עקיבא אטינגר בא אלינו מצויד במדע חקלאי ובנסיון של מיישב, שתי סגולות אשר תנועת־ההתישבות שלנו היתה כה זקוקה להן בשנים ההן. וכשהגיע הזמן לעבור לממדים נרחבים יותר בהתישבות – היה הוא האיש אשר הועמד בראש, ומצא דרכים להעביר את ידיעותיו ונסיונו לשדה־ההגשמה בארץ.
אטינגר הנציח את שמו בהתישבותנו על־ידי כמה וכמה חידושים. אחד החידושים, שהוא היה מראשוני קובעי ההלכה בו – הוא ההשקייה. הרי זה אחד הדברים הגדולים שנתחדש בחקלאותנו בימים ההם. זכורני בבוא אטינגר לדגניה לדבר אתנו על גידול אספסת בהשקייה. ספקות רבים התעוררו בלב הפלחים בדגניה אשר התרגלו במשך שנים לתלם הארוך ולפלחה על ברכתה וצרותיה. אך אטינגר ידע לבצע את רצונו בקפדנות ובעקשנות, אך גם במקל־נועם. ואין אלה תרתי דסתרי. הוא ידע למזג את שתי המידות מזיגה שלמה. הוא לא הרפה מתכניותיו, הקטנות עם הגדולות, ואם לא הצליח להגשימן מיד – לא עייף מלעמוד עליהן ולהוכיח את טיבן, עד שהגיע זמן הגשמתן. אכן, היתה השפעתו אטית, כנקוב המים הנוטפים את הסלע. בדרכו המיוחדת, לא בסערה, ידע להגשים את רעיונותיו.
ודאי נזכור לעולם את אטינגר איש העץ, איש העצים – גם עצי יער וגם עצי פרי. מה גדולים היו המאמצים, אשר השקיע אטינגר עד שעלה בידו לשכנע את מממני ההתישבות וגם את המתישבים עצמם להכניס בננות, גפנים ועצי־פרי נשירים למשקינו. ולאחר שנתקבלו דבריו, עבדנו לפי הדרכתו. הוא היה לנו למעלה ממדריך. הוא היה תובע את המעשה ושומר שלא ניכשל, כי על כן היה לו נסיון בהתישבות, ובהתישבות של יהודים.
אטינגר היה איש ההר. קרית־ענבים, הישוב הראשון בהרים – מפעלו הוא. אנו יודעים את סבלותיו על נסיונו לפלס דרך להתישבות בסלעי ירושלים, ואחר כך גם במקומות הרריים אחרים. זכור לנו הוויכוח הממושך והקשה מסביב להתישבות זו. יש ונראה לך. שהאחראים בימים ההם לעבודה הציונית בארץ לא יכלו לשכוח לאטינגר את ‘חטאו’ זה. אך הוא מדרכו לא סר. הוא עסק בשקידה בהתישבות העמק, אך לא הניח ידו גם מן ההתישבות בהרים. הירבה האיש לחפש דרכים חדשות בשנים שניתן לו לשרת את מפעל ההתישבות.
גם בשאלות החברה הנוגעות לעובד־מתישב, חידש אטינגר רעיונות, שאנו הגשמנום אחר כך. הוא היה בין הוגי הרעיון של ‘ניר’, גם כמוסד פינאנסי וגם כנושא הרעיון החברתי בהתישבות העובדים. כעבור שנים, כשהרעיון הזה יצא מן הכוח אל הפועל – ניתן לנו ליהנות מהמעוף והחזון שלו, שכן היו עמו תכניות מרחיקות־ראות בענין זה. עברו שנים – ודבריו נתגשמו.
אטינגר היה אחד מענקי הרוח הקולוניזאטורי בארץ־ישראל. העובדה שהוא לא ליווה את ההתישבות עד סוף ימיו – היתה לרעתנו. במותו אבד לנו כוח גדול, כוח מכוון. הוא היה הדמות המשלימה את א. רופין ז"ל. אם כי אטינגר עסק בחוץ־לארץ בעניני התישבות בחברות בעלות אופי אחר, שיחסיהן עם המתישבים אחרים, מצא בארץ שפה משותפת עם המתישבים שלנו. הם רחשו לו אמון מלא. הוא ידע את נפש המתישב, ידע להדריכו, ורחש לו אמוּן ומסירות.
גם כאשר עזב את שדה הפעולה המעשית עזר בהתוויית דרכים, בתיכנון. במותו אבד לנו מדריך בשאלות ההתישבות. הלך מאתנו אדם שהיה אוצר־ידיעות. והוּא יחסר לנו ביחוד עתה, על סף תכניות גדולות לקראת הימים הבאים.
1945
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.