א) הערה כוללת תוכן ספור השיר בקצרה    🔗

המלך הרשע והעריץ מכל המלכים אשר ישבו על כסא דוד היה יהויקים בן יאשיהו, עד שאמרו עליו: “בקש ה”ק“ב”ה להחזיר את העולם כלו תהו ובהו בשביל יויקים" (סנהדרין ק“ג ע”א וערכין י“ז ע”א). – המות יכפר כל עון, אך מעשי רשע יהויקים לא נתכפרו גם בעולם שכלו טוב, (סנהדרין ק“ד ע”א). – לא על חנם קללו הנביא ירמיהו: “קבורת חמור יקבר” (ירמיהו כ“ב י”ט) והרבה מאות שנים אחרי מותו עוד לא מצאו עצמותיו מנוחה בקבר, כי גלגלתו היתה משלכת לאשפתות שערי ירושלים, וגם לתוך הארגז אשר עשה לו זקן אחד זקנו של ר' פרידא לא מצא שלוה והשקט (סנהדרין פ“ב ע”א, וק“ד ע”א). –

גם במעלליו יתנכר הנער – והרשע הזה עוד בחיי אביו הצדיק יאשיהו כבר היה שנוא ומתעב בעיני כל מכיריו – ער שלקחו עם הארץ בעת הכה חץ פתאום את יאשיהו במגדו את אחיו הצעיר ממנו את יהואחז וימליכוהו תחתיו וגם משחוהו (הוריות י“א ע”ב וכריתות ה' ע"ב).

אולם לא ארכה ממלכת יהואחז רק שלשה חדשים. – בעברת ד' על יהודה ובחרון אפו על רוע מפעליו היה כסאו נחשב בימים האלה כאבן הקלע אשר ישליכוהו מכף אל כף, וכשרוך נעל נמאס ונבזה אשר בעד אגורת כסף יתנו לכל קונה כן נם היו נזרו ועטרתו. – ולכן כאשר אסף יהויקים מלא ידו כסף וזהב ונתנם למנחה לנכה מלך מצרים העביר את יהואחז מעל כסא יהודה והושיב עליו את יהויקים (מ“ב כ”ג ל“ה וד”ה“ב ל”ו ד')– כל ימי מלכותו נגש את עם הארץ לתת מס למלך מצרים. – אולם לא יאריך לרשע טובו, נדמה יהויקים לאזוב נמאס אשר נשען על קיר נטוי. – קורץ מצפון יבוא ידרוך על / במותיו ותנין מצרים נרמס מרגלי מלך בבל הכובש. – כנשען על קנה רצוץ כן גם נדקרה כף יהויקים. כשל העוזר ונפל העזור כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ.

רע למקום – כי גם שמו של הק“ב”ה ושל ע"ז חקק בכתובת קעקע על אמתו – (סנהדרין ק“ג ע”א) רע לבריות ולכל בני משפחתו שחת רשע העריץ רחמי אהבתו והתאכזר כתנים במדבר גם נגד יוצאי חלציו. – אבי אשתו נחושתא הישיש הנדיב אלנתן הרג בחרב כבן עולה יען פתח את פיו במועצות הצדק להוכיחו על פניו. – אשתו התמימה נחושתא גרש מהיכלו כי נפתה לבו ליפי אשה אחרת, אבי המרשעת. את בנו הבכור יהויכין נתן לחרב ההורגים בעצת זאת אשת הזמה, ואזי גם אבד בעניו לולא הצילו הנביא הקדוש ירמיהו אשר היה בימים האלה צופה ורואה נאמן ליהודה.

