ברשימתו ב’הפועל הצעיר' מספר 1–2, חרד הח' ד. צירקין לשלום המפלגה. זכותו וחובתו של ד.צ. לעשות כך, כי על כן לקבוצת המאוחדים הוּא שייך מאז ומתמיד. הן היו ימים ומפלגת פועלי ארץ־ישראל אחת ומאוחדת לא היתה עוד בארץ; בראשית היה הפילוג והפיצול, עד שקמה קבוצת חברים נושאי לפיד האחדות בתנועה. יחד עם אחרים קרא אז ד.צ. לאיחוד־אמת לשם הגשמה ציונית סוציאליסטית, איחוּד ללא חציצה. גם אז נודעו ניוּאנסים במסגרות וחוגים, וד.צ. תבע לבטלם ולבערם, לבל יעמדוּ למכשול על דרך תנוּעת־הפועלים בהתהווּתה, שתפקידה לפרוץ נתיבות לרבבות ולמיליונים אשר יבואו.
שלהבת האיחוּד של המאחדים, עם ד.צ. בתוכם, המסה את ההתנגדוּת, את חשש ההתבוללות ואת יצר ההשתלטות, והתיכה את הניוּאנסים והזרמים הרעיוניים עם החרדה לאמת הצרופה והמאחדת, המשותפת לכולנו. ואכן, זרקנו קליפות, הרסנו מחיצות יקרות ונערצות, אך שמרנו על התוכן המשותף ונתנו מרחב להשתפתחותו.
כלום תעינו בדרכי האיחוּד וטעינו במעשינו?
כלום קטן וחסר־ערך הוא היבול אשר אספנו באחדותנו בכל השדות הנרחבים של המחשבה והעשייה הציונית הסוציאליסטית? הן רבו ההישגים, הגלויים והסמויים, אשר הנחלנו לעם ולמעמד בלכתנו מאוחדים בראשם. והנה נראו בקיעים בחומה אשר הוקמה רק לפני כעשר שנים. קבוצות חברים התחילו להסתייג ולהסתגר, להתנשא ולהתרברב, מתוך אמונה ביעוד מיוחד ושליחות מיוחדת, אשר הופקדה בידיהם בלבד כביכול על־ידי השגחת התנוּעה; ואנו חשבנו כי גברנו על כל אלה בסערת האיחוּד של אותם הימים. מסגרות מפרידות הוקמו במפלגה החוצצות בין חלק החברים לבין רוב מפלגתם. הגלגל התחיל חוזר אחורנית.
המפלגה נחרדה ונזדעקה. בישיבות, באסיפות, במשאל, בוועידה הוזעקנו והוזהרנו. התנועה ברובה המכריע פסלה את ההתגודדות ונשארה נאמנה לחברות כנה ולאחדות רבת־אחריות בביצוע הדרך ההיסטורית הארוכה.
על אחדות בונה ויוצרת זו הורמה היד. קבוצת חברים אשר עגה סביבה עוגה לבל תשלוט בה עינא בישא של כלל המפלגה, הסתגרה בסיעתה, הכריזה מלחמה על רצונה של כלל־המפלגה, אינה מקבלת למעשה את הכרעותיה ואינה סרה למרותה; קמה סיעה מוגדרת המחשבת את חשבונה, קובעת את עמדתה, ותובעת לעצמה זכויות־יתר במפלגה. אין עליה אחריות הכלל, אין שיתוף – במקומם באו אחריות הפלג, עמדת הפלג וחשבון עובר ושב של אותו פלג בתוך המפלגה.
לפי תורת־אחדות זו נהנית הסיעה מחסינות גמורה, וכל חבר או נבחר שלה אין יד נוגעת בו כל עוד הסיעה רוצה ביקרו. אך שליח המפלגה ונבחרה נתון לבקרתה ולמרותה של המפלגה כולה. מפלגה שחייה תקינים רשאית להחזיר שליחים ונציגים ממשמרותיהם, כאשר עמדתם נוגדת את עמדת המפלגה ומוסדותיה.
לא תמיד, כמובן, משתמשת המפלגה בזכוּתה זו, אבל במקרה שענינים רציניים עומדים להיחתך במוסדות־ביצוע, מעמדיים או כלל־לאומיים, בניגוּד לרצון המפלגה על־ידי הצבעת אחד או אחדים משליחיה או הימנעותם, זכאית וחייבת המפלגה לממש את זכותה. אך לא כן אנו נוהגים בנציג המפלגה, אשר סיעה עומדת מאחוריו.
