לְפִי דִבְרֵי יוֹרָם הֲרֵי הַצַּבָּר הוּא הַפְּרִי הַטוֹב וְהַמָּתֹק שֶׁבְּפֵרוֹת הָאָרֶץ, וְאוּלַי גַּם בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.

– תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, – טוֹעֵן יוֹרָם, – הֵיכָן מְצָאתֶם פְּרִי כָּל כָּךְ מָתֹק וְכָל־כָּךְ עֲסִיסִי? אוֹכֵל אַתָּה מִן הַצַּבָּרִים וְאַתָּה טוֹעֵם בְּפֵרוֹת אֵלֶּה גַם טַעַם מַיִם, גַּם טַעַם גַּרְגְּרִים מוּצָקִים וְגַם טַעַם דַיְסָה סְמִיכָה וּמְתוּקָה. אַךְ נִכְנָס זֶה הַפְּרִי וְנִבְלָע לְתוֹךְ פִּיךְ, מִיָּד אַתָּה חָשׁ מִין מְתִיקוּת, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא יָדַעְתָּ בְּשׁוּם פְּרִי אַחֵר.

פְּרִי הַצַּבָּר

– וְכֵיצַד אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל פֵּרוֹת אֵלּוּ? – שׁוֹאֶלֶת כְּנֶגְדּוֹ גִילָה הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר אַף הִיא הִתְאַהֲבָה בְּפֵרוֹת הַצַּבָּר וְלֹא פַּעַם הִשְׁתַּדְּלָה לִקְטֹף אוֹתָם. גִּילָה הַמִּסְכֵּנָה. הִיא כְּבָר “הִרְגִּישָׁה” יָפֶה צַבָּר מַה זֶּה. הָיָה מַעֲשֶׂה וְהַקְּטַנָּה רָאֲתָה פְּרִי צַבָּר אֲדַמְדָּם וְהוּא כֹּה סָמוּךְ לָאָרֶץ עַד כִּי גַם הִיא יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה. מִיָד יָדְעָה הַיַּלְדָּה מַה לַעֲשׂוֹת. הִיא שָׁלְחָה יָדָהּ וְקָטְפָה אֶת הַפְּרִי, מַה שֶּׁקָּרָה לָהּ תָּבִינוּ מֵעַצְמְכֶם. הִיא הֵחֵלָּה בּוֹכָה, מְיַלֶּלֶת וְצוֹוַחַת עַד כִּי כָּל הָרְחוֹב הִתְאַסֵּף לִרְאוֹת בַּבּוֹכָה. אִמָּהּ שֶׁל גִילָה מִהֲרָה עִם הַפְּצוּעָה אֶל הָרוֹפֵא. זֶה נָטַל צְבָת קְטַנָּה וּבְסַבְלָנוּת רַבָּה הָיָה מוֹצִיא מִכַּף יָדָהּ אֶת הַקּוֹצִים אֶחָד אַחַר הַשֵּׁנִי. וּבְכָל זאת עוֹד נִשְׁאֲרוּ כַּמָּה דּוֹקְרָנִים בְּעוֹר יָדֶיהָ, וְאֵלּוּ הֵסִבּוּ לָהּ כְּאֵבִים בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים.

מֵאָז יְרֵאָה גִילָה מִפְּנֵי הַצַּבָּרִים וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי פֵּרוֹת אֵלֶה, הֲרֵי הִיא נֶאֱנַחַת וְרִירָהּ נוֹזֵל בְּפִיהָ מֵרֹב תַּאֲוָה, אוּלָם הִיא יְרֵאָה מְאֹד מִפְּנֵי הַפֵּרוֹת וּלְעוֹלָם לֹא תָעֵז לִנְגֹּעַ בָּהֶם, בִּהְיוֹתָם בִּלְתִּי מְקֻלָּפִים.