כמו רב החובל בעת תקרב הסערה ירים כן תרנו, בעת חשבה האניה להשבר וינסה עוד אחת בכל מאמצי כחו להציל את הנתונים תחת ידו – כן גם הקדוש ירמיהו בנה בית תקותו על בן יהויקים הנמלט תחת ידו להציל בעזרתו ענית עם יהודה ממים הזדונים אשר צפו על ראשם מכל אפסים. – רחוק מהמית עיר המלוכה גדלהו במסתרים במחבואי הציה בדרכי התורה והתעודה בנתיבות הישר ויראת אלהים. – בת יחידתו האהובה ידידה הענוגה גדלה עמו שם יחד כשתים עשרה שנה, ובעת שמעו כי המלך יהויקים חלה למות על מטתו, שב עם יהויכין ממצפוני המדבר לעיר מולדתו עיר הכהנים ענתות הקרובה לירושלים, ושם נמצא אותם יחד בתחלת השיר הזה. –

זרע הרשעים נכרת, יהויקים מת כערירי, כי כל בניו יחד מתו בנעוריהם. – לכן באין יורש עצר חשב ירמיהו להמליך את יהויכין על כסא אביו, כי לו משפט המלוכה והבכורה. – בַאָותו לעמוד כיועץ אל על ימינו לחדש במשפטי הצדק וחקי הישר כבוד נזר יהודה על תלו ולרומם כסא דוד מאשפתות האדמה על מכונו. –

אך מי יבוא בעצת עליון! מתניהו איש המזמות אחי יהויקים דוד יהויכין אבד בתחבלותיו כל מועצות ירמיהו הטהורות, יהויכין נלכד בשחיתותיו וברשתות בתו חולדה, מרעה אל רעה נפל כבן נבל ולא חכם, גם את ירמיהו אשר גדלו כאב נאמן הדיח מעל פניו ושלחו לבית הסהר לבור חשך וצלמות. – להוריד את יהויכין מעל כסאו הסית מתניהו את לב הנער ללחום נגד בבל ובמסתרים שלח מלאכים לכרות ברית עם נכוכדנאצר למען ימליכהו תחת בן אחיו, כורה שחת בה יפול ועצת עליון תעמוד, קורץ מצפון בא, נבוכדנאצר מלך בבל גם את מתניהו גם את יהויכין שלח לגולה בבלה. –

קורא הנעים! אלה הקורות תספר לך השירה הזאת, ואם תמצא בזה הספר שנויים מעטים זעיר שם זעיר שם מכל המספר בכתבי הקדש הלא יאמר משל הקדמוני: “מיטב השיר כזבו” – והרשות נתונה ביד כל אדם לשנות ולהחליף בענינים כאלה אשר לא יסתעפו לעקרי האמונה והקבלה בעת תאלצהו רוח השיר – קורא הנעים! בקראך השירה הזאת התפלש לעפר והשתומם על מפלאות תמים דעים היושב בשחקים וכל מעגלות יושבי האדמה יפלס על גוי ועל אדם יחד. – לעומת הטוב בארץ עשה גם את הרע, הטוב והרע יאבקו יחד עלי אדמות למען תעשה עצת עליון והיתה השירה הזאת לעד. – ירמיהו – ומתניהו – ידידה וגם חולדה – מנוח והישרים האחרים לעומת פשחור ואנשי סודו, שים אלה מול אלה והשתומם במעמקי עשתנותיך. – צוה מאת האלהים להאביד עם יהודה מבין הגויים ולשלח אותו הלאה מארצם כנדחים לכל קצוי תבל. – לולא מתניהו איש המזמות ואיש התחבלות פשחור אולי עוד היום ישבו ניני בית דוד על כסא יהודה בכל גאונם ועם יהודה על אדמתם תחת גפנם ותאנתם, קורא הנעים! התפלש עמי בעפר ושים לד' כבוד והיה זה שכרי! –

 

הערה ב) (מערכה א' מחזה א') – “לא ראשי המור מפיקים ריח, אשר יצמחו בדרור שם על האחו”    🔗

