א    🔗

אָבִיו שֶׁל יוֹרָם אָהַב מְאֹד לְהָבִיא לִבְנוֹ פְּרָחִים וּצְמָחִים אֲשֶׁר אָסַף וְקָטַף בְּטִיּוּלָיו הָרַבִּים בָּאָרֶץ.

יוֹם אֶחָד עָלָה בִּידֵי הָאָב לְטַיֵּל בִּצְפוֹן הָאָרֶץ. הָיָה זֶה בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן וְהַחֶרְמוֹן. בִּהְיוֹת הַמְטַיְּלִים עַל שְׂפַת אַחַד הַנְּהָרוֹת הַנּוֹפְלִים אֶל הַיַּרְדֵּן, רָאָה הָאָב לְפֶתַע הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל שִׂיחִים נָאִים וְעֲלֵיהֶם גְּדֵלִים פְּרָחִים וְרֻדִּים נֶהְדָּרִים. קָרַב הָאִישׁ אֶל הַפְּרָחִים וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה לְרֵיחָם הַנָּעִים וּלְיָפְיָם.

– אֵיזֶה יֹפִי! – אָמַר הָאִישׁ אֶל לִבּוֹ. – מַה־נֶּהְדָּר מַרְאֵה הַנַּחַל וּמֵימָיו הַגּוֹעֲשִׁים! מַרְאֵה הַפְּרָחִים הַוְרֻדִּים הַמַּקִּיפִים אֶת הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים וְאֶת הַקֶּצֶף הַלָּבָן יָצַר תְּמוּנָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאָה הָאִישׁ מֵעוֹדוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה זָכַר הָאָב אֶת בּנוֹ הַיּוֹשֵׁב בַּשְּׁפֵלָה.

– חֲבָל שֶׁיּוֹרָמִי הֶחָמוּד אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת תִּפְאֶרֶת הַמַּיִם הַמְשֻׁבָּצִים בְּתוֹך וֶרֶד הַפְּרָחִים! – הִרְהֵר הָאִישׁ.

– אֲבָל הֲרֵי יָכוֹל אַתָּה לְהָבִיא לוֹ מַתָּנָה מִפִּרְחֵי הַסְּבִיבָה! – קָרָא אֵלָיו קוֹל פְּנִימִי.

– נָכוֹן מְאֹד! הִנֵּה אָבִיא לוֹ, לְיוֹרָם, מִפִּרְחֵי הַיַּרְדֵּן. יִשְׂמַח הַיֶּלֶד וְיִזְכֹּר, כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל, יְמַהֵר גַּם הוּא לְהַגִּיעַ לְנוֹף חֲמוּדוֹת זֶה וְלֵהָנוֹת מִמַּרְאֵה הַפְּלָאִים.

וּלְעֵת עֶרֶב, כְּשֶׁשָּׁב הָאָב הַבַּיְתָּה מִדַּרְכּוֹ, מָצָא אֶת יוֹרָם יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם. הַמִּסְכֵּן! הוּא הֶחֱלִיט לֹא לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אָבִיו שָׁב מִמֶּרְחַקִּים, מְנַשְּׁקֵהוּ וּמְבָרְכֵהוּ בְּבִרְכַּת “לַיְלָה טוֹב”.

וְאַךְ נִשְׁמְעוּ צַעֲדֵי הָאָב עַל הַמַּדְרֵגוֹת, וְיוֹרָם הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ הַחֲטוּפָה וּבִקְרִיאָה: – אַבָּא! – זָנַק אֶל הַדֶּלֶת, וְעוֹד רֶגַע וְהַשְׁנַיִם הָיוּ חֲבוּקִים אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ.

– מַה־הֵבֵאתָ לִי, אַבָּא? – שָׁאַל הַיֶּלֶד לָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר יָרַד מֵעַל צַוַּאר אָבִיו וְהֶחֱלִיק עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה.

– הֵבֵאתִי! הֵבֵאתִי לְךָ דָּבָר נָאֶה מְאֹד. קָטַפְתִּי אוֹתוֹ עַל שְׂפַת הַנָּחַל.

