לְאַחַר עָמָל רַב וּמַאֲמַצִים מְרֻבִּים עָלָה סוֹף־סוֹף בִּידֵי הַנֶּבֶט הַצָּעִיר שֶׁל חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה לִבְקֹעַ אֶת שִׁכְבַת הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה וְלָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

– אוּף! עָיַפְתִּי – נֶאֱנַח הַחֲבַלְבַּל וּמָתַח אֶת גִּבְעוֹלוֹ, שֶׁהָלַךְ וְהִתְאָרֵךְ עַל פְּנֵי הַקַרְקַע הַכְּבֵדָה – לא קַל הָיָה הַדָּבָר לִבְקֹעַ שִׁכְבַת אֲדָמָה קָשָׁה זוֹ. כָּכָה שָׂח הַצֶּמַח הַצָּעִיר לְעָלָיו הַמְפֹרָצִים, הַדּוֹמִים לְכַפּוֹת, אֲשֶׁר גָּדְלוּ וְהָלְכוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע.

חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה

וְגִבְעוֹלוֹ שֶׁל הַחֲבַלְבַּל הָלַךְ וְהִתְאָרֵךְ, הָלַךְ וְגָדַל. עַל פְּנֵי הַגִּבְעוֹל נִרְאוּ עָלִים מָאֲרָכִים, וְהֵם – אַף הֵם מִשְׂתָּרְעִים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. נִכָּר הָיָה כִּי כֹּחַ אֵין בְּזֶה הַגִּבְעוֹל לְהִתְרוֹמֵם וְלַעֲמֹד בְּקוֹמָה זְקוּפָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

– כַּנִּרְאֶה, עוֹדֶנִּי עָיֵף מִן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶּׁר עָשִׂיתִי – הִתְנַצֶּל הַגִּבְעוֹל לִפְנֵי הֶעָלִים, אֲשֶׁר הִתְרוֹמְמוּ עַל פְּטוֹטְרוֹתֵיהֶם וּבִקְּשׁוּ לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה שָׁם לְמַעְלָה – עוֹד מְעַט, אַחֲלִיף כֹּחַ, אָנוּחַ וְאָז אֶעֱלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה.

וּלְאַחַר יָמִים מוּעָטִים נִפְתְּחוּ פִּרְחֵי הַחֲבַלְבַּל, הַדּוֹמִים לְשׁוֹפָרוֹת. הַלָּלוּ הָיוּ לְבָנִים וַעֲלֵי הַפֶּרַח הָיוּ מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה. וּמְעַנְיֵן: נִכָּר הָיָה יָפֶה־יָפֶה הַתְּפָר בֵּין עָלֶה לְעָלֶה. – מַדּוּעַ זֶה אָנוּ שׁוֹכְבִים שְׂרוּעִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? – שָׁאֲלוּ הַפְּרָחִים – מָה? כְּלוּם חוֹלִים אָנוּ וְכֹחַ אֵין בָּנוּ לַעֲמוֹד עַל רַגְלֵינוּ? כֹּה טָעֲנוּ הַפְּרָחִים הַנָּאִים לִפְנֵי הַגִּבְעוֹל הָאָרֹךְ, שֶׁהִשְׂתָּרַע עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלַשָׁוְא נִסָּה אֶת כֹּחוֹ לְהִתְרוֹמֵם.

– אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהִתְרוֹמֵם, נִרְאֶה שֶׁחוֹלִים אָנוּ – הִתְנַצְלוּ הַגִּבְעוֹלִים וְהֵם מַאְדִימִים וּמִתְבַּיְּשִׁים.

