– יוֹרָמִי חֲמוּדִי! – הֵעִיר קוֹל עָרֵב וּמָתוֹק אֶת הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן. הָיָה זֶה קוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא. הוּא בִּקֵּש לְהָעִיר אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן, כִּי רָצָה לְקַחְתּוֹ עִמּוֹ לְטִיוּל בֹּקֶר אֲשֶׁר הוּא עוֹרֵךְ בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלָיִם.
בְּקשִׁי רַב פָּקַח הַיֶּלֶד אֶת עֵינָיו וְחִיּוּךְ קַל עָלָה עַל שְׂפָתָיו כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת אָבִיו הַטּוֹב מִתְכּוֹפֵף אֵלָיו וּמְנַשֵּׁק בִּשְׂפָתָיו אֶת מִצְחוֹ הַחַם.
– מַה־יֵּשׁ אַבָּא? – שָׁאַל יוֹרָם בְּקוֹל מִתְפַּנֵּק וּמְמֻשָּׁךְ.
– אָנוּ נוֹסְעִים לִירוּשָׁלָיִם. אַתָּה רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף עִמִּי לַדֶּרֶךְ? רוֹאֶה אַתָּה כִּי זוֹכֵר אֲנִי אֶת
יוֹרָמִי חֲמוּדִי! – הֵעִיר קוֹל עָרֵב וּמָתוֹק אֶת הַיֶּלֶד הַיָּשָׁן
הַבְטָחָתִי. וּבְכֵן חַבּוּבּ! הַגֵּד: רוֹצֶה אַתָּה לִנְסֹעַ אוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּמִּטָּה וְאֶקַּח אוֹתְךָ עִמִּי בְּפַעַם אַחֶרֶת?
– וַדַּאי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ אִתְּךָ וַאֲנִי מוּכָן תֵּכֶף וּמִיָּד לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. רַק רֶגַע, אַבָּא! מִיָּד אֲנִי מִתְלַבֵּשׁ. – וּבְדַבְּרוֹ, חִבֵּק הַיֶּלֶד בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת אֶת צַוַּאר אָבִיו וּבִשְׂפָתָיו הוּא חִלֵּק לוֹ נְשִׁיקָה חַמָּה וַאֲרֻכָּה.
בְּחִפָּזוֹן הִתְלַבֵּשׁ יוֹרָם אֶת בְּגָדָיו וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיקָה אִמָּא לָגֶשֶׁת כְּדֵי לַעֲזֹר לִבְנָהּ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בְּגָדָיו וּכְבָר הָיָה הַקָּטָן מְלֻבָּשׁ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד לְרֹאשׁוֹ.
– אֵיזֶה יֹפִי! אַתָּה מִתְלַבֵּשׁ בְּעַצְמְךָ בִּזְרִיזוּת רַבָּה! – הִתְפַּלְאָה הָאֵם לְמַרְאֵה הַחִפָּזוֹן שֶׁל בְּנָהּ. – וְלָמָּה זֶה אֲנִי צְרִיכָה יוֹם יוֹם לְטַפֵּל בְּךָ שָׁעָה אֲרֻכָּה עַד אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ מְלֻבָּשׁ כְּהֹגֶן? – אָמְרָה הָאֵם.
– כִּי הֲלֹא אֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים! – הֵשִׁיב הַיֶּלֶד.
– וְעַתָּה, לֶאֱכֹל! – אָמְרָה הָאֵם וְחִיּוּךְ שֶׁל שְׂבִיעַת רָצוֹן הִשְׁתַּפֵּךְ עַל פָּנֶיהָ.
– אֲבָל אַבָּא לֹא יְחַכֶּה! – נִסָּה יוֹרָם לְהִשְׁתַּמֵּט מִצָּרָה זוֹ הַנִּקְרֵאת אֲכִילָה.
– אַל תִּפְחַד, יוֹרָם! הֵשִׁיב הָאָב, – אֲנִי אֲחַכֶּה לְךָ עַד אֲשֶׁר תִּגְמֹר אֶת אֲרוּחָתְךָ. אֱכֹל בְּשֶׁקֶט וּבְתֵאָבוֹן וְאַחַר נַעֲלֶה לַמְּכוֹנִית וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ. אָנוּ אוֹמְרִים הַפַּעַם לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלָיִם, עִיר הַבִּירָה שֶׁל מְדִינָתֵנוּ, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה.