– פְּרָחִים הֵבֵאתָ לִי! נֶהְדָּר! יֹפִי! – הֵרִיעַ הַיֶּלֶד בְּשִׂמְחָה.– הֵיכָן הֵם הַפְּרָחִים אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אַבָּא?

– הִִנֵּה הֵם הַפְּרָחִים! – נֶחְפַּז הָאָב, יָרַד אֶל הַמְּכוֹנִית וְהוֹציא זֵר בַּעַל עֲנָפִים אֲרֻכִּים שֶׁל פִּרְחֵי הַרְדּוּף.

– הֵיכָן קָטַפְתָּ אוֹתָם?

– עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. – עָנָה הָאָב.

– אֵיזֶה יֹפִי! הֵם נֶהְדָּרִים! – מִלְמֵל הַיֶּלֶד.

– יוֹרָם! כְּבָר מְאֻחָר! עָלֶיךָ לִשְׁכַּב לִישֹׁן! – זֵרְזָה הָאֵם אֶת יַלְדָּהּ.

– אַבָּא! – הִפְצִיר הַיֶּלֶד, – אָנָּא, שִׂים אֶת הַפְּרָחִים בֶּעָצִיץ וְתֵן אוֹתָם לְיַד מִטָּתִי. אַגַּב, מַה־שְּׁמָם שֶׁל הַפְּרָחִים הַלָּלוּ?

– הַלָּלוּ, קוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁם הַרְדוּף־הַנְּחָלִים. – אָמַר הָאָב וּמִהֵר וְהִגִּישׁ לַחֲבִיבוֹ כַּמָּה פְּרָחִים בְּתוֹך הָאֲגַרְטֵל.

– אַבָּא! – שָׁב הַיֶּלֶד וְשָׁאַל, – הַאִם אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג גַּם שְׁתִילִים שֶׁל הַרְדוּף? הָיִיתִי רוֹצֶה לְגַדֵּל הַרְדּוּפִים גַּם בְּגִנָּתִי.

אֵיזֶה יֹפִי! הֵם נֶהְדָּרִים – מִלְמֵל הַיֶּלֶד

– אֵין לְךָ דָבָר קַל מִזֶּה. – הֵשִׁיב הָאָב, – אֲנִי הֵבֵאתִי עִמִּי עֲנָפִים אֲרֻכִּים שֶׁל הַרְדּוּף. אֲחָדִים מֵהֶם אֶשְׁתֹל מָחָר בַּגִּנָּה וּבְקָרוֹב הֵם יַעֲשׂוּ עָלִים וְשָׁרָשִׁים; יִהְיוּ לְךָ שִׂיחֵי הַרְדּוּף כָּל כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה.

– אֵין כָּמוֹךָ, אַבָּא אַתָּה מֹתֶק! זְכֹר אִם כֵּן: מָחָר בַּבֹּקֶר אָנוּ נִשְׁתֹּל אוֹתָם יַחַד, וּבֵינְתַיִם לֵיל מְנוּחָה וּלְהִתְרָאוֹת מָחָר! – נִפְרַד הַיֶּלֶד בְּקֹשִׁי מֵאָבִיו.

ב    🔗

לַמָּחֳרָת בִּשְׁעַת בֹּקֶר מָקְדֶּמֶת, הִתְעוֹרֵר יוֹרָם מִשְׁנָתוֹ. הוּא חִכָּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לָרֶגַע בּוֹ יִפְקַח אָבִיו אֶת עֵינָיו לְמַעַן יְבָרְכֵהוּ בְּבִרְכַּת “בֹּקֶר טוֹב” וְיזָרְזֵהוּ לָרֶדֶת אֶל הַגִּנָּה, לִשְׁתֹּל אֶת הַצְמָחִים, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ בְּלֵיל אֶמֶשׁ.

