¹

א    🔗

בֵּין מְשׂוּכוֹת הַצַּבָּרִים, בֶּהָרִים וּבָעֲמָקִים עוֹלִים בְּחָדְשֵׁי הָאָבִיב וְהַקַּיִץ שִׁבֳּלִיוֹת הָרַעֲדָנִית הַגְּדוֹלָה. רַעֲדָנִית זוֹ נָאָה הִיא בַּגְּלִימוֹת הַזְּהֻבּוֹת אֲשֶׁר עָלֶיהָ. לְמַטָה – הַשִׁבֳּלִית, צִבְעָהּ אָדֹם וּשְׁנֵי הַצְּבָעִים הַלָּלוּ, אָדֹם וְזָהב, מְשַׁוִּים יֹפִי מְיֻחָד לַצֶּמַח הַמּוּזָר. הָרַעֲדָנִית צֶמַח־אַלְמָוֶת הִיא, מִשּׁוּם כָּךְ אֲהוּבָה הִיא עַל הַיְלָדִים. יָכוֹל אַתָּה לִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח וְלָשִׂים אוֹתוֹ בְּבֵיתְךָ בְּכוֹס אוֹ בְמַגָּשׁ וּמַיִם לֹא תִּתֵּן בּוֹ וּבְכָל זֹאת: הַפְּרָחִים לֹא יִבְּלוּ, הֵם יִשָּׁאֲרוּ נָאִים וְיָפִים מַמָּשׁ כִּבְיוֹם הִקָטְפָם. מִשּׁוּם כָּךְ כֹּה לְהוּטִים הַיְלָדִים אַחֲרֵי אֵלֶּה הַצְמָחִים. אוּלָם לֹא קַל לִמְצֹא אֶת הָרַעֲדָנִית הַזֹּאת. מֵאָז נוֹדַע סוֹדָהּ, כִּי צֶמַח אַלְמָוֶת הִיא, רַבִּים הֵם הַיְלָדִים הַיּוֹצְאִים לִקְטֹף אוֹתָהּ, מְשׁוּם כָּךְ מָעֲטוּ מְאֹד אֵלֶּה הַצְמָחִים.

הָרַעֲדָנִית חֲמוּדָה הִיא בַּשִּׁבֳּלִיוֹת הַתְּלוּיוֹת לָהּ עַל גַּבֵּי עֲקָצִים אֲרֻכִּים הַנּוֹטִים כְּלַפֵּי מַטָּה. רוּחַ הָעֶרֶב הַיּוֹרֶדֶת עַל הָעוֹלָם אַף הִיא חוֹמֶדֶת לִפְרָקִים לְשַׁחֵק עִם פִּרְחֵי הָרַעֲדָנִית. הִיא מַרְעִידָה אֶת הָעֲנָפִים הַדַּקִים וְאֵלֶּה מִתְנוֹעֲעִים בְּרוּחַ הָעֶרֶב, מִתְנוֹעֲעִים וְרוֹעֲדִים. עַל כֵּן יִקְרְאוּ לָהּ בְּשֵׁם: רַעֲדָנִית.

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל קָרְאוּ לָהֶם לִצְמָחִים אֵלֶּה בְּשֵׁם “דִּמְעוֹת־חַוָּה”. וְזֶה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרוֹעֶה הַזָּקֵן, סִפּוּר זֶה שָׂח לִי יוֹאָשׁ הָרוֹעֶה וְהוּא, לִדְבָרָיו, שָׁמַע אוֹתוֹ מִפִּי חֶמְדָן הָרוֹעֶה אֲשֶׁר רָעָה אֶת צֹאנוֹ לְפָנִים, בִּהְיוֹת הָאָרֶץ כֻּלָהּ מִדְבַּר שְׁמָמָה וְרַק עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר הָיוּ מְפֻזָרִים עַל פְּנֵי הָעֵמֶק הַיָּפֶה הַזֶּה.