וְהֶעָלִים אַף הֵם הִתְלוֹנְנוּ קָשׁוֹת עַל הַגִּבְעוֹלִים. – רְאוּ – טָעֲנוּ הֶעָלִים – כָּל הַצְּמָחִים מִתְרוֹמְמִים וְעוֹלִים, מִתְרוֹמְמִים וּמַרְאִים לַכֹּל אֶת פִּרְחֵיהֶם הַיָּפִים, אֶת עֲלֵיהֶם הַנָּאִים, וְרַק אָנוּ זוֹחֲלִים כִּנְחָשִׁים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. קוּם, הִתְעוֹרֵר, הַגִּבְעוֹל! רַב לְךְ לִהְיוֹת סָרוּחַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. כָּכָה דִבְּרוּ הֶעָלִים וְהַפְּרָחִים יוֹם־יוֹם בְּאָזְנֵי הַגִּבְעוֹל הֶחָלוּשׁ.

– אֲנַסֶּה! – הֵשִׁיב הַגִּבְעוֹל בְּרֹב בַּיְּשָׁנוּת – אֶשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת וּלְהִתְרוֹמֵם קְצָת, אוּלַי הַיּוֹם, אוּלַי מָחָר, נִרְאֶה.

וְהַמִּסְכֵּן הָאָרֹךְ! הוּא נִסָּה בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְרוֹמֵם מַעְלָה־מַעְלָה, אַךְ נִכְשָׁל וְנָפַל, הִנֵּה עָלָה אַחַד הַגִּבְעוֹלִים הַדָּקִּיקִים עַל פְּנֵי רֶגֶב אֶחָד – וּכְבָר עָבְרָה הַשִּׂמְחָה בְּכָל הַגִּבְעוֹלִים, כִּי הִנֵּה הִנֵּה תָּחֵל הָעֲלִיָה לְמַעְלָה, אַךְ מִשֶּׁהִמְשִׁיךְ הַגִּבְעוֹל בְּנִסְיוֹנוֹ, הָיָה קָצֵהוּ מִשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד כְּלַפֵּי מַטָה, וְהוּא לוֹחֵךְ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר לְרַגְלָיו.

וְהִנֵּה רָאָה הַגִּבְעוֹל שֶׁל הַחֲבַלְבַּל לְפָנָיו כַּמָּה גִבְעוֹלֵי שְׁעוֹרָה, הַנִּצָּבִים זְקוּפִים וְהֵם כָּל כָּךְ קְרוֹבִים אֵלָיו.

– הֲתַרְשֶׁה לִי לְהֵאָחֵז בְּךָ? הֲתַסְכִּים לַעֲזֹר לִי לְהִתְרוֹמֵם בְּמִקְצָת? – פָּנָה הַחֲבַלְבַּל אֶל שְׁכֵנוֹ.

וְגִבְעוֹל הַחִטָּה הַזָּקוּף, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הַחֲבַלְבַּל הַמִּסְכֵּן וַיֹּאמֶר לוֹ: בְּרָצוֹן רַב, חֲבִיבִי! אָנָּא, הֵאָחֵז בִּי וַעֲלֵה, אֲנִי אֶתְמֹךְ בְּךְ, עָלַי תּוּכַל לְטַפֵּס בְּלִי כָּל פַּחַד, תִּרְאֶה מַה יָפֶה הַכֹּל מִסָּבִיב לָנוּ, רַק הִתְאַמֵץ וּקְרַב אֵלַי בְּמִקְצָת.

– אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד, – אָמַר הַחֲבַלְבַּל – הִנֵּה אֲנִי קָרֵב אֵלֶיךָ וְעוֹד מְעַט וַאֲטַפֵּס עָלֶיךָ, וְאֹחַז בְּךְ.

הֵאָחֵז בִּי וַעֲלֵה…

וְהַחֲבַלְבַּל הֵחֵל שׁוֹלֵחַ בִּמְהִירוּת אֶת גִּבְעוֹלוֹ קָדִימָה, אֶל עֵבֶר הַשְּׁעוֹרָה. עַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ רִאשׁוֹנִי הַזְרוֹעוֹת אֶל הַצֶּמַח וַתֹּאחַזְנָה בּוֹ. עַד מְהֵרָה כֻּסָּה גִבְעוֹל הַשְּׂעוֹרָה הַיָּבֵשׁ בְּשֶׁפַע עָלִים יְרֻקִים וּפְרָחִים לְבָנִים־וְרַדְרָדִים. רָאוּ הַצְּמָחִים מִסָּבִיב וַיִּתְפַּלְאוּ: מַה קָרָה לוֹ לְצֶמַח הַשְּׁעוֹרָה, הַאִם הוּא קָם לִתְחִיָּה וַיַּעַשׂ עָלִים וּפְרָחִים חֲדָשִׁים?

