מב כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אַרְבָּעִים שָׁנָה עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא, אַרְבָּעִים שָׁנָה לָמַד, אַרְבָּעִים לִמֵּד (ראש השנה לא ע"ב).
פְּרַקְמַטְיָא – מסחר.
*
מג אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין, לֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין, וְלֹא קְדָמוֹ אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא יָשַׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרַאי, וְלֹא הִנִּיחַ אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָא, וְלֹא הִרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה, וְלֹא פָּתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ, וְלֹא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ לְעוֹלָם, וְלֹא אָמַר: “הִגִּיעָה עֵת לַעֲמֹד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ”, חוּץ מֵעַרְבֵי פְּסָחִים וְעַרְבֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן הָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר תַּלְמִידוֹ נוֹהֵג אַחֲרָיו (סוכה כח ע"א).
שִׂיחַת חֻלִּין – שיחה שאינה עוסקת בדבר מן התורה.
אַרְבַּע אַמּוֹת – כשני מטרים.
בְּלֹא תּוֹרָה – בלי להגות בתורה.
קְדָמוֹ – הגיע בבוקר לפניו.
שְׁנַת עֲרַאי – נמנום קל.
לֹא הִנִּיחַ אָדָם וגו’ – לא נשאר מישהו אחריו, כיוון שיצא תמיד אחרון.
לֹא הִרְהֵר וגו’ – לא חשב על דברי תורה במקומות שיש בהם לכלוך או סירחון.
לַעֲמֹד – לקום ולהפסיק את הלימוד.
חוּץ מֵעַרְבֵי פְּסָחִים וגו’ – כדי להכין את ליל הסדר או לאכול את הארוחה המפסקת בזמנה.
*
מד אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִקְדִּימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, וַאֲפִילוּ נָכְרִי בַּשּׁוּק (ברכות יז ע"א).
לֹא הִקְדִּימוֹ וגו’ – שהיה תמיד הראשון לברך ברכת שלום את הפוגשים בו.
*
מה אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָדוֹת, דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת, תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרְיָאוֹת, שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים, מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִים, מִשְׁלֹות שׁוּעָלִים, דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל (דָּבָר גָּדוֹל – מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְדָבָר קָטָן – הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא), לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: “לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא” (משלי ח, כא).
וְכֵן אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁאָמַר: אִם יִהְיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם יְרִיעוֹת, וְכָל הָאִילָנוֹת קֻלְמוּסִין, וְכָל הַיַּמִּים דְּיוֹ, אֵין כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת חָכְמָתִי שֶׁלָּמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וְלֹא אָצַלְתִּי מֵחָכְמָתָם אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁזְּבוּב הַזּוֹ טוֹבֶלֶת בַּיָּם הַגָּדוֹל וּמַשֶּׁהוּ מְחַסַּרְתּוֹ (סוכה כח ע"א; סופרים טז, ו).
הִנִּיחַ – הותיר בצד (מבלי שלמד).
דִּקְדוּקֵי תּוֹרָה וגו’ – פרטי פרטים הנדרשים לשם הבנת פסוקי המקרא ודרשות חכמים.
קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת – הלכות הנלמדות על דרך “קל וחומר”.
גְּזֵרוֹת שָׁווֹת – הלכות הנלמדות בעקבות זהות מילולית בין עניינים שונים הנזכרים תורה.
תְּקוּפוֹת – חישוב זמנים על יסוד האסטרונומיה.
גִּימַטְרְיָאוֹת – לימוד בעקבות קביעת ערכן המספרי של אותיות ומילים (א=1, ב=2 וכן הלאה).
שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וגו’ – שפתם של בני העולמות העליונים ושל עולם הטבע.
מִשְׁלוֹת וגו’ – משלים שנהגו לספר בני העם הפשוטים (“משלי כובסים”) ומשלים שעסקו בבעלי חיים (“משלי שועלים”).
מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – חוכמה נשגבה ונסתרת בענייני האלוהות, כוחותיה והתגלותה.
הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא – פלפולים וסברות חריפות, כעין אלו שהתפרסמו מאוחר יותר בתורתם של האמוראים אביי ורבא.