רש“י והר”שב“ם פרשו הפסוק ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור (שמות ל' כ"ג) כאלו כתוב ראש בשמים – ואחריהם נלוו גם שאר המבארים אולי לפי שראו דברי הש”ס (מגלה י' ע"ב) מרדכי ראש לכל הבשמים שנאמר ואתה קח וגו' ע“ש בפירושיהם. – ולולא נתנה לנו הדרור לשנות הטעמים על מלות ראש מר דרור, הייתי מניח המונח של בשמים על מלת ראש להיותו סמוך למלת מר, וסגלת הראש הייתי מניח על הבשמים. – כי פרחי הצמחים וגבעולי הנצנים הדומים בעגולם לראש יקראו בשם זה (עיין מ“א ז' י”ח – ויחזקאל כ“ז כ”ב וי"ז ד') ויצא לנו לפ”ז פירוש חדש בהבנת הכתוב לתרגם אותו: “Rimm dir Gewürze den Blüthenfeld der freimachjenden Marbe” – ואונקלוס תרגם גם כן כאלו מלת בשמים עומדת בפני עצמה, והצרכתי להאריך בזה למען תבין מליצת החרוזים האלה. –

 

הערה ג) (מערכה א' סוף מחזה א') – “יפריד בינינו רק המות”    🔗

הוא מלשון הפסוק כי המות יפריד ביני ובינך (רות א י"ז) ואעיר ג“כ לב אוהבי התחקות על שנוי נוסחאות בתנ”ך כי בהושע י“ג ט”ו היתה נוסחאת בעלי התלמוד כי הוא בין אחים יפריד ולא יפריא באל“ף – כי כן הוא בפירוש בפרקי ר”א פרק נ“ד “אין האחים מתפרשים אלא מתוך המות שנאמר כי הוא בין אחים יפריד”. – וכן משמע ג”כ מהדרש שהביא רש“י ז”ל בפירושו: “ד”א זה ירבעם שהפריד אחוזתן של ישראל על ידו נחלקו לשני ממלכות" עכ“ל – ויש עוד שנוי אחרת בפסוק זה כי מהדרש שהביא רש”י ז“ל משמע שהיה לבעל המדרש הנוסחאה בן בלא יו”ד – וכן משמע ג“כ מפירוש התרגום: “ארי אינון מתקרין בנין וגו' ע”ש ותענה אמן לדברי.” –

 

הערה ד) (מערכה ב' מחזה א') – (וסך גדודים כארבה)    🔗

לא מלבי הוצאתי חבור שני מלות אלה, שהם נמצאים כבר יחד בספרי פרשת בלק סי' קל“א גירה בהם סך גדודים. – הן אמת שבכל הדפוסים נדפס בטעות סנגדודים – והמפרש לספרי בעל זרע אברהם מפרש מתוך המשך הענין שהוא שם לשרי החיל בלי לתת טרם לדבריו – ועל כל פנים לא היתה זאת נוסחאה הקדמונית כי גם בעל הערוך לא הביא מלה זאת וגם לא מצאנוה במקום אחר, לכן בלתי ספק שנשתבשה המלה אשר יסודתה בהררי קדש משגיון המעתיקים. מעתיק אחד לא פשט הכף כל צרכו ונעשה ממנו נו”ן עד שהבא אחריו לא הבין טעם המלה לפותרה וחבר הנפרדים למלה אחת.

 

הערה ה) (מערכה ב' מחזה ב')    🔗

"יהויכין מלכנו מלך יהודה יחי

אל תמיד יצילו ממפגע ודחי."

