ליל־שבת. השעה מאוחרת, ברם מהאולם הגדול של בית המידרש אשר בשכונת זיכרון־משה, בירושלים, בוקע אור. הרב הגאון והדרשן המחונן, ר' שלום שוואדרון שליט“א, דורש בהלכה ובאגדה ומטיף מוסר לקהל הגדול שמילא את בית־הכנסת ועזרת־הנשים, ומחוסר מקום צבאו המונים גם במיסדרון וליד החלונות – בחוץ. קולו הרם של הרב, נישא ונישמע היטב בכל מקום. אנשים ונשים, זקנים וטף מצטופפים ושותים בצמא דברי אלקים חיים. כמינהגו מדבר הוא מן העבר, מן ההווה ועל העתיד ומשלב בתוך דבריו סיפורים ומעשים שהיו. תוך־כדי־כך מתחיל הוא לספר על הגאון בעל ה”חזון־איש", זכר צדיק וקדוש לברכה. מספר הוא לקהל כיצד היה גדול ישראל זה מביט, במעוף־עיין, באדם וצופה ורואה תוכו כברו; עברו הוו ועתידו. ומוסיף הרב שוואדרון ומגולל לפני שומעיו את הסיפור הבא:
פעם אחת נסע הרב שוואדרון באוטובוס לבני־ברק, כשעמו שני רבנים אחרים. בדרך דיברו על החזון־איש ואחד מהם נאנח ואמר:
“חבל על דאבדין ולאו משתכחין”.
נענה השני והוסיף על דברי הראשון:
“נכון. החזון־איש מת ואיננו”.
הנהג, שהאזין לשיחה, פנה אליהם ואמר כי אילו ידעו את אשר קרה לאחד ממכריו, בעל־תעשייה ידוע, כי אז לא היו אומרים שהחזון־איש איננו. כשראה את סקרנותם, ביקשם להמשיך לתחנה האחרונה ושם, אמר, יספר להם סיפור העשוי לשפוך אור נוסף על החזון־איש. מובן שהם הסכימו ובתחנה הסופית סיפר להם הנהג, שהיה אדם חופשי וגלוי־ראש, את אשר אירע לתעשיין זה.
התעשיין, עשיר גדול, אלמן ואב לשתי בנות, זכה להשיא את בתו הגדולה לבחור טוב, והנה הגיעה העת שכרעה ללדת והוכנסה לבית־החולים. היה זה בית־חולים יקר ומפורסם ברופאיו הטובים ובטיפול המצויין הניתן בו. כשמזכירתו, בבית־החרושת, הודיעה לו כי בתו הועברה לבית־החולים, מיהר למכוניתו ונסע לבקרה. בחדר הקבלה מצא את האחות הראשית שדיברה עמו בזהירות והודיעה לו כי הלידה קשה והרופאים מיואשים מהיולדת, אשר מצבה חמור ביותר. יתכן שבעוד זמן־מה יאלצו לנתחה, אבל כל רגע עלול לקרות אסון.
נקל לתאר את מצב־רוחו של התעשיין שבשורה רעה זו נפלה עליו כרעם ביום בהיר ובין רגע חשך עליו עולמו. במקום נחת־רוח שבע רוגז וצער. הוא פכר את ידיו ועבר את חדר הקבלה הגדול, הלוך ושוב, ללא הפסק. במיקרה ניכנס שם אחד ממכריו וכשנודע לו מהעיניין, הציע לו לגשת אל החזון־איש ולקבל ממנו את ברכתו.
“הרי יש לך מכונית”, אמר לו, “הכנס לתוכה וסע מייד אליו”.
התעשיין, אשר מימיו לא בא שמע החזון־איש אליו, השתומם ושאל פרטים. חבירו ענה שהחזון־איש הוא יהודי יקר וצדיק וכדאי שיתפלל עליו אל אלקים ויתן לו את ברכתו.
“הוא מתגורר בבני־ברק. סע לשם מייד ואל תאבד זמן”, קרא אליו.
