כד עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְּבָרִים. אָמְרוּ לוֹ: עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, וְנַעַשְׂךָ אָב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים: “בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ”, וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַ' יְהוּדָה: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין הָעֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל.

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ: בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בְּךָ? אָמַר לוֹ: אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְּרֻבִּים וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְּרֻבִּים, אֲנִי עָמַדְתִּי בִּשְׁמוּעָתִי וְהֵם עָמְדוּ בִּשְׁמוּעָתָם. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד וּמִפִּי הַמְּרֻבִּים – מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְּרֻבִּים. אָמַר לוֹ: פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֵינִי מְפַקֵּד. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עִלָּה מָצָאתָ בִּי? אָמַר לוֹ: לָאו, מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ (עדויות ה, ו–ז)

הֵעִיד אַרְבָּעָה דְּבָרִים – העיד על תוקפן של ארבע הלכות, שלא כדעתם של רוב החכמים בדורו וכנגד המסורת שהיתה בידם.

אָב בֵּית דִּין – מן התפקידים המכובדים שבסנהדרין.

שׁוֹטֶה – על שסירב לקבל את התפקיד.

לִפְנֵי הַמָּקוֹם – בעיני הקב"ה.

שְׂרָרָה – שלטון.

נִדּוּהוּ – החרימו אותו (על שזילזל במהלך הדיון במנהיגי הדור של אותם ימים).

סָקְלוּ – הניחו אבן על הארון שבו נקבר כסמל למוות בסקילה.

שֶׁאֵין הָעֲזָרָה וגו’ – בשעת שחיטת קורבן הפסח היו נועלים את העזרה שבמקדש כשזו נתמלאה בני אדם, ומעולם לא נמצא ביניהם אדם הגדול במעלותיו יותר מעקביא.

אֲנִי שָׁמַעְתִּי וגו’ – גם עקביא וגם שאר החכמים קיבלו את המסורות שבידיהם מרוב המורים שאצלם למדו.

עָמַדְתִּי בִּשְׁמוּעָתִי – החזקתי בדעתי.

מִפִּי הַיָּחִיד – הוא עקביא.

מִפִּי הַמְּרֻבִּים – שאר החכמים.

פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ – הורה לחבריך (שיקרבוני לעולם החכמים).

עִלָּה – מידה רעה.

*