– לְפָנִים, לִפְנֵי יָמִים רַבִּים רַבִּים, – הֵחֵל יוֹאָשׁ סִפּוּרוֹ – הָיוּ רַק אָדָם וְחַוָּה וּשְׁנֵי בְנֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָרְחָבָה. קַיִן הַבְּכוֹר הָיָה אִישׁ עוֹבֵד־אֲדָמָה, וְהֶבֶל אָחִיו הָיָה רוֹעֵה־צֹאן. קַיִן הַבְּכוֹר הָיָה אִישׁ קְשֵׁה־לֵב. מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הָיָה הָאִישׁ עוֹשֶׂה בַּשָּׂדֶה. הוּא הָיָה מְגַדֵּל צְמָחִים וְעֵצִים. יֵשׁ וְהָיוּ הַשָּׁמַיִם סוֹגְרִים אֶת שַׁעֲרֵיהֶם וְגֶשֶׁם לֹא יָרַד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה קַיִן מְהַלֵךְ זוֹעֵף וְכוֹעֵס, זוֹעֵף וּמִצְטָעֵר. הוּא הִצְטָעֵר מְאֹד מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ כֵּיצַד הַצְּמָחִים הַצְּעִירִים שֶׁלּוֹ צְמֵאִים וּמַיִם אֵין לוֹ לְהַשְׁקוֹתָם.

אָנָא הָאֵל! שְׁלַח גְּשָׁמִים לְהַשְׁקוֹת אֶת הָאֲדָמָה הַצְּמֵאָה, הָיָה קַיִן מִתְפַּלֵּל.

וְהָאֱלֹהִים – לֹא תָמִיד שָׁמַע הָאֵל אֶת תְּפִלַּת קַיִן. דָּבָר זֶה הִרְגִיז מְאֹד מְאֹד אֶת קַיִן הַמִּסְכֵּן, וְיֵשׁ וְהוּא הָיָה רוֹגֵז גַּם עַל הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם.

וְאִלּוּ הֶבֶל – הֲלֹא הָיָה רוֹעֶה בַּצֹּאן. שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב הָיָה הָרוֹעֶה יוֹצֵא בֹּקֶר־בֹּקֶר עִם הַצֹּאן אֶל הַשָּׂדֶה. הָאֲדָמָה בַּיָּמִים הָהֵם הָיְתָה רְווּיָה מַיִם וְהָיְתָה מְגַדֶּלֶת הַרְבֵּה עֵשֶׂב טוֹב וְנָעִים. הָיוּ הַצֹּאן אוֹכְלוֹת אֶת הָעֵשֶׂב, אוֹכְלוֹת וְנֶהֱנוֹת. בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר גָּבַר הַחֹם הָיָה הָרוֹעֶה הַטּוֹב מוֹלִיךְ אֶת צֹאנוֹ אֶל הַנַּחַל וְשָׁם הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן מִמֵּי הַנַּחַל הַקְּרִירִים.

אַחֲרֵי שֶׁשָׁתוּ הַצֹּאן, הָיוּ כֻּלָּן מִשְׂתָּרְעוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְהֶבֶל הָיָה מוֹצִיא חֲלִילוֹ מִחֵיקוֹ וּפוֹתֵחַ בְּזֶמֶר עַלִיז. לִפְרָקִים הָיוּ הַצֹּאַן אַף הֵן יוֹצְאוֹת בְּמָחוֹל לְקוֹל הַזִמְרָה הֶעָרֵב אֲשֶׁר לַחֲלִילוֹ שֶׁל הֶבֶל.

כָּכָה חַי לוֹ הֶבֶל בַּנְּעִימִים יָמִים רַבִּים. וְאִלּוּ קַיִן – הוּא רָאָה בְּכַעַס, כֵּיצַד הֶבֶל חַי לוֹ חַיִּים קַלִים, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם עָמָל וְזֵעָה, וְאִלּוּ הוּא נֶאֱלָץ לַעֲבֹד קָשֶׁה, לַעֲדֹר אֶת הָאֲדָמָה, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנָּהּ לֶחֶם.

ב    🔗

יוֹם אֶחָד נִפְגְשׁוּ שְׁנֵי הָאַחִים בַּשָּׂדֶה. סִפֵּר קַיִן לְהֶבֶל עַל עֲמָלוֹ הַקָּשֶׁה וְעַל הַיְרָקוֹת אֲשֶׁר הוּא מְגַדֵּל, וְהֶבֶל – הוּא סִפֵּר לְאָחִיו עַל הַצֹּאן אֲשֶׁר הוּא מְגַדֵּל, עַל הַטָּלֶה הֶחָבִיב אֲשֶׁר לוֹ סִפֵּר וּבְעִקָּר שָׂמַח לְבַשֵּׂר לְאָחִיו, כִּי טוֹב טוֹב לוֹ וְכִי הוּא שְׁבַע־רָצוֹן מֵעֲמָלוֹ.