– בֹּקֶר טוֹב, אַבָּא! – נֶחְפַּז הַיֶּלֶד וְקִדֵּם בִּבְרָכָה אֶת אָבִיו, אֲשֶׁר אַךְ זֶה מִצְמֵץ בִּשְׁמוּרוֹת עֵינָיו.

– בֹּקֶר אוֹר, יוֹרָמִי הֶחָמוּד! – הֵשִִׁיב הָאָב בְּקוֹל שֶׁל יָשֵׁן לְמֶחֱצָה.

– רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁכַּב עִמְּךָ בְּמִטָּתְךָ, אַבָּא! – הִתְפַּנֵק יוֹרָם.

– בְּבַקָּשָׁה! בּוֹא, חֲבִיבִי!

– אַבָּא! – הִפְצִיר יוֹרָם, – אָנָּא, סַפֵּר לִי עַל הַהַרְדּוּף אֲשֶׁר קָטַפְתָּ אֶתְמוֹל עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן!

וְהָאָב סִפֵּר:

– אֶתְמוֹל אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְנוּ בַּמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ אֶל קִבּוּץ דָּן אֲשֶׁר בַּצָּפוֹן. כַּאֲשֶׁר גָּמַרְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי, הֶחֱֱלַטְתִּי לְסַיֵּר לְאֹרֶךְ הַנַּחַל. אַתָּה וַדַּאי יוֹדֵעַ, חֲבִיבִי, כִּי עַתָּה, בִּימוֹת הַסְּתָו, מוּעָטִים מְאֹד הַפְּרָחִים הַפְּתוּחִים; אוּלָם עַל שְׂפַת הַנַּחַל, שָׁם רַבִּים מְאֹד הַצְּמָחִים הַפּוֹרְחִים. שָׁם מָצָאתִי “רַב־בֶּרֶךְ פּוֹרֵחַ”¹, “נַעֲנָה מְשֻׁבֶּלֶת”, וְעוֹד וְעוֹד. – לְפֶתַע רָאִיתִי לְפָנַי הֲמוֹן שִׂיחִים בַּעֲלֵי עָלִים אֲרֻכִּים וּמְחֻדָּדִים; וְהֶעָלִים, כְּאִלוּ מְשׁוּחִים הֵם בְּדוֹנַג וּבְשַׁעֲוָה. עוֹד אֲנִי מִתְפָּעֵל מִן הֶעָלִים, וְהִנֵּה רָאִיתִי פְּרָחִים וְרֻדִּים וְיָפִים עַל רָאשֵׁיהֶם. מִיָּד הִכַּרְתִּי אוֹתָם: הֲלֹא אֵלֶּה הֵם פִּרְחֵי הַהַרְדּוּף הַיָּפִים. צְמָחִים אֵלֶּה מְגַדְּלִים הַגַּנָּנִים בְּגִנּוֹת הַנּוֹי, אוּלָם פֹּה, לְאֹרֶךְ חוֹפֵי הַיַּרְדֵּן, גְּדֵלִים הַשִּׂיחִים הָאֵלֶּה בַּר, וְהֵם מְפַתְּחִים אֶת פִּרְחֵיהֶם נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַמֶּמֶת וְהַנָּאָה.

– בְּקִצּוּר, וַדַּאי יוֹדֵעַ אַתָּה כִּי אוֹהֵב צְמָחִים אֲנִי; מִהַרְתִּי לִקְטֹף לִי עָנָף אֶחָד. מִיָּד נִמְרַח עַל כַּף יָדִי מִיץ חֲלָבִי דָבִיק; כִּמְעַט וּמָשַׁכְתִּי יָדִי מִן הַצְמָחִים הָאֵלֶּה, אַךְ הֵבַנְתִּי: לֹא לְחִנָּם נוֹזֵל הַמִּיץ הַזֶּה. אִלּוּ לֹא מִיץ זֶה, וַדַּאי הָיוּ הַצֹּאן וְהַבָּקָר זוֹלְלִים אֶת עֲלֵי הַצֶּמַח. עַתָּה, מִשֶּׁהוּא מַפְרִיש מִיץ דָּבִיק וּמֵרִיחַ, וַדַּאי שֶׁאֵין בַּעֲלֵי הַחַיִּים מְעִזִּים לִפְגֹּעַ בַּצֶמַח עַצְמוֹ.