יְרִיעוֹת – קלף או פפירוס.
קֻלְמוּסִין – כלי כתיבה.
הַיַּמִּים – מאגרי המים שבעולם.
אֵין כְּדֵי – לא יהיה די בכך.
אָצַלְתִּי – רכשתי לעצמי.
מַשֶּׁהוּ מְחַסַּרְתּוֹ – ונוטלת מן הים רק טיפה זעירה של מים.
*
מו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ תַּלְמִידוֹ מְחַמֵּר אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: “אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמֶרְכָּבָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ”? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתַּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר.
מִיָּד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מֵעַל הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן תַּחַת הַזַּיִת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה יָרַדְתָּ מֵעַל הַחֲמוֹר? אָמַר: אֶפְשָׁר אַתָּה דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אוֹתָנוּ, וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל הַחֲמוֹר?!
מִיָּד פָּתַח רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ וְדָרַשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְסִכְסְכָה כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה. פָּתְחוּ כָּל הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה. מָה שִׁירָה אָמְרוּ? – “הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת… עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים… הַלְלוּ–יָהּ!” (תהלים קמח, ז–יד). וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה!
עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמֶר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן בֵּן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין וְלַחְקֹר וְלִדְרֹש בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יֵשׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם, נָאֶה מְקַיֵּם – וְאֵין נָאֶה דוֹרֵשׁ; אַתָּה נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. אַשְׁרֶיךָ, אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ! (חגיגה יד ע"ב).
מְחַמֵּר – מנהיג את החמור.
שְׁנֵה – לַמֵד.
מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – ראו בקטע הקודם.
שָׁנִיתִי לָכֶם וגו’ – כאמור במשנה (חגיגה ב, א), המתירה ללמד את נושא המרכבה רק לחכם היכול להסתפק ברמזים ולהבין מתוכם את העניין המורכב והנשגב הזה.
נִתְעַטֵּף – במעילו (ביטוי של כבוד).
סִכְסְכָה – נאחזה וליחכה.
נַעֲנָה – פתח (ואמר).
הֵן הֵן – דבריו של ר' אלעזר.
דּוֹרֵש – מלמד תורה.
מְקַיֵּם – את המצוות.
יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ – נולד מזרעך.
*
מז חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאֵלּוּ הֵם: רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס, רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, רַ' יוֹסֵי הַכּוֹהֵן, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָם: אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה; יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ; יוֹסֵי הַכּוֹהֵן – חָסִיד; שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא; אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם? רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה; רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב; רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב; רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד; רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם (אבות ב, ח–ט).
מוֹנֶה שִׁבְחָם – מפרט את מעלותיהם.
בּוֹר סוּד – בור מים שדופנותיו צופו בטיח ועל כן אין המים נבלעים בהם (והוא סמל לאדם שאינו שוכח דבר ממה שלמד).
אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ – מקור של גאווה לאמו.
חָסִיד – מי שפועל לפנים משורת הדין.
יְרֵא חֵטְא – המתרחק מעבירה.
מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר – תורתו שופעת ומתרחבת כמעיין העולה על גדותיו עוד ועוד.
יִדְבַּק – ילך בה דרך קבע.
עַיִן טוֹבָה – נדיבות.
הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד – ומבין סוף דבר כבר מראשיתו.
רוֹאֶה אֲנִי – מעדיף, מקבל.
בִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם – דעתו כוללת את כל מה שאמרתם אתם.
*
מח שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שְאֵלָה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי לֹא כָּךְ לִמַּדְתָּנוּ. אָמַר לָהֶם: יָפֶה אֲמַרְתֶּם. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ יָדַי וְרָאוּ עֵינַי – וְשָׁכַחְתִּי; כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אָזְנַי – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְלֹא שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵע, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְזָרֵז אֶת הַתַּלְמִידִים (תוספתא אהלות טז, ח).
אָמַר לָהֶם: כָּך וְכָךְ – השיב מה שהשיב.
מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ וגו’ – אם שכחתי את הדין בקשר למעשה שעשו ידי וראו עיני, ודאי שכך היה קורה לי אילו דובר בעניין שרק שמעתי על אודותיו.