יוֹדֵעַ אַתָּה, אָחִי – אָמַר הֶבֶל בִּמְאוֹר פָּנִים – הָבָה נַעֲרֹךְ לָנוּ סְעֻדָּה בַּשָּׂדֶה, אַתָּה תָבִיא עִמְּךָ מִבִּכּוּרֵי פְּרִי אַדְמָתְךָ, וְאִלּוּ אֲנִי אָבִיא עַמִּי כֶּבֶשׂ שָׁמֵן, מְעַט חָלָב, שַׁמֶּנֶת וּבְעִקָּר גְבִינָה טוֹבָה. וְקַיִן - הוּא שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָחִיו וְלִבּוֹ הָיָה רַע עָלָיו. מַדּוּעַ, הִרְהֵר קַיִן בְּלִבּוֹ, לְהֶבֶל טוֹב כָּל כָּךְ. כָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַדָּבָר מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וְאִלּוּ אֲנִי, אֲנִי מִסְכֵּן, אֻמְלָל, תָּמִיד יֵשׁ לִי צָרוֹת וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מַצְלִיחַ בְּיָדִי…

הָבָה נַעֲרֹךְ לָנוּ סְעֻדָּה בַּשָּׂדֶה…

וּבְכָל זֹאת! – הֶחֱלִיט קַיִן – הָלוֹךְ אֵלֵךְ אֶל הַסּעֻדָּה אֲשֶׁר הִזְמִין אוֹתִי אֵלֶיהָ אָחִי. הָבָה אֶרְאֶה מַה הוּא עוֹשֶׂה, כִּיצַד הוּא חַי, וְהָיָה אִם שִׁקֵּר לִי אָחִי – אוֹי וַאֲבוֹי יִהְיֶה לוֹ.

וּבַיּוֹם הַנּוֹעָד, נִפְגְּשׁוּ שְׁנֵי הָאַחִים. הַדָּבָר הָיָה בַּשָּׂדֶה. הֶבֶל שָׂמַח מְאֹד לְמַרְאֵה אָחִיו. הוּא הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַמְּעָרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה בָּהָר הַסָּמוּךְ אֶל הַשָּׂדֶה. וְהַמְּעָרָה הָיְתָה חֲבוּיָה בֵּין הָעֵצִים אֲשֶׁר סָגְרוּ עַל הַפֶּתַח עַד כִּי לֹא יָכוֹל הָיָה אִישׁ לְהַבְחִין בָּהּ. הֶבֶל קָרָא לְכַלְבּוֹ “חָבִיב”, שֶׁהָיָה אָהוּב עָלָיו וְצִוָּה לוֹ לִשְׁמֹר יָפֶה יָפֶה עַל הַצֹּאן.

נִכְנְסוּ שְׁנֵי הָאַחִים לַמְּעָרָה. הִתְפַּרְקְדוּ שְׁנֵיהֶם עַל הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה וְנֶהֶנוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַקְּרִירוּת, אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה. הֶבֶל הֶרְאָה לְאָחִיו אֶת בְּגָדָיו הַנָּאִים. הָיוּ אֵלֶה בְּגָדִים, אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ תָפַר אוֹתָם מֵעוֹרוֹת־כְּבָשִׂים אֲשֶׁר שָׁחַט. הוּא גַם הֶרְאָה לוֹ אֶת כֵּלָיו, אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ וְשָׂמַח לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת מְאוּרַת הַכֶּלֶב חֲבֵרוֹ הַנֶּאֱמָן.

– וְכֵיצַד זֶה אַתָּה חַי עִם הַכֶּלֶב? כִּיצַד אַתָּה מְדַבֵּר אֵלָיו? הַאָמְנָם זֶה הַיְּצוּר, הַהוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע, יִהְיֶה חָבֵר לְךְ? – תָּמַהּ קַיִן.

