רַבִּים הֵם הָאוֹמְרִים כִּי בְּאַרְצֵנוּ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין לְהַבְדִּיל בֵּין סְתָו לְחֹרֶף, בֵּין אָבִיב לְקַיִץ. לְדִבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה יֶשְׁנָן בָּאָרֶץ שְׁתֵּי תְקוּפוֹת וְהֵן: יְמוֹת הַחַמָּה וִימוֹת הַגְּשָׁמִים.
טוֹעִים הֵם הָאֲנָשִׁים הַסּוֹבְרִים כָּךְ. אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת רַבַּת תְּמוּרוֹת וְשִׁנּוּיִים הִיא. עִבְרוּ בָּאָרֶץ וּרְאִיתֶם מָה־רַב הַהֶבְדֵּל בֵּין הַצָּפוֹן הַגָּשׁוּם לְבֵין הַדָּרוֹם הַיָּבֵשׁ מִמָּיִם. לֹא לַשָּׁוְא קוֹרְאִים לְאֶרֶץ הַדָּרוֹם יְבֵשָׁה זוֹ בְּשֵׁם נֶגֶב – כִּי מְנֻגֶּבֶת הִיא מִמַּיִם כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.
מֶזֶג הָאֲוִיר מִשְׁתַּנֶּה מֵעוֹנָה לְעוֹנָה וְעִם הַשִּׁנּוּיִים בְּמֶזֶג הָאֲוִיר יֵרָאוּ שִׁנּוּיִים בְּעוֹלַם־הַחַי וּבְעוֹלַם־הַצּוֹמֵחַ.
בְּיִחוּד רַבִּים הֵם הַשִּׁנּוּיִים בְּעוֹנַת הַסְּתָו, וּתְקוּפָה זוֹ אֲשֶׁר בָּהּ קַיִץ וָחֹרֶף נִלְחָמִים בֵּינֵיהֶם עוֹנָה עֲשִׁירָה הִיא בְּתוֹפְעוֹת טֶבַע מְעַנְיְנִים וּמֻפְלָאִים.
בַּסְּתָו חָלָה עוֹנַת מַסְעֵי הַצִּפֳּרִים. מַסַּע־צִפֳּרִים זֶה הִנּוֹ חִידָה עַד הַיּוֹם וּבְנֵי אָדָם עוֹמְדִים תְּמֵהִים וְשׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמָם: מַסָּעוֹת אֵלּוּ עַל שׁוּם מָה הֵם?
בַּצָּפוֹן הָרָחוֹק – שָׁם, קָרוֹב לָאֲזוֹרִים בָּהֶם נוֹצְּצִים בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ קַרְחוֹנֵי עַד, בַּחֲצִי הָאִי הַסְקַנְדִינַבִי – מְבַלִּים הָעֲגוּרִים אֶת יְמוֹת הַקָּיִץ.
עֲגוּרִים אֵלֶה דוֹמִים הֵם לַחֲסִידוֹת
עֲגוּרִים אֵלֶּה דוֹמִים הֵם לַחֲסִידוֹת, אַךְ שׁוֹנִים מֵהֶן בְּכַמָּה פְּרָטִים. לָעֲגוּרִים צִיצַת נוֹצָה בְּרֹאשָׁם, צִבְעָם הַכְּלָלִי אָפֹר הוּא וְהֵם מַשְׁמִיעִים קוֹלוֹת בִּמְעוּפָם: קוֹל גּוּר… גּוּר… גְּרוּס… גְּרוּס… יִשָּׁמַע מִפִּיהֶם כָּל עוֹנַת הַמָּעוֹף, לָכֵן יִקְרְאוּ לָהֶם בְּעִבְרִית בַּשֵּׁם עָגוּר וּגְרוּס גְּרוּס בְּכָל לָשׁוֹן אַחֶרֶת.
עֲגוּרִים אֵלֶּה מְבַלִּים אֶת יְמֵי הַקַּיִץ בִּנְעִימִים, שָׁם בַּצָּפוֹן הַקַּר. נוֹדְדִים הֵם מִבִּצָּה אֶל בִּצָּה וּמִסְּבָךְ אֶל סְבָךְ. תּוֹדוֹת לְרַגְלֵיהֶם הָאַרֻכּוֹת יְכוֹלִים הֵם לְהִכָּנֵס אֶל כָּל בִּצָּה וְאֶל כָּל מַדְמֵנָה וְשָׁמָּה יִמְצְאוּ מְזוֹנָם בְּשֶׁפַע.
וּבְכָל זֹאת! הִנֵּה הִגִּיעָה עוֹנַת הַסְּתָו. חֹסֶר מְנוּחָה תָּקַף אֶת בַּעֲלֵי הַכָּנָף הַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ. לְפֶתַע הֵחֵלּוּ אֵלֶּה הַבּוֹדְדִים מִתְלַקְּטִים וְנֶאֱסָפִים אֶחָד לְאֶחָד, הִנֵּהּ הֵם מִתְהַלְּכִים בַּעֲדָרִים עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹרִים הַגְּדוֹלִים, וְיוֹם אֶחָד הֵם עוֹקְרִים וְנַעֲלָמִים מִן הַסְּבִיבָה וְאֵינָם.
לְאָן נֶעֶלְמוּ אֵלֶּה הַמְּעוֹפְפִים? דָּרוֹמָה הֵם יוֹרְדִים, אֶל הָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת. עֲגוּרִים אֵלֶּה יוֹצְאִים לְהָקוֹת לְהָקוֹת. בְּרֹאשׁ הַלַּהֲקָה עָף הַמַּנְהִיג וְאַחֲרָיו, בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת אֲלַכְסוֹנִיּוֹת, עָפִים שְׁאָר בְּנֵי הַלַּהֲקָה. תּוּכַל לְהַכִּיר אֶת הָעֲגוּרִים לְפִי צוּרַת מַסָּעָם הַדּוֹמָה לְזָוִית אוֹ לְחֵץ!
עֲגוּרִים אֵלֶּה עוֹבְרִים בְּמַסָּעָם עַל פְּנֵי אַרְצֵנוּ וְיוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַחוֹף יֵהָנוּ לְמַרְאֵה לַהֲקוֹת עֲגוּרִים אֵלֶּה.
וּלְעֻמָּתָם הַשְֹּׂלָוִים. – הַלָּלוּ קְטַנִּים וּשְׁמֵנִים הֵמָּה, זָנָב קָצָר לָהֶם וּמְעוּפָם קָשֶׁה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! בְּהַגִּיעַ עוֹנַת הַסְּתָו, יֵאָסְפוּ הַשְּׂלָוִים בִּלְהָקוֹת עֲצוּמוֹת וְיַחַלְפוּ־יַעַבְרוּ עַל פְּנֵי הַיָּם. בְּהַגִּיעָם אֶל הַחוֹף יִפְּלוּ עֲיֵפִים וִיגֵעִים וְאָז יַאַרְבוּ לָהֶם בְּנֵי אָדָם רָעִים וְיָצוּדוּ אוֹתָם לְאַלְפֵיהֶם.
תּוֹפָעָה זוֹ, מַסַּע הַצִּפֳּרִים, עִנְיְנָה אֶת בְּנֵי הָאָדָם עוֹד בִּימֵי קֶדֶם וְהַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ קָרָא בְּתִמָּהוֹן: “גַּם חֲסִידָה בַּשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתוֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה”.
וּבְעוֹלַם הַצּוֹמֵחַ? רִאשׁוֹנִים לַבְּשׂוֹרָה הֵם הַחֲצָבִים. הַלָּלוּ מְרִימִים אֶל עַל אֶת שַׁרְבִיטֵי פִּרְחֵיהֶם הַקְּטַנִּים כְּאִלּוּ רוֹצִים הֵם לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם כִּי יִתְכּוֹנְנוּ יָפֶה־יָפֶה לִקְרַאת הַחֹרֶף הַקָּרֵב וּבָא.
אֶת עִקְבוֹת הַסְּתָו אֶפְשָׁר לְהַכִּיר יָפֶה־יָפֶה בְּקִרְבַת נַחֲלֵי הַמָּיִם. עַל שְׂפַת הַנְּחָלִים גְּדֵלִים צְמָחִים וְשִׂיחִים רַבִּים. הַלָּלוּ טוֹב לָהֶם בַּקָּיִץ. הַשֶּׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת, הַמַּיִם מַשְׁקִים אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם וְנָעִים וְטוֹב לִצְמָחִים אֵלֶּה בִּימוֹת הַחֹם.
אַךְ הִנֵּה קְרֵבִים וּבָאִים יְמֵי הַקָּרָה וְהַחֹרֶף: בְּרַעַם וָרַעַשׁ הוּא מוֹפִיעַ, וְהַקֹּר אֲשֶׁר הוּא מְשַׁלֵּחַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מַקְפִּיא אֶת הַצְּמָחִים. בִּימוֹת הַחֹרֶף אֵין פְּרָחִים; הָעֵצִים אֵינָם עוֹשִׂים עָלִים וְאַף לֹא פְּרָחִים וּפֵרוֹת.
קָשִׁים הֵם יְמוֹת הַחֹרֶף לַצְּמָחִים, כִּי הַכֹּל קוֹפֵא וְהוֹפֵךְ לְקֶרַח. צִמְחִיַּת הַמַּיִם רְגִישָׁה הִיא אֵפוֹא לְשִׁנּוּיִים אֵלֶּה וּבְהַגִּיעַ עוֹנַת הַסְּתָו יְמַהֲרוּ כָּל הַצְּמָחִים שׁוֹכְנֵי הַמַּיִם לַעֲשׂוֹת פְּרָחִים, לְהָקִים זְרָעִים, לְמַעַן יוּכְלוּ לָנוּחַ וְלָנוּם כָּל יְמוֹת הַקָּיִץ.
לְיַד נַחֲלֵי אַכְזָב, פּוֹרֵחַ “שִׂיחַ אַבְרָהָם” בַּעַל הַפְּרָחִים הַסֶּגּוֹלִים. גַּם הַהַרְדּוֹף, הַנַּעְנְעָה, הַטַּיּוּן וְהַלּוּבְיָה – כֻּלָּם כֻּלָּם פּוֹרְחִים עַתָּה לְאֹרֶךְ נַחֲלֵי הַמָּיִם. אֲפִלּוּ הַצֶּמַח בַּעַל הַקָּנִים הַגְּבוֹהִים הַנִּקְרָא “עַב קָנֶה”, גַּם הוּא מִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹת פְּרָחִים. פְּרָחָיו אֵלֶּה מְסֻדָּרִים בְּצוּרַת מַכְבֵּד.
בְּקֶרֶב צִמְחִיַּת הַמַּיִם מָרְגֶשֶׁת הִתְחָרוּת בִּפְרִיחָה. עוֹד מְעַט וּפְרָחִים אֵלֶּה יֵעָלְמוּ. אוּלָם בֵּינְתַיִם יָמִים אֵלֶּה, יָמִים טוֹבִים הֵם לַדְּבוֹרִים הַמִּסְכֵּנוֹת.
הַדְּבוֹרִים נוֹהֲרוֹת אֶל נַחֲלֵי הַמַּיִם כְּדֵי לְהִצְטַיֵּד בְּצוּף וְאַבְקָה מִפִּרְחֵי הָעוֹנָה. עוֹד מְעַט וְהַפְּרָחִים יַהַפְכוּ לְפֵרוֹת. הַזְּרָעִים יָפוּצוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. בֵּינְתַיִם יָבוֹא הַחֹרֶף וּמַרְבִּית צִמְחֵי הַמַּיִם יִשָּׁאֲרוּ עֲרוּמִים לְלֹא עָלִים וּלְלֹא פְּרָחִים. הֵם יְשֵׁנִים שְׁנַת יְשָׁרִים כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף.
וְהַיַּתּוּשִׁים, הַזְּבוּבִים, הַחֲרָקִים, הַדְּבוֹרִים, הַצְּרָעוֹת? מַה־יִהְיֶה עִמָּהֶם?
גַּם הֵם מַרְגִּישִׁים כִּי הִנֵּה הִנֵּה יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם יָמִים קָשִׁים. הַנְּמָלִים מְמַהֲרוֹת לְהָכִין לָהֶן אֶת לַחְמָן: הֵן מַעֲמִיקוֹת לָרֶדֶת בָּאֲדָמָה, כִּי בִּימוֹת הַחֹרֶף הֵן תִּשָּׁאַרְנָה כְּלוּאוֹת וּסְגוּרוֹת בַּמְּאוּרוֹת שֶׁלָּהֶן.
וְהַדְּבוֹרִים אוֹ הַצְּרָעוֹת! אֵלּוּ מַרְגִּישׁוֹת כִּי לֹא תוּכַלְנָה לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בִּימוֹת הַקֹּר. כַּאֲשֶׁר מִתְקָרֵר הָאֲוִיר, הֵן נוֹפְלוֹת אַרְצָה כִּזְבוּבִים לְאַחַר שֶׁהִתִּיזוּ עֲלֵיהֶן רְסִיסִים מִן הַנּוֹזֵל הַנִּקְרָא פִּירֶטְרוּם, הַמֵּמִית בָּהֶן. לְאַט לְאַט נֶעֱלָמוֹת הַצְּרָעוֹת – הֵן הָלְכוּ כֻּלָּן לִמְנוּחָתָן; הֵן מֵתוּ וְאֵינָן; נִשְׁאֲרָה רַק הַמַּלְכָּה, אֵם הַכַּוֶּרֶת. הִיא אֵינָהּ מֵתָה. הִיא מְחַפֶּשֶׂת לָהּ מְקוֹם מִקְלָט בְּחוֹרֵי עֵצִים אוֹ אֲבָנִים וְשָׁם הִיא נִשְׁאֶרֶת עֲלוּבָה וַעֲזוּבָה כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף.