בֵּינְתַיִם הִגִּישָׁה הָאֵם אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, וְיוֹרָם, שֶׁרָצָה לִהְיוֹת הַפַּעַם יֶלֶד טוֹב, שָׁתָה אֶת הֶחָלָב עַל הַקְּרוּם אֲשֶׁר בּוֹ (הַפַּעַם לֹא הִתְפַּנֵּק וְאַף לֹא דָרַשׁ מֵאִמּוֹ כִּי תְסַנֵּן אֶת הֶחָלָב), אָכַל בְּחִפָּזוֹן אֶת הַכְּרִיכִים אֲשֶׁר הִגִּישָׁה לוֹ הָאֵם וְאַחַר הִפְצִיר בְּאָבִיו: – אַבָּא! מַהֵר! בּוֹא וְנִסַּע.
הַדֶּרֶך לִירוּשָׁלַיִם הִקְסִימָה בְּיָפְיָהִּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. לְיוֹרָם הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לַעֲלוֹת לַבִּירָה וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת וּמֵהִתְפָּעֵל מִכָּל אֲשֶׁר רָאָה בְּדֶרֶך חֲדָשָׁה זוֹ. יוֹרָם, אֲשֶׁר גָּר בַּשְֹּׁפֵלָה, לֹא רָאָה מְעוֹדוֹ אֶת הֶהָרִים, הָרֵי יְהוּדָה. שָׁם בִּכְפָרוֹ יֵשׁ וְהָיָה נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו לְצַד מִזְרָח וִּבִרְאוֹתוֹ אֶת הֶהָרִים הַכְּחֻלִים וְהָרְחוֹקִים הָיָה שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: אֵימָתַי אֶזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּהָרִים כְּחֻלִים וְיָפִים אֵלֶּה?
כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה הָיוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד צְמוּדוֹת אֶל חַלּוֹן הַמְּכוֹנִית וּמִפַעַם לְפַעַם הָיָה פּוֹנֶה הַצִּדָּה כְּדֵי לִשְׁאֹל אֶת אָבִיו שְׁאֵלוֹת מִשְּׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַנּוֹף וְעַל הַפְּלָאוֹת אֲשֶׁר חָלְפוּ־עָבְרוּ לְנֶגֶד עֵינָיו מִפַּעַם לְפַעַם.
הַמְּכוֹנִית הִגִּיעָה לְשַׁעַר הַגַּיא. מִכָּאן הֵחֵלָּה הָעֲלִיָּה הַקָּשָׁה בֶּהָרִים.
הַמְּכוֹנִית הָיְתָה מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ וְתוֹךְ כְּדֵי הִלּוּכָהּ הִיא הָיְתָה גוֹנַחַת וְנֶאֱנַחַת כִּי קָשָׁה הָיְתָה עָלֶיהָ הָעֲלִיָּה.
הַמְּכוֹנִית הָיְתָה מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ
מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל בֵּין הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים הָיוּ הַמִּדְרוֹנוֹת נְטוּעִים עֲצֵי אֹרֶן יְרֻקִּים וְיָפִים. עֵצִים יְרֻקִּים אֵלֶּה עוֹרְרוּ תִמָּהוֹן בְּלֵב יוֹרָם. הוּא עוֹד לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ יַעֲרוֹת עֵצִים הַמְטַפְּסִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה לְמָעְלָה. בְּיִחוּד מָצְאוּ חֵן בִּעֵינָיו עֲצֵי הַבְּרוֹשׁ שְׁהָיוּ עוֹמְדִים זְקוּפִים וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִילוּ נֵרוֹת הֵם אֲשֶׁר הִדְלִיקוּ אוֹתָם זֶה עַתָּה וְהֵם בּוֹעֲרִים בְּאוֹר יָרֹק כֵּהֶה.
– אַבָּא! – שָׁאַל יוֹרָם, – כֵּיצַד זֶה מְטַפְּסִים וְעוֹלִים אֵלֶּה הָעֵצִים בָּהָר? וְאֵיךְ הֵם נֶאֱחָזִים בַּמִּדְרוֹן וְאֵינָם נוֹפְלִים?
אַבָּא! – שָׁאַל יוֹרָם,– כֵּיצַד זֶה מְטַפְּסִים וְעוֹלִים אֵלֶּה הָעֵצִים בָּהָר?
חִיֵּךְ הָאָב לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה וְאָמַר: – עֵצִים אֵלֶּה, שָׁרְשֵׁיהֶם נֶאֱחָזִים יָפֶה יָפֶה בַּסְלָעִים וְכָכָה הֵם מַחֲזִיקִים מַעֲמָד.
הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה בַּמְּכוֹנִית.
– חֲבָל! חֲבָל מְאֹד! – פָּלַט יוֹרָם מִלִּים מִסְפָּר מִפִּיו וְאַחַר נֶאֱנַח קָשׁוֹת.
