לְעֵת עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר שָׁקְעָה כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ לִפְאַת מַעֲרָב, הֶחֱלִיטוּ הַיְלָדִים לָצֵאת לְטִיּוּל אֶל הַשָּׂדֶה. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה כְּבָר הָרוֹעֶה אוֹסֵף אֶת צֹאנוֹ, שֶׁהָיוּ מְפֻזָרִים עַל פְּנֵי שְׂדוֹת־הַשֶּׁלֶף וְהָיוּ מְלַחֲכִים אֶת אַחֲרוֹנֵי הָעֲשָׂבִים שֶׁפָּגְשׁוּ בְדַרְכָּם.
– הָבָה נֵרֵד אֶל הַמַּעְיָן הַקָּרוֹב, זֶה הַנּוֹבֵעַ לְרַגְלֵי הַחוֹלוֹת – הִצִיעַ יוֹרָם.
הַצָּעָה זוֹ נִתְקַבְּלָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, כִּי הַיְלָדִים אָהֲבוּ מְאֹד מַעְיָן זֶה, הַשּׁוֹכֵן לְרַגְלֵי הַחוֹלוֹת. בְּמַעְיָן זֶה נוֹבְעִים מַיִם קָרִים וּנְעִימִים וְהַיְלָדִים אָהֲבוּ לְשַׁכְשֵׁךְ אֶת רַגְלֵיהֶם בְּמַיִם אֵלֶּה. אַיָּלָה אָהֲבָה בִּמְיֻחָד מַעְיָן זֶה בַּאֲשֶׁר לְעֵת עֶרֶב אֶפְשָׁר לְטַפַּס וְלַעֲלוֹת עַל גִּבְעוֹת הַחוֹל וְטוֹב טוֹב לְהִשְׂתָּרֵעַ עַל הַחוֹל הַקָּרִיר לְעֵת עֶרֶב, אַחַר שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ.
הַיְלָדִים אָהֲבוּ לְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלֵיהֶם בַּמַּיִם…
יוֹרָם שָׂמַח לְהִזְדַמְנוּת זוֹ, הוֹאִיל וּבַחוֹלוֹת יֶשְׁנָם קָנִים לְמַכְבִּיר. קָנִים אֵלֶּה הָאֲרֻכִּים מְשַׁמְשִׁים לוֹ, לְיוֹרָם, חֹמֶר לְתַעֲשִׂיַּת עֲפִיפוֹנִים שֶׁהוּא מֵעִיף בָּאֲוִיר.
מִשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם הַנִּכְסָף, הִתְפַּזְרוּ הַיְלָדִים זֶה לְכָאן וְזֶה לְשָׁם. אִישׁ אִישׁ מִן הַחֲבֵרִים מָצָא לוֹ עִנְיָן מִיֻחָד לְטַפֵּל בּוֹ.
אֵלִיָּהוּ וּצְבִי רָאוּ לִפְנֵיהֶם לְפֶתַע גַּרְגְּרִים אֲדֻמִּים וּשְׁחוֹרִים וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחְדָּיו, מַמָּשׁ כְּמוֹ גַּרְגְּרֵי תוּת. מִיָּד שָׁלַח צְבִי יָדוֹ לִקְטֹף אֶת הַפֵּרוֹת. אַךְ נָגְעָה יָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד בַּפֵּרוֹת הַשְּׁחוֹרִים וְהִנֵּה הֵם נָשְׁרוּ אַרְצָה וְרַק גַּרְגְּרִים מוּעָטִים נִשְׁאֲרוּ בְּיָדוֹ.
מִיץ הַגַּרְגְרִים הֶאְדִים אֶת עוֹרוֹ שֶׁל צְבִי וְהַרְגָּשַׁת דְּבִיקוּת חָשׁ הַיֶּלֶד בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָיו, בִּזְהִירוּת נָתַן צְבִי אֶת הַגַּרְגְּרִים לְתוֹךְ פִּיו וְטָעַם מֵהֶם.
– חֶבְרַיָה! רְאוּ נָא, פְּרִי מָתוֹק, עֲסִיסִי וְטָעִים מָצָאתִי! הוֹדִיעַ הַיֶלֶד עַל מְצִיאָתוֹ.