– רוֹצָה אַתְּ לִקְטֹף צַבָּרִים? – מְגַחֵךְ יוֹרָם וְקוֹרֶץ בְּעֵינָיו אֶל עֵבֶר הַפְּתַיָּה, אֶל עֵבֶר גִּילָה, – אֲנִי, אֲנִי אֲלַמְּדֵךְ, כֵּיצַד קוֹטְפִים צַבָּרִים. תִּרְאִי! אֲפִילוּ קוֹץ אֶחָד לֹא יִתָּקַע בִּבְשָׂרֵךְ. עוֹד מְעַט יַבְשִׁילוּ הַפֵּרוֹת וְאַתְּ תִּרְאִי, כִּיצַד נֵצֵא יוֹם־יוֹם אֶל הַכְּרָמִים וְנָבִיא הֲמוֹנִים שֶׁל צַבָּרִים. נאכַל מֵהֶם לָשׂבַע וְאֶת הַמּוֹתָר נִמְכֹּר. חֵי נַפְשִׁי כִּי נַעֲשֶׂה עֲסָקִים טוֹבִים.

וְאָכֵן לֹא הִגְזִים יוֹרָם בְּדַבְּרוֹ. הַיֶלֶד אָמַר וְעָשָׂה.

יוֹם אֶחָד כְּשֶׁקְּלִפּוֹת הַצַּבָּרִים כְּבָר הֵחֵלּוּ לְהַאְּדִּים לְמֶחֱצָה, הֶחֱלִיטוּ הַחֲבֵרִים לָצֵאת לַעֲבוֹדַת הַקָּטִיף.

– חֲבֵרִים! – אָמַר יוֹרָם – הִנֵּה הַצַּבָּרִים הִגִּיעוּ לְשִׂיא הַמְּתִיקוּת שֶׁלָּהֶם. עַתָּה הֵם טוֹבִים מְאֹד לַאֲכִילָה. הָבָה נָכִין אֶת כְּלֵי הַקָּטִיף וּמָחָר אָנוּ יוֹצְאִים לַמְּלָאכָה.

– וּמֶה עָלֵינוּ לְהָכִין? – שָׁאֵלָה לֵאָה.

יֵשׁ לְהָכִין סַלִּים לְאִסּוּף הַפֵּרוֹת וְהָעִקָּר: דַּאֲגוּ לְקֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת שֶׁל שִׁמּוּרִים. טוֹבוֹת בְּיִחוּד קֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת שֶׁל חָלָב, הַלָּלוּ מָאֳרָכוֹת הֵן וְצָרוֹת. אֵלּוּ טוֹבוֹת הֵן לִקְטִיף הַצַּבָּרִים.

וּמִמָּחֳרָת אַחַר הַצָּהָרַיִם נִפְגְּשׁוּ הַחֲבֵרִים וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת אֶל גִּדְרוֹת הַצַּבָּרִים הָרַבּוֹת לְאֹרֶךְ הַמְּשׂוּכוֹת מִחוּץ לַכְּפָר.

אֵלִיָּהוּ וְיוֹרָם הָיוּ מְצֻיָּדִים בְּמוֹטוֹת אֲרֻכִּים, אֲשֶׁר בִּקְצוֹתֵיהֶם הָיוּ מְחֻבָּרוֹת קֻפְסָאוֹת פַּח מָאֳרָכוֹת וּפְתוּחוֹת בְּצִדָּן הָעֶלְיוֹן.

– רוֹאִים אַתֶּם מַכְשִׁיר זֶה? – שָׁאַל יוֹרָם אֶת חֲבֵרָיו. – עֲשׂוּ גַם אַתֶּם כָּמוֹנוּ. הַשִׂיגוּ לָכֶם מוֹטוֹת אֲרֻכִּים וַאֲלֵיהֶם חַבְּרוּ אֶת הַקֻּפְסָאוֹת שֶׁלָּכֶם. בָּאֵלֶּה תִקְטְפוּ צַבָּרִים וַאֲפִילוּ קוֹץ אֶחָד לֹא יַחְדֹּר בִּבְשַׂרְכֶם.

