עב כֵּיצַד עוֹשִׂין אֶת הָעֹמֶר? שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקָּצֵר, וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁחָשְׁכָה אוֹמֵר לָהֶם: בָּא הַשֶּׁמֶשׁ? אוֹמְרִין: הֵן. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ? אוֹמְרִין: הֵן. מַגָּל זֶה? אוֹמְרִין: הֵן. מַגָּל זֶה? אוֹמְרִין: הֵן. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם: שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. אֶקְצֹר? וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קְצֹר. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הֵן, הֵן, הֵן. כָּל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי הַבַּיְתּוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב.
קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּקֻפּוֹת, הֱבִיאוּהוּ לַעֲזָרָה. הָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בְּאוּר, נְתָנוּהוּ לְאַבּוּב, וְאַבּוּב הָיָה מְנֻקָּב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאוּר שׁוֹלֵט בְּכֻלּוֹ. שְׁטָחוּהוּ בַּעֲזָרָה וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ. נְתָנוּהוּ בְּרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת וְהוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ עִשָּׂרוֹן, שֶׁהוּא מְנֻפֶּה בִּשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה. מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר – יוֹצְאִין וּמוֹצְאִין שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהֵם מְלֵאִים קֶמַח וְקָלִי (מנחות סה ע“א־סו ע”א; פסחים י ע"ב).
הָעֹמֶר – התבואה החדשה שהוקרבה במקדש ביום ט"ז בניסן.
יוֹצְאִים – לשדה.
עֶרֶב יוֹם טוֹב – ערב הפסח.
וְעוֹשִׂין וגו' – אוגדים חבילות של שעורים בעודן בשדה וטרם נקצרו.
בְּעֵסֶק גָּדוֹל – בפרסום וברוב עם.
כֵּיוָן שֶׁחָשְׁכָה – במוצאי חג הפסח.
אוֹמֵר לָהֶם – הקוצר.
בָּא – שקע.
מַגָּל זֶה? – האם אקצור במגל זה?
קֻפָּה זוֹ? – האם אשים את השעורים בסל זה?
שַׁבָּת זוֹ? – האם אקצור אף על פי ששבת היום?
מִפְּנֵי הַבַּיְתּוֹסִים – כנגד דעותיה של כת בתקופת הבית השני, שקבעה שיש לקצור את העומר ביום ראשון בשבוע בלבד (ולא כפירוש חכמים שיש לעשות זאת למחרת חג הפסח).
לָעֲזָרָה – לחצר המקדש.
מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בְּאוּר – חורכים וקולים אותו באש.
אַבּוּב – קנה ברזל נקוב המיועד לקליית שיבולים.
שְׁטָחוּהוּ – לשם קירור וייבוש.
רֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת – ריחיים הטוחנים את הגרעינים טחינה גסה.
עִשָּׂרוֹן – עשירית של איפה, מידת נפח.
מְנֻפֶּה – מסונן (שלוש עשרה פעמים), ואותו היו מקריבים על המזבח.
מִשֶּׁקָּרַב – לאחר שהוקרב. קָלִי – גרגרי שעורים קלויים.
*
עג מִצְוַת הָעֹמֶר לְהָבִיא מִן הַקָּרוֹב. לֹא בִּכֵּר הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל מָקוֹם. פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ הָעֹמֶר וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵהֵיכָן יֵשׁ לְהָבִיא עֹמֶר. הִכְרִיזוּ. בָּא חֵרֵשׁ אֶחָד וְנָתַן יָדוֹ אַחַת עַל הַגַּג וְיָדוֹ אַחַת עַל הַצְּרִיף. אָמַר לָהֶם מָרְדְּכַי: יֵשׁ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ צְרִיפִין גַּגּוֹת אוֹ גַּגּוֹת צְרִיפִין? בָּדְקוּ וּמָצְאוּ. וּכְשֶׁבִּקְּשׁוּ לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵהֵיכָן לִטֹּל. הִכְרִיזוּ. בָּא חֵרֵשׁ אֶחָד וְנָתַן יָדוֹ אַחַת עַל עֵינוֹ וְיָדוֹ אַחַת עַל הַסּוֹכֵר. אָמַר לָהֶם מָרְדְּכַי: יֵשׁ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עַיִן? בָּדְקוּ וּמָצְאוּ (מנחות סד ע"ב).
מִן הַקָּרוֹב – מאזור ירושלים.
לֹא בִּכֵּר – לא הבשיל (מלשון ביכורים).
הִכְרִיזוּ – על הדבר.
חֵרֵשׁ – חירש אילם.
מָרְדְּכַי – מן הפקידים הממונים על המקדש (שקלים ה, א).
גַּגּוֹת צְרִיפִין – אולי היא צריפין (שבאזור ראשון לציון של היום).
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – קורבן חג השבועות, המובא מחיטה שזה עתה הבשילה.
סוֹכֵר – בריח הסוגר את הדלת.
עֵין סוֹכֵר – בקעה דרומית להר עיבל.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.