שתים נטלה על עצמה ‘ניר’: האחת – ליצור הון ולאגרו, והשנייה – לשמש מוסד אשראי של ההסתדרוּת החקלאית. מתי תיגמר אגירת ההון, אין איש בתוכנו יודע. זהו תפקיד ממושך, אשר יתמיד כל ימי קיומה של ‘ניר’. היה בכך מן המקרה שהמפעל התחיל ב’העברה'¹ ולא במגביות. אך הדאגה לאגירת הונה של ‘ניר’ אין לה מסגרת קבועה, והיא פתוחה ליזמה, העזה וחיפושי דרכים.

גם בימי המלחמה עלינו להגדיל את הונה של ‘ניר’, אך בדרכים לא־רגילות. לא אחת הבאנו לישיבות ההנהלה הצעות, שנבעו מהדאגה לירידת ערך הכסף. אנחנוּ מַלווים כסף לישובים. הישובים מגדילים אולי את הונם, ואילוּ בידי המוסד נשאר מה שהיה לו. לא אחת, איפוא, הבאנו הצעות ואילוּ בידי המוסד נשאר מה שהיה לו. לא אחת, איפוא, הבאנו הצעות להשקיע כסף בקרקעות – הן בקרקעות לשיכון, והן בקרקעות למכירה.

אמנם יש לנו רכוש קרקעי מסוים, אך הוא נרכש לא בכוונה תחילה. זוהי השקעתנו היחידה בנכסי דלא־ניידי והיא תשמש מקור להכנסה נוספת. כשהעלינוּ את הענין לדיוּן, התיחסה אליו ההנהלה מנקודת־ראוּת מוסרית כביכול: ‘כלום נשתתף גם אנו בספסרוּת?’ לדעתי היה בזה משגה גדול, משום שאת הקרקעות שקנינו אז אפשר היה למכור בלי הפסד ובלי כל נזק למשקים הלוֹוים אצלנו. המשקים לא התקשוּ אז בהשגת הלוואות. יכולנו, איפוא, להשקיע כסף ולהכין לעצמנו מקור־הכנסה לא רק באמצעות מניות־פועלים ו’העברה'; את ההזדמנוּת הזאת הפסדנו.

מטרתנו הקרובה – להגיע להון של מיליון לא"י. עלינו לחפש מקורות נוספים להגדלת ההוֹן. ‘ניר’ חייבת לעצב פעולתה כך, שתעמוד במרכז התענינותם של פועלי ארץ ישראל. אף־על־פי שעיקר דאגתה לסקטור החקלאי, אינה פטוּרה מפעוּלה לטובת פועלי העיר. אם לא נדאג לפועל העירוני, לא נוכל לתבוע ממנו התענינות בנו. ולא זו בלבד: הפועל העירוני יבנה אז מוסדות כספיים כאלה, שישרתו גם אותו.

‘ניר’ היא, איפוא, מוסד אשראי של ההסתדרות החקלאית, המטפלת גם בצרכים אחרים, לא רק כשהיא נזקקת לכך מבחינתה היא, למשל, כשבידיה חמרים שהשיגתם באמצעות ה’העברה' והיא נאלצת להקים בנינים, כדי להחליף את החומר בכסף. את קופת־חולים תחליט להשקיע 100 אלף לא"י בבית־חולים, או בכל בנין אחר לפי צרכה, ותהיה זקוקה לאשראי, איני מעלה על הדעת ש’ניר' לא תיענה לה במידת־יכלתה.

מאחר ש’ניר' היא מוסד כספי של תנוּעת־הפועלים, נשאלת השאלה כיצד לשמור עליה שלא תהיה מעין בנק סתם, שבראשו עומד אומנם חבר ההסתדרות, ולו גם נאמן ומסור, אלא שהוּא עג לו עוגה סביבו ומסתגר ומצטמצם? היה זמן שעשינו התישבוּת בכוח עצמנו, אולם נוכחנו שלא נוכל למשימה, שכן נדרשים לכך מיליונים. התרכזנו, איפוא, במתן הלוואות למשקים קיימים ומתחילים.

כאשר עלה על הפרק שיכון הפועלים במושבה, נרתמה ‘ניר’, אם גם מתוך היסוסים כלכליים, לפעולה. אכן, הפועל במושבה הוא, אוּלי ‘הקליאֶנט’ החלש ביותר. אוּלם ‘ניר’ חייבת להקדיש דאגה רבה, כדי לקיים את הפעולה במושבה, גם אם אין בכוחה להבטיח הכל.