הַיְלָדִים שְׂמֵחִים, כַּמּוּבָן, הוֹאִיל וְהֵם נִפְטָרִים מִצָּרָה זוֹ, צָרַת הַצְּרָעוֹת הַקָּשָׁה כָּל כָּךְ.
דְעוּ לְהִתְלַבֵּשׁ כַּהֲלָכָה…
בְּעוֹנַת הַסְּתָו, יֵעָלְמוּ לְאַט לְאַט רַבִּים־רַבִּים מִן הַחֲרָקִים וְהַזְּבוּבִים לְמִינֵיהֶם. הֵם מַרְגִּישִׁים כִּי הַקֹּר מִשְׁתַּלֵּט עַל הָאָרֶץ וְהֵם נוֹפְלִים אַרְצָה וּמֵתִים. אוֹהֲבֵי שֶׁמֶשׁ הֵמָּה וּבַחֹרֶף נְטוּלִים הֵם כָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל קִיּוּם.
עוֹנַת הַסְּתָו רַבַּת תַּהְפּוּכוֹת הִיא. יֵשׁ וְחַמְסִין כָּבֵד יָעִיק עַל הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ וְיֵשׁ וְרוּחַ עַזָּה תִּשְׁתַּלֵּט עַל הַתֵּבֵל.
חֲכָמִים אָמְרוּ כִּי “סוֹפוֹ שֶׁל קַיִץ קָשֶׁה מִן הַקָּיִץ”. וְאָמְנָם: יָמִים חַמִּים בַּסְּתָו קָשִׁים הֵם מְאֹד מְאֹד לָאָדָם. יֵשׁ אֵפוֹא לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד בְּיָמִים אֵלֶּה. בִּימֵי הַסְּתָו נִתֶּנֶת רְשׁוּת לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת לְהִתְעַלֵּל בִּבְנֵי אָדָם, וַעֲלֵיכֶם, הַיְלָדִים, לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִנְפֹּל בָּרֶשֶׁת אֲשֶׁר טָמַן לָכֶם זֶה הָרָשָׁע. הִזָּהֲרוּ וְהִשָּׁמְרוּ מִפָּנָיו. שִׁמְרוּ עַל בְּרִיאוּתְכֶם וּדְעוּ לְהִתְלַבֵּשׁ כַּהֲלָכָה בְּהֶתְאֵם לְמֶזֶג הָאֲוִיר אֲשֶׁר בַּחוּץ.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל סְתָו חוֹזְרִים הַיְלָדִים לְבֵית הַסֵּפֶר
בְּסוֹפוֹ שֶׁל סְתָו חוֹזְרִים הַיְלָדִים לְבֵית הַסֵּפֶר. אָמְנָם קָשֶׁה עֹל הַלִּמּוּדִים בְּיָמִים אֵלֶּה לְאַחַר הַחֹפֶשׁ הָאָרֹךְ, אַךְ אֵין הַדָּבָר נוֹרָא כָּל כָּךְ. הֲלֹא נַחְתֶּם כַּהֲלָכָה; אֲסַפְתֶּם כֹּחַ בִּימוֹת הַחֹפֶשׁ וְטוֹב טוֹב תַּעֲשׂוּ אִם תַּעַסְקוּ בְּמִקְצָת בְּפָרָשַׁת הַחַגִּים הַבָּאִים אֵלֵינוּ דְחוּפִים בְּזֶה אַחַר זֶה.
אֲבוֹתֵינוּ, בְּשִׁבְתָּם עַל אַדְמָתָם, אִכָּרִים הָיוּ וִימֵי הַסְּתָו הָיוּ לָהֶם לִימֵי מְנוּחָה בֵּין עוֹנַת עֲבוֹדָה אַחַת לְמִשְׁנֶהָ. הָאִכָּרִים אָסְפוּ אֶת הַתְּבוּאָה מִן הַגֹּרֶן; הַכּוֹרְמִים בָּצְרוּ אֶת עִנְּבֵיהֶם; הַתְּאֵנִים וְהָרִמּוֹנִים נֶאֶסְפוּ; הַמַּחְסָנִים מְלֵאִים מִכָּל טוּב וְלִבּוֹ שֶׁל הָאִכָּר טוֹב עָלָיו. לֹא פֶּלֶא אֵפוֹא כִּי דַוְקָא יָמִים אֵלֶּה נִקְבְּעוּ כִּימֵי חַגִּים וּשְׂמָחוֹת.
אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים.
אֲבוֹתֵינוּ אָמְרוּ כִּי “לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל מִטּוּ בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאָז בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת לָחוּל בַּכְּרָמִים וְהֵן לוֹבְשׁוֹת בִּגְדֵי לָבָן”.
שִׂמְחָה זוֹ, שִׂמְחַת אֱמֶת הָיְתָה לָהֶם, לָאִכָּרִים. שָׂמוֹחַ שָׂמְחוּ כִּי בֵּרֵךְ הָאֵל עֲמָלָם וְנָתַן לָהֶם יְבוּל בְּרָכָה. מִיָּד לְאַחַר הַחַגִּים הֵחֵלָּה תְקוּפָה חֲדָשָׁה, תְּקוּפַת הַזְּרִיעָה, וְעִם הַזְּרִיעָה בָּאָה דְאָגָה חֲדָשָׁה, דְּאָגָה וּתְפִלָּה לְהַצְלָחַת הַיְּבוּל הַבָּא. הִנֵּה לָכֵן הָיוּ יְמֵי הַסְּתָו יָמִים בָּהֶם שָׂמַח הָאִכָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְשִׂמְחָתוֹ מְהוּלָה הָיְתָה צַעַר וַחֲרָדָה לְגוֹרַל יְבוּלוֹ.
לְיָמִים אֵלֶּה, יְמֵי הַצּוֹם וְהַתְּפִלָּה, הַשִּׂמְחָה וְהַבֶּכִי, קָרְאוּ הָעִבְרִים בְּשֵׁם “יָמִים נוֹרָאִים”, כִּי בָּהֶם נֶחֱרַץ גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָאָדָם לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד.
יְמֵי הַסְּתָו רַבֵּי תְמוּרָה הֵם אֵפוֹא לֹא רַק בַּחַי וְהַצּוֹמֵחַ כִּי אִם גַּם בְּחַיֵּי הָאָדָם בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו.
וְאַתֶּם, יְלָדִים, דְּעוּ: יְמֵי הַסְּתָו – שְׁלִיחִים רִאשׁוֹנִים הֵם, הַמְּבַשְּׂרִים אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַחֹרֶף. הִכּוֹנוּ וְהִתְכּוֹנְנוּ לִקְרַאת הַחֹרֶף; הֱיוּ נְכוֹנִים בְּעוֹד מוֹעֵד, וְאָז לֹא תִּירְאוּ מִפְּנֵי הַחֹרֶף וּמִפְּנֵי קָרָתוֹ.
רוּחוֹת סְתָו קְלִילוֹת הֵחֵלּוּ מְנַשְּׁבוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה וְהַסְּדוּקָה.
תְּחִלָּה הָיְתָה הָרוּחַ בַּיְשָׁנִית מְאֹד. הִיא הָיְתָה יְרֵאָה לְטַיֵּל בַּשָּׂדוֹת לְאוֹר הַיּוֹם.
בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר יָרְדָה הַשֶּׁמֶשׁ לְצַנֵּן אֶת עַצְמָהּ בְּמֵי הַיָּם הַקְרִירִים – אָז, רַק אָז – יָצְאָה הָרוּחַ לְמַסָּעָהּ וְהָיְתָה נוֹשֶׁבֶת בְּהֵחָבֵא עַל פְּנֵי הַצְמָחִים בַּשָּׂדֶה וְעַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת בָּעִיר. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! הָאֲנָשִׁים אַךְ הִרְגִּישׁוּ בָּרוּחַ הַצּוֹנֶנֶת, וּכְבָר הֵאִירוּ פְּנֵיהֶם הַזּוֹעֲפִים וְהֵחֵלּוּ מְחַיְּכִים אֶל עֵֵבֶר הָרוּחַ הַמְלַטֶּפֶת אֶת פְּנֵיהֶם.
– בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ רוּחַ טוֹבָה! – קָרְאוּ הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ עֲיֵפִים מִחֹם הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר הֵעִיקָה וְהֵצִיקָה לָהֶם. וְיַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה – אֵלֶּה אַךְ הִרְגִּישׁוּ בְּמַשַּׁב הָרוּחַ הַטּוֹבָה וּמִיָּד הֵחֵלּוּ יוֹצְאִים מִן הַבָּתִּים וְרָצִים בַּשָּׂדֶה כְּשֶׁרַק כֻּתָּנְתָּם עַל בְּשָׂרָם.
– רוּחַ הַסְּתָו בָּאָה עַל הָאָרֶץ! הָבָה נֵצֵא לְקַדֵּם אֶת פָּנֶיהָ! – קָרְאָה דִיצָה הַקְטַנָּה שֶׁרָצָה מִּבַּיִת לְבַיִת לְבַשֵּׂר אֶת בְּשׂוֹרַת הַסְּתָו אֲשֶׁר הֵבִיאָה עִמָּהּ הָרוּחַ.
– מֵעַתָּה נוּכַל לְשַׂחֵק בְּכָל עֶרֶב בְּ“תוֹפֶסֶת” וּבְמַחֲבֹואִים! – הֶחֱלִיט יוֹרָם, – הַפַּעַם לֹא תִתְנַגֵּד אִמָּא לְבַקָּשָׁתֵנוּ; הַפַּעַם הִיא בְּוַדַּאי תַּרְשֶׁה לָנוּ לְהִתְרוֹצֵץ קְצָת לְעֵת עֶרֶב; הֵן הָעֲרָבִים כֹּה חֲמִימִים הֵם וְכֹה נָעִים לְבַלּוֹת בַּחוּץ, לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח, אֲוִיר אֲשֶׁר הֵבִיאָה הָרוּחַ מִן הַשָּׂדוֹת וּמִן הֶהָרִים הַקְרוֹבִים.
מֵעַתָּה נוּכַל לְשַׂחֵק בְּכָל עֶרֶב בְּ“תוֹפֶסֶת” וּבְמַחֲבֹואִים!
– שָׁם בֶּהָרִים פּוֹרְחִים כַּיּוֹם פְּרָחִים לָרֹב. הַקּוֹרָנִית נוֹתֶנֶת רֵיחַ וְהַצָּלָף פּוֹתֵחַ פְּרָחָיו אַחַר הַצָּהֳרַיִם, טוֹב טוֹב וְנֶהְדָּר שָׁם! – אָמַר נָתָן אֲשֶׁר רַק לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר חָזַר עִם הוֹרָיו מִן הַקַּיְטָנָה אֲשֶׁר בְּהָרֵי יְרוּשָׁלָיִם.
וְהָרוּחַ! הִיא שָׂמְחָה מְאֹד לְמַרְאֵה בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר קִדְּמוּ אֶת פָּנֶיהָ בְּשִׂמְחָה וּבְגִיל.
וּבָעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר חָזְרָה הָרוּחַ לָנוּחַ שָׁם בַּשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים, סִפְּרָה הַשּׁוֹבֵבָה לַחֲבֵרוֹתֶיהָ אֶת אֲשֶׁר רָאֲתָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הִיא תֵאֲרָה לִפְנֵיהֶן אֶת מַרְאֶה הַיְּלָדִים הַשּׁוֹבָבִים וְגַם עַל הַשָּׂדוֹת הַצְּמֵאִים סִפְּרָה שָׁם בַּשָּׁמָיִם.
– מוּזָר! מַדּוּעַ זֶה כֹּה שָׂמְחוּ הָאֲנָשִׁים לְבוֹאִי? – שָׁאֲלָה הָרוּחַ אֶת חֲבֶרְתָּהּ, אֶת מָרַת חֹרֶף הַזּוֹעֶפֶת.
– טִפְּשֹׁנֶת! עֲדַיִן אֵינֵךְ יוֹדַעַת מְאוּמָה! – הֵשִׁיבָה מָרַת חֹרֶף וְהִיא מִתְנַפַּחַת וּמְפִיצָה קֹר מִסְּבִיבָהּ. – בְּנֵי הָאָדָם שְׂמֵחִים עַכְשָׁו לְבוֹאֵךְ כִּי עֲדַיִן אֵינָם מַכִּירִים אוֹתָךְ; עֲדַיִן אֵין הֵם יוֹדְעִים מָה עֲתִידָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת.
הַקּוֹרָנִית נוֹתֶנֶת רֵיחַ וְהַצָּלָף פּוֹתֵחַ פְּרָחָיו
עַכְשָׁו שְׁקֵטָה אַתְּ, צוֹנֶנֶת וּמְתוּקָה; אוּלָם נַסִּי נָא לִהְיוֹת חֲזָקָה יוֹתֵר, לָבוֹא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲלֵיהֶם, אָז אָז… נִרְאֶה מַה־יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים עָלָיִךְ.
