מא בְּיַד מִי מַלְכוּת יָוָן נוֹפֶלֶת? בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי, שֶׁהֵם מִשֶּׁל לֵוִי. לֵוִי כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן: זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁיָּה, זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁין וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין, אֵלּוּ תּוֹקְעֵי חֲצוֹצְרוֹת וְאֵלּוּ תּוֹקְעֵי סַלְפִּידִים, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כּוֹבָעִים וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי קֵיסִים, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי מִכְנָסַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵי פֵּמִינַלְיָא, אֵלּוּ מוּעָטִים בְּאֻכְלוּסִין וְאֵלּוּ מְרֻבִּים בְּאֻכְלוּסִין – בָּאוּ מְרֻבִּים וְנָפְלוּ בְּיַד מוּעָטִים (בר"ר צט, ב). מִשֶּׁל לֵוִי – משבט לוי.
כְּנֶגֶד – לעומת.
שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי – לאחר ראובן ושמעון.
מַלְכוּת שְׁלִישִׁיָּה – מלכות שלישית שמשלה בישראל, לאחר בבל ופרס.
מְשֻׁלָּשִׁין – יש שלוש אותיות בשמותיהם.
תּוֹקְעֵי חֲצוֹצְרוֹת – הלוויים במקדש.
סַלְפִּידִים – חצוצרות קרב (ביוונית [וכן שאר בגדי היוונים]).
כּוֹבָעִים – מגבעות הכוהנים.
קֵיסִים – קסדות.
מִכְנָסַיִם – מבגדי הכהונה.
פֵּמִינַלְיָא – מכנסיים.
*
מב בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה בְּאִיָּר יָצְאוּ בְּנֵי חַקְרָא מִיְּרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לָצֵאת וְלָבוֹא מִפְּנֵיהֶם בַּיּוֹם אֶלָּא בַּלַּיְלָה. וּכְשֶׁגָּבְרָה יַד בֵּית חַשְׁמוֹנַאי הִגְלוּ אוֹתָם מִשָּׁם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעֲקָרוּם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.
בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה בְּאִיָּר נִטְּלוּ הָעֲטָרוֹת מִיְּהוּדָה וּמִיְּרוּשָׁלַיִם, שֶׁבִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָיוּ מְבִיאִים עֲטָרוֹת שֶׁל וֶרֶד וְתוֹלִים אוֹתָן עַל פִּתְחֵי בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם וְעַל פִּתְחֵי הַחֲנֻיּוֹת וְעַל פִּתְחֵי הַחֲצֵרוֹת, וְשָׁרִים בְּשִׁיר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכוֹתְבִים עַל מִצְחוֹ שֶׁל שׁוֹר וְעַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר שֶׁאֵין לְבַעֲלֵיהֶם חֵלֶק בֶּאֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁגָּבְרָה יַד בֵּית חַשְׁמוֹנַאי בִּטְּלוּם, וְיוֹם שֶׁבִּטְּלוּם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּסִיוָן כִּבּוּשׁ מִגְדַּל צוֹר, זוֹ קֵסָרִי בַּת אֱדוֹם, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַחוֹלוֹת, וְהִיא הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל יָתֵד רָעָה בִּימֵי יְוָנִים. וּכְשֶׁגָּבְרָה יַד בֵּית חַשְׁמוֹנַאי כְּבָשׁוּם וְהוֹצִיאוּם מִשָּׁם וְהוֹשִיבוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכָהּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכְּבָשׁוּהוּ עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּסִיוָן וּבְשִׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ גָּלוּ אַנְשֵׁי בֵּית שְׁאָן וְאַנְשֵי בִּקְעֲתָא, וְאַף הֵם הָיוּ יָתֵד רָעָה לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְוָנִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ גָּלוּת בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא הִגְלוּ אוֹתָם לֹא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלֹא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַיְּבוּ גָּלוּת גָּבְרָה יָדָם שֶׁל בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְהִגְלוּ אוֹתָם, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב (הסכוליון למגילת תענית; מגילה ו ע"א).
בְּנֵי חַקְרָא – תושביה (הנוכרים) של מצודה שעמדה ליד בית המקדש (חשמונאים א יג, נ־נד).
מְצֵרִים – מציקים.
מִפְּנֵיהֶם – בגללם.
עֲקָרוּם – גירשו אותם.
עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב – חגגו אותו שנה בשנה, ולא ישבו בו בתענית.
נִטְּלוּ הָעֲטָרוֹת – בוטל מנהג הנחת זרי פרחים.
מִצְחוֹ שֶׁל שׁוֹר – ראו קטע לז.
מִגְדַּל צוֹר וגו' – קיסריה (שנבנתה בידי הורדוס האדומי).