– בְּוַדַּאי! – הֵשִׁיב הֶבֶל בְּהִתְלַהֲבוּת – טוֹב וְחָבִיב עָלַי הַכֶּלֶב. הִנֵּה בְּעֵינֶיךָ תִרְאֶה כִּיצַד נָבוֹן וּמֵבִין הוּא כֶּלֶב זֶה. אָנָּא, אָחִי, צֵא עִמִּי הַחוּצָה וְרָאִיתָ, כֵּיצַד זֶה מְטַפֵּל בְּאַהֲבָה וּבַהֲבָנָה בַּטְּלָאִים וּבַכְּבָשִׂים.

יָצְאוּ שְׁנֵי הָאַחִים הַחוּצָה. לְעֵינֵיהֶם נִרְאָה הָעֵדֶר וְהוּא רוֹעֶה בְּשַׁלְוָה בְּתוֹךְ הַדֶּשֶׁא הָרַב, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ. אִם נִסְּתָה כִּבְשָׂה מִן הָעֵדֶר לָסוּר הַצְדָּה, מִיָד הָיָה הַכֶּלֶב נוֹבֵחַ עָלֶיהָ בְּקוֹלוֹ וְזוֹ הָיְתָה נִבְהֶלֶת מִגַּעֲרָתוֹ וּמִיָּד חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ.

– חָבִיב! – קָרָא הֶבֶל מֵרָחוֹק אֶל הַכֶּלֶב. וְהַחַיָּה הַהוֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע, אַךְ שָׁמְעָה אֶת הַקוֹל הַקוֹרֵא, מִיָּד עָזְבָה אֶת הַצֹּאן וּמִהֲרָה לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם.

– רוֹאֶה אַתָּה! הוּא מֵבִין לִי! הוּא נִשְׁמָע לִי – אָמַר הֶבֶל.

הַשְּׁנַיִם נִגְשׁוּ אֶל הָעֵדֶר וְהִסְתַּכְּלוּ בַּכְּבָשִׂים הָרוֹעִים בְּשַׁלְוָה. אַךְ קָרַב הֶבֶל אֶל אַחַת מֵהַצֹּאן, וְהִנֵּה זוֹ קָרְבָה אֵלָיו, אֶל הָרוֹעֶה וְאֶת רֹאשָׁהּ נָתְנָה בֵּין כַּפּוֹת יָדָיו, וְהִיא מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו וּמְבַקֶּשֶׁת כִּי יְלַטֵּף אוֹתָהּ בְּיָדָיו, וְהֶבֶל! הוּא נִתְמַלֵא רַחֲמִים רַבִּים עַל הַכִּבְשָׂה וְלִטֵּף אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה אֵין קֵץ.

וְקַיִן! הוּא חָרַק בְּשִׁנָּיו, רָגַז וְקָצַף, אַךְ הִתְאַפִּק כִּי לֹא רָצָה לְהַבִּיעַ אֶת כַּעֲסוֹ.

– מָה עוֹשֶׂה הוּא לַכְּבָשִׂים וְלַכֶּלֶב? מַדּוּעַ הוּא כֹּה אָהוּב עֲלֵיהֶם? וְאִלּוּ אֲנִי… אֲנִי, אֵין מִי אֲשֶׁר יֶאֱהַב אוֹתִי, אֵין מִי אֲשֶׁר יִתְחַבֵּר אֵלַי, גַּלְמוּד אֲנִי בָּעוֹלָם לְלֹא רֵעַ וּלְלֹא יְדִיד… וְעוֹד קַיִן מְהַרְהֵר אֶת הִרְהוּרָיו הָרָעִים וְקוֹלוֹ הָרוֹנֵן שֶׁל הֶבֶל אָחִיו הֵעִיר אוֹתוֹ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו: קַיִן אָחִי! הָבָה נִגַּשׁ אֶל הַסְּעֻדָּה, הָבָה נִכּוֹן אֶל הַזֶּבַח.

הֶבֶל לָקַח טָלֶה רַךְ וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ עַל כְּתֵפָיו וְאֶת פְּעָמָיו שָׂם אֶל הַמְּעָרָה.

בְּהִכָּנְסָם אֶל הַמְּעָרָה, נָטַל קַיִן וְהוֹצִיא מִן הַצִּקְלוֹן אֶת הַיְרָקוֹת וְהַפֵּרוֹת אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ. לְעֵינֵי הֶבֶל הַמִּתְפַּלֵא נִרְאוּ פֵּרוֹת מִפֵּרוֹת שׁוֹנִים. הָיוּ כָּאן תַּפּוּחִים גְּדוֹלִים, אֲגַסִּים רֵיחָנִיִּים וְעַל הַכֹּל הָיוּ שָׁם יַרְקוֹת קַיִץ נֶחְמָדִים. מַה שָׂמַח לִבּוֹ שֶׁל הֶבֶל לְמַרְאֵה הַמְּלָפְפוֹנִים הָאֲרֻכִּים וְהָעֲסִיסִיִּים, אֲשֶׁר פִּלַּח קַיִן וְשָׂם עַל הַשְׁלְחָן.