ביצענו את מפעל השיכון, ואנו עומדים בזכות זה לא רק במרכז ההתענינות של אותן 500 משפחות שנכנסו לבתיהן. כי אם, לפחות, של ציבוּר פועלי המושבה. ברוּר לי, כי שיכוּן פועלי המושבה הוּא שדה־פעולה טבעי ל’ניר', ובד בבד עם זה חייבת ‘ניר’ לגדל את עצמה לטובת התנוּעה.

אינני חושש לריבוּי ‘קליאֶנטים’. כן ירבו ויפרצו. במפעל השיכוּן של ‘ניר’ יוכל להופיע כל משתכן וכל ישוב. ומאחרי שעל ‘ניר’ לספק צרכים שונים, היא רשאית לרכז את כל האֶנרגיה הכספית של ההסתדרות החקלאית וחבריה. אני רואה בדאגה את הקמתה של 'ניר’־השיתוּפית כמוסד כספי שני, מקביל לחברת ‘ניר’. אם ההסתדרוּת החקלאית סבורה, שיש משימות אשר אין בידי חברת ‘ניר’ לבצען, הרי אפשר לקיים קרן מיוּחדת וחלוצית יותר בתוך החברה. אינני רוצה להקים שני מוסדות מתחרים שתפקידם אחד: לשרת את הצרכים ההתישבותיים של פועלי ארץ־ישראל ובמרכזם – את צרכי התנוּעה החקלאית.

כאמור, שיכון פועלי המושבה הוא שדה־פעולה טבעי של ‘ניר’ – המוסד הכספי של ההסתדרוּת החקלאית. משום כך לא התלהבתי לרעיון חברת השיכון, אשר הקימונו בהסתדרוּת החקלאית. השלמתי מתוך הבנה, שאין זו חברה המְמַמֵנת את השיכון, אלא בעיקר חברה מארגנת ומלכדת. אם חברת השיכוּן של המרכז החקלאי תרצה לטפל גם במימוֹּן השיכוּן, אראה בכך כפילות יתירה ומזיקה.

עלינו לדאוג גם, במידת האפשר, תוך כדי ביצוּע השיכוּן, להגדלת הונה של ‘ניר’. בביצוע השיכוּן הקודם תבענו את המשכנתא השניה מהסוכנות היהודית; במשכנתא הראשונה השתתפוּ ‘ניר’, בנק הפועלים וקופות־מלווה. הסוכנות היהוּדית גבתה כל השנים את דמי המשכנתא השניה – במקום השני, אולם, המשתכן משלם גם הוא בראש וראשונה את המשכנתא הראשונה. הסוכנות היהוּדית מנסה למשוך את ההסתדרוּת למשכנתא השניה, והיא באה לכלל מחשבה להקים לצורך זה חברה, בה תשקיע אף ההסתדרוּת מכספה (דוּבּר על מחצית הסכוּם, כדי שההסתדרוּת תהיה מעוניננת יותר בגבייה). מדוּע אי־אפשר לתבוע את המשכנתא השניה כולה מהמוסדות הלאומיים? אם נגזר על ההסתדרוּת להשקיע מכספה, הריני תובע את הכסף הזה ל’ניר‘. במקום שההסתדרות תשקיע כספים בחברה חדשה, כדי לתת לסוכנות היהוּדית בטחונות־יתר לכספה, מוּטב, שהכסף הזה יימסר ל’ניר’ יחד עם כספי הסוכנות, בשביל המשכנתא השניה.

אם ייעשה ההיפך מזה, אראה בכך בזבוּז כספי הפועלים, כספי מוסדות־הפועלים, או הקמת מכשירים כפולים אשר ירוקנו מתכנם כלים מרכזיים לפעולה בהיאחזות, או בהתישבוּת של פועלים.

אני טוען לא רק לכסף. אני טוען גם לרוח הדברים ולנשמת המוסד. אל תקצצו בשרשי חברת ‘ניר’, אל תרוקנו אותה מתוכן תנועתי וחלוצי, ציידו אותה בכל האמצעים העומדים לרשותנו, ונתבע ממנה פעולות נועזות.

1943