יָתֵד רָעָה – כקוץ וכמכשול.
אַנְשֵׁי בֵּית שְׁאָן וְאַנְשֵׁי בִּקְעֲתָא – תושביהם הנוכרים של בית שאן ושל עמק יזרעאל.
בָּרִאשׁוֹנָה – בתקופות קדומות, בימי המקרא.
*
מג כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן, שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כּוֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה (שבת כא ע"ב).
כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים – בימי החשמונאים.
לַהֵיכָל – שבבית המקדש.
בָּדְקוּ – חיפשו.
פַּךְ – כד קטן.
מֻנָּח בְּחוֹתָמוֹ – סגור על ידי חותמת, ועל כן גם היה ברור שלא נטמא.
הָיָה בּוֹ – כמות של שמן.
קְבָעוּם וגו' – והם שמונת ימי החנוכה שאומרים בהם את מזמורי ההלל (תהלים קיד־קיח) ומוסיפים תפילות תודה על הנס.
*
מד תַּנְיָא, נִיקָנוֹר אֶחָד מֵאִפַּרְכֵי יְוָנִים הָיָה. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מֵנִיף יָדוֹ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר: אֵימָתַי תִּפֹּל בְּיָדִי וְאֶרְמְסֶנָּה. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, קִצְּצוּ בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאָמְרוּ: פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה וְיָדַיִם שֶׁהָיוּ מְנִיפוֹת עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם – תֵּעָשֶׂה בָּהֶם נְקָמָה (תענית יח ע"ב).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
אִפַּרְכֵי – שרי מחוזות.
מֵנִיף יָדוֹ – בתנועה של זלזול.
בְּהוֹנוֹת יָדָיו – אגודלי ידיו.
*
מה לָמָּה מַדְלִיקִין נֵרוֹת בַּחֲנֻכָּה? בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְּחוּ בָּנָיו שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי וְנִכְנְסוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מָצְאוּ שָׁם שְׁמוֹנָה שַׁפּוּדִים שֶׁל בַּרְזֶל, וְקָבְעוּ אוֹתָם, וְהִדְלִיקוּ בְּתוֹכָם נֵרוֹת (פס"ר ב, א).
שַׁפּוּדִים – מוטות ברזל מחודדים.
קָבְעוּ – הציבו.
*
מו בִּשְׁלוֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי בָּטְלָה אַזְכָּרָה מִשְּׁטָרוֹת, שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל פִּיהֶם, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים וְנִצְּחוּם הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַזְכִּירִים שֵׁם שָׁמַיִם וַאֲפִלּוּ בִּשְׁטָרוֹת, וְכָךְ הָיוּ מוֹנִים: בִּשְׁנַת כָּךְ וְכָךְ לְיוֹחָנָן כּוֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא כּוֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמְרוּ: לְמָחָר פּוֹרֵעַ זֶה אֶת חוֹבוֹ וְנִמְצָא שְׁטָר מוּטָל בְּאַשְׁפָּה, − וּבִטְּלוּם, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב (הסכוליון למגילת תענית; ראש השנה יח ע"ב).
בָּטְלָה אַזְכָּרָה מִשְּׁטָרוֹת – הפסיקו להזכיר את שמו של הקב"ה במסמכים משפטיים, כגון שטרי הלוואה.
שֵׁם שָׁמַיִם – שמו של הקב"ה.
מוֹנִים – מציינים תאריכים.
יוֹחָנָן – המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס.
לְמָחָר – לאחר זמן.
מוּטָל בְּאַשְפָּה – והוא ביזיון לכתוב בו.
עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב – ראו קטע מב.
*
מז תַּנְיָא, מַעֲשֶׂה בְּיַנַּאי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָלַךְ לְכוֹחֲלִית שֶׁבַּמִּדְבָּר, וְכָבַשׁ שָׁם שִׁשִּׁים כְּרַכִּים, וּבַחֲזָרָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. שָׁלַח וְקָרָא לְכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ אוֹכְלִים מַלּוּחִים בִּזְמַן שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף אָנוּ נֹאכַל מַלּוּחִים, זֵכֶר לַאֲבוֹתֵינוּ. וְהֶעֱלוּ מַלּוּחִים עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל זָהָב וְאָכְלוּ. הָיָה שָׁם אֶחָד, אִישׁ לֵץ, לֵב רַע וּבְלִיּעַל, וְאֶלְעָזָר בֶּן פּוֹעִירָא שְׁמוֹ. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן פּוֹעִירָא לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ! לִבָּם שֶׁל פְּרוּשִׁים עָלֶיךָ!
− וּמָה אֶעֱשֶׂה?