וְהַחֲבַלְבָּלִים! הֵם הִתְרוֹמְמוּ וְעָלוּ מַעְלָה־מַעְלָה. הֵם לָפְפוּ אֶת שִׁבֳּלֵי הַשְּׁעוֹרָה וּמִגָּבוֹהַּ הָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֶל כָּל עֵבֶר, כְּאוֹמְרִים: רְאוּ! הֲיֵשׁ כָּמוֹנוּ יָפִים בָּאָרֶץ?

מַה הַפְּרָחִים וְהֶעָלִים אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ עַל גַּבְּךָ ? – שָׁאֲלוּ בְּתִמָּהוֹן הַשִׁבֳּלִים הַסְּמוּכוֹת אֶת גִּבְעוֹל הַשְּׂעוֹרָה, שֶׁעָמַד לוֹ עַד עַתָּה בּוֹדֵד בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה.

וְהַכָּכְבָנִים, אֵלֶּה אֲשֶׁר בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיהֶם עוֹד נֹאחֲזוּ בְּשָׁרְשֵׁיהֶם בַּקַּרְקַע הַיְבֵשָׁה, שָׁאֲלוּ אֶת צֶמַח הַשְּׁעוֹרָה: מַה זֶּה? מֵאַיִן לְךְ כֹּחַ לְהוֹצִיא עָלִים וּפְרָחִים כֹּה יָפִים? וְצֶמַח הַשְּׁעוֹרָה: הוּא שָׁתַק וְלֹא עָנָה דָבָר. בְּלִבּוֹ שָׂמַח הַגִּבְעוֹל הֶעָלוּב, שֶׁעָמַד בְּקֶרֶן־זָוִית כִּי הֵחֵלּוּ לְפֶתַע לְהִתְעַנְיֵן בּוֹ, אוּלָם לְאַט־לְאַט הֵחֵל הַמִּסְכֵּן חָשׁ כִּי כָּלוּ כֹּחוֹתָיו, גִּבְעוֹלֵי הַחֲבַלְבַּל הֵעִיקוּ עָלָיו עַד כִּי לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד זָקוּף. עוֹד מְעַט וְהֶעָלִים הַחֲדָשִׁים כִּסּוּ אֶת הַשְּׁעוֹרָה כֻּלָּהּ עַד כִּי זוֹ לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת יוֹתֵר אֶת הַשֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר כֹּה אָהֲבָה.

וּבִרְאוֹת הַשְׁבָּלִים בִּקְצֵה הַקָּמָה אֶת חֲבֵרָם וְהוּא יָרֹק וְיָפֻה, הִתְקַנְאוּ בּוֹ אַף הֵם וְהֵחֵלּוּ לִקְרֹץ אֶל עֵבֶר הַחֲבַלְבָּלִים כִּי יָבוֹאוּ, יָסוּרוּ גַם אֲלֵיהֶם וְיַחְדָּיו יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה הַשׁוֹפָרִיִּים הַמִּתְנוֹעֲעִים בָּרוּחַ.

וְהֶעָלִים הַחֲדָשִׁים כִּסּוּ אֶת הַשְׂעוֹרָה..

– נָבוֹא! בְּרָצוֹן רַב נְטַפֵס וְנַעֲלֶה גַם עֲלֵיכֶם – הֵשִׁיבוּ גִבְעוֹלֵי הַחֲבַלְבַּל. וְעוֹד לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהַחֲבַלְבָּלִים הִתְרַבּוּ בִּמְהִירוּת. הֵם הֵחֵלּוּ מִתְקָרְבִים אֶל גְּבוּלוֹת שְׂדֵה־הַשְּׁעוֹרָה וּלְאֵט־לְאַט הָיוּ מְטַפְּסִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה, עַל הַשִׁבֳּלִים.