הַחֶבְרַיָּה יָצְאָה אֶת הַכְּפָר וּבִידֵי כָּל אֶחָד כְּלִי הַנֶּשֶׁק שֶׁלּוֹ הָאָרֹךְ וְהַמּוּזָר, הֵם הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ חוֹל קָשָׁה. לֹא פַעַם הָיוּ הָרַגְלַיִם שׁוֹקְעוֹת מַמָּשׁ בַּחוֹל הָרַךְ וְהֶחָם.

לְבַסּוֹף הִגִּיעָה הַחֲבוּרָה אֶל הַמָּקוֹם הַנִּכְסָף. הֵם נֶעֶמְדוּ לְיַד חוֹמַת עֲצֵי צַבָּר, בַּעֲלֵי עָלִים רְחָבִים וּגְדוֹלִים וְהֵם מְכֻסִּים בְּקוֹצִים אֲרֻכִּים וּלְבָנִים שֶׁהֵטִילוּ מַמָּשׁ אֵימָה וָפַחַד בְּלִבָּן שֶׁל הַבָּנוֹת. עַל כָּל עָלֶה רָחָב רָכְבוּ בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה כַּמָּה וְכַמָּה פֵּרוֹת שֶׁל צַבָּר. פֵּרוֹת אֵלּוּ מֵהֶם הָיוּ אֲדַמְדַּמִּים וּמֵהֶם יְרֻקִּים. הֵם הָיוּ זְרוּעִים נְקֻדּוֹת־נְקֻדּוֹת וּמִכָּל נְקֻדָּה בִּצְבְּצוּ וְיָצְאוּ קוֹצִים צְפוּפִים, שֶׁהָיוּ דוֹמִים לְמִכְחוֹל בַּעַל שְׂעָרוֹת צְפוּפוֹת.

רוֹאִים אַתֶּם מִכְחוֹלִים אֵלֶּה? בָּהֶם טְמוּנִים הַקּוֹצִים הַדַּקִּים, קוֹצִים אֵלֶּה חוֹדְרִים עַל נְקַלָּה לְכָל מָקוֹם בַּגּוּף. מֵהֶם יֵשׁ לְהִזָּהֵר יָפֶה יָפֶה – הִזְהִיר אֵלִיָּהוּ אֶת בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַטִּירוֹנִים, אֲשֶׁר זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים לִקְטֹף מִן הַצַּבָּרִים.

– עַלִּיזָה! – פָּקַד יוֹרָם – הוֹאִילִי נָא לָגֶשֶׁת יַחַד עִם גִּילָה אֶל עֲצֵי הָאֲקָלִיפְּטוּס וּקְטֹפְנָה שָׁם כַּמָּה עֲנָפִים יְרֻקִים. אֶת הָעֲנָפִים יֵשׁ לַעֲשׂוֹת לַאֲגֻדָּה אַחַת בִּדְמוּת מַטְאֲטֵא, בָּאֵלֶּה נְטַאטֵא אֶת הַצַּבָּר וְנוֹצִיא מֵהֶם אֶת הַקּוֹצִים אֲשֶׁר דָּבְקוּ בָּהֶם.

מִשֶּׁהוּבְאוּ הַמַּטְאַטְאִים, נִגְּשׁוּ יוֹרָם וְאֵלִיָּהוּ לָעֲבוֹדָה. הֵם הָיוּ מְכַוְּנִים אֶת הַמּוֹטוֹת שֶׁלָּהֶם אֶל עֵבֶר הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים. אֶת הַקֻּפְסָא הָיוּ הַיְלָדִים כּוֹפִים אֶל הַפְּרִי הַבָּשֵׁל וּבְהַטָּיָה קַלָּה הָיָה זֶה נוֹשֶׁר מִמְּקוֹמוֹ וְנוֹפֵל לְתוֹךְ הַקֻּפְסָא. עַתָּה הָיוּ הַקּוֹטְפִים מוֹרִידִים לְאַט אֶת הַפְּרִי הַקָּטוּף וְזוֹרְקִים אוֹתוֹ אַרְצָה עַל הַחוֹל.