וְלֹא שֶׁלֹּא הָיָה וגו’ – ולמען האמת רבן יוחנן זכר את הדין, אך רצה רק להעמיד אתגר בפני תלמידיו ולעורר את מחשבתם.
*
מט שִׁמְעוֹן סִכְנָא אִישׁ עִיצָה הָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אֲנִי גָדוֹל כָּמוֹךָ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כָּמוֹךָ. אָמַר: אִם אָדָם בָּא לְיָדְךָ בְּדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה, אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: שְׁתֵה מִן הַבּוֹר הַזֶּה, שֶׁמֵּימָיו זַכִּים וְצוֹנִין. אוֹ אִם שָאֲלָה לְךָ אִשָּׁה עַל נִדּוּתָהּ – אַתָּה אוֹמֵר לָהּ: טִבְלִי בַּבּוֹר הַזֶּה שֶׁמֵּימָיו מְטַהֲרִין. וְקָרָא עָלָיו פָּסוּק זֶה: “וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע” (קהלת ד, יז) (קה"ר לפסוק).
סִכְנָא – תושב סכנין שבגליל התחתון.
איש עִיצָה – אדם שמוצאו ממקום שלא זוהה.
בּוֹרוֹת וגו’ – בורות, שוחות ומערות לאגירת מים.
צָרְכֵי רַבִּים – צורכי הציבור.
אָמַר – שמעון.
בְּדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה – בעניין רציני כגון גזל או ניאוף.
צוֹנִין – קרירים.
נִדּוּתָהּ – הצורך לטבול עם סיום ימי הנידה.
וְקָרָא עָלָיו וגו’ – רבן יוחנן ציטט בקשר לאיש זה פסוק, הנדרש כאומר כי הכסיל (הוא חופר הבורות) יודע לדבר רק על נושא אחד (הבורות) ואינו יכול להשיב על עניינים הלכתיים מורכבים.
*
נ רַ' עֻלָּא אָמַר: שְמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָשָׂה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְלֹא בָאוּ לְפָנָיו אֶלָּא שְׁנֵי מַעֲשִׂים. אָמַר: גָּלִיל, גָּלִיל, שָׂנֵאתָ אֶת הַתּוֹרָה, סוֹפְךָ לַעֲשׂוֹת בְּמַסִּיקִין (ירושלמי, שבת טז, ח).
עָשָׂה – התגורר.
עֲרָב – יישוב ליד ציפורי שבגליל התחתון.
לֹא בָּאוּ וגו’ – רק פעמיים נתבקש לפסוק הלכה.
לַעֲשׂוֹת בְּמַסִּיקִין – להיות טרוד בגזלנים ועושי רשעה.
*
נא כְּבָר הָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עוֹלֶה לִמְעוֹן יְהוּדָה. רָאָה רִיבָה אַחַת מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִתַּחַת גֶּלְלֵי הַסּוּס. אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו: רְאִיתֶם רִיבָה זוֹ מָה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: עִבְרִית. – סוּס זֶה שֶׁל מִי הוּא? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל פָּרָשׁ עֲרָבִי אֶחָד. אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַפָּסוּק הַזֶּה וְהָיִיתִי קוֹרֵא אוֹתוֹ וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מָה הוּא: “אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן” (שיר השירים א, ח) – לֹא רְצִיתֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לִפְנֵי גּוֹיִים; לֹא רְצִיתֶם לִשְׁקֹל לַשָּׁמַיִם בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲרֵי אַתֶּם שׁוֹקְלִים חֲמִשָּׁה עָשָׂר שְׁקָלִים בְּמַלְכוּת אוֹיְבֵיכֶם; לֹא רְצִיתֶם לְתַקֵּן הַדְּרָכִים וְהָרְחוֹבוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים, הֲרֵי אַתֶּם מְתַקְּנִים אֶת הַבֻּרְגָּסִין וְאֶת הַבֻּרְגָּנִין לְעוֹלֵי לִכְרַכֵּי מְלָכִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים כח, מז) בְּאַהֲבָה, “וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ” (שם שם, מח) בְּשִׂנְאָה; “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ” בְּשׂבַע, “וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל” (שם) (מכילתא דר"י יתרו, בחודש, א).