וְגִבְעוֹל הַשְׁעוֹרָה הַבּוֹדֵד, זֶה שֶׁעָמַד לוֹ מֻבְדָּל מִשְׁאָר חֲבֵרָיו בִּקְצֵה שְׂדֵה הַקָּמָה מֶה הָיָה לוֹ?

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה זֶה שָׂמֵחַ מְאֹד, כִּי הָיָה לְחָבֵר לַחֲבַלְבַּל. בִּזְכוּתָם שֶׁל אֵלֶּה הַפְּרָחִים הַשׁוֹפָרִים, זָכָה הַצֶּמַח הַנּוֹבֵל לְחֶבְרָה חֲדָשָׁה. הֲמוֹנֵי חֲרָקִים הֵחֵלּוּ עָפִים וּבָאִים, כְּדֵי לְשׂוֹחֵחַ עִם הַפְּרָחִים הַלְּבָנִים וְלָלֹק מֵהֶם צוּף וְאַבְקָה. לְאַט־לְאַט הוֹסִיף הַחֲבַלְבַּל הָאוֹרֵחַ לְהַעֲלוֹת עוֹד וְעוֹד גִּבְעוֹלִים דָּקִים וְעָלִים עַד כִּי אֵלֶּה כִּסּוּ מַמָּשׁ עַל הַשִּׁבֹּלֶת, וְזוֹ לֹא נִרְאֲתָה תַּחַת מַשָׂא הַחֲבַלְבָּלִים.

וְיוֹם אֶחָד הֵחֵל הַצֶּמַח הַתּוֹמֵךְ בִּידִידוֹ מַרְגִישׁ, כִּי כָּבֵד הוּא הַמַּשָׂא אֲשֶׁר עָלָיו.

– אָנָא, הַחֲבַלְבַּל! – אָמְרוּ הֶעָלִים וְהַשִּׁבֹּלֶת לָאוֹרֵחַ. – אַתָּה מַכְבִּיד עָלֵינוּ יוֹתֵר מִדַּי. עוֹד מְעַט וְאָנוּ נִפֹּל תַּחַת הַמַּשָׂא הַמַּעִיק עָלֵינוּ.

וְהַשִּׁבֹּלֶת לְמַעְלָה נֶאֶנְחָה וְהִתְחַנְּנָה לִפְנֵי הָאוֹרְחִים: – תְּנוּ גַם לִי לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, הֵן תָּבִינוּ כִּי אִם לֹא אֶרְאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹבָה, מוֹת אָמוּת וְעִמִּי תָמוּתוּ גַם אַתֶּם, הַחֲבַלְבָּלִים, כִּי מִי יָרִים אֶתְכֶם לְמַעְלָה אַחֲרֵי שֶׁנִּפֹּל אֲנַחְנוּ?

– מָה? הֵשִׁיבוּ הַפְּרָחִים הַלְּבָנִים שֶׁהִתְרַבְרְבוּ עַל כִּי כֻּלָּם פּוֹנִים אֲלֵיהֶם וְכֻלָּם מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם בְּקִנְאָה, בִּגְלַל יָפְיָם: – אֲנַחְנוּ נְפַנֶה מָקוֹם לָכֶם? הֲלֹא אַתֶּם יְבֵשִׁים הִנְכֶם, מֵתִים אַתֶּם וּמַה צֹרֶךְ לָכֶם בַּשֶׁמֶשׁ. תְּנוּ תּוֹדָה לָנוּ, שֶׁהִסְכַּמְנוּ לָגוּר עִמָּכֶם וּלְשָׂמֵחַ אֶת לִבְּכֶם בִּימֵי זִקְנַתְכֶם. לא! לֹא נֵרֵד מִכֶּם! – אָמְרוּ הַפְּרָחִים קָשׁוֹת. – אַתֶּם נוֹצַרְתֶּם לְמַעַן תּוּכְלוּ לָשֵׂאת אוֹתָנוּ, הַיָּפִים.

