לפני מאה־ושמונים שנה, חי ופעל בארם־צובא הרב שלמה לניאדו. בתוקף סמכות, שהוענקה לו על־ידי השילטונות, נהג בכישרון ובתבונה בעדתו וידע לסתום כל פירצה, מייד בהתגלותה.

פעם אחת עמד ודרש בפני הקהל על עיניין איסור הגילוח בתער. הוא הסביר את הדין שהמתגלח בתער עובר על חמישה לאווים שבתורה, בעוד שהמגלח עובר גם הוא על חמישה לאווים. כלומר: עשרה לאווים בכל פעולה – לכל אחד מהם! לאחר שתיאר לשומעים את חומרת העבירה, ביקש להימנע מגילוח הזקן בתער והודיע כי כל הגלבים קיבלו הוראות, בתוקף צוו רישמי, שמהיום ואילך, אסור להם לגלח בתער.

*

היה שם ספר אחד, רשע־מרושע, שתאוות הבצע העבירתו על דעתו והוא עבר על הפקודה והמשיך לגלח את לקוחותיו בתער, במצח־נחושה ובפרהסיא. כשנודע הדבר לרב, שלח אליו שני שוטרים עם הזמנה לבוא ולהתייצב לפניו. הספר היה אומנם איש רע וחצוף, שניסה להקל בכבודו ובסמכותו של הרב, ולא לבוא אליו, אולם בראותו את עמדתם הנוקשה של השוטרים, שלא היו מהססים מלמושכו, בעל־כורחו, ברחובות העיר, קבל עם־ועדה, נאלץ להיכנע וללכת עמם אל הרב.

הביט בו הרב ושאלו אם נכון הדבר שהוא המשיך לגלח את לקוחותיו בתער, למרות פקודתו האחרונה. הספר התפרץ כלפי הרב והטיח כנגדו:

“כן – נכון הדבר! כלום אתה תיתן לי מכיסך אם לא תהא לי פרנסה, ומה איכפת לך ממני?”

נזדעזע הרב מעזות־מצחו של שחצן זה וצעק עליו:

“רשע! עודך מתחצף? — יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים שתקיא עד שתמות!”

הספר עזב את הרב בעיניים רמות ויצא החוצה. בהגיעו לרחוב החל להקיא בלי הפסק, עד שהקיא את כל בני־מעיו ופניו הפכו לירקון. לבסוף נפל על הארץ בנפחו את נישמתו – לעיני כל הקהל.

מאז נפל מורא הרב על כל הגלבים והם שמרו בקפידה על מיצוותו שלא לגלח בתער.

*

כעבור זמן־מה עלתה מחשבה רעה במוחו של ספר אחר. “קודמי”, חשב בלבו, “עבר על איסורו של הרב בפרהסיא, והתחצף נגדו, ואילו אנוכי אעשה זאת בצינעה ובסתר”. והוא אומנם הוציא לפועל את מחשבתו והתחיל לקבל אנשים קלי־דעת מן הדלת האחורית ולגלחם בתער מאחורי מנעול ובריח.

לא לעולם אפשר להסתיר סוד וכך, יום אחד, נודע הדבר לרב לניאדו. והוא שלח, מייד, שליח אל הספר עם פקודה להתייצב, תיכף־ומייד, בפניו. הספר, אשר סופו המר של קודמו עוד חי בזיכרונו, לא היתמהמה וכעבור זמן קצר ניצב שחוח ומרעיד לפני הרב ששאלו מיניה־וביה:

“הנכון הדבר שהיית, בסתר, נוהג לגלח בתער?”

הגלב כופף את ראשו, שהיה כפוף בלאו־הכי, והשיב בקול רפה:

“כן, אדוני הרב”.

“ומדוע עשית כך”, חזר ושאל ר' שלמה לניאדו, “כלום אינך יודע את גודל העוון שבמעשה זה?”

תינה הגלב, בקול־נכאים, את מצבו הקשה שבעטיו עשה־מה־שעשה, בחדרי־חדרים, ביקש סליחה־ומחילה והבטיח שעוד לא יעשה כדבר הזה.

מחל הרב לספר, ולאחר שהלה הביע חרטה מוחלטת והתחייב לא לגלח עוד בתער, בשום־פנים־ואופן, עשה לו תיקון ושלחו לביתו.

*

הרב הגאון, ר' שלמה לניאדו, זכר צדיק לברכה, הוסיף לשלוט ולהאציל מרוחו על ארם־צובא. על פרשת תיקוניו ומעשיו, לשם־שמיים, ועל שאר הסיפורים שמספרים אודותיו נספר, בעזר ה' יתברך, בהזדמנויות אחרות.

(מפי הרה“ג ר' יוסף עובדיה שליט”א)



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 54614 יצירות מאת 3348 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22222 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!