נִגְּשׁוּ לָעֲבוֹדָה…

אַחֲרֵי שֶׁנֶּעֶרְמָה עֲרֵמָה גְדוֹלָה לְמַדַּי שֶׁל צַבָּרִים, צִוָּה אֵלִיָּהוּ לַיְלָדוֹת לְטַאטֵא אֶת הַפֵּרוֹת וּלְגַלְגֵּל אוֹתָם הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ הַחוֹל.

– בָּנוֹת! – אָמַר אֵלִיָּהוּ – זְכֹרְנָה! עֲלֵיכֶן לְגַלְגֵּל אֶת הַצַּבָּרִים יָפֶה־יָפֶה, עַד כִּי כָּל הַקּוֹצִים יִשְּׁרוּ וְיֵעָלְמוּ מִן הַפֵּרוֹת. רַק לְאַחַר שֶׁהַצַּבָּרִים יִהְיוּ נְקִיִּים לְגַמְרֵי מִקּוֹצִים, אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִנְגֹּעַ בָּהֶם וְלָקַחַת אוֹתָם בַּיָּדַיִם.

עֲבוֹדַת גִּלְגּוּל הַפֵּרוֹת נָעֲמָה בִּתְחִלָּתָהּ בְּעֵינֵי הַבָּנוֹת, אוּלָם כַּעֲבֹר זְמַן מָה הִתְעַיְפוּ הַקְּטַנּוֹת מִן הָעֲבוֹדָה הַמְּשַׁעֲמֶמֶת וּבִקְשׁוּ לָנוּחַ קְצָת. יוֹרָם וְאֵלִיָּהוּ הִתְרָעֲמוּ מְאֹד עַל הָעַצְלָנִיּוֹת וְהֶחֱלִיטוּ לִטּוֹל לְיָדָם אֶת הָעֲבוֹדָה. בֵּינְתַיִם הִצְטָרְפוּ עוֹד כַּמָּה יְלָדִים לָעֲבוֹדָה וְעַד מְהֵרָה הָיְתָה כָּל הָעֲרֵמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַפֵּרוֹת הַקְּטוּפִים נְקִיָּה מִקּוֹצִים וּמִדּוֹקְרָנִים.

– דַּי כְּבָר לְגַלְגֵּל! – הֶחֱלִיט יוֹרָם וְנָטַל לְיָדוֹ לְיֶתֶר זְהִירוּת אֶחָד מִן הַפֵּרוֹת הַמְּגֻלְגָּלִים.

לָעֲבוֹדָה!..

– יוֹרָם! – אָנָּא פַּלַּח צַבָּר אֶחָד וְתֵן לִי! – בִּקְשָׁה גִילָה.

וְדַפְנָה וְעַלִיזָה הודיעו: – אִם לֹא תִתְּנוּ לָנוּ מִיָּד צַבָּרִים מִקֻלָּפִים, לֹא נַמְשִׁיךְ בָּעֲבוֹדָה. רָאָה יוֹרָם כִּי עוֹד מְעַט וְתִפְרֹץ שְׁבִיתָה בֵּין “הָעוֹבְדִים”, מִיָּד שִׁנָּה אֶת טַעֲמוֹ וְהִתְרַצָּה לָהֶן, לַבָּנוֹת.

אֶת הַצַּבָּר הָאָדֹם וְהַמְקֻלָּף לָרִאשׁוֹנָה הִגִּישׁ יוֹרָם לְגִילָה הַקְּטַנָּה. – זֶהוּ לָךְ לְפִצּוּי חֵלֶף הַקּוֹצִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר נִדְקַרְתְּ בָּהֶם בַּנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּךְ – אָמַר הַיֶּלֶד לְקוֹל צְחוֹקָם שֶׁל כָּל הַחֲבֵרִים אֲשֶׁר יָדְעוּ יָפֶה־יָפֶה אֶת אֲשֶׁר קָרָה לָהּ לְגִילָה עִם הַצַּבָּרִים.

– הֲרֵי זֶה נִפְלָא! – מִלְמְלָה הַיַּלְדָּה, הַפְּרִי טָעִים וָטוֹב.

אַחֲרֵי גִילָה נִתְכַּבְּדוּ גַם יֶתֶר הַבָּנוֹת וְכֻלָּן הִלְלוּ מְאֹד מְאֹד אֶת הַצַּבָּרִים הַמְּתוּקִים.

לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ מָנָה מִן הַפֵּרוֹת הוֹדִיעַ אֵלִיָּהוּ: – חֶבְרַיָּה! אָכַלְנוּ, שָׂבַעְנוּ וְעַתָּה לָעֲבוֹדָה, יֵשׁ לִגְמֹר בַּדָּבָר; עָלֵינוּ לְמַלֵּא אֶת הַסַּלִּים וְלָשׁוּב הַבַּיְתָּה. עוֹד מְעַט תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ וְהוֹרֵינוּ יִדְאֲגוּ לָנוּ.

דַּפְנָה רָצְתָה לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂה גְבוּרָה. הִיא נָטְלָה אֶת אַחַד הַצַּבָּרִים וּבִקְשָׁה לְקַלֵּף אוֹתוֹ בָּאוֹלָר שֶׁנָּטְלָה מִידֵי אֵלִיָּהוּ.

– אוֹי! נִדְקַרְתִּי! – יִלְּלָה הַקְּטַנָּה וְזָרְקָה בְּחִפָּזוֹן אֶת הַקְּלִפָּה עִם הָאוֹלָר אָרְצָה.

– הֲרֵי הִזְהַרְתִּי אוֹתָךְ, – אָמַר אֵלִיָּהוּ. יֵשׁ לָדַעַת, כֵּיצַד לִקְלֹף אֶת הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ. צָרִיךְ פָּשׁוּט לִלְמֹד אֵיךְ לִתְפֹּס אֶת הַפְּרִי מִבְּלִי לְהִפָּצַע.

רָאָה הַיֶלֶד כִּי הַקְּטַנָּה מִתְפַּתֶּלֶת בִּכְאֵבֶיהָ וְיָעַץ לָהּ לְשַׁפְשֵׁף אֶת יָדֶיהָ יָפֶה יָפֶה בַּחוֹל, וְאָז הִיא תִפָּטֵר מִקּוֹצִים אֵלֶּה.

וְעַלִּיזָה הֵחֵלָּה לְפֶתַע צוֹרַחַת, כִּי הַלָּשׁוֹן כּוֹאֶבֶת לָהּ, הִיא נִדְקְרָה בְּקוֹץ.

– זֶה לָכֵן לְעֹנֶשׁ, גַּרְגְּרָנִיוֹת, – רָטַן יוֹרָם. – הָיָה עֲלֵיכֶן לְגַלְגֵּל יָפֶה־יָפֶה אֶת הַפֵּרוֹת וְלֹא לְהִתְבַּטֵל. וְעַתָּה גְשִׁי אֵלַי, עַלִּיזָה, אֲנִי אוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ מִלְשׁוֹנֵךְ.

– נִצְבָה עַלִּיזָה מוּל חֲבֵרָהּ בְּלָשׁוֹן מוּשָׁטָה, וְיוֹרָם הוֹצִיא אֶת הַמַּלְקֶטֶת שֶׁלּוֹ מִכִּיסוֹ וּבְעֶזְרָתָהּ שָׁלַף אֶת הַקּוֹץ מִלְּשׁוֹנָהּ שֶׁל עַלִּיזָה, אֲשֶׁר שָׂמְחָה מְאֹד כִּי נִפְטְרָה מִן הַקּוֹץ וְכִי הַלָּשׁוֹן יְכוֹלָה כְּבָר לְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁית בִּמְאוּרַת הַפֶּה וְאֵינָהּ כּוֹאֶבֶת יוֹתֵר.

וּבְעֶזְרַת הַמַּלְקְטֶת שָׁלַף אֶת הַקּוֹץ..

מֵעַתָּה עָשׂוּ הַבָּנוֹת עֲבוֹדָתָן בֶּאֱמוּנָה. הֵן גִּלְגְּלוּ אֶת הַפֵּרוֹת יָפֶה־יָפֶה בַּחוֹל עַד כִּי לֹא נִשְׁאַר אֲפִילוּ קוֹץ אֶחָד בַּקְלִפּוֹת.

