א    🔗

הָיָה זֶה בְּיוֹם חַמְסִין חַם וּמֵעִיק עַל הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ. בַּחוּץ לִהֲטָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֹז. בַּחֲדָרִים הָיָה שׁוֹלֵט מַחֲנָק קָשֶׁה. הַחֹם הָיָה כֹּה קָשֶׁה עַד כִּי כִּמְעַט וְהָאֲוִיר לִנְשִׁימָה אַף הוּא הָיָה חַם וְדָלִיל. הַיְלָדִים רָבְצוּ עַל סַפְסְלֵיהֶם, כְּשֶׁרֹאשָׁם שָׁמוּט הַצִּדָּה. לַשָׁוְא נִסָּה הַמּוֹרֶה לְעַנְיֵן אֶת הַיְלָדִים בְּסִפּוּרָיו. שׁוּם דָּבָר לֹא הוֹעִיל…

לְפֶתַע נִכְנַס הַמְנַהֵל וּבְיָדוֹ מַדְחֹם. הוּא חִכָּה רְגָעִים מִסְפָּר וְהִסְתַּכֵּל יָפֶה־יָפֶה בַּכַּסְפִּית הָעוֹלָה. אוֹתָהּ שָׁעָה נִצְמְדוּ אֶל הַמְּנַהֵל עֵינֵי כָּל הַיְלָדִים וּשְׁתִיקָה כְּבֵדָה הִשְׂתָּרְרָה בַּחֶדֶר.

הַחֹם פֹּה חָזָק מְאֹד, אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ בְּחֹם זֶה, – אָמַר הַמְנַהֵל. – אַתֶּם מִתְבַּקְשִׁים אֵפוֹא לָלֶכֶת אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ. אֲבָל זִכְרוּ – הוֹסִיף הַמְנַהֵל, – עֲלֵיכֶם לָלֶכֶת מִיָד הַבַּיְתָּה וְלֹא לִשְׁהוֹת בַּחוּץ אַף רֶגַע. בְּבוֹאֲכֶם הַבַּיְתָה תִתְכַּנְסוּ כֻּלְּכֶם לַחֲדָרִים וְאַל יֵרָאֶה אִישׁ בַּחוּץ.

וּרְאֵה זֶה פֶלֶא. בְּשׂוֹרָה זוֹ, כִּי נִתְּנָה רְשׁוּת לָלֶכֶת הַבַּיְתָּה, יָצְקָה רוּחַ חַיִּים בַּכִּתָּה כֻּלָּהּ. הַקְּטַנִּים הִתְרוֹמְמוּ בְּבַת־אַחַת מֵעַל הַסַּפְסָלִים וְהֵחֵלּוּ אוֹרְזִים בְּחִפָּזוֹן יַלְקוּטֵיהֶם, וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיק הַמְנַהֵל לָצֵאת אֶת פֶּתַח הַדֶּלֶת וּכְבָר הִתְפָּרְצוּ הַחוּצָה שְׁנַיִם שְׁלשָׁה מִן הַזְרִיזִים שֶׁבַּיְלָדִים וְהֵם מְרִיעִים וְצוֹרְחִים בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת.

הַבָּיְתָּה! הַבָּיְתָּה! חֹפֶשׁ!

קְרִיאָה זוֹ כְּאִלּוּ הֵעִירָה אֶת כָּל בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁנִּרְאָה כְּנִרְדָּם, וְכֻלָּם קָמוּ עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם. קְהַל הַיְלָדִים הֵחֵל נוֹהֵר לְעֵבֶר הָרְחוֹב הַשָּׁקֵט. עוֹד מְעַט וְהָרְחוֹב הַשׁוֹמֵם הָפַךְ הוֹמֶה מֵרֹב תְּנוּעָה.

לְקוֹל הַשָּׁאוֹן יָצְאוּ הַחֶנְוָנִים הַמִּתְנַמְנְמִים לְפֶתַח חֲנֻיּוֹתֵיהֶם, וְהָיוּ צוֹפִים בְּהִתְעַנְיְנוּת בְּנְחִיל הַיְלָדִים, שֶׁהִתְפָּרֵץ לָרְחוֹב וְהֵפִיג אֶת שִׁעֲמוּם הַחַמְסִין, שֶׁהִשְׁתַּלֵּט עַל הַכֹּל.