מקרה קרה לי ואתרחשא לי שעתא כי כתבתי שורות אלה ביום א' פרשת כי תבוא י“ב אלול התרי”ח לפ“ג – ויום זה יהיה לזכרון כי נולד בו תקות ארצנו יורש המלוכה קראנפרינץ רודאלף י”ר“ה. – ומאד שמחתי בלבבי כאשר בא לידי ימים מעטים אחרי כן מכתב העתי “Wiener Mittheilungen” אשר יוציא לאור נשיא הלויים המליץ המפואר Dr. Letteris ומצאתי בּו חרוז אחד הדומה ממש לשורות אלה ובעבור ערכו אעתיקהו כי הוא כולל במלואו שנת הולדת בן המלך יר”ה רודאלף בן המלך יחי – לא יביט האיד דאבה ודחי – בגימטריא ה' ת“ר”י“ח ל”פ"ג – אין אחד לא נעדר ממספרו. – ואחלי כן יהיה:

 

הערה ו) (מערכה ב' מחזה ד') – “רבים היום הנביאים אם כסף להם נביא”    🔗

אפשר זאת כונת הכתוב (ש"א ט' ט') “כי לנביא היום יקרא לפנים הראה” לפי שאמר שאול לנערו בפסוק שלפני זה: והנה נלך ומה נביא לאיש? והלא זאת שאלת כסיל ובער? כי דברי אלהים חיים כמעין המתגבר חנם יזובו לכל הבא לשאוב, כמאמרם במקום אחר מה אני בחנם אף אתם בחנם, וגם לא מצאנו בשום מקום מספורי כתבי הקדש כי הבאים לשאול בדבר אלהים היו מביאים שום תשורה ומנה? – לכן באמת נער שאול רק להשתיקו כעונה לכסיל באולתו דבר לו: “נמצא בידי רבע שקל כסף” – כי לא מצאנו בספור שלפנינו כי נתנו לשמואל מאומה בבואם לפניו. – ועל כל פנים נהיתה זאת למשל בישראל בעת ממלכת שאול ולהלאה לקרוא הראה בשם נביא לפי שאמר שם לנערו מה נביא לאיש. – וברבות העתים נשתכח הדבר ונקראו בשם כעור והתול זה האנשים הקדושים שונאי הבצע והתשורה – ולהעיר על זאת אמר כותב ספר שמואל במאמר מסגר: “כי לנביא היום יקרא לפנים הראה”. והבן. –

 

הערה ז) (מערכה ב' מחזה ד') – “ואל תקלל בין מודעיך מלך או אחיהו”    🔗

כל המבארים פרשו מלת במדעך אל תקלל מלך (קהלת י' כ') מלשון מחשבה, אולם איך יתכן אחריו סיפא דקרא כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, הלא באין אמר ודברים בלי נשמע גם הקול? – לכן נראה לי כי מלת מדעך צריך לינקד מודעך כמו ולנעמי מודע (רות ב' א') ומודע לבינה (משלי ז' ד') הלא בעז מודעתנו (רות ג' ב'). אשר כלם חסר וי“ו וצריך לתרגם הכתוב לפי זה. “Selbst unter deinen Freunden fluche dem Rönige nicht.” ואל זה כונתי ג”כ בחרוזים אלה. –

 

הערה ח) (מערכה ב' סוף מחזה ז') – “גנובתי יום וגנובתי לילה הייתי על משמרתי”    🔗

לולא שעברה נפשנו בעד מאסרי המסורה – אשר העמידה לנו כלל גדול בתורה – “כל פיסקא דלא פסק משה לא פסקינין” הייתי מבאר המשך הכתובים (בראשית ל“א פסוק ל”ט ומ' בזה הענין, גנובתי יום וגנובתי לילה הייתי: “Ich war des Tages und der Nacht bestohlen” / על דרך הכתוב ונגזלה שנתם (משלי ד' ט"ז) “ביום אכלני חרב וקרח בלילה.” – Um Tage verzehrte mich die Hitze und Frost in der Nacht.