– הִנֵּה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, – אָמַר קַיִן – וְעַתָּה, אָחִי הַטּוֹב, אָנָא קוּם וּשְׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׁ, אֲשֶׁר הֵבֵאתָ עִמְּךָ וְנַעֲשֶׂה אוֹתוֹ צָלִי כַּאֲשֶׁר אָהָבְתִּי.

הֶבֶל נִגַּשׁ לַמְלָאכָה בְּלִי חֶמְדָּה. עוֹד מְעַט וְרֵיחַ צָלִי חַם וָטוֹב, נִשָּׂא בָּאֲוִיר עַד כִּי הָרִיר נָזַל מַמָּשׁ מֵרֹב תַּאֲוָה אֵצֶל קַיִן הַזּוֹלֵל.

– הָבֵא אֶת הַצָּלִי! - צִוָּה קַיִן בְּקוֹל תּוֹבֵעַ.

– מָה? – תָּמַהּ הֶבֶל, – וְכִי אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהַפְרִישׁ חֵלֶק מִכָּל הַטּוֹב לֵאלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ כָּל זֶה? הֵן זֶה חֹק לָנוּ לֹא לָשֶׁבֶת לְיַד הַשֻׁלְחָן, בְּטֶרֶם נוֹדֶה לָאֵל עַל כָּל הַטּוֹב, אֲשֶׁר גָּמַל לָנוּ וּבְטֶרֶם נִתֵּן לוֹ חֵלֶק מִן הָאֹכֶל אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ.

בְּלִי רָצוֹן הִסְכִּים קַיִן לְדִבְרֵי אָחִיו.

טוֹב! הָבָה אֶשְׁטַח עַל הָאֶבֶן אֶת הַמָּנָה שֶׁלִי מִן הַפֵּרוֹת, אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַמִּי! יָקוּם הָאֱלֹהִים וְיֹאכַל מִן הַמִּנְחָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לְפָנָיו! – אָמַר קַיִן וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמָיִם.

הָיוּ הַשְּׁנַיִם עוֹמְדִים דּוֹמְמִים וּמְצַפִּים לְהוֹפָעָתוֹ שֶׁל הָאֵל אֲשֶׁר יָָרַד מִן הָעֲנָנִים אֲלֵיהֶם, אַךְ כָּל קוֹל לֹא נִשְׁמַע.

– וְהֵיכָן הוּא הָאֱלֹהִים? – שָׁאַל קַיִן בְּרֹגֶז.

– הוּא אֵינֶנּוּ, – הֵשִׁיב הֶבֶל בְּקוֹל נָמוּךְ. – אֱלֹהִים לֹא רָצָה, כַּנִּרְאֶה, אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לוֹ.

– הָבָה אַגִּישׁ אֲנִי לֵאלֹהַי מִן הַצֹּאן אֲשֶׁר טָבַחְתִּי – בְּדַבְּרוֹ הוֹצִיא הֶבֶל אֶת הַחֵלֶק הַשָּׁמֵן וְהַטּוֹב, אֶת הָאַלְיָה וְאֶת הַכְּלָיוֹת מִן הַכֶּבֶשׂ, וְשָׁטַח אוֹתָן עַל הָאֶבֶן וַיֹּאמַר: “אֱלֹהַי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךְ! אָנָּא, קַבֵּל נָא אֶת מִנְחָתִי וּבוֹא הֶיֶה שֻׁתָּף לָנוּ בַּזֶּבַח.”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר וְהִנֵּה קָרָה הַפֶּלֶא. אֵשׁ יוֹרֶדֶת נִרְאֲתָה וְהִיא נָפְלָה מִלְמַעְלָה יָשָׁר עַל הַזֶּבַח, אֲשֶׁר הִגִּישׁ זֶה עַתָּה הֶבֶל לֵאלֹהָיו. וְעוֹד הַשְּׁנַיִם תְּמֵהִים, נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם מִפַּחַד, וְהִנֵּה אָחֲזָה הָאֵשׁ בַּזֶּבַח וְכָל הַבָּשָׂר נֶעֶלַם וְאֵינֶנּוּ