– אַתָּה נֶחְמָד, – אָמְרָה דָּלִיָּה וּפָרְצָה בִּצְחוֹק לְמַרְאֵהוּ שֶׁל צְבִי, שֶׁפָּנָיו הָיוּ אֲדֻמִּים מִן הַמִּיץ, שֶׁנִּתַּז מֵהַפֵּרוֹת אֲשֶׁר זֶה עַתָּה בָּלַע אֶל פִּיו.
אֵלִיָּהוּ הַגַּרְגְּרָן הִתְנַפֵּל עַל הַפֵּרוֹת שֶׁרָאָה וְהָיָה אוֹכֵל וְאוֹכֵל. הוּא לֹא רָצָה לְהִתְפַּנּוֹת לְשִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת. מֵרֹב חִפָּזוֹן שָׁכַח אֵלִיָּהוּ כִּי הִתְקָרֵב יוֹתֵר מִדַּי וְכִי נִכְנַס לְתוֹךְ הַסְּבָךְ שֶׁל הַשִׂיחִים. הוּא לֹא הִרְגִישׁ אֲפִילוּ, כִּיצַד נִנְעָצִים וְהוֹלְכִים הַקּוֹצִים בִּבְשָׂרוֹ וְהֵם פּוֹצְעִים אוֹתוֹ. הוּא הָיָה עָסוּק מְאֹד בַּאֲכִילָה…
לְפֶתַע הִרְגִישׁ אֵלִיָּהוּ כְּאִלּוּ הַקַרְקַע נִשְׁמֶטֶת מִתַּחַת לְרַגְלָיו. נִשְׁמַע קוֹל חֲבָטָה, קְרִיאוֹת: הַצִּילוּ! אֲנִי שׁוֹקֵעַ! וְאֵלִיָּהוּ לֹא נִרְאָה יוֹתֵר.
הַחֲבֵרִים אָצוּ רָצוּ אֶל הַקּוֹל הַקּוֹרֵא וּלְעֵינֵיהֶם נִתְגַּלָּה מַרְאֶה מַחֲרִיד וּמַצְחִיק גַּם יָחַד. אֵלִיָּהוּ שֶׁהִתְקָרֵב יֶתֶר עַל הַמִּדָּה בֵּין סִבְכֵי הַצְּמָחִים, נָפַל כַּנִּרְאֶה, לְתוֹךְ תְּעָלַת הַמַּיִם שֶׁעָבְרָה בֵּין הַשִּׂיחִים. לְעֵינֵי הָרוֹאִים עָמַד אֵלִיָּהוּ וְהוּא שׁוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַבֹּץ וְיָדָיו לוֹפְתוֹת בְּחָזְקָה בְּעַנְפֵי הַשִׂיחִים.
וְהוּא שׁוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַבֹּץ…
– אֵלִיָּהוּ! צֵא מִן הַבֹּץ! – יָעֲצָה לֵאָה לַחֲבֵרָהּ.
נִסָּה אֵלִיָּהוּ לְהֵחָלֵץ מִן הַסְּבָךְ, אַךְ הַקּוֹצִים הָעֲקֻמִים וְהַחַדִים נִנְעֲצוּ בִּבְשָׂרוֹ וְהָיוּ מַכְאִיבִים לוֹ מְאֹד מְאֹד.
עַלִיזָה רָאֲתָה עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ פַּסִים אֲדֻמִּים מִדָּם וְרַחֲמִים רַבִּים תָּקְפוּ אוֹתָהּ עַל הַיֶלֶד הַמִּסְכֵּן.
– הַבִּיטוּ וּרְאוּ! הוּא פָּצוּעַ, הוּא שׁוֹתֵת דָּם, צָעֲקָה הַיַּלְדָּה נִפְחָדָה לְמַרְאֵה אֵלִיָּהוּ הַמִּסְכֵּן.
לְמַרְאֶה זֶה הֶחֱלִיטוּ כַּמָּה יְלָדִים לְסַכֵּן עַצְמָם, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַיֶּלֶד מִבֵּין הַקּוֹצִים.
הַמְּלָאכָה הָיְתָה קָשָׁה לְמַדַּי, כִּי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְקִיעַ אֶל הַסְּבָךְ שֶׁל עַנְפֵי הַפֶּטֶל.