וְרוּחַ הַחֹרֶף פָּנְתָה עֹרֶף לַחֲבֶרְתָּהּ הַשּׁוֹבֵבָה וּמִיָּד הִתְכַּנְּסָה בַּפִּנָּה וּמִשָּׁם הָיְתָה מְדַבֶּרֶת וְרוֹטֶנֶת אֶל עַצְמָהּ: – בְּנֵי אָדָם מְשֻׁנִּים! כְּבָר שָׁכְחוּ אֶת תַּעֲלוּלֵי רוּחוֹת הַסְּתָו, וּכְבָר הֵם שְׂמֵחִים לִקְרַאת הָרוּחַ הַקַּלָּה. אוּלָם נִרְאֶה מַה־יֹּאמְרוּ הֵם כַּאֲשֶׁר תִּתְחוֹלֵל רוּחַ סְעָרָה חֲזָקָה, רוּחַ אֲשֶׁר תַּעֲקֹר גַּגּוֹת, תְּשַׁבֵּר עֵצִים וְתָעִיף רְעָפִים בָּאֲוִיר.
וְרוּחַ הַסְּתָו, בִּרְאוֹתָהּ כִּי טוֹבָה הִיא בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, מִיָּד הֶחֱלִיטָה: מֵעַתָּה בּוֹא אָבוֹא אֶל הָאֲנָשִׁים לְאוֹר הַיּוֹם, לֹא עוֹד כְּגַנָּב בָּעֶרֶב; אוֹצָרוֹת שֶׁל רוּחַ אַעֲלֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים וְיִשְׂמָחוּ. יִרְאוּ וְיֵהָנוּ מִמֶּנִּי. אֲנִי, אֲנִי אֲגָרֵשׁ אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרָעוֹת וְשׁוּב לֹא תִשְׂרֹפְנָה אֵלֶּה אֶת הַצְּמָחִים וְאֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם שׁוֹכְנִים עָלֶיהָ.
אוּלָם נִרְאֶה מַה־יֹּאמְרוּ הֵם כַּאֲשֶׁר תִּתְחוֹלֵל רוּחַ סְעָרָה חֲזָקָה…
וְהָרוּחַ גָּבְרָה מִיּוֹם לְיוֹם. מֵעַתָּה הִיא הָיְתָה מוֹפִיעָה בַּבֹּקֶר וְנוֹשֶׁבֶת וְנוֹשֶׁבֶת בְּחָזְקָה עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת. רָאֲתָה הָרוּחַ אֶת הַקּוֹצִים הַיְּבֵשִׁים עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְכַעַס תָּקַף אוֹתָהּ.
– מַה־לָּכֶם פֹּה? הִסְתַּלְּקוּ מִיָּד מִכָּאן, וָלֹא – אַרְקִיד אֶתְכֶם, אֶזְרֹק אֶתְכֶם לְמֶרְחַקִּים.
מֵעַתָּה הָיְתָה הָרוּחַ מִתְנַפֶּלֶת פִּתְאֹם בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם עַל הָאֲדָמָה הָעֲיֵפָה וְהָיְתָה מְחוֹלֶלֶת מְהוּמָה וּמַהְפֵּכָה בַּכֹּל. בָּרְחוֹבוֹת הָיְתָה הָרוּחַ מְעָרֶמֶת עֲֵרמֹות שֶׁל אַשְׁפָּה, קַשׁ וּסְחָבוֹת. נְיָרוֹת הָיוּ מִתְעוֹפְפִים בָּרוּחַ, מִסְתּוֹבְבִים וְעוֹלִים כְּמוֹ בִּסְחַרְחֹרֶת.
– חַה חַה חַה! – פָּרְצוּ הַיְלָדִים בִּצְחוֹק לְמַרְאֵה הַנְיָרוֹת הַנִּשָּׂאִים בָּרוּחַ.
– רְאוּ! הִנֵּה עֲפִיפוֹנִים שֶׁל נְיָר בָּאֲוִיר! – אָמְרָה לֵאָה.
– וְהֵם מִסְתּוֹבְבִים כְּאִלּוּ רוֹקְדִים הֵם בַּמַּעְגָּל. – אָמְרָה דִיצָה.
רְאוּ! הִנֵּה עֲפִיפוֹנִים שֶׁל נְיָר בָּאֲוִיר!
וְעוֹד הַיְּלָדִים נֶהֱנִים לְמַרְאֵה הַמַּהְפֵּכָה שֶׁבָּאֲוִיר, וּפִיהָ הַפָּעוּר שֶׁל דִּיצָה נִמְלָא אָבָק.
– מַה־זֶּה! תִּימְרוֹת אָבָק מִתְרוֹמְמִים בַּשָּׁמָיִם! – אָמַר יוֹרָם.
– פוּי! – רָקְעָה דִּיצָה, – זֶה נוֹרָא!
– חֶבְרַיָּה! חוּשׁוּ מַהֵר! בּוֹאוּ הַבָּיְתָּה! – נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים מִן הַבָּתִּים.
הַפַּעַם רָאוּ הַיְלָדִים וְגַם הַגְּדוֹלִים כִּי רוּחַ זוֹ, שֶׁתְּחִלָּתָהּ הָיְתָה כָּל כָּךְ בְּנַחַת וּלְטִיפוֹת, הִנֵּה הָפְכָה לִמְעַרְבֹּלֶת שֶׁל שִׁבְרֵי גִבְעוֹלִים וּצְמָחִים יְבֵשִׁים וְשֶׁל גִּלְיוֹנוֹת נְיָר שֶׁנִּשְּׂאוּ בָּרוּחַ.
– רוּחוֹת סְתָו הֵחֵלּוּ נוֹשְׁבוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. – נֶאֶנְחוּ הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ: – הָבָה נִתְפַּלֵּל כִּי יְמַהֵר־יָבוֹא הַיּוֹרֶה וְיִרְחַץ אֶת הָאֲדָמָה וְאֶת הָאֲוִיר מִן הָאָבָק וּמִן הַלִּכְלוּךְ אֲשֶׁר הֶעֱלוּ רוּחוֹת הַסְּתָו עַל הָאֲדָמָה!
נֵר הַלַּיְלָה הַחוֹפִי מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר פִּרְחֵי אַרְצֵנוּ בְּעוֹנָתָם
– הַסְּנוּנִיּוֹת בָּאוּ! – בִּשֵּׂר יוֹרָם לַחֲבֵרָיו שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִים אוֹתָהּ שָׁעָה עַל הַמַּחְצֶלֶת וְהֵם נָחִים אֶת מְנוּחַת הַצָּהֳרָיִם.
קְטַנִּים אֵלֶּה, יַלְדֵי הָעִיר, נִמְצָאוּ כְּבָר לְמַעְלָה מִשָּׁבוּעַ יָמִים בַּקַּיְטָנָה. חוֹבַת הַמְּנוּחָה הוּטְלָה עַל כָּל חַבְרֵי הַקַּיְטָנָה וּבְעִקָּר: הַשְּׁכִיבָה בִּמְנוּחָה בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם הַחַמּוֹת. מוּבָן כִּי יוֹרָם, הַשּׁוֹבָב הַגָּדוֹל, הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָבִין כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר לְהַשְׁכִּיב יְלָדִים בְּרִיאִים עַל גַּבֵּי הַמַּחְצֶלֶת וְלוֹמַר לָהֶם כִּי עֲלֵיהֶם לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם בְּעֶצֶם הַיּוֹם. מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה הַיֶּלֶד מִתְחַמֵּק מֵעֵינֵי הַמְּטַפְּלוֹת, נֶעֱלָם לְכָל שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם וְאִישׁ לֹא יָדַע מָתַי יָצָא וּלְאָן הָלַךְ.
הַסְּנוּנִיוֹת בָּאוּ!
הַפַּעַם, מִשֶּׁרָאָה יוֹרָם אֶת הַסְּנוּנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שׁוּב לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק, שָׁכַח אֶת כָּל חֻקֵּי הַזְּהִירוּת וְהַמִּשְׁמַעַת וּבִמְהִירוּת רַבָּה מִהֵר הַיֶּלֶד לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה לַחֲבֵרָיו.
– הֵיכָן הֵן?
– אֵימָתַי רָאִיתָ אוֹתָן? – מִהֲרוּ שְׁמוּאֵל וְאֵלִיָּהוּ לִשְׁאֹל אֶת חֲבֵרָם.
– חֶבְרַיָּה! הַסְּנוּנִיּוֹת הִגִּיעוּ! – עָבְרָה הַשְּׁמוּעָה מִיֶּלֶד אֶל יֶלֶד, וּמִיָּד הִתְעוֹרְרוּ כָּל הַיְּלָדִים וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם.
הַמַּדְרִיךְ, אֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ לְרֶגֶל הַשָּׁאוֹן, הִתְרוֹמֵם אַף הוּא מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וּבְעוֹד הוּא מְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְרוֹצֶה לְגָרֵשׁ מֵעֲלֵיהֶן אֶת קוּרֵי הַשֵּׁנָה שֶׁסָּגְרוּ יָפֶה יָפֶה עַל עֵינָיו, שָׁאַל: – חֶבְרַיָּה! מַה הָרַעַשׁ? תְּנוּ מְנוּחָה! שִׁכְבוּ לִישֹׁן!
– יוֹרָם רָאָה אֶת הַסְּנוּנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת! – קָרְאָה דִּיצָה בְּקוֹל רָם בְּאָזְנֵי הַמַּדְרִיךְ.
– סְנוּנִיּוֹת? מָה־אַתְּ סָחָה? הֵיכָן הֵן הַסְּנוּנִיּוֹת? הַאִם תְּפַסְתֶּם סְנוּנִית? – שָׁאַל הַמַּדְרִיךְ הַנִּדְהָם.
– לֹא דֻבִּים וְלֹא יָעַר! – צָחַק בְּקוֹל מְצַלְצֵל יוֹסִי הַבַּדְחָן. – אַתָּה חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת, הַמַּדְרִיךְ! אָנָּא הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתְךָ וְשָׁמַעְתָּ חֲדָשׁוֹת מְעַנְיְנוֹת.
יוֹרָם רָאָה אֶת הַסְּנוּנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת! – קָרְאָה דִּיצָה
בְּבַת אַחַת הִתְעוֹרֵר הַמַּדְרִיךְ וּמִיָּד הֵבִין אֶת אֲשֶׁר קָרָה בַּקַּיְטָנָה. הוּא קָרָא אֵלָיו אֶת יוֹרָם וְהֵחֵל חוֹקֵר אוֹתוֹ עַל הַסְּנוּנִיּוֹת אֲשֶׁר לְפִי דְבָרָיו רָאָה. וְיוֹרָם! הוּא עָמַד יָפֶה בַּבְּחִינָה. הוּא תֵאֵר בִּפְרָטוּת אֶת מַרְאֵה הַסְּנוּנִיּוֹת הַחֲמוּדוֹת, אֶת צֶבַע נוֹצוֹת הַגַּב הַנּוֹצֵץ מִשְּׁחוֹר, אֶת הַבֶּטֶן הַלְּבָנָה, וּבְעִקָּר סִפֵּר עַל נוֹצוֹת הַזָּנָב הָאֲדֻמּוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן וּקְצָרוֹת בְּמֶרְכָּזָן.
– הַזָּנָב דּוֹמֶה מַמָּשׁ לִזְנַב הַדָּג. – סִיֵּם יוֹרָם אֶת הַחֲקִירָה.
– וּבְכֵן! כַּנִּרְאֶה, בֶּאֱמֶת הוֹפִיעוּ סְנוּנִיּוֹת הָרֶפֶת הָאֵרוֹפִּיּוֹת לְאַרְצֵנוּ. – אָמַר הַמַּדְרִיךְ, – חֶבְרַיָּה! דְּעוּ! הַסְּנוּנִיּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֵינוּ הַיּוֹם, מְבַשְּׂרוֹת הַסְּתָו הָרִאשׁוֹנוֹת הֵן.
הַסְנוּנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת
– לֹא נָכוֹן! – הִתְלַהֵב יוֹסִי, – אֲנִי רָאִיתִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַקַּיִץ אֶת הַסְּנוּנִיּוֹת הֶעָפוֹת לְעֵת עֶרֶב בִּלְהָקוֹת עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.
– אֵינְךָ צוֹדֵק, יוֹסִי. – הֵשִׁיב הַמַּדְרִיךְ בְּנַחַת, – שֶׁמָּא תוּכַל לוֹמַר לִי מַה־הוּא קוֹל הַצְּרִיחוֹת שֶׁמַּשְׁמִיעוֹת הַסְּנוּנִיּוֹת אֲשֶׁר אָמָרְתָּ?
– סִיס… סִיס… סִיס… סִיס… – חִקָּה יוֹסִי אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהָיוּ זְכוּרִים לוֹ יָפֶה יָפֶה.
– וּבְכֵן, חֲבִיבִי. – הִסְבִּיר הַמַּדְרִיךְ, – אַתָּה רָאִיתָ אֶת הַסִּיסִים. צִפֳּרִים אֵלּוּ דוֹמוֹת מְאֹד לַסְּנוּנִיּוֹת, אַךְ בְּכָל זֹאת הֵן שׁוֹנוֹת מֵהֶן תַּכְלִית שִׁנּוּי. הַסִּיסִים הֵם עוֹפוֹת שְׁחוֹרִים כְּפֶחָם וּכַנְפֵיהֶם נִרְאוֹת כְּאִלּוּ הֵן מְהַוּוֹת יַחַד עִגּוּל הַנּוֹטֶה אֲחוֹרָנִית. בִּשִׁעַת מְעוּפָם בַּשָּׁמַיִם צִיּוּצָם תָּמִיד סִיס… סִיס…
– וְעַל כֵּן שְׁמָם סִיסִים! – הֵעִירָה אִילָנָה.