ב    🔗

מַצָּבָן שֶׁל הָאִמָּהוֹת בַּבַּיִת לֹא הָיָה מַזְהִיר בְּיוֹתֵר, הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָזְרוּ הַבַּיְתָּה לֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בַּחֲדָרִים הַסְּגוּרִים וְהָאַפְלוּלִיִּים. לְאַחַר הַמִּקְלַחַת וְהַשְׁהִיָּה הַיְתֵרָה בַּמַּיִם, הִשְׂתָּרְעוּ כַּמָּה מֵהֶם עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה הַקְרִירָה, אַךְ לֹא יָכְלוּ בְּשׁוּם פָּנִים לְהֵרָדֵם.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי! – פָּרַץ יוֹסִי בִּקְרִיאָה וְנִתַּר לְפֶתַע מִמְקוֹמוֹ מֵרִבְצוֹ מֵעַל פְּנֵי הָרִצְפָּה הַקְּרִירָה.

– מַה קָרָה, יוֹסִי? – שָׁאֲלָה דִיצָה אֲחוֹתוֹ.

מָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת? הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ אֶת חֶלְקַת הָעַגְבָנִיּוֹת שֶׁלָּנוּ וְהִנֵּה שָׁכַחְתִּי לְהַשְׁקוֹת אוֹתָן.

חֲבָל! הָעַגְבָנִיּוֹת הַמִּסְכֵּנוֹת, וַדַּאי תִּתְיַבֵּשְׁנָה מֵרֹב צָמָא. – אָמְרָה דִיצָה.

לא, – הֵשִׁיב יוֹסִי בְּהַחְלָטָה, הֵן לֹא תִתְיַבֵּשְׁנָה, אֲנִי אֵצֵא וְאַשְׁקֶה אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת.

לַשָׁוְא הִפְצִירָה הָאֵם בְּיוֹסִי כִּי יִדְחֶה אֶת הַדָּבָר לְעֵת עֶרֶב, הוּא מִהֵר, נָעַל אֶת סַנְדָּלָיו, חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ, וְאָץ־רָץ הַחוּצָה אֶל עֵבֶר הַחֶלְקָה.

חֶלְקַת הָעַגְבָנִיוֹת, זוֹ אֲשֶׁר שָׁתַל יוֹסִי וְגִדֵּל אוֹתָהּ בְּעֶצֶם יָדָיו, הִשְׂתָּרְעָה בְּקָצֵהוּ שֶׁל גַּן הַיָּרָק. גַּן זֶה הָיָה שַׁיָּךְ לְאַבָּא שֶׁל יוֹסִי. אַבָּא זֶה גַנָּן הָיָה וְהוּא הִפְרִישׁ חֶלְקָה מִיֻחֶדֶת לִבְנוֹ יְחִידוֹ אֲשֶׁר אָהַב. רַבּוֹת־רַבּוֹת הִפְצִיר יוֹסִי בְּאָבִיו, עַד כִּי נֵאוֹת זֶה לְבַקָּשַׁת בְּנוֹ.

– וּמַה תַּעֲשֶׂה בְּחֶלְקָה זוֹ? וּמַה תַּעֲשֶׂה בְּפֵרוֹת אֵלֶּה? שָׁאֵל הָאָב.

זֶהוּ סוֹד, סוֹד אֲשֶׁר יִוָּדַע לְךָ בְּקֶרֶב הַיָּמִים, לְאַחַר שֶׁתִּבְשַׁלְנָה הָעַגְבָנִיּוֹת, – הֵשִׁיב הַיֶלֶד.

(בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ סוֹד זֶה הָיָה יָדוּעַ לַכּל; יוֹסִי הֶחֱלִיט לְגַדֵּל עַגְבָנִיּוֹת, כְּדֵי לָתֵת אֶת פִּדְיוֹנָן שֵׁי לְקֶרֶן קַיֶמֶת לְיִשְׂרָאֵל. הוּא קִוָּה כִּי יִזְכֶּה לְהַגִּישׁ לְפָחוֹת סַלְסִלָּּה אַחַת לְפִדְיוֹן בִּכּוּרִים, וְעַל כֵּן הִקְפִיד מְאֹד לְהַשְׁקוֹת אֶת הַחֶלְקָה בְּמוֹעֲדָהּ).

וְיוֹסִי יָצָא אֶל הַחֶלְקָה. לְפָנָיו הִשְׂתָּרְעוּ שִׂיחֵי הָעַגְבָנִיּוֹת הַזְּקוּפוֹת וְהַמֻּדְלוֹת בְּחוּטִי הַבַּרְזֶל, שֶׁנִּמְתְּחוּ לְאֹרֶךְ הַשׁוּרָה.

הָעֲנָפִים הַדַּקִּים נִרְאוּ סוֹרְחִים וּתְלוּיִים בְּרִפְיוֹן, תַּפּוּחֵי הָעַגְבָנִיּוֹת הָעֲגֻלִּים נָבְטוּ מִבֵּין הֶעָלִים וְעוֹרָם נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא מִצֻמָּק – הֵן הָיוּ צְמֵאוֹת מְאֹד.

יוֹסִי מִהֵר, פָּתַח אֶת בֶּרֶז הַמַּיִם, נָטַל חִישׁ מַהֵר אֶת הַמַּעְדֵּר בְּיָדָיו וְהֵחֵל מְפַנֶּה אֶת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁנִּצְבוּ לְזֶרֶם הַמַּיִם שֶׁהֵחֵל זוֹרֵם בַּתְּעָלָה.

הַמַּיִם הֵחֵלּוּ זוֹרְמִים, תְּחִלָּה בְּזֶרֶם עָכוּר, וְאַחַר בְּזֶרֶם בָּהִיר וּמָהִיר יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

יוֹסִי חָלַץ אֶת סַנְדָּלָיו וְהֵחֵל צוֹעֵד בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה הַמּוּצֶפֶת מָיִם.

– עֹנֶג! יֹפִי! – מִלְמֵל הַיֶלֶד לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁהַמַּיִם הַצוֹנְנִים נָגְעוּ בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ

וְהָעַגְבָנִיּוֹת, כְּמוֹ בְּמַגַּע קֶסֶם, כְּאִלּוּ שִׁנּוּ פְּנֵיהֶן בְּגַעַת בָּהֶן הַמַּיִם. פֵּרוֹת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ נִרְאִים כְּאִלּוּ כְּמוּשִׁים הֵם שָׁבוּ וְקִבְּלוּ גָוֶן חָדָשׁ. עָלִים אֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְקֻמָּטִים וּתְלוּיִים בְּרִפְיוֹן, פֶּתַע הִזְדַּקְפוּ הַבַּדִּים הַצְּעִירִים וַעֲלֵיהֶם הַשְּׁסוּעִים הֵחֵלּוּ מְחַיְּכִים אֶל עֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹלַחַת חִצֶּיהָ בְּעֹז. דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֶעָלִים הַלָּלוּ לָעֲגוּ לְעָצְמָתָן שֶׁל קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ וְאָמְרוּ לָהּ: מַה כֹּחֵךְ, אַתְּ שֶׁמֶשׁ אַכְזָרִיָּה, אִם מַיִם מְלַטְּפִים אֶת שָׁרָשֵינוּ וּמְרַוִּים אֶת צְמְאוֹנֵנוּ.

