רבה של העידה הספרדית בירושלים, לפני שישים שנה, היה ר' שאול אלישר. מזכירו האשכנזי, ר' מיכלין, קיבל ביום חמישי אחד, אחר־הצוהריים, מיברק ממינסק. היה זה מיברק ארוך, שמצורף היה אליו שובר לתשובה ללא תשלום, אשר נישלח על־ידי הרב הראשי רבינוביץ, ממינסק, ביחס לעיניין עדין.
שלושת האחים שווארץ, נאמר במיברק, אשר העידו במישפטם של נאשמי ההיתנקשות בחייו של אישיות חשובה בעיר מינסק, ואשר על־פי עדותם נחתך גזר הדין המרשיע נגד הנאשמים, עלו לארץ־ישראל ומיתגוררים זה־עתה בירושלים. הואיל וביצוע גזר הדין עלול, חלילה, ללבות אש־שינאה מצד הגויים כלפי אחינו בני־ישראל, וכתוצאה מכך צפוייה סכנה גדולה של פרעות ביהודים, על־כן, מבקש החותם שהוא הרב הראשי רבינוביץ מק"ק מינסק, שכבוד הרב הראשי לירושלים, ר' שאול אלישר, יענה במיברק ויודיע כי חקר את האחים שווארץ בדבר ההיתנקשות, והללו הצהירו בפניו, ובפני עדים מהימנים, כי עדותם בבית־הדין שבמינסק לא היתה נכונה, והם עשו זאת בגלל לחץ שהופעל עליהם על־ידי חוקריהם.
קרא המזכיר, ר' מיכלין, את המיברק שוב־ושוב וחשב רבות. לבסוף, בשעת ערב מאוחרת, ניכנס אל הרב והודיעו את הדבר. הרב הראשי התייחס אל הנאמר במיברק בחומרה יתירה ושלח מייד לקרוא לאחים שווארץ ולזיקני העדה. הוא פרש לפניהם את העיניין וביקשם לחוות את דעתם.
דעתם של מרבית הנאספים היתה, שיש לשלוח מענה טלגרפי ללא כל דיחוי, בהתאם לבקשת הרב הראשי רבינוביץ, ממינסק, ולתת בו הצהרה, שהאחים שווארץ מבטלים בזה את עדותם אשר העידו במינסק, מאחר שנתנוהו תחת לחץ, וכל מה שאמרו אינו נכון.
שמע זאת הרב אלישר ואמר:
“שמעוני נא, אחי. איני מטיל ספק בהגיונכם הבריא ובשיקול־דעתכם, ברם יש לי הרגשת־מה שכל עיניין המיברק הזה אינו אלא מלכודת. עד כמה שידוע לי אין רב־ראשי בשם רבינוביץ בעיר מינסק, וכל זה נעשה כדי להציג את היהודים כמחרחרים, הנותנים עדות מרשיעה בקלות־דעת ולאחר מכן מבטלים אותה. חוששני כי שונאי ישראל ישתמשו במיברק כזה על־מנת להבאיש את ריחנו בעיני הגויים ויארגנו פרעות ביהודי מינסק. לדעתי צריך לענות שדבר זה חורג מסמכותנו, כי רק הממשלה הטורקית, המושלת כאן בארץ, ממשלת הסולטן, ירום־הודו, מוסמכת לטפל בו. מכל־מקום, הנני מציע לשאול את פי חברי, רבם הראשי של האשכנזים, ר' שמואל סלנט, וניראה כיצד יפסוק הוא – מבלי שיוגד לו מה שדובר כאן”.
וכן עשו.
ר' מיכלין, המזכיר, נישלח בחצות־לילה לביתו של הרב שמואל סלנט. עד שהגיע שמה עבר עוד זמן, כי הרב הישיש היתגורר באחת הסימטות החשוכות בעיר העתיקה. הוא היה זקן מאוד, והגם שבסוף ימיו כהו עיניו ולא היה מסוגל לראות, לא חפץ שאנשים יטרחו בעבורו, וישמשוהו, ולכן עשה בעצמו את כל צרכיו.
כששמע את דפיקותיו של ר' מיכלין, קם ממיטתו, ניגש לדלת, פתחה והכניסו לביתו. ר' מיכלין סיפר לו את המעשה במיברק, אבל העלים ממנו את תגובותיהם והחלטותיהם הניפרדות של הרב אלישר וזיקני העידה. שמע זאת הרב סלנט, ולאחר שחשב על הדבר, אמר:
“שמע נא, בני: לדעתי כל הסיפור מעורר חשד, כי עד כמה שידוע לי, אין בעיר מינסק רב־ראשי בשם רבינוביץ, ולכן מיתקבל על הדעת כי קיימת כאן מזימה להציג את היהודים באור שלילי, כמעלילים הנותנים עדות שקר, כדי להרשיע נוצרים בדין, ובאופן זה יקל עליהם להסית את ההמונים הנוצרים לפרוע פרעות ביהודים. לך איפוא, שוב אל הרב אלישר ומסור לו כי מציע אנוכי לענות במיברק כי אין זה מסמכותנו לטפל במיקרה זה, באשר הוא מסמכותה הבילעדית של ממשלת טורקיה, המושלת בארץ זו”.
שמע זאת ר' מיכלין ורתת עבר בעצמותיו: הרב האשכנזי אמר, כמעט מלה־במלה, את אשר אמר, לפני־כן, הרב הספרדי. אכן, היו שניהם בדיעה אחת בכל הדברים במשך שנים רבות!
הוא חזר אל ביתו של הרב אלישר, וגם שם הישתוממו הכל על מחשבותיהם הזיהות, ופיקחותם, של שני הרבנים הראשיים. כמובן שמייד נוסחה תשובה למיברק לפי עצתם ובבוקר, כלומר ביום שישי, נישלח לתעודתו.
*
לאחר זמן היגיעו ידיעות ממינסק, שבהן ניתאשרו חששותיהם של הרבנים הראשיים, אשר חזו בשיכלם החריף את הפח שטמנו שונאי ישראל, ובעזר ה' יתברך הופרה עצתם וקולקלה מחשבתם. יש לציין כי באותו יום שישי, ניפטר הרב שאול אלישר, מייד לאחר ששודר המיברק למינסק, כי מן השמיים סידרו שבשעתו האחרונה, ממש, יכוון עיניין חשוב זה, בשעת סכנה לישראל.
(מפי הרה“ג ר' עובדיה יוסף שליט”א)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.