– מַה חֲבָל? – וּמַדוּעַ זֶה הִנְּךָ נֶאֱנָח? – שָׁאַל הָאָב.
– חֲבָל מְאֹד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָרֶדֶת עַתָּה מִן הַמְּכוֹנִית וּלְטַפֵּס קְצָת עַל הָעֵצִים הַנֶּחְמָדִים, עֲצֵי הָאֹרֶן הַיְרֻקִּים! – הֵשִׁיב הַיֶלֶד.
– אַל דְּאָגָה! יוֹם יָבוֹא וְאָנוּ נַעֲבֹר כָּאן שֵׁנִית וְאָז אֶעֱצֹר בַּמְּכוֹנִית וְאַתָּה תוּכַל לְהִשְׁתוֹבֵב כָּאן כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, בְּנִי הַיָּקָר. – הֵשִׁיב הָאָב.
לְפֶתַע רָאָה יוֹרָם לְפָנָיו שְׁלַל פְּרָחִים נֶהְדָּרִים.
– אוֹי! הַבֵּט וּרְאֵה! מַה־זֶּה שָׁם? פְּרָחִים! עֲצֹר!
בְּקֹשִׁי רַב עָצַר הָאָב בְּעַד הַמְּכוֹנִית וְהִסְתַּכֵּל גַּם הוּא אֶל עֵבֶר הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הִבִּיט יוֹרָם.
– מַה־קָּרָה? – שָׁאַל הָאָב.
– הַבֵּט! הִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי שִׂיחַ וְהוּא עָטוּף בַּהֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל פְּרָחִים צְהֻבִּים. רְאֵה מַה ־נֶּחְמָד הוּא! אֵיךְ זֶה הוֹפִיעוּ דַוְקָא עַכְשָׁו פְּרָחִים כָּל כָּךְ רַבִּים עַל הַשִׂיחַ?
יָצְאוּ הָאָב וּבְנוֹ מִן הַמְּכוֹנִית וְקָרְבוּ אֶל הַצֶּמַח הַמּוּזָר.
לִפְנֵיהֶם נִרְאָה נַחַל יָבֵשׁ וְיָפֶה. מִשְּׁנֵי צִדֵֹי הַנַּחַל עָלוּ פֹּה וָשָׁם שִׂיחִים מוֹרִיקִים עֲנָפִים מְטַפְּסִים וּמִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה נָדַף רֵיחַ בְּשָׂמִים חָרִיף. יוֹרָם מִהֵר, נִגַּשׁ אֶל שִׂיחַ הַפְּרָחִים וְרָצָה לִקְטֹף אֶת הֶעָנָף עַל פְּרָחָיו הָרַבִּים.
יוֹרָם מִהֵר, נִגַּשׁ אֶל שִׂיחַ הַפְּרָחִים
– הִנֵּה הַצֶּמַח הַפּוֹרֵחַ! – זָהֲרוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד כְּשֶׁהוֹשִׁיט אֶת הַפְּרָחִים לְאָבִיו.
– רוֹצֶה אַתָּה לְהָרִיח אֶת כַּף יָדְךָ? – הִצִיעַ הָאָב לְיוֹרָם.
– מַה־זֶּה? אֵיזֶה מִין רֵיחַ מְשֻׁנֶּה! לֹא חָרִיף וְלֹא מָתוֹק. וְהַיָּדַיִם! הֲלֹא הֵן כָּל כָּךְ דְּבִיקוֹת!
– מַה־זֶּה? שָׁאֲלוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַנּוֹצְצוֹת אֶת הָאָב שֶׁעָמַד וְחִיֵּךְ, חִיֵּךְ וְהִסְתַּכֵּל בַּפֶּרַח שֶׁבְּיָדָיו.
וְהַיָּדַיִם! הֲלֹא הֵן כָּל כָּךְ דְּבִיקוֹת
– אַתָּה מֵבִין, יוֹרָמִי! צֶמַח זֶה שֶׁקָּטַפְתָּ, טַיּוּן שְׁמוֹ. “הַטַּיּוּן הַדָּבִיק”, כָּךְ קוֹרְאִים לוֹ, לְצֶמַח זֶה. הַטַּיּוּן גָּדֵל בְּעִקָּר לְאֹרֶךְ נַחֲלֵי הַמַּיִם, כִּי שָׁרָשָׁיו אוֹהֲבֵי מַיִם הֵמָּה. אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתוֹ גָדֵל לֹא רַק לְאֹרֶךְ הַנְּחָלִים, כִּי אִם גַּם בְּאַדְמוֹת טִין אֲשֶׁר בָּהֶן נִמְצָאִים מַיִם רַבִּים.