התעשיין, שבימים כתיקונם היה מקטני־אמנה, ובוש להראות כמאמין בה' ובתורתו, הנה במיקרה זה, בגבור עליו יאושו, מיהר להניע את מכוניתו והגיע עד־מהרה לבני־ברק. השעה היתה מאוחרת, אחר חצות־לילה, ויהודי בודד, שניראה ברחוב, הראה לו את ביתו של החזון־איש. מבעד לחלונות ראה התעשיין את צילו של הצדיק כשהוא מהלך בבית אנה־ואנה. הוא דפק קלות בדלת והחזון־איש פתחה וביקשו להכנס ולומר מה רצונו ובקשתו ומה יכול הוא, החזון־איש, לעשות למענו. לפתע געה התעשיין בבכי ושפך את מר־ליבו בספרו לצדיק את מעשה בבתו היולדת, בעובר שהסיכויים להצילו קלושים ובבתו הנימצאת במצב אנוש ועלולה כל רגע למות.
החזון־איש נעץ בו מבט חודר, חשב קצת וטפח בקלות על כתפו. אחרי־כן כיסה את עיניו בידו, חשב קצת, החזיר את היד ואמר בשלווה ובנועם, כדרכו:
“חזור למכונית, כי שמע ריבון כל העולמים את תחינתך. סע לבית־החולים, כי הנה ילדה בתך בן ולשניהם שלום”.
התעשיין חשב כי חולם הוא בהקיץ ולא האמין למישמע אוזניו, אולם החזון־איש המריצו למהר ולחזור לבית־החולים. כשהגיע שמה ומיהר לעלות במדריגות לעבר חדר הלידה, ניתקל באחות הראשית שבישרה לו בהתרגשות:
“מזל־טוב, אדוני, לבתך נולד בן. לשניהם שלום!”
*
שנים מספר לאחר הדברים האלה השיא מיודענו זה את בתו השניה. תישעה ירחים יותר מאוחר כרעה גם היא ללדת והובאה לבית־חולים אחר. הוא מיהר שמה והמתין ארבע־עשרה שעות רצופות יחד עם חתנו, בעלה של היולדת. הרופאה, שטיפלה בלידה, הסבירה כי זה מיקרה של לידה מסובכת ודרושה סבלנות. כעבור שלוש שעות נוספות חזרה והודיעה כי העובר מת ונעשים עתה מאמצים להציל את נפש היולדת הנימצאת בסכנה גדולה.
האב המיסכן ביקש מחתנו להישאר במקום, ואילו בעצמו מיהר למכוניתו ונסע גם הפעם לבני־ברק. השעה היתה אחת־עשרה לפני־הצוהריים והשמש יקדה, אולם הוא לא הקדיש לדבר זה תשומת־לב ונחפז לבית החזון־איש.
אנשים שעמדו בחוץ, וראוהו מתדפק בדלת, הסבירו לו, לאחר שהבינו מה חפצו, כי החזון־איש ניפטר והלך לעולמו לפני כשנה. הוא נישאר עומד כהלום־רעם, ולרגע לא ידע מה עליו לעשות וכיצד להגיב. לפתע ניצנץ בו רעיון והוא שאל למקום קבורתו של צדיק זה, הגיע לקבר והשתטח עליו כשהוא מתייפח וזועק ומתחנן שהצדיק יבקש מן הקדוש־ברוך־הוא שישלח לו ישועה גם הפעם. בצעקותיו הרעיש שמים וארץ והרטיב את האדמה בדימעותיו. לאחר מכן שב למכוניתו וכשהגיע לבית־החולים היתה שעת הצוהריים בדיוק. חתנו רץ לקראתו מלא שימחה, ובישר:
“ברוך השם! נולדה בת לשתיהן שלום!”
התעשיין, אשר מימיו לא היה מאמין וירא שמיים, ענה בדחילו ורחימו: “יהי שם השם מבורך מעתה ועד עולם”.
ניתברר שלמרות המצב הנואש, הצליח העובר, שנחשב כמת לצאת, איכשהו, חי כשלאמו ולו – שלום.
הנהג כילה לספר את סיפורו ופנה אל שומעיו:
“הנה אתם אומרים שהחזון־איש איננו. סיפור זה שמעתי ממכרי התעשיין, בכבודו־ובעצמו, והוא נכון מתחילתו ועד סופו. מה תאמרו עכשיו?”
הרב שוואדרון מילמל:
“צדיק גוזר והקדוש־ברוך־הוא מקיים. מאמר חז”ל זה מתייחס וגם לאחר מותו של הצדיק".
הוא הביט בשני הנוסעים האחרים, וכולם יחד בנהג, והודו:
“נכון. החזון־איש חי וקיים – אפילו לאחר מותו”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.