– צָדַקְתְּ, אִילָנָה. – אָמַר הַמַּדְרִיךְ וּבְהַמְשִׁיכוֹ בְּהַסְבָּרָתוֹ אָמַר: הַסִּיסִים הֵם עוֹפוֹת הַבָּאִים אֵלֵינוּ בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב וּמִיָּד הֵם נִגָּשִׁים לְבִנְיַן קִנָּם. הַסִּיסִים נִמְצָאִים בְּאַרְצֵנוּ עַד לְחֹדֶשׁ אָב בְּקֵרוּב וְאַחַר הֵם פּוֹרְחִים חֲזָרָה לָאֲרָצוֹת הַַחַמּוֹת.
– הַסִּיסִים, אֵפוֹא, רִאשׁוֹנִים הֵם לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הָאָבִיב וְרִאשׁוֹנִים הֵם לַעֲזֹב אֶת הָאָרֶץ בְּעֶצֶם יְמֵי הַחוֹם! – אָמְרָה יוֹכֶבֶד.
– בּוֹאוּ וְנֵצֵא לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַסְּנוּנִיּוֹת! – הִצִּיעַ משֶׁה.
הַחֶבְרַיָּה יָצְאוּ לְטַיֵּל בַּכְּפָר. הֵם בָּאוּ לֹא הַרְחֵק מִן הַמַּזְבֵּלָה שֶׁל הַכְּפָר וְהִנֵּה רָאָה אֵלִיָּהוּ הֲמוֹן צִפֳּרִים שֶׁעָמְדוּ עַל פְּנֵי חוּטֵי הַחַשְׁמַל הַמְּתוּחִים בֵּין הָעַמּוּדִים.
– הִנֵּה הֵן הַסְּנוּנִיּוֹת! – הֵרִיעַ יוֹרָם בְּשִׂמְחָה.
אַט־אַט קְָרְבוּ הַיְלָדִים וְרָאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת כֵּיצַד עָמְדוּ הַסְּנוּנִיּוֹת כְּאִלּוּ חָרְזוּ אוֹתָן בְּמַחְרֹזֶת עַל פְּנֵי חוּטֵי הַמַּתֶּכֶת.
מִפַּעַם לְפַעַם הָיְתָה אַחַת הַסְּנוּנִיּוֹת צוֹנַחַת אַרְצָה כְּלַפֵּי מַטָּה, פּוֹרֶשֶׂת אֶת כְּנָפֶיהָ וּמְעוֹפֶפֶת בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמָיִם. זְמַן מָה הָיְתָה זוֹ חָגָה הֵנָּה וָהֵנָּה בָּאֲוִיר כְּשֶׁפִּיהָ פָּעוּר, פַּעַם עוֹלָה וּפַעַם יוֹרֶדֶת וְאַחַר חוֹזֶרֶת לִמְנוּחָתָהּ אֶל מַחְרֹזֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ.
– כַּמָּה הֵן נֶהְדָּרוֹת! – מִלְמְלָה לֵאָה.
הַמַּדְרִיךְ סִפֵּר לַחֲנִיכָיו כִּי הַסְּנוּנִיּוֹת לְהוּטוֹת אַחַר יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִים. יַתּוּשִׁים אֵלֶּה מְצוּיִים לָרֹב בָּאֵפֶר וּבְקִרְבַת הַזֶּבֶל.
צִפֳּרִים עַל פְּנֵי חוּטֵי הַחַשְׁמַל הַמְּתוּחִים בֵּין הָעַמּוּדִים
מִשּׁוּם כָּךְ חוֹנוֹת הַסְּנוּנִיּוֹת בְּקִרְבַת מָקוֹם. מִמְּרוֹם שִׁבְתָּן, מֵעַל לְחוּטֵי הַחַשְׁמַל, צוֹפוֹת הַסְּנוּנִיּוֹת אֶל עֵבֶר הַחֶלְקָה, וּבִרְאוֹת הָאַחַת יַתּוּשׁ, מִיָּד הִיא כְּאִלּוּ נוֹפֶלֶת אַרְצָה, פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ וְאָצָה־רָצָה בְּפֶה פָּעוּר אַחַר הַטֶּרֶף. זֶה, מִשֶּׁנִּתְפַּס, מִיָּד נִסְגָּר עָלָיו פִּיהָ שֶׁל הַסְּנוּנִית הַמְּמַהֶרֶת לִבְלֹעַ אֶת טַרְפָּהּ, כִּי רְעֵבָה הִיא, הַמִּסְכֵּנָה!
– וּמֵעַתָּה, חֶבְרַיָּה! הִכּוֹנוּ אֵפוֹא לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַסְּתָו. הַסְּנוּנִיּוֹת מְבַשְּׂרוֹת הַסְּתָו הִגִּיעוּ. עַתָּה יֵשׁ לְצַפּוֹת לִשְׁבִיטֵי פִּרְחֵי הֶחָצָב! – הוֹרָה הַמַּדְרִיךְ אֶת חֲנִיכָיו.
– יוֹרָמִי חֲמוּדִי! – הֵעִיר קוֹל עָרֵב וּמָתוֹק אֶת הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן. הָיָה זֶה קוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא. הוּא בִּקֵּש לְהָעִיר אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן, כִּי רָצָה לְקַחְתּוֹ עִמּוֹ לְטִיוּל בֹּקֶר אֲשֶׁר הוּא עוֹרֵךְ בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלָיִם.
בְּקשִׁי רַב פָּקַח הַיֶּלֶד אֶת עֵינָיו וְחִיּוּךְ קַל עָלָה עַל שְׂפָתָיו כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת אָבִיו הַטּוֹב מִתְכּוֹפֵף אֵלָיו וּמְנַשֵּׁק בִּשְׂפָתָיו אֶת מִצְחוֹ הַחַם.
– מַה־יֵּשׁ אַבָּא? – שָׁאַל יוֹרָם בְּקוֹל מִתְפַּנֵּק וּמְמֻשָּׁךְ.
– אָנוּ נוֹסְעִים לִירוּשָׁלָיִם. אַתָּה רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף עִמִּי לַדֶּרֶךְ? רוֹאֶה אַתָּה כִּי זוֹכֵר אֲנִי אֶת
יוֹרָמִי חֲמוּדִי! – הֵעִיר קוֹל עָרֵב וּמָתוֹק אֶת הַיֶּלֶד הַיָּשָׁן
הַבְטָחָתִי. וּבְכֵן חַבּוּבּ! הַגֵּד: רוֹצֶה אַתָּה לִנְסֹעַ אוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּמִּטָּה וְאֶקַּח אוֹתְךָ עִמִּי בְּפַעַם אַחֶרֶת?
– וַדַּאי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ אִתְּךָ וַאֲנִי מוּכָן תֵּכֶף וּמִיָּד לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. רַק רֶגַע, אַבָּא! מִיָּד אֲנִי מִתְלַבֵּשׁ. – וּבְדַבְּרוֹ, חִבֵּק הַיֶּלֶד בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת אֶת צַוַּאר אָבִיו וּבִשְׂפָתָיו הוּא חִלֵּק לוֹ נְשִׁיקָה חַמָּה וַאֲרֻכָּה.
בְּחִפָּזוֹן הִתְלַבֵּשׁ יוֹרָם אֶת בְּגָדָיו וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיקָה אִמָּא לָגֶשֶׁת כְּדֵי לַעֲזֹר לִבְנָהּ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בְּגָדָיו וּכְבָר הָיָה הַקָּטָן מְלֻבָּשׁ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד לְרֹאשׁוֹ.
– אֵיזֶה יֹפִי! אַתָּה מִתְלַבֵּשׁ בְּעַצְמְךָ בִּזְרִיזוּת רַבָּה! – הִתְפַּלְאָה הָאֵם לְמַרְאֵה הַחִפָּזוֹן שֶׁל בְּנָהּ. – וְלָמָּה זֶה אֲנִי צְרִיכָה יוֹם יוֹם לְטַפֵּל בְּךָ שָׁעָה אֲרֻכָּה עַד אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ מְלֻבָּשׁ כְּהֹגֶן? – אָמְרָה הָאֵם.
– כִּי הֲלֹא אֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים! – הֵשִׁיב הַיֶּלֶד.
– וְעַתָּה, לֶאֱכֹל! – אָמְרָה הָאֵם וְחִיּוּךְ שֶׁל שְׂבִיעַת רָצוֹן הִשְׁתַּפֵּךְ עַל פָּנֶיהָ.
– אֲבָל אַבָּא לֹא יְחַכֶּה! – נִסָּה יוֹרָם לְהִשְׁתַּמֵּט מִצָּרָה זוֹ הַנִּקְרֵאת אֲכִילָה.
– אַל תִּפְחַד, יוֹרָם! הֵשִׁיב הָאָב, – אֲנִי אֲחַכֶּה לְךָ עַד אֲשֶׁר תִּגְמֹר אֶת אֲרוּחָתְךָ. אֱכֹל בְּשֶׁקֶט וּבְתֵאָבוֹן וְאַחַר נַעֲלֶה לַמְּכוֹנִית וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ. אָנוּ אוֹמְרִים הַפַּעַם לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלָיִם, עִיר הַבִּירָה שֶׁל מְדִינָתֵנוּ, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה.
בֵּינְתַיִם הִגִּישָׁה הָאֵם אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, וְיוֹרָם, שֶׁרָצָה לִהְיוֹת הַפַּעַם יֶלֶד טוֹב, שָׁתָה אֶת הֶחָלָב עַל הַקְּרוּם אֲשֶׁר בּוֹ (הַפַּעַם לֹא הִתְפַּנֵּק וְאַף לֹא דָרַשׁ מֵאִמּוֹ כִּי תְסַנֵּן אֶת הֶחָלָב), אָכַל בְּחִפָּזוֹן אֶת הַכְּרִיכִים אֲשֶׁר הִגִּישָׁה לוֹ הָאֵם וְאַחַר הִפְצִיר בְּאָבִיו: – אַבָּא! מַהֵר! בּוֹא וְנִסַּע.
הַדֶּרֶך לִירוּשָׁלַיִם הִקְסִימָה בְּיָפְיָהִּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. לְיוֹרָם הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לַעֲלוֹת לַבִּירָה וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת וּמֵהִתְפָּעֵל מִכָּל אֲשֶׁר רָאָה בְּדֶרֶך חֲדָשָׁה זוֹ. יוֹרָם, אֲשֶׁר גָּר בַּשְֹּׁפֵלָה, לֹא רָאָה מְעוֹדוֹ אֶת הֶהָרִים, הָרֵי יְהוּדָה. שָׁם בִּכְפָרוֹ יֵשׁ וְהָיָה נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו לְצַד מִזְרָח וִּבִרְאוֹתוֹ אֶת הֶהָרִים הַכְּחֻלִים וְהָרְחוֹקִים הָיָה שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: אֵימָתַי אֶזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּהָרִים כְּחֻלִים וְיָפִים אֵלֶּה?
כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה הָיוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד צְמוּדוֹת אֶל חַלּוֹן הַמְּכוֹנִית וּמִפַעַם לְפַעַם הָיָה פּוֹנֶה הַצִּדָּה כְּדֵי לִשְׁאֹל אֶת אָבִיו שְׁאֵלוֹת מִשְּׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַנּוֹף וְעַל הַפְּלָאוֹת אֲשֶׁר חָלְפוּ־עָבְרוּ לְנֶגֶד עֵינָיו מִפַּעַם לְפַעַם.
הַמְּכוֹנִית הִגִּיעָה לְשַׁעַר הַגַּיא. מִכָּאן הֵחֵלָּה הָעֲלִיָּה הַקָּשָׁה בֶּהָרִים.
הַמְּכוֹנִית הָיְתָה מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ וְתוֹךְ כְּדֵי הִלּוּכָהּ הִיא הָיְתָה גוֹנַחַת וְנֶאֱנַחַת כִּי קָשָׁה הָיְתָה עָלֶיהָ הָעֲלִיָּה.
הַמְּכוֹנִית הָיְתָה מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ
מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל בֵּין הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים הָיוּ הַמִּדְרוֹנוֹת נְטוּעִים עֲצֵי אֹרֶן יְרֻקִּים וְיָפִים. עֵצִים יְרֻקִּים אֵלֶּה עוֹרְרוּ תִמָּהוֹן בְּלֵב יוֹרָם. הוּא עוֹד לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ יַעֲרוֹת עֵצִים הַמְטַפְּסִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה לְמָעְלָה. בְּיִחוּד מָצְאוּ חֵן בִּעֵינָיו עֲצֵי הַבְּרוֹשׁ שְׁהָיוּ עוֹמְדִים זְקוּפִים וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִילוּ נֵרוֹת הֵם אֲשֶׁר הִדְלִיקוּ אוֹתָם זֶה עַתָּה וְהֵם בּוֹעֲרִים בְּאוֹר יָרֹק כֵּהֶה.