מִשֶּׁרָווּ הַצְּמָחִים מַיִם לְמַדַּי, הִפְסִיק יוֹסִי אֶת זְרִימַת הַמַּיִם וְהֵחֵל עוֹבֵר בֵּין הַשִּׂיחִים וּמְטַפֵּל בָּהֶם בְּאַהֲבָה, אֶת הַבַּדִּים הַחֲדָשִׁים וְהַצְּעִירִים קָשַׁר הַיֶּלֶד אֶל חוּטֵי הַבַּרְזֶל הַמְּתוּחִים, הוּא דָאַג לַפֵּרוֹת שֶׁיִהְיוּ מְרֻחָקִים זֶה מִזֶּה. רָאָה יוֹסִי קְבוּצַת פֵּרוֹת הַגְּדֵלִים יַחְדָּיו בִּצְפִיפוּת, מִיָּד הֶחֱלִיט לִקְטֹף שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַחַלָּשִׁים וְהַזְּעִירִים לְמַעַן יוּכְלוּ הָאֲחֵרִים לְהִתְפַּתֵּחַ בְּיֶתֶר חֵרוּת וּבְיֶתֶר רֶוַח.

לְפֶתַע הִבְחִין יוֹסִי בְּעַגְבָנִיָּה אַחַת גְדוֹלָה וְיָפָה שֶׁפַּסִים צְהַבְהַבִּים־אֲדַמְדַמִּים הֵחֵלּוּ נִרְאִים עַל פָּנֶיהָ הַמְחַיְּכִים, נִגַּשׁ הַיֶּלֶד אֶל פְּרִי הַבִּכּוּרִים וְעֵינָיו רָחֲבוּ מִשִּׂמְחָה. לְעֵינָיו מַמָּשׁ הָיוּ כִּתְמִי הָאֹדֶם מִתְרַחֲבִים וּמִתְפַּשְׁטִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל פְּנֵי הַצְמַח.

– בִּכּוּרִים אֵלֶּה אָבִיא נָא מַתָּנָה לְאִמָּא, – הֶחֱלִיט הַיֶּלֶד. – תִּרְאֶה אִמָּא וְתֵדַע כִּי אָכֵן כְּדַאי הוּא הֶעָמָל וְכִי כְּדַאי לְטַפֵּל בְּאֵלֶּה הַצְּמָחִים הַנּוֹתְנִים לָנוּ פֵּרוֹת כֹּה עֲסִיסִיִים וְטוֹבִים.

עָבַר יוֹסִי עַל פְּנֵי הַשׁוּרוֹת וּבָחַן בִּדְאָגָה רַבָּה אֶת הַפֵּרוֹת. הוּא קָטַף כָּל פְּרִי שֶׁהָיָה יְרַקְרַק עֲדַיִן, אַךְ הֵחֵלָּה נִרְאֵית בְּפָנָיו חֲתִימַת אָדֹם כָּל שֶׁהִיא.

תְּחִלָּה הָיוּ הַפֵּרוֹת מוּעָטִים, אַךְ לְאַט לְאַט נִתְמַלֵא כּוֹבָעוֹ שֶׁל יוֹסִי מֵאֵלֶּה הַפֵרוֹת הַיָּפִים.

לְפֶתַע הִבְחִין הַיַּרְקָן הַצָּעִיר בְּעַגְבָנִיָּה אַחַת אֲדֻמָה־אֲדְמָה,

וְהִיא נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִיא מִתְחַבְּאָה מֵעֵינָיו בֵּין הֶעָלִים הַסְּמוּכִים לִפְנֵי הַקַרְקַע.

– נִתְפַּסְתְּ, שׁוֹבֵבָה! חָפַז הַיֶּלֶד וְקָטַף אֶת הַפְּרִי הָאָדֹם, מִיָּדִי לֹא תוּכְלִי

לְהִמָּלֵט, אַתְּ הָעֲגַלְגַלָּה וְהַמְגְֻיָּדָה, –אָמַר יוֹסִי וּמִהֵר לְהַרְאוֹת לְאָבִיו שֶׁעָבַד בִּפְאַת הַשָּׂדֶה אֶת הַבִּכּוּרָה הַנָּאָה אֲשֶׁר קָטָף.