מי יקבע את קו המפלגה במשטר של סיעות כשקיימות נטיות וסטיות שונות? הפלג או המפלגה?
נוכח מחשכים גדולים אלה חייב ד.צ. בחרדתו הגדולה, וכמוהו חייבים כל הדואגים והחרדים אשר נזעקו לעמוד בפרץ, להגיד לנו ברורות את אשר בלבם. הם חייבים להתוות דרך למפלגה כיצד עליה להיות למפלגת־המעמד? בכוח מה תזכה המפלגה הגדולה. איך היא תגן על יסודותיה אם שליחי הסיעה ונציגיה יהנו מחסינות מיוּחדת ומרות הכלל, אמור – מרות הרוב, לא תחול גם על המיעוט? איך תדריך המפלגה הגדולה את כלל־חבריה בהווה ואת העתידים להצטרף אליה? איך תתקיים מפלגה אשר סיעות מוגדרות מתרוצצות בקרבה, ומי יפיח בה רוח חיים? לאיזו מפלגה נושא ד.צ. את נפשו? בתשובה לשאלה הזאת טמון המוצא מן הסבך. מכאן ההכרעה אם ביתנו יהיה היכל אחד רחב־ידים ופתוח לכל אשר שכינת־התנוּעה מרחפת עליו, או תאים תאים, הנמסרים בחכירה לדיירי משנה, וכל עוד הם משלמים את מס הדירה ישרור כל אחד בדירתו ויעשה כטוב בעיניו?
ד.צ. מציע לקיים ועדות למשא־ומתן. משל לאותו יהוּדי בבדיחה העממית אשר נחמץ לבו לשמוע על הקרבנות הרבים הנגרמים על־ידי התנגשות הרכבות. נצנצה בראשו המצאה גאונית למניעת האסונות. מה עשה? ארז את מזוודותיו, קם ונסע לעיר־הבירה. טרח ויגע טרחות ויגיעות רבות, עד שהגיע לראיון עם מיניסטר־התחבורה. נכנס עם המיניסטר לחדרי חדרים, כיאה למגלה סוד. המיניסטר שמע בקוצר־רוח את תיאור האסונות וציפה לגילוי ההמצאה. אך האכזבה לא אחרה לבוא כאשר ה’ממציא' שלנו הציע למיניסטר להושיב ועדה של מהנדסים אשר יחפשו דרך למניעת התנגשות הרכבות. זו היתה תגליתו.
משא־ומתן כבר היה. ועדות כבר פעלו והעלו חרס בידיהן, באשר נקודות־המוצא הן שונות. כל המציע מחדש ועדה יטרח ויקבע הצעה ויסמן את הקו העיקרי לפעולתה. בלעדי זאת יהיה גורל הענין כגורל אותו בעל הפאטנט….
אנחנוּ ניצבים כיום בפרשת־דרכים: אחת מובילה במעלה האיחוּד המושחת על אמוּן החברים, על הרצון לגלות תמיד את המשותף, על השאיפה להשפעה והוכחה הדדית, על הנחת־אב, כי בעיצוב דמות חיינו – אחרי הרבים להטות, ולא רק כשהרוב מסכים, לדעתי כי אם גם כאשר הוּא מתנגד לה. על הרוב ועל המיעוט לשנן לעצמם היטב, כי הרוב של היום עלול להיות מיעוט מחר ולהיפך. בלי קדושת חוק זה לא תיכון חברתנו.
למעשה יבוא איחוּד זה שלבים שלבים והם: ביטול מחיצות ומקלטים משורינים וחמושים במפלגה; מרחב־מחיה וזכויות וחובות שוות לכל החברים בתוכה; איחוּד התנועה הקבוצתית במפלגה, איחוּד הנוער הנמצא בספירת ההשפעה של המפלגה.
הדרך השניה מתחילה מפירוק המפלגה, משאירה את התנועה הקבוצתית בפיצולה על כל התוצאות והופעות־הלוואי בתנועתנו בארץ ובגולה. היא מקדשת ומנציחה את הפירוד בנוער, מבטלת כל תקווה להתגברות תהליכי איחוּד מקיפים שאינם טומנים בהם פילוג.
חייב אדם, חייב פועל, חייבת המפלגה, לבור לה את הדרך אשר תלך בה.
1943
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.