ויהיה לפ“ז מלת הייתי בתחלת פסוק מ' נכתב שלא במקומו כי צריך להיות בסוף פסוק ל”ט כמו שאמרו כבר חז“ל במקום אחר ה' מקראות אין להם הכרע (יומא נ“ב ע”א) ויתישבו לפ”ז כל הקושיות והדחוקים בפסוקים אלה כי מלת הייתי פורח באויר ואין לה על מה לסמוך עד שקצת המתרגמים כמו בחומש Dr. Herreimer לא תרגמוהו. – וגם לא יקשה עוד מה חלוק יש בין גנבת יום וגנבת לילה עד שהש“ס הקשו (ב“מ צ”נ ע"ב) הלא השומר פטור מגנבת לילה ע”ש – ולכן בודאי אין כונת הכתוב לומר שיעקב אבינו שלם הגנבה אלא שהוא היה גנוב ממנוחת יום ולילה כי ביום אכלו חרב וקרח בלילה – וכפילות המלות יום ולילה בשני הכתובים האלה יורה באצבע כי בהמשך אחד הנה. – ואונקלוס שתרגם ונטרית ביממא ונטרית בלילה אפשר כון ג“כ לזה אלא שתרגם רק הענין. – והגע עצמך דוחק הכתובים לפי פשוטם עד שאבי הפשטנים והמליצים החוקר המשתדל ש”ד לוצאטו נ“י רוצה לשנות נקודת המלות בעבור דחקם ולקרוא גָנַבְתִּי יום וְגָנַבְתִּי לילה ע”ש בבאורו. סוף כל סוף מליצת החרוז הזה לא מבטן עשתנותי יצאה אלא ממקור קדש מחצבתה. –

 

הערה ט) (מערכה ד' מחזה ד') – “אצל שער הסוסים יחנו עבדי”    🔗

ליושבי ירושלים היה שער מיוחד אשר יבואו בי רק הסוסים בבואם העירה והוא נקרא שער הסוסים – והמסלה אשר ידרכו בה מסלת הסוסים. השער הזה נחשב למקום נבזה וטמא כנראה מירמיהו (ל"א מ') וגם כאשר המתה המלכה עתליהו הבאה לשער הזה (מ“ב י”א ט“ז ודהי”ב כ“ג ט”ו) לכן חיל מלך בבל אשר בא מצד צפוני מזרחי רק יבוא העירה בעד השער הזה הפונה מזרחה כנראה (מנחמיהו ג' כ"א) וגם מדברי הנביא ירמיהו כי לימים אשר באים יהיה כל העמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לד' (ירמיהו ל"א מ') ואפשר היתה זאת ג“כ נבואת זכריהו ביום ההוא יהיה על מְסִלַּת הסוס קדש לד' (זכריהו י"ד כ') – וכן היתה הנוסחאה הקדמונית לא מְצִלַּת – ויהיה לפ”ז תרגום הפסוק:

“Es wird an diesem Tage selbst auf der Rossstrasse Alles heilig sein”.–

ועדות שני הנביאים ירמיהו וזכריהו מכונת וכבר נתקיימה נבואתם במקצת בימי בית שני ככתוב (בנחמיהו ג' כ"ח) מעל שער הסוסים החזיקו הכהנים. –

 

הערה י) (מערכה ד' מחזה ח') – “וטרם שלשה פעמים התחדשה הלבנה.”    🔗

להבנת מליצה זאת שים לבך, קורא הנעים, כי יהויכין המלך ישב רק שלשה חדשים על כסאו (מ“ב כ”ד ח') ומה שנמצא (בד“הי”ב ל"ו ט') שלשה חדשים ועשרת ימים? יש עוד שם שנוי גדול מזה בין שני הפסוקים האלה, כי במ“ב כ”ד ח' כתוב בן שמונה עשרה שנה יהויכין במלכו ופסוק של דהי“ב ל”ו ט' מתחיל בן שמנה שנים יהויכין במלכו? ואפשר היה כתוב גם בדה“י בן שמנה עשרה שנה אלא שהמעתיק שגה ברואה וכתב מלת עשרה בשורה אחרת אחר מלות ושלשה חדשים – / ולכן נולדו במהרה ב' שנויים גדולים בין פסוק זה לפסוק של דה”י. – ואם גם נמצא בספר קדמוניות ליוסיפון (ספר י' פרק ו') שמלך יהויכין שלשה חדשים ועשרה ימים אע"פכ השערתי זאת יש לה על מה לסמוך כי גם למלוכת המלך יהואחז אשר ארכה שלשה חדשים (מ“ב כ”ג ל“א ודהי”ב ל"ו ב') הוסיף יוסיפון בקדמוניות עשרה ימים (ספר י' פרק ג') מפני שחשב גם הפרטיות.