– וְעַתָּה – אָמַר אֵלִיָּהוּ, בִּרְאוֹתוֹ כִּי רַבּוֹת הָעֲרֵמוֹת שֶׁל הַפְּרִי הַקָּטוּף, – הָבָה נֵשֵב לָנוּחַ, נֹאכַל עוֹד מְעַט צַבָּרִים וְאַחַר נִתֵּן אֶת הַמּוֹתָר אֶל הַסַּלִּים.

הַחֶבְרַיָּה אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, אָכְלוּ וְהוֹתִירוּ. הֵם מִלְּאוּ אֶת הַסַּלְסִלּוֹת וּלְאַחַר שֶׁלָּקְחוּ אֶת כְּלֵיהֶם שָׂמוּ פְּנֵיהֶם הַבָּיְתָּה.

וּלְעֵת עֶרֶב הֵבִיאוּ הַיְלָדִים אֶת פֵּרוֹת הַצַּבָּר אֶל בָּתֵּיהֶם. הָאִמָּהוֹת שָׂמְחוּ מְאֹד לַמַּתָּנָה, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַבָּנִים! הֵן קִלְפוּ בִּזְהִירוּת אֶת הַפֵּרוֹת. אֶת הַקְּלִפָּה זָרְקוּ וְאֶת הַתּוֹךְ נָתְנוּ לְתוֹךְ הַמְּקָרֵר, לְמַעַן יִצְטַנְנוּ הַפֵּרוֹת וְיִהְיוּ טְעִימִים יוֹתֵר.

…שָׂמוּ פְּנֵיהֶם הַבַּיְתָה

וּלְעֵת עֶרֶב, לְאַחַר הַסְּעֻדָּה, כְּשֶׁהִגִישָׁה אִמָּא לְקִנּוּחַ סְעֻדָּה מַגָּשׁ מָלֵא פֵּרוֹת מְצֻנָּנִים, הָיוּ הַכֹּל מַמָּשׁ מְלַקְקִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם מִן הַצַּבָּרִים הַמְּתוּקִים וְהַצּוֹנְנִים.

– מֵאַיִן הִשַּׁגְתְּ פֵּרוֹת מְצֻיָּנִים שֶׁכָּאֵלֶּה? – שָׁאַל הָאָב כְּמָפְתָּע אֶת אִמָּא.

וְיוֹרָם אוֹ אֵלִיָּהוּ – הֵם הָיוּ גִבּוֹרֵי הָעֶרֶב. הֵם הָיוּ מַבְלִיטִים אֶת הֶחָזֶה וּמְטַפְּחִים עָלָיו בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם וְאוֹמְרִים: כָּל זֶה מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ הוּא. יָכֹלְנוּ וְהִצְלַחְנוּ לִקְטֹף אֶת הַצַּבָּרִים הַמְּצֻיָּנִים הָאֵלֶּה וְלֹא נִדְקַרְנוּ כְּלָל וּכְלָל.

בְּנֵי חַיִל אַתֶּם! – הִתְפָּעַל הָאָב לְאַחַר שֶׁיּוֹרָם סִפֵּר לוֹ, כִּיצַד הָיוּ הַחֲבֵרִים עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה בִּזְהִירוּת וּבְשֵׂכֶל.

– וּבְכֵן, יוֹרָם חֲבִיבִי! – אָמַר הָאָב – הוֹאִיל וְכֹה הִצְלַחְתָּ בְּמַעֲשֶׂיךָ, טוֹב טוֹב תַּעֲשֶׂה אִם תֵּלֵךְ שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית אֶל הַכְּרָמִים וְאָנוּ נֹֹאכַל בִּזְכוּתְךָ מִן הַצַּבָּרִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר תִּקְטֹף עֲבוּרֵנוּ.

אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ, אָבִי! – הֵשִׁיב יוֹרָם בְּשִׂמְחָה. הוּא שָׂמַח כִּי הָיָה לְעֵזֶר לַבַּיִת, וְכִי הִלְלוּ אוֹתוֹ הוֹרָיו עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה הַטּוֹב.