בוועידה החמישית של ההסתדרוּת, 1 באפריל 1942
רבבות רוצים לשמוע בוועידה דיבור ברור וצלול בשאלה אחת – הליכתנו לצבא. עלינו להודות, שעד עתה לא הוברר הדבר, הן ולאו ורפיא בידינו. משגה הוא בידי החברים לכלול את התפקיד הזה, אשר הוא התפקיד הבולט שהזמן גרמו, בכמה וכמה תפקידים אף הם בעלי חשיבות מכרעת, ולהניח כי בתנועת־הפועלים בכל הזמנים – ועל אחת כמה וכמה היום – אין מקום לחידוש. בענין הצבא מצוּוה הוועידה להגיד את דברה הברור, בין לחיוב ובין לשלילה.
אין זה נכון, לדעתי, אם נוכח המצב החמור נבקש להרגיע את הציבור, שעל־ידי אימונים נוספים, כאלה או אחרים, נוכשר כדי התמודדות באותה סכנה המאיימת עלינו – פלישה לארץ־ישראל. אני חושש לומר, שהרגעה זו קרובה לאשליה, והאחריות גדולה מדי. עם זאת אין אני רוצה להקל ראש במאמצים הגדולים שכל אחד מאתנו שאינו מתגייס לצבא חייב בהם, כדי להכשיר עצמו במידת יכולתו. אבל המוצא הוא בהקמת צבא, צבא חזק וסדיר. יש ערך גדול מאד לאזרחים, לעמידתם, להכשרתם, לאימונם, כשיש צבא מדריך, כשיש ממשלת־עם דואגת. אסור לנו להרגיע את הציבור: האומנם נאמין כי במשך שבועות אחדים, בדלותנו החמרית והאירגונית, נרים את הישוב כולו ונעצבו ככוח ממלכתי בעל אמצעים, והוא יעמוד על רגליו ככוח מזוין? בימים אלה, כשאנו עומדים בפני הדרישה להגנת הארץ ממש, על הוועידה לראות בצבא את עמוד־השדרה! אם יהיה לנו עמוד־שדרה זה – יהיה גם ערך לכל יהודי בארץ, אם נצליח לאמנו אימון הגנתי ואם ניתן נשק בידו. בלי כוח מדריך, בלי עמוד־שדרה של צבא – לא נוכל להתנחם ולהגיד: החלטנו לקיים אימונים בבתי־חרושת ובמקומות־עבודה אחרים, וזו התגוננותנו…
י. חזן דיבר אתמול על איסטרטגיה יהודית האפשרית רק בארץ־ישראל. ואני שואל: איך ובאיזה כוח יקדם היהודי את פני הסכנה שכולנו מדברים בה? ומכאן המסקנות: להרים תנועת התגוננות עממית לא ניתן בדיבור עלגים, או בהכללתה בשורת תפקידים רבים אחרים, ביחוד לאחר שנתיים וחצי של תנודות.
י. חזן הרגיע רבים שהשיגו על עמדת חבריו לסיעה ואמר: מה החשש, מה אתם מפחדים? התנועה הציונית, על־ידי שליחיה ונציגיה, ודאי שעליה להמשיך בדרך שהלכה בה עד עתה שכן היא קשורה בכוחות הנתבעים על־ידיה והיא נאבקת ולוחמת בהם. אבל לנו מותר לחפש ולהתוות דרך חדשה. תנועת־הפועלים הארץ־ישראלית – מה היא בתנועה הציונית? היא מתווה את הדרך! כל השנים התאמצה תנועת הפועלים הארצישראלית לנטוע ברחבי התנועה הציונית, את הנכון והמתאים להגשמת הציונות, אם בקרן הקיימת, אם ביצירה הקבוצתית, אם ביצירה חקלאית, אם בעבודה עצמית. עתה הגיעה השעה לעשייה זו בשדה ההיערכות וההתגוננות, נוכח הסכנות. אין להסתתר מאחרי כתפיה של ההסתדרות הציונית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.