מְעוֹן יְהוּדָה – יישוב בהרי יהודה.
רִיבָה – נערה.
מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים – בגלל הרעב.
עִבְרִית – מבנות עם ישראל.
הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַפָּסוּק – משתדל להבין אותו.
“צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן” – דורש את הפסוק על הנערה הזוחלת על הקרקע סמוך לעקבות שמשאיר הצאן, הגללים, וזאת כעונש על מעשה העם.
שָׁמַיִם – הקב"ה.
בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת – מחצית השקל (שמות לח, כו) שיש לתת למקדש אחת בשנה.
בְּמַלְכוּת אוֹיְבֵיכֶם – מס גולגולת שגובה המלכות הרומית.
עוֹלֵי רְגָלִים – העולים למקדש בחגים.
בֻּרְגָּסִין, בֻּרְגָּנִין – תחנות שמירה ומגדלים רומיים לאורך הדרכים.
כְּרַכֵּי – ערי.
*
כְּשֶׁמֵּת בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ. נִכְנַס רַ' אֱלִיעֶזֶר וְיָשַׁב לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה לוֹ בֵּן וּמֵת וְקִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּדַע אָדָם… כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל” (בראשית ד, כה) – אַף אַתָּה קַבֵּל תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ: לֹא דַּי לִי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי צַעֲרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן?!
נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: אִיּוֹב הָיוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת וּמֵתוּ כֻּלָם בְּיוֹם אֶחָד וְקִבֵּל עֲלֵיהֶם תַּנְחוּמִין, אַף אַתָּה קַבֵּל תַּנְחוּמִין. וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל אִיּוֹב תַּנְחוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: “ה' נָתַן וה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ” (איוב א, כא). אָמַר לוֹ: לֹא דַּי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי צַעֲרוֹ שֶׁל אִיּוֹב?!
נִכְנַס רַ' יוֹסֵי וְיָשַׁב לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: אַהֲרֹן הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים גְּדוֹלִים וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד וְקִבֵּל עֲלֵיהֶם תַּנְחוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּדֹּם אַהֲרֹן” (ויקרא י, ג) – אֵין שְׁתִיקָה אֶלָּא תַּנְחוּמִין, וְאַף אַתָּה קַבֵּל תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ: לֹא דַּי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתַּנִי צַעֲרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן?!
נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה לוֹ בֵּן וּמֵת וְקִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל דָּוִד תַּנְחוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַחֵם דָּוִד אֶת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ… וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה” (שמואל ב יב, כד) – אַף אַתָּה, רַבִּי, קַבֵּל תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ: לֹא דַּי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתַּנִי צַעֲרוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך?!
נִכְנַס רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: טֹל כֵּלַי וְלֵךְ אַחֲרַי לְבֵית הַמֶּרְחָץ, לְפִי שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא וְאֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ. נִכְנַס וְיָשַׁב לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ הַמֶּלֶך פִּקָדוֹן. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה בּוֹכֶה וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: אוֹי לִי, אֵימָתַי אֵצֵא מִן הַפִּקָּדוֹן הַזֶה בְּשָׁלוֹם. אַף אַתָּה, רַבִּי, הָיָה לְךָ בֵּן, קָרָא תוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, מִשְׁנָה הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא – וְיֵשׁ לְךָ לְקַבֵּל עָלֶיךָ תַּנְחוּמִין כְּשֶׁהֶחֱזַרְתָּ פִּקְדוֹנְךָ שָׁלֵם. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן: אֶלְעָזָר בְּנִי, נִחַמְתַּנִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מְנַחֲמִין (אדר“נ, נו”א, יד).
רְצוֹנְךָ – ברשותך.
קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין – התנחם (עם לידת בן נוסף, שת).
גְּדוֹלִים – רבי חשיבות (הם נדב ואביהוא).
רָאָהוּ – רבן יוחנן את ר' אלעזר.
טֹל כֵּלַי – קח את בגדי.