הַחֲצוּפִים הַלָּלוּ – הַחֲבַלְבָּלִיִּים. הֵם שָׁכְחוּ אֶת הַיָּמִים, בָּהֶם הָיוּ שְׂרוּעִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה וְהֵם מִתְחַנְּנִים לִפְנֵי כָּל עֵשֶׂב וָצֶמַח, כִּי יִשָּׂא אוֹתָם קְצָת־קְצָת עַל גַּבּוֹ וְיָרִים אוֹתָם לְמַעְלָה, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹבָה.

וְצִמְחִי הַחֲבַלְבַּל הוֹסִיפוּ לְהִתְפַּשֵּׁט וְעוֹד מְעַט וְהֵם כִּסּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הַשְּׁעוֹרָה הַזָּהֹב.

לְיָמִים בָּא הָאִכָּר לִרְאוֹת אֶת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לוֹ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַחֲבַלְבָּלִים, הִתְרַגֵז מְאֹד וְהֶחֱלִיט לָגֶשֶׁת תֵּכֶף וּמִיָד לִקְצֹר אֶת הַחֶלְקָה, כִּי אִם יְאַחֵר, סַכָּנָה שֶׁלֹא יִשְׁאֲרוּ שִׁבֳּלֵי־שְׂעוֹרָה בַּשָּׂדֶה. לְמָחֳרַת הַיּוֹם עָלוּ מְכוֹנוֹת כְּבֵדוֹת, מְכוֹנוֹת־קְצִירָה, עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְקָצְרוּ אֶת הַשְׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת עַד כִּי לֹא נִשְׁאַר אַף גִּבְעוֹל אֶחָד אֲשֶׁר יְשַׁמֶשׁ מִשְׁעָן לַחֲבַלְבָּלִים.

עִם הַתְּבוּאָה, עָלָה הַקּוֹצֵר גַּם עַל הַחֲבַלְבָּלִים וְהִשְׁמִיד אוֹתָם. בָּאוּ יָמִים קָשִׁים גַּם לְפִרְחֵי הַחֲבַלְבַּל, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם עַל מָה לְהִשָּׁעֵן.

– בָּא קִצֵּנוּ! – נֶאֶנְחוּ אֵלֶּה הַגַּאַוְתָנִים. אִם לֹא נוּכַל לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה, לְמַעַן יִרְאוּ הַכֹּל אֶת הַפְּרָחִים הַיָּפִים אֲשֶׁר לָנוּ – לָמָּה לָנוּ חַיִים? לֹא! לֹא נִרְצֶה לִהְיוֹת זוֹחֲלִים עַל הָאָרֶץ. הֵן לֹא נְחָשִׁים אָנוּ, לֹא לְטָאוֹת, אָנוּ נוֹצַרְנוּ לִהְיוֹת מְטַפְּסִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַל כִּתְפִי אֲחֵרִים.