– בָּדַקְתִי אֶת הַפֶּרַח בִּתְשׂוּמֶת לֵב. רָאִיתִי שֶׁהוּא עָשׂוּי חֲמִשָּׁה עֲלֵי גָבִיעַ, חֲמִשָּׁה עֲלֵי כּוֹתֶרֶת; וּמַה־שֶּׁמְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר – גִּלִּיתִי הֲמוֹן שְׂעָרוֹת וּדְמֻיוֹת צִיצָה בְּצַוַּאר הַפֶּרַח. יִגְאָל, חֲבֵר קִבּוּץ דָּן, שֶׁלִּוָּה אוֹתִי, הִסְבִּיר לִי כִּי לִשְׂעָרוֹת אֵלּוּ קוֹרְאִים בְּשֵׁם עֲטָרָה וְהִיא עֲשׂוּיָה בִּדְמוּת צִיצָה; הָאַבְקָנִים, מִסְפָּרָם אַף הוּא חֲמִשָּׁה, וְהָעֵלִי הוּא בֵּן שְׁנֵי עַמּוּדִים.

– וְעוֹד אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּפְּרָחִים, וְהִנֵּה, – הִמְשִׁיךְ הָאָב, – רָאִיתִי הֲמוֹן פַּרְפָּרִים בַּעֲלֵי שְׂעָרוֹת מְרַפְרְפִים וְנִשָּׂאִים לְמָעְלָה. נִגַּשְׁתִּי קָרוֹב אֲלֵיהֶם וְרָאִיתִי: לֹא פַּרְפָּרִים הָיוּ אֵלֶּה, כִּי אִם שְׂעָרוֹת יָפוֹת כִּקְטִיפָה, וּבִקְצוֹתֵיהֶן גַּרְעִין חוּם. יִגְאָל הִסְבִּיר לִי כִּי אֵלֶּה הַזְּרָעִים הַבְּשֵׁלִים שֶׁל הַהַרְדּוּף הַנִּשָּׂאִים לַמֶּרְחַקִּים. תּוֹדוֹת לִשְׂעָרוֹת אֵלּוּ, הַפְּשׂוּקוֹת לִצְדָדִים בִּדְמוּת סוֹכֵךְ אוֹ מַצְנֵחַ, מִתְפַּזְּרִים הַפְּרָחִים רָחוֹק רָחוֹק.

– וְיִגְאָל נִגַּשׁ אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים, קָטַף מִמֶּנּוּ תַרְמִיל אָרֹךְ וָחוּם וּפָסַק אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם; עָנָן שֶׁל שַׂעֲרוֹת סוֹכְְכִים נִשָּׂא בָּאֲוִיר.

– רוֹאֶה אַתָּה. – אָמַר יִגְאָל, – זֶהוּ הַפְּרִי. לִפְרִי בַּעַל צוּרָה כָּזוֹ אָנוּ קוֹרְאִים בְּשֵׁם “מַפּוּחִית”. הַפְּרִי עָשׂוּי שְׁתֵּי מַפּוּחִיּוֹת וּבְתוֹכָן שׁוֹכְנִים הַזְּרָעִים הַשְּׂעִירִים.

– עוֹד סִפֵּר לִי יִגְאָל, כִּי פְּרָחִים אֵלֶּה פְּתוּחִים בְּכָל חָדְשֵׁי הַקַּיִץ וְהַסְּתָו.

– וְכֵיצַד רוֹצֶה אַתָּה לִשְׁתֹּל אֶת הַצֶּמַַח אֶצלֵנוּ? – שָׁאַל יוֹרָם.

