְיָבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים שֶׁל אֲכִילַת פֵּרוֹת לָרֹב: עֲנָבִים, תַּפּוּחִים, צַבָּרִים וְעוֹד.

– אִמָּא! – יֹאמְרוּ הַיְלָדִים לְאַחַר זְמַן מָה – הִגִּיעָה הָעֵת לִרְחֹץ בַּיָּם אוֹ בַּבְּרֵכָה. הָכִינִי נָא אֵפוֹא, אִמָּא טוֹבָה, אֶת בֶּגֶד הָרַחְצָה, הֵן יְמוֹת הַקַיִץ הִשְׁתַּלְטוּ בְּחֻמָּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.