וְהָאָב, הוּא שָׂמַח מְאֹד לְמַרְאֵה פְּרִי עֲמָלוֹ שֶׁל בְּנוֹ, וְאָמַר לוֹ: רוֹאֶה אַתָּה, יוֹסִי שֶׁלִי, הַחַמְסִין פְּגִיעָתוֹ רָעָה, אַךְ יֵשׁ וְהוּא מֵבִיא גַם תּוֹעֶלֶת לַפֵּרוֹת. אִלּוּ לֹא הַחֹם הֶחָזָק, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיִיתָ זוֹכֶה לְקַבֵּל פֵּרוֹת כֹּה מֻקְדָּמִים בְּעוֹנָה זו.

וְעַתָּה, – הוֹסִיף הָאָב, – מִן הָרָאוּי הָיָה, שֶׁתִּזְכֶּה אַתָּה לֶאֱכֹל בָּרִאשׁוֹנָה מִפְּרִי עֲמָלְךְ, עַל כֵּן קַבֵּל נָא עַגְבָנִיָּה זוֹ וּנְעַץ שִׁנֶּיךְ בָּהּ. אַל תִּתְבַּיֵּשׁ יוֹסִי שֶׁלִּי, מֻתָּר לְךָ לֵהָנוֹת מִן הַגִּדּוּלִים שֶׁלְךָ. אָנָא, רְוֵה מִן הֶעָסִיס הַמָּתֹק שֶׁלָּהּ וְהַטוֹב, אֱכֹל וְתֵהָנֶה.

פָּתַח הָאָב אֶת אוֹלָרוֹ, בָּצַע אֶת הָעַגְבָנִיָּה לִשְׁנַיִם, מַחֲצִיתָהּ לוֹ וְהַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה הִגִּישׁ לִבְנוֹ – וְהַשְׁנַיִם אָכְלוּ לְתֵאָבוֹן מִן הַפְּרִי הָרַעֲנָן וְהֶעָשִׁיר בְּמִיץ טוֹב.

הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת, – שָׂמַח יוֹסִי שָׁעָה שֶׁבָּא הַמִּיץ אֶל גְרוֹנוֹ. עוֹד מְעַט וְנוֹזֵל אָדֹם הִשְׁתַּפֵּךְ וְיָצָא אֶל מֵעֵבֶר לִשְׂפָתָיו, פָּנָיו וְיָדָיו שֶׁל הַיֶּלֶד אָדְמוּ מִן הַמִּיץ וְהַגַּרְגְּרִים שֶׁנִּגְּרוּ וְיָצְאוּ, נִגְּרוּ וְהִתִּיזוּ בְּחָזְקָה אֶת הַגַּרְעִינִים הַפְּחוּסִים וְהָעֲגֻלִּים.

אֶת הַפֵּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים – הַבִּכּוּרִים הֵבִיא יוֹסִי שַׁי לְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ: אִמָּא! הֵבֵאתִי לָךְ מַתָּנָה מֵאֵת הַחַמְסִין הַמְחַמֵּם, חַמְסִין זֶה הַמְזָרֵז אֶת גִּדּוּלֵי הָעַגְבָנִיּוֹת, הוּא שֶׁהִקְדִּים וְהִבְשִׁיל גַּם אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת שֶׁלָּנוּ וְתוֹדוֹת לוֹ יְכוֹלָה אַתְּ לֵהָנוֹת מִפְּרִי טָעִים זֶה, מִבִּכּוּרֵי גִנָּתֵנוּ.

חֵן־חֵן לְךְ עַל פֵּרוֹת מְגָדִים אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לִי, בְּנִי – אָמְרָה הָאֵם בְּחִבָּה וְנָשְׁקָה לִבְנָהּ לְיוֹסִי, בְּאָמְרָהּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַתְּנַךְ: רוֹאֶה אַתָּה יוסי שֶׁלִּי: “מֵעַז יָצָא מָתֹק”.

מִן הַחַמְסִין הָעַז יָצְאָה הָעַגְבָנִיָּה הַמְּתוּקָה, – גִחֵךְ יוֹסִי כְּאוֹמֵר: הֵבַנְתִּי לִדְבָרַיִךְ אִמִּי הַטוֹבָה.