ולא אכניס את ראשי בין הרי הספקות והסתירות אשר נמצאו בין ספר דה“י לספר מלכים בחיי ג' מלכים האלה, ככר האריכו למעניתם בזה מבארי הספרים האלה תעיינם במקומם – והאחרון הכביד הרב המהלל בכל התשבחות הבלשן והמליץ מו”ה יוסף ווייסע נ“י אב”ד דק“ק עיר חדש אשר באמת עשה בבאורו אזנים לספר דה”י החתום. – לכן אשוב ואתפלא על החוקר החרוץ הזה מדוע החליט בבאורו (לדהי“ב ג' ט”ו) כי צדקיהו אשר מלך אחר יהויכין היה בן יהויקים אחי יהויכין ולא דודו – הלא היה יהויכין צעיר ממנו הרבה כי צדקיהו היה בן כ“א שנה במלכו ויהויכין רק בן י”ח וא“כ מדוע המליכוהו קודם אחיו הבכור? ועוד שנית הלא גם בסדר תולדותם חשב את יכניהו קודם לצדקיהו? – ולאשר ולישב כל הסתירות האלה נראה לי כי באמת היה ליהויקים עוד בן אחד שמו צדקיהו (כנראה מדהי“ב ג' ט”ו) וכאשר העביר נכוכדנאצר את יהויכין ממלכותו להמליך את מתניהו אחי יהויקים דוד יהויכין תחתיו הגלה גם את צדקיהו אחי יהויכין כאשר הגלה גם את אמו לבל ישאר אין אחד מיורשי המלוכה, אך למען השתיק קול תלונת עם הארץ אשר ידעו כי צדקיהו בן יהויקים הוא יורש העצר ולו משפט המלוכה הסב מתניהו בערמה את שמו צדקיהו כשם בן יהויקים יורש המלוכה למען לא יבין זאת העם ולא ימרדו נגדו: – כן ספר לנו הסופר במלכים (מ“ב כ”ד י’ז) אבל הסופר לדה”י כתב דבריו כאשר האמינו עם הארץ וחשבו כי צדקיהו הוא אחי יהויכין לכן לא נשא שם מתניהו דוד יהויכין על שפתיו ורק יספר כי בהעביר נבוכדנאצר את יהויכין ובעל כסאו המליך תחתיו את אחיו צדקיהו (דהי“ב ל”ו י') אבל בספר יחוס מלכי בית דוד חשב גם הסופר לדה“י את צדקיהו לבן יאשיהו (דה“י א' ג' ט”ז) כי שם חושב אותם לפי סדר מלכותם כשמותם ולא כסדר תולדותם, ויתישבו לפי זה כל הכתובים על מקומם, ועכ”פ לא ירד בעל צמח דוד לנקודת האמת בחשבו את צדקיהו לבן יהויקים (צד י“א ע”ב) כי גם היוסיפון בקדמוניות (ספר י' פרק ז') חושב אותו לבן יאשיהו ושהיה לו אם אחת עם יהויקים (ע"ש באורך)

 

הערה י"א) (מערכה ד' מחזה י"א)    🔗

הרגלתי תמיד לתרגם הפסוק: “כן יתן לידידו שנה” תהלים קכ“ז ג') “Eugend gibt ihrem Freunde Schlaf,” מלשון הכתוב אשר כן עשו (קהלת ח' י') לא כן עשו (ירמיה מ"ח ל') ולזה ג”כ נתכונתי במליצת החרוזים האלה. –