בָּא קִּצֵּנוּ… נֶאֶנְחוּ…

וְהַבּוּצִין הַזָּקוּף, אֲשֶׁר שָׁכֵן לְיַד הַגָּדֵר, רָאָה אֶת אֲשֶׁר קָרָה לַחֲבַלְבָּלִים, אֲשֶׁר עָלָה עֲלֵיהֶם הַקּוֹצֵר, וַיֹּאמֶר לָהֶם: – אַתֶּם, הַחֲבַלְבָּלִים, טִפַּסְתֶּם וַעֲלִיתֶם עַל כִּתְפֵי הַשְּׂעוֹרָה, שְׂעוֹרָה זוֹ רִחֲמָה עֲלֵיכֶם וְאָמְרָה לַעֲזֹר לָכֶם, וּמָה עֲשִׂיתֶם לָהּ אַתֶּם? אַתֶּם עֲלִיתֶם עַל הַשְׁעוֹרִים, כִּסִּיתֶם מִפְּנֵיהֶן אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹבָה וְעוֹד הִכְבַּדְתֶּם עֲלֵיהֶן בְּמִשְׁקַלְכֶם הָרַב, הִנֵּה כָּכָה גְמַלְתֶּם רָעָה תַחַת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לַעֲשׂוֹת לָכֶם גִּבְעוֹלֵי הַשְּׂעוֹרָה, וְלָכֵן – זֶה יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ שֶׁלָּכֶם. מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה צֶמַח אֲשֶׁר יַאֲמִין לָכֶם. אַף אֶחָד מִצִּמְחֵי־הַבַּר לֹא יִתֵּן לָכֶם לְטַפֵּס עַל גִּבְעוֹלוֹ. עַל הָאָרֶץ תִּשְׂתָּרְעוּ וְלֹא תִזְכּוּ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה.

מֵאָז עוֹלִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה שְׂרוֹכֵיהֶם הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַחֲבַלְבָּלִים מִן הָאָרֶץ. בַּזְּמַן הָרִאשׁוֹן הֵם מוֹצְאִים מִשְׁעָן עַל גִּבְעוֹלִי הַתְּבוּאָה, אֲשֶׁר בִּפְאַת הַשָּׂדֶה, אוּלָם לְאַחַר קְצִיר הַתְּבוּאָה, שׁוּב אֵין לָהֶם, לַחֲבַלְבָּלִים, כָּל מִשְׁעָן, וְהֵם מִכְרָחִים לְהִשְׂתָּרֵעַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה.

עַל הָאָרֶץ תִּשְׂתָּרְעוּ…

יֵשׁ וִיטַפְּסוּ שְׂרוֹכֵי הַחֲבַלְבַּל עַל גַּבֵּי צֶמַח אַחֵר אוֹ גָדֶר, הַנִּמְצֵאת לְיָדָם. אַךְ פִּרְחֵי הַחֲבַלְבַּל זוֹכְרִים בְּגַעְגּוּעִים אֶת שִׁבֳּלֵי הַתְּבוּאָה, אֲשֶׁר הֵרִימוּ אוֹתָם לְמַעְלָה וְהָיוּ כֹּה טוֹבִים אֲלֵיהֶם.

וְהָאִכָּרִים – מֵאָז הֵם שׂוֹנְאִים אֶת הַחֲבַלְבָּלִים, הַמְטַפְּסִים וּמַשְׁחִיתִים אֶת הַשָּׂדֶה. וּבִרְאוֹת הָאִכָּר אֶת אֵלֶּה הַחֲבַלְבָּלִים מִתְרַבִּים בַּשָּׂדֶה, מִיָּד הוּא יוֹצֵא עִם כְּלֵי הַקָּצִיר אֲשֶׁר לוֹ, קוֹצֵר וּמַשְׁמִיד אֶת הַחֲבַלְבָּלִים, לְמַעַן לֹא יִתְפַּשְׁטוּ עַל פְּנֵי שְׂדֵה הַזֶּרַע הַטוֹב אֲשֶׁר לוֹ.

– הָלְאָה הַחֲבַלְבָּלִים! – יֹאמַר הַחַקְלָאי לְאֵלֶּה הַנִּטְפָּלִים לְגִבְעוֹלֵי הַתְּבוּאָה – מְקוֹמְכֶם רַק בְּצִדִּי דְרָכִים. שָׁם יְכוֹלִים אַתֶּם לְטַפֶּס כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם, אַךְ אֶל הַשָּׂדֶה שֶׁלִי אַל תִּקְרָבוּ. אַל תְּקַלְקְלוּ לָנוּ אֶת גַּרְגְּרֵי הַתְּבוּאָה. אֵלֶּה נִתְּנוּ לָנוּ, בְּנֵי־אָדָם, לֶאֱכֹל אוֹתָם וְלָכֶם אֵין חֵלֶק בָּהֶם.