סט הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת. נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה, נִתְמַלְּאָה הָעֲזָרָה − נָעֲלוּ דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ הֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הַכּוֹהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶּסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף – כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב – זָהָב; לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִים שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם.
שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכּוֹהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ. מְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כּוֹהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד.
יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה. יָצְתָה שְׁנִיָּה – נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית, כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַ“הַלֵּל”. אִם גָּמְרוּ − שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ – שִׁלְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִיְּמֵיהֶם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִיְּמֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְ“אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'” (תהלים קטז, א), מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מוּעָטִין.
כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין? אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בִּכְתָלִים וּבְעַמּוּדִים, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִים וּמַפְשִׁיטִין; וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט – מַקְּלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, מַנִּיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט.
קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרָיו, נְתָנָם בְּמָגֵס וְהִקְטִירָם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַּחֵל וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חֲשֵׁכָה יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן (פסחים סד ע“א־ע”ב).
הַפֶּסַח – קורבן הפסח.
כִּתּוֹת – קבוצות (בשל מספרם הרב של המקריבים).
תָּקְעוּ וגו' – תקיעה, תרועה (שהיא שלוש תקיעות קצרות) ותקיעה.
בָּזִיכֵי – קערות (לקבל בהם את דם הקורבנות כדי לשפוך אותו על יסוד המזבח).
לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים – בזיכי כסף וזהב בשורה אחת.
שׁוּלַיִם – תחתית שטוחה (וצורת הבזיכים היתה כצורת החרוט).
שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וגו' – כדי שלא יניחו את הבזיך ואז ייקרש הדם שבתוכו ולא יהיה אפשר לשפוך אותו.
קִבֵּל הַכּוֹהֵן – את הדם בבזיך.
הָרֵיקָן – בזיך שכבר נתרוקן (והוא מוחזר למילוי מחדש).
זוֹרְקוֹ וגו' – מזה את הדם על יסוד המזבח.
הַ“הַלֵּל” – פרקי תהלים (קיד־קיח) שאומרים הלוויים בשעת השחיטה וזריקת הדם.
אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ – אם סיימו לקרוא את כל פרקי ההלל בטרם נשלמה שחיטת כל פסחי הקבוצה, חזרו עליהם פעם שנייה.
לֹא שִׁלְּשׁוּ מִיְּמֵיהֶם – מעולם לא היו צריכים לומר את ההלל שלוש פעמים.
לֹא הִגִּיעָה לְ“אָהַבְתִּי” – הוא המזמור השלישי ממזמורי ההלל.
עַמָּהּ מוּעָטִין – מספר המשתתפים בכיתה השלישית היה נמוך.
תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין – את עורם של הפסחים.
אֻנְקְלָיוֹת – ווים.
קְרָעוֹ וגו' – בקע את בטנו של הקורבן, הוציא את האיברים הפנימיים (הם ה“אמורים”), שיש להקריב על גבי המזבח, שם אותם בקערה ומסר לכוהן שיעלה אותם על המזבח.
יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וגו' – המשפט האחרון עוסק בהקרבת קורבן פסח בשבת, כשלא היה אפשר לצאת מן המקדש עם הכבש השחוט עד לחשיכה.
בַּחֵל – בתוך הגדר שהקיפה את הר הבית.
בִּמְקוֹמָהּ – במקום שהוקרב הכבש.
*
ע שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מֵעוֹלָם לֹא נִתְמַעֵךְ אָדָם בָּעֲזָרָה, חוּץ מִפֶּסַח אֶחָד שֶׁהָיָה בִּימֵי הִלֵּל, וְנִתְמַעֵךְ בּוֹ זָקֵן אֶחָד, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ “פֶּסַח מְעוּכִין”. פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ לִתֵּן עֵינָיו בְּאֻכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ לְכוֹהֵן גָּדוֹל: תֵּן עֵינֶיךָ בִּפְסָחִים. נָטַל כֻּלְיָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנִמְצָא שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא זוּגוֹת כְּלָיוֹת, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, חוּץ מִטָּמֵא וְשֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וְאֵין לְךָ כָּל פֶּסַח וּפֶסַח שֶׁלֹּא נִמְנוּ עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ “פֶּסַח מְעֻבִּין” (פסחים סד ע"ב).
לֹא נִתְמַעֵךְ – נדרס למוות (בשל הדוחק).
אַגְרִפַּס – מאחרוני מלכי בית חשמונאי.
לִתֵּן עֵינָיו וגו' – לדעת את מספר המבקרים במקדש בפסח.
תֵּן עֵינֶיךָ בִּפְסָחִים – מנֵה את מספר הקורבנות (כיוון שעל פי המסורת אין למנות את בני ישראל עצמם).
כֻּלְיָה – כִּליה.
שִׁשִּׁים רִבּוֹא זוּגוֹת – מיליון ומאתיים אלף.
חוּץ מִטָּמֵא וגו' – ובמספר זה אין לכלול אנשים שהיו טמאים או רחוקים מן המקדש בזמן הפסח.
וְאֵין לְךָ וגו' – קורבן הפסח הוקרב בידי חבורות של עשרה אנשים (לפחות) לקורבן.
קוֹרִין אוֹתוֹ – קוראים לאותו חג הפסח.
מְעֻבִּין – מרובים.
*
עא מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹלֶה וְאוֹכֵל פְּסָחִים בִּירוּשָׁלַיִם. בָּא לִפְנֵי רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא, אָמַר לוֹ: נֶאֱמַר: “כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ” (שמות יב, מג), וְנֶאֱמַר: “וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ” (שם שם, מח) − וַאֲנִי הֲרֵי אוֹכֵל מִן הַיָּפֶה שֶׁבַּיָּפֶה! אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא: וּמֵאַלְיָה הִלְעִיטוּךָ? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּעֲלֶה לְשָׁם אֱמֹר לָהֶם: הַלְעִיטוּנִי מִן הָאַלְיָה. כְּשֶׁעָלָה לְשָׁם אָמַר לָהֶם: מֵאַלְיָה הַלְעִיטוּנִי. אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה אוֹמֵר? אַלְיָה לְגָבוֹהַּ עוֹלָה! אָמְרוּ לוֹ: מִי אָמַר לְךָ כָּךְ? אָמַר לָהֶם: רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא אָמַר לִי. אָמְרוּ: מָה זֶה לְפָנֵינוּ? בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמְצָאוּהוּ שֶׁנָּכְרִי הוּא – וַהֲרָגוּהוּ.
שָׁלְחוּ לוֹ לְרַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא: שָׁלוֹם לְךָ, רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא, שֶׁאַתָּה בִּנְצִיבִין – וּמְצוּדָתְךָ פְּרוּסָה בִּירוּשָׁלָיִם (פסחים ג ע"ב).
מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי וגו' – שהיה מתחזה ליהודי.
רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא – שישב בנציבין שבבבל.
“לֹא יֹאכַל בּוֹ” – מקורבן הפסח.
מֵאַלְיָה הִלְעִיטוּךָ – האם נתנו לך מנה יפה מזנבו של הכבש?
לְגָבוֹהַּ עוֹלָה – מוקרבת על המזבח ואינה נאכלת.
מְצוּדָתְךָ – רשתך.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.