– בּוֹא וְתִרְאֶה! – הֵשִׁיב הָאָב, וּמִיָּד קָפַץ חִישׁ קַל וּבִזְרִיזוּת מֵעַל מִטָּתוֹ, לָבַש בְּגָדָיו, וְהַשְּׁנַיִם, הָאָב וּבְנוֹ, יָרְדוּ אֶל הַגִּנָּה. נָטַל הָאָב אַחַד הָעֲנָפִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַהַרְדּוּף, אֲשֶׁר הֵבִיא אֶמֶשׁ הַבַּיְתָּה, חָתַךְ אֶת קָצֵהוּ הַתַּחְתּוֹן, גָּזַם אֶת הֶעָלִים עַד כִּי הֶעָנָף נִשְׁאַר עָרוּם וְאֶת הֶעָנָף הַזֶּה נָעַץ בָּאֲדָמָה בְּמָקוֹם מְזֻבָּל וּמֻצָּל.

וְאֶת הֶעָנָף הַזֶּה נָעַץ בָּאֲדָמָה בִּמְקוֹם מִזֻבָּל וּמֻצָּל.

כָּכָה עָשָׂה הָאָב לְכַמָּה עֲנָפִים. כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר עֲנָפִים הָיוּ תְקוּעִים עַתָּה בָּאֲדָמָה.

– וְעַתָּה. – אָמַר הָאָב, – הִנֵּה שָׁתַלְתִּי אֶת הָעֲנָפִים הַלָּלוּ בָּאֲדָמָה. מֵעַתָּה יִקְרְאוּ לַעֲנָפִים אֵלֶּה בְּשֵׁם יִחוּרִים. אֵלֶּה הַיִּחוֹרִים, בִּהְיוֹתָם בָּאֲדָמָה יוֹצִיאוּ שָׁרָשִׁים אֲשֶׁר יִינְקוּ מִן הַקַּרְקַע אֶת מְזוֹנָם; מִן הָעֵינַיִם אֲשֶׁר בְּחֵיקֵי הֶעָלִים יֵצְאוּ עֲנָפִים צְעִירִים, וּבְקָרוֹב תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ אֵיךְ יַתְחִילוּ אֵלֶּה הַמַּקְלוֹת לַעֲשׂוֹת עָלִים וְאוּלַי גַם פְּרָחִים.

– פֶּלֶא פְּלָאִים! – קָרָא יוֹרָם וְנָד בְּרֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ לֹֹא הֶאֱמִין לְדִבְרֵי אָבִיו.

לֹא עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת מְרֻבִּים וְיוֹרָם רָאָה, לְשִׂמְחָתוֹ, כִּי דִבְרֵי אָבִיו נִתְקַיְּמוּ.

לִקְרַאת הָאָבִיב הֶעֱבִירוּ הָאָב וּבְנוֹ אֶת הַיִּחוּרִים אֶל מָקוֹם גָּדוֹל, וּשְׂדֵרָה שֶׁל שִׂיחֵי הַהַרְדּוּף הָיְתָה מְפָאֶרֶת אֶת גִּנַּת הַנּוֹי שֶׁל יוֹרָם.

מַזְכֶּרֶת הֵם לִי מֵאָבִי

עַל פְּרָחִים אֵלֶּה הָיְתָה גַאֲוָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. הוּא טִפֵּל בָּהֶם, עָדַר אוֹתָם, גָּזַם אֶת הָעֲנָפִים הַצְּדָדִיִּים וְהַמְיֻתָּרִים, וּמִפַעַם לְפַעַם הָיָה מַזְמִין אֶת חֲבֵרָיו לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַפְּרָחִים הַנָּאִים וְהָרֵיחָנִיִּים.

– אֵלֶּה הַצְּמָחִים. – הָיָה יוֹרָם אוֹמֵר בְּגַאֲוָה, – מַזְכֶּרֶת הֵם לִי מֵאָבִי. הוּא הֵבִיא אוֹתָם מִמֶּרְחַקִּים, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, – מִצְּפוֹן הָאָרֶץ.

סְמָדַר וַעֲלֵי הַגֶּפֶן מִתּוֹךְ הַסֶּפֶר הַמְּבַשְׂרִים בַּטֶּבַע.