הַמּוֹרֶה הוֹצִיא אֶת אוֹלָרוֹ מִכִּיסוֹ וְהֵחֵל כּוֹרֵת בּוֹ אֶת הָעֲנָפִים אֲשֶׁר הִפְרִיעוּ לוֹ בְּדַרְכּוֹ. כָּמוֹהוּ עָשָׂה גַם יוֹרָם בְּאוֹלָרוֹ הַקְטָן וְהַפָּגוּם. בְּקְשִׁי רַב הִצְלִיחוּ הַיְלָדִים לְהַגִּיעַ אֶל חֲבֵרָם וְחִלְּצוּ אוֹתוֹ מִן הַסְּבָךְ. הֵם הוֹצִיאוּ אֶת אֵלִיָּהוּ עַל כַּפֵּיהֶם וְהִנִּיחוּ אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת עַל הַחוֹל הָרַךְ. וְאֵלִיָּהוּ שָׁכַב עַל הַחוֹל וְהוּא נֶאֱנָק מִכְּאֵב. כָּל אֵבָרָיו כָּאֲבוּ עָלָיו, יָדָיו וְרַגְלָיו רָעֲדוּ מַמָּשׁ מִן הַפַּחַד, אֲשֶׁר עָבָר עָלָיו זֶה עַתָּה.
– וּמֵעַתָּה, חֶבְרַיָּה! - דִּבֵּר הַמּוֹרֶה בְּהִתְרַגְּשׁוּת – יִהְיֶה עֲלֵיכֶם לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, בְּגִשְׁתְּכֶם אֶל שִׂיחֵי הַפֶּטֶל. אָמְנָם הָעֲנָבוֹת שֶׁל הַפֶּטֶל טוֹבוֹת הֵן לַאֲכִילָה, אַךְ קָשֶׁה קָשֶׁה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן, הַפֶּטֶל גָדֵל עַל מַיִם רַבִּים, בְּעִקָּר מָצוּי הוּא בְּמִדְרוֹנוֹת הַנְחָלִים אוֹ לְיַד תְּעָלוֹת מַיִם וְיֵשׁ לְהִזְהֵר מְאֹד, בִּקְרָבְכֶם אֶל שִׂיחַ זֶה. זֹאת וְעוֹד: שִׂיחַ זֶה גָדֵל בִּמְהִירוּת רַבָּה וַעֲנָפָיו מְזֻיָּנִים בְּקוֹצִים חַדִים וְאַנְקוֹלִיִים. אוֹי אוֹי לוֹ לָאָדָם, אֲשֶׁר קוֹצִים אֵלֶּה חָדְרוּ אֶל בְּשָׂרוֹ, הֵם קוֹרְעִים מִמֶּנּוּ מַמָּשׁ נְתָחִים מֵעוֹרוֹ וּבְשָׂרוֹ.
וְאֵלִיָּהוּ, לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֶת הַסְבָּרָתוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה, אָמַר: אֲנִי מְוַתֵּר עַל הָעֲנָבוֹת הַטְּעִימוֹת וּמְוַתֵּר גַּם עַל הַקּוֹצִים.
– מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֹא מֵעֻקְצֵךְ וְלֹא מִדֻּבְשֵךְ”! – הֵעִיר יוֹרָם בִּשְׂחוֹק קַל.
וְהַיְלָדִים אָמְרוּ: אֵלִיָּהוּ, אֵין חָכָם כְּבַעַל נְסָיוֹן – וְצָחֲקוּ בְּלִבָּם לְשֵׁמַע דִּבְרֵי חֲבֵרָם.
– וַהֲיוֹדְעִים אַתֶּם, מַדּוּעַ נּוֹסַף לְשִׂיחַ זֶה הַכִּנּוּי “קָדוֹשׁ”? – שָׁאַל הַמּוֹרֶה.
מוּבָן שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה, וְהַמּוֹרֶה הִסְבִּיר: סְבוּרִים כִּי שִׂיחַ זֶה הוּא הוּא הַסְּנֶה הַנִּזְכָּר בַּתּוֹרָה.
– הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל? – שָׁאֲלָה לֵאָה.
– זֶה הַסְּנֶה אֲשֶׁר נִרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר וְהוּא בּוֹעֵר בָּאֵשׁ? – הֶרְאֲתָה בְּקִיאוּתָהּ גַּם עַלִיזָה.