– וְלָכֵן קוֹרְאִים לוֹ גַם טַיּוּן, כִּי בְּאַדְמַת טִין הוּא גָדֵל. – נִסָּה יוֹרָם לְהַסְבִּיר אֶת מְקוֹר הַשֵּׁם טַיּוּן.
– צָדָקְתָּ. – הֵשִׁיב הָאָב.
לְמַרְאֵה הַצְלָחָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שָׁב יוֹרָם וְנִסָּה כֹּחוֹ בְּהַסְבָּרָה.
– וּבְוַדַּאי קוֹרְאִים לוֹ לַטַּיּוּן בַּשֵּׁם דָּבִיק, כִּי עַל כֵּן עָלָיו דְּבִיקִים הֵם. עַכְשׁו אֲנִי מֵבִין מַדּוּעַ זֶה דָבְקוּ אֶצְבְּעוֹת הַיָדַיִם אֵלֶּה לָאֵלֶּה אַחַר שֶׁקָּטַפְתִּי אֶת פִּרְחֵי הַטַּיּוּן!
– יוֹרָם. מַמָּשׁ גָּאוֹן אַתָּה! – חִיֵךְ הָאָב, – אֵלּוּ הַמְצָאוֹת יֵשׁ לְךָ! בָּטוּחַ אֲנִי בְּךָ כִּי לִכְשֶׁתִּגְדַּל תִּהְיֶה אוֹהֵב צְמָחִים וְתֵדַע לְהַכִּיר מִיָּד, בְּהִסְתַּכְּלוּת רִאשׁוֹנָה, אֶת חַיֵּי הַצְְּמָחִים אֲשֶׁר תִּרְאֶה לְפָנֶיךָ. וְעַתָּה, יוֹרָמִי, הַקְשֵׁב וּשְׁמַע לִדְבָרַי. – הוֹסִיף הָאָב, – וְאַל תַּפְְרַע אוֹתִי בְּאֶמְצַע דְּבָרַי. וּבְכֵן, הַטַּיּוּן הוּא צֶמַח מְבַשֵּׂר הַסְּתָו.
– מְבַשֵּׂר הַסְּתָו? מֵאַיִן הוּא יוֹדֵעַ כִּי בָּא הַסְּתָו עַל הָאָרֶץ? כְּלוּם יֵשׁ לוֹ לוּחַ הַשָּׁנָה בָּאֲדָמָה?
– לוּחַ? – פָּרַץ הָאָב בִּצְחוֹק רָם וּמְצַלְצֵל, – מָה־אַתָּה שָׂח, יוֹרָם? הַדָּבָר הוּא פָּשׁוּט מְאֹד; הַטַּיּוּן, שָׁרָשָׁיו רְגִישִׁים מְאֹד מְאֹד לְכָל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּאֲדָמָה. מִשֶּׁעָבְרוּ יְמֵי הַקַּיִץ, וּבַבְּקָרִים נַעֲשֶׂה הָאֲוִיר קַר וָלַח, מִיָּד מַרְגִּישִׁים בַּשִּׁנּוּי הַמִּתְחוֹלֵל בַּטֶּבַע; בַּסְּתָו מְמַהֵר הַטַּיּוּן לְהוֹצִיא אֶת פְּרָחָיו. פְּרָחִים אֵלֶּה רַבִּים הֵם וּזְהוּבִים. יֵשׁ וְהַפְּרָחִים מְכַסִּים אֶת הַגִּבְעוֹלִים עַד כִּי לֹא יַרְגִּישׁוּ כְּלָל בֶּעָלִים הַיְּרֻקִּים.
– אוֹתָם הַיָּמִים, יָמִים טוֹבִים הֵם לַטַּיּוּן. אוֹרְחִים מִכָּל עֵבֶר בָּאִים אֶל הַצֶּמַח, בְּעִקָּר נוֹהֲרִים אֵלָיו הַדְּבוֹרִים וְהַחֲרָקִים. עָלֶיךָ לָדַעַת כִּי הָעוֹנָה, עוֹנָה קָשָׁה הִיא. בַּשָּׂדֶה אֵין לִרְאוֹת לֹא צֶמַח וְלֹא פֶּרַח, וְהַדְּבוֹרִים הַמִּסְכֵּנוֹת רְעֵבוֹת וְהֵן שְׂמֵחוֹת מְאֹד לִקְרַאת הָאוֹרֵחַ הַפּוֹרֵחַ וְשֶׁפַע הַזָּהָב שֶׁפָּשַׁט בֶּהָרִים וּבִגְדוֹת הַנְּחָלִים.