 

הערה י"ב) (מערכה ד' מחזה י"ב)    🔗

אל תאשימני, קורא הנעים! לתת ידי לתחתונה על כי שנותי מטבע ברכת הקדושין ולא כתבתיה כאשר היא שגורה בפי מסדרי הקדושין וגם כתובה בסדורי התפלה. – אם נשים על זאת עין בוחנת נמצא כי ברבות העתים נסתבכו בה שנויים הרבה, (א) תחת מלה הארמית הרי את נמצא כבר נוסחאה קדמונית תהי או היי (רוקח סי' שנ"א) – (ב) תחת נוסחאת חופה וקדושין הביא הבית יוסף בא“הע סי' ל”ד בשם בעל העטור שעיקר הקריאה היתה חפה בקדושין בבי“ת מפני שהקדושין קודמין לחופה – אלה מפני שהדייקנים קראו לבי”ת ההיא רפה מפני שהיא סמוכה לה“א שהיא מאותיות א”ה“וי ומרפות בגדכפ (ר?)ת טעו הסופרים וכתבו בוי”ו – עכ“ל – (ג) נוכל ג”כ לשער כי תחת כדת משה בישראל אשר יתפלא בעל הנפש הלא אין דת משה לחוד ודת ישראל לחוד היתה נוסחאה העקרית כדת משה בישראל כמו שהוא לשון הכתוב (שופטים י“א ל”ט, עזרה ז' י‘, תהלים פ"א ה’) אלא מפני שהדייקנים קלקלו יותר ממה שתקנו בדבורם – קראו הבי“ת רפה אחרי הה”א של משה ונעשה התורה כשתי תורות ח“ו כאשר חשבו השומעים על הבי”ת שהיא וי“ו. – ידעתי גם ידעתי כי אוהב הפלפול הרוצה לעשות מפיל פול יענה לי כי כונת מיסדי הנוסחאה וישראל היתה על מה שאמרו חז”ל במקום אחר כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש – אולם כונה זאת תצא לנו גם כן אם נשמור נוסחאה הקדמונית הישרה בישראל. – ואלה דברי רבינו יצחק בעל העטור אשר היה מגדולי הראשונים לפני זמן הרמב“ם ז”ל יהיו לנו למשענה לתקן נוסחאות הקדמוניות בכל מקום אשר יחייבהו משפט הבקורת, כי עוד לא ננעלו שערי ההגה"ה – לתקן עד מקום אשר ידינו המגיע. –

