א    🔗

בַּחֲצַר הָאִכָּר הָיְתָה תְכוּנָה רַבָּה. מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הָיָה רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה עָסוּק בְּתִקּוּן מְכוֹנַת הַקְּצִירָה, הֲלֹא הִיא הַמַּעֲרֶמֶת, אֲשֶׁר בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף וְהָאָבִיב הָיְתָה מָזְנַחַת לְלֹא טִפּוּל.

הַסוּסִים אֲשֶׁר נָחוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר, חִכּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ לָצֵאת לַעֲבוֹדָה, הֵם הָיוּ מְקַרְטְעִים בְּרַגְלֵיהֶם וְצוֹהֲלִים מִפַּעַם לְפַעַם וְנִכָּר הָיָה, כִּי מִתְגַּעְגְּעִים הֵם אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַנִּיר.

בַּחֲצַר הָאִכָּר תְּכוּנָה רַבָּה…

עַל הָעֲגָלָה הֶעֱמִיסוּ הָעוֹבְדִים חָבִיּוֹת לְמַלֵּא בָּהֶן אֶת הַמַּיִם, כִּי שָׁם בַּשָּׂדֶה אֵין לִמְצֹא מַיִם לְהַשְׁקוֹת אֶת הָאָדָם וְהַסּוּסִים. גַּם אֵבוּס הָעֳלָה עַל הָעֲגָלָה. מֵאֵבוּס זֶה יֹאכְלוּ הַסּוּסִים לְאַחַר שֶׁיָּנוּחוּ מֵעֲמָלָם – עֲמַל הַמְּשִׁיכָה בַּמַּעֲרֶמֶת הַכְּבֵדָה.

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ יָצְאָה הַשַּׁיָּרָה לַדֶּרֶךְ. הַפַּעַם יָצְאוּ הָאִכָּרִים לַדֶּרֶךְ וְלִבָּם טוֹב עֲלֵיהֶם. הַשָּׂדֶה הָיָה זָרוּעַ חִטָּה, אֲשֶׁר עָלְתָה יָפֶה וְהַקָּמָה הַצְהֻבָּה הִבְטִיחָה כִּי הַיְבוּל יִהְיֶה רַב בְּשָׁנָה זו. בְּרֹאשׁ הַשַּׁיָּרָה הַיּוֹצֵאת עָבְרוּ שְׁנֵי סוּסִים וְהֵם מוֹשְׁכִים אֶת הַמַּעֲרֶמֶת. עַל גַּבֵּי הַדּוּכָן יָשַׁב הָעֶגְלוֹן וְהוּא מְנוֹפֵף בְּעַלִּיזוּת אֶת שׁוֹטוֹ בָּאֲוִיר. הַשּׁוֹט מַשְׁמִיעַ קוֹל צְלִיל עַז וְהַסּוּסִים בְּשָׁמְעָם קוֹל הַשׁוֹט, הֲרֵי הֵם מִתְעוֹדְדִים וּמוֹשְׁכִים בַּמַּעֲרֶמֶת בְּיֶתֶר מְהִירוּת. אַחֲרֵי מְכוֹנַת הַקְצִיר צָעֲדוּ הַסוּסִים, אֲשֶׁר מָשְׁכוּ בִּשְׁתֵּי עֲגָלוֹת וַעֲלֵיהֶן מַשָּׂא רַב, מַכְשִׁירֵי חִלּוּפִים, מַשְׁחֶזֶת, אֵבוּס, חָבִיּוֹת מַיִם וּמָזוֹן לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה.

הַשַּׁיָּרָה אַךְ יָצְאָה אֶת הַכְּפָר וּכְבָר הִיא עוֹשָׂה דַרְכָּהּ בֵּין הַשָּׂדוֹת בְּדֶרֶךְ לֹא דֶרֶךְ. הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָחוּ יָפֶה מָשְׁכוּ הֵיטֵב אֶת הַמַּשָּׂא וְלֹא שָׂמוּ לִבָּם לְכֹבֶד הָעֲגָלוֹת וְהַמְּכוֹנָה.