– הָאֱלֹהִים רָצָה אֶת מִנְחָתְךָ! אַתָּה! אַתָּה, – נָהַם קַיִן בְּרֹגֶז, –אַתָּה מִתְפַּנֵּק הִנְךְ, אַתָּה הוּא אֲשֶׁר גָּזַלְתָּ אֶת אַהֲבַת־הָאֱלֹהִים מִמֶּנִּי, גַּם חַוָּה אִמָּנוּ, גַּם אָדָם אָבִינוּ, גַּם הַצֹּאן, גַּם הַכְּלָבִים, כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם, כֻּלָּם אוֹהֲבִים אוֹתְךָ וְאִלּוּ אוֹתִי הֵם שׂוֹנְאִים. רַק אַתָּה הוּא הָאָשֵׁם בְּכָל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלַי, הָבָה אָשִׂים קֵץ לְךָ, אֶפָּטֵר מִמְּךָ וְהָיִיתִי אֲנִי הַבֵּן הַיָּחִיד לְאָבִינוּ וּלְאִמָּנוּ. אָז, אָז יֶאֶהֲבוּ אוֹתִי כֻּלָּם, יְפַחֲדוּ מִמֶּנִּי וְיִרְעֲדוּ מִפָּנַי, אֲנִי! אֲנִי אֶהְיֶה מֶלֶךְ עַל הַכֹּל.

לְפֶתַע תָּפַס קַיִן בּוּל עֵץ, אֲשֶׁר הָיָה מֻנָח לְיַד הַמְּדוּרָה וַיָּרָץ בְּרֹב כַּעַס אֵל עֵבֶר הֶבֶל אָחִיו, וּבַמּוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִכָּה קַיִן אֶת אָחִיו אַחַת וּשְׁתַּיִם עַד אֲשֶׁר יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ.

– מֶה עָשִׂיתִי – תָּמַהּ קַיִן, בִּרְאוֹתוֹ אֶת אָחִיו שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְרוּחַ אֵין בְּאַפּוֹ. וּמִן הָאֵשׁ אֲשֶׁר עָלְתָה נִשְׁמַע הַקּוֹל: מֶה עָשִׂיתָ, קַיִן הָרוֹצֵחַ! קוֹל דְּמֵי אָחִיךְ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה! אָרוּר תִּהְיֶה!

– אֱלֹהַי! מֶה עָשִׂיתִי! – יִלֵּל קַיִן בְּרֹב כְּאֵבוֹ, כִּי הִתְחָרֵט מְאֹד עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרַע, אֲשֶׁר עָשָׂה לַהֲרֹג אֶת אָחִיו.

מֵרֹב חֲרָדָה וָפַחַד, נָשָׂא קַיִן אֶת רַגְלָיו וַיִּבְרַח הַרְחֵק הַרְחֵק מִן הַמָּקוֹם בּוֹ נָפַל הֶבֶל אָחִיו.

ג    🔗

וְחַוָּה חִכְּתָה לַשָׁוְא לְבוֹאוֹ שֶׁל הֶבֶל בְּנָהּ, וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה כִּי אֵינֶנּוּ בָּא, הֶחֱלִיטָה הָאֵם הַנֶּאֱמָנָה לָצֵאת אֵלָיו הַשָּׂדֶה. הִיא בָּאָה אֶל הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה רָאֲתָה כִּי הַצֹּאן מְפֻזָרוֹת עַל פְּנֵי הַחֶלְקָה וְהֶבֶל אֵינֶנּוּ.

נִרְאֶה כִּי אָסוֹן קָרָה לִבְנִי – הִרְהֲרָה הָאֵם, בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַצֹּאן הַמְבֹהָלוֹת.

הֵחֵלָּה חַוָּה קוֹרֵאת בְּקוֹלָהּ: הֶבֶל! הֶבֶל! הֶבֶל! בְּנִי! אַיֶךָּ!? – אֵין קוֹל.