ומדי דברי בענינים האלה מצאתי על עצמי חובה להעיר כי החרוז דוי הסיר אשר נהגו במדינות האלה לאמרו קודם ברכת המזון לנשואין חתּום עליו שם מחברו דונש בראשי התיבות דוי – ואז – נחנו – שעה – וגם משקלו יתד וב' תנועות הוא כמשקל השיר דרור יקרא בזמירות ליום השבת אשר מחברו הוא ג“כ דונש. – ולישב תוכן כונת החרוז דוי הסר אשר אין ענינו שייך לב”המ של נשואין, כי מה ענין דוי וחרון למשתה של שמחה? ורחוק לומר שכוון על אבלי ירושלים כי היה לו להלביש אמריו בדברים המובנים לכל אדם ולא במליצות חדות? – אשר על כן נראה לי לשער כונה אחרת באמרי הפייטן בהקדמת דברי אבי החוקרים הגאון מו“ה שלמה יהודה רפאפורט נ”י בהערה 32 לתולדות רבינו נסים (בכורי העתים תקצ"ב צד 74) חותנו של רבינו נסים ז“ל היה נקרא דונש ולפני נשואי בתו לרבינו נסים מת בנו הגדול ולנחמו בשעת אבלו חבר הרבינו נסים את ספר מעשיות הידוע (ע"ש בהערות 32 וגם 35) וא”כ קרוב אצלי לודאי כי חתנו של הרב רבינו נסים אשר נסתפק עליו הרב הגאון ש“י”ר מי הוא זה ואיזהו אחד הוא עם הפייטן דונש אשר חתום בראש החרוז דוי הסר – ואפשר גם בפיוט דרור יקרא לבן עם בת כון ג“כ אל בנו אשר מת אח”כ ואל בתו אשת רבינו נסים הנ“ל – ועל כ”פ דרך סלולה לנו לשער כי חבר הפייטן דונש השיר הזה ליום אפריון בתו אשר נשאת לרבינו נסים בימי אבלו וצערו על בנו הגדול אשר מת פתאום בלא עתו בחרון אף אלהי המות. ולכן נתן את קסתו כאונן ובמרי רוחו ודאבון לבו כתנים הרים קולו על שלחן הנשואין אשר ההפך עליו לבלהות לקונן: דוי הסיר – הצער של אבל – וגם חרון – חרון אף המות – ואז אלם – האבל אשר יעטה על שכם כאלם – בשיר ירון. – ומלות בני אהרן בודאי הם ראש החרוז הבא אחריו והשאר נאבד מאתנו. ויתישב לנו בזה ג“כ שאלה אחרת למה לא הזכירו אין אחד ממסדרי הדינים שיר זה הנהוג אצל ב”המז של נשואין? לפי שבודאי מתחלה לא בחרו וקבלו לומר פיוט זה רק כשיארע אבלות פתאום לפני הנשואין, אלא שברבות העתים נשתכח ראשית יסודתו ועל מה זה נתחבר ולפי שספחוהו מסדרי ספרי התפלה לבתי הסדורים הנהיגו לבסוף לומר הזמר אצל כל ברכת נשואין ולאו דוקא אצל נשואי האבל.

הגע על עצמך גם זמר המבדיל אשר בעצם ובתחלה נתקן בנעילת י“הכ שחל להיות בשבת כאשר יחייב תוכן ענינו וכמ”שכ ג“כ בפירוש המרדכי בסוף יומא (דפוס ווינא צ“ח ע”א) ואעפ”כ שגור הוא בפי העם לאמרו בכל מוצאי שבת כאשר הוא נדפס בכל הסדורים. – ולאו דוקא עמא דבר הוא זה אלא גם אחרון החסידים הראשונים וסוף הגאונים האמתים הגאון המנוח מו“ה משה סופר ז”ל לא התאפק בענות רוחו לכתוב: “פקפקתי על אמירת פזמון המבדיל, אמנם אני בעצמי אומרו בכל מ”ש“ק כאשר שמעתי וראיתי” (ש“ות חתם סופר א”ח סי' ס"ז) ע"ש בתשובה זו עד סופה ותכיר ותדע איך גם הגאון הזה יגע את עצמו לשמור צחות הלשון ולתקן נוסחאות הישרות ככל אשר מצאה ידו – ואחלי ילכו בדרכיו גם תלמידיו המתלבשים באפוד חסידותו בדרכיו ולא יעלימו עין מתהלוכות החקירה האמתית וגם לא ימהרו לידות אבן על כל העוסק בענינים האלה בּקראם אחריו הוציאוהו מן הבית, חדש הוא!–

ערוכים ושמורים לי באמתחת מכתבי דברים הרבה בענינים אלה, אולם לא אאריך במקום שאמרו לקצר – ואם לא יתנו לי שכר על הדרישה בּודאי יתנו לי על הפרישה. הקורא הנעים! אולי יחנני השם לעלות עמך עוד על גבעת החקירה בענינים אלה במקום אחר ודבר מה אראך. אם אתמהמה חכה לי ואשרי אדם עז לו באלהים! סלה! –