− הָקֵם לָהֶם בְּצִיץ שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ.
הֵקִים לָהֶם בְּצִיץ שֶׁבֵּין עֵינָיו. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, וִיהוּדָה בֶּן גְּדִידְיָה שְׁמוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה בֶּן גְּדִידְיָה לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ! רַב לְךָ כֶּתֶר מַלְכוּת; הַנַּח כֶּתֶר כְּהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן – שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִמּוֹ נִשְׁבֵּית בְּמוֹדָעִים. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וְלֹא נִמְצָא; וַיִּבָּדְלוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזַעַם.
וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן פּוֹעִירָא לְיַּנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, הֶדְיוֹט שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא דִּינוֹ, וְאַתָּה מֶלֶךְ וְכוֹהֵן גָּדוֹל – כָּך הוּא דִּינְךָ?
− וּמָה אֶעֱשֶׂה?
− אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, רָמְסֵם!
− וְתוֹרָה מָה תְּהֵא עָלֶיהָ?
− הֲרֵי כְּרוּכָה וּמֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית, כָּל הָרוֹצֶה לִלְמֹד יָבוֹא וְיִלְמַד.
מִיָּד וַתּוּצַץ הָרָעָה עַל יְדֵי אֶלְעָזָר בֶּן פּוֹעִירָא, וַיֵּהָרְגוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה הָעוֹלָם מִשְׁתּוֹמֵם עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְהֶחֱזִיר אֶת הַתּוֹרָה לְיָשְׁנָהּ (קידושין סו ע"א).
תַּנְיָא – ראו קטע מד.
יַנַּאי הַמֶּלֶךְ – הוא אלכסנדר ינאי ממלכי בית חשמונאי (שכיהן גם ככוהן גדול, אף שלא היה ממשפחת הכוהנים הגדולים).
כּוֹחֲלִית – שם מקום (כנראה בעבר הירדן המזרחי). כ
כְּרַכִּים – ערים.
מַלּוּחִים – עשבים שטעמם מלוח.
לֵץ – רשע, הלועג לכול.
לִבָּם שֶׁל פְּרוּשִׁים עָלֶיךָ – חושבים הם עליך רעה (ופוסלים אותך מן הכהונה הגדולה).
הָקֵם לָהֶם בְּצִיץ וגו' – שים את הציץ (ממלבושיו של הכוהן הגדול [שמות כח, לו]) בין עיניך וגרום להם לקום לכבודך.
רַב לְךָ – די לך.
שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים וגו' – היתה שמועה שאמו של המלך נפלה בשבי, ובנה של אישה כזו פסול לכהונה.
מוֹדָעִים – היישוב מודיעין.
וַיְבֻקַּשׁ וגו' – השמועה נבדקה ונתברר שאינה נכונה.
וַיִּבָּדְלוּ וגו' – עזבו (את הסעודה) בשל זעמו של המלך.
הֶדְיוֹט שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וגו' – אדם פשוט (שיוצאת עליו שמועה לא נכונה) מסתפק בכעס על מוציאי הדיבה, אבל מלך וכוהן גדול, אסור שיסתפקו בכך.
רָמְסֵם – הורגם.
מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? – מי ילמד אותה?
כְּרוּכָה וגו' – קשורה ומונחת בפינה.
וַתּוּצַץ – צמחה.
מִשְׁתּוֹמֵם – שומם, ריק מתורה.
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח – ראש הסנהדרין בימי המלך ינאי ובעיקר בימי שלומציון אשתו.
לְיָשְׁנָהּ – למעמדה הקודם.
*
מח אָמְרוּ: כְּשֶׁחָלָה יַנַּאי הַמֶּלֶךְ שָׁלַח וְתָפַס שִׁבְעִים זְקֵנִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְטָלָם וַחֲבָשָׁם בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְאָמַר לוֹ לְשַׂר בֵּית הָאֲסוּרִים: אִם מַתִּי – הֲרֹג אֶת הַזְּקֵנִים הַלָּלוּ, וְעַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים לִי יִדְווּ עַל רַבּוֹתָם. אָמְרוּ: אִשָּׁה טוֹבָה הָיְתָה לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְשַׁלְמוֹנִין שְׁמָהּ, וּכְשֶׁמֵּת סִלְּקָה טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וְשָלְחָה לְשַׂר בֵּית הָאֲסוּרִים, אָמְרָה לוֹ: רַבְּךָ בַּחֲלוֹם הִתִּיר אוֹתָם הַזְּקֵנִים. הִתִּירָם וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם. וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה: מֵת יַנַּאי הַמֶּלֶךְ.
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת יַנַּאי הַמֶּלֶךְ עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב (הסכוליון למגילת תענית).
