א אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: הָאָרֶץ חֲבִיבָה עָלַי וְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִים עָלַי – אַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲבִיבִים עָלַי לָאָרֶץ שֶׁחֲבִיבָה עָלַי (במ"ר כג, ז).
*
ב יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא נָאֶה וּלְבוּשׁוֹ כָּעוּר, הוּא כָּעוּר וּלְבוּשׁוֹ נָאֶה – וְיִּשְׂרָאֵל הֵם נָאִים לָאָרֶץ וְהָאָרֶץ נָאָה לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: “אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי” (תהלים טז, ו) (במ"ר כג, ו; תנחומא מסעי, ד). כָּעוּר – נטול חן, אינו הולם אותו. “אַף נַחֲלָת” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי עם ישראל וארצו הולמים זה את זה.
*
ג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי פָּתַח: “עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ” (חבקוק ג, ו) – מָדַד הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ויק"ר יג, יב).
פָּתַח – את דרשתו (בציטוט פסוק).
מָדַד – בדק והעריך.
*
ד אָמַר רַ' יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים” (שמות יב, ב), שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּ“בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים” (בראשית א, א)? מִשּׁוּם “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם” (תהלים קיא, ו), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: אֻמָּה שֶׁל בָּזוֹזִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹייִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: כָּל הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָכֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מִכֶּם וּנְתָנָהּ לָנוּ (בר“ר א, ב; ילק”ש לשמות, קפז; רש"י לבראשית א, א ולתהלים קיא, ו).
לֹא הָיָה צָרִיךְ וגו’ – לכאורה היה ראוי לפתוח את התורה במצווה הראשונה שבה (מצוות קידוש החודש).
מָה טַעַם – מדוע.
מִשּׁוּם – בגלל (הרעיון שבפסוק מספר תהלים: בריאת העולם בידי הקב"ה מתירה לו לעשות בו כרצונו).
בָּזוֹזִים – שודדים.
שִׁבְעָה גּוֹיִים – שבעת עממי כנען.
נְטָלָהּ – לקח אותה.
*
ה שְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלוֹת לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וְלוֹמַר לָהֶם: גְּזוּלִים הֵם בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵם: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (בר“ר עט, ז; ילק”ש לבראשית, קלג).
לְהוֹנוֹת – לצער בדברים, להעליב.
גְּזוּלִים – שנלקחו בכוח.
קְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף – יהושע כד, לב.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – דברי הימים א כא, כה–כו.
*
ו תַּנְיָא, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלוֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ” (תהלים צד, יב); אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ” (דברים ח, ה); וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה” (שם שם, ז); הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר” (משלי ו, כג) (ברכות ה ע"א).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
עַל יְדֵי יִסּוּרִין – בעקבות התייסרות וסבל.
נֶאֱמַר אַחֲרָיו – בפסוק סמוך.
“וְדֶרֶךְ חַיִּים” – הם חיי העולם הבא.
*
ז שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים נִתְּנוּ עַל תְּנַאי: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם… וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה” (דברים יא, טז–יז). בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי… וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ” (מלכים א ו, יב); וְאִם לָאו – “וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל יֹשְבֶיהָ” (מיכה ז, יג). מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי… עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ” (תהלים קלב, יב); וְאִם לָאו – “וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם” (שם פט, לג) (מכילתא דר"י יתרו, עמלק, ב).
עַל תְּנַאי – שישמרו עם ישראל תורה ומצוות.
“וּפָקַדְתִּי” וגו’ – אעניש אותם בשוט על פשעיהם.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.