– אַבָּא! – שָׁאַל יוֹרָם, – כֵּיצַד זֶה מְטַפְּסִים וְעוֹלִים אֵלֶּה הָעֵצִים בָּהָר? וְאֵיךְ הֵם נֶאֱחָזִים בַּמִּדְרוֹן וְאֵינָם נוֹפְלִים?
אַבָּא! – שָׁאַל יוֹרָם,– כֵּיצַד זֶה מְטַפְּסִים וְעוֹלִים אֵלֶּה הָעֵצִים בָּהָר?
חִיֵּךְ הָאָב לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה וְאָמַר: – עֵצִים אֵלֶּה, שָׁרְשֵׁיהֶם נֶאֱחָזִים יָפֶה יָפֶה בַּסְלָעִים וְכָכָה הֵם מַחֲזִיקִים מַעֲמָד.
הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה בַּמְּכוֹנִית.
– חֲבָל! חֲבָל מְאֹד! – פָּלַט יוֹרָם מִלִּים מִסְפָּר מִפִּיו וְאַחַר נֶאֱנַח קָשׁוֹת.
– מַה חֲבָל? – וּמַדוּעַ זֶה הִנְּךָ נֶאֱנָח? – שָׁאַל הָאָב.
– חֲבָל מְאֹד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָרֶדֶת עַתָּה מִן הַמְּכוֹנִית וּלְטַפֵּס קְצָת עַל הָעֵצִים הַנֶּחְמָדִים, עֲצֵי הָאֹרֶן הַיְרֻקִּים! – הֵשִׁיב הַיֶלֶד.
– אַל דְּאָגָה! יוֹם יָבוֹא וְאָנוּ נַעֲבֹר כָּאן שֵׁנִית וְאָז אֶעֱצֹר בַּמְּכוֹנִית וְאַתָּה תוּכַל לְהִשְׁתוֹבֵב כָּאן כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, בְּנִי הַיָּקָר. – הֵשִׁיב הָאָב.
לְפֶתַע רָאָה יוֹרָם לְפָנָיו שְׁלַל פְּרָחִים נֶהְדָּרִים.
– אוֹי! הַבֵּט וּרְאֵה! מַה־זֶּה שָׁם? פְּרָחִים! עֲצֹר!
בְּקֹשִׁי רַב עָצַר הָאָב בְּעַד הַמְּכוֹנִית וְהִסְתַּכֵּל גַּם הוּא אֶל עֵבֶר הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הִבִּיט יוֹרָם.
– מַה־קָּרָה? – שָׁאַל הָאָב.
– הַבֵּט! הִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי שִׂיחַ וְהוּא עָטוּף בַּהֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל פְּרָחִים צְהֻבִּים. רְאֵה מַה ־נֶּחְמָד הוּא! אֵיךְ זֶה הוֹפִיעוּ דַוְקָא עַכְשָׁו פְּרָחִים כָּל כָּךְ רַבִּים עַל הַשִׂיחַ?
יָצְאוּ הָאָב וּבְנוֹ מִן הַמְּכוֹנִית וְקָרְבוּ אֶל הַצֶּמַח הַמּוּזָר.
לִפְנֵיהֶם נִרְאָה נַחַל יָבֵשׁ וְיָפֶה. מִשְּׁנֵי צִדֵֹי הַנַּחַל עָלוּ פֹּה וָשָׁם שִׂיחִים מוֹרִיקִים עֲנָפִים מְטַפְּסִים וּמִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה נָדַף רֵיחַ בְּשָׂמִים חָרִיף. יוֹרָם מִהֵר, נִגַּשׁ אֶל שִׂיחַ הַפְּרָחִים וְרָצָה לִקְטֹף אֶת הֶעָנָף עַל פְּרָחָיו הָרַבִּים.
יוֹרָם מִהֵר, נִגַּשׁ אֶל שִׂיחַ הַפְּרָחִים
– הִנֵּה הַצֶּמַח הַפּוֹרֵחַ! – זָהֲרוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד כְּשֶׁהוֹשִׁיט אֶת הַפְּרָחִים לְאָבִיו.
– רוֹצֶה אַתָּה לְהָרִיח אֶת כַּף יָדְךָ? – הִצִיעַ הָאָב לְיוֹרָם.
– מַה־זֶּה? אֵיזֶה מִין רֵיחַ מְשֻׁנֶּה! לֹא חָרִיף וְלֹא מָתוֹק. וְהַיָּדַיִם! הֲלֹא הֵן כָּל כָּךְ דְּבִיקוֹת!
– מַה־זֶּה? שָׁאֲלוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַנּוֹצְצוֹת אֶת הָאָב שֶׁעָמַד וְחִיֵּךְ, חִיֵּךְ וְהִסְתַּכֵּל בַּפֶּרַח שֶׁבְּיָדָיו.
וְהַיָּדַיִם! הֲלֹא הֵן כָּל כָּךְ דְּבִיקוֹת
– אַתָּה מֵבִין, יוֹרָמִי! צֶמַח זֶה שֶׁקָּטַפְתָּ, טַיּוּן שְׁמוֹ. “הַטַּיּוּן הַדָּבִיק”, כָּךְ קוֹרְאִים לוֹ, לְצֶמַח זֶה. הַטַּיּוּן גָּדֵל בְּעִקָּר לְאֹרֶךְ נַחֲלֵי הַמַּיִם, כִּי שָׁרָשָׁיו אוֹהֲבֵי מַיִם הֵמָּה. אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתוֹ גָדֵל לֹא רַק לְאֹרֶךְ הַנְּחָלִים, כִּי אִם גַּם בְּאַדְמוֹת טִין אֲשֶׁר בָּהֶן נִמְצָאִים מַיִם רַבִּים.
– וְלָכֵן קוֹרְאִים לוֹ גַם טַיּוּן, כִּי בְּאַדְמַת טִין הוּא גָדֵל. – נִסָּה יוֹרָם לְהַסְבִּיר אֶת מְקוֹר הַשֵּׁם טַיּוּן.
– צָדָקְתָּ. – הֵשִׁיב הָאָב.
לְמַרְאֵה הַצְלָחָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שָׁב יוֹרָם וְנִסָּה כֹּחוֹ בְּהַסְבָּרָה.
– וּבְוַדַּאי קוֹרְאִים לוֹ לַטַּיּוּן בַּשֵּׁם דָּבִיק, כִּי עַל כֵּן עָלָיו דְּבִיקִים הֵם. עַכְשׁו אֲנִי מֵבִין מַדּוּעַ זֶה דָבְקוּ אֶצְבְּעוֹת הַיָדַיִם אֵלֶּה לָאֵלֶּה אַחַר שֶׁקָּטַפְתִּי אֶת פִּרְחֵי הַטַּיּוּן!
– יוֹרָם. מַמָּשׁ גָּאוֹן אַתָּה! – חִיֵךְ הָאָב, – אֵלּוּ הַמְצָאוֹת יֵשׁ לְךָ! בָּטוּחַ אֲנִי בְּךָ כִּי לִכְשֶׁתִּגְדַּל תִּהְיֶה אוֹהֵב צְמָחִים וְתֵדַע לְהַכִּיר מִיָּד, בְּהִסְתַּכְּלוּת רִאשׁוֹנָה, אֶת חַיֵּי הַצְְּמָחִים אֲשֶׁר תִּרְאֶה לְפָנֶיךָ. וְעַתָּה, יוֹרָמִי, הַקְשֵׁב וּשְׁמַע לִדְבָרַי. – הוֹסִיף הָאָב, – וְאַל תַּפְְרַע אוֹתִי בְּאֶמְצַע דְּבָרַי. וּבְכֵן, הַטַּיּוּן הוּא צֶמַח מְבַשֵּׂר הַסְּתָו.
– מְבַשֵּׂר הַסְּתָו? מֵאַיִן הוּא יוֹדֵעַ כִּי בָּא הַסְּתָו עַל הָאָרֶץ? כְּלוּם יֵשׁ לוֹ לוּחַ הַשָּׁנָה בָּאֲדָמָה?
– לוּחַ? – פָּרַץ הָאָב בִּצְחוֹק רָם וּמְצַלְצֵל, – מָה־אַתָּה שָׂח, יוֹרָם? הַדָּבָר הוּא פָּשׁוּט מְאֹד; הַטַּיּוּן, שָׁרָשָׁיו רְגִישִׁים מְאֹד מְאֹד לְכָל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּאֲדָמָה. מִשֶּׁעָבְרוּ יְמֵי הַקַּיִץ, וּבַבְּקָרִים נַעֲשֶׂה הָאֲוִיר קַר וָלַח, מִיָּד מַרְגִּישִׁים בַּשִּׁנּוּי הַמִּתְחוֹלֵל בַּטֶּבַע; בַּסְּתָו מְמַהֵר הַטַּיּוּן לְהוֹצִיא אֶת פְּרָחָיו. פְּרָחִים אֵלֶּה רַבִּים הֵם וּזְהוּבִים. יֵשׁ וְהַפְּרָחִים מְכַסִּים אֶת הַגִּבְעוֹלִים עַד כִּי לֹא יַרְגִּישׁוּ כְּלָל בֶּעָלִים הַיְּרֻקִּים.
– אוֹתָם הַיָּמִים, יָמִים טוֹבִים הֵם לַטַּיּוּן. אוֹרְחִים מִכָּל עֵבֶר בָּאִים אֶל הַצֶּמַח, בְּעִקָּר נוֹהֲרִים אֵלָיו הַדְּבוֹרִים וְהַחֲרָקִים. עָלֶיךָ לָדַעַת כִּי הָעוֹנָה, עוֹנָה קָשָׁה הִיא. בַּשָּׂדֶה אֵין לִרְאוֹת לֹא צֶמַח וְלֹא פֶּרַח, וְהַדְּבוֹרִים הַמִּסְכֵּנוֹת רְעֵבוֹת וְהֵן שְׂמֵחוֹת מְאֹד לִקְרַאת הָאוֹרֵחַ הַפּוֹרֵחַ וְשֶׁפַע הַזָּהָב שֶׁפָּשַׁט בֶּהָרִים וּבִגְדוֹת הַנְּחָלִים.
– הַטַּיּוּן, – הִמְשִׁיךְ הָאָב, – מְמַהֵר לִפְרֹחַ וְלַעֲשׂוֹת זְרָעִים הַנִּשָּׂאִים עַל מִצְנָחִים בַּעֲלֵי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת, וּבְרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֵיךְ הָרוּחַ מְטַלְטֶלֶת וְנוֹשֵׂאת עִמָּהּ אֶת הַזְּרָעִים הַטָּסִים בָּאֲוִיר. בְּבוֹא הַחֹרֶף הַקַּר נוֹשְׁרִים עֲלֵי הַטַּיּוּן, וְהַצֶּמַח עוֹמֵד בַּשַּׁלֶּכֶת כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף.
בַּיָּמִים הַקָּרִים נִרְדַּם הַצֶּמַח!
– בַּיָּמִים הַקָּרִים נִרְדָּם הַצֶּמַח! הוּא נָח מִעֲמָלוֹ הַקָּשֶׁה וּמֵעֲבוֹדָתוֹ אֲשֶׁר עָבַד לְמַעַן גַּדֵּל צְמָחִים וְעָלִים. בְּבוֹא הָאָבִיב יִזְדָּרְזוּ הַשָּׁרָשִׁים וְיִתְעוֹרְרוּ לִתְחִיָּה; הֵם יַשְׁקוּ אֶת הָעֲנָפִים הַיְּבֵשִׁים בְּמַיִם לָרֹב, וְאֵלֶּה יֹוֹצִיאוּ עָלִים יְרֻקִּים וְרַעֲנַנִּים.
– וְלָמָּה זֶה דְבִיקִים וְרֵיחָנִיִּים הֵם הֶעָלִים? – שָׁאַל יוֹרָם.
– תּוֹדוֹת לְרֵיחַ זֶה וּלְדֶבֶק זֶה שְׁאֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים, נִצָּלִים הֶעָלִים מִמָּוֶת.
– אַתָּה מֵבִין יוֹרָם! אִלּוּ לֹא הָיוּ הֶעָלִים דְּבִיקִים, כִּי אָז הָיוּ רַבִּים בַּעֲלֵי הַחַיִּים הָרוֹצִים לִלְעֹס אֶת הֶעָלִים; הלֹא תֵדַע כִּי בַּסְּתָו וּבַקַּיִץ מוּעָט הוּא הַיֶּרֶק בַּשָּׂדֶה.
– הַדֶּבֶק הוּא מָגֵן אֵפוֹא לַצֶּמַח מִפְּנֵי הַצֹּאן וְהַבָּקָר! – תָּמַהּ יוֹרָם.
– אַתָּה יוֹדֵעַ! – אָמַר הַיֶלֶד כַּעֲבֹר זְמַן מָה, – אֶצְלֵנוּ בַּשְׁפֵלָה לֹא רָאִיתִי אַף פַּעַם אֶת הַטַּיּוּן הַדָּבִיק. חֲבָל שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ מָצוּי שָׁם וְשֶׁאֵין מִי אֲשֶּׁר יְבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הַסְּתָו.
– לָמָּה תֹאמַר כָּכָה? – הִתְפַּלֵּא הָאָב, – הַאִם אֵינְךָ מַכִּיר אֶת הֶחָצָב עַל פְּרָחָיו? הֲלֹא הוּא גָדֵל אֶצְלֵנוּ בְּשֶׁפַע. הֶחָצָב הוּא אֵפוֹא מְבַשֵּׂר הַסְּתָו שֶׁל הַשְּׁפֵלָה. זֹאת וְעוֹד: גַּם הַצִּפֳּרִים הַבָּאוֹת אֵלֵינוּ מְבַשְּׂרוֹת סְתָו הֵן.