קָמָה הִתְרַגְּשׁוּת בְּקֶרֶב הַיְלָדִים לְשֵׁמַע שֵׁם זֶה, הֵן הוּא הִזְכִּיר לָהֶם סִפּוּר כֹּה יָפָה, כֹּה נָאֶה, סִפּוּר עַל מֹשֶׁה הַמַּנְהִיג, מֹשֶׁה הַנָּבִיא, אֲשֶׁר יָרַד לְמִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת עַמּוֹ מִבֵּית הָעֲבָדִים…
יִשְׂרָאֵל הַבּוֹטָנַאי, חוֹבֵב הַצְּמָחִים, קָרַב אֶל הַשִּׂיחַ וְחָתַךְ לוֹ עָנָף צָעִיר. הוּא בָּדַק אֶת הֶעָנָף בִּתְשׂוּמֶת לֵב מְרֻבָּה.
עַלִיזָה הִתְרַשְׁמָה מִיְּפִי עָלָיו הַמְּשֻׁלָּשִׁים, עָלִים אֵלֶּה צִבְעָם הָיָה יָרֹק־כֵּהֶה וְהֵם מְלֵאֵי עוֹרְקִים עַד כִּי נִרְאוּ מֻקֻמָטִים.
גְאֻלָּה גִלְתָה אֵי־שָׁם מִסְפַּר פְּרָחִים, הָיוּ אֵלֶּה פְּרָחִים בַּעֲלֵי עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וְרַדְּרַדִּים וּבָהֶם הַרְבֵּה, הַרְבֵּה אַבְקָנִים.
– פְּרָחִים אֵלֶּה דּוֹמִים בְּמִקְצָת לִפְרָחָיו שֶׁל וֶרֶד־הַבַּר – אָמְרָה לֵאָה.
– נָכוֹן מְאֹד, אִשֵּׁר הַמּוֹרֶה. – צֶמַח זֶה שַׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת הַוַּרְדָּנִיִּים, הַפֵּרוֹת הֵם גַּלְעִינָיִּים וְצִיפָה בְּשָׂרִית וּטְעִימָה מַקִּיפָה אוֹתָם. צִיפָה זוֹ בְּרֵאשִׁיתָהּ הִיא יִרֻקָה, אַחַר הוֹפֶכֶת הִיא אֲדֻמָה וּלְבַסוֹף הִיא שְׁחוֹרָה – אוֹת הוּא כִּי הִבְשִׁילָה וְהִיא רְאוּיָה לַאֲכִילָה.
הַפֶּטֶל – צֶמַח מִמִּשְׁפָּחַת הַוַּרְדָּנִיִּים
עוֹד סִפֵּר הַמּוֹרֶה כִּי הַפֶּטֶל הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף בַּשַּׁלֶּכֶת, וְרַק בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב יוֹצְאִים עֲנָפִים צְעִירִים הַמִּתְרַבִּים וּגְדֵלִים בִּמְהִירוּת רַבָּה. הַפֶּטֶל – סִיֵּם הַמּוֹרֶה דְבָרָיו, – הוּא צֶמַח הָאוֹהֵב מַיִם, וְלָכֵן גָּדֵל הוּא עַל יוּבְלֵי מַיִם, אוֹ בְּצִדֵּי נְחָלִים. מִשָּׁרָשָׁיו עוֹלִים נְצָרִים צְעִירִים וְאֵלֶּה מִתְפַּשְׁטִים בִּמְהִירוּת רַבָּה.
עוֹד הַפַּעַם פָּשְׁטוּ הַיְלָדִים עַל הַפֶּטֶל וְהַפַּעַם הֵחֵלּוּ קוֹטְפִים בִּזְהִירוּת מִן הַפֵּרוֹת הַחֲמַצְמַצִּים וְהַטְּעִימִים. עִם דִּמְדּוּמֵי־הָעֶרֶב נִפְרְדוּ הַיְלָדִים מִפִּנַּת הַקְּסָמִים, בָּהּ בִּלּוּ אֶת שְׁעוֹת הָעֶרֶב.
וְאֵלִיָּהוּ אָמַר: – הַפַּעַם לָמַדְתִּי לְהַכִּיר אֶת הַפֶּטֶל מִפִּי שְׁנֵי מוֹרִים. הָאֶחָד הוּא הַמּוֹרֶה עַצְמוֹ וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הוּא הַפֶּטֶל הַקָּדוֹשׁ, הַשִׂיחַ הַמּוֹצִיא פֵּרוֹת טוֹבִים, אֲבָל מְגַדֵּל קוֹצִים הַפּוֹצְעִים יָפֶה־יָפֶה אֶת כָּל הַחוֹדֵר לִגְבוּלוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.