נָעִים הָיָה לִנְסֹעַ בֵּין הַשָּׂדוֹת הַמַּזְהִיבִים. הַקָּמָה הָיְתָה כְּבָר בְּשֵׁלָה וְדוֹמֶה כִּי הִתְחַנְנָה לִפְנֵי הָעוֹבְרִים עָלֶיהָ כִּי יְמַהֲרוּ לִקְצֹר אוֹתָהּ.

– הִגַּעְנוּ! – הוֹדִיעַ הָאִכָּר בַּחֲגִיגִיוּת וְעָצַר אֶת הַשַׁיָּרָה.

בְּחִפָּזוֹן הֻתְּרוּ הַסּוּסִים מִן הָעֲגָלוֹת. שְׁנַיִם מִן הַבְּרִיאִים וְהַטּוֹבִים שֶׁבַּסּוּסִים נִרְתְּמוּ לַמְּכוֹנָה, שֶׁהָיְתָה מַבְהִיקָה מִן הַצֶּבַע, שֶׁנִּמְשְׁחָה בּוֹ לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר. הָרְחָבָה שֶׁהַיְתָה עַד עַתָּה נִצֶּבֶת וּזְקוּפָה, עַתָּה הִיא הוּרְדָה בִּמְאֻזָּן. הַמְּכוֹנַאי בָּדַק אֶת הַגַּלְגַּלִים וּשְׁאָר חֶלְקֵי הַמְּכוֹנָה וּלְאַחַר שֶׁהוּא מָצָא כִּי הַכֹּל כַּשׁוּרָה נִתַּן הַצַּו: הַתְחִילוּ בַּעֲבוֹדָה!

הַסּוּסִים הֵחֵלּוּ מוֹשְׁכִים בַּמְּכוֹנָה בְּכָל כֹּחַ וּמִיָּד הֵחֵלָּה הַמַּעֲרֶמֶת בַּעֲבוֹדָתָהּ. הַמַּגּוֹבִים הָעֲשׂוּיִים עֵץ הֵחֵלּוּ מִסְתּוֹבְבִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים. הַמַּשׂוֹר בַּעַל־הַשּׁנַּיִם, הַקּוֹצֵר אֶת הַתְּבוּאָה הָיָה מִתְנוֹעֵעַ הֵנָּה וָהֵנָּה וְהַתְּבוּאָה הַקְצוּרָה הָיְתָה מוּרֶמֶת וְעוֹלָה עַל הָרְחָבָה. הִתְמַלְאָה הָרְחָבָה תְבוּאָה, מִיָּד הָיָה עוֹבֵר עָלֶיהָ הַמַּגּוֹב וּמוֹרִיד אוֹתָהּ אַרְצָה.

בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם הָיָה כְּבָר חֵלֶק נִכָּר שֶׁל הַשָּׂדֶה לְאַחַר הַקָּצִיר. עַתָּה הֵחֵלּוּ עוֹלִים הַפּוֹעֲלִים וְהֵם מְעַרְמִים אֶת הָאֲלֻמּוֹת וּמַעֲלִים אֶת הַתְּבוּאָה עַל הָעֲגָלוֹת לְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ אֶל הַגֹּרֶן.

ב    🔗

בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁיָּרְדָה בְּמִקְצָת הַשֶּׁמֶשׁ, בָּאוּ יַלְדֵי הָאִכָּר אֶל הַשָּׂדֶה לִרְאוֹת בַּקּוֹצְרִים. לֵאָה מִשְׁרָאֲתָה אֶת הַחֶלְקָה הַקְּצוּרָה, קָרְאָה בְּצַעַר רָב: הֲרֵי הִיא מַמָּשׁ כְּרֹאשׁוֹ שֶׁל יֶלֶד שֶׁהַמִּסְפָּרַיִם גָזְזוּ אוֹתוֹ וְהִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ קֵרֵחַ.

