סז אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו, וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: “אִישׁ הַר הַבַּיִת, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!” נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, − חוֹבְטוֹ בְּמַקְּלוֹ. וּרְשׁוּת הָיְתָה לוֹ לִשְׂרֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים: “מָה קוֹל בָּעֲזָרָה”? – קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִים, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל הַמִּשְׁמָר. רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמִּי יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ לוֹ אֶת כְּסוּתוֹ (תמיד כז ע“ב־כח ע”א).
אִישׁ הַר הַבַּיִת – הממונה על שומרי הר הבית והמקדש.
מְחַזֵּר וגו' – סובב בלילה בין השומרים.
עוֹמֵד – קם על רגליו.
חוֹבְטוֹ – מכה אותו (כדי להעירו).
כְּסוּתוֹ – בגדיו.
וְהֵם אוֹמְרִים – שאר הכוהנים והלוויים (השומעים את הרעש).
*
סח בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ – תּוֹרֵם, וּבִזְמַן שֶׁהֵם מְרֻבִּים – רָצִים וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ, כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וְרָצִים וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ – וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִס.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי כּוֹהֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים וְרָצִים וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ. קָדַם אֶחָד מֵהֶם לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ. נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְּלִבּוֹ. עָמַד רַ' צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה… וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ” (דברים כא, א־ב) – אָנוּ עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה, עַל הָעִיר אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? גָּעוּ כָּל הָעָם בִּבְכִיָּה. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, אָמַר: “הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִן בְּנִי מְפַרְפֵּר וְלֹא נִטְמָא סַכִּין” – לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם
טָהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים (יומא כב ע“א־כג ע”א).
לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ – לזכות להרים את האפר מעל גבי המזבח, עבודה שנעשתה מדי יום ביומו.
הֵם מְרֻבִּים – כוהנים רבים רוצים לזכות במעשה זה.
כֶּבֶשׁ – המעלה שהוביל אל המזבח.
כָּל הַקּוֹדֵם – כל המגיע ראשון לתחום של ארבע אמות (כשני מטרים) מן המזבח.
שְׁנֵיהֶם שָׁוִים – שני כוהנים רצו כתף אל כתף.
פַּיִס – על ידי הגרלה.
קָדַם אֶחָד וגו' – הכוהן שהגיע שני נדחף לתחומו של הכוהן שהגיע ראשון, וזה הרגו בכעס.
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר – נאמר בדין עגלה ערופה (דברים כא), העוסק באדם שנמצא הרוג ואין יודעים מי הרגו, ועל כן צריך לכפר על העיר הקרובה אל מקום החלל.
עַל מִי לְהָבִיא וגו' – מי צריך להביא את העגלה הערופה: העיר ירושלים או הכוהנים העובדים בעזרה?
גָּעוּ – פרצו.
תִּינוֹק – הכוהן הצעיר שנדקר.
מְפַרְפֵּר – גוסס, וטרם יצאה נשמתו.
וְלֹא נִטְמָא סַכִּין – כי רק מת (ולא גוסס) גורם לטומאה.
לְלַמֶּדְךָ וגו' – הסיפור בא להראות כי יותר משהוטרדו מן הרצח דאגו פן ייטמאו כלי המקדש.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.