– הַטַּיּוּן, – הִמְשִׁיךְ הָאָב, – מְמַהֵר לִפְרֹחַ וְלַעֲשׂוֹת זְרָעִים הַנִּשָּׂאִים עַל מִצְנָחִים בַּעֲלֵי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת, וּבְרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֵיךְ הָרוּחַ מְטַלְטֶלֶת וְנוֹשֵׂאת עִמָּהּ אֶת הַזְּרָעִים הַטָּסִים בָּאֲוִיר. בְּבוֹא הַחֹרֶף הַקַּר נוֹשְׁרִים עֲלֵי הַטַּיּוּן, וְהַצֶּמַח עוֹמֵד בַּשַּׁלֶּכֶת כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף.
בַּיָּמִים הַקָּרִים נִרְדַּם הַצֶּמַח!
– בַּיָּמִים הַקָּרִים נִרְדָּם הַצֶּמַח! הוּא נָח מִעֲמָלוֹ הַקָּשֶׁה וּמֵעֲבוֹדָתוֹ אֲשֶׁר עָבַד לְמַעַן גַּדֵּל צְמָחִים וְעָלִים. בְּבוֹא הָאָבִיב יִזְדָּרְזוּ הַשָּׁרָשִׁים וְיִתְעוֹרְרוּ לִתְחִיָּה; הֵם יַשְׁקוּ אֶת הָעֲנָפִים הַיְּבֵשִׁים בְּמַיִם לָרֹב, וְאֵלֶּה יֹוֹצִיאוּ עָלִים יְרֻקִּים וְרַעֲנַנִּים.
– וְלָמָּה זֶה דְבִיקִים וְרֵיחָנִיִּים הֵם הֶעָלִים? – שָׁאַל יוֹרָם.
– תּוֹדוֹת לְרֵיחַ זֶה וּלְדֶבֶק זֶה שְׁאֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים, נִצָּלִים הֶעָלִים מִמָּוֶת.
– אַתָּה מֵבִין יוֹרָם! אִלּוּ לֹא הָיוּ הֶעָלִים דְּבִיקִים, כִּי אָז הָיוּ רַבִּים בַּעֲלֵי הַחַיִּים הָרוֹצִים לִלְעֹס אֶת הֶעָלִים; הלֹא תֵדַע כִּי בַּסְּתָו וּבַקַּיִץ מוּעָט הוּא הַיֶּרֶק בַּשָּׂדֶה.
– הַדֶּבֶק הוּא מָגֵן אֵפוֹא לַצֶּמַח מִפְּנֵי הַצֹּאן וְהַבָּקָר! – תָּמַהּ יוֹרָם.
– אַתָּה יוֹדֵעַ! – אָמַר הַיֶלֶד כַּעֲבֹר זְמַן מָה, – אֶצְלֵנוּ בַּשְׁפֵלָה לֹא רָאִיתִי אַף פַּעַם אֶת הַטַּיּוּן הַדָּבִיק. חֲבָל שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ מָצוּי שָׁם וְשֶׁאֵין מִי אֲשֶּׁר יְבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הַסְּתָו.
– לָמָּה תֹאמַר כָּכָה? – הִתְפַּלֵּא הָאָב, – הַאִם אֵינְךָ מַכִּיר אֶת הֶחָצָב עַל פְּרָחָיו? הֲלֹא הוּא גָדֵל אֶצְלֵנוּ בְּשֶׁפַע. הֶחָצָב הוּא אֵפוֹא מְבַשֵּׂר הַסְּתָו שֶׁל הַשְּׁפֵלָה. זֹאת וְעוֹד: גַּם הַצִּפֳּרִים הַבָּאוֹת אֵלֵינוּ מְבַשְּׂרוֹת סְתָו הֵן.
– נָכוֹן. – אִשֵּׁר יוֹרָם בְּקוֹל נָמוּךְ, – אוּלָם אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי הַטַּיּוּן בִּפְרָחָיו הָרַבִּים כֹּה נֶחְמָד הוּא וְכָל כָּךְ מָתוֹק, עַד כִּי מִצְטָעֵר אֲנִי שֶׁאֵינוֹ גָדֵל אֶצְלֵנוּ.
– יוֹדֵעַ אַתָּה? – הִצִיעַ הָאָב, – הָבָה נִקְטֹף מִן הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה וְנָבִיא אוֹתָם עִמָּנוּ הַבַּיְתָּה וְשָׁם יַאֲרִיכוּ הַפְּרָחִים יָמִים בָּאֲגַרְטֵלִים.
הָרַקֶּפֶת הַצְּנוּעָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַמְּבַשְּׂרִים בַּטֶּבַע
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.