לֵךְ אַחֲרַי לְבֵית הַמֶּרְחָץ – סימן לכך שהוא עתיד להתנחם ולחזור לשגרת חייו.
לַעֲמֹד בּוֹ – להתנגד לדבריו.
אֵצֵא – אשתחרר (מחובת השמירה על דבר רב ערך).
כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם – כדרך הראויה.
*
נב וּכְשֶׁחָלָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הִתְחִיל לִבְכּוֹת. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, נֵר יִשְרָאֵל, עַמּוּד הַיְּמָנִי, פַּטִּישׁ הֶחָזָק, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לָהֶם: אִלּוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתִי, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי אֵין כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי – אֵין אִסּוּרוֹ אִסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי – אֵין מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וַאֲנִי יָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן – אַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי בּוֹכֶה; וְעַכְשָׁו שֶׁמּוֹלִיכִים אוֹתִי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי – כַּעְסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי אִסּוּרוֹ אִסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי – מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי שְׁתֵּי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאַחַת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מוֹלִיכִים אוֹתִי – וְלֹא אֶבְכֶּה?
אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, עַד כָּאן? אָמַר לָהֶם: וּלְוַאי! תֵּדְעוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אוֹמֵר: “שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם”.
בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ כֵּלִים מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה וְהָכִינוּ כִּסֵּא לְחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁבָּא (ברכות כח ע"ב).
עַמּוּד הַיְּמָנִי – כינוי כבוד למי שהעם נשען עליו (בעקבות מלכים א ז, כא).
פַּטִּישׁ הֶחָזָק – מי שדבריו בעלי עוצמה.
כַּעַס עוֹלָם – כעס נצחי.
אֵין מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם – שכן הנפש ממשיכה להתקיים בעולם הבא.
מוֹרָא שָׁמַיִם – יראת האל.
עַד כָּאן? – האם לא ראוי שתהיה יראת שמים גדולה מיראת בני אדם?
וּלְוַאי – הלוואי שתגיעו לדרגה כזו.
פַּנּוּ כֵּלִים וגו’ – הוציאו את כל הכלים מן החדר כדי שלא ייטמאו במגע עם גופת מת.
שֶׁבָּא – ללוות אותי בדרך לעולם הבא.
*
נג מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטַל זִיו הַחָכְמָה (סוטה מט ע"א).
בָּטַל זִיו הַחָכְמָה – אור החוכמה הועם.
*
נד כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קַיָּם הָיוּ חֲמִשָּׁה תַּלְמִידָיו יוֹשְׁבִים לְפָנָיו. כְּשֶׁנִּפְטַר הָלְכוּ לְיַבְנֶה, וְאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ הָלַךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְדֵימְסִית, מְקוֹם מַיִם יָפִים וְנָוֶה יָפֶה. הִמְתִּין לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ אֶצְלוֹ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּאוּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ אֶצְלָם וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ. אָמְרָה: מִי צָרִיךְ לְמִי? אָמַר לָהּ: הֵם צְרִיכִים לִי. אָמְרָה לוֹ: חֵמֶת וְעַכְבָּרִים – מִי דַרְכּוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל מִי? הָעַכְבָּרִים אֵצֶל הַחֵמֶת, אוֹ הַחֵמֶת אֵצֶל הָעַכְבָּרִים? שָׁמַע לָהּ וְיָשַׁב לוֹ עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ.
לְאַחַר זְמַן בָּאוּ אֶצְלוֹ, שָאֲלוּ אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה וְלֹא יָדַע לְהֲשִׁיבָם (קה“ר ז, ז; אדר”נ, נו"א, יד).
קַיָּם – חי (בברור חיל שליד יבנה).
תַּלְמִידָיו – והם מנויים לעיל, קטע מז.
יַבְנֶה – מקום מושב הסנהדרין לאחר החורבן.
דֵּימְסִית – אמאוס, יישוב על הדרך מירושלים לשפלה, שהיה ידוע במרחצאותיו.
בִּקֵּשׁ – רצה.
הִנִּיחַתּוּ – הרשתה לו.
חֵמֶת – כלי עור (מלא מזון).
לֵילֵךְ – ללכת.
בָּאוּ – ארבעת חבריו.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.