– וְהַסַּפָּר נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מְלַאכְתּוֹ כַּהֲלָכָה, – אָמַר אֵלִיָּהוּ – רְאוּ אֵיךְ הִשְׁאִיר פֵּאָה פֹּה, פֵּאָה שָׁם, הַמוֹנֵי גִבְעוֹלִים עוֹדָם עוֹלִים בַּשָּׂדֶה בְּפִנּוֹת שׁוֹנוֹת.

הַפּוֹעֲלִים מְעָרְמִים אֶת הָאֲלֻמּוֹת…

– אֲנִי אוֹהֶבֶת שְׂדֵה קָמָה לִפְנֵי הַקָּצִיר, כַּמָּה נֶחְמָד הוּא, מַה נָעִים לִרְאוֹת, כֵּיצַד הַשְׁבָּלִים הַמְלֵאוֹת כּוֹרְעוֹת לִפְנֵי הָרוּחַ הַשּׁוֹבֵבָה הַנּוֹשֶׁבֶת בָּהֶן לְעֵת עֶרֶב. עַתָּה, מְשַׁעֲמֵם לְטַיֵּל בַּשָּׂדוֹת. מַה טַּעַם לִרְאוֹת שָׂדֶה לְאַחַר הַקָּצִיר? תָּמְהָה עַלִיזָה.

וְהָאִכָּר שֶׁהִתְעָרֵב בַּשִׂיחָה הִסְבִּיר לְאוֹרְחָיו הַקְּטַנִּים: עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי מִכְרָחִים לִקְצֹר אֶת הַחִטָּה בְּעוֹד מוֹעֵד. אִם נַנִּיחַ אֶת הַשְּׁעוֹרָה אוֹ אֶת הַחִטָּה מְחֻבָּרִים לַקַרְקַע, סוֹפָם שֶׁל הַגַּרְעִינִים כִּי יִפְּלוּ אַרְצָה אוֹ גָרוּעַ מִזֶּה כִּי הַצִּפֳּרִים תַּעֲלֶינָה עַל הַחֶלְקָה וְתֹּאכַלְנָה אֶת כָּל מַה שֶׁבַּשִּׁבֳּלִים. הֵן לֹא לְמַעַן מַלֵא אֶת בִּטְנָן שֶׁל הַצִפֳּרִים זָרַעְנוּ אֶת הַתְּבוּאָה – אָמַר הָאִכָּר.

– וּמַה יֵּעָשֶׂה בַּאֲלֻמּוֹת אֵלּוּ שֶׁהַפּוֹעֲלִים מַעֲרִימִים עַל הָעֲגָלוֹת? – שָׁאֵל יוֹרָם.

– תְּבוּאָה זוֹ, אָנוּ מוֹלִיכִים אֶל הַגֹּרֶן, – הֵשִׁיב הָאִכָּר. – שָׁם נָדוּשׁ אֶת הַתְּבוּאָה בְּמוֹרַג, אַחַר נִזְרֶה אֶת הַגֹּרֶן, נַפְרִיד בֵּין הַבַּר וּבֵין הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ, וְאֶת הַגַּרְעִינִים נוֹבִיל אֶל הַמַּחְסן הַבַּיְתָּה. חֵלֶק מִמֶּנּוּ יִהְיֶה לָנוּ לְאָכְלָה, חֵלֶק נַשְׁאִיר לִזְרָעִים לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְאֶת הַמּוֹתָר אָנוּ נוֹבִיל אֶל הַשּׁוּק לִמְכִירָה.

– אֲנִי רָאִיתִי כְּבָר מְכוֹנָה הַקּוֹצֶרֶת וְדָשָׁה אֶת הַתְּבוּאָה בְּבַת־אַחַת, – אָמַר יוֹרָם – וְאֵין צֹרֶךְ בְּכָל הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה: לִקְצֹר, לְהוֹבִיל אֶל הַגֹּרֶן וְלָדוּשׁ.