– נָכוֹן. – אִשֵּׁר יוֹרָם בְּקוֹל נָמוּךְ, – אוּלָם אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי הַטַּיּוּן בִּפְרָחָיו הָרַבִּים כֹּה נֶחְמָד הוּא וְכָל כָּךְ מָתוֹק, עַד כִּי מִצְטָעֵר אֲנִי שֶׁאֵינוֹ גָדֵל אֶצְלֵנוּ.
– יוֹדֵעַ אַתָּה? – הִצִיעַ הָאָב, – הָבָה נִקְטֹף מִן הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה וְנָבִיא אוֹתָם עִמָּנוּ הַבַּיְתָּה וְשָׁם יַאֲרִיכוּ הַפְּרָחִים יָמִים בָּאֲגַרְטֵלִים.
הָרַקֶּפֶת הַצְּנוּעָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַמְּבַשְּׂרִים בַּטֶּבַע
א.
שָׂנִים רַבּוֹת עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמוֹת בַּגּוֹיִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, בָּאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָהֶם ה' לְרִשְׁתָּהּ, וְהִנֵּה רָאוּ כִּי רַבִּים הֵם הַגּוֹיִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.
הָאָרֶץ הַזּוֹ לָנוּ הִיא! – אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹיִים
– הָאָרֶץ הַזּוֹ לָנוּ הִיא! – אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹיִים, – לָכֶם אֲרָצוֹת רַבּוֹת וַעֲשִׁירוֹת. לְכוּ לָכֶם לְאַרְצְכֶם אֲשֶׁר ה' נָתַן לָכֶם וּתְנוּ לָנוּ אֶת אַרְצֵנוּ!
– לֹא תָעֵזּוּ לְהִכָּנֵס אֶל הָאָרֶץ! אָנוּ נֵצֵא נֶגְדְּכֶם בַּחֶרֶב וּבַחֲנִית. אָנוּ נַהֲרֹג אֶתְכֶם וְלֹא נַשְׁאִיר מִכֶּם אִישׁ! – כָּכָה לָעֲגוּ הַגּוֹיִים לְדִבְרֵי יְְהוֹשֻׁעַ, שְׁלִיחוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים.
שָׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת לַעַג הַגּוֹיִים. הַדְּבָרִים הִרְגִּיזוּהוּ וְאָז צִוָּה עַל חֵיל הֶחָלוּץ שֶׁלּוֹ כִּי יֵצֵא לִפְנֵי הָעָם.
וְחֵיל הֶחָלוּץ, בְּנֵי גָד, רְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, הָיוּ אֲנָשִׁים אַמִּיצֵי לֵב וְְגִבּוֹרֵי חָיִל. אֲנָשִׁים אֵלֶּה רוֹעֵי צֹאן הָיוּ וַחֲזָקִים.
רָאוּ בְּנֵי הַשְּׁבָטִים כִּי אֶרֶץ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן טוֹבָה הִיא, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמַּנְהִיג: אָנָּא, מֹשֶה! תְּנָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ. הָאָרֶץ טוֹבָה הִיא וְהַמִּרְעֶה רַב בַּשָׂדוֹת. אִם תִּתֵּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, נִבְנֶה בָּהּ אֲנַחְנוּ גְדֵרוֹת לַצֹּאן וּבָתִּים לַנָּשִׁים וְלַיְלָדִים, וְאֲנַחְנוּ, הַלּוֹחֲמִים, נֵצֵא חֲלוּצִים לִפְנֵי הָעָם וְנִכְבֹּשׁ לְפָנָיו אֶת כֹּל הָאָרֶץ. לֹא נָנוּחַ וְלֹא נִשְׁקֹט, עַד אֲשֶׁר נְגָרֵשׁ אֶת כֹּל הָאוֹיְבִים מִפָּנֵינוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְהַחֲלוּצִים מִלְאוּ אֶת תַּפְקִידָם יָפֶה יָפֶה. בְּכָל מָקוֹם בּוֹ פָּרְצָה מִלְחָמָה, הָיוּ בְּנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ. הֵם לָחֲמוּ כַּאֲרָיוֹת וְעַד מְהֵרָה הִצְלִיחוּ לְגָרֵשׁ אֶת כָּל אוֹיְבֵיהֶם מִפְּנֵיהֶם.
וְיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בֵּינְתַיִם וְלֹא יָכוֹל הָיָה יוֹתֵר לְנַהֵל אֶת הַמִּלְחָמָה. אָז קָרָא הַמְּפַקֵּד אֶת רָאשֵׁי הַשְׁבָטִים אֵלָיו לַאֲסֵפָה.
הִתְאַסְּפוּ הַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַשְּׁבָטִים אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּהַר אֶפְרַיִם וְחִכּוּ לְדִבְרֵי הַמַּנְהִיג הַזָּקֵן. וִיהוֹשֻׁעַ הוֹפִיעַ לִפְנֵי הָעָם וְהוּא צוֹעֵד בְּקֹשִׁי עִל רַגְלָיו הָעֲיֵפוֹת.
דְּמָמָה הִשְׂתָּרְרָה בֶּחָצֵר כַּאֲשֶׁר הוֹפִיעַ יְהוֹשֻׁעַ לִפְנֵי נִכְבְּדֵי הָעָם. בּקוֹל רוֹעֵד פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר:
– אַחַי, בְּנֵי עַמִּי! הִנֵּה זָקַנְתִּי וְכֹחִי אֵינֶנּוּ עִמִּי כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם; קָשֶׁה עָלַי לְנַהֵל אֶת הָעָם; הַמִּלְחָמוֹת הָרַבּוֹת עִיְפוּ אוֹתִי וְעַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה כִּי תָבוֹאוּ אִישׁ אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל נַחֲלָתוֹ. הַמִּלְחָמָה תַמָּה; בָּאוּ יְמֵי הַשָּׁלוֹם; בָּאו יְמֵי הָעֲבוֹדָה. אָנָּא, אַחַי! בַחֲרוּ לָכֶם מַנְהִיג חָדָש, מַנְהִיג אֲשֶׁר יַרְאֶה לָכֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְכוֹנָה. הוּא יִדְאַג לְשָׁלוֹם וּלְסֵדֶר בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְהוּא גַם יַדְרִיךְ אֶתְכֶם וִילַמֶּדְכֶם כֵּיצַד לְעַבֵּד אֶת הַשָּׂדוֹת וְכֵיצַד לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
בְּקוֹל רוֹעֵד פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר
דִּבְרֵי הַמַּנְהִיג וְקוֹלוֹ הָרוֹעֵד זִעְזְעוּ אֶת לִבּוֹת הַשׁוֹמְעִים. רַבִּים זָכְרוּ אֶת הַמַּנְהִיג הַגִּבּוֹר, שָׁעָה שֶׁנִּלְחַם יַחַד עִמָּהֶם וְהָלַךְ לִפְנֵיהֶם בָּעַי וּבְגִבְעוֹן; כֵּיצַד הָיָה הָאִישׁ זָרִיז וְרָץ בַּשָּׂדֶה כַּצְּבִי…
– מֶה־הָיָה לוֹ, לַמַּצְבִּיא! – דִּבְּרוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. – הַזִּקְנָה קָפְצָה עָלָיו. – הֵשִׁיבוּ הַזְקֵנִים וְנָדוּ בְּרֹאשָׁם.
– אֲדוֹנֵנוּ הַמַּנְהִיג, לְעוֹלָם יִחְיֶה! – רָעֲמוּ קוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים מִכָּל פִּנּוֹת הָאֲסֵפָה. – אָנוּ מוֹדִים לְךָ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ. עַתָּה, כִּי זָקַנְתָּ, הִנֵּה נִבְחַר אִישׁ מִתּוֹכֵנוּ אֲשֶׁר יְנַהֵל אוֹתָנוּ. וְאַתָּה, הַמַּצְבִּיא, אַתָּה תָנוּחַ לְעֵת זִקְנָתְךָ וּבְעֵינֶיךָ תִּרְאֶה אֵיךְ עַמְּךָ, עַם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, בּוֹנֶה אֶת מוֹלַדְתּוֹ הַחֲדָשָׁה, – לֹא בַּחֶרֶב וְלֹא בַּחֲנִית, כִּי אִם בְּמַחֲרֵשָׁה וּבְבִנְיָן.
ב.
אֲבָל כְּשֶׁהֵחֵלּוּ הָאֲנָשִׁים מְחַפְּשִׂים אַחַר מַצְבִּיא חָדָשׁ, פָּרְצוּ מְרִיבוֹת בֵּין בְּנֵי הַשְּׁבָטִים. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הַגַּאַוְתָנִים טָעֲנוּ כִּי מִשִּׁבְטָם חַיָב לָצֵאת הַמַּנְהִיג.
בְּנֵי אֶפְרַיִם אָמְרוּ: – לֹא! יְהוֹשֻׁעַ הַמְּנַצֵּחַ מִשִּׁבְטֵנוּ הָיָה, וְגַם הַבָּאִים אַחֲרָיו צְרִיכִים לְהִבָּחֵר מִשִּׁבְטֵנוּ אָנוּ.
גַּם בְּנֵי בִּנְיָמִין טָעֲנוּ כִּי לָהֶם רָאוּי הַכָּבוֹד, לְשַׁלַּח אִישׁ מִשִּׁבְטָם כִּי יִהְיֶה לְמַנְהִיג בָּעָם.
הֵחֵלּוּ הַדִּיּבוּרִים נַעֲשִׂים קָשִׁים יוֹתֵר מֵרֶגַע לְרֶגַע. עוֹד מְעַט וְהַשִּׂנְאָה גָבְרָה בֵּין הַנֶּאֱסָפִים, וְהָאֲנָשִׁים כִּמְעַט שֶׁהֵחֵלוּ מַכִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.
וִיהוֹשֻׁעַ, אֲשֶׁר יָשַׁב עָיֵף וְיָגֵעַ מִתַּחַת לָעֵץ, רָאָה כִּי עוֹד מְעַט וְתִפְרֹץ מִלְחָמָה בֵּין הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר בָּאוּ; הוּא רָאָה כִּי פֹּה וָשָׁם מְרִימִים הָאֲנָשִׁים מַקְלוֹת לְהַכּוֹת רֵעֵיהֶם וַיִּכְעָס.
– אַחַי! – זָעַק הַזָּקֵן בְּכָל כֹּחוֹ, – מָה אַתֶּם עוֹשִׂים, אַחַי! לָמָּה תַכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ! הֲלֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם! הֱיוּ נָא אֲנָשִׁים טוֹבִים, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם, וַעֲשׂוּ טוֹב בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ!
דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ הִשְׁפִּיעוּ לְטוֹבָה עַל הַנֶּאֱסָפִים. מִתְבַּיְּשִׁים, הוֹרִידוּ אֵלֶּה הַנִּרְגָּזִים אֶת מַקְלוֹתֵיהֶם וְהִתְיַשְּׁבוּ בִּמְנוּחָה אַרְצָה, מְחַכִּים לְדִבְרֵי הַמַּנְהִיג הַיָּשִׁישׁ.
וְיהוֹשֻׁעַ אָמַר: – אַחַי! לָמָּה תָרִיבוּ בֵּינֵכֶם? אִם קָשֶׁה לָכֶם לִמְצֹא מַנְהִיג אֲשֶׁר יְנַהֵל אֶתְכֶם – הִנֵּה זֹאת עֲשׂוּ: חַלְקוּ בֵּינֵיכֶם אֶת הַקַּרְקָעוֹת. יֵשֵׁב לוֹ כָּל שֵׁבֶט עַל אַדְמָתוֹ, וְרָאשֵׁי הַשְּׁבָטִים יְנַהֲלוּ אֶתְכֶם וְיַדְרִיכוּ אֶתְכֶם. מַאֲמִין אֲנִי כִּי לְאַחַר שֶׁתְּחַלְקוּ אֶת הָאָרֶץ, שׁוּב לֹא תָרִיבוּ בֵּינֵיכֶם.
– וּמִי יִמְשֹֹׁל עָלֵינוּ בִּימֵי מִלְחָמָה? – שָׁאַל אַחַד הַנִּכְבָּדִים.
– בְּמִקְרֵה מִלְחָמָה, – הֵשִׁיב יְהוֹשֻׁעַ, – תִּבְחֲרוּ לָכֶם אֶת הַגִּבּוֹר בִּבְנֵי הַשְּׁבָטִים וְהוּא יֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם וִינַהֵל אֶת הַמִּלְחָמָה.
– טוֹבִים דְּבָרֶיךָ! – אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים לַמַּנְהִיג הַיָּשִׁישׁ.
– אֲבָל אֵיךְ נֵדַע אֶת הַגְּבוּלוֹת בֵּין שֵׁבֶט לְשֵׁבֶט? וּמַה־נַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר יָקוּמוּ בְּנֵי הַשֵּׁבֶט הֶחָזָק וְיִרְצוּ לִגְזֹל אֶת אַדְמָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁבֶט הַחַלָּשׁ? – נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בֶּן־בִּנְיָמִין אֲשֶׁר דָּאַג לְגוֹרַל שִׁבְטוֹ הַקָּטָן.
אוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֵינָיו הָעֲיֵפוֹת עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר סָבִיב. לְנֶגְדּוֹ הִזְהִירוּ שַׁרְבִיטֵי הַפְּרָחִים שֶׁל הֶחָצָב. הָיָה זֶה בִּימֵי הַסְּתָו, לְאַחַר קְצִיר הַחִטִּים, אַחַר שֶׁהָאֲנָשִׁים אָסְפוּ אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁלָּהֶם מִן הַגֹּרֶן.
בָּנַי! – קָרָא הַזָּקֵן בְּהִתְרַגְּשׁוּת, – הִנֵּה שַׁרְבִיטֵי הֶחָצָב
– בָּנַי! – קָרָא הַזָּקֵן בְּהִתְרַגְּשׁוּת, – הִנֵּה שַׁרְבִיטֵי הֶחָצָב, אֵלֶּה הַפּוֹרְחִים פֹּה בַּסְבִיבָה לָרֹב. הֵם הֵם אֲשֶׁר יַשְׁכִּינוּ אֶת הַשָּׁלוֹם בְּתוֹכְכֶם.
– הָבָה אַחַי! – גָּבַר קוֹלוֹ שֶׁל הַזָּקֵן וְנִהְיָה לְפֶתַע צָלוּל, – הָבָה נָקוּם וְנַעֲקֹר אֶת הַחֲצָבִים הַלָּלוּ! וַדַּאי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי לְאֵלֶּה הַחְצָבִים בְּצָלִים גְּדוֹלִים הַשּׁוֹכְנִים עָמֹק עָמֹק בָּאֲדָמָה. לְמַטָּה מִן הַבְּצָלִים מִתְפַּתְּלִים שָׁרָשִׁים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים. שָׁרָשִׁים אֵלֶּה חוֹדְרִים עָמֹק עָמֹק לָאֲדָמָה, עַד כִּי אִישׁ לֹא יוּכַל לְגַלּוֹת אוֹתָם וּלְהוֹצִיאָם כָּלִיל מִן הָאֲדָמָה.
– חֲצָבִים אֵלֶּה אֲשֶׁר נַעֲקֹר, אוֹתָם נִשְׁתֹּל לְכָל אֹרֶךְ הַגְּבוּלוֹת שֶׁלָּנוּ. כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט יִשְׁתֹּל אֶת הַבְּצָלִים הָאֵלֶּה עַל גְּבוּלוֹת חֶלְקוֹתָיו. בְּחָדְשֵׁי הַסְּתָו יַעַמְדוּ שַׁרְבִיטֵי הֶחָצָב בְּפִרְחֵיהֶם הַנָּאִים כְּחוֹמָה לְאֹרֶךְ הַגְּבוּלוֹת. בַּחֹרֶף יִהְיוּ הֶעָלִים הַיְרֻקִּים גָּדֵר חַיָּה מִסָּבִיב לַגְּבוּלוֹת, אֲשֶׁר בֵּין שֵׁבֶט לְשֵׁבֶט.
בַּחֹרֶף יִהְיוּ הֶעָלִים הַיְרֻקִּים גָּדֵר חַיָּה מִסָּבִיב לַגְּבוּלוֹת
– וְהִנֵּה, – הוֹסִיף יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם, – אִם יִרְצֶה אִישׁ לְנַסּוֹת ְלהַסִִּיג אֶת גְּבוּל שְׁכֵנוֹ אוֹ שִׁבְטוֹ, אִם יְנַסֶּה לַעֲקֹר אֶת הַחֲצָבִים מִן הָאֲדָמָה, דְּעוּ מְעַתָּה כִּי לֹא יַצְלִיחַ הָאִישׁ בְּמַעֲשֵׂהוּ הָרָע. יוֹם יָבוֹא וְשָׁרְשֵׁי הֶחָצָב הַנִּשְׁאָרִים בָּאֲדָמָה, הֵם הֵם יִשְׁלְחוּ עָלִים יְרֻקִּים וּפְרָחִים, וְאֵלֶּה יוֹכִיחוּ צִדְקַת הַצַּדִּיק וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע.
דִבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ הִשְׁאִירוּ רֹשֶׁם עָמֹק בְּקֶרֶב הַנֶּאֱסָפִים.
– מוֹרֵנוּ! – קָרְאוּ הַזְקֵנִים, – אָנוּ נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ לָנוּ. אָנוּ נִשְׁתֹּל אֶת בְּצָלָיו שֶׁל הֶחָצָב בָּאֲדָמָה לְאֹרֶך הַגְּבוּלוֹת בֵּין הַשְּׁבָטִים, וּשְׁתִילִים אֵלֶּה הֵמָּה יִהְיוּ לָנוּ לְעֵד כִּי אָסוּר לִגְזֹל אֶת אַדְמַת הַשְּׁכֵנִים.
מֵאָז הָיוּ גְדֵלִים שְׁתִילֵי הֶחָצָב בְּכָל חֶלְקֵי הָאָרֶץ לְאֹרֶךְ הַגְּבוּלוֹת. גַּם כַּיּוֹם, שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, עוֹד גְּדֵלִים, פֹּה וָשָׁם בְּאַדְמוֹת הַנֶּגֶב, שְׁתִילֵי חָצָב לְאֹרֶךְ הַגְּבוּלוֹת בֵּין שָׁכֵן לְשָׁכֵן.
הָאִכָּרִים אוֹמְרִים: – הֶחָצָב שוֹׁבֵר אֶת רַגְלֵי הָרְשָׁעִים. לְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ הָרָשָׁע הָאוֹמֵר לְהַסִּיג אִת גְּבוּל שְׁכֵנוֹ בְּמַעֲשֵׂהוּ הָרָע. צִמְחֵי הֶחָצָב עֵדִים נֶאֱמָנִים הֵם. שׁוֹמְרִים טוֹבִים הֵם עַל הַגְּבוּלוֹת אֲשֶׁר תָּחֲמוּ בַּיָּמִים הָהֵם.
פִּרְחֵי הֶחָצָב פּוֹרְחִים בִּימֵי הַסְּתָו. בְּדִיוּק בְּאוֹתָם הַיָּמִים בָּהֶם כִּנֵּס יְהוֹשֻׁעַ אֶת זִקְנֵי הָעָם לָאֲסֵפָה. יָמִים אֵלֶּה, יְמֵי הַמְנוּחָה הֵם לָאִכָּרִים, בֵּין תְּקוּפַת אֲסִיף הַתְּבוּאָה אֶל הַמַּחְסָנִים וּבֵין תְּקוּפַת רֵאשִׁית הֶחָרִישׁ לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַבָּאָה.
הֶחָצָב בִּפְרָחָיו מֵבִיא שִׂמְחָה לַדְּבוֹרִים, שָׂשׂוֹן לַיְלָדִים וֶאֱמוּנָה בַּצֶּדֶק לַגְּדוֹלִים.
חִילַף הַחוֹלוֹת מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר פִּרְחֵי אַרְצֵנוּ בְּעוֹנָתָם
א
אָבִיו שֶׁל יוֹרָם אָהַב מְאֹד לְהָבִיא לִבְנוֹ פְּרָחִים וּצְמָחִים אֲשֶׁר אָסַף וְקָטַף בְּטִיּוּלָיו הָרַבִּים בָּאָרֶץ.
יוֹם אֶחָד עָלָה בִּידֵי הָאָב לְטַיֵּל בִּצְפוֹן הָאָרֶץ. הָיָה זֶה בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן וְהַחֶרְמוֹן. בִּהְיוֹת הַמְטַיְּלִים עַל שְׂפַת אַחַד הַנְּהָרוֹת הַנּוֹפְלִים אֶל הַיַּרְדֵּן, רָאָה הָאָב לְפֶתַע הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל שִׂיחִים נָאִים וְעֲלֵיהֶם גְּדֵלִים פְּרָחִים וְרֻדִּים נֶהְדָּרִים. קָרַב הָאִישׁ אֶל הַפְּרָחִים וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה לְרֵיחָם הַנָּעִים וּלְיָפְיָם.
– אֵיזֶה יֹפִי! – אָמַר הָאִישׁ אֶל לִבּוֹ. – מַה־נֶּהְדָּר מַרְאֵה הַנַּחַל וּמֵימָיו הַגּוֹעֲשִׁים! מַרְאֵה הַפְּרָחִים הַוְרֻדִּים הַמַּקִּיפִים אֶת הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים וְאֶת הַקֶּצֶף הַלָּבָן יָצַר תְּמוּנָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאָה הָאִישׁ מֵעוֹדוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה זָכַר הָאָב אֶת בּנוֹ הַיּוֹשֵׁב בַּשְּׁפֵלָה.
– חֲבָל שֶׁיּוֹרָמִי הֶחָמוּד אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת תִּפְאֶרֶת הַמַּיִם הַמְשֻׁבָּצִים בְּתוֹך וֶרֶד הַפְּרָחִים! – הִרְהֵר הָאִישׁ.
– אֲבָל הֲרֵי יָכוֹל אַתָּה לְהָבִיא לוֹ מַתָּנָה מִפִּרְחֵי הַסְּבִיבָה! – קָרָא אֵלָיו קוֹל פְּנִימִי.
– נָכוֹן מְאֹד! הִנֵּה אָבִיא לוֹ, לְיוֹרָם, מִפִּרְחֵי הַיַּרְדֵּן. יִשְׂמַח הַיֶּלֶד וְיִזְכֹּר, כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל, יְמַהֵר גַּם הוּא לְהַגִּיעַ לְנוֹף חֲמוּדוֹת זֶה וְלֵהָנוֹת מִמַּרְאֵה הַפְּלָאִים.
וּלְעֵת עֶרֶב, כְּשֶׁשָּׁב הָאָב הַבַּיְתָּה מִדַּרְכּוֹ, מָצָא אֶת יוֹרָם יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם. הַמִּסְכֵּן! הוּא הֶחֱלִיט לֹא לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אָבִיו שָׁב מִמֶּרְחַקִּים, מְנַשְּׁקֵהוּ וּמְבָרְכֵהוּ בְּבִרְכַּת “לַיְלָה טוֹב”.
וְאַךְ נִשְׁמְעוּ צַעֲדֵי הָאָב עַל הַמַּדְרֵגוֹת, וְיוֹרָם הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ הַחֲטוּפָה וּבִקְרִיאָה: – אַבָּא! – זָנַק אֶל הַדֶּלֶת, וְעוֹד רֶגַע וְהַשְׁנַיִם הָיוּ חֲבוּקִים אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ.
– מַה־הֵבֵאתָ לִי, אַבָּא? – שָׁאַל הַיֶּלֶד לָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר יָרַד מֵעַל צַוַּאר אָבִיו וְהֶחֱלִיק עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה.
– הֵבֵאתִי! הֵבֵאתִי לְךָ דָּבָר נָאֶה מְאֹד. קָטַפְתִּי אוֹתוֹ עַל שְׂפַת הַנָּחַל.
– פְּרָחִים הֵבֵאתָ לִי! נֶהְדָּר! יֹפִי! – הֵרִיעַ הַיֶּלֶד בְּשִׂמְחָה.– הֵיכָן הֵם הַפְּרָחִים אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אַבָּא?
– הִִנֵּה הֵם הַפְּרָחִים! – נֶחְפַּז הָאָב, יָרַד אֶל הַמְּכוֹנִית וְהוֹציא זֵר בַּעַל עֲנָפִים אֲרֻכִּים שֶׁל פִּרְחֵי הַרְדּוּף.
– הֵיכָן קָטַפְתָּ אוֹתָם?
– עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. – עָנָה הָאָב.
– אֵיזֶה יֹפִי! הֵם נֶהְדָּרִים! – מִלְמֵל הַיֶּלֶד.
– יוֹרָם! כְּבָר מְאֻחָר! עָלֶיךָ לִשְׁכַּב לִישֹׁן! – זֵרְזָה הָאֵם אֶת יַלְדָּהּ.
– אַבָּא! – הִפְצִיר הַיֶּלֶד, – אָנָּא, שִׂים אֶת הַפְּרָחִים בֶּעָצִיץ וְתֵן אוֹתָם לְיַד מִטָּתִי. אַגַּב, מַה־שְּׁמָם שֶׁל הַפְּרָחִים הַלָּלוּ?
– הַלָּלוּ, קוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁם הַרְדוּף־הַנְּחָלִים. – אָמַר הָאָב וּמִהֵר וְהִגִּישׁ לַחֲבִיבוֹ כַּמָּה פְּרָחִים בְּתוֹך הָאֲגַרְטֵל.
– אַבָּא! – שָׁב הַיֶּלֶד וְשָׁאַל, – הַאִם אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג גַּם שְׁתִילִים שֶׁל הַרְדוּף? הָיִיתִי רוֹצֶה לְגַדֵּל הַרְדּוּפִים גַּם בְּגִנָּתִי.
אֵיזֶה יֹפִי! הֵם נֶהְדָּרִים – מִלְמֵל הַיֶּלֶד
– אֵין לְךָ דָבָר קַל מִזֶּה. – הֵשִׁיב הָאָב, – אֲנִי הֵבֵאתִי עִמִּי עֲנָפִים אֲרֻכִּים שֶׁל הַרְדּוּף. אֲחָדִים מֵהֶם אֶשְׁתֹל מָחָר בַּגִּנָּה וּבְקָרוֹב הֵם יַעֲשׂוּ עָלִים וְשָׁרָשִׁים; יִהְיוּ לְךָ שִׂיחֵי הַרְדּוּף כָּל כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה.
