נה בִּימֵי רַ' דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס הֻתְּרָה צָרַת הַבַּת לָאַחִים, וְהָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לַחֲכָמִים, מִפְּנֵי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה וְזָקֵן וְעֵינָיו קָמוּ מִלָּבוֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ? אָמַר לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי אֵלֵךְ. – וְאַחֲרָיו מִי? – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. – וְאַחֲרָיו מִי? – רַ' עֲקִיבָא. הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. נִכְנְסָה שִׁפְחָתוֹ, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶצְלֶךָ. אָמַר לָהּ: יִכָּנְסוּ – וְנִכְנְסוּ.
תְּפָסוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: רַבִּי, אֱמֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב. אָמַר לוֹ: מִי הוּא? אָמַר לוֹ: רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר לוֹ: וְיֶשׁ לוֹ בֵּן לַעֲזַרְיָה חֲבֵרֵנוּ? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם” (תהלים לז, כה). תְּפָסוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: רַבִּי, אֱמֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב. אָמַר לוֹ: וּמִי הוּא? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף, שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ? – שֵׁב, בְּנִי, שֵׁב! כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל! קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: “טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב” (קהלת ז, א).
הִתְחִילוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְ“צָרַת הַבַּת”. אָמְרוּ לוֹ: צָרַת הַבַּת מַהוּ? אָמַר לָהֶם: מַחֲלֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. – הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּאי? אָמַר לָהֶם: “דּוֹסָא” שְׁמַעְתֶּם, אוֹ “בֶּן הָרְכִּינַס” שְׁמַעְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַבִּי! סְתָם שָׁמַעְנוּ. אָמַר לָהֶם: אָח קָטָן יֵשׁ לִי, בְּכוֹר שָׂטָן הוּא, וְיוֹנָתָן שְׁמוֹ, וְהוּא מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי, וְהִזָּהֲרוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יְקַפַּח אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת, שֶׁהִיא מֻתָּרֶת; אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁעַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא וְאָמַר – צָרַת הַבַּת אֲסוּרָה.
שָׁנוּ: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ – נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד, וּכְשֶׁיָּצְאוּ – יָצְאוּ בִּשְׁלוֹשָׁה פְּתָחִים. פָּגַע בּוֹ יוֹנָתָן בְּרַ' עֲקִיבָא. הִקְשָׁה לוֹ – וֶהֱשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא, שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ? אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְשֵׁם, וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵי בָּקָר! אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: וַאֲפִלּוּ לְרוֹעֵי צֹאן (יבמות טז ע"א).
הֻתְּרָה צָרַת הַבַּת לָאַחִים – מי שנשא את בת אחיו ואישה אחת נוספת (שהיא “צרת הבת”) ומת בלא בנים: האם יכולה האישה הנוספת להתייבם, להינשא, לאחיו של המת (כפי שדורשת התורה במקרה כזה)? בית שמאי התירו ובית הלל אסרו, בטענה שאם בת האח אסורה בייבום (שהרי אחי המת הוא אביה!), אזי חל האיסור גם על צרתה. והנה, בימי ר' דוסא הגיעה לבית המדרש השמועה כי הוא הלך בדרך בית שמאי והתיר לשאת את צרת הבת.
הָיָה הַדָּבָר וגו’ – הָיָה קשה לחכמים לאמץ פסיקה זו (והלכו אליו לברר את העניין).
עֵינָיו קָמוּ – התעוור.
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
מְסַבְּבִים וגו’ – מגלגלים מעניין לעניין בנושאים הלכתיים.
מַהוּ – מה הדין במקרה זה.
“דּוֹסָא” שְׁמַעְתֶּם וגו’ – האם היתה הידיעה בשם “דוסא” או שמא רק בשם “בן הרכינס”?
סְתָם – בלא הזכרת שם פרטי.
בְּכוֹר שָׂטָן – חריף ועקשן.
יְקַפַּח – ינצח.
תְּשׁוּבות – על קושיות אפשריות.
מְדוֹכָה זו – כיסא זה, כלומר: על נושא זה.
כְּשֶׁנִּכְנְסוּ – לבית ר' דוסא.
בִּשְׁלוֹשָׁה פְּתָחִים – שמא יזכה אחד מהם לפגוש ביונתן ולשמוע את עמדתו.
פָּגַע – פגש.
הִקְשָׁה – יונתן לר' עקיבא.
זָכִיתָ לְשֵׁם – למרות שעדיין לא הגעת אפילו למדרגה של רועי בקר.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.