– גַּם זֶה נָכוֹן, – הֵשִׁיב הָאִכָּר- עַכְשָׁו הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּלֶּטֶת בַּשָּׂדֶה הַמְּכוֹנָה הַמְשֻׁכְלֶלֶת, הַנִּקְרֵאת בְּאַנְגְלִית בְּשֵׁם: קוֹמְבַּיִן. מְכוֹנוֹת מְשֻׁכְלָלוֹת כָּאֵלּוּ יֶשְׁנָן כְּבָר בִּמְשָׁקִים רַבִּים בָּעֵמֶק וּבַגָּלִיל. מְכוֹנָה זוֹ עוֹשָׂה עֲבוֹדָתָהּ בִּמְהִירוּת, הִיא מַסְפִּיקָה לִקְצֹר שְׁטָחִים גְּדוֹלִים וְהָעִקָּר – הִיא גּוֹרֶמֶת חִסָּכוֹן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָה וּבָעוֹבְדִים.

– וּמַדּוּעַ זֶה אֵין אַתָּה קוֹצֵר בְּקוֹמְבַּיְן? – שָׁאֲלָה לֵאָה.

– יַעַן כִּי אֶצְלִי הַחֶלְקָה הִיא קְטַנָּה וְלֹא כְּדַאי לְהַעֲלוֹת עָלֶיהָ אֶת זוֹ הַמְּכוֹנָה הַגְּדוֹלָה, אוּלָם אֵין סָפֵק כִּי בְּקָרוֹב יִדְחֶה הַקּוֹמְבַּיִן מִפָּנָיו אֶת כָּל יֶתֶר הַמְּכוֹנוֹת מִמִּין זֶה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים לִפְנֵיכֶם.

לְאַחַר הַשִּׂיחָה יָצְאוּ הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת לְטַיֵּל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, אֵלִיָּהוּ נָטָל לְיָדָיו כַּמָּה שִׁבֳּלִים וְהֵחֵל מְמוֹלֵל אוֹתָן בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. אֶת הַמַּלְעָנִים הַשְׁחוֹרִים וְהָאֲרֻכִּים הִתִּיז הַיֶּלֶד בְּבַת־אַחַת וְאַחַר הֵחֵל מְפוֹרֵר אֶת הַמְּלִילוֹת. לְאַט־לְאַט נִמְעֲכָה הַשִּׁבֹּלֶת. הַשִּׁדְרָה הַמֶּרְכָּזִית הִתְעַרְטְלָה וְאֵלִיָּהוּ זָרַק אוֹתָהּ אָרְצָה. אַחַר הֵחֵל הַיֶּלֶד נוֹפֵחַ בְּפִיו עַל הַגַּרְגְּרִים הַמְעוּכִים וְהַמּוֹצִים אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אוֹתָם. הַמּוֹצִים הַקַּלִּים נִשְּׂאוּ בָּרוּחַ הַרְחֵק־הַרְחֵק וְעוֹד מְעַט וּבְיָדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ נִשְׁאֲרוּ רַק גַּרְעִינִים טוֹבִים וִירַקְרַקִים. אֵלִיָּהוּ כִּבֵּד אֶת חֲבֵרָיו בְּגַרְעִינִים אֵלֶּה וְהַכֹּל הִלְלוּ אֶת טַעְמָם הַטוֹב.

כְּמַעֲשֶׂה אֵלִיָּהוּ עָשׂוּ גַם הָאֲחֵרִים, אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ מִן הַגַּרְעִינִים הַטּוֹבִים, גַּרְעִינֵי הַקָּלִי אֲשֶׁר מוֹלְלוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם.

יוֹרָם נִפְרָד מֵחֲבֵרָיו. הוּא פָּנָה אֶל פְּאַת הַשָּׂדֶה וְהָיָה כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו מִפַּעַם לְפַעַם, וְנִכַּר כִּי הוּא מְחַפֵּשׂ אַחַר דְּבַר מָה.