לְפֶתַע נִרְאָה מֵרָחוֹק הַכֶּלֶב, כַּלְבּוֹ שֶׁל הֶבֶל וְהוּא פְּרוּעַ שֵׁעָר וְעֵינָיו נִרְאוֹת כְּבוֹכוֹת. וְהַכֶּלֶב קָרַב אֶל חַוָּה, נִדְחַק אֶל שִׂמְלוֹתֶיהָ וְיִלֵּל בְּקוֹל בּוֹכִים. הֵבִינָה חַוָּה כִּי זֶה הַכֶּלֶב קוֹרֵא לָהּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו.

בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת הָלְכָה חַוָּה אַחֲרֵי הַכֶּלֶב, אֲשֶׁר הֵבִיא אוֹתָהּ אֶל מְקוֹם גְוִיַת בְּנָהּ.

– הֶבֶל, בְּנִי הָחָמוּד! – יִלְלָה הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה וּדְמָעוֹת רַבּוֹת נָשְׁלוּ מִלְּחָיֶיהָ.

וְחַוָּה הִתְנַפְּלָה לָאָרֶץ וְאֶת גְוִיַּת בְּנָהּ תָּפְשָׂה בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ וְחִבְּקָה וְנָשְׁקָה לַגּוּף הַמֶּת. הִיא הֶחֱלִיקָה אֶת פָּנָיו, אֶת יָדָיו, הִיא חִמְמָה אוֹתוֹ בְּהֶבֶל פִּיהָ וְהֶאֱמִינָה כִּי תַחֲזִיר אוֹתוֹ אֶל הַחַיִּים, אַךְ לַשָׁוְא.

היא החליקה אֶת פניו….

כָּכָה הָיְתָה חַוָּה יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכִיָה וְהֶבֶל בְּנָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. וְהָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם רָאָה אֶת הָאֵם הָאֻמְלָלָה בְּצָרָתָהּ וַיְרַחֵם עָלֶיהָ וַיֹּאמַר:

חַוָּה, בִּתִּי! לַשָׁוְא הַבְּכִי וְהָאֲנָחוֹת. בְּנֵךְ מֵת. הוּא יָשׁוּב אֶל הָאֲדָמָה. אַל תּוֹסִיפִי לִבְכּוֹת. הֶבֶל מֵת וּבָנִים אֵין לוֹ אוּלָם אֲנִי אַשְׁאִיר לוֹ זֵכֶר עוֹלָם. הִנֵּה אֶצְרֹר אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ וְאֶעֱשֶׂה מֵהֶן טִפּוֹת אַלְמָוֶת, דְמָעוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ מֵעַתָּה לִצְמָחִים, אֲשֶׁר יַעֲלוּ בְּחָדְשֵׁי הָאָבִיב וְיִהְיוּ צִמְחֵי אַלְמָוֶת אֲשֶׁר לֹא יִבֹּלוּ. דְּמָעוֹת אֵלּוּ תִּהְיֶינָה אוֹת עוֹלָם לְמַעֲשֶׂה רִשְׁעָתוֹ שֶׁל קַיִן וְזֵכֶר־עוֹלָם לְהֶבֶל הַטוֹב.

וְעוֹד לֹא כִּלָּה הָאֱלֹהִים לְדַבֵּר, וְהִנֵּה עָלוּ מִן הָאֲדָמָה הֲמוֹנִי צְמָחִים, צִמְחֵי הָרַעֲדָנִית אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לְכַסּוֹת אֶת גְוִיָּתוֹ שֶׁל בְּנָהּ. וְהַגּוּפָה נִשְׁמְטָה מִיָּדֶיהָ שֶׁל הָאֵם וְהַצְּמָחִים מִהֲרוּ לְכַסּוֹת אוֹתָהּ. כָּכָה נִקְבַּר הֶבֶל הַטּוֹב בָּאֲדָמָה, כְּשֶׁצִמְחֵי דִּמְעוֹת חַוָּה – מְכַסִּים אוֹתוֹ.

מֵאָז עוֹלִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה פִּרְחֵי דִּמְעוֹת חַוָּה, זֵכֶר לִבְכִי הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה חַוָּה. הַיְלָדִים יִקְרְאוּ לָהֶם גַּם רַעֲדָנִיּוֹת, כִּי רוֹעֲדִים הֵם וְנִשָּׂאִים עִם כָּל רוּחַ קַלָּה הַנּוֹשֶׁבֶת בָּהֶם.