– אֵין כָּמוֹךָ, אַבָּא אַתָּה מֹתֶק! זְכֹר אִם כֵּן: מָחָר בַּבֹּקֶר אָנוּ נִשְׁתֹּל אוֹתָם יַחַד, וּבֵינְתַיִם לֵיל מְנוּחָה וּלְהִתְרָאוֹת מָחָר! – נִפְרַד הַיֶּלֶד בְּקֹשִׁי מֵאָבִיו.
ב
לַמָּחֳרָת בִּשְׁעַת בֹּקֶר מָקְדֶּמֶת, הִתְעוֹרֵר יוֹרָם מִשְׁנָתוֹ. הוּא חִכָּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לָרֶגַע בּוֹ יִפְקַח אָבִיו אֶת עֵינָיו לְמַעַן יְבָרְכֵהוּ בְּבִרְכַּת “בֹּקֶר טוֹב” וְיזָרְזֵהוּ לָרֶדֶת אֶל הַגִּנָּה, לִשְׁתֹּל אֶת הַצְמָחִים, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ בְּלֵיל אֶמֶשׁ.
– בֹּקֶר טוֹב, אַבָּא! – נֶחְפַּז הַיֶּלֶד וְקִדֵּם בִּבְרָכָה אֶת אָבִיו, אֲשֶׁר אַךְ זֶה מִצְמֵץ בִּשְׁמוּרוֹת עֵינָיו.
– בֹּקֶר אוֹר, יוֹרָמִי הֶחָמוּד! – הֵשִִׁיב הָאָב בְּקוֹל שֶׁל יָשֵׁן לְמֶחֱצָה.
– רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁכַּב עִמְּךָ בְּמִטָּתְךָ, אַבָּא! – הִתְפַּנֵק יוֹרָם.
– בְּבַקָּשָׁה! בּוֹא, חֲבִיבִי!
– אַבָּא! – הִפְצִיר יוֹרָם, – אָנָּא, סַפֵּר לִי עַל הַהַרְדּוּף אֲשֶׁר קָטַפְתָּ אֶתְמוֹל עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן!
וְהָאָב סִפֵּר:
– אֶתְמוֹל אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְנוּ בַּמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ אֶל קִבּוּץ דָּן אֲשֶׁר בַּצָּפוֹן. כַּאֲשֶׁר גָּמַרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי, הֶחֱֱלַטְתִּי לְסַיֵּר לְאֹרֶךְ הַנַּחַל. אַתָּה וַדַּאי יוֹדֵעַ, חֲבִיבִי, כִּי עַתָּה, בִּימוֹת הַסְּתָו, מוּעָטִים מְאֹד הַפְּרָחִים הַפְּתוּחִים; אוּלָם עַל שְׂפַת הַנַּחַל, שָׁם רַבִּים מְאֹד הַצְּמָחִים הַפּוֹרְחִים. שָׁם מָצָאתִי “רַב־בֶּרֶךְ פּוֹרֵחַ”1, “נַעֲנָה מְשֻׁבֶּלֶת”, וְעוֹד וְעוֹד. – לְפֶתַע רָאִיתִי לְפָנַי הֲמוֹן שִׂיחִים בַּעֲלֵי עָלִים אֲרֻכִּים וּמְחֻדָּדִים; וְהֶעָלִים, כְּאִלוּ מְשׁוּחִים הֵם בְּדוֹנַג וּבְשַׁעֲוָה. עוֹד אֲנִי מִתְפָּעֵל מִן הֶעָלִים, וְהִנֵּה רָאִיתִי פְּרָחִים וְרֻדִּים וְיָפִים עַל רָאשֵׁיהֶם. מִיָּד הִכַּרְתִּי אוֹתָם: הֲלֹא אֵלֶּה הֵם פִּרְחֵי הַהַרְדּוּף הַיָּפִים. צְמָחִים אֵלֶּה מְגַדְּלִים הַגַּנָּנִים בְּגִנּוֹת הַנּוֹי, אוּלָם פֹּה, לְאֹרֶךְ חוֹפֵי הַיַּרְדֵּן, גְּדֵלִים הַשִּׂיחִים הָאֵלֶּה בַּר, וְהֵם מְפַתְּחִים אֶת פִּרְחֵיהֶם נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַמֶּמֶת וְהַנָּאָה.
– בְּקִצּוּר, וַדַּאי יוֹדֵעַ אַתָּה כִּי אוֹהֵב צְמָחִים אֲנִי; מִהַרְתִּי לִקְטֹף לִי עָנָף אֶחָד. מִיָּד נִמְרַח עַל כַּף יָדִי מִיץ חֲלָבִי דָבִיק; כִּמְעַט וּמָשַׁכְתִּי יָדִי מִן הַצְמָחִים הָאֵלֶּה, אַךְ הֵבַנְתִּי: לֹא לְחִנָּם נוֹזֵל הַמִּיץ הַזֶּה. אִלּוּ לֹא מִיץ זֶה, וַדַּאי הָיוּ הַצֹּאן וְהַבָּקָר זוֹלְלִים אֶת עֲלֵי הַצֶּמַח. עַתָּה, מִשֶּׁהוּא מַפְרִיש מִיץ דָּבִיק וּמֵרִיחַ, וַדַּאי שֶׁאֵין בַּעֲלֵי הַחַיִּים מְעִזִּים לִפְגֹּעַ בַּצֶמַח עַצְמוֹ.
– בָּדַקְתִי אֶת הַפֶּרַח בִּתְשׂוּמֶת לֵב. רָאִיתִי שֶׁהוּא עָשׂוּי חֲמִשָּׁה עֲלֵי גָבִיעַ, חֲמִשָּׁה עֲלֵי כּוֹתֶרֶת; וּמַה־שֶּׁמְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר – גִּלִּיתִי הֲמוֹן שְׂעָרוֹת וּדְמֻיוֹת צִיצָה בְּצַוַּאר הַפֶּרַח. יִגְאָל, חֲבֵר קִבּוּץ דָּן, שֶׁלִּוָּה אוֹתִי, הִסְבִּיר לִי כִּי לִשְׂעָרוֹת אֵלּוּ קוֹרְאִים בְּשֵׁם עֲטָרָה וְהִיא עֲשׂוּיָה בִּדְמוּת צִיצָה; הָאַבְקָנִים, מִסְפָּרָם אַף הוּא חֲמִשָּׁה, וְהָעֵלִי הוּא בֵּן שְׁנֵי עַמּוּדִים.
– וְעוֹד אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּפְּרָחִים, וְהִנֵּה, – הִמְשִׁיךְ הָאָב, – רָאִיתִי הֲמוֹן פַּרְפָּרִים בַּעֲלֵי שְׂעָרוֹת מְרַפְרְפִים וְנִשָּׂאִים לְמָעְלָה. נִגַּשְׁתִּי קָרוֹב אֲלֵיהֶם וְרָאִיתִי: לֹא פַּרְפָּרִים הָיוּ אֵלֶּה, כִּי אִם שְׂעָרוֹת יָפוֹת כִּקְטִיפָה, וּבִקְצוֹתֵיהֶן גַּרְעִין חוּם. יִגְאָל הִסְבִּיר לִי כִּי אֵלֶּה הַזְּרָעִים הַבְּשֵׁלִים שֶׁל הַהַרְדּוּף הַנִּשָּׂאִים לַמֶּרְחַקִּים. תּוֹדוֹת לִשְׂעָרוֹת אֵלּוּ, הַפְּשׂוּקוֹת לִצְדָדִים בִּדְמוּת סוֹכֵךְ אוֹ מַצְנֵחַ, מִתְפַּזְּרִים הַפְּרָחִים רָחוֹק רָחוֹק.
– וְיִגְאָל נִגַּשׁ אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים, קָטַף מִמֶּנּוּ תַרְמִיל אָרֹךְ וָחוּם וּפָסַק אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם; עָנָן שֶׁל שַׂעֲרוֹת סוֹכְְכִים נִשָּׂא בָּאֲוִיר.
– רוֹאֶה אַתָּה. – אָמַר יִגְאָל, – זֶהוּ הַפְּרִי. לִפְרִי בַּעַל צוּרָה כָּזוֹ אָנוּ קוֹרְאִים בְּשֵׁם “מַפּוּחִית”. הַפְּרִי עָשׂוּי שְׁתֵּי מַפּוּחִיּוֹת וּבְתוֹכָן שׁוֹכְנִים הַזְּרָעִים הַשְּׂעִירִים.
– עוֹד סִפֵּר לִי יִגְאָל, כִּי פְּרָחִים אֵלֶּה פְּתוּחִים בְּכָל חָדְשֵׁי הַקַּיִץ וְהַסְּתָו.
– וְכֵיצַד רוֹצֶה אַתָּה לִשְׁתֹּל אֶת הַצֶּמַַח אֶצלֵנוּ? – שָׁאַל יוֹרָם.
– בּוֹא וְתִרְאֶה! – הֵשִׁיב הָאָב, וּמִיָּד קָפַץ חִישׁ קַל וּבִזְרִיזוּת מֵעַל מִטָּתוֹ, לָבַש בְּגָדָיו, וְהַשְּׁנַיִם, הָאָב וּבְנוֹ, יָרְדוּ אֶל הַגִּנָּה. נָטַל הָאָב אַחַד הָעֲנָפִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַהַרְדּוּף, אֲשֶׁר הֵבִיא אֶמֶשׁ הַבַּיְתָּה, חָתַךְ אֶת קָצֵהוּ הַתַּחְתּוֹן, גָּזַם אֶת הֶעָלִים עַד כִּי הֶעָנָף נִשְׁאַר עָרוּם וְאֶת הֶעָנָף הַזֶּה נָעַץ בָּאֲדָמָה בְּמָקוֹם מְזֻבָּל וּמֻצָּל.
וְאֶת הֶעָנָף הַזֶּה נָעַץ בָּאֲדָמָה בִּמְקוֹם מִזֻבָּל וּמֻצָּל.
כָּכָה עָשָׂה הָאָב לְכַמָּה עֲנָפִים. כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר עֲנָפִים הָיוּ תְקוּעִים עַתָּה בָּאֲדָמָה.
– וְעַתָּה. – אָמַר הָאָב, – הִנֵּה שָׁתַלְתִּי אֶת הָעֲנָפִים הַלָּלוּ בָּאֲדָמָה. מֵעַתָּה יִקְרְאוּ לַעֲנָפִים אֵלֶּה בְּשֵׁם יִחוּרִים. אֵלֶּה הַיִּחוֹרִים, בִּהְיוֹתָם בָּאֲדָמָה יוֹצִיאוּ שָׁרָשִׁים אֲשֶׁר יִינְקוּ מִן הַקַּרְקַע אֶת מְזוֹנָם; מִן הָעֵינַיִם אֲשֶׁר בְּחֵיקֵי הֶעָלִים יֵצְאוּ עֲנָפִים צְעִירִים, וּבְקָרוֹב תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ אֵיךְ יַתְחִילוּ אֵלֶּה הַמַּקְלוֹת לַעֲשׂוֹת עָלִים וְאוּלַי גַם פְּרָחִים.
– פֶּלֶא פְּלָאִים! – קָרָא יוֹרָם וְנָד בְּרֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ לֹֹא הֶאֱמִין לְדִבְרֵי אָבִיו.
לֹא עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת מְרֻבִּים וְיוֹרָם רָאָה, לְשִׂמְחָתוֹ, כִּי דִבְרֵי אָבִיו נִתְקַיְּמוּ.
לִקְרַאת הָאָבִיב הֶעֱבִירוּ הָאָב וּבְנוֹ אֶת הַיִּחוּרִים אֶל מָקוֹם גָּדוֹל, וּשְׂדֵרָה שֶׁל שִׂיחֵי הַהַרְדּוּף הָיְתָה מְפָאֶרֶת אֶת גִּנַּת הַנּוֹי שֶׁל יוֹרָם.
מַזְכֶּרֶת הֵם לִי מֵאָבִי
עַל פְּרָחִים אֵלֶּה הָיְתָה גַאֲוָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. הוּא טִפֵּל בָּהֶם, עָדַר אוֹתָם, גָּזַם אֶת הָעֲנָפִים הַצְּדָדִיִּים וְהַמְיֻתָּרִים, וּמִפַעַם לְפַעַם הָיָה מַזְמִין אֶת חֲבֵרָיו לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַפְּרָחִים הַנָּאִים וְהָרֵיחָנִיִּים.
– אֵלֶּה הַצְּמָחִים. – הָיָה יוֹרָם אוֹמֵר בְּגַאֲוָה, – מַזְכֶּרֶת הֵם לִי מֵאָבִי. הוּא הֵבִיא אוֹתָם מִמֶּרְחַקִּים, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, – מִצְּפוֹן הָאָרֶץ.
סְמָדַר וַעֲלֵי הַגֶּפֶן מִתּוֹךְ הַסֶּפֶר הַמְּבַשְׂרִים בַּטֶּבַע.
-
כך במקור. לצמח קוראים רב־ברך. הערת פב"י ↩
- הילה מורדל
- איילת צנקל
- צחה וקנין-כרמל
- שרה בילו
- בת ציון רביב
- שלי אוקמן
- שלומית אפל
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.