– מָצָאתִי! הֵרִיעַ הַיֶּלֶד מָלֵא שִׂמְחָה וְחָזַר אֶל חֲבֵרָיו כְּשֶׁבְּיָדוֹ תַּפּוּחִים עֲגֻלִּים וְהֵם צְהֻבִּים אוֹ זְהֻבִּים. הָיוּ אֵלֶּה פֵּרוֹת הַדּוּדָאִים, שִׁיוֹרָם מָצָא אוֹתָם, כְּשֶׁהֵם חֲבוּיִים בֵּין הֶעָלִים הַגְדוֹלִים שֶׁל צִמְחֵי הַדּוּדָאִים הַשְׂרוּעִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הַיְלָדִים הֵרִיחוּ אֶת הַפֵּרוֹת וְהִלְלוּ…

יוֹרָם הִצִיעַ אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלֶּה לַחֲבֵרָיו. הַיְלָדִים הֵרִיחוּ אֶת הַפֵּרוֹת וְהִלְלוּ אֶת רֵיחָם הַנָּעִים.

– רְצוֹנְכֶם! – אָמַר הַיֶּלֶד – אַתֶּם רַשְּׁאִים גַּם לֶאֱכֹל מֵהֶם, אוּלָם זִכְרוּ: מֻתָּר לֶאֱכֹל רַק אֶת הַצִּיפָה, אַךְ אַל תּאכְלוּ אֶת הַגַּרְעִינִים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַפְּרִי, כִּי הַלָּלוּ רַעַל בָּהֶם וְהֵם מַכִּים בְּשִׁגָּעוֹן אֶת הָאוֹכֵל מֵהֶם.

ג    🔗

שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר נִמְשְׁכוּ יְמֵי הַקָּצִיר בַּשָׂדוֹת. בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הַלָּלוּ הָיָה הַכְּפָר הוֹמֶה מֵרֹב הָעֲגָלוֹת שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת וְיוֹצְאוֹת בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי וְהֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת אֶל עֵבֶר הַגֹּרֶן לִפְרֹק שָׁם אֶת מַשָּׂאָן.

אוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ הָאִכָּרִים חוֹזְרִים עִם חֲשֵׁכָה לְבָתֵּיהֶם וּפְנֵיהֶם מְאֻבָּקִים וּמְיֻזָּעִים מִן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עָשׂוּ. הֵם הָיוּ כֹּה עֲיֵפִים עַד כִּי בְּקְשִׁי יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם. מִיָד לְאַחַר הַמִּקְלַחַת הָיוּ הָעוֹבְדִים נוֹפְלִים עַל מִשְׁכָּבָם וְלֹא נֵעוֹרוּ אֶלָּא בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, לְמַעַן צֵאת שֵׁנִית לַעֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה.

וּבְכָל זֹאת: אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה כָּל הַכְּפָר שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה. אִמָּהוֹת וְיַלְדֵיהֶן, זְקֵנִים עִם נְעָרִים הָיוּ מְלַוִּים אֶת הָעֲגָלוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַבְּרָכָה אֶל בָּתֵּיהֶם בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת שִׂמְחָה וָעֹנֶג. הֵם הָיוּ שָׂמֵחִים כִּי הִצְלִיחַ הַיְבוּל וְכִי הַהַכְנָסָה תִּהְיֶה טוֹבָה.

הָיוּ מְלַוִּים בְּשִׂמְחָה אֶת הָעֲגָלוֹת…

וְאִכָּרִים זְקֵנִים שְׂבֵעֵי־עָמָל, בַּעֲלֵי שַׁעֲרוֹת־שֵׂיבָה אֲשֶׁר זֶה מִכְּבָר חָדְלוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה לַעֲבוֹדָה, הָיוּ נִגְרָרִים בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיהֶם אֶל הַגֹּרֶן לִרְאוֹת בָּאֲלֻמּוֹת וְלֵהָנוֹת מִמַּרְאֵה עֲרֵמוֹת הַתְּבוּאָה הָרְבוּצוֹת עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר.

– אָכֵן, – הָיוּ אוֹמְרִים אֶל נַפְשָׁם אֵלֶּה הָאִכָּרִים, – נִתְקַיְּמוּ בָּנוּ דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר: “הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ” – יֵשׁ שָׂכָר לֶעָמֵל.

אָכֵן, יַשׁ שָׂכָר לָעָמֵל…