נְטָלָם וַחֲבָשָׁם – לקח אותם ואסר אותם.
אִם מַתִּי – כשאמות.
שְׂמֵחִים לִי – במותי.
יִדְווּ – יצטערו.
שַׁלְמוֹנִין – היא שלומציון המלכה.
סִלְּקָה – הסירה.
וְשָׁלְחָה – את הטבעת, אות לכך שהיא עושה את שליחות המלך.
רַבְּךָ בַּחֲלוֹם – אדונך (המלך) ראה חלום שבעקבותיו ציווה לשחרר את הזקנים.
עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב – ראו קטע מב.
*
מט בְּעֶשְרִים וּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִתְיַשְּׁבָה כְּנֵסִיָּה עַל הַדִּין. מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהָיוּ צְדוֹקִים יוֹשְׁבִים בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶם – יַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְשַׁלְמוֹנִין הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ, וְלֹא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עִמָּהֶם, חוּץ מִשִּׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים תְּשׁוּבוֹת וַהֲלָכוֹת וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה יְהֵא רָאוּי לֵישֵׁב בְּסַנְהֶדְרִין. פַּעַם אַחַת נָפַל דָּבָר שֶׁל מַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ.
אָמַר לוֹ: תֵּן לִי זְמַן וּלְמָחָר אֲנִי מְשִׁיבְךָ. נָתַן לוֹ זְמַן.
הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה לְמָחָר, נִתְבַּיֵּשׁ מִלָּבוֹא וּמִלֵּישֵׁב בְּסַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה. וְהֶעֱמִיד שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים וְהוֹשִׁיבוֹ בִּמְקוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: אֵין פּוֹחֲתִין בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ כֻּלָּם, וְיָשְׁבָה סַנְהֶדְרִין עַל דַּעְתּוֹ.
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלְּקָה סַנְהֶדְרִין שֶל צְדוֹקִים וְיָשְׁבָה סַנְהֶדְרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל – עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב (הסכוליון למגילת תענית).
נִתְיַשְּׁבָה כְּנֵסִיָּה עַל הַדִּין – חזר מושב הסנהדרין (הוא כינוס החכמים) לדון כראוי.
יַנַּאי, שַׁלְמוֹנִין – ראו בקטע הקודם.
אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – שאינו ממפלגת הצדוקים.
רְאָיָה – הוכחה כבסיס לתשובה.
דָּבָר שֶׁל מַעֲשֶׂה – שאלה מעשית כלשהי.
מְפַטְפֵּט – מתווכח (מול שמעון) בטענות חסרות טעם.
אָמַר לו: תֵּן לִי זְמַן – דברי הזקן אל שמעון בן שטח.
אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים – מן הפרושים.
פּוֹחֲתִין – מפחיתים את מספר החברים.
עַל דַּעְתּוֹ – לשביעות רצונו של ר' שמעון.
סַנְהֶדְרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל – פרושים.
עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב – ראו קטע מב.
*
נ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיָה הוֹרְקָנוֹס מִבַּחוּץ וַאֲרִיסְטוֹבּוֹלוּס מִבִּפְנִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים לָהֶם דֵּינָרִים בְּקֻפָּה וְהָיוּ מַעֲלִין לָהֶם תְּמִידִים. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחָכְמַת יְוָנִית; לָעַז לָהֶם בְּחָכְמַת יְוָנִית, אָמַר לָהֶם: כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה, אֵין נִמְסָרִים בְּיֶדְכֶם. לְמָחָר שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דֵּינָרִים בְּקֻפָּה וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַחוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו בַּחוֹמָה וְנִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד אֶת בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנִית (סוטה מט ע“ב; בבא קמא פב ע”ב).
מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי – בשעת מלחמת האחים בין הורקנוס לאריסטובולוס, בני ינאי ושלומציון.
הוֹרְקָנוֹס מִבַּחוּץ – מחוץ לחומת ירושלים (ועמו כוחות זרים שבאו לעזרתו).
מְשַׁלְשְׁלִים וגו' – אלו שבפנים היו מורידים בחבל לאלו שמבחוץ.
מַעֲלִין לָהֶם תְּמִידִים – מעלים כבשים לצורך קורבן התמיד היומי במקדש.
שָׁם – בין הצרים.
מַכִּיר בְּחָכְמַת יְוָנִית – יודע את תורת יוון ומדבר בשפתה.
לָעַז – אמר בלשון זרה.
עֲבוֹדָה – עבודת בית המקדש.
נִמְסָרִים – נופלים.
צִפָּרְנָיו – טלפיו.
אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה – לשון גוזמה, רוצה לומר כל ארץ ישראל (הפרסה היא כארבעה ק"מ).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.